ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
אסתר · פרק ה
פסוק א
ויהי ביום השלישי וכו' ותעמוד בחצר בית המלך ובמדרש למנצח על אילת השחר אלי אלי למה עזבתני [השחר אלי אלי למה עזבתני] אלי בים ביבשה וכבר כתבתי בזה כמה פנים וכעת לחדש באתי דהנה כבר נודע מגילוי השגחה בים שלא יעבור לכסות הארץ עפ"י טבעו וכמ"ש בפסוק האזינו כל יושבי חלד ובפ' מקץ [בישמח משה ד"ה ופרעה חלם ותו"ד שם ע"פ העקרים מ"ד פ"ח בענין תמידות השגחה בקווית המים למקום אחד והראות היבשה כי לפי טבע היסודות הי' ראוי שתהי' הארץ מכוסה כלו במים וז"ש דוד המלך ע"ה חסד ה' מלאה הארץ ר"ל שמנהג עולמו בחסדו ורצונו והראי' כונס כנד מי הים עיי"ש וזש"ה לה' הארץ ומלואה ר"ל השגחתו ית' בארץ ומלואה ומהראי' כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה ר"ל למעלה מן הימים ונהרות, וזה היפך הטבע ע"כ] והנה עפי"ז יובן מאמר טיטוס הרשע ימ"ש אלהיהם של אלו אין כחו אלא במים דידוע דקרי לי' אלהא דאלהא והיינו כי גדול שמי בגוים אמר ה' דיודעים הם כי הוא ית"ש מושל על כל אך חושבים כי מסר העולם להנהגת הטבע וכראות הרשע שלוח השגחה חושב כי בים נשאר ענין השגחי שא"א מבלעדו דעפ"י הטבע יחזור לכסות היבשה ולכך אמר אין כחו אלא במים אבל באמת שקר נסכו כי ההשגחה אשר בים הוא שלא יכסה היבשה א"כ הרי הענין השגחי הנ"ל עיקרו ביבשה והבן וידוע דאז בזמן אסתר היתה השגחה מסותרת מאוד כמו שאמרו אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר רמז שיהי' אז הסתרת פנים והבן ועפ"ז תבין כי אמרה אלי הוא אלי ביבשה והבן דהיינו כמ"ש וא"כ השגחה מושל בכל מקום וא"כ למה עזבתני והבן.
באופן אחר נראה לומר על המדרש הנ"ל אלי בים אלי ביבשה עפ"י שכתבתי שלזרע רחל מגזם הא שהשינוי לא יתמיד [להבין דבריו הקדושים עיין ישמח משה פרשת חיי ד"ה ותאמר שרה צחוק וכו' דידוע אמרם ז"ל מאי דעתך דקאי צדק במערב אהדרנא לי' למזרח וכו' והנה הי' מהראוי לשוב צדק במקומו כדרך כל היוצאים משינוי הטבע ששבים למקומם אך ע"ז הי' הכריתת ברית על יצחק שלא יכלה זרעו כיון שאני ה' לא שניתי שהוא נצחי ובלתי משתנה וממילא אין אצלו ברית רק על קיום הנצחי אם כן אתם בני יעקב לא כליתם ע"כ שאין לזרע יעקב שום קיום ומעמד ומצב ע"פ הטבע וכמבואר בס' עשרה מאמרות מח"ד חלק ב' פ"ל על אמרם אין מזל לישראל ודבריו הקדושים שאלמלא זכות זרעו אחריו שלא יפסיק לעולם כבר שב המזל צדק לתנאו לשווהו לאברהם מחשוכי בנים והוא המגזם עלינו לכלותינו ח"ו אלא שקדם רב חסד לזכור לבנים זכות כל האבות כחוט המשולש לא במהרה ינתק גם בניהם אחריהם עדי עד יוסיפו זכות לבאים אחריהם כי לא בציר עלמא מתלתין צדיקא כאברהם ע"ש בארוכה ומראש צורים אראנו כי אמותינו היו העקרות ונולדו הבנים שלא כטבע והוא שעמדה לנו ולאבותינו עדי עד ועיין לעיל ב' ז' עה"פ ויהי אומן את הדסה] ונראה שמזה הצד נמשלו האומות למים כמו שדרשו מים אלו האומות שנמשלו למים שנאמר הוי עמים רבים כהמות ימים יהמיון לפי שהים קיומו בלא שינוי הטבע כך הם קיימין בלא שינוי הטבע אבל ישראל נמשלו ליבשה שאין קיומו רק ע"י שינוי והבן, וזה אמרה אלי בים שלא יכסה ואלי ביבשה שלא יכוסה א"כ הרי שינוי מתמיד ולמה עזבתני והבן.
ופשוטו של מקרא הוי המון עמים רבים כי כמו שהים בכל יום [רצונו לשטוף העולם כמאמרם ז"ל ב"ב דף ע"ג א' דרמי גלא קלא לחברתה שבקת מידי בעלמא דלא שטפתי' דניתי אנא ונאבדי' א"ל פוק חזי גבורתא דמריך מלא חוטא חלא ולא עברי שנאמר האותי לא תיראו וכו' אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו] ונשוא גליו לשוב לטבעו [לסבב יסוד הארץ ולכסותו] כך האומות רצים לשוב לטבען שאיך ע' זאבים לא יטרפו השה והן הן גבורותיו כמאמר רז"ל ואין שינוי טבע גדול מזה עפ"ז יבואר ג"כ המדרש הנ"ל כי בזמן אסתר כמעט ששב להטבע לזה אמרה אלי וכו' שאינו שב לטבעו ולמה עזבתני והבן.
עו"י המדרש שאמרה אלי אלי למה עזבתני ונדרש אלי בים אלי בסיני והנ"ל ע"פ דאיתא ויחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליהכ"פ והנה קשה על זה ממה דמצינו כמה צדיקים שנענים בכל פעם כמו חוני המעגל ואבא חלקי' ורחב"ד שלא הועיל לנגדו אף תפלת כה"ג ביוכ"פ ור"י דשלף מסאני ודומיהם ומיהו לק"מ דהא אמרינן שם בגמרא טעם על זמן עשרה ימים הנ"ל דרשו ה' בהמצאו אימת מצוי וכו' עיי"ש וא"כ לפ"ז יחידי סגולה ובני עלי' שהשכינה עמהם נענים בכל עת והבן והנה איתא בגמ' ומי איכא בכי' קמי' קב"ה והא כתיב הוד והדר לפניו ומשני ל"ק כאן בבתי גוואי וכו' והנה אסתר התפללה בבכי' רבה כמבואר בתרגום שני, וכפי הענין ותפלת יחיד לא יתכן רק לפני השכינה והנה הוד והדר לפניו ולא יתכן להתפלל בבכי' רק מי שהוא בבתי גוואי רק מי יוכל שיח כך אך אנחנו עם ה' וכלנו מוכנים לבחינה זו עפ"י מה שכתבתי בדרוש לשמחת תורה בפ' וקוי ה' יחליפו כח [יש"מ בשלח ד"ה ויסע מלאך על המדרש ואני אשיר עוזך זה שירת הים וארנן לבוקר חסדך זה בוקרו של מתן תורה] וגו' ובדרוש לשבועות בפסוק אתם ראיתם את אשר עשיתי במצרים [יש"מ יתרו בדרך הרביעי עה"פ הנ"ל] עיי"ש והענין הוא כי בים שהגיעו למדריגה שאמרו זה אלי עדיין היו בבחינת בתי בראי בבחינת טיסה ועיפה [אשר שם ישוררו ועוז וחדוה במקומו] ואח"כ במ"ת ייחד אלהותו עליהם יותר והגיעו למדרגה בתי גוואי [בחי' שרפים עומדים ממעל לו ע"כ ושם המשל ופחד עמו ועיין לעיל] והנה ממה אנו יודעים כי במ"ת הגיעו למדרגת עמידה שהוא בתי גוואי ולזה נאמר למשה ואתה פה עמוד עמדי והבן שהוא נשאר בתמידות בזו המדרגה והבן והנה אף שכבר הגיעו בים למדרגה גדולה א"כ ודאי תוס' מדרגה הי' להם (במ"ת ועפ"ז יובן) מאמר אסתר והבן.
וי"ל קצת באופן אחר ממ"ש ע"פ הדרוש בצר לך וכו' [לא מצאתי הדרוש בצר לך וכפי הנראה כונתו ע"פ מה שפי' בתפלה למשה תהלים פ"ג אלקים אל דמי לך ומובא ג"כ בישמח משה פ' שמות עה"פ ויאנחו בני ישראל ויזעקו וכו' ותו"ד כי בעת רצון טוב לפרש התפלה בפה שתקובל התפלה ע"י מכניסי התפלה אמנם בעת צרה אז יש מקטריגים הרבה כי אגב בזיוני וכו' אז קרוב ה' לנשברי לב ויותר טוב התפלה במחשבה והמקטריגים אינם יודעים מחשבה שבלב וזשה"כ היערוך שועך לא בצר היערוך דייקא לא בצר ואין קטרוג אבל בעת צרה ע"ז נאמר אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי וזה בצר לך וכו' והוי עת צרה ושבת עד ה' אלקיך דייקא לו לבדו במחשבות לבבך אח"ז מצאתי בתפלה למשה תהלים ל"ז פ' ל"ט בהג"ה ממוזלל"ה בעהמ"ח ייטב לב תוכן הדברים כנ"ל עיי"ש] כי אם אינו מקדים תפלה לצרה צריך להיות לפני השי"ת בעצמו וא"כ הלא אסתר התפללה בעת צרה [ע"כ הזכירה ים וסיני כי אז היתה השראת השכינה והתפללה שתתקבל תפלתה בלי ממוצע ובקשה שתשרה עלי' השכינה כמו אז וק"ל] והבן זה.
פסוק יא
ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וגו' ויאמר המן אף לא הביאה והוא אמירה בפ"ע שהכתיב ויאמר בפ"ע ולא בכללא דהסיפור לומר שגם לא הביאה אסתר כו' כי אם אותי ושגם למחר הוא קרוא לך והאיך תולה בזה המאמר וכל זה איננו שוה לי אבל הענין ידוע כי הקיוה אל השמחה המוחלטת בלי ספק הוא ג"כ שמחה אבל תוחלת ממושכה מחלת לב ותוחלת הוא על ספק והנה אם לרשע הזה הי' מוחלט מה שהרצים יצאו דחופים הי' לו לשמוח בראות את מרדכי כי בחשבו כי בודאי יהי' מרה אחריתו אך ידוע כי הס"מ נתלבש בהמן ועי' בע"מ פ' י"ד ממאמר חקור דין חלק א' מ"ש על הפסוק אף לא הביאה אסתר כי העיד הקטיגור על עצמו [שלא הביאה אסתר אל המלך כ"א אותי (ר"ל רק הויתי) א"כ בטולו הוא תיקון עולם כדכתיב וגם למחר אני קרוא לה עם המלך מחר דוקא ולא יותר כי ביום ההוא יודע לה' בלע המות לנצח עכלה"ק וזהו והרבה להשיב אפו ורק רגע באפו עיי"ש] וא"כ לכך כתיב ויאמר בפני עצמו שהוא אמירה חדשה ועניין בפ"ע והבן. ולכך כל זה איננו שוה לי כי היא תוחלת ממושכה ואינו בטוח שהאף עלול להשיב לכך אמרו לו שיתלה את מרדכי תיכף ולא ימתין והבן.