אור ברסלב
ישמח משה על נך אסתר › פרק ד

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אסתר · פרק ד

פרק ג

פסוק א

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ע"פ המבואר. בירושלמי מס' מגילה דהמגילה הזאת נאמרה למשה כו' ועיין ביפ"מ שכתב דנמסר רק ליחידי סגולה ולא הגיע הדבר לאוזן מרדכי ואסתר ועיין בעיר בנימין על הירושלמי דמס' מגילה מ"ש על הפסוק ושים באזני יהושיע כו' (ותו"ד דאם הי' בנגלה לא היו ישראל משימים על לב לעשות תשובה כי הי' בטוחים על דבר ה' שימחה את זכר עמלק) כי נכון הוא ול"נ דהי' המצוה רק למסור ליחיד ראש הדור וכן דור אחר דור הי' רק יחיד שידע מזה ומרדכי הי' ידע באותו דור והרמז מרדכי הוא דכר מ"י ר"ת מסירת יהושיע לכך שתק בלקיחת אסתר וצוה עלי' אשר לא תגיד ואסתר לא ידעה רק את מאמר מרדכי אסתר עושה כי ידעה כי ראוי לסמוך עליו רק שמרדכי לא גילה הדבר כדי שיעשו תשובה והיינו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויצא בתוך העיר ויזעק כדי להחזירם בתשובה אבל לא בביתו בצנעה והבן.

ומרדכי ידע וכו' ויצא בתוך העיר לכאורה הך ויצא הוא אך למותר הספור בזה אך הענין יובן ע"פ מ"ש בפירוש ע"מ בפרק ט"ו ממאמר חקור דין ח"א בד' כ' ע"א בענין הרצים עליונים והרצים מהס"א וליתן כח לאלו הרצים העליונים מסטרא דקדושה] הוא בהליכת רגליו לדבר מצוה והבן.

עוד באופן אחר נראה לומר עפ"י מ"ש בבינה לעתים חלק א' בעת נקמה על המאמר במשל רשע אנח עם בלא ה' הידיעה וברבות צדיקים ישמח העם בה' הידיעה לפי שבמשול רשע זה המן כמו שדרשו רז"ל [כי המן כתב בהאגרת] סתם הדברים להיות עתידים [ליום הזה ולא ביאר בהאגרת על איזה עם מטרת כוונתו] ויאנח עם כל עם ועם שכולם בספק וברבות צדיקים זה מרדכי הי' הדבר נגלה להיות היהודים עתידים ישמח העם בה' הידיעה עכ"ד והנה ענין המן שסתם הדברים זה הי' עצה עמוקה עפ"י שכתבתי באלקים אל דמי לך וגו' כי הנה אויבך יהמיון ובה' שמעתי שמעך וכו' והבן [בישמח משה פ' תשא ותורף הדברים כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים והכוונה בזה לא למען להתקיים כי אם לעורר הלבבות לשוב אל ה' לבטל הגזירה וז"ש ה' פעלך בקרב שנים תודיע כי ברוגז רחם תזכור וזש"ה שהראוי מפי עליון לא תצא הרעות מקודם כי די' לצרה בשעתה והטוב בזה שמודיע הוא מה יתאונן וכו' על חטאיו ע"כ וזה אפשר כוונתו אלקים אל דמי לך להודיע מקודם לעורר אותנו לתשובה ועיין תפלה למשה תהלים פ"ג] וע"ד חדוה מסתייע ועצבות מסתייע [לבטל הגזירה] ובפרט לפי מ"ש בפ' וכל זה איננו שוה לי שידע שאף עלול להשיב [עיין לעיל עה"פ וימלא המן על מרדכי חימה בשם הרמ"ע] כמ"ש בפסוק אם קפץ באף [קפיצה רק כרגע כי רחמי"ו סל"ה תמיד] לכך סתם הדברים לשתי הכוונות שלא יהי' עצב כ"כ לישראל ושמחה לאומות והבן ולכך יצא מרדכי בתוך העיר ולא די לו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות רק כדי שידעו האומות ג"כ וישמחו ע"ד מאן דסני לי לחדי לי והבן אבל מרדכי גילה הדברים ולא פחד לפי שמדה רעה חוזר וטובה אינו חוזר ואף שמה שטוב לזה רע לזה מ"מ ישראל העיקר הפרי ובדידהו תלי' מילתא לכך במשול רשע יאנח עם שסתם הדברים לפי שאין השמחה להעם הנבחר והמיוחד ואינו רק בכלל מדה רעה ועלול לחזור משא"כ ברבות צדיקים שישמח העם המיוחד והנבחר לכך מדה טובה הוא ואינו חוזר לכך ישמח העם והבן.

ויקרע מרדכי את בגדיו וכו' איתא במדרש בנימין גרם לשבטים לקרוע דכתיב ויקרעו בגדיהם אף מרדכי קרע בגדיו דכתיב ויקרע מרדכי וכבר תמהו מה זו מדה כנגד מדה וגם מה פשע בנימין שהניחו גביע באמתחתו והנ"ל ע"פ מ"ש בפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה עפ"י בעל יפה מראה בירושלמי על אמרם המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני וכו' וגם בבבלי דרוש כתיב זאת זכרון בספר מ"ש במגילת אסתר וכתב דודאי לא נגלה לכל דא"כ לא הרעישו רק נמסר ליחידי הדור בסוד והיינו ושים באזני יהושיע באזני דייקא עכ"ד ודפח"ח היוצא מזה שהי' נמסר בכל דור ודור יחיד ליחיד ונראה שהי' בזמן מרדכי נמסר למרדכי לבדו והיינו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ואפשר לומר אשר נעשה נעשה ר"ת היינו אשר נ"מסר ע"ליהם ש"יקראו ה"מגילה ויצא בתוך העיר ויזעק בתוך העיר דייקא אבל הוא בעצמו לא הי' פחד במגוריו והנה לא הודיע לישראל והניח להם לצער כדי שישובו ויתכפרו בצערם וכן הי' בענין בנימין שהרי יוסף הודיע לו רק הוא לא הודיע לאחיו כדי שיתכפרו בצערם כנ"ל אח"כ מצאתי כן ביע"ד שפי' כן להמדרש הנ"ל רק שלא על דרך זה רק ע"פ ומרדכי ידע וכו' מלאך אמר לו וכתב הוא ז"ל דמסתמא אמר לו הכל מה שיהי' בסוף אותו הענין אך לדברי יומתק יותר בס"ד.

במדרש קהלת על הפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ וחכם לבב יודע עת משפט זה מרדכי שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה והוא פליאה והנ"ל בזה כי הנה קיי"ל מבטלו בלבו ודיו אך לר"י דסובר אין ביעור חמץ אלא שריפה ולא מהני הטלה לים א"כ ודאי דביטול לא מהני דהא הטלה לים לא גרע דהרי מוציא מרשותו להדי' ומיהו לשיטת ר"ת דפירוש בשעת ביעורו היינו בשש ומכש"כ קודם שש השבתתו בכל דבר א"כ י"ל דה"ה דביטול מהני אז דהא מה"ת עדיין יכול לבטל אז ואף מדרבנן מ"מ מהני ביטול קודם שש אבל לרש"י ז"ל דפירוש שעת ביעורו היינו שבע אבל בשש טעון שריפה וא"כ בשש לא מהני ביטול דהא טעון שריפה ובשבע לאו ברשותי' הוא דלבטולי' היוצא מזה דלאו כ"ע מודים בזה דבביטול בעלמא סגי ונקדים מה שפירשתי לעיל על המדרש אלי בים אלי בסיני (נמצא בתהלים בקפיטל אלי אלי וכו') עפ"י מה שישבתי קושית התוס' במס' מגילה דף ז' על מה דאמר שמואל מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר קיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר רבא הא דשמואל עדיפא מכולהו והק' הא רבא הוא דדריש במס' שבת בפ' ר"ע קיימו מה שקבלו כבר והנ"ל בזה דהא יש להבין למה קבלוה בימי אחשורוש דוקא ולא בימי דוד ושלמה וחזקי' שהיו כשירים וצדיקים לכך נ"ל דהא איתא במס' ר"ה דף י"ח ע"א א"ר שמואל בר אוני' משמי' דרב מנין לגז"ד של ציבור דאע"ג שנחתם נקרע שנאמר מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו כו' עיי"ש עכ"ל הגמ' והכה מפורש בגמרא דדוקא בישראל יש מעלה זו כמו שאמר כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו ומפרש הפסוק הטעם ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו' והיינו מפני שקבלו ישראל התורה וקשה הלא איכא מודעא ואין כאן קבלה והתירוץ דהא אמרו נעשה ונשמע רק לבם לא נכון עמם כמו שנאמר ויפתוהו בפיהם כו' כן מבואר בספרים ובמדרשים ואך הלא קי"ל דברים שבלב אינו דברים ועי' במסכ' קדושין דף נ' ע"א דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני מה"ט דדברים שבלב אינו דברים ואף די"ל דבשלמא לדידן דאין אחד יודע מה שבלב חבירו לכך לא נתמכו דיני התורה אמחשבה שבלב משא"כ השי"ת חוקר לב רחמנא לבא בעי מ"מ דן בדיני התורה דדברים שבלב אינם דברים] ולכך אז בימי מרדכי ואסתר דשאלו חז"ל וכי משא פנים יש בדבר שעבדו ע"ז והשתחוו כלם לצלם והוא מז' מצות ואין מועיל המודעא משא"כ בעגל שלא עבדו רק הערב רב ושלשת אלפים שנפלו וכן בכל שאר פעמים לא עבדו כלם כמו כאן רק התי' הם לא עשו אלא לפנים כו' ר"ל דלא עבדו ע"א במחשבה והמחשבה היא עיקרו דרחמנא לבא בעי וגם ידוע מהמדרש דכבר נחתם אז הגז"ד וא"כ ממ"נ הם נתפסין דאי אזלינן בתר המחשבה א"כ הרי הגז"ד אינו נקרע כיון דאין להם קבלת התורה ואי לא אזלינן בתר המחשבה א"כ הרי עבדו ע"א לכך קבלו אז ברצון ורחמנא לבא בעי וניצלו כי הם לא עשו אלא לפנים והיינו קיימו למעלה מה שקבלו למטה ברצון ובזה י"ל קיימו עתה ברצון ובלב שלם מה שקבלו כבר בפה באמרם נעשה ונשמע ודא ודא אחת הוא כן נלפענ"ד בכונתו] דהרי נקרע הגז"ד ולא נתפסו בממ"נ ומנא ידעי שנחתם הגז"ד ש"מ שהשתמשו ברוה"ק ודו"ק והנה מה שחדשו קבלת התורה הי' ע"י מרדכי כדאיתא בספרים שהי' ניצוץ משה רבינו ועפ"ז מבואר שומר מצוה זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ דייקא וסברה דביטול לא מהני וא"כ לדידה אין שום מקום דתהוי דברים שבלב דברים כנ"ל ולכך פשיט לה לומר אלי בסיני ולכך לא ידע דבר רע כי אינה חוששת אף לגזר (חסר תיבה) [דין] וחכם לבב יודע עת משפט זה מרדכי שהי' יודע עת משפט של עתה שהשתחוו לצלם א"כ לא מהני אלי בסיני דנתפסין בדרך ממ"נ כמ"ש שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כל דייקא היינו אף מה שנעשה למעלה לכך קיבץ את כל היהודים לקבל עליהם ברית חדשה של התורה ברצונם והיא שעמדה להם והוא נכון בס"ד ועפ"ז מדוקדק הלשון חכם לבב שחיכם ענין הלב דרחמנא לבא בעי והבן [ומה שאמרה אלי בים עיין בתפלה למשה תהלים כ"ב. הנ"ל שכשם שבים אותו חימה החזיר על המצריים כן בקשה להחזיר מדת הדין על העמלקים וק"ל.]

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה