אור ברסלב
ישמח משה על נך אסתר › פרק ג

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אסתר · פרק ג

פרק ב

פסוק א

אחר הדברים האלה גדל וכו' בגמ' מגילה י"ג ע"ב מאי אחר הדברים האלה אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ ברא רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל וכו' אבל באוה"ע נגוף ואח"כ רפא ועיין מ"ש זקיני מהרש"א ז"ל ותורף דבריו דאין הקב"ה שולח יסורין לישראל רק למרק חטאם ובודאי יהי' רפואה וזה מוכן קודם למכה אבל אוה"ע דאפשר שיעשה כלה ולא יביאו לידי רפואה אך אם ישובו אפשר שיבואו לידי רפואה וזה נגוף ורפוא ונ"ל ע"פ מ"ש בהגר אשר בקרבך וכו' [הובא באופן שלישי על מאמרם חייב אינש לבסומי בפורי' וכו' ועיין ישמח משה בריש פ' בחקותי] והנה אף כאן כיון שאין מכה אא"כ הקדים וברא רפואה א"כ הרפואה סבת המכה ואיך יתכן דע"י ברכה להוי קללה א"ו דגם המכה איני קללה והכל לטובה משא"כ כגוף הוי קללה אמיתי ואח"כ רפוא אם עושין תשובה כמ"ש זקיני מהרש"א ז"ל.

פסוק ה

וימלא המן על מרדכי חימה ר"ל ולא אף אעפ"י שהאף יותר גדול מ"מ ידע שמצוה רבה על אף לשוב כרגע ולכך התאונן ע"ז באמרו אף לא הביאה אסתר אל המלך כדברי הרמ"ע [בע"מ מח"ד חלק א' פי"ד וזל"ק כי שב אפי ממנו פשטי' דקרא יובן עם מה שנאמר ותאחז במשפט ידי כי הקב"ה זורק חציו וידו אוחזת בהן להשיבן כרצונו וכו' ובאף כתיב והרבה להשיב אפו שמעת היותו במחשבת הבריאה נגזר עליו למצוה רבה להשיב אותו כרגע וכו' ולא עוד אלא שהקטיגור מעיד ע"ע שלא הביאה שכינה חרון אף בעולם זולת הויתו כדכתיב א"ף לא הביאה אסתר אל המלך כי אם אותי א"כ בטולו הוא תקון עולם ע"כ].

פסוק ז

בחודש הראשון הוא חדש ניסן הפיל פור הוא הגורל ועיין בהראב"ע כי בחדש הראשון הוא לה"ק הוא חדש ניסן הוא ביאורו בלשון תרגום כי שמות החדשים מבבל העלו עמם וההיפך הפיל פור הוא בלשון תרגום הוא הגורל הרי ביאורו בלשון הקודש והראב"ע לא תירץ על זה כלום והנ"ל בזה כי ידוע מ"ש רבינו סעדי' גאון בפסוק משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כי השגחת הבורא מתפלשת לעולם בשוה רק או בהסתר או בגלוי [והגלוי הוא כמו שמשגיח מן החלונות שהמושגח רואה המשגיח ובהסתר היא כמציץ מן החרכים שהמושגח אינו רואה כי משגיח עליו ודוק] וידוע אמרם אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני וכו'] ומה שפירשו בו וידוע מהמדרש מה שאמר המן אותו שכתוב בו ה' אחד ישן לו מעמו וידוע מה שפירשתי ובהקדים דברי המגיד בפסוק ה' ימלוך לע"ו ותרגומו ה' מלכותי' קאים [שהתרגום דהוא בחי' אחורים והסתרה מתרגם מלכותי' קאים לשון הוה דבהסתר מלכותי' מלכות עולם וההוה והעתיד אחת הוא ובלה"ק דהוא בחי' גלוי ואור נאמר לשון עתיד ימלוך לע"ו כי כעת עוד בעו"ה ברוב עוזך יכחשו לך אויביך והבן] ועפ"ז יתבאר כי בהזמן דממילא קא אתי בהנהגת הבורא א"כ בעצם וראשונה השגחה מתפלשת רק שמתלבשת בלבוש כסות הטבע אבל בעשי' של המן הרשע ההיפך כי עשה בעצם וראשונה בבחינת הסתלקות השגחה ובאמת השגחה מתפלשה בו והיינו בחדש הראשון דהיינו בעצם וראשונה הזמן הוא בלה"ק בבחי' פנים שהשגחה מתפלשת בו הוא חדש ניסן שמתלבשת בבחי' אחורים שהוא תרגום הפיל פור שבעצם וראשונה עשה בבחי' הסתלקות השגחה אבל באמת הוא הגורל בלה"ק בבחינת פנים שהשגחה התפלשה בו וכמו בגורל שע"י נחלקה הארץ והוא כפתור ופרח בס"ד.

פסוק ח

ויאמר המן למלך ישנו עם אחד כו' הנה מבואר בספרים כי בכל פסוק ופסוק מהמגילה יש תשועה ונס ויש להבין מה התשועה שיש בהפסוק זה והנ"ל כי הנה המסירה והמלשינות מעכו"ם על ישראל אין לו קיום והמה יאבדו משא"כ אם המוסר הוא בר ישראל מיני' ובי' אבוא ליזול בי' נרגי' אז יש להמסירה כח חזק והנה אמרו בגלות מצרים שלא ה"י אחד בישראל שיגלה מסתורין שלהם והנה זה הי' עצת המן לעשות משתה לכל העם הנמצאים בשושן דהיינו ישראל כמבואר במדרש ולהשקותם יין הרבה כי נכנס יין יצא סוד ואולי יגלו ע"י כך מסתורין א' על חבירו ולא הועיל בראותו שאף ששתו ונשתכרו לא הי' בהם מוסרים אז אבדה תקוותו שיהי' מוסרין מישראל והוכרח להיות בעצמו המוסר ולכך ויאמר המן למלך וזו בעצמה תשועה גדולה שלא הי' שום מוסר מישראל רק המן בעצמו ובודאי שלא יתקיים ויאבד זכרו משא"כ אם הי' מוסר מישראל והבן.

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותיך דקשה מה בעי בזה ולמה לו זאת המלשינות אך נ"ל דיאמר לו אחשורוש כיון שהם רעים כ"כ למה לא אבדן מלכים הקודמין לזה אמר מפוזר ומפורד כי כל אחד חושב דלא יכול לשייצינהו כמו שדרשו חז"ל על צדקת פזרונו בישראל [פסחים דף פ"ז ע"ב צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות וכו' משום דלא ידיעתו היכי תתעבדו תיכלנהו כלהו ליתנהו גביכו מאי דאיתניהו גבייכו קרי לי' מלכותא קטיעתא א"ל גפא דרומאי בהא נחתינן בהא סלקינן ופרש"י במחשבה זו אנן עסוקין תמיד ע"כ] וש"ת א"כ אני מה אעשה לזה אמר בכל מדינות מלכותיך שאתה זכית למלוך על כל העולם והבן.

במסירת המן יש לדקדק טובא א' איך יאמר למלך שבשביל בצע כסף יצוה להרוג אומה שלימה אנשים ונשים וטף היש גנאי גדול מזה וכי לא יחייב ראשו למלך בהחשיב המלך לרוצח בעבור בצע בסף ואם ראוי הן להמיתן למה יקבל המלך כסף מחירן הלא זה גנאי גדול למלך כי יאמרו בשביל ממון איבד כ"כ נפשות וע"ק אם אצלו דבר נקל ליתן עשרת אלפים ככר כסף מכש"כ שלא יחשיב זה אצל המלך וכי הוא עשיר והמלך עני ועוד דקדוקים הרבה. והנ"ל ע"פ מ"ש מהרי"ט בצפנת פענח דלכך שמעו לאגרות האחרונות משום דבאיגרות הראשונות לא הי' כתיב רק שקנה המן אותם מהמלך וע"כ צוה המן להשמידם כי הם שלו ויכול לעשות בהם מה שירצה וע"כ באגרות האחרונות לא הי' סתירה כי הי' כתוב כי המן נהרג בדין המלכות והרוגי מלכות נכסיהם למלכות וכן הי' ג"כ בדיניהם א"כ הדרו למלך ולא יועיל צוות המן עליהם עכ"ד ודפח"ח.

ועפ"ז יתיישב הכל מה דאמר לו המלך הכסף נתון לך כו' הי' ראוי לומר העם נתון לך לעשות בו כו' וממילא מבואר דלא יקבל בעבורם דאינו מוכרם רק ניתנים אבל לשון הכסף נתון לך משמע להדי' דמכרן בעד הכסף כמו שאמר המן רק שניתן לו הכסף במתנה ולמה זה ועכשיו נתיישב הכל דהמן אמר שראוי לו לאבדם ובאמת אחשורוש והמן היו בעל תל ובעל חריץ כאמרם ז"ל והנה על זה קשה מי הי' מוחה ביד המלך קודם שאמר לו המן ואין זה דומה למשל של בעל תל ובעל חריץ דהתם בעל התל אין לו מקום להניח ובעל החריץ לא הי' לו במה למלאות והיו שניהם צריכין זה לזה אבל כאן המן צריך להמלך אבל המלך לא הי' צריך להמן אבל העניין היא דבאמת הי' חפץ ומשתוקק המלך לאבדן רק שלא תאר ולא הדר למלך להיות פועל רע רק טוב וגנאי גדול הוא למלך וע"כ יעץ לו המן שימכרם לעשות בהם כרצונו כאדם העושה בשלו וזה אין גנאי למלך למכור עבדים שלו לאחר והיא יצוה להשמידם כרצון המלך והוא דלא אמר שיתנם לו במתנה כיון שהבין שהוא רצון המלך דאל"כ לא הי' אומר למלך שירצה בשביל בצע כסף וא"כ המכירה רק להוציא המלך מהגנאי א"כ במתנה די אך ל"ק דזה ג"כ גנאי גדול ומרד אם מזלזל במתנתו של מלך ואיך יהרגם אם יתנם המלך לו משא"כ בלוקח ממנו וזה מבואר בדרך העולם כי אם א' ימכור דבר לחבירו לא יקפיד המוכר אם יאבד הלוקח אח"כ המקח בידי' משא"כ בנותן מתנה וא"כ יהי' גנאי גדול למלך לפני המון ע"כ התחכם ליקח במכירה גלוי' ע"י עושה המלאכה כדי שלא יהי' גנאי למלך.

ועפ"ז מבוארין הפסוקים אמר ישנו עם אחד כו' ולמלך אין שוה להניחם ר"ל אם יניחם אין שוה במלכותו כי הם כמו תל וחריץ המקלקלים השיוה כאמרם ז"ל והיינו ג"כ וכל זה אינינו שוה לי דאמר המן כנ"ל והבן אך אם על המלך טוב ר"ל שעל המלך מוטל וראוי לפי כבודו לעשות רק טוב ולא רע זאת עצתי יכתב ע"י אחרים לאבדם ולא שיכתוב המלך לאבדם ולא יהי' גנאי אך איך יתכן זה מי זה אמר ותהי והמלך לא צוה לזה אמר ועשרת אלפים כו' וא"כ יהי' מכורין לי ולא יכתוב המלך רק הודעת המכירה שמכורין לי לעשות בהם כרצוני ואז אוכל אני לכתוב לאבדם והמלך וכסאו נקי וישמח המלך על עצתו כמשל בעל התל כו' והבן דלכך אמר ליקח לפי שבמתנה יהי' גנאי למלך שמזלזל במתנתו וע"כ התחכם הוא ואמר הכסף נתון לך ר"ל שהן מכורין רק שאח"כ אני נותן לך הכסף במתנה ולא אותם ועי"כ והעם לעשות בו כו' ולא תהי' כמזלזל במתנתי ולא תצטרך ליתן ויקראו סופרי וכו' ויכתוב ככל אשר צוה המן כו' דייקא כי השמדה נכתב רק בשם המן בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם ר"ל מה שקרוי במקום אחר משם כתיבה וחתימה דהיינו ואקח את ספר המקנה וכתוב בספר וחתום דהיינו המכירה וכן דרך המקראות ועיין במדרש מגילת אסתר פרשה ב' סי' ל"ה יהודים היו שם ועיין ביפה ענף והר"ת של נ"כ"ת"ב הוא נמכרו כ"ולם ת"עשה ב"רצונו לכך אח"כ כשנהפך הגזירה אמר הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו וא"כ זכיתם בנכסיו ונתתים כדין לאסתר והיא למרדכי וא"כ עכשיו כל היהודים שלכם לכך ואתם כתבו כו'.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה