ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
אסתר · פרק ב
פסוק ה
איש יהודי הי' בשושן הבירה וכו' איש ימיני ואמז"ל קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני ומשני מוכתר בנימוסו הי' והוא תמוה ועיין ביע"ד דף ח' וגם אני אענה חלקי עפ"י התניא ח"א פ' ט' י' י"א י"ב י"ג ושם פ' ה' ז' ח' ופ' מ"ז מ"ח ועקרים מאמר ד' פ' ל"ג ועניין עטרותיהם בראשיהם המבואר בפי' הרמב"ם בפ' חלק ובעקרים ובהרמב"ם בספר המדע והנה ידוע דסתם אדם צדיק העטרה נמשך מטבעו דהיינו שהוא בעל נפש ומה שהוא טבע הנפש יקרא טבעו ומה שמוכרח מצד הגוף יקרא הרגלו אבל מי שמיחד כל מעשיו ומהפך הרע לטוב והוא כולו בן ימין העטרה נעשה אף מהרגליו והיינו שני עטרות א' כנגד נעשה ור"ל אף עשי' הגשמיות שאינו בכלל שמיעה לדבריו ואחד כנגד נשמע והבן כי נכון הוא ואיש כזה נכלל ביחוד אורו ב"ה וב"ש כי אין בו נפרד ומבדיל כלל והיינו מוכתר בנימוסו כי אף מצד הרגלו שהוא נקרא נימוס כמו מתנהג בנימוסי המלך שנאמר על הנוהג בשולחן מלכים דהיינו שמתנהג במנהגי המלך וכן איתא לעולם אל ישנה אדם מן המנהג ועלה אמרו אזלת לקרתא אזל בנימוסי' דמנהג והרגל יקרא נימוס ור"ל שאף מצד הרגלו מוכתר וע"כ איש ימיני ואיש יהודי שנתבאר במדרש יחודי אחד הוא ולא ע"ש השבט והבן כי נכון הוא פירוש נפלא בס"ד.
פסוק ז
ויהי אומן את הדסה הוא אסתר לדעת הב"ר פ' א' סי' א' דאומן זה לשון מוצנע עיי"ש ובנזה"ק ולדעת הזוהר דאסתר מלשון סתר א"כ ה"פ ויהי אומן את הדסה שהצניעה ע"י הלבשת השידית בדמותה היא אסתר ר"ל זה סבת שם אסתר כמו שפרשתי בזה עני כו' [בתפל"מ תהלים ל"ד מדוע נקרא שמו של המסכן עני כי הוא קורא ועני מלשון קריאה כמו שנאמר וענית ואמרת וה' שומע קריאתו וזה ג"כ מרומז בשמו עני כי הוא מלשון עני' כמו עני רבא בתרי' עיי"ש] כי אין לה אב ואם ולכך הוטל עליו ונקראה בשם זה על שם המאורע כדי שלא יהי' חילול הש"י בישראל ולאות שידעו כי לא נבעלה לערל אך בפני האומות הי' אומרין הטעם ע"ש יפי' כלבנה על שם אסתהר כמבואר במפרשים והיינו והנערה היתה יפת תואר כו' והבן.
ויש בזה רמז נכון דנקט אמן דהשמירה למחסה ולמסתור וכו' וסוכה הוא השילוב כ"ו ס"ה כנודע והיינו אמן צ"א והיינו שהי' שילוב זה את הדסה והוא השמירה והבן.
ויהי אומן את הדסה וכו' כי אין לה אב ואם עיין יע"ד שהביא המדרש יתומים היינו ואין אב אמר הקב"ה הגואל שאני מעמיד לכם בגלות מדי יהי' יתומה מאב ואם וכמ"ש בזמן עבורה מת אבי' ובעת לדתה מתה אמה ודקדק היערות דבש למה דוקא הי' הגואל באופן הלזה והנ"ל בזה ויתיישב ג"כ הטעם על שאמרו אין עשו נופל אלא ביד בני' של רחל דעיין בס' בינה לעתים חלק א' דרוש כ"א בעת נקמה דהי' להמן תכלית הרוממות עפ"י מזל ולמרדכי תכלית השפלות וזה הי' עיקר הנס שידוד המערכה עיי"ש והנה מבואר בע"מ פרק למ"ד ממאמר ח"ד ח"ב בענין דאהדר צדק לגבי מזרח דהקשה הלא השינוי אינו מתמיד ותירץ בתרין אנפין או מקודם נשתנה להיות במערב כדי שישמע תפלתו שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים [ומזרח הוא תנאו הראשון או כי מעיקרא הי' מקומו במערב ואהדרי' למזרח והוא שינוי מקומו ואלמלא זכות זרעו אחריו שלא יפסוק לעולם כבר שב המזל לתנאו לשויא לאברהם מחשוכי בנים] ובאמת בכל דור ודור מגזם עלינו לכלותינו והצדיקים שבדור מקיימין השינוי ולכך המזל במביט איבה לישראל ע"כ והנה אם המזל במביט איבה לישראל מצד אברהם ושרה הנה גם עשו כמוהן וכן מצד יצחק ורבקה ואין קיום לו ולזרעו רק ע"י הצדיקים שבנו המקיימין צדק במזרח וממילא דיש קיום לכל זרע אברהם משא"כ לתירץ הראשון והבן וגם ביצחק ורבקה נאמר שהיו עקרות רק כדי שישמע תפלתן אבל לתירץ השני המזל במביט איבה לשניהם והנה ידוע שדקדקה חכמת האלהית על אומה הנבחרת שידעו שכל מעשיהם שלא ע"פ טבע.
והנה בנפול אומה אחרת ביד ישראל אזי ידעו כי מאת ה' מן השמים הוא כי המזל הוא באיבה לישראל משא"כ עשיו דשוין הן בזה יש מקום לטעות ולומר דהוא עפ"י טבע לכך אינו נופל רק ביד בני' של רחל דהיתה ג"כ עקרה עפ"י טבע בעת מולדה אשר הושם משטרו בארץ ונהפך ונשתנה ע"י תפלה ובתלתא זמני הוי חזקה שהמזל מנגד משא"כ בעשו לכך אם נופל ביד בני' של רחל אז יכירו וידעו כי מאת ה' היא והבן.
ואגב אורחה אמרתי לפ' ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ע"ד הכלי יקר וקצת באופן אחר דהודיענו התורה דלא נימא מחמת שהי' יצחק עקר ונעשה כברי' חדשה א"כ זרעו אין מתייחס אחריו דלא נימא כן דגם זה הי' מצד אברהם והבן. והנה אמירת יתומים היינו ואין אב היינו שישראל התאוננו בעת חורבן בית שנחרב ע"י נ"נ הרשע התאוננו לומר שמה שאירע להם הוא מצד קשה המזל שיש להם מחמת שאין להם אב מצד המזל שלא הי' ראוי להוליד והיינו יתומים היינו נתונים לקלון ולבוז כדומן ע"פ השדה מחמת שאין אב בטבע והמזל במבט האיבה ומיושב הכפל וגם מי לא ידע דיתום אין לו אב והבן כי הם הבינו שהקב"ה הסתיר השגחתו ונשארו תחת המזל כשאר הגוים והמזל להם במבט איבה כמ"ש בפ' ותאמר ציון עזבני שחשבו ישראל שהוא בהסתרת פנים והבן.
והנה ענין אסתר בעת עיבורה מת אבי' ואמה בעת מולדה מורה בלי ספק על קושי' מזלה שיש לה מעת היצירה ומעת מולדה וכבר אמרו חז"ל דבית תינוק ואשה הוי סימן והיא התגברה על המן שהמזל מפזז ומכרכר ומשחקת לו מזה מורה דאין הסתרת פנים לישראל רק הכל מיד ה' וזה שהשיב רוה"ק לישראל והבן. ועפ"ז יובן לאיזה ענין נכתב במגילה כי אין לה אב ואם והבן.
והנה המן הרשע ממ"נ הי' ראוי לנפילה דאם נימא דהשינוי הי' במה דקאי במזרח א"כ הרי קיומו וקיום זרעו ואומתו תולה בישראל ואם השינוי הי' במה דקאים במערב א"כ הרי ע"כ הי' שידוד מערכה בשביל שנתאוה לתפלתן של צדיקים א"כ אם כ"כ גדול כח תפלתן של צדיקים בודאי גם עכשיו יפעול כח תפלתן של צדיקים להפך הכל לטובה ולכך בדין הרגו ישראל בשונאיהם כי לפי מחשבתו לא הי' להם כ"כ תקומה וקיום ולמה יהיו ישראל סבה לקיומן שלא בטובתן וגברי קטילי קטלו והבן זה ולא דנו על המחשבה לבד כנ"ל.
ועפי"ז יתבאר דברי התרגום שני על פסוק ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וז"ל עני ואמר לי' קום לך מרדכי צדיקא בר אברהם יצחק ויעקב קדם לך שקך וקטמך לעסרא אלפי ככרי כספא וכו' מן קדם דאיתיכון רחימין מן קדם אבוכון דשמי' די בכל עידן דאתון מצליין קדמו וכו' עני מרדכי וכו' המן רשיעא בר זרעא דבית עמלק וכו' עיי"ש ויש לדקדק הרבה היחוסים הללו למה מי לא ידע בהו והנ"ל דהנה המן חכם מאוד להרע ובפרט שנתלבש בו הידוע כנודע והנה פסח על שתי הסעיפים מענין שכתבתי איזה מהן יכשר והנה העולה על רוחו אם השינוי הי' מצדק דהוי קאי במערב א"כ אין קיומו תלוי בם ואם השינוי הי' במה דקאים במזרח א"כ קיומו תלוי בם אעפ"כ הסכים לאבדם מגודל רשעתו ושנאתו אמר תמות נפשי עם פלישתים והבן.
והנה לדעתי שאחז דרך זקנו עשו הרשע באמרו יקרבו ימי אבל אבי [ע"י שיהרג את יעקב ויתאבל יצחק אביו עליו וק"ל] כמ"ש בספר בינה לעתים ככה כיון אותו הרשע שיגיע צער כ"י לאבינו שבשמים ולהכעיס הוא דעבד והבן, והנה מאחר שראה הרשע מפלתו ובא למרדכי לא רצה לגלות לו גודל שנאתו שמסר עצמו וכל זרעו ואומתו למיתה מש"ז רק הי' פושט טלפיו להראות שדעתו דהשינוי הי' במה דקאים במערב והשינוי תמיד הי' העקרות וא"כ אין קיומו תולה בקיומם ואין השנאה גדולה כ"כ אבל אם כן הוא שהשינוי הי' משום שהתאוה לתפלתן של צדיקים מרוב אהבה א"כ גם תפלת מרדכי ראוי לקבל והבן והיינו דאמר לי' קום לך מרדכי צדיקא דייקא בר אברהם יצחק ויעקב הנודע שהיו הכל בעקרות כי בתולדות יעקב לגבי מרדכי הי' עקרות רחל והבן והשינוי לא יתמד א"ו דהשינוי הי' העקרות משום שמתאוה לתפלתן של צדיקים א"כ קדים לך שגם אתה צדיק כאמור שקך וקטמך מן קדם דאתון רחימין וכו' והבן אבל ידע מרדכי מה שבלבו דהשנאה גדולה ומסר עצמו למיתה מש"ז לכך עני לי' המן רשיעא בר זרעא דבית עמלק שקיומך תולה בנו אבל רשעתך גורם והבן.
ועפ"ז יובנו כמה פסוקים כי בעת שפעל אצל אחשורוש מחשבתו הרעה שזה בודאי הי' אצלו יקר מכל הון חרוץ לא נאמר שיצא שמח וטוב לב ובהזמנה קלה לפי שעה נאמר שמח וטוב לב וע"ק דכתיב ביום ההוא שמח וטוב לב משמע מיעט על לפניו ועל לאחריו כמו וישכב בלילה ההוא בפ' ויצא עיי"ש ברש"י וא"ל דמיעט רק לאחריו מה מלמדינו בזה הא נאמר בפירוש מה שאירע לו ביום השני וגם יש להבין למה סתים להמון להיות עתידים ליום הזה וגם אמרו ויספר המן וכו' ויאמר המן אף לא הביאה וכו' מה בזה אמירה חדשה ועניין בפ"ע מדבר שהוא רק לפי שעה וגם מה דאמר וכל זה איננו שוה לי דהיינו דאינו חושש על כל זה אטו משום איזה צער לא יחושו על הכל ולמ"ש יבא הכל על נכון כי בעת שפעל אצל המלך אף ששנאתו גברה מ"מ לא יבצר מהיות לבו דוי על אבודו ואיבוד זרעו ואומתו אף שקבל על עצמו הכל בשביל גדלות השנאה מ"מ לשמחה מה זו עושה וסתם הדברים כדי שלא יתפללו הצדיקים כי הי' ספק בדבר לא ידע איזה מהן יוכשר והבן אבל מאחר שראה התגברות המזל בענין הזמנת אסתר אחר שהוציא לפועל מחשבתו הרעה ומזומנת לבא זה הי' לו למופת שאין קיומו תלוי בהן לכך ויצא ביום ההוא שמח וטוב לב והנה ויספר המן וכו' את כבוד עשרו וכו' וזה הי' מכבר מקודם הגזירה ויאמר המן ראי' דמזלו לא יגרע דאף לא הביאה עכשיו אחר הגזירה וגם למחר אני קרוא לה וכו' א"כ הרי מזלי מתגבר והולך אבל מ"מ יש לו דאגה מתפלת צדיקים לפי"ז אף שלא הי' מחזיק הדור ההוא לצדיקים כי ידע במה שנכשלו כמו שדרשו ואת דתי המלך מלכו של עולם אינם עושים אך ממרדכי הי' ירא כי ידע כי הוא צדיק גמור והוא יהודי הכופר בע"א ומוסר נפשו לזה אף אמר אף שאני רואה שאין לי הזיק מכח הגזירה ואני מתגבר והולך אך מזה אני ירא מגודל כח תפלת הצדיקים לכך כל זה איננו שוה לי פי' אף סימני הצלחה הנ"ל בעת אשר אני רואה את מרדכי היהודי דייקא וכו' שלא יהפוך בתפלתו הכל לכך יעצו לו שלא יאחר ויתלה אותו וממילא דיעשה בדלת העם כרצונו אבל ה' מיפר מחשבות ערומים ופור המן נהפך לפורים כן יזכני האל למחות את זכר עמלק מתחת השמים ויהי' השם שלם והכסא שלם בב"א.
וי"ל ג"כ וכל זה איננו שוה לי דאין אני חשש לכל זה כפרש"י בעת אשר אני רואה וכו' דתמות נפשי עם פלישתים קאמינא ואין אני חושש לאיבוד כל הכבוד הזה והבן.
והנה הרשעים אפי' בפתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה דאחר ששב לביתו אבל וחפוי ראש כתיב ויספר להם את אשר קרהו ניחם עצמו אותו רשע באמרו כי מקרה היא והמקרה לא יתמיד אבל השיבו לו אם מזרע היהודים מרדכי אשר כל דבריהם מתנהג בהשגחה ולא במקרה אשר החילות לנפול וכו' כי השגחה לטובה יתמיד.
ועוד נראה לפרש כונתם אם מזרע היהודים מרדכי כי כבר כתבתי לעיל דמדה רעה חוזר וטובה אינו חוזר ומה שרעה לזה וטובה לזה תולה בהעיקר והנה זה כונתם אם מזרע היהודים מרדכי שהם העיקר פרי הענף אשר החילות לנפול והוא מדה רעה אצלך רק שהוא לפניו וטובה לו לא תוכל לו דייקא כי טובה אינו חוזר כי נפול תפול לפניו כי בדידי' קיימא מילתי' כי היא העיקר ולמדה טובה יחשב ומיושב בדרוש זה מה שקשה אם נבזה בעיניו לשלוח יד במרדכי לבד רק בכלל איך הסכים אח"כ לתלותו אבל למ"ש חישב בזה הוא איבוד לכללות האומה ח"ו והבן.
וגם מיושב הדיקדוק שיש לדקדק דלמה להו לומר אשר החילות לנפול לפניו הא ידע זה והבן.
ועפ"ז יתפרש הפסוק ובבואה אמר עם הספר ר"ל שאמר דברים שהם מסכימין עם הספר בה' הידיעה היא הניתנה מסיני ספר תורתינו הקדושה כי מבואר דמדה טובה אינו חוזר כמו שפירשתי בפ' אשר ידבר הנביא וכו' [בס' ישמח משה פ' שופטים ובפ' ואתחנן בדה"ח דף ק' ע"ד עיי"ש] ואמר הוא דברים שהן שוין ומסכימין עם הנכתב בספר והוא אמרו ישוב מחשבתו הרעה דייקא אשר חשב על היהודים פי' מ"ט הוא בכלל הרעה אף שאצלו ואצל אומתו טובה היא כי אמלאה החריבה כמו שדרשו חז"ל רק הטעם הוא אשר חשב על היהודים כי הם עיקר הפרי ולמדה רעה יחשב ולכך ישוב על ראשו כי אמלאה החריבה כאמור ואז ותלו אותו וכו' כי כאשר שב על ראשו בכלל מדה טובה הוא ואינו חוזר והוא דבר פלא שהסכימה דעתו של מלך והשיג שמוכרח מתוך הספר כנ"ל והנה לפי פשוטו הפסוק הנ"ל תמוה מאוד ולמ"ש נתיישב בס"ד.
ועוד יש לפרש בפ' הנ"ל אם מזרע היהודים מרדכי וכו' כי בע"מ שם בח"ב ממאמר ח"ד פ"ל כתב עוד תירץ א' על הקושי' הא תנאי הי' מששת ימי בראשית שישוב הכל לאיתנו והשינוי לא יתמיד והוא דזה דוקא בבריאה הכוללות עיי"ש והנה המן לא ידע איזה מהן יכשר כמ"ש והנה כאשר ראה שהחל ליפול וידע שזה שינוי ושידוד הטבע כי אצטגנין היו וחישב כי השינוי לא יתמיד ולא יאריך זמן לכך אמר את אשר קרהו אבל השיבו לו אם מזרע היהודים מרדכי בלשון חכמה אם זה יתכן שמרדכי הוא מזרע יהודים ועדיין ישנו לזרע הלזו בעולם שהי' ע"י שינוי גמור א"כ אשר כבר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו ואל תאמר שהשינוי לא יתמיד כי נפול תפול לפניו פעם אחר פעם כי ממ"נ אם יש בכחם לקיים השינוי גם שינוי זה יקיימו ואם הקב"ה מתאוה כ"כ לתפלתן עד שישדוד המערכה בודאי יתגברו בתפלתן ואם אין זה שהשינוי לא יתמיד רק בבריאה כוללת א"כ הרי בטחת על משענת קנה רצוץ והבן.
ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת ודרשו רז"ל אל תקרי לבת אלא לבית שנשאה לאשה והוא תמוה דהלא כתיב לבת והנ"ל כדרכי בכל האל תקרי כי הדרוש יוצא מעומק הפשוט' רק שהוא בדרך רמז מפורש ע"פ הגמ' במס' סוטה וכלב בן חצרון וכו' הוליד והלא מנסיב הוי נסיב לה א"ר יוחנן כל הנושא אשה לש"ש כאלו ילדה ועיי"ש בעיר בנימין סי' ר"א מה שהקשה עפ"ז על הדרוש הנ"ל ולענ"ד אדרבא דזה פי' הדרש הנ"ל דקשה מה דאמר לו לבת דאיך נלקחה לבת כיון דלאו בתו היא מצד התולדה ואי כונת הפ' דאמנה הלא זה כבר מפורש לעיל בקרא ויהי אומן וכו' לזה אמר אל תקרי לבת דלא תוכל לקרות לבת אא"כ לבית והיינו לבת שכל הנושא אשה לש"ש הוי כאלו ילדה ומספר הפ' שבח מרדכי דאף שהיתה יפ"ת לא הי' כוונת מרדכי רק לש"ש ולא לשם נוי כלל וכלל והבן.
והיינו דאמר היא אסתר שפירשו רז"ל במגילה דף י"ב ע"א שאוה"ע קורין לה כך ע"ש אסתהר יפה כלבנה אעפ"כ לקחה מרדכי לו לבת והבן זה.
פסוק טו
ותהי אסתר נושאת חן אז"ל אסתר ברוה"ק נאמרה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' מנא ידעי' אלא ש"מ אסתר ברוה"ק נאמרה ומקשה ודלמא לכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו פרש"י שאמרו כן בפיהם ע"כ והתמי' מבואר וכבר עמדו בזה היע"ד ונדחק מאוד ולי נראה דה"פ דודאי יתכן שנשמע מהרואים או מכלם או מרובם ככלם אך עיקר ההוכחה הוא דמשמעות הפסוק הוא שלא היתה יעלת חן בטבע הקלסתר רק שנשאה חן עפ"י נס וכאמרם ז"ל אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עלי' והנה הידיעה בזה לא יתכן רק לקצת רואים שאיננה יעלת חן בעיניהם ומבינין שמה שאומרין שהיא יעלת חן היא ע"פ נס משא"כ אם היא בעיני כל רואי' והכל אומרים שהיא יעלת חן מנא ידעינן שאיננה יעלת חן בטבע וה"פ ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' ר"ל שאיננה יעלת חן בעצם רק שבעיניהם רואים נושאת חן וקשה מנא ידעי כיון שהוא בעיני כל רואיה דלמא היא יעלת חן בעצם אלא ש"מ דאסתר ברוה"ק נאמרה וידעו זאת ברוה"ק והשתא מקשה שפיר דלמא שלכל אחד נדמה לו כאומתו ושמעו שבפיהם אמרו כן והבן כי נכון היא מאוד בס"ד.
עוד יתבאר על המאמר בגמ' מגילת אסתר ברוה"ק נאמרה דכתיב ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' וכו' ומדחי' ודלמא כל א' וא' נדמה לו כאומתו פי' רש"י שבפיהם אמרו כן ועי' ביערות דבש שהק' ממ"נ אם יש באפשרות לשמוע מכל אחד בלא"ז קשה דלמא נשמע מכל אחד שהיא יעלת חן ואי אין באפשרי א"כ גם אם נימא דנשיאת חן היינו שנדמה לכל אחד כאומתו מוכח דברוה"ק נאמרה והנ"ל בזה דודאי אף שאין באפשרי לשמוע מכל אחד מ"מ י"ל דעל הרוב ידבר אף דכתיב כל רואי' וק"ל ומיהו זה דוקא אם על נשיאות חן הפשוט מוכח שפיר משא"כ על הנדמה כאומתו א"כ כל קאי אהאי ענינא דהיינו כל האומות א"כ לא מוכח כלל.
פסוק כב
ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי וכו' גמ' כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם הנה כבר עמדו המפורשים דאיך יוקח ראי' מאמירת הצלת נפש המלך לדבר אחר, אך לפענ"ד הא ל"ק אף שטבעו הוא להבדל ההוא, אבל לא להביא גאולה לעולם [שהאומר להצלת נפש המלך יביא גאולה לעולם והבן] אך דעיקר הקושי' דמנ"ל דגאולת עולם היתה בשביל זה דלמא בשביל שריחם על עמה ובשביל הבטחת השי"ת שלא לכלותם אך דהתגלגל ע"י זה וג"ז היתה שימה מאת ה' נמו שהי' כל המאורע שימה מאת ה', והנ"ל בזה דבר נכון כי אמרו חז"ל על ובכן אבוא לפני המלך אשר לא כדת] שאמרה אסתר עד עכשיו באונס והיינו משום דלא ידעה דיהי' הצלה לישראל על ידה לכך לא הי' ברצון רק באונס א"כ קשה למה גלתה אוזן אחשורוש על בגתן ותרש אדרבא טוב טוב הי' לה ישלחו ידם בו ותנצל ממכשול עכו"ם וא"כ הצלתו מורה כאלו ח"ו ברצון הוא ואיך אמרה אח"כ בבואה אצלו עד עכשיו באונס והנה מזה נ"ל להוכיח כשיטת הריב"ש בשו"ת ס"ס קע"ה הובא בתשובת מהרי"ט חלק א' סי' כ"א הבאתיו בפ' ויגש [הוא בספר ישמח משה ריש פ' ויגש] בנשבע שלא לשחוק ואנסו המלך איננו מקרי עובר על שבועתו אף דידע בעת שנתראה [לפני המלך דהמלך יאנסהו לשחוק] ע"ש ודלא כמהרי"ט שם שמפקפק בזה דלריב"ש א"ש דלגלות לו ליכא איסור וכשיגיע האיסור אונס הוא ומקרי אונס אף דידעה אבל עדיין קשה על הצדיקת הלז אף דמקרי אונס עפ"י דין מ"מ טוב טוב הי"ל להנצל מזוהמתו דודאי לא נח לה ומר לה ממות כאמרם ז"ל גבי יעל והא קמתהני מעבירה ומשני דטובתן רעה היא אצל הצדיקים דהא גם הריב"ש מודה דלא יפה עשה, אף דיצמח למרדכי גדולה כפי טבע המנהג מ"מ בשביל גדולת מרדכי לא הי"ל להלכד בפח בעילת עכו"ם ויותר מזה קשה דאף דלא הוי רק איסור לכתחלה מ"מ הי' ראוי לאסור על מרדכי מש"ז דהא בלא"ה קשה האיך הוי שרי' אסתר הלא אמרינן בכתובות פרק נערה שנתפתתה דף נ"א ע"ב במלכות בר נצר דאסורה מחמת דסברה השבי' דתהוי אשת המלך משא"כ באחשורוש דמלך גדול הי' ע"ש ברש"י וא"כ לפ"ז קשה באסתר דבאמת נלקחה לאשה היתה ראוי לאסור אח"כ מצד הדין מטעם הנ"ל וע"כ צ"ל דשאני אסתר דצדקת גמורה היתה כדתי' התוס' שם בתוס' ד"ה אסורה לבעלה כשמואל דסובר דאשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה דלמא סופה ברצון דלא תקשה מאסתר ע"ש וא"כ אם שבקה לצדקותה ממילא דאסורה מטעם הנ"ל א"ו צ"ל דכל האומר בשם אמרו מביא גאולה לעולם וזה הי' קבלה בידה ולכך בשביל זכות הרבים וגאולת עולם לא רצתה להחמיר כיון דמן הדין הוי אונס כנ"ל כי ברור ונכון הוא בס"ד ועיין לקמן עה"פ ואת פתשגן כתב הדת וכו'].