אור ברסלב
ישמח משה על נך אסתר › פרק א

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

אסתר · פרק א

אסתר

פסוק א

במד"ר אסתר פ"א סי' ח' ר"ע הי' יושב ודורש והציבור מתנמנמין בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות אלא תבא בת בתה של שרה שהיתה חי' קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות ע"כ והנה דרשוני וחיו והנראה בהקדם לפ' הפ' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו באופן חדש וגם הפסוק מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו ועי' במדרש פ' בהר על הפסוק ובמ"ש בו [בס' ישמח משה בהר] כי נ"ל ליתן טעם חדש על שהשכר נצחי והעונש זמני וגם מה שמצינו לפעמים השכר זמני כמו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לבד דברי העקרים וגם ליתן טעם על שהצדיקים אוכלים הפירות בעוה"ז והרשע הקרן כמו שפי' באלשיך על פ' אמרו לצדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו פר"י דייקא] דנ"ל דהפירות של המצוה הוא מה שאמרו שכר מצוה מצוה כי חפץ להטיב ויותר יש נחת להנותן ית' ממה שיש להמקבל דיותר אוהב כ"י את הצדיק ממה שהאדם אוהב את עצמו והיינו פירות והם יותר מהקרן כדרך כל שכר מצוה שהוא גדולה יותר מהמצוה וא"כ כיון שהשכר הוא בעצמו מצוה א"כ שכרה יותר גדול ושכר הפירות הם ג"כ מצוה א"כ שכרה יותר גדול עד בלי תכלית וא"כ לפ"ז בעונש ג"כ ראוי להיות נצחי דהא שכר עבירה עבירה אך דזה נצמח מחמת מדת טובו ית' ואין רע נצמח מהטובה הגמורה כמ"ש בפ' הגר אשר בקרבך כו' [בישמח משה ריש פ' בחקותי והובא לקמן אות ג' על המאמר חייב אינש לבסומי עיי"ש] ודוק אבל כשהרשע עושה מצוה והוא שונאו ית' ולא יכון נגד עיניו וצריך לשלם לו בזה ובהשכר הוא ממרה עיני כבודו יתברך כדרך הרשעים ואין נחת להקב"ה בשילום שכר הזה רק דאינו מקפח שכר כל ברי' ובהכרח משלם א"כ אין כאן פירות שאין כאן שכר מצוה והרשעים הגמורים כמו האפיקורסים מהפכין מדת הרחמים לדין וא"כ יצמח להם עונש נצחי וזה פי' דברי חז"ל בכל מקום הרשעים מהפכין מה"ר למה"ד כי ע"י שמדתו לרחם יוצמח להם הדין הקשה ודוק.

ועי"ז יתפרש מה שכ' בצעקת עניים ושמעתי כי חנון אנו כי בעונש שאינו בא ע"י הרחמים אין עונש לעונש משא"כ מה שבא ע"י הרחמים, וההיפך בחמלת העני אף הגמול דהיינו השכר ישלם לו ודוק. ועפ"ז נ"ל הטעם דישראל מותר לומר סלע זה לצדקה בשביל שיחי' בני [ב"ב דף ט"ז ע"ב] אבל לא עכו"ם דעל פי' רש"י קשה תרתי חדא דכיון דבאמת מותר לעשות בשביל זה רק דבעכו"ם הוא גזירה שמא יקרא תגר א"כ מי אמר לכורש מגזירה זו שפקר ע"י שנתן צדקה לחי' מלכא כו' [עיי"ש בגמרא] וע"ק דבחיי עוה"ב ודאי לא שייך טעם זה ואף עכו"ם נמי יהי' מותר וכ"ת אה"נ א"כ קשה הברייתא דמיירי בישראל כיון דתני מותר בשביל שיחי' בני ובעכו"ם אסור מכש"כ בשביל שאזכה לחיי עוה"ב דאף בעכו"ם מותר ודו"ק כי חפץ השי"ת בחיות הישראלי וא"כ לא לקבל פרס הוא רק לנחת רוח לפניו משא"כ בע"א [ועיין ישמח משה ריש פ' במדבר] ועפ"ז יתפרש מה שאמר דוד נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב ודוק (דהיינו שלעולם יש שכר עליהם גם על הפירות וזה לעולם עקב) ועפ"ז יתבאר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אל שונאיו דייקא ואל פניו י"ל כמו אל אפו ודוק. ועפ"ז יתפרש מאמר בלעם אראנו ולא עתה וגו' דהיינו שיושלם שכרן שכר כיבוד לעשו וללוט שכר שלא גילה במצרים ששרה אשתו של אברהם כמבואר ברש"י פ' דברים וש"ת איך יושלם הלא ראוי להיות נצחי עד"ז ששכר מצוה מצוה לזה אמר והי' ירשה שעיר אויביו דהיינו לאויביו של הקב"ה וא"כ אין כאן שכר לשכר ואין כאן פירות אבל ישראל עושה חיל דהיינו מרויחין ומצליחין ועושין פירות ומוסיפים כח בפמליא של מעלה ומרבים חיילי מרום ולכך הוי נצחי ודוק.

ועפ"ז יתפרש ולך ה' החסד ונקדים המד"ר בפ' בראשית [ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים וכו' ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים] ועדיין אינו יודע באיזה מהן חפץ ומ"ש בו ודוק [עיין למעלה קהלת ב' י"ג עה"פ וראיתי וכו' שיש יתרון לחכמה וכו' אופן א' ועיין ישמח משה בראשית ד"ה והארץ היתה תוהו ובוהו ויש"מ פ' ראה לפרש הפסוקים יחזקאל ט"ו ב' מה יהי' עץ הגפן וכו' עיי"ש] ותוכן הדברים שם דבאמת גם ע"י עונש ניכרים ונראין גדולת הבורא, אולם הקב"ה חפץ חסד ורוצה להטיב לכן חפץ בדרך הטוב ע"ש וזה הוא המופת על שבעל חסד הוא ורוצה להטיב כיון שהשכר נחשב למצוה [ומשלם שכר על השכר] ודוק והיינו ולך ה' החסד והמופת לזה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו [ג"כ נחשב כמעשהו כאלו עשה מצוה] ודוק.

ועד"ז יתפרש אל תירא אברם שנתמעטו זכיותיך כי אדרב' ע"ז שאנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד והנה אלו הפירות לפמ"ש הם ג"כ בבא אך הפירות דהם בעה"ז הוא מחמת חדוה של השפעת הטוב האמיתי באור פני מלך חיים ונבזבזין סגיאין יתיהב לי' ולכך בכל שכר גשמי כאמר ונתתי ולא בלשון תשלומין [רק מתנה] ודו"ק משא"כ בשונאי השם, וגם על המתנות שנותן הקב"ה לאוהביו יגיע שכר ודוק אך דהוא ג"כ בעוה"ז כיון שהטובה בעוה"ז ודוק ואם נתקדש ש"ש ע"י מתנות שבזה א"כ יגיע שכר בבא על המתנות ג"כ ויש בזה קרן ופירות עד בלי תכלית כאמור.

ועפ"ז י"ל דלא שייך מי הקדימני ואשלם בצדיק כיון דיש נחת רוח להבורא ית' בחייו אין כאן הקדמה כנ"ל.

עוד נ"ל סברה ברורה דאחר מותו הוי צדיק הולך עד"ז שאז נתינת השכר ואז מקבל תמיד שכר על שכר וההפרש שבין צדיק לצדיק כי לפי שכר הראשון שכר השני אף שאין בב"ת גדול מבב"ת מ"מ בכל עת הוי עדיין ב"ת, ולכך תמיד לא ישתנו. ועפ"ז יתפרש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך על מה שפעלת לחוסים בך נגד בני אדם ודוק. וא"ש במתנות חיים לצדיקים ע"ז יגיע ג"כ מתנות וכל שיחי' ועושה מצות ויוצמח מזה מהמתנות טוב אמיתי עד בלי תכלית מלבד השכר המתנות בא וראה לפ"ז התפשטות המצוה ועד היכן הגיע אמרם מצוה גוררת מצוה ודוק.

והנה באריכות ישיבת בהכ"נ ובה"מ נאמר במס' ברכות דמאריך ימים עיי"ש דף ח' ע"א ועפ"ז יתבאר המאמר שהי' ר"ע יושב ודורש וידוע שאמרו חז"ל כתוב אחד אומר ועמדתי בהר וכתוב אחד אומר ואשב בהר רכות מעומד וקשות מיושב והלכות חמורות אינו מושך את הלב כדרך שאמרו חז"ל דאגדה מושך את הלב וכמו דאיתא ביומא בפ' כה"ג דקורין לפניו דברי אגדה כדי שלא יתנמנם ור"ע הי' יושב ודורש דברי הלכה החמורים ולכך התנממו דהי' העיכוב דומה להם למשא וידוע מאמרם בברכות דף ד' ע"ב ש"ה דאיכא אונס שינה דהתעוררות משינה הוא דבר קשה מאוד להגוף וביקש לעוררן דייקא והנה אם יאמר להם דהעיכוב גורם לאריכות ימים לא יחושו דהוי כמו עסק העולם בעבור העולם דהוא ג"כ כלה ונפסד רק דמתחלף בפחות ויתיר כמ"ש בפ' מצורע [על המ"ר מעשה ברוכל אחד וכו' מי האיש החפץ חיים עיי"ש] לכך דרש להם דאסתר מלכה על קכ"ז מדינות בשביל קכ"ז שנה שחייתה שרה ויש להבין מי לא ירצה לחיות א"ו דחייתה כ"כ בפירות מעשיה הטובים וע"ז מגיע שכר ג"כ ושכר משכר ובין כך נצמח מה שנצמח קרן ופירות עד בלי די ובלי תכלית כמו באסתר בהצלת ישראל וא"כ הוא נצחי ודו"ק.

עוד נראה לפרש הא דדרש ר"ע מפני מה זכתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אלא תבא בת של שרה וכו' וכבר דרשתי בכמה אנפין וכעת קצת בדרך הסוד ומקודם אבאר הפסוק ותלבש אסתר מלכות דבגדי מלכות הוי לי' לומר ודרש רז"ל ידוע והנה מבואר בספרים בענין שבע נביאות שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה אסתר כי שרה אשת חבר כחבר דמי [ומדתה חסד] ומרים ע"ש המרירות [ומדתה גבורה] ודבורה היתה תפארתה שלמדה תורה ברבים וחנה נצח אויבי ה' עד עקרה ילדה שבעה וגו' אביגיל הוד יפי' מעין של מעלה חולדה הדרה בעקרי הבתים ביסוד אסתר ותלבש אסתר מלכות ולכך אמרו רז"ל באביגיל גילתה שוקה היינו את מקורה הערה ע"כ.

ונקדים דמה דנאמר בתורה ודאי דלא דבר ריק הוא ואין בו הפשוט לבד כי הכל תורה ותורה אור בגימ' רז על כן מה שביארה התורה כמה ימי שני חייה של שרה הוא ודאי לרמז שהיתה כלולה מהכל כי ק' הוא הכולל כמבואר [בספר שפע טל] בהקדמה בן מאה שנה, עשר ולא אחד עשר וידוע כי עשר ולא תשע כי אם תמנה מהכתר הרי הדעת לא נמנה כי משלים לחיצונות הכתר ואם תמנה מהחכמה הרי הדעת במנין לכך שלא תטעה כי כלולה רק מחכמה ולמטה לכך הכ' מרמז על כתר וגם עשרים בגימ' כתר וז' היינו תחתונית כי בהן האחיזה יותר באתגלי' והצחצוח בהעלם והבן זה וידוע דכל אחד עלול מחבירו והעליון בבחינת זכר ושלמטה בבחינת מקבל ע"כ נאמר בת בתה ולא בת בנה והבן זה ונעיץ סוף בראש ברמז אחד כי גם באסתר קכ"ז מדינות לרמז זה וגם להודיע כי לא חטאה ביסוד דילה כי דמות הי' והבן זה.

ועוד נראה לבאר ותלבש אסתר מלכות עפ"י שפי' בקדושת לוי אימתי ראו כל אפסי ארץ וכו' עיי"ש וידוע דשם אסתר הוא מורה על ההסתר דהם הטבעים ואז הי' מלכותו בכל משלה והיינו ותלבש אסתר מלכות היינו ההסתר והם הטבעים מלכות כי מלכותו אז בכל משלה והבן זה כי נכון הוא בס"ד והנה מה שקיימו אז מה שקבלו כבר עיין בקדושת לוי שהי' מחמת חיבה שנתגלה מלכותו בהטבעי ולי נראה כי התנהגות השגחה בקיום העולם הוא בדרכי תורה כמו שהי' הבריאה דהקיום והבריאה ענין א' הוא וא"כ התורה בהכרח רק הם סברו בהתנהגות הטבעי והחומרית אין השגחה מתפלשת אבל בדורו של מרדכי שהשיגו זאת שתמיד אף בתוך הטבעי השגחתו ית' מתפלשת בכל נקודה ונקודה לכן קבלו עליהם התורה והבן כי נכון הוא, והיינו עדותיך נאמנו מאוד כי תמיד דרכי התורה מוכרחים אף בעת התנהגות הטבעי כי לביתך היינו לכל הנמצאים כמו שפירשו בכל ביתי נאמן הוא נאוה קודש היינו הקדושה שמחי' הכל וא"כ כיון שהוא ית' בכל ורוצה לכל דרכי התורה נאמנו מאוד והבן כי נכון הוא בס"ד.

פסוק ב

כשבת המלך וכו' על כסא מלכותו במדרש שהביא היע"ד כתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואת אומר כשבת המלך על כסא מלכותו ל"ק כאן קודם חורבן כאן לאחר חורבן ע"ד שכתבתי במסתרים תבכה נפשי מפני גיוה [עי' לעיל ירמי' י"ג פ' י"ז מה שפי' דרשת חז"ל מפני גאותה של מ"ש בחגיגה דף ה' ע"ב] ואלקים אל דמי לך וענין בתי גוואי ובתי בראי והבן [עיין ישמח משה פ' תשא ד"ה עי"ל והבן].

והנה אם הן הן גבורותיו הוי המלוכה מני' ובי' והבן והנה אז לא הי' מראה מלכותו כי הממשלה להמורדים ועובדי כו"מ לכך נאמר על כסא מלכותו דייקא והבן והנה מקשה כתיב כי לה' המלוכה ומפרש מה הוא תואר המלוכה ומושל בגוים אלמא דזה הוא תואר המלוכה מה שמושל והאיך את אומר כשבת על כסא מלכותו משמע ההיפך דזה הוא תואר המלוכה מה שאיננו מושל ל"ק כאן קודם חורבן דאז מוסיפין כח בעבודה ושם מוסיפין יוכיח והבן כאן לאחר חורבן דמתישין כח ר"ל דמה שמתישין הוא הכח פמליא ש"מ והבן [דהן הן גבורותיו והמלוכה מני' ובי'].

פסוק ז

ויין מלכות רב כיד המלך והשתי' כדת אין אונס במס' מגילה דף י"ב ע"א אמר רב מלמד שכל א' ואחד השקהו מיין שגדול הימנו בשנים אין אונס אמר ר' אלעזר מלמד שכל אחד השקהו מיין מדינתו לעשות כרצון איש ואיש מרדכי והמן מרדכי דכתיב איש יהודי המן איש צר ואויב עיין רש"י דהם היו שרי המשקים ע"כ והנה מלבד שתמוה מאוד גוף הדבר מה כרצון המן ומרדכי ועוד שהם שני הפכים קשה ג"כ טובא איך נמשך לזה האמור לעיל מצורף לזה לישב כי כן יסד המלך וזה אינו בנין דיהי' שייך בו יסוד אך הוא מלשון סוד ועצה כמו נוסדו יחד כמ"ש מהר"ש בן מלוך בספר מכלל יופי ויש להבין מה יסוד ועצה שייך כאן מצורף לזה מ"ש בזוהר דכ"מ שנאמר מלך סתם במגילה קאי ג"כ על מלכו של עולם ית"ש הובא במהר"ם א"ש בהשייך לפורים, בהקדים דבר התרגום הראשון העם הנמצאים בשושן דאשתכחו חייביא ברם מרדכי צדיקא וסייעתי' לא הוי תמן והנ"ל בזה דהא איתא במ"ר מגילת אסתר פרשה ב' לכל העם הנמצאים א' ר' סימון הדא שושן הבירה וכו' אמר ר' חנינא בר פפא גדולי הדור היו שם וברחו א' ר' חנינא בר עטל יהודים היו שם וכו' ועיי"ש ביפה ענף והגה באמת מבואר בספרים דעצת המן הי' על המשתה להכשיל ישראל בדבר עבירה ולא לאנסם דאונס רחמנא פטרי' רק שע"י מאכל ומשתה יבואו לידי מכשולות שלא ישמרו עצמם ממאכלות וממשתאות אסורות וגם מהרגל דבר והנה על גוף המשתה חרה מאוד למרדכי שיהנו מסעודה של אותו רשע כי הוא עשה סעודה כיון דלא איפרק ישראל כמבואר במס' מגילה י"א ע"ב ואיך ישראל יהנו ממנו אך לא היו יכולין להשמט עצמן מן הסעודה אם לא שיברחו כדאיתא במדרש הנ"ל ומרדכי הוכיחם (כן ראיתי כתוב) אבל לא שמעו בקולו על זה שיברחו ומרדכי הצדיק חישב שיבאו ג"כ לידי מכשולות ורצה לעמוד עליהם עכ"פ שישמרם מדבר רע אבל לא יתכן כי אם לא יברח גם הוא צריך להיות בסעודה כמוהם והי' צער גדול להצדיק ע"כ נתן השי"ת בלבם שיתנו לכל אחד יין רב מימיו וזו היתה להם עצה להחטיאן כי הרב מן האדם בשנים מדליקו מאוד וגם מיין מדינתו כי יערב לו כי תמן אמרין באתרא דירקא תמן ליעול ירקא והבן וזו היתה בעצמו נסיבה מן השמים שיושמרו כי לא יתכן שיושמרו אם לא שיעמוד עליהם צדיק כמרדכי לשמרן והוא לא יעסוק בסעודה וזה לא יתכן כי אם הי' כאן לא הי' יכול להשמט עצמו מן הסעודה וע"י עצה זו הי' יכול להיות בכאן בהקדים מה דמבואר בפסוק דמרדכי בא עם הגולה אשר הגלתה עם יכני' והיינו יהויכין כי לא הי' רק גלות יהויכין וצדקיהו כמבואר במלכים ב' וז"ב ומבואר במס' מגילה דף י"א ע"ב כי גלות יהויכן הי' בשנת שמונה לנ"נ וגם מבואר שם בגמ' דאז מלאו שבעים שנה לגלות בבל ואיתא בגמ' שם דף י"ג ע"א אשר הגלה מירושלים א' רבא שגלה מעצמו עיין רש"י דהיינו כמו ירמי' ור"ל שראה שגלה שכינה עמהן ובודאי הי' מסתמא אז כבר בר דעת ועיי"ש בתוס' דמוכיח מקרא שגלה מעצמו ועוד ראי' דהא רש"י כתב שם דף י"א ע"א בשם סדר עולם דמרדכי הי' נחשב בין מ"ח נביאים וא"כ קשה ע"ז קושי' הגמרא שהקשה גבי יחזקאל הא אין נבואה שורה בחו"ל וצ"ל כתירוץ הגמ' דאתחלתא דנבואה הוי בא"י וא"כ מוכרח דכבר הי' נביא קודם שגלה א"כ לפ"ז בודאי הי' למרדכי אז יותר משבעין שנין ועוד ראי' דודאי מלשון הפסוק ובמות אבי' ואמה לקחה מרדכי לו לבת משמע דהוא הי' קשיש מינה וכבר הגדיל והיא היתה יתומה קטנה וגידלה והנה אמרו חז"ל ותלקח אסתר כו' דבת ע"ה שנה היתה וזה הי' בשנת שבע למלכות אחשורוש כמפורש בפסוק וא"כ בשנת שלש למלכו כשעשה המשתה היתה אסתר בת ע"א וכש"כ מרדכי דקשיש מינה דהי' יותר הרבה משבעים וז"ב, והנה איתא בסוף ספר הלכה אדם מישראל דבר נחמד על פירוש רש"י והמדרש דיוסף שלח לאביו מטוב ארץ מצרים היינו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו עיי"ש [דלכאורה הוא דברי נבואות ופי' ע"פ הירושלמי אחת לשבעים שנה בא גשם בעולם וכל מקום שבא מבלה כל היינות אם כן אין בכל העולם כולו יין ישן יותר משבעים שנה כי אחר שבעים שנה נתקלקל רק דמצרים לא היתה מסתפקת מימי גשמים רק מנילוס א"כ יכול להיות במצרים יין ישן יותר מכל העולם כולו כי כאשר ירד הגשם שמה לא ישוב. והנה אה"כ מטוב ארץ מצרים וקשה מה טוב איכא יותר מבכל העולם ע"כ אמרו יין ישן וזה דוקא במצרים וק"ל] וא"כ לפ"ז לא היו יכולין להזמין לסעודה מי שהוא יותר משבעים שנה דהא יסד המלך שיתנו לכל ואחד יין רב משניו ופתגם המלך לא ישתנה ויין יותר משבעים שנה אי אפשר כי כבר נתקלקל אך הי' יכול להיות ממצרים אבל מכיון שהושם טעם שלא יתנו רק מיין מדינתו ומרדכי לא ממצרים הי' רק מירושלים כמבואר בפסוק א"כ א"א להזמינו ולא הי' צריך לברוח והי' יכול לשמור בני ישראל ממכשול כי לא הי' בתוך המסובין וזה הי' עצה עמוקה ועפ"ז מבואר הכל ויין מלכות רב א' רב רב יותר משניו אין אונס רק מה שערב לו היינו מיין מדינתו כי כן יסד המלך דלתתא בסוד ועצה להחטיאן כמ"ש והיינו ג"כ כי כן יסד המלך דלעילא ית"ש כדברי הזוהר בסוד ועצה ויתכן יותר לומר דכי כן יסד המלך קאי אתרויהו אמלך דלעילא ומלך דלתתא כמ"ש והיינו לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן ר"ל דעצת מלך דלתתא הי' להעשות עי"ז כרצון המן להחטיאן ועצת מלך דלעילא הי' לעשות כרצון מרדכי לשמרן [וע"ז אמר והשתי' כדת] כדי שיועיל להם שמירת מרדכי דאם היו מגיעין לשכרותו של לוט לא הי' מועיל שמירת מרדכי דאז אין חכמה ואין עצה כו' ושפיר קאי כי כן יסד המלך כמו שפירשתי והוא פירוש נפלא בס"ד.

והנה עפ"ז מבואר דברי התרגום דהתרגום לא הי' סבר דמרדכי הי' שם ומפרש הנמצאים דאשתכחו חייבי' דאין לומר דהי' כל הנמצאים רק שהשאר ברחו להם ברם מרדכי וסייעתו ר"ל הבאין עמו מירושלים לא הוי תמן ר"ל לא יכולין להיות שם ולא היו צריכין לברוח א"כ האיך אמר דעשה סעודה לכל הנמצאים א"ו דאשתכחו חייבי' קאמר וג"ז נכון בס"ד.

פסוק יג

ויאמר המלך לחכמים כו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ועי' בתרגום הראשון שפי' קדם כל חכים וידעי אורייתא ודינא והקרוב אליו וכו' כדת מה לעשות כו' פי' ג"כ באורייתא מה להתעבדא ויאמר ממוכן וכו' לא על המלך לבדו כו' והנה הלא זה יפלא דמטין דבריו דאם העיות הי' רק למלך לא הי' האשמה כ"כ רק כיון שנוגע לכל השרים יוגדל האשמה והרי זה מקטין כבוד המלך ומזלזל בו ונראה לפרש בדרך פשוט דעפ"י דברי רש"י מה שפי' על אמרם בבושת הכל לפי המבייש דאדם בינוני שבייש בושתו מרובה מאדם חשיב ומאדם זולל ע"כ וכן י"ל בהמתבייש דאדם חשיב חשיבותי' עליו ולא איכפת לי' כ"כ וא"כ לפ"ז היא דהוי קטן שבשרים והוי ממוצע בין העם והשרים נוגע לו יותר מן כל העם ומן כל השרים והבן זה. ועוד נ"ל עפ"י דברי התרגום הנ"ל דהוי בעי למידן יתה עפ"י דין תורה ולפי שהי' נתפרסם אז שאין דין כדין תורה ועפ"ז יתבאר דודאי המלך הוא על כל המשפטים ואין אחר דינו כלום אך כאן שהי' נוגע וקיי"ל דנוגע פסול לדין אך הלא מבואר בב"ק דף כ"ז ע"ב אפי' למ"ד לא עביד אינש דינא לנפשי' במקום פסידא עביד אינש דינא לנפשי' והיינו במקום שאין יכול להוציא בדין ומה"ט קיי"ל בקנס אי תפס לא מפקינן מיני' דכיון דאין דנין דיני קנסות הרי עביד דינא לנפשי' והנה זה ידוע ומפורש במגילה כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב משמע דמשופטים אחרים יש חזרה ועפ"ז מבוארים הפסוקים כמין חומר ויאמר המלך לחכמים כו' וקשה הלא מלך במשפט יעמוד ארץ לזה אמר כי כן ר"ל דבר המלך עצמו דהוא נוגע הוא לפני כל יודעי דת ודין ודוק והנה ממוכן רצה דנהוי יוצא המשפט מהמלך עצמו כדי דלא להוי חזרה לכך אמר לא על המלך לבדו כו' וכולם נוגעים וכיון שלא יצויר דיינים כשרים הרי המלך עושה דין לעצמו כנ"ל לכך יצא דבר מלכות מלפניו ר"ל הואיל והוא דבר מלכות יצא מלפניו דעביד אינש דינא לנפשי' בכהנ"ל משא"כ שאר השופטים שהם נוגעין ופסולין ועביד אינש דינא לנפשי' ג"כ לא שייך בהו דזה אינו רק בהנוגע לו בעצם אבל לא בהגרמה ודוק ויכתב וכו' ומבואר בתרגום חתימן בעיזקתא ולא יעבור כנ"ל ודו"ק.

פסוק טז

ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו כו' מה שדקדקו המפורשים ידוע דנראה כמורד במלכות [שהגדיל כבוד העם יותר מכבוד המלך] ונראה לישב בשני אופנים נאותים אופן אחד דהי' ירא לומר דין חרוץ כי פן ינחם המלך ויחמול על אשת חיקו וימחול על עלבוננו ואח"כ תיקח המלכה נקמתה ממנו והנה קיי"ל מבך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והטעם שהוא כ וד כל העם ואינו יכול למחול כבוד אחרים ואף שזה דין תורה מ"מ דבר מושכל הוא מצד השכל האנושי ג"כ ועכ"פ בזה הענין שזה הענין נוגע ג"כ לכל העם ודאי אף בנימוסם כן לכך הקדים זה לומר שאינו יכול למחול ואח"כ אמר דין ומשפט בלא פחד כנ"ל. (אחר כתבי זה ראיתי שיש מעין פי' זה באלשיך) ובזה י"ל טעם על מתנות לאביונים בפורים כי כעין זה הי' טענתו למעלה נגד מלך האמיתי דאינו יכול למחול על כבודו אך בבן המלך הסברה נותנות דכבוד האב חופף על הבן וראוי למחול משום דבן מלך הוא. וכבר כתבתי פי' על מאמרם [ברכות דף וא"ו ע"ב] אגרי' דתעניתא צדקתא כי מהצדקה מוכח שהם בנים [עיין ישמח משה פ' שמות עה"פ וייטב אלקים למילדות ע"פ הפ"ד דרך צדקה ע"פ הגמרא ב"ב פ"ק שאל טרנוסרופוס לר"ג אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינם מפרנסן וכו' א"ל משל למלך שכעס על בנו וכו' וציוה עליו שלא להאכילו ובא אחר ופרנסו וכו' ואנו קרוין בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' וכו' נמצא שמצות צדקה הוא לישראל לפי שנקראו בנים וזש"ה צדקה תרומם גוי אלו ישראל וכו'] ודו"ק ועפ"ז גדול תענית יותר מן הצדקה מ"ט זה בגופו וזה בממונו וכו' ע"פ הגמ' אם נאמר בכל נפשך וכו' [ומזה שנותנים בפורים מתנות לאביונים הוא כדי לסתור טענות המן שאינו יכול למחול על כבודו וזהו אם נקראים עבדים אבל אם נותנים צדקה ה"ה קרוים בנים למקום וכבוד האב חופף על הבן וראוי למחול ודו"ק] ונ"ל טעם על דפורים כל הפושט ידו נותנים לו ע"פ שכתבתי בפי' דברי רז"ל שדרשו על פסוק בעת אפך עשה בהם כי בהגון יש כמה מיני צדקה משא"כ באינו הגון ואסביר לך כעת כי באמת צדקה שציותה התורה הוא רק בהגון כמו דכתיב בכל מקום שהוזכר מצות צדקה אחיך וכבר דרשו רז"ל בכל מקום דכתיב אחיך אחיך בתורה ובמצות ולכך קיי"ל בהצדקה דעבריין אין אנו מצווין להחיותו וא"כ באינו הגון הוי אינו מצווה ועושה ואף דפורע חובותיו של מקום, הו כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו ואין לו תשלומין רק ע"צ החסד משא"כ בהגון דפורע חובו של מקום ב"ה וגם מקיים ציויו והבן לכך מי שאינו הגון אין נותנים לו שיותר טוב ליתן להגון דתרתי לטבותא איכא והנה בפורים המצוה מתנות לאביונים לא נאמר בו אחיך וא"כ בכולם איכא תרתי לטיבותא לכך כל הפושט יד נותנין לו והבן.

ובדרך פשוט נ"ל שאמר כן שנוגע לכל השרים כדי שיסכימו עמו כיון שאף להם נוגע הדבר.

ויותר נראה כי זה הקדים לתרץ עצמו מה שמדבר בפני גדולים ממנו דהיינו דכל הנשים יבגדו מק"ו וא"כ הוא שקטן מכל היושבים כסאות למשפט נוגע לו יותר מכל היושבים שם על מדין כי כל עוד שיקטן הק"ו יותר אלים לכך הקדים לדבר בפני כולן שנוגע לעצמו יותר וג"ז נכון.

וע"ד השלישי אני בא כי התחכם לומר כן באופן שלא יעלה אף השרים עליו שהוא מחניף את המלך להראות לו שמקנא לכבודו יותר מכולם להכניס עצמו לסכנה עצומה להחריץ משפט כזה על המלכה ואינו חושש על עצמו במקום כבוד המלך וזה בשביל זדון לבו למשול על כל השרים שיראה המלך מסירת נפשו על כבודו ויגדלו וזה באמת היתה כונת הרשע הזה והכניס עצמו בסכנה בשביל כונת השררות וא"כ השרים יתחכמו לסתור דבריו מיראתם שאם יתקבלו דבריו יגדלנו המלך וישפילם הואיל שלא קנאו לכבודו ואם יסתרו דבריו הרי הסכנה מזומן לכך אמר בפה מלא לא על המלך וגו' להראות שאינו מחניף למלך שמקנא לכבודו רק לכבוד עצמו הוא דורש וא"כ לא יקפצו השרים לסתור את דבריו ויתקבל דעתו ואח"ז יודיע ויסביר בחלקלקות לשונו לפני המלך בלב"ע שכל כונתו הי' רק בשביל כבוד המלך רק שאמר כן לתחבולה שלא יסתרו השרים דבריו ויפגום כבוד המלך והיינו ויאמר לפני המלך והשרים דלמה זה הלא כבר כתוב שהשרים היו יושבים אלא כמ"ש וכן הוי ויטב הדבר בעיני המלך והשרים והנה ממוכן זה המן חכם להרע הי' קודם שלקח המלך האשה אשר מצאה חן בעיניו לא הי' מדבר עמו מענין זה שלא יעלה אף המלך בזכרו אשת חיקו אשר נעדרת על ידו רק אחר שנלקחה אסתר ומצאה מאוד חן בעיניו ושמח בה שמחה גדולה אז דבר עמו מענין זה לכך כתיב אחר הדברים האלה גידל המלך את המן וינשאהו על כל השרים כי הם לא קנאו לכבודו כמו הוא כנ"ל, וזה הדרך היותר נכון בעיני שעפ"ז יובן עצם כוונתו בהכרעתו זה המשפט דלפי העולה על הדעת תמוה מאוד להכניס עצמו לסכנה כזו העצומה.

ורביעי בקודש. ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו וכו' כי הנה נאמר ויאמר המלך ליודעי העתים ותמהו מה ענין זה ליודעי עתים והנ"ל כי יש נולדים במערכה שאשתו מנגדתו ולא לעזר והקדמונים הביטו ותלו הכל במזלות והנה נסתפק אחשורוש אם וחלו גרם אין לה עונש כי אף אם ישא אחרת תהי' כן משא"כ אם סורה רע יש לבער הרע וא"כ קירב הדבר לפני יודעי העתים כי הם יוכלו בחכמתם לברר זה עפ"י ידיעת עת מולדתם וזה נ"ל נכון ואמת ונקדים דכי משמש בד' לשונות ואחד מהם בלשון אם כמבואר ברש"י ריש מס' ר"ה ונקדים עוד דקודם שיביא לפני יודעי דת ודין צריך לשאול ליודעי העתים והבן וידוע דלשון לפניו בלשון קודם כמו לפניו לא הי' כן והיינו ויאמר המלך לחכמיו יודעי העתים כי כן דבר המלך ר"ל אם כן הוא דבר המלך עפ"י מזלו שתבגוד בו אשתו לפני כל יודעי דת וכו' ר"ל ששאל זאת קודם שהביא לכל יודעי דת והקרוב אליו וכו' והם שמעו שאלתו כדת מה לעשות ר"ל ששאל זאת כדי לידע מה לעשות אם חייבת או לא ולדעת רז"ל דהם היודעים לעבר שנים וכו' כי הם בקיאים בהילוך המזלות כמו שמפרשים בפ' ומעשי ידיו לא ראו ומה שדרשו בו והם פחדו לומר דבר ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו וכו' וא"כ איך יגרום מזל המלך להיות מורדת כנגד כל העולם א"ו שסורה רע ולכך יכתב אשר לא וכו' ומלכותה יתן המלך וכו' דלפי מחשבתו של אחשורוש אין כאן תיקון ליתן לרעותה הטובה ממנה אבל לפי הוכחתו של ממוכן יש תיקון והבן כי הוא נפלא בס"ד.

ויאמר ממוכן וכו' במס' מגילה דף י"ב ע"ב ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות ופי' רש"י עומד להיות תלוי אר"כ מכאן שהדיוט קופץ בראש ע"כ נ"ל דזה תלוי בזה דהא יש להבין למה נקרא דוקא בענין זה ממוכן ולא אח"כ והנראה משום דבזה הוכן להתלות כי אלמלא לא נהרגה ושתי לא לקח המלך לאסתר ולא נתלה המן וזה נכון.

מיהו לפ"ז קשה האיך נתלה המן ע"י אסתר כיון שהוא הי' הגורם לגדולתה שמלכה על קכ"ז מדינות הלא מצינו במשה שלא נלקה היאור על ידו מפני שהגין עליו וצ"ל דלכל היושבים ה' נתן בלבם עצה זו רק דהוא קפץ בראש א"כ עלייתה לגדולה לא היתה על ידו דגם הם אמרו כך והנה בלא זה ה"א דבאמת הוא אמר דעתו באחרונה רק דכל הדיעות נתבטלו ודעתו נשארת קיים לכך נכתבה וכן איתא במדרש וא"כ לא מוכח דהדיוט קופץ בראש אבל השתא דאמרינן זה המן ונקרא ממוכן לפי שאז הוכן לפורענות וכיון שגדולת אסתר נצמח אז וא"כ קשה האיך נלקה ע"י אסתר א"ו צ"ל כמ"ש שכולם היו דעתם כך א"כ למה נכתבה בשמו א"ו דהוא אמר בראש ע"כ מוכח שפיר דהדיוט קופץ בראש.

ועפ"ז נתיישב מה שנאמר והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה כו' מאת המלך שתמה ע"ז בס' יערות דבש מה ראה לשטות זה אם מאת אחשורוש שונא ישראל אין לו חנינה מאסתר יהי' לו חנינה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ול"ק.

ובדרך פשוט נ"ל כי בלא"ז י"ל דמלמטה למעלה קחשיב וא"כ הוא הגדול אבל כיון דהוא המן ליכא למימר כך דהא אלו שבעה הי' יושבים ראשונה במלכות וא"כ הם גדולים מכל השרים ונמצא הגדול שבהם הי' גדול מכולם ואיך נאמר אח"כ אחר שנלקח אסתר אחר הדברים האלה גדל וכו' מכל השרים ועבדי המלך מכלל דמקמי הכי לא הי' מנושא מכל השרים וא"כ מוכח דלא הי' ממוכן הגדול שבהם וא"כ ודאי דלא קחשיב מלמטה למעלה רק מלמעלה למטה א"כ מוכח שפיר דהדיוט קופץ בראשו.

שם בתוס' במדרש יש ממוכן זה דניאל ולפי שהי' נשוי לשרות יותר גדולה הי' נותן עצה זו להיות כל איש וכו' ונ"ל שכונת התוס' ג"כ לתרץ האיך תלוי מכאן שהדיוט כו' במאי דאמר ממוכן זה המן לכך הביאו המדרש וא"כ לפי המדרש לא מוכח דדרך הדיוטים כך רק דדניאל הוצרך לזה לכך קפץ בראש שלא יסכימו הכל לדיעה אחרת אבל עכשיו דאמר ממוכן זה המן ולא כדברי המדרש א"כ מוכח שפיר ולא מצינו למימר דזרש הי' שרית יותר גדולה ממנו והפסוק מוכיח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו מקודם אוהביו כמו ויאמר המלך ויאמר לאסתר כו' ודוק, ר"ל שלא הי' כבודו לדבר עמה לבד רק בצירוף אוהביו לפי שהוא הי' מזרע מלוכה מזרע אגג והא דכתיב בתר הכי ותאמר לו זרש וכל אוהביו היינו משום דהדיוט קופץ בראש מיהו משם אין ראי' דהדיוט כו' דאיתתך גוצא גחין ולחיש לה ודוק וגם זה נכון.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה