ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
איכה · פרק ג
פסוק ב
אותי נהג ויוליך חשך ולא אור קשה כיון דאמר חשך למה לו לומר ולא אור דודאי אם הוא חשך אין אור והנ"ל עפ"י מ"ש בדרך חיים פ' בראשית כתנות אור נתהפך לעור וכשמזכך חומרו הרי עור נתהפך לאור ולעתיד אור חדש על ציון תאיר והבן והוספתי נופך כי הא' נהפך לע' והוא שורש ע' אומות עכו"ם מצד הס"א אבל שורשן של ישראל מן א' דאור א' אחד מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ואם לא חטא אדם לא הוי קליפין לא הי' במציאות רק ישראל עיקר הפרי איבא דעלמא דהיינו פנים אבל ממה שנעשה אור בע' נתפשט גשמיות וחומורית קליפות וחיצונית באים האומות עכו"ם לעולם ע' אומין וכשמזככין ישראל החומרית ונעשה מן ע' א' אז אהפוך אל העמים וכו' לעבדו שכם אחד ביום ההוא יהי' ה' אחד והי' לך ה' לאור עולם והיינו אותי נהג חשך הוא הכל משום ולא אור שלא נעשה עדיין מן עו"ר או"ר והבן.
פסוק ג
אך בי ישוב כמו שפי' מי בנה בית ילך וישוב [פ' תצא] היינו יעשה תשובה אך בי תולה ישוב היינו שישוב האדם אל ה' יהפוך ידו דהיינו שמכה בו יהפוך ונעשה מן ידו ודי שיאמר לצרותינו די כל היום ר"ל במה שכל היום דוה יומו של הקב"ה כי מבואר קודם אלף שנה הי' נגזר כל היום דוה אבל אח"כ כל יום ויום הוא היום אם בקולו תשמעו והיינו אם היינו שבים הי' די בכל היום ולא יותר והבן.
פסוק ד
כלה בשרי ועורי וכו' זאת אשיב אל לבי כו' חסדי ה' כו' כבר כתבתי בו וכעת נ"ל בדרך פשוט דכבר ביארנו דבכל עבירות משברים אברים וגידים בהנפש והנה לדעתי בפעם ראשונה אם כבר עברו ראשו שוב אין לו תרופה אך אם הסליחה מחסדו אין לתת לו גבול ועפ"ז יתבאר ואומר אבד נצחי כו' זאת אשיב כו' ע"כ אוחיל כו' חסדי ה' כי לא תמנו והבן.
פסוק ז ט
גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי ר"ל זוהמא דנחש הקדמוני שנמזוג בכחות האדם הוכבד מאוד אחר חורבן בהמ"ק והבן. א"י גדר בעדי ולא אצא עד"מ שעושה הגדר אצלי והבן.
עוי"ת גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי גדר דרכי בגזית כתיבותי עוה דוב אורב הוא לי ארי במסתרים דרכי סורר ויפשחני שמני שומם ע"כ המשך הפסוקים נראה לפרש כי ידוע כי עד עתה הי' עולות התפלות בדרך ישר שהיינו בבהמ"ק שהוא שער השמים אבל עתה בגולה התפילות עולות דרך עקלתון מכאן לשם ומשם עולין ולא זו אלא אף זו שמשם ג"כ אינם יכולין לעלות כי מפסיק מחיצה של ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים ולא עוד אלא שבדרך יש קליפות הם הגוזלים וחומסים את התפלה וידוע דהקליפות הם הנקראים קוצים ואך כשהתפלה הוא זכה וברירה בלי שום פני' ובלי שום מחשבה אז אין להקליפות בהן חלק אך ורק שהס"מ וכת דילי' עומדין בעת התפלה ומבלבלין אותו במחשבה וע"י זה גוזלין [ח"ו התפלה] וידוע כי יש לו [לאדם] להתגבר על יצרו כארי כמאמר חז"ל בכמה מקומות ושיצרו מתגבר על האדם אז הוא [היצה"ר] ארי ועפ"ז יש לפרש המשך הפסוקים אמר גדר בעדי שעשה מחיצה של ברזל בינינו ולא אלא והוא ע"ד שאז"ל כל מה שבעה"ב אומר לך עשה חוץ מצא ואף שהקב"ה עשה גדר והוא מראה בזה שאינו רוצה בנו ואעפ"כ ולא אצא הכביד נחשתי דהיינו שעשה כותל עבה ועפ"ז גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי גדר דרכי בגזית היינו הקליפות וכמו שהולך בדרך ויש אבנים ומכשולות כן הקליפות בדרך תפילותינו, נתיבותי עוה היינו מ"ש מקודם כי אינם הולכים ביושר אלא באלכסון. ועפ"י רמז נ"ל כי יד על כס יה שאין שמו וכסאו שלם דהיינו מהשם חסר ו"ה ומכסא חסר א' דהיינו אוה ועפ"ז פי' מהרש"א כי בחר ה' בציון אוה למושב לו וקאמר ירמי' שעכשיו שחסר נעשה מן א' ע' כי מתחלפים אותיות אחה"ע ונעשה מן אוה עוה, דוב אורב הוא לי קאי על הס"מ שהוא אורב לחטוף את התפלות כמ"ש גדר דרכי בגזית, ארי במסתרים פי' ע"י מה חוטף את התפלות כי הוא ארי במסתרים דהיינו שהוא מתגבר עלי במסתרים דהיינו בהמחשבות שהם מסתרים ומבלבל אותן, דרכי סורר היינו כמו שפי' רש"י לשון סירים וקוצים והם הקליפות ודו"ק.
ואופן אחר נ"ל כי הנביא מדבר האיך השכינה מדברת על בניה כי ידוע בעת שישבנו בארצינו הי' שפע יוצא לנו ביושר והתמצית נתנה לאומות וגם עכשיו הולך השפע רק שמגיע להיכלא דדינא אז מעכבין ונוטלים את השפע ונותנים להקליפות הנבראים מנגעי בני אדם בעו"ה וע"ז בוכית השכינה כב"י ואומרת גדר בעדי ולא אצא דהיינו שיש שם היכל המעכב שהשפע אינו יכול לצאת וכו' והישראל אומרים גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי שאין השפע מגיע לנו אף שאנו מתפללים וחוזרת השכינה ואומרת גדר דרכי בגזית דהיינו שהקליפות הם בדרך שהשפע הולכת ונוטלין אותה נתיבותי עוה דהיינו שהצינורות הם מהופכים ומשפיעין לתוך הקליפה דוב אורב וכו' היינו שהס"מ וכת דילי' אורבים להשפע במסתרים פי' בשביל [חטאי ב"א הנעשה] במסתרים שמוציאין ז"ל בסתר דרכי סורר היינו כמו שפירשתי [לשון סירים וקוצים] ודו"ק כי נכון הוא בס"ד [ועיין ישמח משה פ' מקץ ד"ה ובעמדי במקהלות וכו'].
פסוק טו
במדרש פ"ג סי' ה' השביעני במרורים הרוני לענה ממה שהשביעני במרורים בליל פסח הרוני לענה בט"ב ע"כ ונ"ל עפ"י מ"ש בדרוש על המדרש מרים ע"ש המרירות דמרים היתה הגואל לוימררו את חייהם כמבואר שם להדיא במדרש והסברתי הדבר מילתא בטעמא וכתבתי שם דלכך נצרך להשלים הגלות] שהי' ראוי להיות האי מרירות כל ימי משך השיעבוד דהיינו שיהיו בלי תקוה כלל אך שא"א שיתקיימו זמן ארוך גם בלי קיוה אל השמחה כלל לכך ברחמי שמים נגאלו מגזירה זו גם במשך השיעבוד ע"כ נצרך להשלים עיי"ש והנה מזה יובן דמה שאנו אוכלין מרור בליל פסח זכר לוימררו וכו' דלמה נעשה זכר לזה בפ"ע ולא נכלל בכלל גאולת מצרים דעושין לה זכר במצה ובעשות יו"ט רק שהוא כיון שהיו לגזירה זו גאולה בפ"ע קודם שהי' גאולת מצרים ע"כ עושין לה זכר בפ"ע וז"ב ועפ"ז מבואר ממה שהשביעני במרורים בליל פסח דהיינו משום שהי' גאולה לוימררו וכו' בזמן משך השיעבוד כנ"ל לכך הרוני לענה בט"ב כי נצרך להשלים ודוק.
ויגרס בחצץ שיני שלנו נותנין התמצית מהשפע וק"ל.
פסוק יח כד
ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתיך חלקי ה' אמרה נפשי ע"כ אוחיל לו, נראה לפרש כי ירמי' אמר על עצמו שבודאי לא שייך לומר כי ירמי' אמר אבד ח"ו סברן של ישראל ועוד מאי זאת דקאמר זאת אשיב כו' מאי הוא דלא כתיב לפניו כלל ונראה דירמי' אמר על עצמו כי ידוע שלא אבד סברן של ישראל אך שרחוק הוא לקץ והוא ודאי לא יאריך ימים כ"כ אך שתק [וקוה אל ה'] שיהי' בימיו כי היום אם בקולו תשמעו בעתה אחישנה זכה אחישנה לא זכה בעתו וגם ידוע על הידוע לא שייך לשון תוחלת כי על העת שבודאי יבא לא שייך אוחיל דמשמע לשון ספק כמו אדם שמקוה שמא יהי' הדבר הזה, וגם אקדים מה ששמעתי אומרים שכתוב בספר ויקהל משה [והוא בסוף הספר ויקהל משה בביאורו הסוד שנשא שהע"ה אלף נשים] מה שפי' בזוהר בזאת יבא אהרן אל הקודש זאת בגימ' ת"ח ופי' בספר הנ"ל כי צום קול ממון בגימ' ת"ח והיינו תשובה תפלה וצדקה והיינו בזאת שפי' הזוהר בת"ח ע"כ וע"כ הי' ירמי' עדיין מצפה שמא יעשו עדיין תשובה גמורה וגם אף אם לא יעשו תשובה כלל מ"מ בעתו יבא מצד החסד וגם על זה הי' מצפה ירמי' שגם הוא יהי' אז שיהי' תחיית המתים וגם ידוע כי [בעתו] יהי' אחד בעיר ושנים במשפחה ע"כ לא הי' לו לודאי אף שצדיק גמור הי' מ"מ אל תאמין בעצמך עד יום מותך וגם דוד המלך ע"ה אמר לולא האמנתי וכו' ונקיד על לול"א ודרשינן בגמ' דברכות איני יודע אם יש לי חלק ביניהם שמה יגרום החטא וגם יעקב פחד שמא גרם החטא כמו דאמרינן וגם ידוע כי הנשמה תכליתה להשיג בחכמת אלקים ובעודה בחומר אינה יכולה להשיג מחמת הזוהמא דעץ הדעת ע"כ המות מוכרח אבל לעתיד שיפסוק ויחזור כתנות אור באל"ף כמו בראשונה ולא עו"ר אז גם הגוף [ישיג השגה] כי הוא ג"כ אור גדול וע"כ יהי' תחיית המתים וירויחו לקיים מצות כי במתים חפשי וא"כ זה דוקא מי שיש לו נשמה שהוא חלק אלקי ממעל אבל מי שאין לו נשמה רק נפש החיוני שהוא נפש הבהמיות נמשל כבהמות נדמה וזה לא יהי' לו תחי' כמו בהמה כי על זה האיש ודאי אור תורה ומצות לא נגה עליו אבל מי שיש לו נפש שהוא חלק אלקי ממעל יש לו לקוה שיעמוד גם הוא בעת התחי' וזה דברי ירמי' ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' פי' אף שלא אבד סברן של ישראל מ"מ בימי ודאי לא יהי' ע"כ תוחלתי אבד אח"כ אמר זאת ר"ל תשובה תפלה וצדקה כנ"ל אשיב אל לבי ע"כ אוחיל לו כי זכו אחישנה כנ"ל ושייך שפיר לשון אוחיל שהוא ספק, ואם לאו חסדי ה' כי לא תמנו פי' שיבא בעתו בחסד ה' כמ"ש, חדשים לבקרים רבה אמונתיך פי' אף שהוא חדשים לבקרים שבכל יום מתחדשת צרות וגזירות על ישראל בבוקר תאמר מי יתן ערב כו' מ"מ רבה אמונתיך אנו מחכים ומאמינים שיבא הקץ בעתו ושמא תאמר אם יבא בעתו אני לא אהי' [עמהם] חלקי ה' אמרה נפשי שהוא חלק אלקי ממעל ע"כ אוחיל לו פי' אני מצפה שאעמוד בעת התחי' ושפיר שייך לשון אוחיל שהוא בספק אצלו ודוק.
פסוק כא
זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל נ"ל לפרש עפ"י הזוהר פ' פנחס [ד' רכ"א] אמר ר' אבא אדכרנא מילא חדא דשמענא מבוצינא קדישא דשמע משמי' דר' אליעזר יומא חד אתא לקמי' חד חכים גוי א"ל סבא סבא תלת בעיין בעינא למתבע מנך חד דאתין אמרין דיתבני לכו בית מקדשא אחרא והא לא הוי למבני' אלא תרין זמנין בית ראשון ובית שני בית שלישי לא תשכח באורייתא והא מה דהוי לי' למבני' כבר איתבני ולעולם לית לי' יתיר דהא תרי בתי ישראל קרא לון קרא וכתיב גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון ותו דאתין אמרין דאתין קריבין למלכא עילאה יתיר מכל שאר עמין מאן דמתקריב למלכא איהו חדי תדיר בלא צערא בלא דחילו ובלא דחוקא והא אתין בצערא ובדחוקא וביגונא תדיר יתיר מכל בני עלמא ואנן לא איתקריב לן צערא ודחקא ויגונא כלל אנן קריבן למלכא עילאה ואתין רחיקין מיני' וע"ד אית לנו צערא ודחקא אבלא ויגונא מה דלא אית לן ותו דאתין לא אכלין נבלה וטרפה בגין דתהוין בריאין וגופא דלכון להוי בבריאותא אנן אכלין כל מה דבעינן ואנן תקיפין בחילא בבריאותא וכל שייפון דילן בקיומייהו ואתין דלא אכלין חלשין כלכו במרעין בישין ובתבירו יתיר מכל שאר עמין עמא דסנא לכון אלהכון בכולא, סבא סבא לא תימא לי מידי דלא אשמעינך ולא אקבל מינך זקף עיני' ר"א ואשגח בי' ואיעביד תלא דגרמי' כיון דנח רוגזי' אהדר רישא ובכה ואמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וכו' וזה לשון התשובה שאמר להיושבים לפניו דוודאי אנן קרבין למלכא עילאה יתיר מכל שאר עמין ודאי הכי הוא דישראל עבד להון קב"ה לבא דכל עלמא והכי אינון ישראל בין שאר עמין כלבא בין שייפין כמה דשייפין לא יכלו למיקם בעלמא אפי' רגעא חדא בלא לבא הכי עמין כולהו לא יכלין למיקם בעלמא בלא ישראל אף הכי ירושלים בגו שאר ארעין כלבא בגו שייפין וע"ד איהו באמציעותא דכלהו עלמא כלבא גו שייפין וישראל מתנהגין בגו שאר עמין כגונא דלבא גו שייפין לבא איהו רכיך וחליש ואיהו קיומא דכל שייפין לא ידע מצערא ועקא ויגונא כלל אלא לבא דבי' קיומא דבי' סוכלתנו שאר שייפין לא איתקרב בהו כלל דהא לית בהו קיומא כו' כך ישראל למלכא קדישא קריבין ושאר עמין רחוקין מיני' שאלתא אחרא דישראל לא אכלי נבלה וטרפה וטינופת ולכלוכא דשקצים ורמשים כשאר עמין הכי היא דהא לב דאיהו רכיך וחליש ומלכא וקיומא דכל שאר שייפין לא נטיל למזוני' אלא ברירות וצחות' דכל דמא ומזוני' נקי וברירא ואיהו רכיך וחליש מכולא ושאר פסולת אנח לשאר שייפין וכל שאר שייפין לא משגיחין בהאי אלא כל פסולת וביש דכלא נטלא ואינון בתקיפא כמה דאתחזי לון עכ"ל הזוהר הק' הצריך לענינינו ועפ"ז יבואר פי' הפסוק שירמי' מקונן אני הגבר כו' אותי נהג כו' חושך ולא אור אותי דייקא ולא שאר אומות והיינו קושי' אחת אך בי ישוב ולא בשאר אומות והיינו ג"כ קו' הנ"ל ואמר עוד בלה בשרי ועורי שבר עצמותי וזה קו' שני' ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' ר"ל דרחיקין אנו ממלכא ח"ו ואמר אח"כ התשובה זאת אשיב אל לבי הפי' זאת אשיב היינו אל לבי לראות בלבי שהוא קיומא דגופא כמ"ש בזוהר על כן אוחיל ודוק כי נכון הוא בס"ד.
עוי"ת זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל כבר פירשתי בזה ע"פ זוהר [פ' פנחס ד' רכ"א] ודברי הזוהר הללו מבוארים בכוזרי מאמר שני סי' ל"ה עד סי' מ"ה עיי"ש ותמצא נחת [ותו"ד בקיצור כי ישראל הם בחינת הלב באיברים הוא רב חליים מכלם ורב בריאות מכלם ומרגיש תיכף ודוחה תיכף מה שמזיק לו] וכעת לחדש באתי לפרש ע"פ דברי הכוזרי מאמר שני סי' ל"ב (כי עונשי ישראל המה מורים על השגחה הפרטיות אשר עליהם שלא יאבדו בחטאם ובזה הם חיים וקיימים לעולם] עיי"ש היטב ונמצא מבואר שם דכשהעונש כשהוא הולך בלי דרך הטבע באופן שהוא מבואר שהוא מאת האלקים שהוא סימני חיות האמיתית שהוא הדביקות משא"כ המתנהגים בדרך הטבע והבן ועפ"ז מבואר אך בי ישוב יהפוך ידו כי הוא בלי טבע לזה אמר זאת בעצמי אשיב אל לבי ע"כ אוחיל כי מזה נראה סימני חיות ויש תקוה והבן.
פסוק כה
טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו כי הנה מטובו ית' ליתן לכל אחד תקותו רק אם רואה השי"ת שאם יתן לו תקותו יפנה לבו עי"ז ולא ידרשנו אינו נותן לו תקותו לרע לו והיינו טוב ה' וגו' רק לנפש תדרשנו ר"ל שעתיד לדרוש אותו אף אחר שיתמלא תקותו כנ"ל.
א"י טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו עפ"י אחת שאלתי וכו' שפירשו שדבר אחד יש ששואל שיבקש אותו [היינו שכל שאלתו הוא שלא יהא לו בקשה אחרת רק בקשה זו שיבקש מה' שיעזרהו שבתי בבית ה' וכו'] ואני הוספתי נופך שדוקא תמיד צריך לשאול שיבקש דהיינו שתמיד יהי' התחלה כאלו לא ביקש עדיין כלל כי אין חוזק כחסידות בתחלתו ואצל בני עלי' הוי תמיד התחלה והוא נפש הוא רצון כמו אם יש את נפשכם וכמבואר ברש"י חולין דף ק"כ ע"א והיינו טוב אמיתי של ה' הוא לקוו לנפש תדרשנו ר"ל שהם מקוים לרצון אשר ידרשנו ר"ל שמיחלים שיהי' להם רצון לדרוש אותו ית' שהוא בעיניהם כאלו לא הי' להם רצון כלל והבן.
פסוק ל
יתן למכהו לחי ישבע בחרפה עפ"י שפירשו במדרש כינן כי המעביר על מדותיו וסובל חרפתו מעבירין לו על כל פשעיו ואין צריך להתענות וישבע במזונו ובמה בחרפה יכופר עונו עיין ישמח משה מצורע] ולי נראה עפ"י ישא ה' פניו [במס' ברכות דף כ' וכי לא אשא פנים לישראל שהם מדקדקים ע"ע עד כזית ועד כביצה נמצא הצריך לנשיאת פנים מחמיר ע"ע שלא לאכול רק עד כזית ועד כביצה] ומה שדרשו חז"ל כי המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ואין צריך לנשיאת פנים כי כמדתו ימדדו לו ואין זה נשיאת פנים וא"כ ישבע דייקא וע"ד שפי' הגאון מהר"י צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר והבן.
פסוק לג
כי לא ענה מלבו ויגה בני איש להטות משפט גבר נגד פני עליון לעות אדם בריבו אדני לא ראה זה מי אמר ותהי אדני לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת ע"כ המשך הפסוקים ודקדוקים וקושיות באלו הפסוקים רבו כמו רבו חדא מאי זה דאמר לא ענה מלבו כו' ופרש"י כי לא מרצון לבו עשה בחנם מאיזה טעם נימא שהקב"ה מענש בחנם ומה דקאמר להטות משפט מה"ת נימא שהקב"ה מטה משפט גם מה דאמר לעות אדם כו' שהוא כפל לשון דהא כבר אמר בפסוק שלפניו ועוד אמאי אמר לעיל להטות וכאן אמר לעות ולעיל גבר וכאן אדם וגם מה דקאמר בתרי' מי זה אמר ותהי מה המשך יש למה שלפניו וגם מה יתאונן כו' אינו תלוי במה שלפניו וגם כפל הלשון גם איני יודע מה דקאמר אדם חי גבר וגם נשא לבבינו אל כפים אין לו שחר וגם מה דקאמר נחנו פשענו כו' מי פשע אם לא הם ה"ל לומר פשענו כו' ועוד האיך תלוי במה שלפניו ועוד מה זה דאמר אתה לא סלחת מה"ת לסלוח, ונראה ליישב דהנה יש רשעים שאומרים מה לנו להצטער לעבוד את הקב"ה הלא הוא ידע עתידות וא"כ בודאי ידע איך יהי' רשע או צדיק וא"כ אין צורך רק לילך אחר יצרנו דאם נגזר עלי שאהי' צדיק אז הייתי מוכרח לדבר הזה ולא הייתי מתאוה לדבר עבירות אלא ודאי נגזר עלי שאהי' רשע א"כ איך אני יכול לבטל גזירתו ע"כ עצת הרשעים והתשובה לזה דא"כ השכר והעונש בטל כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח א"ו שיש בחירה לאדם והרשעים משיבים הלא ראינו כי יש ג"כ צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים גם ראינו פעמים צדיקים נופלים לפני רשעים כשמריבים יחד אלא ודאי דליכא באמת שכר ועונש רק מה שאנו רואין שקצת בני אדם נענשין לאו עונש הוא זה אלא מקרה עפ"י מערכת הגלגלים וכוכביהם ואין הקב"ה משגיח כלל במעשי התחתונים רק נתן הממשלה למערכת הכוכבים ועפ"ז מגיע לפעמים לצדיקים כמעשה הרשעים ולרשעים כמעשה הצדיקים ואנו משיבים ואומרים באמת יש שכר ועונש ומה שמגיע לצדיקים פעמים כמעשי הרשעים היינו שמיסרין ביסורין של אהבה שמיסרן בעוה"ז כדי להרבות שכרן בעוה"ב ולרשעים שמגיע אליהם כמעשי הצדיקים היינו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ולפ"ז הבחירה בידינו וא"כ ראוי להתאונן על העבירות וגם צדיק שמגיע אליו יסורין והוא יודע שלא חטא אין לו להתאונן אלא לקבלם באהבה כמו דאיתא בברכות יכול אפי' לא קבלם באהבה ת"ל אם תשום אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורים לדעת אבל רשע כשבאין עליו יסורין יש לו להתאונן אך לא על היסורין כי הם טובים לו כי הם ממרקין עונותיו רק על חטאיו יש לו להתאונן, וגם נקדים דיש ראי' דיש בחירה לאדם נראה אנן יש בני אדם שמתפרנסין ממעשי ידיהם מאומנת שלמדו ויש ממו"מ ויאמר האדם אני אשב בטל ולא אעשה כלום כיון שזה נגזר בודאי וידוע לפניו אם אהי' עני או עשיר וא"כ אם ידוע לפניו שאהי' עני אף שאעשה מה שאעשה מ"מ אהי' עני ואם ידוע לפניו שאהי' עשיר אף שאהי' יושב ובטל מ"מ אהי' עשיר א"ו דאין סומכין על זה וברכך ה"א בכל אשר תעשה כתיב אף שבאמת אין העשירות מן האומנת ולא עניות מן האומנת מ"מ צריך האדם לעשות מכ"ש לענין היראה צדיק ורשע לא קאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שאין סומכין על זה אבל הרשעים בעסקי העולם אין סומכין על זה וביראת שמים סומכין וידוע דאדם הוא מדרגה גדולה מדרגת צדיק וגבר הוא מדרגה שפלה וגם ידוע דחי נקרא הצדיק ורשעים בחייהם נקראים מתים וגם בן איש חי האמור בבניהו בן יהוידע ועפ"ז נבאר משפטי הכתובים כי לא ענה מלבו קאי אלמעלה דאמר ישב בדד וידום כי לא ענה מלבו וכמו שפי' רש"י שאין הקב"ה מעניש בחנם וכי יש עול לפניו להטות משפט גבר נגד פני עליון דיש לדקדק חוץ מה שדקדקנו הכי הי"ל לומר להטות משפט גבר מאי האי דקאמר נגד פני עליון ומשמע דאחר הוא המטה ולפי דרכינו א"ש דהכי קאמר להטות משפט דנימא דהקב"ה מטה משפט ועל מה גבר נגד פני עליון פירוש הלא ידע שיהי' גבר [ממדרגה פחותה] וכי ח"ו יש עול לפניו א"ו שהבחירה נתונה לאדם וחזר אח"כ ואמר לעות אדם בריבו דהיינו צדיק דיש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בריבו פי' כשפעמים מריב עם הרשע ונופל לפניו ואמר כאן לעות ולעיל להטות משום דלעיל שהוא רשע וראוי לעונש רק שהוא מוכרח הוי הטיי' אבל הכא איירי שהצדיק נדחה מפני רשע שזה ודאי עיוות דבר ההיפך נקרא עיוות א"ו שאדני לא ראה פי' אלא נתן הממשלה למערכת השמים והכוכבים כמ"ש והשתא שייך שפיר אדני לא ראה כי אינו משגיח במעשי התחתונים אבל בלא"ה קשה דהל"ל לא עשה ומדאמר לא ראה משמע שאחרים עושים זאת והוא לא ראה וכיון שכן הוא לא נפקא לן בין צדיק לרשע והוי פסוק זה שיטת הכופרים שמקשין על פסוק שלפניו.
א"י דה"פ מלמעלה כי לא ענה כו' להטות משפט פי' דודאי אין הקב"ה מטה משפט וא"כ לפ"ז הנך תרתי חדא גבר נגד פני עליון כמו שפירשתי שידע שיהי' גבר וא"כ לפ"ז למה מעניש הלא ודאי אינו מטה משפט וע"ק לעות אדם דהיינו צדיק בריבו קאי אלמעלה אגבר פי' בריבו של הרשע א"ו שאדני לא ראה אלא שנתן הממשלה למערכת הכוכבים ומתורצים הנך תרתי ע"ז אמר ירמי' מי זה אמר ותהי אדני לא צוה דהיינו שהוא המשגיח במעשי התחתונים ואין דבר שלא ברשותו והא דקשה למה מעניש את הרשע לזה אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב פי' דצדיק ורשע לא קאמר כשמביאין לפניו הטיפה והכל בידי השמים כו' והבחירה נתונה לאדם לכך מעניש את הרשעים במשפט.
א"י דמכוון לתי' הראב"ד דהיינו אף שידע הקב"ה אם יהי' צדיק או רשע מ"מ אינו אומר בפיו ואין ידיעתו מכריח ועפ"ז נפרש מתחלתו כי ידוע כי הצדיק מעונה ומדוכה נגד הקב"ה אבל הרשע דוחק את רגל השכינה כל המתגאה כו' ע"ז מבאר הכתוב כי הקב"ה אינו מכריח בידיעתו להיות צדיק או רשע לזה אמר כי לא ענה מלבו פי' במה שידע בלבו [אינו[ מענה ומכריח וזה כי הצדיק תמיד משפיל עצמו ומראה א"ע מעונה ומלא יגון אבל הרשע הולך בשמחת נפש וגם ידוע דאיש הוא מדרגה טובה וזה שאמר כי לא ענה מלבו ויגה בני איש היינו את הצדיק שאינו מכריח אותו להיות צדיק אלא שידוע כל כל אדם יש לו חלק אלקי ממעל וגוף מארץ והקב"ה קושר את הנשמה בגוף וכל דבר לשרשו הולך ע"כ הגוף מתאוה לתאות הבהמיות והנשמה לעבודת אלקים וכפי ההתגברות זה על זה כן יהי' צדיק או רשע וזה שאמר לדכא תחת רגליו כל אסורי הארץ פי' האסירים הנקשרים בארץ ומכאן ואילך הפי' כמ"ש מפי עליון לא תצא אף שבלבו ידע אין ידיעתו מוכרחת ואח"כ מתרץ קושי' הב' שמגיע לצדיקים כמעשי הרשעים ע"ז אמר מה יתאונן אדם חי פי' הצדיק כשבא עליו יסורים דודאי יסורין של אהבה וצריך לקבלם באהבה אבל גבר יש לו להתאונן כשרואה יסורין באים עליו אך לא על היסורין כי הם ממרקין רק על חטאיו דהא הבחירה נתונה לו וא"כ יש להתאונן על חטאיו, ועכשיו קאמר נחפשה דרכינו כיון שהבחירה בידינו א"כ יכולין אנו לעשות תשובה ונשובה וקאמר אח"כ נישא לבבינו אל כפים פי' כמו שבכפים אנו עוסקין במו"מ או באומנת ואין אנו סומכין על הגזירה הראשונה כמ"ש רק נעבוד עם לבבינו את בוראינו ולא נסמוך לומר שנגזר אך אל אל שבשמים לא כמו הכפים שהם בעסקי העולם, א"י דה"פ כי רש"י פי' בפי' א' כפים הם העננים ומייתי ראי' מקרא ודבר זה אין לו שחר כי מה ענין עננים לכאן ולפי דרכינו יבא על נכון כי הרמב"ם ובעל העקרים וחו"ה כלם תי' קושי' זו אם ידע הקב"ה שזה יהי' רשע א"כ למה מעניש אותו ותירצו כי ידוע כי עצמות הקב"ה אינו מושג לשום נברא אפי' למלאכים כי הוא אין סוף וא"כ אין לו גבול שיהי' מושג ואין יודע את עצמות הקב"ה אלא הקב"ה בעצמו וגם ידוע כי הקב"ה הוא האחד באמת ואין בו שום דבר חוץ ממנו ונוסף על מהותו וא"כ דעתו וחייו ומהותו ועצמותו הכל אחד וא"כ דעתו הוא עצמותו וא"כ כשם שעצמותו אינו מושג כך דעתו אינו מושג ואין להקשות על ידיעתו כי אין ידיעתו כידיעתנו עכ"ל וידוע דזה שהוכיח הקב"ה את איוב בהתרעמו עליו ואח"כ כשענה אותו הראה לו אשר בברואיו אינו מבין מכ"ש בעצמות הקב"ה וזה שאמר הנביא כאן על האומרים שהם מוכרחים במעשיהם כי הקב"ה יודע עתידות ע"ז אמר שאו לבבכם אל כפים דהיינו עננים אם תוכלו להבינם שהוא רק אחד ממשרתיו מכש"כ אל אל בשמים וא"כ אין להקשות על ידיעתו כי אין ידיעתו כידיעתינו, ואמר אח"כ נחנו פשענו ומרינו דהיינו שהוא מכח צד בחירתינו לכך אתה לא סלחת ואם היינו מוכרחים מהראוי הי' לסלוח ודוק היטב.
עוד יתבאר עפ"י שאמרו חז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקות ופי' רידוי והכנעה שאדם שם אל לבו מאליו והנה מאנת לענות תרגומא לאיתכנעה והיינו כי לא ענה מלבו ר"ל בשביל שאדם אינו מכניע א"ע מלבו דהיינו מאליו מקרב לבו לכן ויגה בני איש לעורר והבן כי הוא ממש פי' התרגום של אותו פסוק, ועפ"ז יש להמשיך להלן הפסוקים לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ ר"ל שעב טיט החומריות גבר עליהם עד שמש"ז אין מרגישין בחטאם [והמה כמו במאסר מגשמיות והחומר] ע"כ להטות כו' לעות כו' ואעפ"כ הכל מהשי"ת כי מי זה אמר ותהי ה' לא צוה וש"ת שהוא לעונש ג"ז אינו כי מפי עליון לא תצא כו' כי שכר ועונש בהאי עלמא ליכא רק סיבתן הוא מה יתאונן אדם חי כו' היינו לעורר על כן נחפשה כו' ונשובה עד ה' כי מבלי משים לנצח יאבדו והבן.
פסוק לז
מי זה אמר ותהי ה' לא צוה נ"ל עפ"י אמרם ז"ל אמר הקב"ה אני מושל בכל מי מושל בי צדיק שנאמר צדיק מושל ביראת אלקים הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה הצדיק גוזר גזירה והשי"ת מקיימה שנאמר ותגזר אומר ויקם לך עכ"ד ז"ל והוא רצון השי"ת והוא הנותן הכח הזה ביד הצדיק ונחת ינחת בו כ"י כשהצדיק מבטל גזירתו כמו שמפרש הצדיק מוהר"ר אלימלך זצוק"ל הנוי והנצח לחי עולמים שאומר הקב"ה כ"י נצחוני בני נצחוני וזה נוי ותפארתו שהבנים מנצחים אותו כב"י] והנה מובן דזה דוקא באלו הצדיקים הגדולים ממה"ש דאם אינם גדולים ממה"ש למה יהיו מושלים יותר מהן ומובן עוד דאלו הצדיקים הגדולים ממה"ש הם ההולכים תמיד מדרגא לדרגא ואינם עומדים על מצב אחד כמה"ש כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ונאמר חד מן קמי' ועיין בריש אגדת ירושלמי ברכות אבל אלו הצדיקים העומדים על מצב אחד מה"ת יהיו גדולים ממה"ש היעלה על לב שעבודת ב"א ישוה לעבודת המלאכים או יראתו ליראתם או אהבתו לאהבתם והנה מבואר במג"ע ואתחנן באופן רביעי בדרך דרש הטעם דהצדיק נקרא מי שהוא הולך תמיד מדרגא לדרגא ואינם מכירין העליונים אותו ושואלים תמיד מי זה עכ"ד הקדושים ומובן כי העליונים אינם מביטין בגשמיותו של אדם רק ברוחניותו ורוחניותו של זה הצדיק הוא תמיד משתנה ופושט צורה ולובש צורה ושוב אינו זה שהי' לפני שעה או שתים ע"כ אינם מכירין אותו ועפ"ז מבואר הפסוק הנ"ל מי זה היינו הצדיק שהוא בבחינת מי זה אומר ותהי הגם שה' לא צוה כי מה שהוא גוזר הקב"ה מקיים ע"כ אם בן אדם יכול להגיע למדרגה זו מה שלא זכו אלי' כל העליונים מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו כי יראה כמה טובה אבד והבן.
פסוק לט
מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו עפ"י שגם הצדיקים כל ימיהם בתשובה אף שאינן חוטאין ומתגברין על יצרם מ"מ צריך לשוב על שמחסר בעבודה וידוע דחטא הוא לשון חסרון כמו קולע אל השערה ולא יחטא והיינו מה יתאונן אדם חי היינו צדיק כמו בן איש חי דבניהו בן יהוידע גבר אף שמתגבר על יצרו ואינו חוטא מ"מ על חטאיו ר"ל על חסרונותיו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ר"ל שלא יהי' שום חסרון בהטוב אף שאינו חוטא והבן.
פסוק מ
נחפשה דרכינו ונחקורה היינו ב' דרכים כי על דרך הרע אין צריך לחקור כי צריך לתשובה רק על דרך הטוב צריך לחקור כיון שאין בגדר יחוד המעשה ואם יחקר הרי צריך לתשובה.
פסוק מא
נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים עפ"י מ"ש בפ' ואתה תשמע השמים מלכים א' ח' ל"ב ותו"ד שם כי מקודם עלו התפלות לשמים וכאשר נבנה בהמ"ק הי' מקום קיבול התפלות בין שני בדי ארון ועיין שה"ש בפ' עד שהמלך במסיבו וכו' כי בתחלה נתאוה להיות דירתו בתחתונים ומבהמ"ק השפע יוצא אף להשמים] ועפ"י העיר בנימין על הירושלמי מס' ברכות סי' י"ח וכפיו פרישות השמים ועפ"ז יתפרש נשא לבבנו אל כפים ונראה ההפרש ומה אבדנו כי עכשיו צ"ל אל אל בשמים ומקודם הי' ההיפוך התפלות משמים באים לכאן והבן.
פסוק מט
עיני נגרה ולא תדמה כו' עד ישקיף וירא ה' מן השמים ע"ד כל זמן שהבהמ"ק קיים הי' משכנו של הקב"ה בתוכנו אבל עכשיו עלה לשמים וכל השערים ננעלים חוץ משערי דמעות ודו"ק.
פסוק נג
צמתו בבור כו' צפו מים על ראשי כו' קראתי שמך ה' כו' קולי שמעת כו' ע"ד שכתבתי לעיל כי הקליפות מעכבין את התפלות והם הנקראים מים הזדונים, ונקדים מה ששמעתי בפסוק אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר והוא הטעם שאנו אומרים לשם יחוד קודם כל דבר מצוה משל לאחד שמביא דורן למלך וכשהולך ובא אצל החצר באו השומרים ודוחפים אותו וכשתיכף אומר אני נושא זאת למלך אז תיכף סרים ממנו וכן בתפלתינו הקליפות הם בדרך ומעכבין וכשאנו אומרים לשם יחוד קב"ה קודם התפלה אז תיכף הם סרים וזה שאומר הכתוב אומר אני מעשי למלך [אז] לשוני עט סופר מהיר שהולך בלי מכשול ע"כ שמעתי והשתא נבאר דאמר ירמי' צמתו בבור חיי דהיינו השפע יורד לתוך נוקבא דתהום רבא דשם מעון הקליפה וידו אבן בי היינו שלנו אינם נותנים אלא התמצית שהוא כמו אבנים ועצמות וכמו שאמר למעלה ויגרס בחצץ שני ע"כ צפו מים על ראשי הקליפות שהם מים הזדונים אמרתי נגזרתי כי בגלותינו דליכא עבודה התפלות במקום עבודה וכשהקליפות מעכבים אז אמרתי נגזרתי קראתי שמך ה' היינו אומר אני מעשי למלך ואז סרים הקליפות כי הם מעופפים מנוקבא דתהומא באויר כדי לעכב התפלות וכשהם סרים אז הם סרים לתוך נוקבא דתהומא וזה שאמר קראתי שמך ה' אותן שהם מבור תחתיות פי' יורדים לתחתיות אז קולי שמעת ודו"ק.
פסוק נט סא
ראית ה' עותתי שפטה משפטי ראית ה' כל נקמתם כו' שמעת חרפתם ה' כל מחשבותם עלי על דרך שכתבתי לעיל כי אין לפרוע מן הרשעים [העכו"ם מה שמצירין לישראל] אלא מה שהן עושין בשמחה כאדם המתנקם שהוא עושה בשמחה ולא עוד שהם אין אומרים שהם שלוחים של אלקינו אלא אומרים אי אלהימו ואומרים שחכמתם וכח ידם עשה להם את החיל הזה וזה שאמר ירמי' שפטה משפטי ולמה הלא הם שלוחים של מקום לזה אמר ראית כל נקמתם שהם עושים בנקמה גדולה ולא עוד אלא שמעת חרפתם ה' שהם מחרפים אותך ואומרים שכל מחשבותם עלי ובזה הם מחרפים אותך לכך תשיב להם גמול כמעשה ידיהם בכ"ף הדמיון פי' כאלו היתה מעשה ידיהם ודוק.