ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
איכה
אבל איכה משה
פרק א
פסוק א
במדרש פתיחתא דאיכה רבה סי' כ"ד פתח משה ואמר רבש"ע לא רועה נאמן הייתי על ישראל מ' שנה ורצתי לפניהם וכו' וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יבלו עצמותי ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם אומרים ב"א מטוב אדוניו לא טוב לו ומרעתו רע לו וכו' עפ"י דאיתא אלמלי נכנס משה לא"י לא הי' כחרב בהמ"ק ולא היו באין דור המדבר לעוה"ב לכך נגזר שימות במדבר כמבואר כ"ז בפ"ד והשתא מבואר הייתי רועה וכו' וא"כ שורת הדין נותן נוצר תאנה יאכל פריו וכשהגיע הזמן וכו' גזרת וכו' וא"כ אתמהה כמו דאיתא במקום אחר אמרתי כשם שראיתי בפחזותן כך אראה בשלותן ובודאי ה' הצדיק והוא כדי שיגלו כדי להביא לדור המדבר לעוה"ב כנ"ל ועכשיו שגלו שלחת לבכות עליהם הלא זה רצונך מאז [והוא גזירה קדומה] והבן.
איכה ישבה בדד ע"פ הזוה"ק בפ' ואתחנן דף רס"ג ע"א] ר' יוסי פתח ועתה מה לי פה נאום ה' ת"ח רחימותא דקב"ה בישראל אע"ג דחוביהו גרמא לאסתלקא מביניהו ואיתבדרו ביני עממיא וכו' ות"ח בשעתא דישראל שראן בארעיהון קב"ה משתשעא בגינתי' וקריב לגבי' דישראל ושמע קליהון ואשתבח בהו, כיון דגרמו חובייהו ואתגלו ישראל מארעא קדישא קב"ה לא עאל בגינתי' ולא משתעשע בי' ולא עוד אלא דצווח ואמר ועתה מה לי פה נאום ה' וכתיב התם פה אשב כי אויתי' ע"כ ופי' כאשר נתישבה בדד בלא עם תיכף היתה כאלמנה דלא עאל בגינתי' וק"ל.
אופן שני עפ"י מש"כ במדרש קהלת אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת ע"כ [ועיין סנהדרין ק"י וישמח משה ואתחנן דף ק' ע"ג] ע"פ הפ"ד דרוש שמיני עפ"י דאיתא בנדרים קונם לבית זה שאיני נכנס נפלה ובנאו מותר לכנוס בו ועפי"ז יש לפרש הפסוק בישעי' שאו סביב עיניך וראו כלם נקבצו באו לך ותאמר אלה מי ילד אלה מי גדל וק"ל [כוונתו כי כלם נקבצו באו לך ואיך הותרה להם ע"ז תירצו הכתובים כי חרבותיך ושוממתיך וארץ הריסותך וכו' היינו שבזה שחרבה הארץ ונהרסו ארמנותי' הוי כפל ובנאו וז"ש מי ילד לי את אלה (ע"י) ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ומי גדל את אלה הואיל ואני נשארתי לבדי וק"ל] וכן י"ל כאן איכה ישבה בדד העיר וזה סבה לרבתי עם.
ועוי"ל איכה איכ ה' דהיינו גלותא דשכינתא רבתי וכו' אין לה מנחם לית מאן דמשגח בה היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש והא ראי' רבתי בגוים שרתי במדינות [כמאה"כ עזרא ט' ובעבדתינו לא עזבנו א' ויט עלינו חסד] וכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם.
א"י איכה ישבה בדד עפ"י [ישעי' ג'] ה' במשפט יבא עם זקני עמו וכו' מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו כו' ויש לדקדק לשון דמה לכם הל"ל למה ונראה דהיינו מסים וארניניות שהיו גובים מעניים ולזה הוכיחן הנביא דבשלמא כשישראל כמו עכשיו שדוחקין האומות אותן לומר מדוד והביא אז יש קצת התנצלות אם גובין מן העניים משא"כ כשהיו יושבין בהשקט ובבטח על אדמתם ושום נוגש לא נשמע בגבולם וגובים מסים מן עניים בוודאי דחטאת גדולה הוא לפני אלקים זו שהוכיחן הנביא מה לכם דייקא וק"ל ועפ"ז יובן דקשה בהאי קרא דאמר קושי' בלא תירץ איכה ישבה בדד כמתמיה ולא תירוץ כלום ואיך יתכן זה וכי להתרעם בא על מדותיו של הקב"ה וע"ק דמתחלה אמר בדד דהיינו שגלו הכל ממנה ואח"כ אמר היתה למס פתח בחמור וסיים בקל שלא כדרך המקוננים ועוד כיון שישבה בדד מי נתן מס ולדברינו יובן איכה ישבה בדד העיר רבתי עם כמתמי' כמ"ש והשיב משום דבעוד היתה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס כאמור וק"ל.
ועוד יאמר בדרך אחר כי הנביא מקונן דירידתה לא הוי כדרך עלייתה (וז"ש] איכה ישבה כאשר נתיישבה העיר מתחלה היתה בדד יושבי' מעט בתחלת הכיבוש כמו שמפורש בס' יהושיע ושם עיר מורה על כרך קטן כמו שפירשתי [בי"מ פי וירא ד"ה כי אמרתי] ואח"ז רבתי עם בימי שאול שהי' שבט יהוד' שם ואח"ז רבתי בגוים בימי דוד שהיתה עיר המלוכה ואח"ז שרתי במדינות בימי שלמה שהי' מלך על כל העולם ועתה היתה למס בפעם אחת בלי חזרת המדרגות וק"ל.
ועוד איכה ישבה בדד ע"פ אלשיך שכתב במצורע [בדד ישב שישב בהתבודדת למען ישיב אל בוראו וקונו אם כי ע"פ הטבע הוא רע לחולי המצורע התבודדת עכ"ז רפואתו עפ"י תורה למעלה מן הטבע] ועפ"י מדרש שמואל בהקדמה [שפי' נרפא נגע הצרעת מן הצרוע בעצמו שרפא את עצמו ששב בתשובה ותיקן מעשיו אם כי התבודדת מגביר עליו השחורה] עיי"ש וה"פ איכה ישבה בדד העיר דעצים ואבנים לאו בני תשובה הם שיועיל להם התבודדת וע"ז משיב הי"ת לנביא שלי גדול כי רבתי בגוים היינו השכינה בגלות ועד"ז בכה תבכה בלילה ע"פ האמור כי בתר חצות נקרא לילה וידוע דדבר ישן א"א להמציא תיכף בכי' רבה בדמעות שליש רק תחלה עושה עצמו נבוכה בקול בכי עד שנתעורר תנועה הפנימית לבכי' ממש משא"כ בצרה חדשה ר"ל ח"ו מתעורר תיכף הבכי' וה"פ זה האות שצרת השכינה כ"י גדולה שבכה תבכה בלילה שאתה צריך לעשות בכי' כדי שתבכה בלילה אחר חצות דאז עת רחמים כנודע ודמעתה על לחי' קאי על השכינה על לחי' כי תמיד אצלה כחדש והתורה דברה כלשון ב"א וק"ל ולכאורה יראה לך שזה דברי האלשיך אבל אחר העיון בדברי שנינו תראה דלא דמי כי עוכלא לדנא.
א"י בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחי' עפ"י מ"ש בספר א"א בפתיחה לדמעות שליש על מאמר חז"ל שלש דמעות הללו למה עיי"ש והשתא מובן בכה בחורבן ראשון תבכה בחורבן שני כפרש"י ועוד נוסף בשני ודמעתה על לחי' אלו הן הוגי תורה כמ"ש בספר הנ"ל בפסוק הנ"ל:
עוד פירשתי בפ' איכה ישבה בדד ר"ל כאשר נתיישבה בדד העיר רבתי עם כו' אף שאינו נוגע לכמה אומות שאינו משלהם מ"מ בכה מצד רחמנות מכש"כ שתבכה שבשלך נעשה הדבר הזה והבן.
[זוה"ח מדרש הנעלם איכה] פתחו אינהו ואמרו איכה ישבה כו' כתיב כי יום מהומה ומבוכה כי יום חד יומא אית להקב"ה רחימא דנפשי' כלילא מכל שאר יומי"ן שי"ת יומי"ן שית יומין כלילן בי' והוא כללא דכולהו ועל דאסגיאו חובין אסתלק לעילא לבי עלמא דחיין כדין מתחות שיפולי משכנא קם יומא דמרירו יומא דבכי' יומא דצערא יומא דאיקרי מהומה ומבוכה ועייל בגו משכנא שיצי וסאיב וכו' עכ"ל ולכאורה פי' על שבת הק' ולנגדו ט' באב וקשה ע"ז כפל הלשון שית יומין שית יומין [כן הוא גרסת מוזלה"ה המחבר וכן מצאתי גירסא זו בשערי ציון של מוזלה"ה הגה"ק מסיגוט זצ"ל ואך חסר תיבת יומי"ן ובדפוה"ח כתיב שאר יומין וחסר שית יומין וד"ל] ועוד מאי כלילא מכל שאר יומין תיבת מכל מיותר ועוד מאי זה לעומת זה ט' באב לנגד שבת מאי שייכות זה לזה ועוד כי יום חד משמע יום אחד בשנה כמו יומא דמרירו ונראה עפ"י מ"ש מהרש"א בח"א במס' ב"ב למה נקרא יוה"כ שבת שבתון משום דשבת הוא אחר ששה ימי החול והוא המורם מהם ויש בו כל הקדושה של כל הששה ימים וכמו שיש ששה ימי חול כן יש ששה ימי קודש בשנה יו"ט דאורייתא ב' ימים פסח ב' ימים סוכות יום א' שבועות יום א' ר"ה ויום הכיפורים הוא השבוע שלהן והוא שבת שלהן וי"ט נקרא שבתון בתורה וא"כ יוה"כ שבת שבתון עכ"ל הזהב ושפתים ישק משיב דברים נכוחים וגם לנגד שבת הוא מורם כתרומה גדולה אחד אחוז מן החמשים שבתות השנה בינוני תורם אחד מחמשים כנ"ל ונקדים עוד מ"ש המגיד משרים שם בפ' וישב בד"ה אור ליום שבת יום ראשון לחנוכה שם בא"ה ומהכא אישתמודע רזא דט' באב ויוה"כ אסורין ברחיצה זה להפכו וזה להפכו דט' באב אי הוי משינן הוי מחזי דמעברין מיני' סטרא דמסאבא כבשאר יומי וליתא דהא ביום ההוא יקחוהו אופל וסטרא מסאבא מהדרי סחרנא משכנא כל ההוא יומא כד"א כי ראתה גוים באו מקדשה ולרמוזא להאי לא איבעי' לן לממשי ידין בההוא יומא וביוה"כ מטעמא אחרינא דהא מגו דאיתגליא לבנינותא עתיקא דעתיקין כל הנך סטרי ערקין ומטמרי גו תהומא ולא מתחזי כלל דרזא דהשטן סליק שס"ד למימרא דביוה"כ לית לי' שולטנותא כלל ולכך לא בעי למעשי ידין בהאי יומא כו' ע"כ שם, עוד שם ע"ב ומהכא תשתמודע רזא דאכילה ושתי' בט' באב וביוה"כ דזה להפכו וזה להפכו דהא אכילה ושתי' רמיז לשפעי דאתי מלעילא וביום ט' באב ליכא משיכא דשפעא ולרמיזי להאי אסור למיכל ולמשתי בי' אבל ביוה"כ הוי מטעמי' דאיתגלי' בי' זוהר דלובן עילאה דהוא עלמא דלית בי' אכילה ושתי' איצטריך דלא ניכול ונשתי לרמוז להאי ולאיסתלקי גו ההוא עינוגא עילאה ואי תימא א"כ האיך כתיב תענו את נפשותיכם דהא האי סיליקו ועינוגא דנפשא היא איכא למימר אית נפש ואית נפש וההוא רמיז לנפש גסה דבר נש דאיהו מתאוה לתענוג וכיסופין דעלמא וכד לא אכיל ולא שתי בר נש הוי עינויא לה אבל לרוח ונשמה הוי עינוגא בוודאי ע"כ עוד שם בסוף העמוד וכ"ת כיון דכ"כ מקודש יוה"כ אמאי לא חמיר כשבת דשבת זדונו בסקילה ויוה"כ זדונו בכרת איכא למימר דהאי עדפותא דיוה"כ הוי דמגו דזוהר לבנינותא איתגלי' חס על ברייתא ולא בעי מאן דיחוב בי' ימות מיתה חמורה כו' עיי"ש דכתב גם על נעילת סנדל ותשמיש וסיכה הכל זה להפכו וזה להפכו כל החמשה דברים עיי"ש ועפ"ז יבואר חד יומא אית להקב"ה רחימא דנפשי' והיינו יוה"כ שהוא יום אחד בשנה כלילא מכל שאר יומין פירוש הן מימי חול ושבת ויו"ט כלול מכולם. או יש לפרש דהוא נזר ועטרה לכולם כמו דאמרינן בגיטין כלילא מנ"ל דאסור וזה הפירוש נראה יותר בעיני דהא בתר הכי קאמר והוא כללא דכולהו כנ"ל שית יומין שית יומין כלילן בי' ב' פעמים דהיינו ששה ימי חול ימי בראשית וששה ימים י"ט כמ"ש מהרש"א כדין כו' קם יומא דמרירו היינו ט' באב כנגדו כמ"ש במ"מ יום דצערא היינו הצער עינוי דאילו ביוה"כ ליכא צערא אלא עינוגא ועיקר איסר אכילה ושתי' מחמת שהוא עינוגא לרוח ונשמה רק דעינוי לנפש הגסה ממילא קאתי אבל בט' באב עיקרו משום צער כמ"ש בספר הנ"ל ושיצי וסאיב היינו דסטרא מסאבא שלטא בי' כמ"ש המ"מ ודו"ק.
וקצת באופן אחר נראה לומר והוא כלילא מכל שאר יומין שית יומין וכו' קאי בבת אחת דהיינו מכל שאר יומין אשר שית יומין כלילין בכל יום היינו שבתות והשתא שפיר הכפל דקאי אכל שבת כונו דאמר כלילן בי' לשון יחיד ושייך שפיר בתרי' והוא פירוש יוה"כ כללא דכלהו ודוק היטיב בזה כי נכון הוא.
בפסוק איכה ישבה בדד עפ"י שפירש בא"א על פסוק דרכי ציון אבילות ועל פ' כי חרבותיך ושוממותיך וארץ הריסותיך עפ"י דאמר ר"ל לרבה בב"ח [יומא דף ט' ע"ב] אלהא סנינא לכו [דכתיב אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף ואם דלת הוא נצור עלי' לוח ארז אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כלכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו וכו' ועיין רש"י שע"י שלא עלו כלם מנעו שכינה מלשוב לשרות בבית שני ואפשר כוונתו איכה ישבה בדד העיר בלי השראות השכינה אם כי רבתי עם שהיו יושבי' מרובים גם בבית שני ועלו במעלה גדולה עכ"ז היתה כאלמנה והבן ועי"ז אם כי שרתי במדינות עכ"ז סופה שהיתה למס כי עיקר חסר השראת שכינתו ית"ש ועי"ז בכה תבכה על בית ראשון ועל בית שני כי אין לה מנחם מכל אוהבי' דייקא שלא נקבצו כל אוהבי' כל רעי' בג דו בהו:
[איכה א'] במדרש שלשה התנבאו בלשון איכה אחד ראה אותה בשלותה (זה משה רבינו ע"ה ויאמר איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וכו' ישעי' ראה אותה בפחזותה ואמר איכה היתה לזונה קרי' נאמנה וכו' ירמי' ראה אותה בניוולה ואמר איכה ישבה בדד העיר רבתי עם] עפ"י משל ממוכר יין שהתאונן על צערו שצריך לכנוס בכל פעם למרתף למכור ואח"כ התאונן שאין לו פדיון ואמר שצער הראשון נחת גדול הי' וכן אח"כ כשהתאונן שאין לו ש שוב יין וק"ל.
פסוק ב
בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחי' פירוש בזוהר שלא הושמו בנאד הקב"ה ע"פ שימה דמעתי בנאדך ואני הוספתי נופך כי בר"ח שער הקדושה פ"ז מביא בשם הת"ז כי עד חצות לילה נקרא ליל ומחצות ואילך נקרא לילה ועוד נקדים דאיתא בזוהר דבתחלת הלילה אסתמו כל תרעין ובחצות הלילה אתפתחו כל תרעין ואז הוא עת רצון והיינו דאמר כאן בכה תבכה בלילה היינו אחר חצות שהוא עת רצון ונקרא לילה ואעפ"כ ודמעתה על לחי' כפי' הזוהר וק"ל.
עוי"ל בכה תבכה בלילה בדרך האלשיך בקצת שינוי דרצה לומר הואיל שאתה ממתין מלבכות עד ביאת חשכת לילה הם הצרות וגזירות לכך ודמעתה על לחי' כדברי רשב"י ועפ"ז נ"ל לסיים סיפא דקרא כפשוטו כי ידוע מה שאמרו רז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה כו' [וע"ז נאמר (איוב ל"ו ל"ט) היערוך שועך יערוך דוקא לא בצר כי אז וכל מאמצי כח שאין קטרוג ועיין ישמח משה שמות] אבל בעת צרה אבך בזיונו לא אחי ולא מרחמי והיינו אין לה מנחם מכל אוהבי' לכך ודמעתה על לחי' והבן ובזה פי' קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה ע"ד המליצה כי הימים הללו ראוי להתעורר אף אם לא נשמע שום בהלה וגזירה רעה וההיפך בשמועת בהלה ראוי להתעורר אף בזמן אחר ומה גם עתה בהצטרף שניהם ומ"מ אין מתעורר וא"כ איך נקוה לשלום והיינו קוה לשלום ר"ל בלשון תמי' איך נקוה לשלום ואין טוב ר"ל ואין מיטיב מעשיו אף לעת מרפא והנה בעתה בהצטרף שניהם והבן. א"י לכך אין טוב הואיל ולעת מרפא והנה בעתה ומבלבל מהתשובה והבן.
פסוק ג
במדרש איכה על הפסוק גלתה יהודה וכי כל האומות אינם גולין אלא אוה"ע שהולכין במנעלים אין גלותם גלות אבל ישראל שהן מהלכין יחיפים גלותן גלות נראה לי עפ"י מ"ש בספר צנצנת מנחם דף י"ב הטעם דאסורין בנעילת הסנדל שירגישו בחטאים והנה כבר כתבתי [לקמן] בפ' נפלה עטרת ראשינו וכו' דעיקר התאוננות על חורבן בהמ"ק הוא בשביל שמרבין בעונות ועיין בעטרת שלמה מה שפירש יכול על מגן והנה איתא במדרש חטא חטאה ירושלים וכי אוה"ע אינם חוטאין אלא אעפ"י שחוטאין אינם כלום וכו' עיי"ש ור"ל דלנפשותם אין החטא מזיק להם כ"כ ואין נרגש בהם ועפ"ז מבואר דאוה"ע שהולכין במנעלים ר"ל דאינם מרגישין במכשולות אבנים דהיינו ברבוי חטאים גלותם אין גלות וכו' והבן וכן לדברי האר"י הובא שם בצנצנת מנחם א"ש דהם רק בעלי חומר ואינו מזיק להם הגלות משא"כ ישראל בעלי נפש והבן [עיין לעיל בישיר משה [ז' ב'] ויובנו הדברים].
ועוד יותר רמז עמוק יש בזה עפ"י דברי הצנצת מנחם בשל נעליך דנאמר במשה ושל נעליך הנאמר ביהושיע עיי"ש דף י"ב ע"ב לכך אמר אוה"ע דהולכין במנעלים ר"ל רק בחומר משכא דחיוי' וישראל לא די שאינם הולכין במנעלים אלא אף הולכין יחפים דהיינו לגמרי גם בלי אנפלאות ר"ל שגם ממה"ש הם גדולים לכך גלותן גלות כי כפי גדולתן כך נפילתן ח"ו והבן.
פסוק ה
הי' צרי' לראש עיין ב"ש האחרון מ"ש בפ' זה ובפ' עבדים משלו בנו עיי"ש [בפ' דברים ותו"ד שם כי ידוע מאמרם ז"ל בית ראשון חרב בעון ע"ז ג"ע וש"ד ובית שני בעון שנאת חנם והנה לכאורה יקשה סתירת הפסוקים כתוב אחד אומר היו צרי' לראש ואמרו ז"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש וכתוב אחד אומר עבדים משלו בנו פורק אין מידם ומדוע לא נעשו ראשים ותי' כי בבית ראשון שנתגלה עונם ויש קצבה לעונשם ע"כ הי' צרי' לראש ונעשו ראשים ולב מלכים ושרים ביד ה' אין ביכולתם להרע יותר מכפי שנגזר מלמעלה לא כן בבית שני שבעון שנאת חנם אין קץ לעונשם וחמור יותר מכל עונות ע"כ עבדים משלו בנו והבחירה חפשית בידם לעשות ח"ו כרצונם וזה שאמר הכתיב עבדים משלו בנו פורק אין מידם קאי על בית שני ויובן ע"פ משל מדוע של שנאת חנם אין קץ לעונשם לאחד שהכה את חבירו מכה אחת בחנם ועמד עליו חבירו והכה אותו הכאות רבות ושאלו חבירו המוכה אני הכיתיך מכה אחת ואתה מדוע מכה אותי כ"כ הכאות רבות והשיב לו בשלמא אם הי' טעם מה שהכית אותי מכה אחת היית שואל למה הכיתי אותך מכות רבות אבל אתה הכית אותי מכה אחת בלי טעם כך אני מכה אותך מכות רבות בלי טעם וכן שנאת חנם ששונא בלי טעם כך הקב"ה מעניש אותם בלי טעם עכדה"ק] והנה מה שישראל אינו באגודה אחת הוא ודאי ע"י שנאת חנם דעכ"פ הראשון שהרע לחבירו הוא ודאי בחנם ועוד דבאמת הוא בחנם מתחלה ועד סוף עפ"י רש"י שפי' חנם בלי מצות דבל"ז הרי נאמר לא תקום ולא תטור ושנאה לש"ש באמת לא שייך רק בצדיקים גמורים והבן והשתא מבואר דאם אין שנאת חנם אז הם אינם יכולים לשלוט בבחירתם רק מה שנגזר מן השמים [כי לב מלכים ושרים ביד ה'] והבן כי נכון הוא בס"ד. וג"כ נראה לי לישב הסתירה הנ"ל כפשוטו דע"י שהמיצר לישראל נעשה ראש לכך אין לנו מנוח מעבדים המתגרים כדי שיהיו ראשים כמו שמצינו להדיא בגמ' גיטין זיל איגרי בהו והוות רישא ומשלו בנו ר"ל על ידינו והבן.
ועוד נ"ל לפרש אמרם אלמלי היו ישראל באגודה אחת וכו' עפ"י מ"ש הב"ש האחרון בפ' מטות על אמרם שלשה משמורות הוי הלילה עיי"ש דבריו כי נעמו [ותו"ד שם משמורה ראשונה חמור נוער ר"ל שהחומר מעורר לבם והמה הרשעים שהולכין אחרי תאותן משמורה שני' כלבים צועקים המה העובדים ע"מ לקבל פרס שנאמר עליהם בתיקוני זוהר עה"פ ויפן כה וכה וירא כי אין איש הקב"ה משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים אם יש איש דיתער בתיובתא ליקרא דשכינתא ולאפרקא מגלותא וירא כי אין איש כולן צווחין ככלבין הב חייא הב מזוני וכו' משמורה ג' תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה דתינוק שיש בו דיעה אינו יונק רק משדי אמו ולא מאשה אחרת וכן אשה צנועה מספרת מחמת שהוא בעלה ולא להנאות עצמה וכן העובדים מאהבה המה כתינוק יונק משדי אמו וכאשה מספרת עם בעלה ועל כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין העכו"ם השלשה שאגות האלו הוא נגד כל כת וכת דעל משמר הראשון שואג אוי לי שהחרבתי את ביתי כי ידוע מאמרם ז"ל שהקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים כדי שלא יכלו ישראל וזה אם המה טובים אמנם אם הם רשעים אינו כדאי להחריב הבית עבורם וע"ז שואג אוי לי שהחרבתי את ביתי עבורם כי לא הועלתי כלום שנשארו רשעים ועל משמורה שני' שהיא כנגד העובדים ע"מ לקבל פרס שואג ושרפתי את היכלי כי כעת איני יכול לבנותה עד שישיבו מאהבה כמבואר במפורשים ובא לציון גואל כאשר יעשו תשובה מאהבה ויעשו הזדונות זכיות לזה ולשבי פשע ביעקב שישיבו מהפשע לזכיות, ועל משמורה ג' אלו העובדים מאהבה שואג אוי לי שהגליתי את בני דייקא שנקראים בנים למקום והגליתי אותן לבין העכו"ם ע"כ] ויש לכלול בזה שנ"ל לפרש ורקב עצמות קנאה ר"ל כי עצמות הקנאה כדבר הנרקב ומאפס ומתוהו נחשבו המה מהבל יחד והנה אם צועקים כל איש צרכיו אזי אינם באגודה אתת כי זה חומד לזה וזה חומד לזה משא"כ אם כולם צועקים מכאב לבם על כבודו יתעלה המחולל אז המה באגודה אחת ואם יצעקו כלם אז ודאי יגאלו וכל העמים יהי' תחתיהם אמן.
ועוי"ל כי ענין המצר לישראל נעשה ראש הוא כדי שיהיו מתגרין בהם בחנם על לא דבר כדי שיהיו ראשים והוא מדה כנגד מדה נגד שנאת חנם, והנה לה' המלוכה ומושל בגוים ואפי' ריש גרגותא מן שמי' אוקמי' שנאמר והמתנשא לכל ראש וא"כ אין ביכולת אדם לעשות עצמו שלטון רק בדבר זה שיתגרה בישראל וזה הוא ע"י פירוד לבבות שבישראל כמ"ש והיינו אם הי' ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם ר"ל על ידיהם שלא הי' להם יכולת לעשות עצמן שליטים ע"י הגירוי בישראל והבן כי הוא פירוש נפלא בס"ד.
ועוד פירוש רביעי על אמרם אלמלי הי' ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם, עפ"י מה שפי' באגודת אזוב בדמעות שליש גבעול ב' בפ' מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך וכו' כי גדול כים שברך מי ירפא לך והמדרש מה אשוה לך ואנחמך לכשאשוה לך אז אנחמך הה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שהוא מדרש פליאה וגם המדרש כי גדול כים שברך מי שעתיד לרפאות שברו של ים הוא ירפא שברך עיי"ש דבריו כי נעמו [הספר אגודת אזוב לא יכולתי למצוא וכפי הנראה יסובבו דבריו על המדרש שה"ש פ"ג עה"פ בעטרה שעטרה לו אמו אר"י וכו' למלך שהי' לו בת יחידה והי' מחבבה יותר מדאי והי' קורא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקראה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי כך הי' מחבב הקב"ה את ישראל וקראן בתי ואח"כ קראן אחותי ואח"כ קראן אמי שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב וכו' ואפשר כוונת הדברים כי קראם בתי כמו האב שמשגיח על בתו היחידה למצוא לה כל מחסורה אשר יחסר לה ואח"כ קראה אחותי לדמות אליו כב"י כמאמרם ז"ל מה הקב"ה מחי' מתים ומוריד גשמים כן הצדיקים ואח"כ קראן אמי כב"י כאמרם צדיק מושל ביראת אלקים הקב"ה גוזר וצדיק מבטל צדיק גוזר והקב"ה מקיים ובעו"ה בגלותינו נלקח מאתנו התואר אחות ואם ואך תואר הבת נשארה כי משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים כמאה"כ (עזרי' ט') כי עבדים אנחנו ובעבדתינו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד וכו'] ועפ"י דבריו פירשתי גם תנין חלצו שד כו' בת עמי לאכזר כי הנה אמת מ"ש שבחינת בת לא תפסו מישראל אבל מ"מ בעוה"ר עיקר הטובה שמזה מגיע להאומות [כי השפע יורד ע"י בעו"ה] ואבאר זה דעיקר הענין של זה הבחינה של בת היינו כאם המשתדלת להניק את בתה היולד לה כך השכינה כ"י מרחפת להניק לישראל וידוע מהזוהר דאימת דלא עבדין ישראל רעותא דמאריהון עיקר סעודת' לכלבא וגרמא סליק להון לישראל] והבן רק בשביל שיאכלו ישראל את הגרם והעצם כמו שפירשתי בפסוק זכו נזירי' משלג כו' אדמו עצם כו' יוצא כל השפע [ישמח משה פ' מקץ ד"ה ובעמדי במקהלות בכל"ע] והיינו גם תנין שהוא נחש הקדמוני שרו של עשו יונק העיקר א"כ בת עמי ר"ל מעלה מדריגה שיש לעמי בחינת בת הוא לאכזר שהטוב הבא מזה יורש האכזר בעוה"ר והבן זה כי נכון הוא בס"ד, ונחזור לענינינו דמבואר דיעקב אבינו דהוא ישראל סבא הי' לו מדריגת אמי שמבטל גזירתו ית' וידוע מאמרם שאין קורין אבות אלא לג' כי אב הוא מה שהתולדה מתדמה לו ועפ"ז פי' מתחלה עובדי ע"א היו אבותינו עד ואקח את אביכם כו' ואין קורין אבות אלא לשלשה שהם הי' כלולים מכל המדות והמעלות שישנם בעולם] ולכך יעקב נקרא אב לכל ישראל כי הוא כלול כל קדושת ישראל נמצא עכ"פ כל ישראל יש להם קדושת יעקב וראוי שיבטלו כל גזירות רעות אך זה יתכן כשהם באגודה אחת אז מצטרפין משא"כ כשהן פרודין, ועפ"ז יתבאר אמרם ז"ל אלמלא היו ישראל באגודה אחת וכו' ודו"ק.
והנה המדרש הנ"ל כשאשוה לך אז אנחמך הה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא פירשתי בב' אנפין א' אשוה בפתח הוא פועל יוצא לאחרים שאשוה לך אחרים כי אם הפי' כמ"ש באגודת אזוב שאשוה לך אני דהיינו מדרגות אחות א"כ ראוי להיות שאשוה בסגול אך הלא במדרש אינו מנוקד ויתכן לקרות בסגול אך הלא נדרש על הפ' ובפסוק כתיב בפתח אך בעניני דרש לא מקפידין על זה כנודע מהמדרש בהרבה מקומות אין מספר ומ"מ יתכן יותר לפרש בפועל יוצא שהוא כפשט הפשוט וכזה אפרש באופן אחד, ובאופן ב' אפרשנו בפועל עומד בעצמו כמו שהוא ג"כ לדרך האגודת אזוב ואתחיל לפרש האופן הא' והוא דלדרך אגודת אזוב במדרש מי שעתיד לרפא שברו של ים היינו שיכסין פני תבל רחמנא ליצלן מרפואה זו ויותר יתכן פי' הספרדי עפ"י נעץ קנה בים כו' [מובא בישמח משה פ' בא בדה"ח דף קמ"ה ע"ג כי בשעה שנשא שלמה את בפ' נעץ גבריאל קנה בים ועלה עליו שירטון ועלי' נבנה כרך גדול של רומי המצירה לישראל וזה שברו של ים שנחסר ממלואו וידוע כי אמלאה החרבה כתיב לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים והיינו מי שעתיד לרפאות שברו של ים להחזיר לשלמותו (כי יעתק צו"ר ממקומו והעיר ואשר עלי' יאבדו אז) הוא ירפא לך עכ"ד] והנה מה אשוה לך ואנחמך פי' רש"י כשבא הצרה על האדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך תנחומין הן לו עכ"ל ועל זה קשה מהגמ' לא די צערי אלא שהזכרתני כו' דבאמת אין זה נחמה למשכיל לכך פי' המדרש כך דבאמת כעת לא הושוה שום עם במכותיו לישראל כמו שאמר הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אבל כשיבא העת שינקום מהמחריבין והמצירים אז בדבר אשר זדו עליהם א"כ יהי' השוואה לישראל במכאוב ואז יהי' נחמה לישראל כמו שנאמר אמלאה החרבה וכמו שנאמר פקד עונך בת אדום וכו' שישי ושמחי יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס כו' תם עונך בת ציון והנה איתא במדרש שראה יעקב שרו של בבל עולה ע' שליבות וראהו אח"כ יורד וראה שר של יון עולה נ"ב שליבות וראהו אח"כ יורד ושרו של אדום ראהו עולה ולא ראהו יורד אמר תאמר שאין לזה ירידה אמר הקב"ה עליו נאמר אם תגביה כנשר אם בין כוכבים שים קינך משם אורידך נאום ה' ע"כ וכדי להבין זה דמה זה דראה ירידה של שר בבל ושל שר יון ולא ראה הירידה של שר אדום הא באמת יש לו ירידה נ"ל משום דכתיב מאותות השמים אל תחתו יחתו הגוים מהמה וכתיב אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים ואתכם לקח ה' כו' מזה מבואר דבידדהו תולה בסבוב המערכת משא"כ כשישראל עושים רצונו, וכשרבו העונות נמסרו לאלו ששעתן מוצלחת עד עת ירידתן עפ"י המערכת ע"כ אלו ראה יעקב עולה ויורד עפ"י מערכת אבל זה האחרון אין לו ירידה עפ"י המערכת [רק ע"י הקב"ה] ולכך לא ראהו יורד ואמר תאמר שאין לו ירידה א"ל הקב"ה עליו נאמר אם תגביה כנשר כו' דהיינו עפ"י המערכת הוא ברום המעלות משם אורידך נאום ה' דייקא וכן פי' המפורשים וחפרה הלבנה ובושה החמה כי יהי' היפך הוראתם כי מלך ה' צבאות בכחו המשדד ומבטל הכל וזה לדעתי הפי' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא בלי סיוע מערכת רק בכחו לבד ועפ"ז יתבאר המדרש ומה אשוה לך ואנחמך דהיו קשה לו קושיתי על פירוש הפשוט לכך פי' לכשאשוה לך איזה אומה דהיינו במפלת אדום אז אנחמך כי אמלאה החריבה והנה משפט אדום יהי' משפט חזק מאד משום שיהי' ע"י השם בעצמו כמבואר בפ"ד בדרך עצב בשם הראב"ד שהמשפט שע"י הקב"ה בעצמו הוא חזק מאוד לכך הושוה לצרות ישראל שהי' חזק מאוד וע"ז אמר הה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא [שיהי' משפטו ע"י ה' לבדו ולא עפ"י המערכת] וביאר הכתוב דבר הזה כי גדול כים שברך וע"ז דריש שם במדרש מי שעתיד לרפאות כו' וכפי' החכם הספרדי הנ"ל וא"כ היינו כשאשוה לך אנחמך והבן כי נכון הוא בס"ד.
ובאופן אחר נ"ל עפ"י המ"ר בפ' וישלח אין כאל ישורון אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא אף ישראל סבא כתיב בי' ויותר יעקב לבדו ומה שביארתי בו [ישמח משה פ' וישלח ותודה"ק כי יעקב נכנס אז במדריגתו לבחי' בתי גוואי ששם המשל ופחד עמו ולבחי' יותר גבוה מהשרפים שנאמר שרפים עומדים ממעל לו שעומדים בשתיקה וזהו שאה"כ ויעבור את אשר ל"ו היינו שעבר על השרפים שהן עומדים ממעל לו והגיע יותר גבוה מהן ע"כ ויותר יעקב לבדו כי הוא מקום שאין מה"ש יכולים לכנוס. ולע"ל יתגלה אלקותו בבחי' מקום שאין מה"ש יכולים לכנוס בו והיינו ונשגב ה' לבדו והיינו ג"כ ויותר יעקב לבדו והבן] וכבר כתבתי דכללות ישראל הוא בחינתו ישראל סבא והיינו דברי המדרש מה אשוה לך לכשאשוה לך [בהתגלות בחי' בתי גואי] אז אנחמך הה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והבן כי נכון הוא מאוד בס"ד.
עוי"ת הי' צריה לראש מה שדרשו רז"ל דכל המיצר לישראל נעשה ראש והטעם ידוע דהוא חרד מהשי"ת והיינו אויבי' שלו לשון שלוה.
וגם יתכן לפרש לשון שכחה דכל שונא ישראל אם הי' ראש הי' מכלם ח"ו ואח"כ שנעשה ראש שוכח כל זה והוא פלאי.
במדרש יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' כבר כתבתי בכמה אנפין וכעת נ"ל לבאר בדרך הפשוט כי כתיב והמתכרתם וכו' ואין קונה ר"ל המכירה הי' בחנם ולא במחיר והנה אם ר"ל בדרך רמז איזה דבר נקט לי' בסימנא וכן ה"נ המכירה נקרא בלשון מגן ר"ל מה שהוא בחנם דהיינו המכירה כמו אליהו הנביא שקוריהו חגיר או חרצון משום שהי' איזור עור אזור במתניו והנה אמרו זכו אחישנה לא זכו בעתו וכן כתיב היום אם בקולו תשמעו וכן השיב משיח לריב"ל אף שנמכר עד אותו עת הידוע לו ית"ש צ"ל דהי' על תנאי אם יחטאו ולא ישובו ועפי"ז מבואר המדרש יכול על מגן ר"ל המכירה כנ"ל גרמה הבכי' לזה אמר על רוב פשעי' דהיום אם בקולו תשמעו לכך כל דור שאין נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו והבן.
עוד פי' על המדרש יכול על מגן וכו' עפ"י מ"ש על המדרש השביעני במרורים זה יו"ט א' של פסח הרוני לענה בליל ט"ב וכו' והנה לפי"ז יאמר ישראל שגלו חנם בלא חטא רק להשלים הגזירה הקדומה אבל אין האמת כן דכמו שכתבתי הטעם שנענשו אחי יוסף והטעם שנאמר בארץ לא להם ולא נאמר בארץ מצרים [בישמח משה הפטורת ואתחנן ד"ה והנה עוד מלין עיי"ש בארוכה ותו"ד בקיצור מפי עליון לא תצא הרעות דלמה הודעה מקודם די לצרה בשעתה אך והטו"ב שבו הוא מה יתאונן וכו' גבר על חטאיו ור"ל שיעשה תשובה ויכופר לו ויבוטל הגזירה כי לרעה יש חזרה ובזו נחה קושית המפורשים למה נענשו אחי יוסף על מכירתו הלא כבר הוכרח ירידתן למצרים מאברהם ולק"מ דהא לרעה איכא חזרה וכל הודעת הרע הוא כדי שיהי' חזרה והן גמרו הדבר וזה נכון וא"כ כיון דהודעה הוא כדי שלא יתקיים ע"כ צ"ל בארץ לא להם דאלו נאמר בארץ מצרים אם כן הי' טובה להמצרים וא"א להחזיר ע"כ נאמר סתם בארץ לא להם ויוכל להיות חזרה והבן] ושורש הדברים היא דהקב"ה הודיע הגזירה כדי שיבטלו וא"כ לפי"ז אם לא חטאו ישראל לא היו נצרך להשלים הגזירה דלרעה איכא חזרה והן. הן דברי המדרש יכול על מגן רק להשלים הגזירה הקדומה אבל להגולים היא חנם בלא חטא ת"ל על רוב פשעי' דאלולי החטאים הי' נבטל הגזירה הקדומה והבן.
עוד פי' על המדרש יכול על מגן וכו' עפ"י שכתב האלשיך וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי בהדיבור נתקרר מדה"ד והבן אבל כאן אמר המקונן ביצע אמרתו ופי' התרגום גמר מימר פומי' והבן והנה לכאורה נראה דהדיבור על הרעה הוא כדי שיתקרר מדה"ד וכאן שלא נתקרר סד"א שהדיבור הי' לחנם ללא צורך אבל באמת כי הרבו כ"כ עונות עד שכל מה שנעשה לא הי' די אם לא בצירוף התקררות הדיבור והבן והשתא מבואר דהפ' אמר כי ה' הוגה כמו כי ה' דבר כמו הוגה השם באותיותיו וע"ז אמר המדרש יכול על מגן ר"ל דהדיבור הי' על מגן לפי שבאמת נעשה מעשה ת"ל על רוב פשעי' נצטרף גם הדבור והבן ובזה יש לפרש הפסוקים כי לא יזנח לעולם ה' כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו ר"ל שבודאי לא יזנח לעולם רק שעתיד לרחם כי עדיין רחמנותו עלינו לזה אמר כי אם הוגה ר"ל שהשי"ת דבר מה שיעשה מזה נראה כי ירחם ה' עלינו דאל"כ הדבור למה א"ו שריחם כרוב חסדיו אף בשעת כעסו והבן שלכך נכתב ריחם לשון עבר.
והנה איתא במדרש דחרבה ירושלים מפני שהיו הוגין את השם באותיותיו ומזכירין ש"ש לבטלה והיינו כי ה' הוגה ועפי"ז יתבאר ג"כ המדרש יכול על מגן היינו רק מפני שהי' מזכירין ש"ש בחנם ת"ל על רוב פשעי' כנ"ל וכמדומה שראיתי באיזה ספר זה הפירוש.
פסוק ו
וילכו בלא כח לפני רודף שאין רודף גדול מיה"ר ואין לך גבור יותר מהכובשו א"י קצת בדרך אחר שיה"ר לא משל עליהם בכח ולאו יצרא אונסוהו ורק בפתוי' בעלמא בלי התגברות הלכו אחריו.
פסוק ז
זכרה ירושלים ימי עני' כו' וסמוך לה חטא חטאה ירושלים היינו ליישב קושית השל"ה למה לא יקבלו באהבה ועפ"י שכתב בארץ החיים בתמני' אנפין על פ' דרך אמונה כו' ועפ"י שאמרתי בפ' שובה ישראל ובפ' ואתה אמרת היטב איטב עמך ובפ' ארץ אשר אבניה ברזל ובפ' יראו את ה' קדושיו כנ"ל [להבין דברי קדשו הנפלאים אפשר לרמז כוונתו לתרץ קושי' השלה"ק מדוע לא יקבלו ישראל באהבה את אשר עבר עליהם עפ"י דברי ארץ החיים (הספר הזה אינו תח"י) אפשר כוונתו דרך אמונה בחרתי שאם מאמין באמונה שלימה שהכל בא בהשגחה מהבורא ית"ש אז משפטיך שויתי שוה הוא לו משפטיו ית"ש הן לטוב הן וכו' כמאמרם בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר ועפ"י שפי' בפסוק שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך (ישמח משה פ' ואתחנן בהפטורה ד"ה עוד יתבאר) וז"ל שם בקיצור והנה אמרו (אבות פ"ד) שכר מצוה מצוה וכו' וידוע מה שכתבו המפורשים ששכר של המצוה בעצמו המצוה שיש לו ית' נ"ר מזה שמשפיע טוב וכ"כ לענין עונש עבירה שהיא עבירה שכביכול יש לו מזה צער והוא מגודל אהבתו ית' וידוע אמרם (חולין דף ז') אין אדם נוקף אצבעו מלמטה וכו' ואם כן כל כשלון שבא לאדם הוא בדרך עונש והעונש הוא חטא והוא מגודל אהבתו ומזה יש לעורר לתשובה מאהבה ועפי"ז יתפרש הפסוק (הושע י"ד) שובה ישראל וגו' עד ה' מאהבה כמ"ש כי כשלת (נחשב) בעוניך, ועד"ז פי' הפסוק ואתה אמרת היטב איטב עמך בפ' וישלח עיין שם בארוכה ותו"ד כי יוקשה בצדיק כמותו איך שייך צרה ודאגה ופחד הלא ראוי שירצה רק מה שרוצה השי"ת ולא זולת זה וכמו שפירוש הפסוק יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו וכו' היינו שאין חסר להם מאומה כי הכל אצלם לטובה וזה ודורשי ה' לא יחסרו כי כל מה שאירע להם טוב הוא להם וע"ד שכתב בעל מעשה ה' בתשובת יעקב לעשו יש לי כל דזה א"א רק במדות הסתפקות וא"כ זה לא יחסר ובזה יש לפרש ארץ אשר אבני' ברזל וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם עיין ישמח משה פ' תשא] כי אמרו ז"ל שת"ח שבה מחדדין זל"ז בהלכה כי אוירא דא"י מחכים ע"כ לא במסכנות תאכל בה לחם הן לחמה של תורה הן לחם כמשמעו כי לא תחסר כל בה שיהי' לך מדות הסתפקות כי אין עני בדעת יותר ממי שאין לו מדות הסתפקות וא"כ קשה מה זו צרה ומה זו תפלה שהתפלל יעקב ונחום איש גם זו יוכיח ור' עקיבא יוכיח וכש"כ בחיר שבאבות אך התירוץ בזה כיון שהובטח מפי הקב"ה להיטב עמו א"כ רצונו ית"ש לטוב זה בגלוי לכך הי' ירא שמא יגרום חטאו לבטל רצונו ית"ש והבטחתו ית' ח"ו וכדי בזיון וקצף וזה הי' עיקר היראה שלו על ששכר עבירה עבירה ובפרט בכה"ג שהובטח לטוב ועיין בשבט מוסר פ"ב כי כל כעסו ית"ש על הרשעים מה שמונעים אותי ית"ש כ"י מלהטיב ע"י וזהו פירוש הפסוקים זכרה ירושלים ימי עני' ומרודי' כל מחמדי' אשר הי' מימי קדם ועד כמה גדלה השמחה לפני אבינו שבשמים בהשפעת האב לבן על שלחנו מלא כל טוב ועתה בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים ושחקו וכו' עד כמה העדר כבודו ית"ש וצערו כ"י אשר השיב אחור ימינו מפני אויב וזכור תזכור כל זאת לשוב על כל זה מה שגרמה ע"י חטא חטאה ירושלים היינו החטא בעצמו וחטאה עוד במה שמנעה ע"י חטאה השפעת הטוב והחסד ע"כ לנידה היתה ותשוב אחור לשוב אל ה' על כל הן על החטא והן על גרם מניעת השפעה כנלפע"ד לפרש דבריו הקדושים ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי].
פסוק ט
במדרש אלו זכיתם הייתם קוראין כי ביום הזה יכפר עליכם ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראין טומאתה בשולי' עפ"י המבואר [במ"מ פ' וישב מובא למעלה איכה א' על הזוה"ח מדה"נ עיי"ש בארוכה] דחמשה עינוים דיוה"כ וחמשה עינוים דט"ב זה להפכו וזה להפכו זה מצד הקדושה הגדולה א"צ לרחיצה וזה לרוב טומאתו אינו מועיל רחיצה וכן באינך ועפ"י המבואר בדמעות שליש על פ' על זה הי' דוה לבינו וכו' כי אלו לא חטאו בעגל הי' יו"כ במקום ט"ב ועפי"ז מבואר ודוק וכן יש לפרש עפי"ז אלו זכיתם הייתם קוראין מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ועכשיו הרי אתם קוראין חטא חטאה ירושלים ודו"ק ושם במדרש אלו זכיתם הייתם קוראין אלה מועדי ה' עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראין על אלה אני בוכי' יובן ג"כ עפ"י הנ"ל כי נבטלו המועדים ע"י אלה אלהיך וכו' וכבר פירשתי פירוש אחר עפ"י שכתבו כי נבטל חג הטמא בס' ושם הקריבו קרבנות לס"א וכפרו עליו קרבנות החג משא"כ כשנבטלו הקרבנות ע"י חורבן בהמ"ק והבן.
והנה עפי"ז יש לפרש הפסוק כי לקחה מיד ה' כפלי' בכל חטאותי' עפ"י מ"ש בדמעות שליש שם על הפסוק הפכת מספדי למחול לי עיי"ש [הספר אינו תח"י וא"ל כוונתו כי ט' באב שיהפך לששון ולשמחה במהרה יהי' יום מחילה וסליחה כמובא למעלה בשם הס' דמעות שליש כי אם לא חטאו בעגל הי' יו"כ במקום ט"ב ממילא כאשר יתוקן הכל יהי' ט"ב כיוה"כ למחילה ולסליחה וזהו הפכת מספדי אם שעתה הוא להספד יהי' למחול לי ליום מחילה] והנה וודאי צ"ל דיוה"כ לא ידחה ממקומו כי זה מי"ג עקרים שלא ישתנה התורה ועוד כתיב ביוה"כ חקת עולם ועיין בתשובת הרשב"א מ"ש בזה אבל צ"ל שמ"מ יהי' אז ג"כ יום מחילה ואף שלא מצינו חוטא נשכר [שיהי' שני ימים למחילה ולסליחה ט"ב ויוהכ"פ] היינו כל זמן שהחטא עומד משא"כ לאחר שנשלם ונתהפך לזכות ועפי"ז מבואר הפ' הנ"ל (כי לקחה מיד ה' לתשלומין כפלים למחילה וסליחה בכל חטאותי' היינו ט' באב ויוהכ"פ].
עוד פי' על המדרש הנ"ל אלו זכיתם הייתם קוראין כי ביום הזה יכפר וכו' עפ"י מ"ש שם בדמעות שליש על המדרש א"ר שמלאי צער גדול נתן הקב"ה לאשה הזאת וכו' והענין הוא דפעם ראשונה היינו בית ראשון] נמשלו לנדה שא"צ להיות נקי' משא"כ בפעם שני [בחורבן בית שני] צריך להיות כדמיון זיבה שהוא אחר נדתה דבעית ז' נקיים ובאם לאו סותרת הכל ע"כ בשינוי הלשון ובתוס' ביאר והבן והנה אמרו כל דור שאין נבנה וכו' כאלו נחרב וכו' כי זכו אחישנה וענין זכו שיהי' לה נקיים ואז תטהר מכל טומאתה משא"כ כשסרחה סותר הכל והרי כל טומאתה קיים והבן, ועפי"ז מבואר המדרש הנ"ל אלו זכיתם דהיינו שהיו זכו הייתם קוראין כי ביום הזה יכפר וכו' כי אם היו רצופין נקיים הי' כבר נמחל הכל ועכשיו שלא זכיתם וחוטאין הרי אתם קורין טומאתה בשולי' כי כל טומאתה קיים כי סותר הכל כנ"ל וכן מבואר המדרש אלו זכיתם הייתם קוראין מכל חטאתיכם וכו' כנ"ל עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קורין חטא חטאה ירושלים ר"ל כיון שיש איזה חטא הרי חטאה מכבר כי סותר הכל והבן ועפ"ז יתבאר כי לקחה מיד ה' כפלים היינו שני פעמים בראשון ושני ע"כ צ"ל בכל חטאתי'. כי פעם השנית דומה לזיבה שאחר נדה וצריך להיות נקי' מכל וכל והבן זה.
עוד נ"ל על המדרש הנ"ל עפ"י מ"ש בדמעות שליש בפ' אתה ה' לעולם תשב בשם ספר אחד על הא דארז"ל ארס נחש בין שיניו עומד וגם אמרו אין הנחש ממית אלא החטא ממית עיי"ש [מובא בישמח משה תולדות ד"ה א"י ויאהב יצחק וכו' כי הוא שטן והוא נחש והנה נחש שי"ן נו"ן ובאמצע חי"ת וכ"כ שטן היא שי"ן נו"ן ובאמצע טי"ת והוא בצירוף ח"ט וזה אמרם אין נחש ממית אלא חטא ממית וכאשר רוח הטומאה יעבור אז והסירותי שיקוציו [היינו הח"ט] מבין שיני"ו והבן ע"כ] ועפי"ז יתבאר כפשוטו הפסוק בזכרי' והסירותי דמיו מפיו ושיקוצו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלקינו ר"ל כי יבולע הטומאה ממנו כנודע ואז ודאי יעביר רוח הטומאה מן הארץ כי הוא המקור והנה ידוע דישראל הם מקור הקדושה ועפי"ז מבואר אלו זכיתם הייתם קוראין כי ביום הזה יכפר וכו' כי הי' נלקח שיקוצו מבין שיניו החטא העליון נסתלק וממילא הי' כפרה לכל והי' רוח הטומאה נעבר לגמרי אף ממקורו ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם דייקא ר"ל אף אתם כי ממקור הקדושה אתם קורין טומאתה בשולי' ודו"ק.
עוי"ל על המדרש אלו זכיתם הייתם קוראין כי ביום הזה יכפר עליכם עכשיו שלא זכיתם אתם קוראין טומאתה בשולי' נ"ל ע"ד הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם והי' מקץ ע' שנה אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם ומה שפי' היע"ד בו דרוש וא"ו כי כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו נמחל לו וכבר אמר הנביא כי מאוד נתביישו ישראל מעונותיהם כדכתיב ויכלמו מעונותם וכבושת גנב כי ימצא וכו' וזה להם לישועה ולסליחת עון וזהו בהוודע חטאם לרבים וא"כ בהגיע להם עונש יתביישו אבל כאשר לא נודע במי הי' המרי אף בושת לית כאן כיון שלא נודע המרי וזה הנרצה הראשונים שנתגלה עונם אף סליחה הי' להם ותמה עון בת ציון אבל אחרונים שלא נתגלה עונם אף כפרה לא הי' להם בבושתם וכלימתם ועי"ז בעוה"ר לא נתגלה קיצם עכדה"ק] ועפ"י מ"ש הא"א על פ' טומאתה בשולי' והנה קושי' עצומה לאלקינו אם יוה"כ מכפר על הכל למה לא בא משיח תיכף והתירוץ מובן כיון דעדיין מרקד בינן האי דאחריב ביתן דהלא מבואר דבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו וזה הפי' אלו זכיתם הייתם קוראין כי ביום הזה יכפר עליכם וממילא הגאולה בא כיון שנרצה עונה וקראו אלי' כתיב (ישעי' מ' ב') ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים טומאתה בשולי' וכנ"ל ועפ"ז יתפרש כי מלאה צבאה כי נרצה עונה היינו שהם הכל ביחד ואין להם זא"ז כלום לכך קראו אלי'.
על המדרש אלו זכיתם הייתם קוראים ואשבור מוטות עולכם עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראין נשקד עול פשעי בידו נ"ל עפ"י הפ"ד בדרך עצב דמפסוק נשקד עול פשעי בידו מוכח דהי' משפט חזק כמו ביד הקב"ה בעצמו [שהמשפט חזק מאוד] וגם נתביישו [כמו שהי' ע"י שליח כמ"ש ממרום שלח אש בעצמותי ע"י שליח ואינו דומה המתבייש מהגדול להמתבייש מהקטן] עיי"ש והנה ידיעת הפכים בשוה דכמו שע"י שליח הרעה הוא ביוש יותר ככה הטובה שע"י שליח הוא מעורב בבושה ונהמא דכיסופא משא"כ ע"י הקב"ה בעצמו בפנים שוחקות ולכך אמר משה אם אין פניך הולכים כו' ולכך אמרו חז"ל כל מה שעשה אברהם בעצמו פרע הקב"ה לבניו בעצמו וכו' ולכאורה אינו מובן ההפרש ולכך דרשו חז"ל דלעתיד תהי' ככלה בבית אבי' שאינה בושה מבעלה לפי שאז יהי' ע"י הקב"ה בעצמו כמ"ש הפ"ד שם. והנה הפסוק הנ"ל ואשבור מוטות עולכם מדבר בעתיד עי' בתרגום יהונתן ובבעה"ט ואז יהי' ע"י הקב"ה בעצמו ולכך מסיים ואולך אתכם קוממיות היינו בלי בושת, מבואר דהוא מן ההיפך אל ההיפך שהשכר יהי' חזק כמו שראוי להיות ע"י עצמו ית' וגם בלי בושת וכאן תרתי לריעותא [משפט חזק כמו ע"י הקב"ה בעצמו כמו שמוכח מהכתוב נשקד עול פשעי ביד"ו דייקא והביוש כמו ע"י שליח כמ"ש ממרום של"ח אש וכו' כנ"ל].
פסוק יב
לא אליכם כל עוברי דרך ודרשו חז"ל עובר דרכה של תורה נ"ל שהדרש נצמח מהפשוט [עוברי דרך נוסעים בדרך] כי לא כל המרבה בסחורה מחכים וכן כל עוברי דרך יש בהן ביטול תורה ותפלה ואם מוכרח לכך בוודאי נצמח מביטול תורה הקדום כמו שאמרו חז"ל אם בטלת תורה יש לך בטולים הרבה כנגדך [ממילא כל עוברי דרך המה עוברים דרכה של תורה כי בטלו התורה מעצמם ואח"כ מזדמן להם סיבות הרבה לבטל התורה ח"ו] וכמו שאמרתי על הפסוק האנוש מאלוה יצדק וכו' (איוב ד') והבן. [כוונתו האנוש מאלוה יצדק וכו' היצטדק האדם את עצמו על ביטול תורה ועבודה מהסיבות שנזדמנו לו כי מה' המסבב כל הסיבות נגרם לו זאת הלא בודאי מעשיו הקודמים גרמו לו לבטלו כפי' הרמב"ם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתיך וכאמרם ז"ל אח"ז מצאתיו לקמן בדרושי תוכחת חיים א"כ אופן ג' אל תבוא במשפט עמנו וכו' עיי"ש
במדרש לא עליכם כל עוברי דרך אומרים ישראל לעכו"ם לא יתון עליכון מה דאתא עלי ולא ימטי עליכון מה דמטא עלי ולא ימטי עליכון מה דמטא על כל עוברי דרך כל עוברי דרכה של תורה ע"כ דקשה טובא חדא דלמה לא יענשום על שהם עוברי דרך ועו"ק למה יתפללו ישראל עבורם וע"ק הא סתרו עצמם במה שאמרו תבא כל רעתם לפניך והנ"ל עפ"י מה שכתבו המפורשים כי שכר שמחה של מצוה איכא בהאי עלמא עיין בארץ החיים בגימ"ל של תמניא אפי ויש סיוע לדבריו מפורש כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכן בעונש וידוע דהשילום בעוה"ז הוא בנקל מעוה"ב וגם אינו נצחי [וזה שאמרו ישראל לעכו"ם לא עליכם כל עוברי דרך דרכה של תורה שלא יענשו בעוה"ז בעונש עובר לשעה כאשר נענשו ישראל לכפרת עונותיהם כי עונש העכו"ם יהי' לעולם ונצחי ויאבדו לנצח בבא].
ועי"ל המדרש הנ"ל ומחובר לזה הביטו וראו דהיינו אף שתביטו לא ייתי עליכון אף שגם אתם עוברי דרך ואף שתביטו ראו אם יש מכאוב כמכאובי עפ"י מה שפירש בארץ החיים ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי [הספר ארץ החיים אינו תח"י ואפשר כוונתו כי בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו והנה נאמר באבוד רשעים רנה אך כאשר יפלו שונאי ה' ורשעים, והצדיקים ניצולו בזכות עצמם זוכים ורואים במפלתם ואין לפחוד פן יראה ה' ורע בעיניו אמנם כאשר ינצלו הצדיקים אך בחסד השי"ת ולא בזכותם אין להם לראות במפלתם וכאשר פי' המפורשים אצל לוט אל תביט אחריך כי אינו כדאי לראות במפלת אנשי סדום כי גם הוא לא ניצול בזכותו רק בזכות אברהם וכן בנח נאמר צוהר תעשה לתיבה ולחד מ"ד שהוא אבן טוב ולא חלון ג"כ מטעם הנ"ל כי הוא רק מצא חן בעיני ה' ואינו ניצול בזכותו וכאשר דרשו ז"ל אלה תולדות נח שבזכות תולדותיו ניצול ע"כ לא יזכה לראות באיבוד דורו לא כן אם ה' יעזור לו בזכותו יוכל לראות במפלת הרשעים וזש"ה ה' לי בעוזרי לי דייקא בזכותי אז ואני אראה בשונאי] ושונאים לאו דוקא רק סתם במפלתן של רשעים כאמור בצוהר תעשה לתיבה והטעם כי אין הצלה להם ודוק [כוונתו ואין לחוש פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו כי לנצח יאבדו, וז"ש אף שתביטו לא ייתי עליכון כי אין עונשן של ישראל לרעה ח"ו כי אם לטובתם לכפרת עונותיהם] ולזה אמר אשר הוגה ה' ביום חרון אפו ואם קציפה הוא אית סבר כדאיתא במדרש על פסוק כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד אם מאיסה הוא לית סבר ואם קציפה הוא אית סבר דמאן דכועס סופו מתפייס] וא"כ אדרבה המאמר הזה שאין להם לשמוח וק"ל.
פסוק יג
בפתיחתא דאיכה רבתי מדרש הביאו הפ"ד בדרך עצב ר"י פתח וכו' אלו זכיתם הייתם קוראין אש תמיד תוקד על המזבח ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי כו' ועי' מ"ש הגאון הנ"ל בזה ואף אני העני בדעת אענה חלקי עפ"י מ"ש הגאון ביע"ד על המדרש ממרום שלח אש בעצמותי זש"ה צדקתך אלקים עד מרום [ביע"ד דרוש ז' תורף הדברים מובא לקמן ק' ב' פ' ח' כי מחסד השי"ת ששלח אש שלמעלה אשר הוא אש אכלה אש ומבטל כח אש הגשמי שלא לשרוף הבהמ"ק וז"כ ממרום שלח אש בעצמותי ולמה וירדנה כי עי"כ ירד הבהמ"ק ונגנז לתחתיות הארץ ולא נשרף ע"י אש שהציתו בו האויבים וזש"ה צדקתך אלקים עד מרום שזהו הצדקה ששלח אש שלמעלה שאין האש מכלה לבל יהי' כליון בבהמ"ק עכ"ל] ועפי"ז פירשתי מאמרם בב"ק דף ס' [עיין ישמח משה משפטים עה"פ כי תצא אש וכו'] ועפ"י מ"ש הגאון הנ"ל ביע"ד שם על התוס' בחגיגה במדרש יש שנתקשה משה [בגמ' חגיגה פושעי ישראל אין אש של גיהנם מכלה אותן ק"ו ממזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב אין אש מכלה אותו פ"י שמלאים מצות כרמון עאכו"כ וכ' בתוספות בתנחומא יש שהי' משה מתמיה ע"ז א"א שלא ישרף העץ ואמר הקב"ה כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה דכתיב והסנה איננו אוכל עכ"ל ותמהו מה בעי בתוס' בזה שהביאו התנחומא ותי' היע"ד כי קשה קושי' עצומה בגמרא מדוע למדו הק"ו ממזבח הזהב הלא מזבח הנחשת שהי' ג"כ מעצי שטים ומצופה נחושת כעובי דינר ועל מזבח הנחשת נאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ועל מזבח הזהב לא הי' אש כי אם מחתה גחלים בבוקר ובערב וא"כ הק"ו יותר עדיף ממזבח הנחשת שאש תמיד תוקד בו ולא הי' האש התמידי מכלה אותו ולמה למדה הגמ' הק"ו ממזבח הזהב וקושי' זאת תי' התוס' בהתנחומא שהאמת הי' משה מתמי' ע"ז שאין האש התמידי מכלה המזבח והשיב לו הקב"ה כך דרכי באש של מעלה וכו' וא"כ במזבח העולה שהי' אש של מעלה וא"כ אש אוכלה אש מן מזבח חומו של עצי מערכה והוא אינו מכלה ואין ק"ו לאש של גיהנם שהוא אינו אש של מעלה ומכלה אבל מן מזבח הזהב שלא הי' אש של מעלה רק גחלי אש מעצי מערכה יליף שפיר ק"ו וזהו כוונת התוס' עכדה"ק] ועפי"ז תבין הדבר על בוריו כי באמת משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים רק אם זכינו הוא באתגלי' טוב בנראה ובעצם וכשלא זכינו הוא בעצמו הדבר טוב רק בהסתר פנים ורע במראה וכן נ"ל הסגנון של כל דברי המדרש הנ"ל [אלו זכיתם וכו' הי' נראה חסד השי"ת באש של מעלה שלא הי' מכלה את המזבח ועכשיו שלא זכיתם נראה חסד השי"ת אשר ממרום שלח אש בעצמותי שלא כלה את המקדש כי אם כטבע ונגנז כנ"ל] וכמו דשם כוונתו באש של מעלה כדי שלא יכלה המזבח הנחשת שעשו ישראל ה"נ כוונתו כן והבן כי נכון הוא מאוד.
השיבני אחור כל היום דוה הוד דרך אחורים הוא דוה והיינו והודי נהפך למשחית.
ובא"א דאיתא בכתבי האר"י עפ"י קץ כל בשר בא לפני כי החיצונים מושבם באחור ולכן נקראים אלהים אחרים ובסבת החטא נכנסים אל הקדושה וד"ל וז"ס נזורו אחור שישראל היו בבחינת הפני' ועפ"ז פירשו לא יהי' לך אלהים אחרים על פני כנ"ל ופ' בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך (וזה השיבני אחור).
פסוק טו
סלה כל אבירי ה' בקרבי הקשו המפורשים דהי' ראוי לומר ה' מקרבי והנ"ל עפ"י מה שפירשתי בפסוק ה' יודע מחשבות אדם כו' אשרי הגבר כו' והפ' אחת דבר אלקים עפ"י הפ"ד בדרך הערבה דף ס"ח [בישמח משה פ' יתרו ד"ה עוד שם בגמ' מכאן מודעא רבה לאורייתא [עיין בתוס' ופ"ד דרך הערבה] אף דכבר קבלוה בערבות מואב הלא לא הי' שם האונס מ"מ כיון שכבר הי' אונס ויש בידו להחזיר האונס ה"ה באונס דמעיקרא ובזה יבואר הפסוק אחת דבר אלקים וכו' כי עוז לאלקים וכו' כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהנה יקשה מדוע נענשו ישראל כיון שהי' מודעא וגם קושי' אוה"ע דלמה לא כפה עליהם ההר וי"ל דבאמת נשמת ישראל חצובים מהתורה ובדרך סגולה בא עונש והיזק בעברו על אחת ממצות ה' והיינו אשר לא תעשנה ואשם והיינו ואשמה הנפש ההוא עונה בה והבן וא"כ העונשים המה לטובה לרפואה ולחסד לכפר ולהסיר זוהמת החטא וכמו שכפיית ההר נצמח מאהבה הגדולה שגורמת כפי' לטוב והבן ולכך באוה"ע שאינם חצובים מהתורה א"כ בלא הקבלה לאו כלום הוא ובזה מיושבים הקושית הנ"ל והיינו אחת דבר אלקים היינו בכח וגבורה למלוך ביד חזקה ובזרוע נטוי' וא"כ אנוסים הי' ואף שהדר קבלוה שתי"ם זו שמענו כי עו"ז לאלקים להחזיר האונס א"כ עדיין באונס הראשון קיימין וא"כ קשה עונש למה רק מזה מוכח ולך ה' החסד כי אתה תשלם וגו' כי הוא רפואה ולא עונש והבן ועפ"ז יתפרש ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ודרשו ז"ל ברכות ה' ע"א ק"ו משן ועין וקשה מאי ענין זה לענין של מעלה דהשי"ת יודע מחשבות וע"ק למה לי ק"ו הלא בודאי ביסורין שהם כדאי לעונש על החטאים שלו דאל"כ כל האומר קב"ה ותרן וכו' וא"כ פשיטא וא"כ ק"ו למה ואך דהנה אף לשוגג צריך כפרה אף דבשוגג אינו ראוי לעונש דמאי הו"ל למעבד רק דמ"מ צריך לקנח הפגימה שנעשה בטבע הסגולה בנפשו והנה כפרה הוי לשון קנוח והעברה כמשפ"י רש"י עה"פ אולי אכפרה פניו במנחה והיינו וכפר מאשר חטא על הנפש והנה לזה שקבל יסורין לענשו מ"מ ה"א שאין זה רפואה בטבע שיתכפר אך דזה נלמד מק"ו דשן ועין שיוצא לחירות כן ע"י יסורין מכפר ומעביר כל חלאת זוהמת החטא ויוצא לחירות והבן והנה המהרד"ך הקשה אהא דמודעא רבא לאורייתא הא קיי"ל בנודרין להורגין ולמוכסין צריך שיבטל בלבו, וישראל לא הרהרו בלבם שום תנאי אף שהי' אנוסים שבועתם קיימת, ותירץ דהאנס אינו יודע מחשבות אבל בקבלת התורה השי"ת יודע מחשבותם פשיטא דלא היו יכולים לבטל בלב וא"כ אנוסים היו הן בפה והן בלב ועפ"ז יתבאר התכת הפסוק ה' יודע מחשבות אדם וא"כ קשה מדוע יענשו על העדר קיום התורה הלא אנוסים היו ולא היו יכולים אף להרהר שום תנאי כקושי' המהדד"ך ותירוצו לזה תירץ אשרי הגבר אשר תיסרנו וכו' כנ"ל עה"פ ולך ה' החסד כי הוא בסגולה לטובה ואימת שייך לומר כן אם הוא לכפרה משא"כ אם הוא רק עונש וא"כ מנ"ל שהוא לכפרה והוא לטובה וע"ז אמר ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין והבן עכתו"ד ועיין שם בארוכה דברים נחמדים] ודרך אגב מה שפירשתי בפ' ואמר ביום ההוא [הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה בישמח משה פ' וילך ותו"ד שם שמאחר שהתודו ואמרו על כי אין אלקי בקרבי וכו' מדוע יסתיר פניו מהם ותירוץ כי סילוק השכינה כ"י הוא עצם הרע יותר מכל הרעות שבעולם והחטא הגורם לזה הוא יותר רע מהעונש ואדרבה העונש הוא לטובה שגורם הקירוב והדיבוק ועפ"ז יבואר והסתרתי וכו' ועי"כ והי' לאכול ומצאוהו וכו' ואז יאמר ביום ההוא הלא כי אין וכו' מצאוני וכו' ועיקר שמקונן הוא רק על הצרות ולא על עצם סילוק שכינתו כ"י והוא מרי גדול שהעושה העיקר טפל והטפל עיקר ע"כ ואנכי אסתיר וכו' עיי"ש] ולפ"ז יבואר הפסוק שהתחלנו וע"פ מ"ש הגאון מהר"י בפי' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וכו' לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו'. ואמרו חז"ל זו מיתת ת"ח דהנה אמרו כי תפלה בלי לב אין הקב"ה בעצמו מקבלו רק ע"י שליח מלאך כי הם אינם מכירים בחסרון הכוונה שאינם יודעין מחשבות בני אדם אבל תפלה בכוונת הלב הוא לה' לבדו והוא בעצמו כב"י מקבל תפלה והנה אמרו בכתובות בפטירת רבי אראלים ומצוקים תפסו בארון הקודש וגברו אראלים את מצוקים ע"כ כי מה"ש בקשו שימות הצדיק כי רצונם שיהי' משכנו בתוכם והצדיקים בקשו שיחיו וא"כ אנו מתפללים שיחי' הצדיק אם התפלה הולכת ע"י מלאך אין קטיגור נעשה סניגור ואיך יהי' מעלה התפלה לה' שיחי' הצדיק והם רצונם שיסתלק לעולם העליון אבל כשמתפללים בלב שלם ה' בעצמו מקבל תפלתינו וחי' יחי' הצדיק וז"כ הכתוב יען וכו' בשפתיו כבדוני ולבו רחוק ממני הואיל שתפלתם בלי לב והוא ע"י מלאך לא נתקבלה התפלה ואבדה חכמת חכמיו וכו' כאמרם ז"ל זו מיתת הצדיקים עכתודה"ק] וה"פ סלה כל אבירי היינו משום שה' הוא בקרבי ר"ל חופש כל חדרי בטן וקרב איש ולב עמוק וע"כ אינו מזדקק לתפלה בלא לב רק עליונים מקבלים התפלה] ועליונים אחזו באה"ק [ונצחו אראלים את מצוקים כמבואר ביע"ד הנ"ל] לכך סלה כל אבירי והבן. ומפרש הטעם קרא עלי מועד לשבור בחורי בחורי היינו הנבחרים ר"ל הצדיקים עפ"י מה שפירשתי המדרש בפ' וילך [בישמח משה ד"ה במדרש רבה ויאמר ה' כי הצדיקים המה ממושכנים בעון הדור או בתורת משכון או בתורת פרעון עי"כ נקראים בחורי הנבחרים לכפר על הדור] וידוע דפטירת הצדיק נקרא הילולא והנה מבואר בתוס' כתובות דף ה' ע"א ד"ה מסייע לי' דמועד וחתן משוה לי' בכ"מ והיינו קרא עלי מועד דנקרא הילולא דהוא מועד מפני שמשעשעין עמו למעלה באור תורתו לכך עליונים אחזו באה"ק לשמוח בשמחתו והבן.
קרא עלי מועד לשבור בחורי לפי שהנבואה צריך שמחה והשמחה הוא כמבואר במדרש רבה איכה בפסוק תם עונך בת ציון טובה היתה מגילת קינות על ישראל ממ' שנה שנתנבא עליהון ירמי' שבה נטלו איפוכין על עונותיהם וכו' ור"ל אף שצער עכשיו שמחה הוא לאחר זמן שע"י הגלות יזדככו ומבואר במ"ק (דף ט' ע"ב) בגמרא הנח להלכות מועד דכלהו מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן עיי"ש משא"כ בכל מקום אזלינן בתר השתא והבן.
א"י קרא עלי מועד לשבור בחורי וכן גת דרך אדני עפ"י המשנה חגיגה דבשעת הרגל ובעת דריכת הגתות והבדים הכל נאמנין על טהרת יין ושמן והבן [היינו שהוא בחי' מועד שנקראים כלם בחורי והבן] אבל הפשוטו נ"ל עפ"י מ"ש העקדה בפ' הרגת ביום אפיך טבחת ולא חמלת דההורג ראוי לחמול ולא הטובח בקר וצאן למשתה והבן וכן קרא עלי מועד לשבור בחורי שהיא בלי חמלה כדרך המכין למועד והבן וכן גת דרך אדני שאין חמלה על ענבים הנדרכין והבן.
במדרש קרא עלי מועד לשבור בחורי וכו' קשה סילוקן של בחורי ישראל מחורבן בהמ"ק עפ"י דרך היע"ד ח"ש (דף מ' דרוש ז') רק קצת באופן אחר כי לדעתי בחורי ישראל נאמר על דור המדבר כי להם אמר ובך בחר ה' להיות לו כו' והם עצמם הבחורים ואנחנו זרעם והנה נאמר סילוקן ולא נאמר מיתתן ונאמר דסילוק היינו מותא תניינא מעוה"ב דהיינו סילוק לגמרי והבן, והנה אמרו בסנהדרין (דף ק"ח ק"י) דור המדבר אינן באין לעוה"ב שנאמר אשר נשבעתי וכו' [ובמדרש קהלת מובא בפר"ד דרוש שמיני] ומסיק למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת וכתב הפ"ד (דרוש שמיני ע"פ הגמ' נדרים פ"ה והר"ן שם בקונם לבית זה שאת נכנס שנפל ובנאו מותר לכנוס בו ובריטב"א שם בשם המד"ר קהלת משל למלך שכעס על בנו ודחפו לחוץ לפלטין ונשבע שלא יכנס בו מה עשה סתרה ובנאה והכניסו נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו כן כאשר יבנה הבהמ"ק בב"א יהי'] כנפל הבית ובנאו ועפי"ז ישבתי קושית העיון יעקב על אמרם [סוטה ל"ה] אמר הקב"ה אתם בכיתם בכי' של חנם כו' א"כ מדה רעה מרובה [כ"כ עיי"ש] והבן [הנראה כוונתו שבעת שנשבע שלא יכנסו לארץ הוקבע באותו יום חורבן בהמ"ק למען יוכלו לבוא לאה"ק שיהי' נפל ובנאו כנ"ל נמצא הי' זה לטובה גדולה כי קפץ באף רחמי"ו סל"ה והבן] וא"כ לכך עשה תמוז מלא [כאמרם ז"ל תענית כ"ט עיי"ש] כדי שיהי' באותו יום ויחרב בהמ"ק ויבואו דור המדבר לעוה"ב אלמא דקשה סילוקן יותר מחורבן בהמ"ק [כי נחרב בהמ"ק למען יוכלו לבוא דור המדבר לארץ] ולשבור בחורי היינו כמו שפי' רש"י בפ' וירא יעקב כי יש שבר במצרים [לשון תקוה] ור"ל לעשות פתח תקוה לבחורי אף כי עי"ז גת דרך כו' שנחרב בהמ"ק והבן, ועפ"ז א"ש הלשון סילוק והבן.
פסוק כא
במדרש אלו זכיתם הייתם קוראין שמעו עמים ירגזון ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראין שמעו כי נאנחה אני עפ"י כי הוא כפל נחית בחסדך וכו' נהלת בעזך וכו' ויש לישב עפ"י שאכלו אז הפסח בהר הבית כמבואר בתרגום יונתן פ' יתרו עה"פ ואשא אתכם על כנפי נשרים] אך שהחזרה הי' כדי שיתראו כל האומות וישימו אל לב שה' הוא אלקים ודו"ק ובזה מיושב מה דאמר נוה ולא מעון שהיא רק דירת עראי לפי שקאי על אותה שעה וק"ל א"י כי עיקר המקדש הוא לב ישראלי וק"ל כך הוי פירושו אם לא נחרב אבל עכשיו שנחרב הפ' [אם היו זוכים היו] נחית בחסדך היינו שאינו צריך לגבורה כי עושים רש"מ היפך ממה שכתב האלשיך בפ' שלח בפ' ושמעו מצרים כי העלית העם הזה בכחך שהי' צריך לכח גדול ויד חזקה לאשר כי היו במצרים עובדי ע"א וכעובר הנשמט מרחם אמו משא"כ כשישראל ראוים מצד עצמם לגאולה נחית בחסדך] ואז הגאולה מצד ישראל לכך אמר עם זו ונקרא הגאולה על שמו לכך כתיב גאלת אבל כשצריך לעוז וכח [שאינם ראוים מצד עצמם] אז אינו נצחי כי גבה דילי' בסוף [וע"ז נאמר נהלת בעזך בעוז וגבורה אל נוה קדשיך רק נוה לשון דירת עראי רק לשעה] ואז שמעו עמים ירגזון קאי על ישראל והוא נפסק והוא קריאה אחרת והיינו ממש שמעו כי נאנחה אני כי אתה עשית שהם יודעין כי אין כחם ועוצם ידם עשה את החיל לכך ששו עתה כי אמרו הבאת יום קראת ויהיו כמוני כי אמרו כי השתא ישוה לנו אבל על נפילה כזו לא אסקי אדעתי' וק"ל.
כל אויבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום קראת ויהיו כמוני. תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי ויש לדקדק בקרא האחד מאי כי אתה עשית מאי נתינת טעם הוא זה ועוד מאי דקאמר בפסוק הב' תבא כל רעתם האי כל מאי עבידיתי' לכתוב תבא רעתם וגם כל דפשעי אין לו שחר ונראה לפ' דקשה דירמי' התפלל שיענש את האומות והלא אין עול לפניו ית' וירמי' בעצמו קאמר אתה עשית א"כ מאי הם חייבים הלא הם שלוחים של הקב"ה והם כגרזן ביד החוצב והם אינם עושים אם לא כי נגזרה מלמעלה, וזה יש לפרש בשני אופנים או דנימא דבאמת על עשיית הרעה אינם נענשים רק כשעושין הרעה עושין בחשקות גדול ובשמחה גדולה ועל זה הם נענשים וזה נזכר כבר במפורשים, ואופן הב' כמו שכתב בעל נזר הקודש הביאו הרב המגיד דק"ק קרעמניץ בספרו שבט מישראל בקיפיטיל קי"ח פסוק ז' דהא דמענשין את האומות היינו מטעם דאף דרצון הקב"ה הוא מ"מ הוי כמו חישב לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה דצריך כפרה עיי"ש וכתב עוד שם לפרש המימרא במדרש לעתיד יבוא הקב"ה במשפט עם העכו"ם יאמר למה נשתעבדתם בבני והרגתם מהם יאמרו הלא אתה מסרתם בידינו והקב"ה אמר והלא על זקן הכבדת עולם זה ר' עקיבא וחביריו מיד יצאו בפחי נפש דהיינו משום דבלא ר"ע וחביריו היו אומרים דאך אם חשבנו לאכול בשר חזיר מ"מ הא עלה בידינו בשר טלה וידוע דר"ע וחביריו נענשו על מכירת יוסף ובמכירת יוסף נאמר אתם חשבתם עלי רעה ואלקים חשבה לטובה ועיין בישמח משה פ' ויחי] וא"כ הוי ג"כ חשב לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה [ועכ"ז נענשו] וא"כ בטענה זו יבא עליהם בממ"נ ע"ש והשתא נבאר הכתוב כי מצינו כי שמשמש בלשון אף כמו כי מנשה הבכור עיי"ש [רפאה נפשי כי חטאתי לך ועיין אב"ע פ' בשלח כי קרוב הוא] וזה דקאמר ירמי' שמעו רעתי ששו, לכך, כי אתה עשית פי' אף שאתה עשית ולא הם כי הם רק כגרזן ביד החוצב מ"מ הבאת יום קראת ויהיו כמוני ראוי' לעונש כמו שכתבתי באופן הא' מחמת השמחה והשתא קאמר אופן הב' תבא כל רעתם לפניך ותמצא בהם רעות שעושים ליהודים בעונש חישב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי פי' אף על עון חישב לאכול ב"ח ועלה בידי בשר טלה ודו"ק.
פסוק כב
במדרש אלו זכיתם הייתם קוראין בתורה תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראין תבוא כל רעתם לפניך יש להבין מאי דוגמא ועוד דקדוק יותר עצום וכי עכשיו אין קוראים בתורה כך ואי הוי אמר כשזכיתם הוי [תו"ת בהר נחלתך] א"ש והנ"ל בזה כי כבר מסורת בידינו מאבותינו בעלי הש"ס ליכא מידי בנביאי ובכתיבי דלא רמיזא באורייתא וא"כ כל המאורעות רמיזי באורייתא ואעפ"כ הבחירה חפשית כי גדולים מעשה ה' דרושים לכל חפציהם פירושו לפי המאורע וזה חכמה נפלאה ועכשיו אבאר דאמר תפול עליהם אימתה ופחד עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית וכי אחר שיעבורו לא אלא דה"ה דהכפל כבר נדרש בברכות [דף ד' א'] על ביאה ראשונה ושני', ועד יעבור היינו עד יעבורון על התורה ח"ו (דוגמת יעבורון דכאן) ואז תביאמו ותיטעמו (בע"ה) להאויב והשונא האמור לעיל אלופי אדום ועמון ומואב וכו'] תביאמו בראשון כי הי' בהבאה בעלמא כי נגאלו לע' שנה ונטיעה בשני' כמו שמצינו ביעקב שראהו לשרו של אדום עולה ואינו יורד ולפ"ז בהר נחלתך אינו מחובר לזה [למה שלמעלה] דהא הרמב"ן כתב בפ' ושממו עלי' אויביכם שאף לאומות אין נוח לישב בה אלא מחובר לאחרון כי ודאי אף שנחרב לא הי' הבנותו לריק רק הכל הכנה אל השלישית [והיינו פעלת ה' מקדש א' כוננו ידיך דהוא כפל לשון ויבואר ע"פ המורה סוף ח"ב פמ"ח כי פעולה נאמר על סיבה הרחוקה ג"כ וא"כ י"ל דפעלת קאי על ההכנה היינו שהוא מכון לבית עולמים] שהוא מקדש א' כוננו ידיך כב"י מעשה השם בעצמו וזה שמסיים ה' ימלוך לע"ו כי לכך השלישי הוא העיקר לפי שהוא נצחי והטעם שהוא מעשה ה' שכוננו ידיו כב"י וק"ל. ועיין ישמח משה פ' תצוה ד"ה כתית למאור] וידוע דאברהם קראו הר וידוע דלעתיד ירד המקדש של מעלה שעשאו הקב"ה בעצמו והיינו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך אז ה' ימלוך לעולם ועד וא"כ אינו מחובר עם בהר נחלתך [וקוראים תביאמו ותיטעמו בפסוק טעמא וקאי על האויבים ובהר נחלתך שייך למטה כנ"ל] אבל אם לא חטאו ישראל ולא נחרב אז הוי קאי על ישראל [והי' קוראים תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך לישראל ודוק] וזה דאמר כאן כל רעתם היינו מראשון ומשני כי מרמז ירמי' על השני והוא נפלא בס"ד.
וקושי' ראשונה יש לישב עוד כי לא אמר תביאם רק תביאמו להורות על האחדות וידוע מאמר חז"ל דאר"ל לרבה בב"ח אלקיכם סנינא לכו דכתיב אם חומה הוא וכו' [יומא דף ט' ע"ב ועי' רש"י שם שלא עלו כולם מבבל עם עזרא ומנעו שכינה מלבוא ולשוב לשרות בבית שני] והיינו פירוש עד יעבור זו ביאה שני' רק אם תביאמו אז ותטעמו מלשון נטיעה הקיים לעולם וידוע מאמר חז"ל אלמלי היו ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם והמבין יבין וק"ל.
פרק ב
פסוק א
במדרש ולא זכר הדום רגליו אמר ר' יודן למלך שתפס את שונאיו והרגן והיו בני מדינה מפרכסין בדם שונאיו פ"א הקניטוהו ודחפן והוציאן חוץ לפלטין אמרו אין המלך נזכר לנו הדם שהיינו מפרכסין מדם שונאיו כך אמרו ישראל לפני הקב"ה אין אתה נזכר לנו אותו הדם שבמצרים שנאמר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, וקשה מה שייאטי' דדם דמצרים לכאן י"ל עפ"י מה דאיתא גבי נרצע הטעם והגישו אל הדלת או אל המזוזה עי' ברש"י פ' משפטים דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי וכו' ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים כו' ועכשיו מכר הקב"ה אותנו ומובן וק"ל.
שם במדרש עד היכן חטאו של עגל קיים ר' יוחנן אמר עד חורבן בית המקדש עיי"ש עפי"ז מובן ומפורש מה שדרשו חז"ל גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך שאמרו אלה אלהיך ישראל וק"ל. שם במדרש והנה ששה אנשים באים כו' ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במתניו כו' כתיב הכא ששה והלא חמשה גזירות הן כו' זקן בחור בתולה וטף ונשים תהרגו כו' ור"ל א"כ די בחמשה שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות אמר ר' יוחנן למלאך קשה שביניהם אמר זה גבריאל פי' דהוא לא הרג ולא עביד ולא מידי ורק חמשה גזירות כתיב ולקמן חשיב לי' קסנטור ספקלטור וכה"ג וקשה דאמר ספקלטור דהיינו הורג וא"כ קשה הא כבר ממונים על כל מין ומין א' ואיהו מאי הרג וע"ק מאי שייטי' דכה"ג לכאן והנ"ל בזה דקושי' ראשונה יש לישב דנקדים דכתבו דצדיקים מיתתן ע"י גבריאל בסכין כשר ואינך ע"י ס"מ בסכין פגום וידוע דלקמן איתא וכן בגמ' דמעיקרא והתוית תיו דהיינו שהצדיקים ינצלו ולבתר אמר וממקודשי תחלו וכו' ולבתר אמר הקב"ה שיחרב בהמ"ק ואל תיגע יד בצדיקים וכך המשך דבריו דאמר אספקלטור וקשה קושיתי דמאי יש לו להרוג לכך אמר וכה"ג וא"כ קשה בלא"ה האיך מצי להיות אספלקטור דאיתא בגמ' אלקיכם כהן הוא כד קביר למשה במאי טביל והקשה התוס' דלמה לא הוקשה האיך מטמא לי' ותי' דזה ל"ק דמשה מת מצוה הוי דלא מצי להתעסק בו אחר עיי"ש וא"כ כאן קשה האיך הי' גבריאל מטמא להם וכאן לא שייך תירוצם וצ"ל כמו דאיתא בגמ' דאמר אלי' דצדיקים אינם מטמאין וכן כתבו התוס' בשם ר"ח כהן דאמר אלו הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מתעסק בו ע"כ וא"כ מוכח דלצדיקים הוי וא"כ לק"מ ודוק.
שם ואין שארית אלא צדיקים י"ל עפי"ז והי' שארית ישראל בקרב עמים רבים עפ"י מ"ש בספרים הטעם דעשרת השבטים גלו ללחלח וחבור והם מקובצים במקום אחד וגלות ירושלים היינו שבט יהודה ובנימין וחצי שבט לוי מפוזר ומפורד בכל העמים דגלות ירושלים היו החרש והמסגר ורוב הצדיקים לכן גלו בין כל העמים ללקט ניצוצי קדושות וק"ל:
פסוק ב
הרס בעברתו וכו' חלל ממלכה ושרי' אלו שרים של מעלה [כי הקב"ה שינה שמותם ושימושם של מלאכי מעלה שהממונה על המים המנוהו על האש ועל האש על פרזלא וכו' ועי"כ לא היו יכולים ישראל שבאותו דור להשביע לשרי מעלה להצילם מיד אויב כאשר עלה על דעתם ועיי"ש במדרש בארוכה] פירשתי עפי"ז הפסוק ותרד פלאים וכו' והי' כאשר שש ה' להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד וכו' [דברים כ"ח ס"ג] דקשה לן כאן שהי' להם יכולת כ"כ להשביע לשרי מעלה לעשות חומת אש וחומת מים למה לא עבדו כמו שפרשתי על פסוק נפשי לאדוני [בתפל"מ תהלים ק"ל פסוק וא"ו נפשי וכו' משומרים לבוקר שומרים לבוקר עפ"י מאמרם ז"ל אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע ואימת רתח בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וכו' ההוא מינא דהוי בשיבבותא דריב"ל והוי קא מצער לי' טובא יומא חד אוקמי' תרנגולא בין כרעי' דערסא סבר כי מטא האי שעתא אלטי' כי מטא האי שעתא ניים אמר ש"מ לאו אורח ארעא למעבד הכי ורחמיו על כל מעשיו כתיב והנה בתלת שעי קמייתא הוא זמן ק"ש ע"כ צריך לשמור שני בוקרים לכוון הרגע ושלא יעבור זמן ק"ש עיי"ש בארוכה ע"כ יקשה מדוע לא כיונו הרגע שהקב"ה כועס בכל יום לקלל האויבים באותו רגע אז, וצ"ל שלא כעס הקב"ה באותו זמן ונהפך הגלגל מבימי בלעם שלא כעס הקב"ה באותן הימים שלא יוכל לקלל את ישראל כמבואר בדברי חז"ל וז"כ והי' כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם וכו' שלא כעס בימי בלעם להטיב לכם כן ישיש ה' עליכם שלא יכעוס באותן הימים להאביד אתכם שלא יהי' הצלה מהאויבים וז"כ ותרד פלאים אין מנחם לה שלא מצאו שום עילה ותחבולה להנצל מיד אויב והבן
פסוק ג
גדע בחרון אף כל קרן ישראל יש לפרש עפ"י סוף המדרש איכה אם מאיסה הוא לית סבר ואם קציפה הוא אית סבר דכל מאן דכעיס סופי' לאיתרצייא [וז"כ גד"ע בחרו"ן א"ף דייקא שהי' בחרון אף ובקצף זה כל קרן ישראל הוא חזקם ואמצם ותקותם לנצח וקרן מלשון חוזק ואומץ כמו קרני ראם קרניו כידוע מהפורשים, כי לחרון אף אית סבר וסופי' לאיתרצייא] וק"ל.
פסוק ג
ויבער ביעקב כאש להבה במדרש ארשב"ל כשהפרעניות בא אין מרגיש בה אלא יעקב וכו' עפ"י מה שפירשתי [לקמן[ בפ' זאת אשיב אל לבי וכו' [ג' כ"א] שיעקב בין האומות כלב בין שאר שייפין כדאיתא בזוהר [פ' פנחס ד' רכ"ו ועי"כ הוא מרגיש ביותר
פסוק ד
דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ולא צר ויהרוג ולא נאמר הרג רק לשון הוה כלומר שהי' ראוי להיות כך עפ"י דין אבל באוהל בת ציון שפך כאש חמתו היינו שפך חמתו על עצים ואבנים ומה שאמר שפך כאש עי' רש"י ולי נראה דה"פ דשפיכת חמתו הי' כאש שהוריד דהוא בנראה רע ובעצם טוב ככה שפיכת חמתו [ועיין לעיל על המדרש אלו זכיתם הייתם קוראין אש תמיד וכו' א' י"ג
פסוק ד
מדרש עה"פ באהל בת ציון שפך כאש חמתו ארבע שפיכות הן לרעה וארבע שפיכות הן לטובה [שנאמר ושפכתי על ב"ד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים (זכרי' י"ב) והי' אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר (איוב ג') בימים ההם אשפוך את רוחי (יחזקאל ל"ט) וכו' עיי"ש] עיין ביפה ענף ועיין מה שפירשתי על פסוק טוב ה' וכו' ומי זה האיש והן גור יגור בתרי אנפין [ישמח משה סו"פ תשא ותו"ד שם כי בטבעי הברואים אין רחמנות וחמלה רק הוא משפע הבוית"ש שמשפיע על ברואיו מרחמנותו יתברך וזהו שתקנו בהברכה שנתן מחכמתו וכו' וכן כל המדות טובות ובזה פי' הפסוקים מה ה' שואל מעמך מעמך דייקא כי אם ליראה שאין בו ית' שאיננו ירא מפני כל ע"כ זאת מאתך אבל שאר כל המדות טובות הם מושפעים מאתו ית' וזהו טוב ה' לכל מה שישנו הטוב בברואים הוא ה' ורחמיו הוא על כל מעשיו מה שמעשיו מרחמים הוא מרחמי השי"ת הנשפעים מאתו ובזה פי' מי זה האיש ירא ה' ה"א דהאיש הוא כמו מן ור"ל מה זה מן האיש ירא ה' שהוא של האיש אבל שאר כל המדות טובות הוא השפעה מאתו וזה הן גור יגור אפס מאותי שהי"ת אומר לישראל הן זאת מה שהאדם גור יגור דהיינו שירא אלקים הוא אפס מאותי ר"ל שאין זה ממני אבל שאר כל המדות כמו רחמן ביישן וגו"ח הוא השפעה מהשי"ת וכו' עיי"ש. ובאופן שני פי' בישמח משה הפטורת ראה כי הירא מה' איננו ירא משום דבר דהוא מושל על הכל ואשר אינו ירא מה' הוא ירא מכל דבר נמצא דהירא הוא בלתי ירא והבלתי ירא הוא ירא מכל וז"פ הפסוק הן גור יגור פי' שיש לו כמה יראות היינו משום דאפס מאותי היינו אפס לשון חוץ ואפס שאין אלקים כל מזומותיו וכו' עיי"ש בארוכה וזה פי' המדרש ארבע שפיכות הן לטובה שהכל נשפע מהשי"ת ומידו הכל ודוק].
פסוק ה
הי' אדוני כאויב בילע ישראל בילע כל ארמנותי' שיחת מבצריו ע"כ ויש לדקדק על אמרו כאויב בכ"ף הדמיון ונראה דהכי פירושו כי ידוע דנתחייבו כלי' ח"ו בעת החורבן אך דקב"ה בחסדו הגדול שפך חמתו על עצים ואבנים ושיחת מעון קדשו בעבורינו ואף שנהרגו כמה אלפים ורבבות מישראל ג"כ בעו"ה מ"מ השאיר לישראל שם ושארית בארץ ולא כילינו וזה שאמר הי' אדני כאויב ולא אויב ממש בילע ישראל ולא כל ישראל אבל בילע כל ארמנותי' שפך חמתו על עצים ואבנים שיחת מבצריו מבצריו דייקא דקאי על השי"ת דשיחת מבצריו בעבורנו וק"ל.
פסוק ו
ויחמוס כגן שכו [במדרש] כאדם הראשון [כמד"א ויגרש את האדם כו' אר"א שכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב"ה] עפ"י מ"ש בשל"ה אין ועתה אלא תשובה ועתה פן ישלח ידו וטוב מאוד זה המות [שלה"ק מס' ר"ה בפ' תורה אור אחר כוונת התקיעות ותודה"ק כי אדם הראשון נברא בחומר זך שכלי פשוט כמו מלאך להיות חי לעולם להשיג הנצחיות ואח"כ שחטא נתעבה חומרו ונתגשם ונעשה לו מסך המבדיל מלהשיג הנצחיות כי אם אחר הפרד הנשמה מהגוף אז יבא האדם אל שלימותו כמאה"כ כי לא יראנו האדם וחי והוא ראות השכל כי יש לו מסך המבדיל ע"כ הי' מטובו ית"ש שימות האדם כדי שיהי' לו תקנה להשיג הנצחיות במותו ולפי"ז והנה טוב מאד זה המות שע"י המיתה יבוא להשגת שלמותו וזה שאמר המד"ר ועתה פן ישלח ידו ולקח מעה"ח וחי לעולם אין ועתה אלא תשובה פי' שאם הוא עשה תשובה יש לחוש לתקנתו שלא יקח מן העץ החיים שיחי' לעולם ולא יגיע לשלמות השגתו ושלחו מהג"ע כדי שימות ויבוא אל התכלית ע"כ ועיין בספר ישמח משה פ' בראשית בארוכה בד"ה ויצו ה"א על האדם לאמר בהסברת הדברים] ועפ"י מה שפירשתי הפ' איכה ישבה בדד הוא סיבה לרבתי עם [לעיל כי שפך חמתו על העצים ואבנים ונשארו ישראל קיימים לעולם וראו סביב עיניך כי כלם נקבצו באו לך לע"ל וזה כוונתו ויחמוס כגן שכו ששכך חמתו בירושלים ובהמ"ק לטובת ישראל כמו באה"ר שגרשו מהג"ע לטובתו ולתועלתו ודוק].
שיכח ה' בציון מועד ושבת במדרש אפשר שהקב"ה משכח שבתות ומועדים של ישראל כו' ואני פירשתי עפ"י מ"ש בפ"ר על המדרש אפי' בשבת של חול [פי דרוש כ"ג ותו"ד כי יום השבת הוא משתנה ע"י האקלימים כאשר בצפון יום הוא בדרום לילה ואימתי הוא שבת בשמים ממעל עכצ"ל שבשמים מלמעלה חושבין לפי זמן ירושלים עיה"ק שאימת שחשכה שם ביום הששי מתחיל הש"ק גם בשמים ממעל ועז"א אפי' בשבת של חול כלומר שבמקום אחר הוא שבת ובירושלים הוא חול אפ"ה לא זזה שכינה מישראל אף שהוא חול לגבי ירושלים שהוא עיקר] ועפ"י דאמר במדרש שה"ש פ"א מגבת ועד אנטיפרוס [ששים רבוא עיירות הי' והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים וכדין אפי' ששים רבוא דקני לא מטחני' להון ועיין מס' גיטין דף נ"ז] וא"כ כיון דגמיד גמיד לאמצעיתא וירושלים בצפונה של ארץ יהודה ההולכים ע"פ אם כרצועה ארוכה וקצרה וא"כ עכשיו ירושלים תחת מעלה אחרת היא יושבת [ואין החשבון של שבת עולה דרך מקומה של עכשיו וד"ל] ודו"ק.
פסוק ז
קול נתנו בבית ה' כיום מועד ע"ד שפי' הפ"ד קרא עלי מועד עפ"י אמרם ז"ל פ"ה דיומא בשעה שנכנסו עמון ומואב להיכל] מצאו הכרובים מעורים זב"ז הוציאו אותם לשוק ואמרו ישראל כו' יעסקו בדברים הללו כו' עיי"ש בדרך העצב שהאריך שבזמן ההוא לא הי' ראוי להיות מעורה רק בשבת וי"ט ע"כ ועפי"ז יש לומר הפסוק קול נתנו דהיינו שעמון ומואב נתנו קול בבית ה' כיום מועד דהואיל והי' בבית ה' כיום מועד נתנו קול ודו"ק.