אור ברסלב
ישמח משה על נך איכה › פרק ב

ישמח משה על נך· רבי משה טייטלבוים מאוהעל

איכה · פרק ב

פרק א

פסוק א

במדרש ולא זכר הדום רגליו אמר ר' יודן למלך שתפס את שונאיו והרגן והיו בני מדינה מפרכסין בדם שונאיו פ"א הקניטוהו ודחפן והוציאן חוץ לפלטין אמרו אין המלך נזכר לנו הדם שהיינו מפרכסין מדם שונאיו כך אמרו ישראל לפני הקב"ה אין אתה נזכר לנו אותו הדם שבמצרים שנאמר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, וקשה מה שייאטי' דדם דמצרים לכאן י"ל עפ"י מה דאיתא גבי נרצע הטעם והגישו אל הדלת או אל המזוזה עי' ברש"י פ' משפטים דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי וכו' ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים כו' ועכשיו מכר הקב"ה אותנו ומובן וק"ל.

שם במדרש עד היכן חטאו של עגל קיים ר' יוחנן אמר עד חורבן בית המקדש עיי"ש עפי"ז מובן ומפורש מה שדרשו חז"ל גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך שאמרו אלה אלהיך ישראל וק"ל. שם במדרש והנה ששה אנשים באים כו' ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במתניו כו' כתיב הכא ששה והלא חמשה גזירות הן כו' זקן בחור בתולה וטף ונשים תהרגו כו' ור"ל א"כ די בחמשה שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות אמר ר' יוחנן למלאך קשה שביניהם אמר זה גבריאל פי' דהוא לא הרג ולא עביד ולא מידי ורק חמשה גזירות כתיב ולקמן חשיב לי' קסנטור ספקלטור וכה"ג וקשה דאמר ספקלטור דהיינו הורג וא"כ קשה הא כבר ממונים על כל מין ומין א' ואיהו מאי הרג וע"ק מאי שייטי' דכה"ג לכאן והנ"ל בזה דקושי' ראשונה יש לישב דנקדים דכתבו דצדיקים מיתתן ע"י גבריאל בסכין כשר ואינך ע"י ס"מ בסכין פגום וידוע דלקמן איתא וכן בגמ' דמעיקרא והתוית תיו דהיינו שהצדיקים ינצלו ולבתר אמר וממקודשי תחלו וכו' ולבתר אמר הקב"ה שיחרב בהמ"ק ואל תיגע יד בצדיקים וכך המשך דבריו דאמר אספקלטור וקשה קושיתי דמאי יש לו להרוג לכך אמר וכה"ג וא"כ קשה בלא"ה האיך מצי להיות אספלקטור דאיתא בגמ' אלקיכם כהן הוא כד קביר למשה במאי טביל והקשה התוס' דלמה לא הוקשה האיך מטמא לי' ותי' דזה ל"ק דמשה מת מצוה הוי דלא מצי להתעסק בו אחר עיי"ש וא"כ כאן קשה האיך הי' גבריאל מטמא להם וכאן לא שייך תירוצם וצ"ל כמו דאיתא בגמ' דאמר אלי' דצדיקים אינם מטמאין וכן כתבו התוס' בשם ר"ח כהן דאמר אלו הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מתעסק בו ע"כ וא"כ מוכח דלצדיקים הוי וא"כ לק"מ ודוק.

שם ואין שארית אלא צדיקים י"ל עפי"ז והי' שארית ישראל בקרב עמים רבים עפ"י מ"ש בספרים הטעם דעשרת השבטים גלו ללחלח וחבור והם מקובצים במקום אחד וגלות ירושלים היינו שבט יהודה ובנימין וחצי שבט לוי מפוזר ומפורד בכל העמים דגלות ירושלים היו החרש והמסגר ורוב הצדיקים לכן גלו בין כל העמים ללקט ניצוצי קדושות וק"ל:

פסוק ב

הרס בעברתו וכו' חלל ממלכה ושרי' אלו שרים של מעלה [כי הקב"ה שינה שמותם ושימושם של מלאכי מעלה שהממונה על המים המנוהו על האש ועל האש על פרזלא וכו' ועי"כ לא היו יכולים ישראל שבאותו דור להשביע לשרי מעלה להצילם מיד אויב כאשר עלה על דעתם ועיי"ש במדרש בארוכה] פירשתי עפי"ז הפסוק ותרד פלאים וכו' והי' כאשר שש ה' להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד וכו' [דברים כ"ח ס"ג] דקשה לן כאן שהי' להם יכולת כ"כ להשביע לשרי מעלה לעשות חומת אש וחומת מים למה לא עבדו כמו שפרשתי על פסוק נפשי לאדוני [בתפל"מ תהלים ק"ל פסוק וא"ו נפשי וכו' משומרים לבוקר שומרים לבוקר עפ"י מאמרם ז"ל אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע ואימת רתח בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וכו' ההוא מינא דהוי בשיבבותא דריב"ל והוי קא מצער לי' טובא יומא חד אוקמי' תרנגולא בין כרעי' דערסא סבר כי מטא האי שעתא אלטי' כי מטא האי שעתא ניים אמר ש"מ לאו אורח ארעא למעבד הכי ורחמיו על כל מעשיו כתיב והנה בתלת שעי קמייתא הוא זמן ק"ש ע"כ צריך לשמור שני בוקרים לכוון הרגע ושלא יעבור זמן ק"ש עיי"ש בארוכה ע"כ יקשה מדוע לא כיונו הרגע שהקב"ה כועס בכל יום לקלל האויבים באותו רגע אז, וצ"ל שלא כעס הקב"ה באותו זמן ונהפך הגלגל מבימי בלעם שלא כעס הקב"ה באותן הימים שלא יוכל לקלל את ישראל כמבואר בדברי חז"ל וז"כ והי' כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם וכו' שלא כעס בימי בלעם להטיב לכם כן ישיש ה' עליכם שלא יכעוס באותן הימים להאביד אתכם שלא יהי' הצלה מהאויבים וז"כ ותרד פלאים אין מנחם לה שלא מצאו שום עילה ותחבולה להנצל מיד אויב והבן

פסוק ג

גדע בחרון אף כל קרן ישראל יש לפרש עפ"י סוף המדרש איכה אם מאיסה הוא לית סבר ואם קציפה הוא אית סבר דכל מאן דכעיס סופי' לאיתרצייא [וז"כ גד"ע בחרו"ן א"ף דייקא שהי' בחרון אף ובקצף זה כל קרן ישראל הוא חזקם ואמצם ותקותם לנצח וקרן מלשון חוזק ואומץ כמו קרני ראם קרניו כידוע מהפורשים, כי לחרון אף אית סבר וסופי' לאיתרצייא] וק"ל.

פסוק ג

ויבער ביעקב כאש להבה במדרש ארשב"ל כשהפרעניות בא אין מרגיש בה אלא יעקב וכו' עפ"י מה שפירשתי [לקמן[ בפ' זאת אשיב אל לבי וכו' [ג' כ"א] שיעקב בין האומות כלב בין שאר שייפין כדאיתא בזוהר [פ' פנחס ד' רכ"ו ועי"כ הוא מרגיש ביותר

פסוק ד

דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ולא צר ויהרוג ולא נאמר הרג רק לשון הוה כלומר שהי' ראוי להיות כך עפ"י דין אבל באוהל בת ציון שפך כאש חמתו היינו שפך חמתו על עצים ואבנים ומה שאמר שפך כאש עי' רש"י ולי נראה דה"פ דשפיכת חמתו הי' כאש שהוריד דהוא בנראה רע ובעצם טוב ככה שפיכת חמתו [ועיין לעיל על המדרש אלו זכיתם הייתם קוראין אש תמיד וכו' א' י"ג

פסוק ד

מדרש עה"פ באהל בת ציון שפך כאש חמתו ארבע שפיכות הן לרעה וארבע שפיכות הן לטובה [שנאמר ושפכתי על ב"ד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים (זכרי' י"ב) והי' אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר (איוב ג') בימים ההם אשפוך את רוחי (יחזקאל ל"ט) וכו' עיי"ש] עיין ביפה ענף ועיין מה שפירשתי על פסוק טוב ה' וכו' ומי זה האיש והן גור יגור בתרי אנפין [ישמח משה סו"פ תשא ותו"ד שם כי בטבעי הברואים אין רחמנות וחמלה רק הוא משפע הבוית"ש שמשפיע על ברואיו מרחמנותו יתברך וזהו שתקנו בהברכה שנתן מחכמתו וכו' וכן כל המדות טובות ובזה פי' הפסוקים מה ה' שואל מעמך מעמך דייקא כי אם ליראה שאין בו ית' שאיננו ירא מפני כל ע"כ זאת מאתך אבל שאר כל המדות טובות הם מושפעים מאתו ית' וזהו טוב ה' לכל מה שישנו הטוב בברואים הוא ה' ורחמיו הוא על כל מעשיו מה שמעשיו מרחמים הוא מרחמי השי"ת הנשפעים מאתו ובזה פי' מי זה האיש ירא ה' ה"א דהאיש הוא כמו מן ור"ל מה זה מן האיש ירא ה' שהוא של האיש אבל שאר כל המדות טובות הוא השפעה מאתו וזה הן גור יגור אפס מאותי שהי"ת אומר לישראל הן זאת מה שהאדם גור יגור דהיינו שירא אלקים הוא אפס מאותי ר"ל שאין זה ממני אבל שאר כל המדות כמו רחמן ביישן וגו"ח הוא השפעה מהשי"ת וכו' עיי"ש. ובאופן שני פי' בישמח משה הפטורת ראה כי הירא מה' איננו ירא משום דבר דהוא מושל על הכל ואשר אינו ירא מה' הוא ירא מכל דבר נמצא דהירא הוא בלתי ירא והבלתי ירא הוא ירא מכל וז"פ הפסוק הן גור יגור פי' שיש לו כמה יראות היינו משום דאפס מאותי היינו אפס לשון חוץ ואפס שאין אלקים כל מזומותיו וכו' עיי"ש בארוכה וזה פי' המדרש ארבע שפיכות הן לטובה שהכל נשפע מהשי"ת ומידו הכל ודוק].

פסוק ה

הי' אדוני כאויב בילע ישראל בילע כל ארמנותי' שיחת מבצריו ע"כ ויש לדקדק על אמרו כאויב בכ"ף הדמיון ונראה דהכי פירושו כי ידוע דנתחייבו כלי' ח"ו בעת החורבן אך דקב"ה בחסדו הגדול שפך חמתו על עצים ואבנים ושיחת מעון קדשו בעבורינו ואף שנהרגו כמה אלפים ורבבות מישראל ג"כ בעו"ה מ"מ השאיר לישראל שם ושארית בארץ ולא כילינו וזה שאמר הי' אדני כאויב ולא אויב ממש בילע ישראל ולא כל ישראל אבל בילע כל ארמנותי' שפך חמתו על עצים ואבנים שיחת מבצריו מבצריו דייקא דקאי על השי"ת דשיחת מבצריו בעבורנו וק"ל.

פסוק ו

ויחמוס כגן שכו [במדרש] כאדם הראשון [כמד"א ויגרש את האדם כו' אר"א שכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב"ה] עפ"י מ"ש בשל"ה אין ועתה אלא תשובה ועתה פן ישלח ידו וטוב מאוד זה המות [שלה"ק מס' ר"ה בפ' תורה אור אחר כוונת התקיעות ותודה"ק כי אדם הראשון נברא בחומר זך שכלי פשוט כמו מלאך להיות חי לעולם להשיג הנצחיות ואח"כ שחטא נתעבה חומרו ונתגשם ונעשה לו מסך המבדיל מלהשיג הנצחיות כי אם אחר הפרד הנשמה מהגוף אז יבא האדם אל שלימותו כמאה"כ כי לא יראנו האדם וחי והוא ראות השכל כי יש לו מסך המבדיל ע"כ הי' מטובו ית"ש שימות האדם כדי שיהי' לו תקנה להשיג הנצחיות במותו ולפי"ז והנה טוב מאד זה המות שע"י המיתה יבוא להשגת שלמותו וזה שאמר המד"ר ועתה פן ישלח ידו ולקח מעה"ח וחי לעולם אין ועתה אלא תשובה פי' שאם הוא עשה תשובה יש לחוש לתקנתו שלא יקח מן העץ החיים שיחי' לעולם ולא יגיע לשלמות השגתו ושלחו מהג"ע כדי שימות ויבוא אל התכלית ע"כ ועיין בספר ישמח משה פ' בראשית בארוכה בד"ה ויצו ה"א על האדם לאמר בהסברת הדברים] ועפ"י מה שפירשתי הפ' איכה ישבה בדד הוא סיבה לרבתי עם [לעיל כי שפך חמתו על העצים ואבנים ונשארו ישראל קיימים לעולם וראו סביב עיניך כי כלם נקבצו באו לך לע"ל וזה כוונתו ויחמוס כגן שכו ששכך חמתו בירושלים ובהמ"ק לטובת ישראל כמו באה"ר שגרשו מהג"ע לטובתו ולתועלתו ודוק].

שיכח ה' בציון מועד ושבת במדרש אפשר שהקב"ה משכח שבתות ומועדים של ישראל כו' ואני פירשתי עפ"י מ"ש בפ"ר על המדרש אפי' בשבת של חול [פי דרוש כ"ג ותו"ד כי יום השבת הוא משתנה ע"י האקלימים כאשר בצפון יום הוא בדרום לילה ואימתי הוא שבת בשמים ממעל עכצ"ל שבשמים מלמעלה חושבין לפי זמן ירושלים עיה"ק שאימת שחשכה שם ביום הששי מתחיל הש"ק גם בשמים ממעל ועז"א אפי' בשבת של חול כלומר שבמקום אחר הוא שבת ובירושלים הוא חול אפ"ה לא זזה שכינה מישראל אף שהוא חול לגבי ירושלים שהוא עיקר] ועפ"י דאמר במדרש שה"ש פ"א מגבת ועד אנטיפרוס [ששים רבוא עיירות הי' והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים וכדין אפי' ששים רבוא דקני לא מטחני' להון ועיין מס' גיטין דף נ"ז] וא"כ כיון דגמיד גמיד לאמצעיתא וירושלים בצפונה של ארץ יהודה ההולכים ע"פ אם כרצועה ארוכה וקצרה וא"כ עכשיו ירושלים תחת מעלה אחרת היא יושבת [ואין החשבון של שבת עולה דרך מקומה של עכשיו וד"ל] ודו"ק.

פסוק ז

קול נתנו בבית ה' כיום מועד ע"ד שפי' הפ"ד קרא עלי מועד עפ"י אמרם ז"ל פ"ה דיומא בשעה שנכנסו עמון ומואב להיכל] מצאו הכרובים מעורים זב"ז הוציאו אותם לשוק ואמרו ישראל כו' יעסקו בדברים הללו כו' עיי"ש בדרך העצב שהאריך שבזמן ההוא לא הי' ראוי להיות מעורה רק בשבת וי"ט ע"כ ועפי"ז יש לומר הפסוק קול נתנו דהיינו שעמון ומואב נתנו קול בבית ה' כיום מועד דהואיל והי' בבית ה' כיום מועד נתנו קול ודו"ק.

במדרש על הפסוק זנח ה' מזבחו וכו' ריב"ל אמר קול צרות מרגשות ואפלה עולה לכרך גדול של צור ולמה שקולו של עשו מקטרג עפ"י אלמלא קול המולה של רומי הי' נשמע קול גלגל חמה [עירובין דף כ' ועיין במפורשים שם ועיין מסכ' מכות בסופו ויובנו הדברים

פסוק ח

חשב ה' להשחית חומות בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע ויאבל חל וחומה יחדיו אומללו היינו ע"ד באוהל בת ציון שפך כאש חמתו כמ"ש התוס' בבת קול [סנהדרין ד' י"א ע"א שלא היו שומעין הקול היוצא מן השמים אלא מתוך אותו הקול יוצא קול אחר וכו' כן כאן השחיתו רק חומת בת ציון אבל חומת ציון ממש נגנז] נטה קו כמו שפי' רש"י קו של משפט לפרוע על עונם ומספר גודל החסד שאף בחומת בת ציון נפרע בעונינו וש"ת כי השחית חומת ציון ממש לזה אמר לא השיב ידו מבלע לשון בליעה היינו שנבלע [החומה ונשארה קיים לעד] ועוד יש בזה כונה עמוקה עפ"י שכתב ביע"ד [מ"ש דרוש ז' עיי"ש בארוכה] כי אש שלמעלה בא כדי לאכול אש שלמטה (כי אש שלמעלה הוא אש אוכלה אש מחסד השי"ת כאשר בא צר ואויב לשרוף בית ה' והשי"ת חשב מחשבות לבל יכלהו אש כי אם יהי' נטבע ונגנז בארץ מה עשה הקב"ה שלח אש ממרום ואש אוכלה אש ואינו מכלה וא"כ אכלה חום אש ארצי והוא אינו מכלה ולא שלט אש בבהמ"ק ונטבע בתחתיות ארץ וזהו מאמר המקונן ממרום שלח בעצמותי וירדנה והיינו כי עי"כ ירד הבהמ"ק לתחתיות ארץ ולא הי' נשרף ע"י אש שהיו האויבים מציתים בו] כדי שיגנז [הבהמ"ק בעצמו לעד] והיינו לא השיב ידו מבלע בשביל הבליעה רק ויאבל הוא פועל יוצא כי הרואה אש בא מן השמים נמס לבו כמים בראותו כי מן השמים נלחמו ולפי האמת הוא חסד [כי האש שלמעלה בטלה הגשמי ונשאר הבהמ"ק קיים ונגנז לעתיד] ומופת לזה שלא נשרף רק נבלע כי הלא חיל וחומה יחדיו אומללו ואין זה טבע השריפה רק טבע הבליעה ואומלל הוא לשון כריתה שנכרת ממקומו והוא פי' נכון בס"ד ויתישב בזה כמה דקדוקים.

פסוק ט

טבעו בארץ שערי' אבד ושבר בריחי' גם בזה מספר חסד המקום ב"ה כי השמאל דוחה והימין מקרב עפ"י שכתב ביע"ד ח"ש ד' ל"ה ע"פ הכביד נחשתי עיי"ש [ותו"ד בדרוש וא"ו כי נחושת מרומז להס"א שהוא כקוף בפני אדם וכן נחושת לזהב והוא שרש נחש שביקש לדמות לאדם ולכך נקרא נחושת שהוא נחש וכל חמדת אדם הוא מצד הנחש וכל עבודת האדם יהי' שיכניס כח התאוה והחמדה מהנחש להקדושה שיחמוד לדבר מצוה אמנם בעו"ה בגלות בארץ טמאה גבר עלינו כח הנחש בחמדת ותאות הבלי הזמן ומבלבל מחשבותינו אפי' בעמדינו לפניו בתפלה ומע"ט אשר משליך חצי אשפתו הרהורים ופניות ומ"ז וזה שקונן הנביא גם כי אזעק ואשוע שתום תפילתי ולמה כי הכביד נחשתי היינו הנחש דס"א כבד וקשה מאוד לפרוד עכתדה"ק] ועפי"ז נ"ל אמרם יצה"ר ותינוק ואשה תהא השמאל דוחה והימין מקרבת היינו השמאל שלא לשם שמים רק לחמדה והימין לש"ש וכן תינוק כי שיחת הילדים מוציאין את האדם מן העולם משא"כ לחנכו לעבודת ה' והוא פי' אמיתי לדעתי ועי' מ"ש שם בדף ל"ה ע"ד בדרוש הנ"ל בענין נחש בריח והוא הבריח הפשוט והוא יצרא דע"ז עיי"ש והנה בזמן שהי' שבהמ"ק קיים הי' הקדושה רבה והעולם יכול להתקיים אף שכח הטומאה ג"כ גדול הי' משא"כ לאחר שנחרב לכך אז ביטלו יצרא דע"ז וזה לעומת זה וכעין שאמר ריב"ח אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אוה"ע ועפ"ז יתבאר טבעו בארץ שערי' והקדושה בטלה מ"מ לעומת זה אבד ושבר בריחי' [היינו הנחש בריח] והבן.

ע"י טבעו בארץ שערי' איבד ושבר בריחי' מלכה ושרי' בגוים נ"ל עפ"י שהטביעה הי' מעצמו בלי שליטת יד אויב ומקונן איך נעשה פרצה משמים עפ"י המבואר במס' עירובין דרבנן סברי דיותר מכ' אמה אין זה פתח אלא פרצה ולמדו מפתחו של היכל ור"י סובר עד מ' ונ' אמה הוי פתח ולומד מפתחן של מלכים עיי"ש בדף ב' ע"ב שם בגמ' ולא היא ר"י מפתחא דמלכין גמר עיי"ש אבל פתח אולם לא מיקרי עיי"ש ע"א ועיין שם ע"ב דפליגו נמי ברוחב יותר מעשר ועיי"ש בתוס' ד"ה אמר אביי ואם כן טבעו שערי' המשקוף והמזוזות א"כ נעשה פתוח יותר מכ' בגובה ומהעשר ברוחב דהא הפתח הוי גובה כ' ורוחב עשר וא"כ אין זה פתח אלא פרצה וא"כ נעשה פרצה בידי שמים וש"ת דהוי כפתחא דמלכין לזה אמר מלכה ושרי' בגוים והבן והנה שם ע"א מבוי דרבנן תני תקנתא סוכה דאורייתא פסיק ותני פסולה לזה אמר נחמה אין תורה שאינו כמו פרצה בשל תורה דלא שייך למימר בי' תקנתא עיי"ש בתוס' ד"ה סוכה הנ"ל ולישנא דאב"א כו' לא א"ש לפירושו וכו' עיי"ש ודוק רק אית לי' תקנתא בודאי וש"ת כתירוץ של האב"א והוי כנפישין מילי' דתקנתא ולכך נופל עליהן לשון פסול ולא לשון תקנה לזה אמר גם נביאיה לא מצאו חזון מה' וא"כ אדרבא אפסק מילולי' דאין אתנו יודע מה להגיד עליהם איך יתוקנו רק סתם דיש להם תיקון והבן זה. והטעם מרומז בזה עצמו כי מה דלא אמרינן תקנתא בדאורייתא רק פסולה היינו כדי לעשות חיזוק לתורה וא"כ דכאן נהפוך הוא דכל זמן דאין תקנה אבדה התורה ח"ו כמו שאמרנו ספדי תורה כו' נפלה נזרך מיום שחרב ביתך כי רזי תורה נמסרו וכו' כאמרם ז"ל מיום שחרב בהמ"ק וכו' וגם הגשם חלף הלך לו שהוא רובה של תורה [היינו הגש"ם מצות שאין בידינו לקיימם בגלות] וגם בהנשאר אין יכולת בידינו להעמיד הדת על תילה כמבואר בחו"מ ואין בידינו למחות בעוה"ר ואין לך כל שבת שלא בא בולשת וכו' וכדומה בשאר המצות וא"כ אדרבה התקנה הוא חיזוק להתורה והיינו אמרו מלכה ושרי' בגוים אין תורה גם נביאי' לא מצאו חזון והוא יסוד להתורה נביא אקים להם וכו' גם ישבו לארץ ר"ל בשפלות ולא ידיהם רמה וכך ידמו זקני בת ציון כי אין בידיהם למחות וא"כ אדרבא תקנתם הוא תקנת התורה ולכך אית להו תקנה ודאי והבן ועפ"ז יתבאר הפתיחה באיכה רבתי ר' אבוהו פתח והמה כאדם [עברו ברית זה אדה"ר וכו' וקוננתי עליו איכה וכו'] כי לשון איכה נופל על לשון שיש לו תיקון לומר איך יתוקן זה אבל מה שאבדה תוחלתו מה זה לשון איכה לשון אוי ראוי לומר והנה אדה"ר עבר על צוויו של המקום ב"ה בעצמו והוי של תורה והבן ואעפי"כ חשש השי"ת לתקנתו כמבואר בספרים דהגירושין היו לתקנתו שלא ישאר בלי תיקון אם יאכל מעץ החיים וה"נ משום דתקנתו תקנת התורה דאם אין תקנה לאדם מי יקבל התורה אשר הוא שייך דוקא לבעלי בחירה וה"נ דבכאן יש תקנה והיינו והמה כאדם עברו ברית שעברו על תורה ממש ולא על ד"ח לבד וכמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וזה דברי המדרש כאדם זה אדה"ר כשעבר על ציויי דייקא דנתי אותו בגירושין וכו' וקוננתי עליו איכה כו' איכה כתיב לרמז דמהדר אחר תיקונו וכאמור איכה יתוקן הקלקול הזה והגירושין הם לתיקון כמ"ש השל"ה עה"פ [ועתה אין ועתה אלא תשובה] פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים וכו' והטעם דתקנתו הוא תקנת התורה אף בניו כשעברו על ציויי דייקא דנתי אותם בגירושין וקוננתי עליהם איכה ישבה בדד לרמז דיש להם תיקון וכאומר איך נעשה בזה שישבה בדד והגירושין בעצמן הם התיקון כי יתכפרו בגלות וישוב שבותם והבן.

ועוד רמז יש גם נביאי' לא מצאו חזון וכו' ישבו לארץ ידמו וכו' ויתישב מה דמשנה מעבר לעתיד לא מצאו לשון עבר ישבו ידמו לשון עתיד עפ"י דאיתא בגמ' סנהדרין דף ק"ד ע"ב אמר רבא א' ר' יוחנן מפני מה הקדים פ"א לעי"ן כו' ועיין בספר ברית שלום מ"ש בפירושו למגילת איכה על זה בשם הרב מוהר"ר קאפיל ז"ל מפוזנא מפני מה בא"ב הראשון הקדים עי"ן לפ"א עיי"ש והנה מזה יובן דיסוד והתחלה של החורבן הוא מה שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם במרגלים וכן אח"כ נביאי שקר ואפשר דעבירה השני' שהוא הראשון שהקדים בו פ"א לעי"ן נאמר בו נביאיך חזו לך שוא כו' ובייא בייא היינו דאחריב ביתן ועדיין מרקד בינן וזה מעשה שטן כי אם הי' סבה שיחרוב עאכו"כ שהוא סבה לעכב הבנין וזה מרמז הפסוק ומזהיר כי יש שהשטן מטעהו לומר דיש קדוש השם בזה כי עי"ז נתרומם לומר דיש נביאים בישראל אבל שקר נסכם כי אנחנו מוכרחין לסבול השפלות עד שיתרומם קרנינו באמת ולא בשקר אף דבאמת ממש מחויב כל אדם שיהי' לו מדרגה זו כמ"ש (בתהלים) בפסוק ואנכי תולעת ולא איש והיינו גם נביאי' לא מצאו חזון כו' מזהיר הפסוק ישבו לארץ ר"ל יחזיקו עצמן בשפלות ידמו זקני בת ציון ר"ל זקני ישראל המלאים חכמה כאמרם ז"ל אין זקן אלא שקנה חכמה ויכולים להטעות הבריות ידמו ולא יטעו הבריות לומר בפיהם מה שלא ראו בעיניהם עד כי ישפוך רוחו ית"ש עליהם באמת.

פסוק טז

אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצינו ראינו ע"כ ויש לדקדק מאי אך דקאמר דאך משמע שחולק אמאי שכתיב לעיל מיני' הל"ל בלעונו זה היום וכו' ונראה דהאומות יחשבו שלנצח אבד סברינו ח"ו אך זה היום כו' ולא כמו שאומרים האומות וק"ל.

פסוק יז

עשה ה' אשר זמם ביצע אמרתו כו' ע"ד כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר ומשמע דוקא דיבור אבל לא מחשבה דאם לא הי' רק מחשבה יכול לחזור אבל מרעה יכול לחזור אף מדיבור לזה אמר עשה ה' אשר זמם אפי' ממחשבה לא חזר ומכש"כ דביצע אמרתו וק"ל.

ע"י קומי רוני בלילה לראש אשמורות פי' רש"י שהלילה נחלק לג' חלקים וברש"י ישן ראיתי רוני היינו בתורה עיי"ש שפי' רוני במשנה ע"ש ויש לדקדק מאי זה דקאמר קומי רוני בלילה כו' והלא אף בלא חורבן הבית נאמר והגית בו יומם ולילה ונראה לפרש על פי מ"ש הרי"ף בחידושי אגדות בפ"ק דברכות דמשמורות הם להתבשם כח הדין המושלת בלילה ובזמן בהמ"ק הי' האברים והפדרים שלא נתעכלו מבעוד יום עושים תיקון זה ולכך שואג הקב"ה אז אוי לי שחרבתי כו' דהוא יותר הי' מרוצה בתיקון הנעשה מלמטה עיי"ש ולפי"ז היינו דקאמר כיון שנחרב הבית קומי רוני בלילה דבזמן שבהמ"ק הי' קיים מתבשם כח הדין ע"י אברים ופדרים אבל עכשיו שנחרב קומי רוני דהיינו עסוק בתורה וכל העוסק בתורת עולה כו' וק"ל.

שפכי כמים לבך נוכח פני אדני כו' יש לפרשו בשני אופנים או דקאי אראש אשמורות שאז הקב"ה שואג ובוכה ואמר שפכי כמים לבך נוכח פני ה' שהוא יושב ג"כ ובוכה וק"ל.

ובאופן אחר נראה כי ידוע קודם שנחרב הבית הי' התפלות עולות כי הקב"ה הי' שוכן בתוך ישראל למטה ומקבל תיכף תפלת ישראל אבל עכשיו מחיצה של ברזל אפסיק בינינו לבין אבינו שבשמים וכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות שלא ננעלו עיין ברכות דף ל"ב] וזה דקאמר עכשיו שנחרב הבית שפכי כמים לבך ואז הוא נוכח פני ה' וק"ל.

ע"י קומי רוני בלילה לראש אשמורות וכו' נ"ל שמרמז למה דאיתא בש"ע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כ"י ועל בנ"י ובסוף הלילה יבקש צרכיו [וז"ש[ קומי רוני בלילה לראש אשמורות נוכח פני אדני היינו הנוגע לכבוד אלקים וגם שמתאונן כ"י ג"כ אז על זה [וז"כ נוכח פני אדני] שאי אליו כפיך היינו צרכי עצמך על נפש עולליך כשעולליך ממלאים תאות נפשם היינו כמבואר בריש ברכות כשהתינוק יונק משדי אמו הוא יום.

פסוק כב

תקרא כיום מועד מגורי מסביב נראה לפרש ע"ד שכתב רש"י לעיל ציוה ליעקב סביביו צריו ופרש"י דהיינו עמון ומואב עיי"ש וגם ע"פ מ"ש לעיל דהכרובים היו מעורים כמו בי"ט ועמונים ומואבים מצאום והיינו דקאמר תקרא כיום מועד לנגד מגורי מסביב וק"ל.

תוכן העניינים

ישמח משה על נך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה