ישמח משה על השס· רבי משה טייטלבוים מאוהעל
ברכות · כט ע"ב
לא תרוי ולא תחטא עפ"י האלשיך באבות על המשנה שגגת תלמוד עולה זדון [ותו"ד כי נכונים ללצים שפטים הם עוזבי לימוד התורה שנקראים לצים ולא יפטרו בטענה כי שוגגים הם כי לא ידעו במה יכשלו כי שגגת תלמוד עולה זדון במה שבא מחמת שוגג שלא למד ולא ידע להזהר עולה זדון נחשב כמזיד והר"ז דומה ללץ היין הומה שכר כי המתלוצץ על חבירו מחמת יין ששתה ונשתכר אין לומר שאין עליו אשם ושוגג הוא כי היין בוגד, כי אל תדין אותו במה שמתלוצץ אחרי ששתה היין כי אז שוגג הוא כי אם אל המביא עצמו לידי שכרות במזיד כי הוא בזדון הנה הומה השכר הוא יין ישן שהוא הומה אחריו ומשתכר בזדון ככה ענין שגגת הלימוד וק"ל] ועפ"ז ג"כ יובן הגמ' יכולני לפטור כל העולם מן הדין שנאמר שיכורת ולא מיין ע"כ ר"ל דעל עצם החטא יש תירוץ ואמתלא בשיכורת ולא תרוי לא שייך כאן כי הוא ולא מיין וא"כ אם ח"ו אנחנו מעכבים שייך לא תרוי והבן אך מ"מ השכרות קדמה ואין ראוי להיות עיכוב מצידינו והבן.
אמרם ז"ל לא תרתח ולא תחטא נ"ל עפ"י מה שראיתי בלקוטים של ספר קדושת לוי על התורה על אמרם ז"ל במס' אבות אל תהי' נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך דהא מבואר בזוה"ק בפסוק טורף נפשו באפו דעל ידי כעס הנשמה בורחת ממנו ולא כן בשאר עונות וא"כ בריחת הנשמה היינו מיתה וז"ש ואל תהי' נוח לכעוס ושוב יום כו' ר"ל כי צריך אדם לשוב בתשובה קודם מיתה וא"כ איך תכעוס קודם שעשית תשובה הלא הכעס היינו מיתה ותמות בלא תשובה על כן כשרוצה לכעוס יזכור שצריך לעשות תשובה קודם על כן אל תהי' נוח לכעוס עכ"ד הקדושים והוספתי נופך דבאמת יש כעס לש"ש לקנאות במרגיזי אל וזה לא יזיק אך הכועס במהרה עלול לטעות לומר שהוא לש"ש אף שאינו כן והס"ח מטיח עיניו אבל כשמיישב בדעתו נאמר כי אקח מועד אני משרים אשפוט ואז ישפוט ברוחו האמת אם הוא רק לש"ש או לא וגם כששב קודם הרי הוא מגרש הס"א ואם אח"כ יגמור בדעתו לכעוס כל כהאי רותחא לרתח והבן ועוד אמרתי טעם מושכל על דברי הזוהר הק' עה"פ הנ"ל דבחטא זה הנשמה טוענת ממ"נ אם אתה כועס שלא לש"ש הרי אמרו כל הכועס כאלו כו' ובודאי צריכה לברוח כי בכל יום מברך שלא עשני גוי ואם אתה אומר שהוא לש"ש מה הוא ע"כ צריך אתה לומר שאין אתה יוכל לסבול לראות או לדעת מחטא שיחטא אותו האיש להשי"ת א"כ אומרת הנשמה ממך אני למד איך אני סובל חטאך שחטאת להשי"ת וא"כ אני צריכה לברוח על כן זאת העצה היעוצה שלא לכעוס עד שיהרהר בתשובה גמורה על חטאיו ויהי' ושב וניחם על הרעה ובעזיבה גמורה באמת עד שימחלו לו כל חטאותיו ואח"כ יכעוס אם הוא לש"ש דאם אינו לש"ש הלא זה בעצמו הוא חטא ומה יועיל התשובה והבן וא"כ לפי זה השורש שאין לכעוס הוא משום שהוא חטא ג"כ ואין הנשמה סובלת, אבל אם אינו חוטא כלל יש לו רשות לכעוס לש"ש במקום שאינו חוטא בזה וידוע דיש וא"ו המחלקת גם בלשון חכמים כמו חלץ ועשה מאמר והיינו לא תרתח ולא תחטא היינו או לא תחטא דאז אתה רשאי לכעוס במצות קונך ית"ש והבן:
ועוד יש להוסיף נופך בזה כי אמרתי לפרש ואל תהי נוח לכעוס עפ"י מה שכתבתי דענין קדושה צריך הכנה [עיין ישמח משה פ' נשא ד"ה קח מאתם] א"כ אם הכעס אינו לש"ש הרי הוא כאלו עובד ע"ז וא"ת שהוא לש"ש א"כ הוא ענין קדושה וקדושה בעי הכנה [כמו שמצינו במס' ביצה בהכנה דרבה שדרשו והי' ביום הששי והכינו וכו'] ולכך אל תהי' נוח לכעוס והבן, והנה יש להסביר הענין כי אין מגרש הנשמה רק דבר שהוא כע"א כי יש ב' בחינות יצה"ר בחינה א' מפתה ומסית מבחוץ ב' אמרם ז"ל לא יהי' בך אל זר איזה אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר עכ"ל והיינו רוח הטומאה מס"א דנשמה קדישא אזלא מיני' ושורה במקומו מסטרא דמסאבותא כנודע ומובן דהחטא שהוא בבחינת אל זר משרה בו ח"ו אל זר ומגרש הנשמה הקדושה דזה לעומת זה כו' ואמלאה החריבה והבן וא"כ בכעס ממ"נ מגרש הנשמה דאם אינו לש"ש הרי הוא כעובד ע"ז ובודאי מגרש הנשמה כנ"ל ואם הוא לש"ש כבר כתבתי דאם אינו יכול לסבול אז הנשמה ג"כ כמוהו ואינה סובלת החטאים שלו והבן: