אור ברסלב
יש מאין חלק ב יורה דעה › סימן ח

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

יורה דעה · סימן ח

סימן ז

רא"ג מר שד"ר הרב המובהק זרע רב כמוהר"ר אור החיים אלחדיף נר"ו יאיר כיר"א

אחדשו"ט לפי רוב הארבה, אין לדבר קצבה, וצל"ה גם היא לכל דרכיו משכיל וה' עמו ושב אל מחנהו חי ומלא ברכת ה' אכי"ר.

תמול שלשום קבלתי פר"יש מכת"ר ע"י ידידינו רב ספר"א הי"ו חן חן. והנז' הגיד לי מילי מחיי'ם כי ביקש אותו לחוות דעתי הקצרה אודות בקשת רבני ירושלם ת"ו לעשות חדשה בארץ לתקן קופות חדשות בשם

רמב"ה לעניי ירושת"ו אם הדין עמם או לא, ובתחלת המחשבה לא נתנני לבי להטפל בזה מכמה סיבות, הא' למה זה תשאל לשמי מי אני ומי בית אבי פחות שבערכין ודבר זה הניחו לו כבודו בגדולים, ועלית על כולנה שכת"ר יודע כי אני בגולה פה פקעין ת"ו ואין שום ספר פה עמנו לא ש"ם ולא טורים וכ"ש ספרי האחרונים המאירים את העינים בדבר הלכה ואין אומן בלא כלים ובנס נמצא רק הש"ע הקצר פה של ח"ר שמעון אשכנזי הי"ו השו"ב של הכפר אמנם הדרי בי שלא להשיב פני כת"ר ריקם ובפרט כי לא אוכל להתאפק על עלבון הבת היקרה עי"ק חמד זו טבריא ת"ו ורדיפתה אשר נרדפה על לא חמס ונזכרתי כי כדמות שאלה זו מלפנים נשאלה ממני אודות הפרש שהיה בין האשכנזים הי"ו ובו בפרק גם אנכי הדל נמנתי להשיב ועתה חפשתי בפ' כל כתב'י הנמצאים ואמרתי למגמר מעתיקא רק חשבתי דרכי לבוא בדרך קצרה ואלקטה באומרי"ם רק מה שנוגע לעיקר דיננו ולהשמיט הפלפולים דמאי נ"מ ולא עליה דמר עודנו חלוש המזג וטריחא לי מלתא ולזה אמרתי לבוא באותיות שתים אלה רק להעיר לו אזן בלמודים וישמע חכם ויוסף לקח וזה החלי.

הנה ראיתי ונתון אל לבי כי יש אבני נגף לעצור מטרתם זאת עפ"י הדין מתלת טעמי או ארבע כאשר נבאר בע"ה.

הטעם הא' משום עני המהפך בחררה המוזכר בקי' בריש פ' האומר ופסקו' הפוס' בחו"מ סי' רל"ז עש"ב וזה שייך אפי' אילו בתחלת קביעות הקופות אשר קבעו קדמונינו ז"ל וריצו בני חו"ל עליהם עד דאיפייסו ובאו גם בני ירוש' תכף לעשות גם הם כן היו יכולים לעכב מדי"ז דאחר דפייסום ואיפייסו הו"ל כפיסוק דמים המוזכר שם דאז לא יוכל שו"א ליטול החררה מהמהפך בה מפני חמת איסור זה אשר כתבו בהגהמ"י בשם הרא"ם שחזן הכנסת יכריז עליו ברבים שהוא רשע והרב משפטי שמואל סי' מ"ט וק"א וקי"ב כ' דחמור עד מאד והוי כאיסורא דאורייתא ומדברי שארית יוסף סי' טו"ב נראה דהוא בכלל לאו דלא תסיג ואע"ג שהרדב"ז בישנות סי' דין כתב דקרא דלא תסיג גבול לא מיירי אלא בקרקע ולא בשאר מילי קרוב לשמוע מדב"ק דנהי דלאו מפורש ליכא. איסור תורה מיהא איכא, ולו יהי אלא כס' שאר הפוס' שאין בזה אלא איסורא דרבנן מ"מ כ"ע מודו דאיסור זה חמיר משאר איסורי דרבנן וחומר נושאו קרוב לאיסור דאורייתא והיו יכולים לעכב עליהם ודאי כיון שהם הראשוני' אשר הפכו בחררה זו לזכות בכל נדרי בנ"י אשר ידרו לשם רמב"ה זיע"א ואלו באים לחסר זכותם וליטול מהחררה אפי' מקצתה יכולים למנעם דאין הבדל באיסור זה בין הכל למקצת כאשר כל ס' הפוס' מלאים מזה ומסתברא נמי וכמ"ש הרב שער שלמה בסי' ק"ל למנוע האשכנזים מלקבץ נדבות בערי הספרדים דבזה הם מחסרים הנאתם ומ"ל קטלה כולה ומ"ל קטלה פלגא ע"ש וה"ט למ"ש בב"ב דכ"א לענין מרחיקין מצודת הדג מן הדג ובר מתא מעכב אבר מתא אחריתי משום דפסקיה לחיותיה דהתם ודאי לא פסקיה לכוליה חיותא דהיכא דפסיק לכוליה חיותא ועקר הראשון מזכותו לגמרי בהא אפי' בבר מבואה אבר מבואה דנפשיה מצי מעכב לכ"ע וכמ"ש הרב משאת בנימין סי' נ"ז והרב שארית יוסף שם סי' טו"ב ועי' בפתחי תשובה סי' קנ"ו ס"ק ג' ומאי רבותיה דמצודת הדג ובר מתא אבר"מ אלא ודאי דאע"ג דלא חסר רק מקצת חיות מצי מעכב בהו וא"כ לענין היפוך בחררה לקרותו רשע לא שנא נטלה כולה ל"ש פלגא וז"פ, ואע"ג דחררה זאת כיון שאינו מהפך בתורת מכר ושכירות אלא לוקחים הנדרים מהנודרים חנם הו"ל כמציאה והפקר דס"ל לר"ת ודעימיה דאין בזה לתא דעהמ"ב אין לי להאריך עתה בפלפולים אחרי שמרן דאנן אתכא דידיה סמכי' הביא ס' רש"י דל"ש בי"א בתרא הא סוגיין אזלי בכל בתי דינין לפסוק כ"א בתר"א אע"ג שכתב מרן תחלה ואח"ז הביא י"א וי"א הלכה כי"א בתרא ובהא גופא עי' להערך השולחן ח"ג סי' רל"ז או"ד והר' מהרי"ע ח"א סי' נ"ב דנקטו להלכה כי"א בתרא, וא"כ גם אם מעשה הצדקה דומה למציאה והפקר המהפך בזכותו ובא אחר ליטלו נקרא רשע והגם דהצדקה הזאת שמהפך בה הוא דבר שלב"ל וכבר הרב"א בש"מ למציעא בפ"ק הביא משם תוס' חיצוניות דגם במהפך לקחת איזה חררה מהעיסה דאכתי ליתא לחררה איתיה לעהמ"ב וכ"מ במהר"י אדרבי סי' ש"ץ ומהרשד"ם חו"מ סי' שנ"ד דאיסור עהמ"ב איתיה אפי' ברווחים העתודי' לבא וכ"ש שריצוי שריצו להמתנדבי' לא בזול עמד עליהם אלא ביוקר וטרחא יתירה שטרחו הני שד"ר ושמו נפשם בכפם לדלג על הערי"ם ולהוציא הוצאות מרובות לקבוע קופות ולחזק בדקיהם דבזה יש איסור מוסיף למשיג גבולם ולחסר הכנסתם משום גזל דרבנן וכמ"ש בסו"פ הניזקין ופסקה הש"ע בחו"מ סי' רע"ג וש"ע עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור והתוס' והרא"ש והמרדכי בשם אביאסף הק' לר"ת דס"ל בהפקר ליתא לעהמ"ב דמ"ש הך דמנקף דהוא הפקר ותי' מפני שטרח העני והפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו ע"ש והרב משאת בנימין ז"ל הק' דהא עמה"ב נמי ליתי בשאר מילי אלא בטרח ופסק דמים ועכ"ז ס"ל לר"ת דגם בכה"ג ליתיה בהפקר דאכתי מ"ט דמנקף ותי' דמנקף שאני דטרח טרחא מעולה ולזה סמ"ד ומהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ל"ו תי' דמנקף עלה לראש האילן ונשא נפשו למות וכה"ג הוי האי דמהרי"ק שהלך לעיר אחרת והדרכים בחזקת סכנה מפני כן יש בזה משום גזל ע"ש אמור מעתה דהטורח בדבר טרחא מעליא ומסכן בנפשו בדרכים כגון הני שד"ר דמרחיקים נדוד ונותני' לכסף מוצא לתקן הקופות הנז' המשי"ג גזלנא הוי דמטרחתם קנו מד"ס ואין לאחר לגוזלם, וגדולה מזאת אני אומר דאפי' אם לא נתכוון המשי"ג לזכות בנדרים לעצמו רק למנעם מאנשי עיקת"ו הנז' הוא גזלן וכמ"ש שם בחו"מ הגוזל נחיל דבורים שמנעם מבעליו ה"ז גזל מדבריהם, ונחיל דבורים אין בו כ"א קנין דרבנן וכמ"ש בבאה"ג שם והוי כקופות הנז' דמשום טרחא אית לן בהו קנין דרבנן ועכ"ז המונ"ע אותם מבעליהם גזלנא יתקרי.

וכ"ש בהך דנ"ד דידוע הדבר דהכל רוצים לנדור להאי תנא דידן רמב"ה זיע"א מפני שהוא מפליא לעשות עושה נפלאות למאן דתלי זייניה ביה וקדמונינו הק' זיע"א עיינו היטב לישען על זכותו וקבעו קופות בשמו אשר בזה נתכוונו לתת שמו הק' בכל עת לעיני כל ישראל ויצאתה מחשבתם לפועל ונמשכו בזה אחב"י לחיותינו בצדקתם אשר יקראום על שמו מי הוא זה אשר יוכל לפרוש מצודה זו ממש או כדמותה לעשות לו קופה בשם רמב"ה זיע"א בצדנו והלא זו היא ממש מ"ש בב"ב דכ"א אהך דקאמר רב הונא בר מבואה מעכב אבר מבואה חבריה לימא מסייע ליה מרחיקין מצודת הדג מן הדג עד פרסה ודחי שאני דגים דיהבי סייארה דפירש"י נותנים עין בהבטה להיות נוהגין לרוץ למקום שראו שם מזונות הלכך כיון שהכיר זה את חורו ונותן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דהו"ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלו יבוא ומי שבא אצלך יבא ע"כ ה"נ כיון שאחב"י נותנים עין ליסמך על זכות ר"מ ואנחנו נתננו להם שמו נגדם לעוררם לרוץ אל זכותו הו"ל כמאן דמטא לידן והנותן מזונות במצודה אחרת אצלנו הוא מזיקנו ודאי וכל"ש בנד"ד ששם רמב"ה אשר אליו נותנים עין אחב"י הוא המזונות שהנחנו לצוד בהם והבא לעשות קופה אחרת בשמו לזכותו הו"ל לוקח ממזונות שלנו לצוד בם וא"כ הגם דידוע הוא דלא קי"ל כר"ה בבר מבואה אבר מבואה אלא כר"ה בריה דר"י דדוקא בבר"מ אב"מ אחריתי דמצי מעכב עי' בחו"מ סי' קנ"ו מ"מ בדגים דיהבי סייארה ונ"ד דדמי ליה ודאי דמצי מעכב ול"ד לכתחילה אלא גם עברו ועשו עוקרים קופותיהם דהא הך דמצודת דגים רוב הפוס' ס"ל דל"מ דמעכב ומונע מצודת החדש גם בדיעבד אלא ג"כ מחויב לשלם לו הזיקו עי' להרב משפטי שמואל סי' ק"ב והגם דהחק"ל ביו"ד פליג בזה וס"ל דאין מוציאין התשלומין ממנו ע"ש מ"מ מודה דמרחיקין. אותו לכתחילה ויש ס' ג' דאינו חייב בתשלומין אבל מרחיקין אותו אף בדיעבד אחר שפירש דיש בזה גזל מד"ס ואפשר לתרץ בזה קו' הפוס' שהק' אמאי הרי"ף והרמב"ם ובש"ע השמיטו הך דמצודת דגים וכו' והוא עפ"י מ"ש החו"י ז"ל בסי' מ"ב די"ב דלא עדיף הך דדגים יהבי סייארה ממצודות דגים וחיות ועופות שבמשנה שהגם שנתפסו בלחי וקוקרי אין בהם רק גזל דרבנן שאין להוציאו בדיינים ע"ש וא"כ כיון דהך דמצודות חיות ודגים וכו' פסקוהו הפוס' הנז' וכ"מ בח"מ סי' רע"ג הויא הך דיהבי סייארה בכללה ואם באת לפחות עניינא ולו' דס"ל כהחק"ל דמרחיקין לכתחילה דוקא כבר פסקו ענין זה בהך דעהמ"ב ומעתה לכל הדברות אין רשות לשו"א לקבוע קופה בשם ר"מ זולת עיה"ק טבריא ת"ו והנך רואה כי רוב הפוס' סו' דמפקינן מינייהו בדייני:

ועוד בה מצינן לעכב כיון שכבר הורגלו בהכנסת הקופות הנז' לבית חיינו ולרש אין כל כ"א ההכנסה הנז' הבא לקבוע קופה בשם ר"מ בצדנו הרי זה פסיק לחיות שונאינו והו"ל יורד לאומנות חבירו והגם שבש"ע סי' קנ"ו פסק דדוקא בר מתא אבר מתא אחריתי הוא דמעכב ואנן ובני ירושת"ו כולנו לאו בר מתא דהמתנדבים אנן עכ"ז שניא הא דידן דהנה ידוע ס' אביאסף ז"ל שהביא הב"י בסי' קנ"ו דמבוי שאינו מפולש ויש חנות לאחד בסופו והבר מבואה דידיה בא לפתוח בפתח המבוי דמצי מעכב כיון דאין דרך אחרת לנטות לחנות הראשון ע"ש ורוב הפוס' פסקו כוותיה והגם דמרן הב"י כתב עליו דזה דלא כהלכתא ולר"ה בריה דר"י דקי"ל כוותיה ל"מ מעכב מ"מ מצאנו ראינו לרבנן בתראי שכתבו דבבא לעקור הראשון ממחייתו גם לר"ה בריה דר"י מצי מעכב והוסיפו שאפי' להשתתף עמו נמי לא עי' לה' בנ"א מיוחס ח"מ סי' ל"ב שהביא דבריהם בארך ועי' למור"ם בתשו' סי' ומהראנ"ח ח"ב סי' ע' מבו' בדבריהם דגם דמגיעלו נזק באיזה חלק דוקא הו"ל כדוחה אותו לגמרי ועי' להפת"ש בסי' קנ"ו שכתב דגם מרן ב"י מודה בדוחה אותו הגורם לו נזק בודאי דמעכב דזה הוי בריא הזיקא יותר מנדון אביאסף, ובנד"ד כל איש חכם ומשכיל יבין דמגיע לנו נזק בודאי דמי שהיה רגיל לתת נדריו לעי"ק טבת"ו יתן אותם לירושלם בראותו קופתם ומצודתם פרושה, ובפרט דלאו כ"ע ידעי כי ירושלם היא עיר מיוחדת לבדה ורוב ההמון מחו"ל מבינים כי שם ירושלם כולל כל ד' ארה"ק יוב"ב וכאשר כבר עמדנו על המחקר והשגנו עדויות מבני חו"ל ע"ז, ובפרט מן הפרט כי במשך הזמן ודאי יקחו גם חלקנו הברור לנו ואבאר שיחותי בזה הנה ידוע הוא המחלו' אשר בין הרה"ג אמת ליעקב ניניו ז"ל בקונ' שפת אמת שכתב דכל הנודר ותלי זייניה ברמב"ה זיע"א אינו יוצא י"ח נדרו רק כאשר ישלחהו לעי"ק טבריא ת"ו והרב מהרח"פ בלב חיים ח"ב סי' ק"ס קלסיה בזה בנודר סתם אבל במפרש למקום אחר בעת הנדר גם אם יתלה הנדר לשם רמב"ה שרי ליתנו למקום שפירש, ומוכח מדב"ק שם שגם במפרש לא יוכל לעשות כן רק בדרך עראי ולא בדרך קבע ע"ש והשתא ניחזי אנן מאי שני ליה למר בין עראי לקבע ובין סתם למפרש וצ"ל דדעתו ד"ע מיוסד עפ"י הדין ביו"ד סי' רנ"ח ס"ד דהאומר תנו מנה לבהכנ"ס סתם יתנו לבהכ"ן שהוא רגיל בה ואם רגיל בשתים יתן לשתיהם והשתא כיון דאחב"י כבר נהגו לתת הנידר לשם רמב"ה לעי"ק טבריא א"כ כל סתם נדר לרמב"ה יהיה לטבריא שהוא רגיל בה אבל במפרש ס"ל דלא אכפת (משא"כ הרב מהרי"ן ס"ל דלא ניח"ל לר"מ לתת רק למקום מנוחתו) ומ"מ אם התרנו לעשות כן בקבע אזי במשך הימים יהיה רגיל בטבריא ובמקום אחר וכשינדור סתם יתחלק לשתיהם וזה הוי נזק לחלק טבריא אשר מימיה זכתה בסתם נדרים אמטו"ל אסר הרב בקבע כי היכי שישאר הסתם כמקומו כמאז והדין דין אמת ודון מינה דהבא לקבוע קופת רמב"ה בקבע גם שיפרש לעניי עירו ה"ז גנב מפורסם לגנוב לנו סתם נדרים מהטעמים הנז' והו"ל גורם נזק ברור למה שזכינו מאז ובזה כ"ע מודו דהו"ל יורד לאומנות חבירו ויותר וכ"ש למ"ש הרב מ"ב סי' כ"ז וסי' מ"ג דכל מידי שאדם טורח עד שהרגילו אליו באופן דס"ד כאלו מטא לידיה והתחיל העסק הזה עם בעליו כ"ע מודים דזה יורד לאומנות חבירו ומוציאין ממנו וגם מקומות שאין דנין דין מערופייא עי' בש"ע סי' קנ"ו מודו שאם כבר התחיל העסק עם הנכרי ובא חבירו להשיג בו עצמו דיש בו דין מערופייא ועיין בשער שלמה באותו סימן שכתב דמאן דלא דאין דין מערופייא היינו בנכסי הגוי אשר הם הפקר משא"כ במערופייא דיש' עכש ויש סעד לדב"ק מדברי הרב פ"מ ז"ל שיובא לקמן דיש להחמיר במערופייא דיש' יותר משל גוי ע"ש, וא"כ בנד"ד שאנחנו הרגלנו נדרי רמב"ה זיע"א בטרחתנו וס"ד עלייהו וגם הם נכסי ישראל לית דין ולית דיין אשר יאמר שאין בזה יורד לאומנות חבירו ואפי' אם יהין איש לקבוע קופה אנן מפקינן מיניה בדייני ועי' להתוס' ריש פ' האומר שהק' מהך דמרחיקין מצודת הדג לר"ת דהא הפקר היא ולית בה משום עהמ"ב ולתי' הא' נר' דמי שהורגל בדבר גם בהפקר הבא להשי"ג הו"ל יורד לאומנות חבירו ולתי' הב' נראה דמי שהמציא דבר תחילה אין לחבירו להשי"ג דיש לו זכיה במה שהמציא ולא הו"ל הפקר עי' במהרש"א שם ובנד"ד תרתי איתנהו דאנן הממציאים הראשונים וכבר הורגלנו וק"ל.

ומסבה הזאת אשר מזה שנים קדמוניות נהגו כל אחינו הספרדי' לתת נדריהם של רמב"ה לעי"ק טבת"ו נפק אודיתא דאין יכולים אנשי ירושת"ו או זולתם לקבוע הקופה בצידנו לשם רמב"ה מטעם אחר דהו"ל כמכירי כהונה אשר כל כהן שיש לו מכיר ורגיל לתת מתנותיו לו לא יוכל שום כהן אחר לקחתם והו"ל מטא לידיה ממש ומוחזק להם למוכרם לאחרים כמפו' ביו"ד סי' ס"ד ולקחת מהם בנו הבכור פ"ש כמפו' בח"מ סי' רע"ח יעו"ש ועיין למב"י סי' קנ"ו שהביא דברי הרשב"א ביש' הרגיל אצל עירוני ובא חבירו לפתוח לעירוני ולמושכו אצלו שהשיב הרשב"א דאין מוציאין מיד השני כיון שהגוי נתן לו מדעתו ומ"מ מוחין וגוערין בו והבי"ר מהך דמרחיקין מצודת הדג והמעיין בגוף התשו' בח"ג סי' פ"ג יראה שהביא ראיה גם מהך דמכירי כהונה ע"ש והנה הרב פ"מ בח"א סי' ט"ל תמה על הרשב"א אמאי לא יליף מהך דמכירי כהונה דמוציאין מידו נמי ותי' לחד תי' דהרשב"א ס"ל כמ"ש התוס' בב"ב דקכ"א אמאי דאמרי' דבכור נוטל פי שנים ממתנות בהמה שנשחטה בחיי אביהם אם שחטה מכירו דכתבו בכ"מ קרי למכירי כהונה מוחזק במתנות וה"ט משום שהמכיר אסור לחזור בו מלתת לכהן וה"ט שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפי' בדברים בעלמא ואעפ"י שאם רצה לחזור חוזר כל מה דלא הדר ביה הו"ל מוחזק ודוקא דאשתחיט בחיי אבוהון הא לא"ה לא כיון דמית מי יזכה ע"כ ומעתה דוקא ביש' דלית ביה משום מחוסרי אמנה הו"ל מוחזק דשארית ישראל לא יעשו עולה והמשי"ג מוציאי' ממנו אבל לגבי עירוני אשר פיהם דבר שוא לא מייתי ליה הרשב"א אלא כדמות ראיה דגוערין בו ע"ש וא"כ דון מינה ברגיל אצל יש' הרי זכה במתנותיו ומאן דמשי"ג מוציאין ממנו בדין ואפי' אם יתעקש המתעקש כאיזה ספרים לומר דאם קדם ונטל אין חי' בין ישר' לגוי ורק גערה איכא ולא הוצאת ממון מ"מ פשיטא דאין מי שיכחיש דזה עדיף מיורד לאומנות חבירו ועהמ"ב והו"ל איסור מוסיף ואומר אני דבסעיף זה אין מי שיכחיש איסור דהא מוכח ומבואר בדברי התוס' הנז' דזה עדיף מהאומר בפיו אני נותן סלע זה לפלוני כמ"ש ואפי' בדברים בעלמא נראה דרגיל עדיף מדברים ותרוויהו אי הדר ביה המזכה איסורא עביד משום שארית ישר' לא יעשו עולה והו"ל מחוס"א ובודאי גוערין בו וא"כ מעתה לאו כ"ש הוא אם יבא איש ויפתהו לתת לו דאיסורא עביד וכ"ש אם יכפהו בגזירות ואיומים דל"מ דאיסורא איכא אלא גם מוציאין ממנו וכ"כ הרב מהריק"ש בתשו' סי' ו' לישב דעת הרשב"א דעירוני ע"ש ואם יהרהר המהרהר על מש"ל דבעל המתנות עצמו אסור לחזור ממה שהיה רגיל דזה אינו מוסכם דהא מב"י ביו"ד סי' רס"ד כתב משם הרא"ש בתשו' כ"י ס"ב דאדם הנותן בנו לחבירו למולו וחזר בו דאין בזה משום מחוס"א וטעמו בתשו' דכיון דהוא דשלב"ל ואין בו ממש ולא שייך ביה קנין גם משום מחוס"א אין בו ע"ש, אמינא ליה דמלבד שכבר עמדו קמאי בדברי הרא"ש והם סותרים ג"כ למ"ש עצמו במקו"א וישבום ע"ן ע"ש עוד בה דאין זה שייך בנ"ד דכיון דהוא מידי דצדקה כבר פסק בש"ע חו"מ סי' רי"ב ויו"ד סי' רנ"ח דנודר לצדקה גם בדשלב"ל כשיבא לידו מחוייב לקיים נדרו ומהא נפק"ל חידושא כו מלבד דהחוזר בזה יש בו משום מחוס"א גם י"ח נדרו לא יצא ואע"ג דמצינו מחלוקת וריבוי דעות בשינוי הצדקה מעני לעני מחלוקת כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ו ורנ"ט עי' באחרונים הנה עמדתי ע"ז במקו"א והעליתי דדוקא בקופה ותמחוי שאם לא יספיקו יחזרו להם לגבות ממקו"א וליכא פסידא לעניים אבל כגון הקופות שאין חובה קבועה למתנדבים זולת בדרך מקרה ואם ישנו אזדא לה מהראשון לא כמ"ש הטור שם והעלתי שם דגם למהריק"ו שורש ה' שכתב דגם במקום פסידא אינו אסור השנוי רק לעניים ידועים עכ"ז לא אמרה אלא בהקדש אשר הוקדש להיות קרן קיימת לדורות דלא הו"ל ידועים אבל דבר המתחלק קמא קמא הו"ל העניי' הנמצאי' במקו' ההוא ידועי' והוכחתי כן מגוף תשובת מהריק"ו ושכן העתיק וביאר דבריו מהרימ"ט ח"א סי' ס"ג וכ"כ חת"ס ח"ו סי' ז"ך לדעת מהריק"ו ומעתה דיד עניי אנן ידועי' ואית לן פסידא אין רשות לשנות דבר הידוע לנו וכל המשנה לא יצא י"ח נדרו שנדר לן דגוזל ומאכיל הוא וכבר כתבנו דהרגיל לתת לעני אע"ג דלא אמר בפי' לתת לו רגילותו משוייא להו יותר מהאומר בפירוש מדין מכירי כהונה וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רנ"ז סקי"ג דהרגיל לתת לעני ממילא זכה אותו העני אע"ג דלא מטא לידיה וכתב שכ"מ בס' התרומות ש' ס"ה ובהרע"ב ספ"ד דגיטין והרמב"ם פ"ו מה' מעשר ע"ש וכ"כ הרב אדמ"ק ח"א י"ד סי' י"ג וכ"כ הרב חלקם בחיים דצ"ד משם הרב מח"א והרב או"ת ז"ל דבהורגל לתת לעני מנה לשנה ג' פעמים דהחזיק העני בזה ואינו יכול לחזור בו ובזה פי' מד' משלי אל תגזול דל כי דל הוא וכו' דהכוונה דאם שינה מרגילותו שהיה נותן לעני וכו' הרי הוא גוזלו עש"ב ומכל אלין אני תמה עמ"ש בלב חיים ז"ל שבדרך עראי מיהא יכול לשנות הרגילות מלתת נדרי רמב"ה לעי"ק טבת"ו אם אמר בפי' דלפי האמור נר' דגם בכה"ג אין כח בידו וכעת אין הספר הנז' עמדי להתחקות על דבריו ואפשר דל"א ז"ל רק לאחד שמקודם לזה לא רגל להפריש נדרים לרמב"ה ולתתם לעי"ק טבריא אבל אם נהג מקודם ג"פ לתת נדריו לרמב"ה לעיקת"ו הו"ל מכיר ואינו יכול לשנותם למקו"א ובזה ישבתי במקו"א מה שנר' מתשו' חת"ס ח"ו סי' ז"ך דנדרי רמב"ה יכול לשנותם, והוכחתי דשם לא דיבר הרב רק במי שלא היה מזכה אותם מתחילה לטבריא ע"ש באופן הנה מעיקר הדין הוכחתי דהמתנדבים הרגילים לתת נדריהם לטבריא אין כח בידם לשנות למקו"א אפי' שיאמרו בפי' דאית בזה משום מחוס"א ולא יצאו י"ח נדרם וגוזלים הם עניי עי"ק טבת"ו וכיון שכן מאין הרגלים להתיר לקבוע קופות ולפתות להמתנדבים לשנות ואיכא בזה גם משום ל"ע לא תתן מכשול ואין זה דומה למ"ש הפוס' שאם הבעה"ב אינו רוצה במלמד שהמלמד לא עבר אאיסור עהמ"ב דהתם הבעה"ב אינו עושה איסור בשינוי המלמד עיין להרב נח"ל צונצין סי' כ"ט דל"א ע"א דאיסור עהמ"ב לא רכיב אבעה"ב אלא הבא ליטול אבל הכא שהוכחנו דהמתנדבים המשנים עבדי איסורא רבא ג"כ המקבל מהם נמי מסייע ידי עוברי עבירה ולאו עכברא גנב ובפרט דלאו כ"ע גמירי ומה גם שגם בל"ז כבר כתבנו דיש איסור עהמ"ב וגזל מד"ס כיון דטרחנו ומשום יורד לאומנות חבירו דפסקי לחיות שונאינו ומשום מכירי כהונה דהו"ל מטא לידן והבא בגבולינו גזל הוא בידו ומפקינן מיניה בדייני וחלילה לחשוד ברבני עיקו"ת ירושת"ו שיסכימו לפיתוי שחורי הראש שבודאי אין דבר נעלם מעיה"ק מכל האמור והם יוכיחו לקטנים להודיעם כי הכל תלוי בהשגחה עליונה והוא אל זן ומפרנס ומשביע לכל חי רצון ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו ומה בידינו לעשות לענייהם היעלה על לב אדם מעולם כי נחריש ונתאפק על קפוח פרנסת עניי ואביוני עיקת"ו אשר ראינו צרת נפשם על המחיה ונפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר ואין דוחין נפש מפני נפש ומה גם במידי אשר ידענוהו שהם זכאים בו בדין ודידהו הוי מאן ספין ומי הרשה את גדולי עי"ק טבריא ת"ו לוותר בו לאחרים ואפי' ליזקק לירד לדין עם התובעים זכותם כיון שיש בהם כמה יתומים ואלמנות הא קי"ל בח"מ סי' ר"ץ דאפי' אפוטרופוס היתומים אינו רשאי לדון עם מי שיש לו תביעה אצל היתומים וכתב שם בבאה"ג משם ה"ה דכיון שאינו רשאי לדון אם עבר ודן ונתחייבו היתומים לא עשה כלום ע"ש ומכ"ש שאינם רשאים למחול זכותם נגד הדין ואפי' אם היה הדבר נוגע רק לגדולי עיקת"ו ולא לעניים ויתומים לא היו רשאים למחול כי ידוע הוא כמה ימשך מקביעות הקופות החדשות דברי ריבות וח"ה בכל זמן וזמן בין שתי ארה"ק יוב"ב ושלוחיהם כי כ"א יאמר שלך שלי וכו' וגם כי הבריות יראו מהות הענין שנשתנו סדרי בראשית ולא ידעו כי הב' עיירות נשתוו ביניהם רק יחשבו כי הותרה השגת גבול וכו' וד"ז קיימתיהו מסברא ושוב מצאתי הדבר מפו' להגאון חת"ס חח"מ סי' קס"ב הבי"ד הפת"ש בסי' קנ"ו סק"ז שנשאל אודות חבורה של מוכרי כסות בראותם שנתרבה ביניהם הש"ג בענין המכירה והיה תמיד דו"ד ומריבות רצו להסכים חד להתיר ביניהם השגת גבול ולמחול זל"ז הפסד ממון שגרם לו חבירו ושאלו אם יש בכחם לעשות זה ואם יצאו יד"ש בכך והשיב באריכות דחלילה לעשות כן הן מצד המוסר זו קשה מן הראשונה דבל"ס ע"י שיעשה להם היתר תגדל המריבה וח"ה וכו' גם כן ילמדו מהם במקומו' אחרי' ויהיו חוטאים ומחטיאים וכן מצד הדין אין זה מספיק כלל וכן כל המוחלים זל"ז לעשות מעשה שאסרה תורה כגון גניבה ואונאה והש"ג מלבד כי לא ינקה מדי"ש מצד שהוא נגד ישוב העולם גם בדיני אדם לא יועיל כלל וגם אם המוחל יקבל קנין ע"ז אין הקנין חל כלל וכו' עש"ב כל דב"ק היורדי' חדרי בטן ואם הרב חש בחה"ש ולחוטא ומחטיא בהמוני עם מוכרי כסות מה נענה אנן לגבי גדולי הדור דאיכא חילול ה' טפי וכמארז"ל כגון אצא וכו' כגון אנא וכו' והכל לפי מה שהוא אדם באופן שלא מצאתי קיום לבקשת אנשי ירושת"ו זאת לא מצד הדין ולא מצד מחילה והוא דבר שלא יתכן ומי יתן החרש ויחרישו ותהי זאת לנו ולהם לחכמה, והאל ברחמיו ממקום אחר ישלח שלומיו, ויכין פרנסתנו ופרנסתם מידו המלאה והרחבה במדה מרובה, ולא יצטרכו זל"ז ולא לאיש אחר אמן, זהו מה שעלתה מצודתי להשיב לכת"ר הי"ו ואני בגלותי, ואין הספרים אתי, ה' ישיב את שבותי, ובלי ספק אם חיי"ם שאל לרבני עיקו"ת דיתבי בדוכתייהו המה בחכמתם, יאריכו למעניתם, ואני רק להפקת ר"ץ הגדתי היום חוות דעתי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי, החו"פ פקעין ת"ו בחשון תרס"ד ש' תן

שלו"ם בארץ לפ"ג:

הצעיר

אליהו ילוז ס"ט

שאלת פס"ד זה כבר נדפסה בש' התרס"ד בס' "משפט וצדק" הנלוה לס' "יצב גבולות" (שמדובר בם אודות קופת התה"ק רמב"ה זיע"א מלבד כמה הסכמות ותקנות ופס"ד מרבנים גדולים ראשונים ואחרונים מארץ ישראל וגם מרבנים הגדולים שבח"ל ומקהלם היחיס"ג בחת"י שקבלו עליהם ועל זרעם אחריהם עד ביאת גו"ץ להחזיק בקופת רמב"ה ולשלחה ליד רבני עי"ק טבת"ו או למוסרה ליד שלוחם דוקא ואין לשום עיר אחרת הן בארץ והן בח"ל שום חלק בה) ולא היה מהצורך לחזור ולהדפיסה פ"ב פה, אך להיות שאחר הדפסת ס' יצ"ג הנז' הזמין ה' לידי עוד איזה הסכמות מב' ערים גדולות מערי מערב הפנימי (מארוק) מרבנים גדולים ויחי"ם וזמנם משנת התרל"א ליצי' שהיה גם אז ערעור מרבני ירושת"ו על קופת רמב"ה שדרשו לקחת חלק בה גם הם ונשלחו הסכמות הנז' להרה"ג מנהלי עי"ק טבת"ו ובראשם הרה"ג מעוז ומגדול ר"ט ור"מ כקש"ת ר' חיים שמואל הכהן קונורטי זצוק"ל נגד רבני ירושת"ו, (ובמחב' הקטנה "זכרונות לרבנים בא"י" בפרק "טבריא" הבאתי כל הענין בארוכה) לכן לבי יעצני נחזור ולהדפיס הפסק הנז' עם ההסכמות הנז' בספר זה של עט"ר מרן אבא הרה"ג המחבר זצוק"ל לתועלת עי"ק טבת"ו ולחזוק הקופה הנז' ובפרט כי שמו מפורסם הרבה בכל ארצות מערב הפנימי ויה"ר שיהיה בזה נח"ר לנשמתו בג"ע העליון וזכותו וזכות תורתו וזכות התה"ק רמב"ה זיע"א יגינו בעדי ובעד כל אשר לי בני וב"ב תמיד כל הימים ויעזרנו האל ע"ד כבוד שמו אמן:

הק'

יוסף חיים ילוז ס"ט בן לעט"ר א"א הרה"ג המחבר זצ"ל טאנכיר יום דב"ש ה' לחדש אייר תרל"א לפ"ק. את פני המאורות הגדולים הרבנים המובהקים מלאים זיו ומפיקים רבנן דפקיע שמייהו, ותנא על רישייהו ומתוכם כעין הקרח הנורא, אישי כהן גדול, מעוז ומגדול, הוא הקדוש ח"ק לישראל, כמהר"ר שמואל הכהן קונורטי אתה ה' תשמרם וכצנה רצון תעטרם אכי"ר.

אחר נשי"ק וקידה חמש מאות לפני גדולת מעלתם וכת"ר תפארתם. כדת מה לעשות, וש"ר האלף לכל הקרב הקרב ודשראן סמיכין עלייהו ישצ"ו אכי"ר, או"ת לטובה, שהגעתי לפרק המקב'ל האחת אהובה, כתב ידי קדשם, ונופת דבשם. ואעלוז המון רבה, כשמחת בית השואבה, ביודעי מטוב שלומם וטובתם, כה יעשה אלהים וכה יוסיף להם החיים והשלום בחצריהם ובטירותם אכי"ר, וגם ראיתי את הלחץ ואת המבוכה רבה, אשר אתם רו"מ יושבים בה, בענין הקופה הקבועה מימי קדם לזכות התנא האלד'י הוא הקדוש רמב"ה זיע"א, אשר בקשו חכמי ורבני ירושלם תוב"ב להסב הנאתה אליהם וכו' כמ"ש בדב"ק, בטחתי בחסד אלד'ים כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו. וישבתם לבטח באין אומר ואין דברים בע"ה, ומובטחני כי חכמי ורבני ירושלם תוב"ב חכמים בחכמתם, והמה בצדקתם לא תצא מלפניהם כ"א האמת והשלום כמ"ש כי מציון תצא תורה וכו' ומה מאד תעלוזנה כליותי בשמעי דברי שלום וריעות בינ'ן של קדושים הי"ו.

וע"ע האגרות אשר שלחו מתם למעלת הרבנים השד"ר כמהר"ר שלמה אבולעפייא וכמהר"ר יאודה ריבוח נר"ו, הגיעו לידי ביום ז"ך ניסן, ותכף באותו יום קיימתי בהם מצות שילו"ח ליד ידידינו הגביר המרומם כה"ר סי' אברהם קורקוס הי"ו אשר במוגאדור וזרזתי אותו בבל ואחר למהר לשלחם ליד השד"ר אשר הוא חונה כעת במתא מארוויקוס וע"א ובודאי כי לעת כזאת כבר הגיעו לידו ואני הנני מוכן ומזומן לשרת בקדש קמי רבנן בכל אשר ישיתו עלי כי זה חפצי ורצוני, ולמעכ"ת החיים והש':

ע"ה

מסעוד אביקאציץ

הן לצדק, כי מימות עולם לימים ראשונים אשר שמענו ונדעם. אבותינו ואבות אבותינו מנהג ישראל תורה. שכל הנדר והנדב לשם התנא הקדוש רמב"ה זיע"א הכל ניתן ביד השליח כולל של טבריא לזכות חו"ר ועניו וכו' טבריא תוב"ב וגם אנחנו מנהג אבותינו בידינו ומחויבים אנחנו ללכת בעקבותיהם עוד כל ימי הארץ שכל הנדר והנדב לשם קופת התנא רמב"ה זיע"א יהיה לזכות חו"ר טבריא כאמור ומנה לא נזוע כן היה וכן יהיה וכן יקום עד ביאת הגואל בב"א הכ"ד החו"פ בעדנו ובעד הקקי"ץ בס' זאת חוקת התורה כאן שנה ורנ"ו וישמח"ו ליצי' לפ"ג פה טאנג'יר יע"א וקום:

הצב"י

מרדכי ן' ג'ו ס"ט ע"ה

משה ן' סימול ס"ט גזבר ופקיד של התנא הק' רמב"ה זיע"א ע"ה

משה יצחק נהון נ"י פריזידינט ע"ה

מסעוד אביקאציץ ישצ"ו

בענין הקופה של התנא הקדוש רמב"ה זיע"א אשר החזיקו בה חו"ר טבריא תובב"א אם נסכים עם חו"ר ירושלים תובב"א לחדש דבר מעתה ליטול חלק בה הסכימוה העצה שאין לשנות את הידוע ליתן את האמור של זה בזה ואפי' מקדושה חמורה לקדושה דרבה מינה וזכה מי שזכה ארעא היכא דקיימא תיקום זכותה בקופתה וזוזי היכא דקיימו לוקמו כ"ד צעירי הצאן החו"פ פאס יע"א כ"ד תמוז יה"ל מש' אשר

גבלו ראשנים ליצירה והשו"ב וקים:

מתתיה סירירו ס"ט

שלמה אליהו אבן צור סליט"א

אבנר ישראל הצרפתי סיט"ה

רפאל אבן צור ס"ט

גם אנחנו משגיחי ומנהלי עדתינו קהל עדת ישורון אשר בעי"ת פאס וע"א דעתינו מסכמת ככל היוצא מפי חו"ר עירינו יש"ץ ואין מוציאין מזה ונותנים לזה ולראיה ח"פ זמן הנ"ל וקיים:

ע"ה

אברהם ן' נצ'אם ס"ט ע"ה

משה ן' סמחון ס"ט ע"ה

עיוש ן' אמוזיג ס"ט ע"ה

יעקב לוי ס"ט ע"ה

יעקב אפלאלו ס"ט ע"ה

יהודא אג'ווילוס ס"ט ע"ה ב"ה

בנימין ן' סמחון ס"ט

ואחרי המלכים הצדיקים האלה הרה"ג שרפי קדש הלולים היושבים על מדין בעוב"י פאס יע"א אשר היא ראש הממלכה לכל ערי המערב ומשם תורה יוצאת כי שם גלתה סנהדרין וממנה יוצאים כל התקנות והמנהגים וההסכמות ונקבעים בכל ערי המערב (עי' בס' נר מערבי סי' נ"ז) בודאי שאין איש בכל ערי המערב וכפריה שיערער ויצא נגד הסכמת הרה"ג הנז' וכל הבא לערער ולסתור הסכמתם הנז' הרי הוא עובר על דברי חכמים ועושה נגד הדין ופורק עול וחטאו ישא האיש ההוא ואין תרופה למכתו ח"ו כי כל הנוגע בקופת רמב"ה או משנה אותה לעיר אחרת כאילו נוגע בבבת עינו והחושש לדברי חכמים ורוצה בקיומן ישכון בטח ושאנן מפחד רעה וזכות גדול אדונינו ורב כח התנא האלהי רבי מאיר בעל הנם זיע"א תגן בעדו ובעדנו אכי"ר יח"י שמו:

ס"ט

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה