יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז
יורה דעה · סימן ז
מע' הרה"ג אב"ד מקודש לעדת האשכנזים כמהר"ר יחיאל מיכל הי"ו
אודות דברי מרן ב"י בי"ד סי' קי"ב אשר פקד עלי לעיין בו אני פי מלך שמור, ולקוצ"ד הדברים ברורים הם ואעתיק דברי רי"ו שהם שרשן של דברים וז"ל ובעל העטור פי' אהא דתניא חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהן מחליפין פי' מפני שהן מחליפין את השאור לא שמשהין חמץ בפסח ומותר מפני שהן מחליפין בשל נכרי (דלפי' זה יהיה מותר מיד מבלי שימתין בכדי שיעשו) דא"כ קשיא לן טובא ועוד למה משהין ואין מוכרין אותו קודם הפסח (ר"ל כיון דסוף סוף הם מחליפן) אלא חמצן של עוברי עבירה הוא שאינם מדקדקים במצות כ"ך (ר"ל שהם חשודים על המעשרות ופרותיהן דמאי) ולאחר הפסח מותר באפיה ראשונה (ר"ל בכדי שיעשו ולא מיד) מפני שמחליפים את השאור (כלו' דנחוץ להם השאור לחמץ בו עיסתם ומחליפים קמח משלהם עם שאור של גוי שאין בו חשש טבל) וע"י תערובת הוא (ר"ל הדמאי שלהם נתערב בשאור דגוי שאינו חייב) ומותר כמו שפירשנו (דהא לא גזרו על תערובת דמאי) אבל חמצן של כותים אסור עד לאחר ג' אפיות כדקתני התם של נחתומין לאחר ג' שבתות מפני שמבטל הוא ע"כ ור"ל דהכותים חשודים להשהות חמץ שלהם לאחר הפסח גם קודם שעשאום כגוים ולפיכך אף שעברו ב' אפיות דהשתא ליכא לאסור חמצן משום חמץ שעבר עליו הפסח עכ"ז יש חשש אחר אם עיקר השאור משלהם דפירותיהן הם דמאי ודינן כע"ה כמבואר במס' דמאי והשאור דלטעמא עביד תערובתו אסורה עד לאחר ג' אפיות דוקא שאז מתבטל, זהו ביאור דברי העטור לענ"ד, והשתא מרן בב"י נרגש אולי תיסק אדעתין דהעטור מדבר על כותים דאחר הגזרה דדינם כגוים והחשש הוא בשאור דידהו משום פת נכרים הפך מה שהעלה לזה כתב י"ל דהתם משום חשש מעשר המעורב וכו' כלו' דהא התם לא מיירי בחמצן של עוברי עבירה אלא משום מעשר וא"כ דכוותה גבי כותים החשש הוא משום מעשר ויגיד עליו רעו, וא"כ בכותים דקודם הגזירה איירי וזאת אגיד להדר"ג כי בב"י שלי כתוב עכו"ם במקום כותים, וקודם ראותי הדברים ברי"ו עלה בדעתי אולי הדברים אמורים בעכו"ם הלוקחים תבואה מישראל דאותם פירות חייבים במעשר ואפי' במרחן גוי אם הגיעו לעונת המעשרות ברשות ישראל חייבים במעשרות מדבריהם ועיין להרמב"ם בפ"א מה' תרומות וביו"ד סי' של"ב ס"ו וראיתי בב"י ישן כתוב כותים ולא עכו"ם ככתוב ברי"ו, אלא אחר התבונני בשורש דבר נ"ל דמ"ש ישר הולך ואם שגיתי אתי תלין משוגתו, ואתו הסליחה אשר לא באתי לחצרות קדשו לדבר פה אל פה כי אין לי פנאי, דברי ידידו המכבדו כערכו הרם:
הצ'
אליהו ילוז ס"ט