אור ברסלב
יש מאין חלק ב יורה דעה › סימן ו

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

יורה דעה · סימן ו

סימן ה

אודות ספקו שנסתפק אם יברך על אלו ברכת המילה ואשר קדש ובאותה המילה סדר הג' על ג' כסאות ובירך על הישראלי ונתכון לכלם ודאי ופה עשה אישר חיליה דמר אבל ספיקו על יחיד הבא מן הנכרית נראה שאון שום ספק דכיון דהטעם שאין מלין אותו בשבת הוא מפורש בירושלמי משום דולד שפחה כמותה ויש לו דין גוי כאמו וכי מברכין על מילת הגוי רק נראה שאם יגיד לאביו בלחש שיש לו דין גוי ותהיה כונתו בזאת המילה לגיירו וכשיתרפא יטבילנו לשם גרות אז נראה דיוכל לברך אקב"ו למול את הגרים דהא הדין מפורש בסי' רס"ח ס"ז גוי קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וע"ש בפת"ש דאע"ג דאם הגדול יכול למחות מ"מ מברכין בשעת טבילה (אמר טבילה ולא מילה נראה משום שיכלול גם האשה שאין שם רק טבילה):

ומה שכת"ר משתדל לעשות מקוה ועשות יסוד לזה שבכל אופן צריך שלא יהיו המים נשפכים להדיא למקוה מהצנור שהוא דבר המקבל טומאה אלא יהיו נשפכים על הקרקע על צנור של עץ הרחוק מן המקוה שע"ו יהיו נמשכים למקוה כמ"ש מרן סי' מ"ז ונסתפקת רק משום הברזאות הקבועות בצנורות אם מפני זה נחשבים הצנורות כלי ועוד אם מכח זה נחשבים המים שבצנורות שאובים ועוד מפני שיש סדק בין צנור לצנור ומחזיק מעט מום אפי' שהוא כל שהוא לא רביעית ובסי' ל"ו כתב מרן דבשל עץ אם חקק בו גומא כ"ש המים שבו הרי הם שאובין משא"כ בשל חרס ומסתפק בסדק זה אם דינו כשל עץ או כשל חרס ע"כ ספקותיך. ולזה אשוב על אחרון ראשון מה שנסתפקת על הסדק איני רואה ספק בזה לא למר"ן ולא למורם אם הסדק אינו מחזיק רביעית דטעם בשל עץ בכל שהוא מפני שראוי לחקוק בו יותר וה"ל כאלו חקק משא"כ בשל חרס שאין ראוי לחקוק בו יותר וכן מפורש בב"י והאחרונים ואפי' אם סדק זה מחזיק רביעית מ"מ כיון שנעשה בלי כונת אדם ולא ניח"ל בהכי להיות מקבל מים אין זה קבלה לעשות שאובין כמ"ש מור"ם בהגה ובד"מ ע"ש ובב"י בארך ואודות הברזאות שכתבת אולי מחמתם נעשה הצנור כלי ועוד אם מכח זה הוו שאובים לא הבנתי מאי נפקא מינה לחשבם כלי אם מפני זה יהיו מימיהם שאובים זהו הספק השני ששאלת ואם ליחשב כלי שאין לטבול בתוכו אפי' מלא מי גשמים או מי מעין דצריך לו תנאים הלא אין שאלת נדוננו בזה אבל מ"מ שאלתו אם יחשבו שאובין בזה הוא שאלת חכם וצ"ו בזה ואין הפנאי מסכים רק שלעיקר הנדון נראה דשרי יען כי הנה הצנורות האלה ידוע שהם נקובים בתחלתם מעבר אל עבר ואח"ז מחברים אותם לקרקע ואז קובעים בם הברזא ועין בס"ז הלוקח כלי גדול (ר"ל המחזיק מ' סאה) ונקבו נקב המטהרו (ר"ל כמוציא זית) וקבעו בארץ ועשאו מקוה ה"ז כשר וכו' א"כ אלו שנקובים מעבר א"ע כמוציא זית ואפי' למור"ם דמחמיר כשפופרת הנאד שהוא נקב שיחזרו בו שני אצבעות אצבע ואמה הלא כתבת שיש בנקב הצנור שיעור ב' אצבעות וקבעם או חברם לקרקע הרי הוא כקרקע ואין קבלתם חשובה שאובין והגם דסתמם אחכ"ך בברזא הו"ל כקבעו ולבסוף חקקו דאפי' רבנן בהמוכר רבית דס"ו מודו דלגבי שאיבה דרבנן הו"ל כקרקע עיין בפת"ש סק"ב ואודות משיכת המים למקוה בצנורות אלו של מתכת דאע"ג דאמרנו שאינם שאובים מ"מ גם פשוטו מתכות מקבלים טומאה ואנן בעינן הויתו על ידי טהרה כמ"ש ניחא דכיון שהם מחוברים לקרקע בטל אגב קרקע והויא הויתו בטהרה כמ"ש הש"ע בסמ"א ואי משום הברזא שאינה מחברת (ואפי' מחברת) הנה הרא"ש בתשו' רל"א והביאה באה"ג דגם המחובר לדבר המחובר לקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מקבל טומאה וא"כ חבור הברזא עם הצנור דכותה ועין לחת"ס יו"ד סי' רי"ח שכתב שאון הברזא מקבלת טומאה ואי משום תפיסת ידי אדם כשפותח הברזא והוא מקבל טומאה בזה כבר כתבת שלא ירד המים מן הברזא להדיא לתוך המקוה שיש כאן תפיסת ידי אדם אלא ירדו על שפתו (לחומרא יהיו רחוקים ג' טפחים מהמקוה דזהו שיעור המשכה גם לגבי שאובין) ומשם יהיו נמשכים למקוה ואם ירצה יותר לצאת י"ח יהיו פי הברזא צרים שידע ודאי שלא יבוא בקלוח ראשון היוצא מהם ע"י תפיסת אדם ג' לוגין עיין בארץ חיים סי' ר"א ובזה יהיה המקוה הזה נקי מערעור והגם כי לא יבצר שימצאו מחמירים לענ"ד טוב להקל לאלו דמוטב שיאכלו ישראל בשר שחוטות תמותות וכו' ולא וכשלו בעון נדה החמורה רח"ל:

ואתה ידידי חזק ואמץ לבך לאחוז מעשה אבותיך בידיך וה' ישלח עזרך מקדש ובפרט אם יש השקת מים למעין עין בסמ"ט וגם בסנ"ג ואכמ"ל:

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה