אור ברסלב
יש מאין חלק ב יורה דעה › סימן ג

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

יורה דעה · סימן ג

סימן ב

שאלני רב רחומאי הי"ו מהו הדין אם מותר לצלות בשר בנייר פשוט ע"ג קרקע התנור וכן מה שהמציאו מחדש מין נייר פשוט לצלות בו ע"ג האש אי ש"ד (וצידד להתיר) ואת"ל דאסור מ"מ יש לשאול אם מותר על דף ברזל חלק המונח ע"ג פפור האש ואם צריך הדף להיות עקום וכו' זת"ד הי"ו:

תשובה חדאי נפשאי חדאי משאלת חכם חצי תשובה והגם כי כשל בעוני כחי מיסורי ב"ב ושמעתתא בעיא צילותא דחקתי עצמי לרגעים לכתוב שני אותיות לרוב האהבה א לכאורה נראה פשוט דשרי ממ"ש הטור בסי' ס"ה גבי מחלוקת בחוטין האסורים משום דם אי בעו חתיכה גם לצלייה כמליחה או לא סיים ואפי' למצריך חתיכה אם צלאו בלי חתיכה הן אסורין והבשר מותר וכן הקרום של מח צריך לחתכו ואם צלאו ולא הניחו על בית השחיטה הקרום אסור והמח מותר והק' הב"י דבסי' ס"ח פסק הטור שאם לא הניחו על בית השחי' גם המח אסור ותי' דשם איירי שנצלה בעודו תוך הקדרה שהדם מתקבץ וכו' והכא מיירי שהוציא המח מהראש וצלאו על גבי האש דבכה"ג ליכא למימר שהמח נתבשל תוך הדם והוי דומיא דבשר שיש בו חוטין וכו' ע"כ ומדבריו למד הט"ז שם שמותר לצלות כבד כשהיא מוכרכת בנייר על האש ול"א דהנייר מפסיק בין הכבד ובין האש והוי כבישול מדשרי כאן המח תוך הקרום ע"ש וא"כ כ"ש הוא בנייר פשוט דשרי אבל ראיתי בס' תשובה מאהבה ח"א סי' פ"ד דחה דבריו וז"ל ואין הנדון דומה דהתם כיון שעיקר הדם הוא בקרום מהני האש דמידב דמא וכ"כ הב"י שם וז"ל כיון שהקרום שבו הדם הוא מונח על האש נורא משאב שאיב הנה עיקר הטעם משום שמונח עיקר הדם על האש ובקרום הדם בתולדתו אבל בנייר מפסיק מנ"ל להקל ורבו הנוב"י ז"ל שם הביא לו ראייה שהרי בסי' ע"ח קי"ל מליחת עצם מועיל למח שבקרבו ואם יעשה כלי עצם ודאי הו"ל כלי שאינו מנוקב משום דכך הוא הטבע מתולדתו שזב המח בעצם עצמו ולא בכלי עצם אחר ה"ה הכא נורא שאיב מקרום המח אבל לא מנייר ע"כ וכן ראיתי להרב בינת אדם שער או"ה כלל מ"א שדחה דברי הט"ז כנז' דלא דמי למח תוך הקרום דודאי כ"ז שהוא מחובר אינו מעכב אבל לאחר שהסירו אם מלח בתוכו אסור כמ"ש רמ"א ז"ל בא"ח סי' תצ"ט דאין למלוח ע"ג עור אלא כשהניחוהו בשיפוע אע"ג דביו"ד סי' ע"א מבואר דאין מליחת העור מעכב הדם משום דהתם מיירי במחובר ודלא כהא"ר ז"ל שהשוה אינו מחובר למחובר ע"ש והנה הגם דלעד"ן שיש ללמד זכות על הט"ז ז"ל דמה שדקדק התשו"מ ז"ל מלשון הב"י שהדם יהיה מונח על האש דוקא אי אפשר לומר שהוא בדקדוק דא"כ תינח לגבי דם שבקרום אבל לגבי דם המח עצמו הרי הקרום מפסוק ממנו לאש אם לא שנאמר דכונת הב"י בזה רק לדחות ס' מהר"י בן חביב ז"ל דפליג עליה וס"ל לאסור מפני שהמח מקובץ תוך הקרום ולא דמי לחוטין שבבשר ע"ז השיב דמה בכך שהוא מקובץ סו"ס כיון שהקרום סמוך לאש נורא משאב דם הקרום וגם דם המח שבתוכו אלא דדם הכנוס בקרום אינו מושך ולכך הקרום אסור והמח מותר ולעולם דדם המח נמשך דרך הקרום וה"ה דרך הנייר שלא יפסיק וכן נמי במה שחלקו ז"ל בין מחובר מתולדה לשאינו מחובר (ונראה דכל מילי שוין אצלם בזה) ודלא כהט"ז והאליה רבה ז"ל לא זכיתי להבין מה יענו לפי זה במ"ש רבה בפ' כיצד צולין דע"ד האי מולייתא שרייא אמ"ל אביי והא קא בלעא דמא אמ"ל כבולעו כך פולטו וכוותיה דרבה פסקו הפוסקים ז"ל עיין ביו"ד סי' ע"ז דאפי' נמלח החצון ולא הפנימי אמרינן כבכ"פ ושרי הרי דבשר אחר שנצלה עם בשר מבהמה אחרת או עוף שאינו מחובר עמו מתולדה ועכ"ז מהני צלייה לשאוב דם הפנימי ואפי' לחלק בין בשר עם בשר לבשר עם דבר אחר מה שלא חלקו הם ליתא דהא בסוגייא מייתו סייעתא לרבה מדרבין סבא טפליה ההוא בר גוזלא לרב (פירש"י היינו פשטידא והתו' אסרו פשטידא שאנו רואים שמקומה בתנור יבש ופי' שהיו טופלים בבצק דק ע"ש) ואמ"ל אי מעלי טפליה הב לי ואכול הרי אפי' בבצק מפסיק מהבשר לאש לא חשו והגם דבסי' ע"ז אסרו כל טפלה משום בצק דחוורתא דשריר (ואינו זב ממנו כפשטידא) וכיון דלא בקיאינן אסרו הכל מ"מ הטעם הוא משום שאינו זב ולא משום שאונו מחובר מתולדה ונ"מ היכא דידעינן שזב מעט רק שאינו מתולדה. ומה גם דלפי פשט הסוגייא נראה דלא אתשילו זולת לבצק טפלה אבל לבשר המונח בתוכה פשיט"ל דפלט דמו ונבלע בטפלה והשקו"ט הוא אי אמרינן כבכ"פ או לא ועיין בב"י סי' ע"ז דרק הגה"מ הם שכתבו בנמלח החצון ולא הפנימי דאסור גם הפנימי ונ"מ לנייר א"א דיש בו נקבים דקים הגם שאינו מחובר מתולדה הבשר שנצלה בתוכו יהיה מותר (דגם א"א בולע ואינו פולט מה אכפת דהנייר אינו נאכל והדמיון מהבדל בין מליחת העצם למח שבתוכו למולח בכלי עצם מי יתן לי ערב שאסור גם בכלי עצם דחזינן שמתמצה מגבו וגם אם יהיה כן יהוה הטעם מפני שהבשר ישאר משוקע בדם וכמ"ש הפוסקים דגם בכלי מנוקב יזהר שלא יסתום הבשר הנקבים וזה יש לו דמיון גם בעצם המחובר דהא הראש מפני שיש בה ריבוי עצמות וסחומים אי צלייה ולא אותביה אבית השחי' המח אסור מפני שנתבשל בדם שנתקבץ שמה. כ"ז יש לי ללמד זכות על הרב ט"ז ז"ל בהוראתו אבל לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ונקל ח"ו נגד המלכים האדירים האלה ובפרט אם הנייר הוא סתום בלי נקבים כלל דגם בזה ודאי גם הט"ז יודה דמ"ש מפשטידא שאסרו התוס' ז"ל להדיא ועוד דאפי' נראה לנו שיש בו נקבים אנן לא בקיאינן וכמ"ש גבי טפלה דאין לחלק משום חסרון ידיעה. ועיון בב"י סי' ע"ח דגם העוף המונח בתוכו אסור כבשר שנתבשל בלא מליחה ומה נעמו דברי הג' מו"ה עוז"ר ז"ל בהגהתו לסי' ס"ח שדחה דברי הט"ז מהך דינא דטפלה דודאי לא עדיף נייר מזה ע"ש ועיין להרב בינת אדם שם שסיים וז"ל וכ"ש נייר דמעולם לא היה בו שום נקב ואפי' אם נימא דע"ג עור מותר היינו שיש בו נקבים מתחלת ברייתו ועוד דידוע דהאש מפליט במהירות יותר ממליחה עד שא"א שיצא הדם מהנייר וכ"ש נייר שכותבים עליו שלא יצא ממנו שום טפה ואפי' נייר פשוט שמסננין עליו יין מ"מ ידוע הוא שמעכב לצאת ומכ"ש דם דסמיך ע"כ ואחר כ"ז מאן ספין להורות להקל כהוראת הט"ז ז"ל ולצלות בשום נייר מוכרך ע"ג בשר:

ב) אבל בנייר פשוט ששואל כת"ר הנה לענין מליחה כיון שאין בו שום גומא כבר נגמר דינו מפי הרב מ"א ז"ל דהגם דנראה שאוסר למלוח ע"ג העור התיר כשהוא בשפוע והמח"א ז"ל תמה דמאי אריא שפוע והלא ביו"ד סי' ע"א פסק דבדף חלק שרי גם בלי שפוע ותי' דבעור ימצא גומות קטנות וא"כ בנייר דליתנהו לא בעינן שפוע ולענין צלייה עליו בע"ג אש לקמן בע"ה ית' דשרי ורק משום שכת"ר הזכיר צלייה בתנור לכן צריך אני להקדים לבאר דין זה:

ג) דלכאורה נראה לאסור ממ"ש הגאון צל"ח ז"ל בר"פ כיצד צולין בא לידי כמה פעמים שצלו כבד על חרסו של תנור גרוף מאש ואסרתי שאין מקום לדם לזוב ודמו כבולעו כך אח"כ נבלע בתוכו ואין זה דומה לבשרא אגומרי דמסקי' לקמן דמשאב שאיב דשאני גומרי שטבע האש לשאוב הדם ואינו מניחו לחזור וליבלע בבשר ועוד. דשם יש מקום לדם לזוב אבל חרסו של תנור אף שהוא רותח מ"מ אינו אש ואין טבעו לשאוב הדם וגר אין מקום לדם לזוב ואח"כ נתתי לבי במשנתנו אין צולין את הפסח ע"ג אסכלה שאינה מנוקבת דהטעם משום צלי אש אמ"ר ולא צלי מחמת דבר אחר ותיפו"ל משום דדם הפסח אינו נשאב אם לא דחום הבא מחמת האש שואב כאש ומיירי בתולין הפסח בשפוד ואינו נוגע באסכלה והדם זב לאסכלה:

ושוב דחה אולי אין ראייה מזה דמיירי בפסח שנמלח כדינו ואח"כ צלאו כמ"ש התו' שם ד"ה כבכ"פ זתד"ק ונמצא לפ"ז שאין לצלות אפי' ע"ג קרקע התנור מב' סבות מפני שאין חום התנור שואב כאש ומפני שאין מקום לדם לזוב וחוזר ונבלע בבשר ומ"מ בתנור בוער באש כתב ה"ה הר הכרמל (הבי"ד פת"ש יו"ד סי' נ"ו סק"א) בסי' י"ד שנוהגין לצלות כבד תוך תנור האופה בשעה שבוער רחוק מהאש ואין חוששין לא משום שנתבשל בדם הזב תחתיו ולא להכשיר מקומו בתנור והכל מטעם שהאש שואבו ואין מניחו לבלוע ומכלהו ומייבשו ע"כ וגם ע"ז ערער פת"ש דלא שייך מכלהו ומייבשו אלא בדבר מועט כטפת חלב דסי' צ"ב ס"ו:

אבל מצאתי לכנה"ג ביו"ד סי' ע"ו הגב"י אוכ"ה וכן בבעי חיי ליו"ד סי' קי"ז כתב דמסוגי' דפסחים דע"ד וחולין דצ"ג דאסיקו דבשרא אגומרי משאב שאיב מוכח דאפי' מאן דשרי דוקא בגחלים דשורפין הדם ושואבין אבל בתנור גרוף וכו' אפי' שיש שם חום הרבה ל"מ ולכן הנוהגים לצלות בו לא יפה הם עושים דשמא אחר שנפלט הדם חוזר הבשר ובולע מהדם כיון דאין בתנור אש שישרף הדם ומיהו בפ' כ"ץ דע"ה אבע"ל תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו אמ"ל מותרת ופריך מדאמרינן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש דכתיב צלי אש שני פ' הא לא"ה צלי אש הוא ותי' גלי רחמנא התם וילפינן מנה ואיבע"א אי לאו דגלי רח' הו"א אש הוא ובערלה דאעצים קפיד רחמנא הא ליתנהו ע"כ מוכח ללי"ב דאי לאו צלי אש ב"פ הו"א דאפי' גרפו צלי אש הוא ופירש"י אאש קפיד רחמנא וחום התנור תולדת האש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ע"כ וא"כ מוכח דאף גרוף בלתי פחמים אלא חום התנור לבד שורף בגד וה"ה דשורף דם ומצאתי בהגה כת"י למהרע"י ז"ל עמד בס' זה והשיב מלשון רש"י זה וכו' מוכח דשרי עכ"ל והרב דב"מ ז"ל ח"ג ביו"ד סי' ג' הביא דברי כנה"ג הנז' והוסיף דגם לי"ק לא קאמר דילפינן בלאו אש אלא כלומר היכא דכתיב אש אמרינן דבעינן אש ממש במו ערלה וכיוצא אבל היכא דלא כתיב אש כגון צלי דמי אמר שיהיה אש רק שיהיה כאש ששורף אנה"ן גם לי"ק מודה דסגי וכגון תנור גרוף זת"דק ע"ש ולעד"ן אחה"ר דאי מהא לא ארייא ואדרבה כלפי לייא דלגבי דם לא אשכחן לרז"ל להדיא רק בשרא אגומרי וכן מרגלא בפומייהו נורא משאב שאיב וא"כ י"ל שטבע זה אינו רק באש ממשית ולא בתולדתה דהו"ל כמאן דכתוב בה צלי אש אבל גבי ערלה לא נמצא מפורש בה איסור אפייה באש רק איסור הנאה אמרו ואסר רבי משום שבח עצים וא"כ כיון דללי"ק גם בערלה לא חשבינן חום התנור כאש מכ"ש לגבי דם ושו"ר להחק"ל ז"ל ביו"ד סי' ל"ו תמה עליו מעין זה ע"ש רק מ"מ הודה בעיקר הדין דשרי מטעם אחר והוא כי התו' שם ד"ה וגרפו הקשו מאי מבע"ל בתנור שגרפו לערלה והלא גם לרבי דאסר באבוקה קאמר בשלה ע"ג גחלים הפת מותרת ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות מ"מ חומם גדול מחום התנור שגרפו ואפי"ה שרי ותי' דשאני גחלים שאין חומם בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הם אבל חום התנור הגרוף מחמת שלהבת האבוקה בא שהוא גוף האיסור הילכך מבע"ל ע"כ מוכח מתי' דחום התנור עדיף מחום הגחלים אלא דמ"מ הפת מותרת בו וללי"ק לא חשיב אש משום דס"ל דבעי אבוקה ממש אבל לצלות הבשר כיון דמהני ע"ג גחלים ודאי דמהני על חום התנור זתד"ק ואחרי נע"ר מלבד דלפי יסוד הנוב"י ז"ל די"ל דוקא ממשות האש ואפי' בחום קטן י"ל ששואב ולא בחום דתולדתה אפי' חום גדול ומ"ש רש"י בפסחים דכ"ו כ"ש לתנור גרוף מגחלים הוא לגבי ערלה דאיסורה תלוי במציאות ממשות האש לתת העצים שבח וגחלים לא לזה כתב כ"ש לתנור וכו' דאין שם מציאות עצים כלל ומאי דק' לכאורה דבדע"ה מבע"ל בתנור גרוף והוא כתב זה בפשיטות מק"ו י"ל דכ"כ לפי המסקנא שאמרו הפת מותרת וס"ל דהוא מכ"ש) עוד אני תמה איך אפשר לומר שהתוס' תוך כ"ד הפילו היסוד דפשיט"ל בקו' דחום גחלים יותר מחום תנור אלא דפשט תי' הוא דנהי דחום גחלים גדול אינו בא רק מעפר ולא מעצים מה שא"כ חום התנור אם מעט הוא מ"מ מאבוקה בא שהיא האיסור וז"פ ולפ"ז מנ"ל למילף לצלי דדם מקו' הגחלים (במ"ש ניחא דפסח ע"ג גחלים אמר רבי צלי אש הוי ובתנור גרוף לא משום דחום גחלים עדיף מחום תנור ואפי' אם חום תנור עדיף מ"מ הוי צלי מחמת דבר אחר דאין ממשות אש בעין משא"ך גחלים וגחלים דפסח אגחלים דערלה ל"ק אפי' למ"ד לוחשות נמי שרי משום דהתם העיקר תלוי בשבח עצים וס"ל דגם לוחשות נמי חום הבא מן העפר הוא שכבר כלו העצים ועיין למהרש"ל ומהרש"א ז"ל בסוגייא והנלע"ד כתבתי) ועוד הנה המעיין בסוגייא התם יראה לכאורה דפשיט"ל דבכל מילי דבעינן אש תולדת האש אינה כאש כלי"ק דהא גבי מכות אש אי לאו דמכוה מכוה ריבה לא הוה בכלל זה רמץ וסוד וגפסים וכו' וכן קאמר התם גבי פרים הנשרפים וכו' ואע"ג דהני מילי תולדת אש נינהו כחום תנור גרוף:

ומ"מ הדין דין אמת כמ"ש הרבנים ז"ל דהא התו' שם ד"ה נכוה בגחלת הק' דמ"ש דלעיל בתנור גרוף בעי למימר דהוי כאש ממש ומאי שנא סוד וגפסים מיניה והניחו הדבר בתימה ע"ש מוכח שתופשים עיקר כלשנא בתרא ולכן הניחו בתימה וכן אח"ז בד"ה הא לא"ה כתבו דהש"ס נטפל לתרץ תי' אחר משום לי"ב ש"מ דהעיקר כוותיה וללי"ב פשיטא דחום תנור גרוף הוא אש ממש וכמ"ש הכנה"ג ז"ל ועוד יגיד עליו ריעו דהא רמץ בכלל הני דאצטרפו לריבוייא דמכוה משום שאינן רק תולדת אש ועכ"ז אשכחן להטור סי' ס"ח כתב הטומן הראש ברמץ אי אותביה אבית השחי' דשפיר משאב שאיב וכן בש"ע סי' ס"ח כתב אם מלגו התרנגולת ברמץ וכו' ש"מ דגם תולדת האש הוי כאש לצליית בשר ומשאב שאוב דמא כמו שדנו הרבנים הנז' (והוא פלא איך לא זכרו מזה):

אך מטעם הב' שכתב הנוב"י ז"ל שחוזר הבשר ובולע מהדם שזב מלבד שהרב פת"ש דחה דברי הר הכרמל שבדם מרובה אין לומר שהאש מכלהו ומייבשו הנה גם הר הכרמל ז"ל לא אמרה ודאו רק כשהוא סמוך לאש אבל ברחוק וכ"ש בתנור גרוף שאין שם אש כלל ודאי לא ואיך לא חשו הכנה"ג והדב"מ לזה וכבר תמה עליהם החק"ל ז"ל כן ולע"ד כי הכנה"ג ז"ל מלשונו שכתב לא יפה הם עושים דשמא אחר שנפלט חוזר הבשר ובולע מהדם וכו' מוכח להדיא דעל חששא זו קאי אלא משום דפשיט"ל מלי"ב ולשון רש"י שחום התנור שורף באש ממש ס"ל כהר הכרמל ז"ל באש דמכלה ומייבש וגם לדם מרובה ושאני הך דסי' צ"ב דאינו מכלה רק מעט משום דנפל ע"ג הקדרה שיש בו רוטב ואפי' שלא כנגדו סו"ס הרוטב הוא פושט לחלוחית אבל דופן הקדרה ולחלוחית החלב המרובה עם לחלוחית הרוטב גוברים יחד על חום האש משא"ך כשנפל על קרקע התנור דאין שום לחלוחית גובר החום ומייבשו והינו דאסיק מדכתב רש"י ששורף בגד ה"ה ששורף דם והדב"מ ז"ל נמשך אחריו אלא דצ"ע על מונח זה מסי' צ"ז דנראה דאין חום התנור מכלה הזב מהאיסור וכשיש הותר בתנור אפי' רחוק ממנו אם יש לחוש שזב הוא נאסר ועון בש"ך סק"ב הטעם משום דמספק"ל אולי הבשול מפעפע בכל התנור וא"כ כ"ש הכא שהדם זב תחת הבשר ממש אבל החק"ל ז"ל התיר מטעם אחר משום שאם בעת שלא נגמר צלייתו אמרי' איידי דטריד למפלט לא בלע וגם אחרי שנגמר הרי י"ל כבכ"פ ע"ש שהאריך בזה מדין שפוד דסי' ע"ו (גם בזה לא הונח לי הך דסי' צ"ז אמאי גם שם לא נימא הכו ואי משום דשם איירי בשומן וטבעו לפעפע הרי גם הצלי זב שומן עם דם ונאסר ויחזור לפעפע ואפי' משום דהתם איירי בפת או דגים עם שומן האיסור דאז טעם השומן נרגש בהם משא"ך בשר עם בשר דאינו ניכר כ"כ טעם האיסור בהיתר ולפיכך כשאינו מעורב השומן האסור עם דם מבואר בסי' ק"ח דמפטם אבל כשמעורב עם דם ודם טעמו קלוש לא חשו ועין בט"ז סי' ק"ח סק"א שהוא והב"ח התירו בנצלה בשר הנאסר משום דם כגון ששהה יג' ימים בלא שרייה עם בשר אחר בתנור משום דטעם קלוש ואין בו משום ריחא ולא חשו לשומן הזב עמו נראה מפני שמתבטל עם הדם) וא"כ אחרי דבריהם נלך דגם בתנור גרוף מותר לצלות בשר ע"ג חרסו דשפיר חומו משאב שאיב ואינו חוזר הזב לאסור הבשר:

ובזה נסיים תשובה לשאלת כת"ר הנה הר חק"ל שם ראה להפליג שיצלו שמה גם תוך מחבת משום דגם צלי קדר (בלי רוטב) לא אימעוט רק לפסח משום צלי אש אמ"ר ולא מחמת דבר אחר אלא דחזר בו מזה משום דהו"ל כלי שאינו מנוקב וכשא"מ מדינא דגמרא אסור למליחה וה"ה לצלי ומ"מ בדף פשוט של מתכת או על קרקע התנור עצמו התיר להדיא אם הם חלקים גם בלי מדרון ואם יש בהם גומות בעו מדרון הכל כדין מליחה וממילא בדף חלק או נייר על הפאפור שכתב כת"ר וגם בקרקע התנור ש"ד וכשאינם חלקים והיו בשפוע שיזוב הדם ולא נאסרו גם לצלות עליהם פעם אחרת וכמו שפסק בסי' ע"ו לגבי שפוד ע"ש ויען שכת"ר כעת שרוי בעיר שהאופים הם גוים אעתיק לו מ"ש הדב"מ בסוף התשו' וז"ל ומה שלא נהגו כן בלארסו מפני שהם תנורים של גוים ולא ידעי להזהר אם חם הרבה כדינו וגם מפני שהגוים צולים ויש חשש החלפה ע"כ כי כן עליה דמר מאריה דאתרא לשים עון בקורת וסיג לתורה וה יצילנו משגיאות וימ"ן אמן הדוש"ט באדר המהודר ש' אעתר לפ"ק והוא הק' א

אליהו ילוז ס"ט

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה