אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן יט

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן יט

סימן חי

אחי רם מר דיינא מע' הרב כמהר"ם אליקים הי"ו האירו אל עבר פני שאלותיך בדבר טו"ת שתובע הרה"ח כמהר"פ ביבאס הי"ו מסי' דוד ן' עטאר הי"ו כי המנוח מ"א סי' יעקב נ"ע היו לו שתי חנויות בלקצאריא והקדיש שליש אחת מהן לת"ת שתחת הנהלת הרב כמהר"'פ הנז' והסופר כתב שהקדיש שליש בחנות הידועה בליקצריא שהוא נומירו והניח מקום הנומירו לבן ויען כי שמה יש לו שתו חנויות אחת גדולה ואחת קטנה והבן מכר את שתיהן וכמהר"פ טוען ששליש הגדולה הקדיש והבן טוען שלא בירר איזו מהן הקדיש ויד הזוכה עהת"ח. ומני"ר רמז בזה לדין שבח"מ סי' רי"ח סכ"ב בהאומר לחבירו שדה דבי חויא אני מוכר לך ולהך דשי' רי"ד ס"ב באומר לחבירו בית מביתי אנו נותן לך דלא קנה אלא הפחות שבשניהם רק נסתפק אולי יש בזה חלוק בין הדיוט להקדש הגם דמפורש בסי' רי"ב דהקדש בזה"ז דינו כהדיוט מ"מ שואל חו"ד אולי גם בזה"ז יש לו עדיפות בזה ואען ואומר דלעד"ן יראה שזכה ההקדש בשליש הגדולה ונקדים תחלה מה שיש נדקדק בלשון הש"ע דסי' רי"ד וז"ל האומר לחבירו בית מביתי אני נותן לך נותן לו הקטן שבהם וכו' וה"ה לאומר שור בשורי אני מוכר לך ע"כ דאמאי תחלה נקט בית מביתו במם ובענין מתנה ובסוף נקט שור משורי בבית ובענין מכירה ופלגינהו בתרי בבי ואילו הרמב"ם ערבינהו ותנינהו ובלישנא וענינא חדא ולזה י"ל דמרן ז"ל בחכמה יסד אר"ש להשמיענו חילוקי דינים בזה כי בסיף מנחות תנינן האומר אחד מכבשי הקדש והיו לו שנים הגדול שבהן הקדיש ומסיק התם ה"ט משום דמקדיש בעין יפה מקדיש ושם עוד תנן היו לו שלשה בינוני שבהן הקדש וחוששין גם לו דלגבי קטן עין יפה הוא ואמר ר"ן ל"ש דחוששין לבינוני אלא באומר שור משורי אבל באומר שור בשורי ודאי למשובח דוקא קאמר העולה מזה דבשור משורי ואין לו רק שנים ודאי לגדול נתכון אבל אם יש לו הרבה י"ל דגם לבינונים נתכוון אבל שור בשורי אין כונתו רק לגדול שבהן והנה גם במתנה קי"ל בסי' רי"ב דכל הנותן בעין יפה הוא נותן אפי' בהדיוט ויהיו חילוקים אלו שייכים בה כהקדש מכח דין עין יפה דשייך בתרוייהו ויען כי בש"ע מיירי בסתם כל אדם שיש לו בתים ושוורים הרבה נקט גם במתנה שהיא בעין יפה שאם אמר מביתו במם נותן לו הפחות דיד בעה"ש על התחתונה משא"כ אילו אמר בבית הו"ל כמפרש שלגדול ומשובח קאמר ואין כאן ספק משא"כ בסיפא דאיירי במכר שאין בו עין יפה וכמ"ש הסמ"ע בסי' רי"ב החילוק דבמכר אמרינן זוזי אנסוה ולא מקנה בעין יפה משא"כ במתנה שמאליו יהיב ע"ש לזה נקט דאפי' אמר שור בשורי בבית נותן לו הפחות דאין כאן עין יפה וכ"ש אם אמר במם ולפ"ז מעתה בנד"ז לו יהי אלא כהדיוט מ"מ כיון דמאליו יהיב אפי' אם היו חנויות רבים ואמר מחנותאי במם אפי"ה נימא דבעין יפה נתן ולגדולה נתכוון וכ"ש דהשתא אינם אלא שנים ואז אפי' אמר מחנותאי במם אמרינן דלגדולה נתכוון ועוד דאע"ג דהקדש בזה"ז כהדיוט מ"מ עיין ביו"ד סוס"י רמ"ח שפסק גם לזה"ז שאם הקדיש דבר יקדיש מהיפה שבנכסיו דכתי' כל חלב לה' וא"כ כמו שבקדשי מזבח אמרי' מסתמא בעין יפה הוא מקדיש משום דכתי' מבחר נדריכם כמ"ש רש"י ה"ן מסתמא אמרינן בעין יפה הקדיש לקיים דברי רז"ל דאסמכוה אכל חלב לה' ועוד דלא והיה אלא ספק איך נתכוון הנה בש"ע יו"ד סי' רנ"ט ס"ה פסק במי שיש בידו מעות והוא מסופק אם הם של צדקה חייב ליתן אותם לצדקה ועיקרו מהגמ"ר בב"ב משם א"ז ויליף לה מס' לקט לקט ואמת כי מור"ם שם פסק מתשו' הרשב"א במקדיש דבר בלשון שמסתפקים בו ומת שאין לידע כונתו שהיורשי' מוחזקים ותמה ע"ז הט"ז דמאי שנא מהך דסי' רנ"ח דפסק להחמיר בבעיא דאם יש יד לצדקה ותי' דמידי דאיהו ס' שא"א להתברר בשום פנים כהך דסי' רנ"ח שאפי' אם יאמר הוא להוצאה שלי נתכונתי נאמר דיש יד לצדקה והו"ל כפירש בזה נחמיר אבל בלשון מסופק שאם היה חי והיה אומר לכך נתכונתי היה מהימן הנכסים בחזקת היורשי' וממילא אין מחלוקת בין הגמ"ר להרשב"א אבל בחת"ס הבי"ד פת"ש שם סק"י מובן דפליגי וממילא יש לנו לפסוק בכל גוונא כהגמ"ר דפסק בש"ע כוותיה להחמיר ועוד י"ל דבנד"ז הכל מודים דגם לט"ז לא זוכה היורשי' רק במה שאם היה הוא חי ואמר לכך נתכונתי היה נאמן ומשו"ה טענינן ליורשים משא"כ הכא שכתבנו שאם אמר בסתם אפי' חמר כן בפי' היה חייב רק אם ואמר שאמר בפי' דוקא קטן וכיון שתחנה אמר הדבר בפני עדים לא הוה מהימן עד שיברר הדבר בעדים כיון דאיכא לברורי בעדים וכיון שכן עיין בכנה"ג בח"מ סי' ק"ח בהגה"ט אומ"ב וגם במט"ש שם סקל"ח משם כמה פוס' דלא טענינן ליתמי אלא מאי דמצי למטען אבוהון בלי ראיה ומעתה בנד"ז שאם היה חי והיה טוען סתם אמרתי היה חייב ליתן הגדול כמש"ל ואם אמר קטן אמרתי היה חייב לברר בעדיו כה"ג ל"ט ליורשי' וכ"ש שכ' כת"ר שהתו' יש לו ע"א שהמקדיש אמר בפי' שהקדיש שליש מהגדולה וגם מדברי היורש שכתב כת"ר שאמר שלא בירר המקדיש ולא אמר ולא נתברר ש"מ שידע שהמקדיש אמר סתם ולא בירר וא"כ הדין בזה שזכה ההקדש בשליש הגדולה ככל מ"ש.

ולשאלתו השנית אם מחוייב בן המקדיש לשלם ריוח המעות להקדש שעכבם מיום המכר עד היום ורמז למ"ש מור"ם בח"מ סי' קצ"ב במבטל כיסו של חבירו הנה לכאורה יראה דאפי' הדיוט עם הדיוט כגו"ז שלא באו לידו לא בתורת מלוה ולא בתורת פקדון אלא מכר שלא ברשותם וגרע מפקדון ועכבם בידו ודאי דינו שלא להשתמש בהם ואם נשתמש כתב מור"ם סוף ההגה דמסתמא עסק בהם לצורך בעל הפקדון ואע"ג שהסמ"ע תמה דלא מצא דין זה בשום מקום עיון להט"ז שכתב שמצא מח' בזה בתשו' מהר"מ סי' ת"ר ומור"ם הכריע לפסוק כמזכים לבעל הפקדון ולפ"ז הנה בערי המערב עובדא דנא וכמור"ם פוס' כשלא גילה דעתו מרן והגם דהכא לפי טענתו לא הוה ידע שיש זכות להקדש וי"ל דלטובתו היה מתכוין מאן לימא לן דלא הוה ידע אלא שעתה נתחכם לעקור הדבר בשרשו ועוד דשליש בקטנה הוה ידע ומי יפטרנו וכ"ש דהכא מיירי בהקדש לענים ולת"ת ועיין להד"ן יו"ד סי' ג' דבמעות הקדש שהיו בידו ושלח בהם יד ונו"ן בהם יש מקום לחייבו בריוח שהרויח משום שלא ישתכר אדם מההקדש אע"ג דגבי פקדון וכו' זה נ"ל פשוט ועיין תשו' בע"ח יו"ד סי' קכ"ב שאלה ארוכה בלוים ממעות הקדש לת"ת שיש מהלוים טענו לפטור עצמם משום רבית ויש טוענים שלא ישלמו הקנס כי לא נתחייבו ע"ז בקנין ולטענת הכת הראשונה ביטל טענת רבית בהקדש ולשניה חייבם מחמת עכוב המעות בידם וכופין אותם שעברו על לא תמנע טוב ומשום לא תעשוק כמו שהוכיח מהפוס' וגם חייבים משום דד"ג שגרמו בעיכובם היזק להקדש ולמד כן מתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' קע"ט וקפ"ג וכתב עוד שאם הרויחו הוא להקדש מדין מבטל כיסו של חבירו והביא עדות מכמהרא"כ שראה לכמהר"א אסכנדרני ז"ל שדן כדינו גם מהר"ש אלגזי ז"ל הסכים שם וחייבם עש"ב ודב"ז לחייבו בריוח שהרויח בהם וע"ד הפרש הקמביו דב"ז אין דעתי להשיב עליו שבודאי כבר נפלו הפרשיות בזה בין הסוחרים והונהג איזה מנהג ביניהם ומ"ל ליכנס לתחום אחרים מה גם שהוא ים גדול בפוס' וכעת אין עתותי בידי והרוצה לראות אריכות בזה יעיין להגאון חק"ל ח"מ ח"א סי' קנ"ד ובמ"ב סי' ט' נפלאות מתורתו ואני זוכר שהסכמת הפוס' לפשר בזה ומ"מ נלע"ד לחלק בנד"ז לפי מש"ל מכנה"ג ומהרש"א ז"ל דעכוב מעות הקדש אית בהו דינא דגרמי ולא באנו לדון בזה אם שייך רבית בזה או"ל א"כ הנה בכנה"ג ח"מ סי' שפ"ו הגה"ט אול"ט כתב מהרדב"ז סי' קמ"ח שראובן שהי"ל סחורה ביד שמעון ואמ"ל תן לי סחורתו שאני רוצה למכרה ולא נתנה לו והוזלה והגיע זמן הסחורה ואם לא תמכר עתה הדבר ידוע שתרד ויוזל השער חייב לשלם ומהרש"ך ח"א סי' י"ח דפקיד שלא הוציא סחורה מהמכס והוזלה א"ח לשלם ואפ' דגם מהרש"ך ל"א אלא כשאין ברור ההפסד מקודם ועיין להחק"ל סוס"י קנ"ד שכ"כ בפי' כונת הכנה"ג לזווגם וא"כ מזה תלמוד לנד"ז בין אם היה ידוע מקודם ללא היה ידוע אע"ג שאמרו ז"ל עכוב מעות ההקדש הוי דד"ג להזיקו אבל מ"מ מצד זה אינו דד"ג אלא אם ידוע זהו מה שראיתי לכתוב בקצרה כי אין עתותי בידי להאריך כמו שביקש כת"ר וכת"ר יבחר ויקרב:

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה