אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן י

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן י

סימן ט

על מה שנשאלנו מעי"ת עדן יע"א אודות צוואת סאלם יצחק יעקב נ"ע שבהיותו בריא ציוה בכתב שחתמו עליו שני עדים בחנוק נכסיו לבנותיו ולאחרים בקנין סודר והתנה לבסוף ע"מ אם לא אחזור בי מהיום עד אחר חיים ואח"ז שחלי"ש באו עדים והעידו בע"פ שביום ח' תשרי תרפ"ב בקשם המנוח הנז' וצוה אותם מחמת מיתה באן הווא טאייח ומא עאד יסהו נפסה ואחדרהם יכלו באלהום עלא כלאמה באן כל מא ווצא קודאם עדים הראשונים ואנכתב יכון תאבת ופקט וכו' חזר מאיזה סעיפים ובדה"ץ דשם קיימו הצוואה עפ"י עדות האחרונה וציינו דהוי מצוה מחמ"ת ממ"ש בש"ע ח"מ סי' ר"ן ס"ח ומתשו' גאון שהביא הגמ"י פ"ח מה' זו"מ יע"ש ובקשו חו"ד בזה להגיד אם אמת אתם או לא:

והנה אנחנו הרואים שכדי לעמוד בנד"ז על אמתות הדין צריך בתחלה לברר שתי חקירות א' אחר שלא פירש באחרונה פרטי הצוואה בפיו רק בסתם אמר שכל מה שציוה בפני הראשו' יהיה קיים אם נדין זה כאילו במאמרו זה חזר ופירט ואצואתו אחרונה סמכינן או נאמר כיון שלא חזר ופירט אצוואה ראשונה ניקום ונסמך ב' את"ל כיון שלא פירט לא סמכינן אלא אצואה קמייתא מה דינה אם כיון שציוה היה בריא א"כ כל דין מתנת בריא יש לה וצריך שיהיו הקנאותיה חזקים כדין כל מתנת בריא או דין מתנת שכ"מ לה דכל דבריו ככתובין וכמסורין דמו ויש בזה נ"מ דהנה בצוואה הראשונה זיכה לבנותיו וזולתם כל הנשאר מטלטלים ושט"ח אגב קרקע והגם דקי"ל דמטלטלי' וגם שט"ח כשכתב אינהו וכל שעבודיהו נקנים באגב והכא נמי כתב כן מ"מ אשכחן להרשב"א סי' תתפ"ב והבי"ד הב"י סי' ר"ן דבמתנת ש"מ לא מהני קנין אגב דהו"ל כהקנה לו מטלטלים אגב קרקע של מקנה (להסמ"ע) או של מקבל (להב"ח) ע"ש ובהגהת מורם ז"ל משא"כ אם דין מתנת בריא יש לה הנה מהרש"ך ח"א סי' קמ"ו כתב דהרשב"א לא אמרה במ"ב ע"ש ונראה דזה יש לפשוט אותו דודאי צוואה זאת לענין זה יש לה דין מתנת ש"מ כיון שהתנה בה שיכול לחזור וכתב הטור בסי' ר"ן וכן בש"ע סי' נז"ר דאין קנין מתנה זו נגמר אלא לאחר מיתה וממילא שייך טעם הרשב"א ז"ל דאין קונה בקנין אגב והשתא אם נאמר דכשאמר סתם הוא סומך על אופן שעשה בראשונה אפ' הששה חלקים שהחליף זכותם לשמנה וסומך על הקנין הראשון הרי לא מהני להו ולא מידי. ונמצא שהדבר תלוי רק בפישוט החקירה הראשונה ואחר החפוש מצאנו שדב"ז תלוי במחלוקת בין שני גדולים בס' תומת ישרים סי' נ"ה דשם כתב צוואה המצווה בהיותו בריא בלתי קנין ובשעת פטירתו קראוה לפניו ואמ"ל שצוואה זו תהיה קימת ומהר"ח עובדיה ז"ל פסק דאע"ג שקראוה לפניו ואמר תהיה קיימת אפ"ה לא אזלינן בתר אומדנא והרי הראשונה היא מ"ב בלי קנין אבל המחבר ז"ל השיבו דאי משום שלא חזר וציוה כל פרטי הצוואה במה שחזר ואמר אני מקיים כל מה שצויתי סגי והוייא צוואתו צוואת שכ"מ וכו' ובזה לא יחלוק חולק כלל עש"ב. ולי ההדיוט נראה להביא עזר לס' המחבר ז"ל ממ"ש הטור סי' ר"ן על הך דנמצא דייתיקי קשורה על ירכו דלא יתנוהו למקבל ואם זיכה בה לאחר וכו' דבריו קיימים דפי' רשב"ם זוכה בה לאחר שאמ"ל זכה בזה השטר במ"ש בו אעפ"י שהשטר כתוב לראובן והוא זיכה לשמעון קנה דלא גרע מצוואת שכ"מ שהיא כתובה וכמסורה ע"ש והנה התם נמי לא פירט לו סדר המתנות הכתובות שם אלא בדרך כלל ועם שאין זכותו מכח השטר שהרי אינו כתוב על שמו רק מכח זכייתו בפה ובפה הרי לא פירט לו אופן הזכות עכ"ז אמרינן דהו"ל דבריו ככתובין וכמסורין אלא מה אני ומה חיי להכריע בזה ומ"מ נלע"ד דגם מהרח"מ ז"ל יודה בנדון זה כיון דמתחלה התנה שיוכל לחזור והרי חזר וא"כ נימא דביטל מכל אופן הכתוב שם ואינו מזכה אלא בתור ש"מ ופנ"ח באו לכאן אלא דעידניה אנסוה וזכר הזיכויים בדרך כלל ודעתו לזכותם בתור ש"מ ואיפשוט בעיין דהכא אליבא דכ"ע אצואה בתרייתא סמיך ובזה ניצול פסק בדה"ץ הנז' מהדין ערעורא.

זולת אכתי לא ידעינן טעמייהו אמאי מהדרי להביא ראיות דהוא מצוה מחמת מיתה ולא די להם לקראה בשם שכ"מ ולא עוד אלא שהביאו עצות מרחוק מתשו' הגאון דבהגמ"י דגם בבריא שאמר שמצוה מחמת מותה אם מת סמוך לזה יום או יומים דבריו קיימים ע"כ ואח"ה אם כונתם להביא לנדונם שאעפ"י שהיה בריא כיון שהעידו העדים שציוה מחמ"ת די בזה. לא דברו נכונה חדא דגם הגאון ל"א רק כשמת אחר יום או יומים ונדונם צוה בח' תשרי ומת בי"א ואין לנו להוסיף מדעתנו ועוד כי כס' הגאון כתב המרדכי בסופ"ק דבב"מ ובפי"ן והבי"ד הב"י בסי' ר"ן וכתב שהרשב"א ומהרי"ק ז"ל פליגי בזה דלבריא לא מהנו אמירתו או התאוננותו שמצוה מחמת מיתה ובש"ע נזהר ולא כתב מצוה מחמ"ת רק בש"מ ואפשר דלא הביאו תשו' הגאון רק להפליג הענין אבל הנדון הוא בשכ"מ ומ"מ התמיהה הראשונה מדוע בקשו למישוויה מממ"ת ולא די בשכ"מ במקומה עומדת. ואפשר טעמם משום דאע"ג דאמרינן דאצואה בתרייתא נסמוך דהיא כתובה וכמסורה ולא בעייא זכיית משיכה למטלטלים ולא כתו"מ לשט"ח ולא אגב מ"מ כיון שאמר שמ"ש בצוואה הראשונה יהיה קיים אין לנו להוסיף בגוף הזכיות כלום אלא למי שזיכה זיכה והשאר נשאר בלי זיכוי ובצואה הראשונה כמדורות שזוכה לאשתו ולבנותיו לדור בהם אינו זיכוי בגופם רק לדור בהם ובפרט בדירת אשתו שהתנה אח"כ שאם תלך מרשותו תקח כתובתה ותלך ולא פירש מה יהיה במקום דירתה ממילא נשאר בלי זיכוי, והשתא דסמכי' אדבריו האחרונים דהו"ל מתנת שכ"מ הנה מפורש בסי' ר"ן דמתנת שכ"מ במקצת בעייא קנין והכא בדבריו האחרונים לא קנו מניה מפני כן באו לסלקו מדין ש"מ ולתת לו דין מצוה מחמ"ת דאז אפי' במתנת מקצת בלי קנין קני כמפורש שם.

ובהיות כי העדות האחרונה נתקבלה בבית דינם ועלייהו סמכינן המה בחכמתם יבינו איך נמסרה אליהם שאם העדים העידו כי היה מוטל על ערש בצוותו אותם ואמ"ל שהוא מצוה מחמת מותה או אפילו לא אמר בהדייא רק שהיה מתאונן לפניהם על מיתתו או אפילו לא התאונן רק אומר בפירוש שהוא נותן בתור מתנת שכ"מ (כי פי' המלות שכתבו שאמר הו טאייח ומה עאד יסהן נפסה לא ידענו עומק הבנתם) אזי הדין דין אמת ככל מה שפסקו ואין להרהר אחריהם והאמת והשלום אהבו. דברי החו"פ עה"ק טבריא בסוף סיון המוכתר בכת"ר שנת התרפ"ג:

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה