אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן ט

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן ט

סימן ח

רש"ל אחים הסכימו ומכרו חצר ירושתם מאביהם ליאורה וכתבו שטר מכר בק"ס ובחזוק"ס ככל הנהוג והניחוהו ביד שליש עד שתכתב החוגי"ט בשררה וגם שיפרע להם דמי המקנה כי לא פרע ממנה רק יו"ד לי"פ ביד השליש לבטחון שאם יבטל המכר יקחו להם היו"ד לי"פ הנז' ולדעתו שיתקיים המכר תיקן איזה תיקונים בחצר הנז' ובמשך הזמן פייסו ליאודה לבטל המקנה וקבל בחזרה את היו"ד לי"פ והוצאות התיקונים והם קבלו השטר שכתבו וכ"א הלך לדרכו אח"ז חזרו ומכרו הקרקע לזבולון ואז יצא יאודה לטעון שאחר שהיה מקחו קיים בידו בק"ס ובשטר ובכסף ובחזקה ורק נתפייס בפה ולא חזר ומכר להם באופן קנין המועיל עדיין זכות קנינו בידו וכמ"ש מור"ם בח"מ סוס"י קפ"ט והם משיבים שעיקר קניינו אין בו ממש וגם אם היה בו ממש כיון שביטל ולקח הכסף אשר פרע בתחלה די בזה לבטל המכר ודורשים הדין עם מי:

ואשימה עיני בטענתם הראשונה להפיל חומת הד' קניינים שאמרו אין בהם ממש האמת אתם אם לאו ואתחיל מענין הכסף הם היו"ד לי"פ שפרע להאמצעי ואומר דהגם דלכאורה אין בו גרעון מצד שכתב בח"מ סי' ק"ץ תן מנה לפ' וקנה לך קרקע שלי כיון שנתן קנה והכא לא אמרו וקנה לך אין זה מבטל דדוקא כשאמ"ל ליתן לזכות האחר אבל כשצוהו ליתן לאחר לזכות של עצמו אין זה אלא שלוחו וגם אם לא אמר ההיא שעתא וקנה לך אינו מעכב ע"ש ס"ב וכמו כן אין לפקפק מצד שלא השלים כל כסף המקנה דהא לא על ונפק אזוזי רק ריעותא היא שלא היה הכסף לשם פרעון רק לשם ערבון ומפורש שם בהגה דלערבון שניהם יכולים לחזור ורק שיקנה מהגרוע שבשדה נגד מעותיו והכא דלא הונח רק נאם יחזור בה יקחו אותו אין זה רק אסמכתא כמפו' באומנים דע"ז ולא יקנה אפי' מהגרוע וכן מדוקדק בלשון הטור והסמ"ע דדוקא באומר ואקנה בהם הוא שקונה מהגרוע וגם כשחזרו לבסוף לכתוב שטרות אין לסמוך על אותו כסף לאמר דחזר להיות כסף דתחלת פרעון כיון שמתחלה לא בא לידם זולת בתורת מלוה כל עוד שלא הוברר המכר ואי בעינא לחשבו כסף מקנה הרי בשכי' ומשכונה שדינם כמכר פסק בסי' קצ"ה שאין נקנים במלוה ועיין בס' ר"ד במכר מטלטלין ובסי' קצ"ט סתם דלא קנה במלוה רק במלוה שבאה מחמת מכר ועיין בסמ"ע הטעם דהתם עשו חז"ל כאילו המכר הראשון הוא בעין והחליפו עם זה ובנד"ז אין מכר שבאה מחמתו והגם שה"ה פ"ז מה' מכירה ה"ד כתב דאם קנה במלוה וכתב שטר קנה דהו"ל כמתנה מלבד די"ל דל"א רק כשיש כל דמי המקנה בידו דאז י"ל דס"ד משא"כ במקצת דמקצת דהכא עוד דאתרא דידן כתבי שטרא ומאי מהנו כספא לחוד וסו"ס אין כאן רק כח השטר ולקמן בע"ה יתבאר ענין השטר הכא והנה היה נראה פשוט שאין כח בשטר זה לעשות קנין שהרי לא פרע דמי המקנה וכמש"ל וקי"ל בסי' קצ"א דהקונה בשטר אעפ"י שהגיע לידו בעדים לא קנה עד שיתן דמים וכתב הסמ"ע פ' כל הדמים כמ"ש מורם סי' ק"ץ סט"ז מטעם דאין השטר קונה לחצאין וכ"כ בב"י משם הר"ן בלי חולק ע"ש אלא שבנד"ד יש מקום עיון לפי שבמקומנו כותבין בשטרי מכר שמודה המוכר שהגיע לידו כל דמי המקנה עספ"א ויש מקום לומר שבהודאתו זאת יחשב לו כאילו פרע לו כל הכסף עם השטר ואז יש קנין גמור והנה בב"י סי' קצ"ב הביא תשו' הרשב"א ז"ל שאלת כמ"ש בשם רב האי דהיכא דזבין איניש קרקע בדמים ידועים בין בשטר בין בעדים ולית ליה ראיה דיהיב דמי בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וכתב להודיעך דעתי אם כתוב בשטר המכירה וקבלית מינך כו"ך אם צריך הנותן ראיה שנתן מסתברא שכל מקום שכותבים ואח"כ נותנים עליו להביא ראיה אבל מקום שנותנים ואח"כ כותבים א"ץ להב"ר שהרי העיד על עצמו שקבל מעות ומ"מ אין עיקר דינם עולה יפה וכו' וע"ש שדעת הרשב"א תמיד הלוקח נאמן בשטרו ודעת ר"ה שאעפ"י שהודה שקבל אין זה כי אם נוסחת השטר והמוכר נאמן ועיין למהרימ"ט ח"א סי' קנ"ב מבואר מדבריו דלאו דוקא לענין תביעת הכסף פליגי אלא גם לענין ביטול המקח דשם כתב דגם ר"ה לא האמין למוכר זולת כשאין הקנין אלא בשטר דדינו בלתי כסף אינו קונה והויא הכחשת הכסף היא טענת ביטול המקח ולזה הטענה נוגעת לביטול מקח וארעא בחזמ"ק קיימא ונאמן אבל כשהמקח קיים בלא השטר כגון שקנה בחזקה וכיוצא או שהתנה לקנות בשטר בלי כסף דאז המקח קיים ואין התביעה רק לענין פרעון יודה ר"ה דהלוקח נאמן ובזה ישב על ר"ה מקו' הרשב"א עליו ע"ש וזוהי שטת מהר"ש הלוי ז"ל שם (לא זכיתי להבין מה שתי' קו' הרשב"א מהך דפ' מי שמת במי שטען על שטר מכר שהוא אמנה דאמרי' הלך אחר השטר ותו' הוא ז"ל דר"ה ואמר דהתם מיירי שכתוב בשטר וקבלית מניה והלא הרשב"א נשאל ע"ז בדעת ר"ה והשיב לדעתו שבמקום שכותבין ואח"כ נותנים המוכר נאמן) גם מהראנ"ח ז"ל ח"א סו' ס"א בדרך זה דביטול המקח תלוי בתביעת הכספ' (לא הבנתי א"כ אמאי פסק כהרשב"א דבעה"ש נאמן דלא כר"ה כיון די"ל ארעא בחזמק"ק ואולי דבנדונו לא היה המנהג פשוט לכתוב ואח"כ ליתן וס"ל כמהרימ"ט דר"ה ל"א נמי רק במקום שנוהגים לכתוב ואח"כ ליתן) עכ"פ בנד"ז כיון דמטענה זו נפק"מ לביטול המקח הגם שכתוב בשטר שקבל הרי כאילו לא כתוב לדעת ר"ה והשטר בטל:

אבל עוד בזה לא נתברר הענין כל צרכו כי פה אין בזה מנהג פשוט כי פעמים כותבין תחלה ופעמים נותנים תחלה ומ"ש הרשב"א לדעת ר"ה נראה דלא רק כשיש מנהג קבוע שממנו ועליו תסמוך הטענה והנראה ממהרימ"ט ז"ל שם דככגו"ז אין המוכר נאמן אחר שהודה שקבל ואינו נגד המנהג וכ"כ מהרש"ך ח"א סי' ע"ג ופ"מ ח"א סי' ס"ד ועדוב"י סי' ס"ג דקנ"ה דהודאתו משוי ליה כקבלו ממש והרגישו ממ"ש הרשב"א דאין זה רק נוסחת השטר ותי' עדוב"י דל"א רק כשהמנהג פשוט לכתוב ואח"כ לתת ע"ש אבל למקום שאלתנו דאתכא דמרן סמכי הנה בסי' קצ"ה ס"ד כתב אם הוא מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים והודה וכתב בשטר שקבל הלוקח נאמן ועיין בסמ"ע סק"ח ובביאורים סק"ג דתרתי בעינן שהמנהג לתת תחלה שהודה המקבל שקיבל אך לפי"ז קשה מ"ש בסי' רל"ו יש מי שאומר דאין כותבין שטר למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו רק כשמעידן ע"ע שכבר קבל המעות מיד הלוקח וכו' ומשמע דכשמעידן כותבין בכל מקום והלוקח נאמן אלא דיש ליישב זה עפ"י חילוק מהרימ"ט בדעת ר"ה דהיכא דנפק"מ בתביעה לביטול המקח אז המוכר נאמן אבל כשהתביעה אינה נוגעת רק לפרעון כי המקח הוא קיים מצד אחר בלי שטר והשטר אינו רק לראיה הלוקח נאמן וא"כ הנה בסי' רנ"ח פסק בש"ע דאין כותבין שטר שלא בפני הלוקח רק כשהמוכר הקנה לו מיד בק"ס או שהעיד ע"ע שכבר הקנה לו באחד מדרכי ההקנאה ונמצא שהשטר שכותבין למוכר לגוף ההקנאה רק לראיה ובזה יודה ר"ה ז"ל דבכל מקום שיכתב הלוקח נאמן שהרי הודה שקבל והלוקח הוא מארי ארעא שו"מ למשה"א סי' קצ"א כ"כ ושו"ש. ומעתה קם לדינא נד"ד לדעת מרן כשעיקר המקנה נסמכת על השטר לא יהיה הלוקח נאמן לפרעון עד שיהיה המנהג פשוט שנותנים ואח"כ ותהיה הודאת המוכר שקבל הלא"ה אין כאן הודאה על הכסף והו"ל שטר בלי כסף והשטר בטל. והגם שיש לדרוש זכות ליאודה ממ"ש בשטרי דידן לך חזו"ק וכו' ובשט"ד מבלי שתצטרך לשום זו"ק שבעולם ובזה כאומ"ל או בעינא בשטרא איקני והגם כי מהריב"ל ש נסתפק אי תנאי זה מהני דוקא בכסף ולא בשטר או גם בשטר עיין למהרימ"ט ח"ב סי' ס"ה ולח"ר קנ"ב וקנ"ג ומהרש"ך ח"א סי' ע"ג ומהרש"ה סי' מ"ז מ"מ מרן בב"י סי' קצ"א דעתו מפורשת דמהני גם בשטר שכ"כ משם ה"ה וסיים ופשוט הוא אבל עכ"ז הנה מפו' בסי' קצ"א דשטר מכר אינו קונה עד שיגיע לוד הקונה אעפ"י שהגיע הכא ליד השליש עיין בב"י משם הרשב"א דבעו שיאמרו שניהם לשליש זכה בשביל שנינו ועוד עיין במשפטים ישרים למהרש"ג ז"ל שחילק להרשב"א בין נעשה הענין שהושלש עליו לעדיין לא נעשה ואע"ג שהכנה"ג בסי' כ"ה הגה"ט או"ב כתב משם בני שמואל דכשעדיין לא נעשה להגמ"ר יכול לחזור המשליש ולהרא"ש לא הוא ז"ל תמה עליו מהרשב"א דבלא נעשה ודאי יכול לחזור וגם מט"ש בהגב"י או"ג הביא מכמה פוס' כהגמ"ר ואסיק דאון לומר בזה קי"ל כהרא"ש ואין לטעות בזה ממ"ש מהרש"ג שם דל"א הרשב"א בשטר מכירה שבלא הגעתו לשליש זכה הקונה ולא הונח לשליש רק על תנאים הכתובים בו ויאמר לדמות נד"ז דילמד סתום מהמפורש בשאלה זאת עצמה במהרש"ה סי' מ"ז דשם היה ק"ס שקונה בלא שטר אבל הכא אין רק הקנאת שטר ובו בעינן שיגיע ליד הקונה ולא די ליד השליש רק בתנאים הנז' שישלישו שניהם וכשעדיין לא נעשה יכולים לחזור והכא ליתנהו ופקעא קנין השטר ככל האמור:

גם טענתו שבנה וסתר ובזה קנה בחזקה הגם אם נרחיק מזה פד"ר אי בעייא עמה כסף או שטר כמובא בב"י וכנה"ג ומט"ש ונאמר הרי הש"ע סו' קצ"ב פסק דקונה בלי כסף ובלי שטר ומור"ם הוסיף אפי' באתרא דכתבי שטרא וגם לא נקפיד על מה שהחזיק שלא בפני המוכרים כיון שכתבו לה בשטר לך חזק וקנה דמהני כהחזיק בפניהם כמש"ש ואפי' אם לא צוו לסופר לכתוב כיון שמנהג לכתוב כן מהני ובפרט שכתבו בסוף השטר וקנינא וכו' עיין סי' ס"א ס"ה וסי' ע"א מ"מ לא עלתה לו חזקה זו דלא נתכון לקנות בה וסמך על קניינים האחרים ועיין מ"ש מרן בסי' קפ"ט בבד"ה ללמוד מדברי הטור דכל קנין שלא נתכון לזכות בו אינו קנין וכן בש"ע סי' ער"ה גבו עודר בנכסי הגר ובסי' ק"ק גבי מדד על החמור דבעי כונה לקנות ואע"ג דיש דע"א מקנה נראה דלא קנה ואילו בסי' קמ"ב במכניס כותל אחר לתוך שלו אע"ג דלא ידע שלו או של חבירו פסק דקנה אע"ג שלא נתכון לזכות והיינו משום דעת אחרת מקנה, כבר העיר ע"ז המשה"א בסי' ק"ק ותי' דל"א דע"ח מקנה זולת אם בשעה שהיה עושה סדר הקנין היה מתכון המקנה להקנותו א"נ דוקא במתנה שאין בה תשלומין מהקונה דע"א מקנה משא"כ במכר דאולי הקונה אינו רוצה לקנות מפני שלא ישלם דמיו ע"ש (בדב"ק יתו' מה שהק' מט"ש בסי' קצ"ב על מה שנסתפק כנה"ג בבע"ח ח"א לחו"מ סי' קל"ו באומר לך חזק וקנה אי מהני אפי' בלא נתכון לזכות דתפשוט ליה מהך דרב ענן בב"ב דמ"א שהיא הך דינא דסי' קמ"ב דפי' בש"ס הרשב"ם ז"ל דסיוע המערער הוי כלך חזק וקנה ואסיקנא דאילו הוה ידע המערער היה זוכה הקונה ומהכא תפשוט ולהנז' לק"מ דשאנ"ה דהוי מתנת חנם ואם אפי' מתנה הוי כמכר נימא התם דאילו הוה ידע היה מתכוין לזכות לו בשעת המעשה) ועכ"פ בנד"ז דאינו מתנה וגם המוכרים לא היו שם בשעת המעשה אין כאן דע"א מקנה והבונה לא נתכון לזכות ואין כאן קנין חזקה ומה שנראה מדברי מח"א בקנין משיכה סי' ד' דכל שמתעסק בענין זכיה זכה אעפ"י שלא נתכון לזכות י"ל דל"א הרב רק בכי הך דמציאה שנתכון לזכות בנפילה דנהי דבנפילה לא קנה עכ"פ הוא מהדר לזכות ועם דמעשיו לא אהנו קונה בארבע אמות אע"פ שלא נתכון בהם משא"כ הכא דלא אהדר לזכות כלל רק בנה כעושה בשל אחרים לצרכם ומה שצריך בו עיון הוא ק"ם שהוא קנין חזק לבדו וכמ"ש בסי' קצ"ה וז"ל בש"ע וכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכ"מ שהוא אעפ"י שלא החזיק ולא נתן כסף ולא כתב שטר ולא משך וכו' וכ"ש שאם נכתב השטר אעפ"י שלא הגיע לידו נא לימא דכיון דכתב השטר אין דעתו להקנותו אלא בשטר וכיון שלא הגיע לידו לא זכה דזה דוקא דעת הר"ח והרי"ף ובב"י סי' ט"ל האריך בס' החולקים עליהם ואסיק להלכה דלא כוותייהו ועיין לפ"מ ח"א סי' ס"ד שכתב שגם הר"ח והר"פ מודו דלענין קנין משעת קנין קנה זולת היכא דחזינא שכתב שטר או שאמר בעינן דלימטי שטרא לידיה והמפרשי' חולקים גם בזה ועיין בלח"ש דק"ס אול"ו ומה שנראה מסי' רמ"ג בש"ע סי"ב דעכ"פ בעו שיגיע לידו אחר מיתת הנותן עיין במהר"י הלוי סי' ס"ד דליתא ומאיזה טעם כתב כן והגם דמהריב"ל ח"א סי' פ"ד נסתפק לאתרא דכתבי שטרא אי בעו גם כשיש ק"ם ומהרא"ש סי' נ"ז כתב מהריטב"א ז"ל דבעו ואנן בדידן אתרא דכתבי שטרא וקי"ל דשטרי דידן שטרי קנין הם ולפי"ז הנה בשטר קנין בעינן שיגיע ליד הזוכה ונימא דה"ן בנד"ז כיון שלא הגיע השטר לזוכה הגם שיש ק"ס למהריב"ל ומהרא"ש אין בו די אלא עם השטר והשטר יגיע לידו ואז יגמר הקנין מ"מ הא ל"מ דמלבד דמהרש"ך ח"א סי' ע"ג פשיט"ל דק"ס לא בעי שטר גם באתרי דכתבי וגם פ"מ ז"ל שם סי' ס"ז כתב דהריטב"א ל"א רק כשיש צד לומר דאותו קנין לאו לכתיבה עומד כגון שקנו ביניהם לבין עצמם וכו' אבל כשקנו בעדים דסתמו לכתי' עומד גם הריטב"א יודה דהו"ל במקום שטר ממש ונד"ז היה הקנין בעדים וסתמו לכתי' עומד וא"צ עמו שטר עוד בה כי בבע"ח ח"ב לח"מ סי' מ"ח האריך להוכיח לדעת מרן דבק"ס לחוד סגי גם באתרא דכתבי שטרא ועיין להרב יד ימין ח"מ סי' מ"ב שזיכה לנמואל בק"ס לחוד בלי שטר ומני"ר הוא ממקום שקבלו דעת מרן כמונו (פת"ש בסי' ק"ץ משם רשמי שאלה בהפך לדעת מר"ן):

ומה שנשאר בענין ק"ם זה הוא שעתה אין לפנינו עדי הקנין הזה והמוכרים טוענין דהיה הקנין על תנאי שיפרע כל דמי הקנין וגם תגמר החוגי"ט במלכות אז יתקים הקנין וכיון שלא גמר את אלו אין כאן קנין האם יהיו נאמנים בזה או לא ואנכי הרואה ששורש לזה נובע ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל ס"ו ס"ג וז"ל ודאי שטר הנמצא ביד הנותן אם אין עדי הקנין קיימין או שהלכו למד"ה והיה טוען הנותן שעל תנאי קנו מידו ולא נתקים התנאי אפשר דהיה נאמן במגו דאי בעי קליוה לשטרא כל זמן שלא הוחזק בב"ד אבל בנד"ז שאין השטר יוצא מתח"י הנותן ואין ידוע שבא ליד המקבל אחרי מות הנותן אלא עפ"י המקבל וגם הוא טוען שזקנתו אמ"ל שנתנתו לו מחיים ולא היה השטר אלא פקדון ביד הנאמן נאמן לומר טענה זו במגו דאי בעי אמר מחיים בא לידי ואין מכחישו ע"כ ועיין בש"ע סי' רמ"ג שכתב שכתוב בו שנתן קרקע לפ' בקנין אעפ"י שלא בא שטר זה ליד המקבל אלא לאחר מיתת הנותן קנה ע"כ והסמ"ע סקכ"ב העתיק ע"ז דברי הרא"ש ז"ל הנז' מהטור וסיים ובזה נתבארו דברי המחבר דא"כ הם בכה"ג דמודה המקבל דהיה ביד הנותן עד אחר מותו ואחר מותו בא השטר לידו ואין עדים בדבר דאי מיירי שאמר שהיו ביד אחר א"כ נשאל פי האחר באיזה אופן בא לידו ואי מיירי ששכח הדבר או מת א"כ אסור ליתנו לו וכו' ואי מיירי שבא לידו מאחר בלא עדים דאז נאמן במגו א"כ נימא נמי דבאו לידו מהנותן בלי עדים ונאמן במגו ע"כ נלמד מזה ג' סוגים שאם שטר בקנין ביד הנותן וטען שע"ת נעשה אם הוחזק בב"ד אזלינן בתר שטרא לראות אם יש תנאי או לא (זה מבואר בכלל ס"ח סי' ז"ך) ואם לא הוחזק בב"ד הנותן נאמן שע"ת היה מכח מגו ואם היה ביד שליש אם לשם פקדון היה בידו אין כאן טענת תנאו ואם לאו נשייליה ואם שכח או מת לא יזכה המקבל ואם נמצא ביד המקבל אעפ"י שמודה שבא לידו רק אחר מיתה אם אין שם עדים איך בא לידו והוא אומר שאין שם תנאי נאמן במגו דאי בעי אמר מחיים נמסר לו ואין מכחישו. והנה לכאורה יש להרגיש על הסמ"ע דפה בסקכ"ב כתב הגם דיש בו קנין אם היה ביד אחר ומת או שכח אין ליתן למקבל ואילו בסקכ"ג עמ"ש הש"ע מי שמת ונמצא מופקד אצלו שטר מתנה שנתן ראובן קרקע לשמעון וראובן מת יחזירו ליורשי נותן ע"ז כתב ז"ל דזה מיירי בלי קנין דלא זכה בו המקבל עד שיגיע לידו אלא דיש לספק אולי כבר ליד המקבל והוא הפקידו ביד זה ע"ז קאמר דמס' אין מוציאין קרקע מחזקתו ומחזירין ליורשי נותן אבל אם היה בו קנין היו מחזירין למקבל ומשמע דביש בו קנין אעפ"י שמת הנפקד מחזירין למקבל דלא כמש"ל סקכ"ב וי"ל דהתם בסקכ"ב ידוע שבא מהמזכה לנפקד ומספקינן אולי יש תנאי ואין מחזירין למקבל אבל בסקכ"ג אין ידוע ממי נפקד ואולי מהמקבל וכיון דיש בו קנין וצד אחר לסייעו אולי הוא הפקיד לזה מחזירין לו וע"ז ציין לסוס"י ר"ו דהתם נמי זכה המקבל משום שהנפקד הגיד שהופקד בידו סתם ה"ן כיון שיש ס' ממי הופקד הו"ל כסתם שהנפקד כאילו חי ואומר הופקד סתם ואין זה דומה למי שאומר שכחתי אלא כמגיד לא הופקד רק בסתם ולא בתנאי וא"ת לפ"ז דבהופקד בסתם ויש בו קנין זכה המקבל אמאי בסי' נ"ו ס"ה כתב בש"ע מי שחייב עצמו לחבירו בשטר בקנין והפקידו החייב ביד אחר בסתם ומת המפקיד לא יתננו למלוה וגם לא יחזירנו ליורשי לוה ע"כ ואמאי לא יתננו למלוה כיון שהוא בקנין והופקר בסתם לא ק"מ כי המעיין בב"י יראה דשורש דין זה מבעהי"ת שנ"ב ח"ד שלמד אותו שכתב וכן מי שכתב שטח"ו ע"ע בשם אחר וכו' ונתן אותו ביד שליש ולא פירש לו וכו' ומת ה"ז אינו כלום ועיין בתשו' הרא"ש כס"ו שכתב ומה שהבאתם לראיה מהרמב"ם שכתב וכן וכו' אין הנדון דומה לראיה שכותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ושמא כתב ללות ולא לוה אבל במתנה בקנין מיד שהקנה זכה המקבל ובטור סי' נ"ו כתב ב' טעמים הא' שמא לוה ופרע ונמצא בידו והוא הפקידו ביד זה והב' אולי לא בא מעולם והתנה על העדים שקנו מידו שיתנו השטר לידו ולא ליד המלוה (ליורשי לוה לא יחזיר שמא אמר לעדים בסתם קנו ממני לפ' וכתבו לו השטר ונמצא שזכה המלוה בהיותו ביד העדים ואפשר טעו ומסרוהו ללוה שלא כדין) ומוכרח לומר דמאי דלא חיישינן גם במתנה שמא התנה על העדים שיתנו השטר לידו ולא ליד הזוכה כמו הטעם הב' שכתב הטור גבי החוב היינו דבשלמא גבי מלוה דלא נתחיב רק אדעתא שיגבה כסף החוב מהמלוה דהעדים לא ראו שפרע בפניהם לזה י"ל שלא כתב השטר בקנין רק לשיהיה מוכן בידו לעת שיקח הכסף אבל במתנה שהיא בחנם למאי נפק"מ יכתוב טרם שהסכים להקנות לזה מיד שהקנה זכה המקבל ואולי הש"ך בסי' נ"ו ס"ק ז"ך הק' זאת אמאי ל"א גם במתנה שצוה לעדים לכתוב ולמסור בידו ות' משם הב"ח שבש"ע סוס"י ר"ן מיירי כשידוע שהקנה לפני העדים בסתם ולא התנה עמהם שיתנו השטר לידו ולא ליד הזוכה וכגון שעדי הקנין לפנינו והרבה להשיב על הסמ"ע בעניינים אלו ע"ש באופן דדעת הש"ך שגם במתנה חיישינן שמא כתב וציוה למסור השטר לו ולא לזוכה כמו בשטר מלוה זולת בידוע שהקנה בסתם ולא ציוה לעדים אבל באינו ידוע לא יחזיר לא לזה ולא לזה וכ"כ בדיני שלישות העולים מסו' נ"ו באוי"ז ע"ש וגם הסמ"ע כבר כתבנו משמו בסו' רמ"ג בס"ק כ"ב בשטר מתנה דאינו נאמן המקבל אלא במגו וכשהוא ביד שליש דליכא מגו בעי דלישייליה לשליש איך בא לידו ואם מת או שכח לא יתנו למקבל אלא דהט"ז שם פליג בזה ומודה דהמקבל זוכה גם בלי מגו ובשטר מכר מהצעת שקו"ט בין הסמ"ע להש"ך תבין דהסמ"ע מדמהו לשטר הלואה דגם בידוע שנכתב סתם אימור כתב למכור ולא מכר עיין לו בסי' ר"ן סקע"ב ובסי' רמ"ג אבל הש"ך מדמהו לשטר מתנה דבידוע שהיה בסתם והעדים אומרים שלא ציוה ליתן השטר לידו דזכה המקבל כמש"ש באוי"ז מדיני שלישות.

וממוצא דבר אתה למד בשטר מכר זה בק"ס שהוא ביד שליש גם אם רק לא נודע לנו שהונח בסתם בין להסמ"ע ובין להש"ך הרי יש לחוש לטענת המוכרים שהיה בתנאי ואולי כתבו למכור ולא מכרו והרי אין לקונה איזה מגו להאמינו וגם לט"ז אולי לא זוכה בלא מנו רק במתנה אבל במכירה יודה דדמיא להלואה דבעי לקבל דמי המכירה אז יגמור הקנין וכ"ש שהשליש עודנו חי ואומר שעל תנאי זה הופקדו בידו ומעתה כח הקנין נפל גם הוא אזדא ליה ואין כאן שום קנין מהארבעה הנז':

ומלבד זאת רואה אנכי דגם טענתם השנית שהחזירו לו הכסף שפרע ונסתלקו זה מזה ובזה מחל להם אותו קנין ובטל המקח שהדין עמם והגם שמפורש בח"מ סי' ס"ו דהנותן מתנה לחבירו והחזיר לו השטר לא חזרה מתנתו עד שיכתוב לו קנה לך שט"ד וכו' או שיכתוב שדה נתונה לך כמ"ש הסמ"ע שם ומורם בסי' קפ"ט דמחי' ל"מ אלא שצריכים להקנות זל"ז בקנין גמור. מ"מ הנה הרשב"ש סי' ח"י הבי"ד עה"ש סי' קצ"ה או"ב כתב אם המוכר הקנה בק"ס ועדיין לא נתן המעות ואמ"ל נקאלך אללה (לשון מחילה בערבי) ונתרצו שניהם בטל המקח שכיון שמעותיו בידו הם הו"ל כאילו קנאה במעותיו וא"כ ה"ן הרי נשארו מעות הקונה בידו ועדיפא מינה פה דטענו המוכרים שאחר מחילתו דר בה אחד מהם וגם היה משכיר לאחרים ועיין למשד"ר ח"א בח"מ סי' פ"ב שכתב ואין לומר דכיון שנגמר הקנין שוב ל"מ מחילה וצריכים להקנות זל"ז דליתא דהא בדירתו שדר בה ובנה וסתר אין לך קנין גדול מזה ונסתלק ראובן מקנית החנות ע"כ והשתא הני תרי טעמי איכא הכא או משום דמעות הקונה הנם בידו ואי משום דאחד מאחים דר בה וגם השכיר לאחרים ונשתמש בה כעושה בשלו. והגם כי בדברי המבי"ט ח"ג סי' קצ"ה כתוב דמתנת הקרקע אעפ"י שקרע השטר לא חזרה המתנה והרי הוא כמו שקנה בחזקה שאעפ"י שיחזור בה צריך המוכר להחזיק בו ואם קנה בכסף חזרת הכסף אינו מבטל הקנין אלא א"כ אמר כשהחזיר הכסף אתה מוכר לי השדה שמכרתי לך בכסף זה ע"ש מלבד מה שמצאנו להגאון מהר"י ן' מיגאש ז"ל בתשו' ק"ל הבי"ד עה"ש סי' ק"ץ כתב דהקונה קרקע מחבירו ופרע לו מקצת דמים והשאר עליו חוב ופייסו זא"ז נבטל המקח אם הלוקח מודה או שיש עדים שחזר וקבל מה שפרע לו בטל המקח דהו"ל כחזר ומכרה לו שמתקיים בנתינת דמים וא"ץ קנין וזה דלא כמבי"ט ופשיט דאילו שמיע ליה הוה קאים מקמי גברא רבה. ולפ"ז מ"ש מרן ומור"ם י"ל דאינו רק במתנה דאין שם חזקת כסף ובמה יקנה ובנד"ז דמציד חזקת כסף יש חזקת דירה אפשר דהמבי"ט יודה לחי'וב שו ז"ל ומ"ש מור"ם סוס"י קמ"ו מב"י בשם הרשב"א דמה שנמצא כתוב בפנקס הקהל שנתבטל המקח אינו כלום אלא שיחזור ויקנה לו בק"ג אפ' דלאו למימרא דצריך דוקא ק"ג וגם החזרת הכסף הוה סגי אלא שלא נמצא כתוב בפנקס ג"ז ולפיכך הצריכו לקנין חדש ונראה דמות הכרח לזה ממ"ש ביו"ד סי' קע"ב מכר לו שדה במנה ועשה לו שטר שאם יחזיר לו המנה יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאו זה בשעת המכר או קודם לו אין זה מכר אלא הלואה ואם לאחר המכר אפי' שעה אחת ה"ז מכר ואם כל שנגמר המכר ורוצה למחול לא די בחזרת הכסף עד שיחזור למכור בק"ג הא לא"ה עדיין ברשותו הרי התם און בתנאים רק חזרת כסף ולא קנין חדש ואמאי חשיב הלואה (יש לדחות דהתם התנאי היה על הקנין הראשון דהוא בטל מעיקרו מעת שיחזיר המעות) והגם דחק"ל ח"א ח"מ סי' לק"ח עמד איך בשטרי הטבה די להם בחזרת הכסף לאו משום דלא סגי ליה חזרת הכסף אלא משים דאינהו אתרא דכתבי שטרא ובהטבה לא כתבי והגם דהכא כתבי שטרא וא"כ אינו די חזרת הכסף לפי ישובו למנהג דמנהג הכת"י הוא שתסמוך דעתו וכשעיקר הקרקע שלו די לו לס"ד בנד"ז נמי דעיקר הקרקע למוכרים בחזרת הכסף לחוד סגי וגם לדעת חב"י ומהריט"ץ שכתב שם דגם בהטבה בעו שטרא הכא דהקרקע עד היום בשמם בטאבו ס"ד בחזרת הכסף לחוד וממילא צדקו דבטל המקח שלו מהני טעמי תריצי וה' יאיר עינינו בתורתו אמן:

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה