יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז
חושן משפט · סימן טז
בדבר חברת המיימוניה שיו"ד אנשים קנו בשות' חלקת אדמה וחלקוה ביניהם ליו"ד מגרשים אך הניחו לרחבה סמוך לרה"ר שלשים מיטר לזכות כולם אח"ז הרב כמהרבט"ו הי"ו קנה מכ"א מהם ג' מיטר חלקו בשם זולת סנייאר אשת חר"י חיון לא מכרה לו ובכ"ז מיטר שקנה בנה שם חצר ונשאר מקום פנוי שלשה מיטר מן הצד ועתה הוצרכו בני החברה לדרך מעבר מרה"ר למגרשיהם פנימה ולזה קנו בשטר כתחז"ל חת הג' מיטר מסנייאר לעשותם דרך בתנאי שגם היא תהיה עוברת עמהם חנם. ועתה עמדו לדין לפנינו הקונים הנז' עם כמהר"ב הנז' והוא טוען נגדם לבטל המכר
א' כי חלק סניואר אינו מבורר עדיין וצריך לעשות חליקה בינו ובינה
ב' כי הוא מצרן יותר מהם וגם שותף
ג' גם אם היה מבורר חלקה היא לבדה תעבור ולא להיות דרך כללי שיש לחוש לגנבה וגם משום היזק ראיה
ד' דהקרקע הוא לבעלה ומכרה שלא בפניו
ה' גם אם מאיזה צד יתקיים המכר מחוייבים לבנות חומת אבנים והוא לא יתן חלק בזה כי יש לו דרך בפ"ע והם השיבו שכיון שקנה קמא קמא מכ"א בפ"ע ולא נשארה כ"א היא א"כ הנשאר הוא חלקה ודאי וסנייאר אמרה לדבריו איך בנה בלתו שיברר חלקי וגם בשעת הבנין שאלתיו ע"ז והשיב כי במקום הזה נשאר חלקי וע"ז מכרתיו להם ולפ"ז אין לו שום שותפות. וע"ד בנין החומה השיבו כן ועשו רק שגם הוא יתן חלק עמהם כי כן המה תנאי החברה מראש.
ואחר ההתבוננות ראינו שהצדק אתם שטענתו שחלקה לא נתברר הנה אם היה נדון זה ובאו לישאל טרם שיבנה היה הדין נותן שאם החלקה כולה שוה אין בה טוב ורע אז מכח כופין על מדת סדום יבנה כמו שעשה עתה וישאיר חלקה במקום שירצה אבל אם יש בה חלק יפה וחלק רע היתה יכולה לעכב עד שיחלקו בשומא וגורל כמפו' כ"ז בריש סי' קע"ד אבל עתה שכבר בנה והשאיר לה חלקה במקום ההוא עיון בסי' זק"ן דאפי' מקום שאין בו דין חלוקה ורצו השותפים לחלקי והלך זה בעצמו והחזיק בחלקו וזה בעצמו והחזיק בחלקו אעפ"י שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בו (ובאה"ט כתב דחזקה דהלוך סגי) ואפי' לא החזיק אלא אחד מהם זכה האחר בחלקו ע"כ וא"כ השתא שכבר בנה והחזיק בשאר החלקים זכתה היא במשוייר והגם שאמר לה ליתן תמורתם ממקום שהשחור פנוי מעבר השני מלבד טענתה שכבר בעת הבנין בירר לה חלקה במקום הזה ושוב אינו יכול לחזור. עוד אומרת כו מקום ההוא צר בסופו ורחב בתחלתו לא כמו זה שהמשכו שוה ועוד שמתחלה הונח המקום פנוי לאויר מטעם המלכות ולא יבנה שם לעולם וא"כ איך תמיר טוב ברע, ואפי' אם היו שוים בתוכנם מ"מ זה יועיל לה למעבר למגרשה הפנימי וזה לא וגם היא תכוף בזה על מד"ס כמו שהוא כפה אותה במ"ס מפני שקדם ובנה וכנז"ל ומכ"ז הוברר שהדין עמה כי מקום זכתה בו ואין לו בו שום שייכות שותפות ודל מהכא טענתו מכח שותף עדיף ממצרן (היה מקום לפלפל דבסי' קע"ה ס"ד נראה דהסתם פליג על הי"א דשותף לא עדיף ואע"ג דבסנ"א נר' מבואר דפסק ששותף עדיף ממצרן יכולים היינו לתרגמה היינו כשבאו לקנות בבת אחת אלא שראיתי לצו"מ ז"ל תחלת סי' קע"ה וכן כנה"ג בהגה"ט אוצ"א ואילך פשיט"ל שדעת מרן דהשותף סלוקי נמי מסלק ליה) דאין לו רק דין מצרן ואפ' כיון שגם הקונים הם מצרנים עיון בסי"א וי"ב דב' מצרנים אפי' לא יש לאחד מהם רק חלק קטן במצרנות וקדם וקנה זכה וכ"ש הכא דהם צריכים לדרך במקום ההוא ואין להם לקנות ממקום אחר אפי' אם לא היו מצרנים וקדמו וקנו זכו כמ"ש מור"ם סמ"ט שאם הקונה צריך ולא ימצא מקום אחר לקנות אין בזה דדב"מ שאינו אלא משום ועשית היוה"ט ועוד דהמוכרת היא וגם בכלל הקונים יש אשה אלמנה וע"ש סמ"ז דבאשה ליתא דדב"מ גם מצד שכבר כתבו שטר ובהגה"ט אוס"ט כתב כנה"ג משם מקור ברוך דכשעשה שטר ללוקח הלוקח הוא המוחזק וכ"ש שכמה ימים עברו משהודיעו לו שקנו ולא בא למחות בב"ד ועיין בסל"ב שיעור המחאה הוא שילך ויביא הכסף לב"ד וכ"ש שהיא עצמה השאירה זכות לעצמה לעבור למגרשה עמהם וא"כ גם למטוניה שהוא שותף איך ס"ד להעדיף כחו מכחה תלקה מדה"ד ח"ו. ונמצא מכל האמור דהצדק עם הקונים וגם אם ימצא חולקים בכ"ז מ"מ הלוקח הוא המוחזק עיין בסמ"ה ושם כתב מור"ם דגם במח' הפוס' הדין ובכנה"ג שם כתב דגם לגבי שותף הלוקח הוא המוחזק ע"ש וכ"ש שרוב הסניפין הנז' מקורם בש"ע ואנו אין לנו לזוז מדב"ק וגם טענתו מריבוי הדרך לא שייכא אלא במקום של שותפים שמשתמשים בו שניהם ולזה מצי לטעון שריבוי הדרך מונעו משא"כ כשגבול כ"א מיוחד לו איך יוכל למנוע חבירו בשלו וזה מפו' בסי' קס"ב בדין חמש חצרות הפתוחות למבוי וכו' ע"ש וטענתו שהקרקע של בעלה כשיבא בעלה ויערער נשמע לו וכ"ש דכיון שהניח ביתו ריקם זה כמה שנים אז יכולה למכור גם בלי ב"ד ומכרה קיים וכמ"ש באה"ע סי' ע' עש"ב אבל טענתו לבנות חומה וכו' הדין עמו והרי גם הודו לו בזה ונראה דפטור לשלם עמהם בזה ולא דמי למ"ש בסי' זק"ן דכותל המפסיק יבנוהו על מקום שניהם והוצאות שניהם דשאנ"ה שהם מזיקים זל"ז וזל"ז משא"כ הכא דהוא ניזוק מהם ולא הם ממנו וגם בבנין יו"ד טפחים אינו חייב בחלקו שחייבוהו בסי' ק"ם ע"ש גבי גג הסמוך לחצר דאע"ג דפטור מבנין ד' אמות כמ"ש חייב בי"ט דטעמו התם שיתפש כגנב עיון ברש"י בב"ב ד"ו שר"ל שאם יכנס לפנים מהמחיצה הוא נכנס לגנבה וזה לא שייך אלא בגגין וחצרות אבל במעבר כזה שהוא מדרס לרבים ואין שום שייכות להיות בו דבר משתמר מה שייך לטענת יתפש כגנב. ותביעתם דמי המקנה ליתן בהם חלקו הכל יהיה נידון עפ"י החוזה או העדים או הודאתם אם היה תנאי זה מראשית או לא ואיך היה זהו מה שנלע"ד וצויי"מ:
ויען כי כמהרי"ב נר"ו כתב מגלה עפה השגות במ"ש ופן יאמר דידיה נצח ושתיקה כהודאה אמרתי להשיבו שתלי"ת לא טעינו בהלכה כמו שחשב א) ביאר עתה שמ"ש שהוא שותף היינו שהוא שותף עם הקונים במצרם שגם הוא יש לו חלק עמהם ומלבד שהוא מצרן ממצר אחר ובזה הרי הוא שותף ומצרן משני צדדים וחושב שבזה יפה כחו מהם שאין להם רק מצרנות ודייק זה ממ"ש בש"ע סי"ב היו הרבה שותפין לרוח אחרת לשדה הנמכרת כ"א מהם יכול לסלק ללוקח ואם קדם אחד מהם וסלקו זכה הוא ואין שאר השותפים יכולים לערער ולא עוד אלא אפילו היה מצד אחד ב' שותפין ומצד השני שדה של אדם אחד וקנאה אחד מהשותפין אין אותו שמצד השני יכו"ל אני מצרן ודאי ואתה ס' שמא יפול חלקך לצד אחר וכו' ודקדק דמדלא הוסיף רבותא זאת דשותף ומצרן משני צדדים דהקודם זכה ש"מ דבזה יכול לסלקו ואני משיב דזה פלפול של הבל דמאיזה צד יש לתת כח יותר בזה דאי משום שותפותו עמהם הנה מפורש ברישא דאחד מהשותפים שקדם זכה ואי משום מצרנותי מצד האחר מסיפא משמע דאפי' אני מצרן ודאי ואתה ס' אינו יכול לומר וכ"ש הכא דשניהם ודאים שהרי כולם קדמו וקנו בב"א ומאי נ"מ אם הוא מצרן מב' צדדים או מצד אחד ומ"ש ממהראנ"ח ח"א סי' צ"ב דכשיש למצרן טענת אפלה א"כ יש לו שני כחות והוא קודם גם הוא לא כ"כ רק כשני כחות מתחלפים טענת אפלה וט' מצרנות ולא כששניהם משום מצרנות כגו"ז דסו"ס כח מצרנות כח חד איהו ומ"ש דגם הכא שסו"ד יבנו הכותל ויאפיל על בנינו עיין בסי' קנ"ד שעור הרחקת האפילה היא ד' אמות והכא הוא עצמו כתב שיהיה רחוק יותר מט' אמות ועוד דעיקר יסוד מהראנ"ח הוא מדברי רי"ו אבל הריב"ש חולק ומהראנ"ח עצמו לא עשה זה רק לסניף ובפרט ששם מיירי כשבאו לקנות בב"א אז העדיף בעל ב' כחות משא"כ כשקדם וקנה שגם בכמה כחות אינו מסלקו. ב) במ"ש מסי זק"ן דאפי' לא החזיק רק אחד מהם זכה השני כתב הוא דזה דוקא לס' י"א אבל לסתם ס"ל דצריך חזקת שניהם וה' כסתם ורמזו לעיין בסמ"ע, ובמחי' לא העמיק בדברי הסמ"ע והצעת דב"ק היא על מה שהוסיף הרמב"ם בדברי הש"ס מלת בעצמו ופי' ה"ה ז"ל לחד פי' שכונת הרמב"ם בזה שר"ל אפי' הלך והחזיק שלא בפני חבירו ומבני שיאמ"ל לך חזו"ק ולפי פי' זה הוק"ל לסמ"ע א"כ מה הוסיפו הי"א שכתב הש"ע ותי' דהוסיפו שאפי' נא הוחזק רק אחד מהם ולא שהרמב"ם אינו סובר כן אלא שזה אינו מפורש בדבריו ורם הוסיפוהו וחזר הסמ"ע לומר דלפי הב' שמלת בעצמו היא שחזקת אחד מהם יהיה די י"ל דכונת הש"ע בי"א שיש אומרים שזהו כונת הרמב"ם עצמו בהוספתו לומר שדי כשהחזיק אחד ומזה תבין דהסמ"ע לא אסיק אדעתיה שהרמב"ם חולק בזה ועיין להרה"ג צדק ומשפט ז"ל בסי' זק"ן שפלפל בזה ולבסוף כתב שדעת מרן בי"א לא שבא לחליק על הסתם אנא בתחלה הביא דברי הש"ס כמו שהעתיקו' הרי"ף והרמב"ם ואח"כ הביא הי"א להורות דיש מפרשי' הסתם כך וסיים דמ"ש אח"כ ואפי' לא הוחזק רק אחד מהם שהוא דין מוסכם דהרי הוכחנו מפיה"מ דהכי ס"ל להרמב"ם והרא"ש כתבו מדין חליפין וה"ה כתב דאתי במכ"ש עש"ב ונאים הדברים למי שאמרן ועל יסוד כתבנו לתוספת נופך בחצי ירח מ"ש הג"מ דהלוך סגי ר"ל כיון שכתבו כן בהחזיקו שניהם ואנן אסיקנא דאחד כשנים א"כ בהלוכו נמי סגי אבל בנד"ז אחר שבנה דהוא יותר מנעל וגדר ופרץ לא היינו צריכים לכ"ז דגם הג"מ יודו בזה וכמ"ש הב"י ז"ל ומה שחילק דהוא לא עשה חזקה רק במקצת והשאר עודנו מעורב לשניהם גם בזה שכח דאפי' קנה יו"ד שדות ביו"ד מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן עיין בסי' קצ"ב וה"ן חזקתו במקצת קנה כל החלק המגיע והיא זכתה בשאר ובהך נמי דסי' זק"ן מילא עסקינן דגם אם הוה לאחד שליש ולב' ב' שלישים והחזיק במקצת זכה בכל חלקו ואל"כ הי"ל לבאר ומ"ש על טענתה בחליפי המקום שאומר ליתן לה ואומרת שאינו נכון לה ואומר שמתחלה לא היתה להשארת המקום רק לעשות שם חנות וג"ז יועיל מעולם לא שמענו לאבד זכותו של חבירו ברכושו במה שהיה במחשבה תחלה ג' עמ"ש דכיון דלא ימצאו דרך אחרת אין בזה דדב"מ השיב דל"א רק בבית דירה התשו' מובנת מעצמה, דכיון דהטעם הוא משום דדב"מ אינו אלא משום ועשית היוה"ט ובצריך אין כאן היוה"ט א"כ מאי שנא ומ"ש דזה שנוי במחלוקת אנה"ן אלא דקי"ל הלוקח הוא המוחזק ד עמ"ש שהמוכרת עצמה יש לה זכות לעבור מפה למגרשה ונא עדיף כחו מכחה השיב דבתחלת קנייתה מן יק"א לא היתה דעתה לכך כבר כתבנו דרכוש אדם הברור לו אין לאדם לעכב עליו מכח מחשבתו הראשונה ורשאי בשלו לשנות מחשבתו כרצונו וז"פ ה' עמ"ש דבאשה המוכרת ליתא דדב"מ השיב שיש חולקים בזה ומרן אעפ"י שהזכירה בב"י השמיטה בש"ע ע"ד השמטה שכח מ"ש הפוס' בזה ואכמ"ל ומצד החולקים כבר כנה"ג בהגב"י אוכ"ט הזכירם וכתב דהלוקח הוא המוחזק ע"ש ומה שטען כי טעם הדבר הוא מפני שלא תמצא מי שיטפל וכאן הוא אמ"ל לקנות ממנה וא"ץ טפול הנה לשון תלמידי הרשב"א שכתבו זה כך הוא לפי שאין לה מי שיפקח במעשיה רצו חז"ל שיהיה ממכרה קיים כדי שיקפצו בנ"א לקנות את שלה ע"כ ור"ל דזה היה טעם גזרתם בתחלה אבל ודאי כשגזרו לא חלקו כידוע לרגיל בתקנות חז"ל ובזה אזדא ליה מ"ש לגבי האשה הקונה ששותפיה ישתדלו בעדה ולמטוניה תקשי ליה אמאי החולקים ביש לה בעל הוצרכו לטעם הערמה וכן ביתומים אמרו דהיכא דאית הערמה איתא לדדב"מ ואמרו דכשיש לה בעל וכן באפוטרופוס ליתומים כיון דיש להם מפקח איתא לדדב"מ אנא ודאי דאו מהא ליתא דנימא כשגזרו לא חלקו והוא פשוט ו עמ"ש ממקור ברוך ז"ל כשיש שטר מקנה די השיב דזה דוקא כשהאדמה ברשות המוכר משא"כ כשבעל המצר מוחזק בה לא ידעתי איך עוקר עצמה של האשה מרכושה וחושב עצמו למוחזק בה ואי משום שטתו שהוא שותף עמה כבר נשתרש שותפותו ממש"ל ומ"ש עוד דבעינן שנתגלה המכר והחזיק הקונה תרתי אמת כי הכנה"ג בהגה"ט הביא דמהריב"ל נסתפק בזה בלשון הטור אבל הרואה בלשון הש"ע דלא תלה הדבר רק שלא יהיה בצנעא וגם בלשון הטור כתב המקו"ב ז"ל דפשוט בכונתו דר"ל דכשנתגלה בזה הוחזק הקונה והכא בנה הרב מהרמ"ו הי"ו אמר למהר"ב בפנינו כי הוא הגיד לו תכף כאשר קנו ומפורש בריב"ש סי' תק"א ובדברי הרא"ש ז"ל דדי בזה ועיין למקו"ב ז"ל דגם בלא נתגלה שטר לחוד מהני וכ"ש דשט"ז יש בו ק"ס ובכל מקח הק"ס מועיל יותר מחזקה כידוע ז' על היסוד שכתבנו שהלוקח הוא המוחזק הביא מ"ש מהראנ"ח ח"ב סי' דכשהחלוק ביניהם אי מחל או לא מחל דאין הלוקח מוחזק בחשבו דגם בדבר מחילתו נסתפקנו ועשינו הלוקח מוחזק אמינא ליה דבזה פשיט ל כיון שידענו שנתגלה המכר ובסיוע טעם השטר ויש בו ק"ם דודאי זכו לכ"ע ונא כתבנו ט' שהלוקח מוחזק רק לרוחא דמלתא לשאר הצדדים שזכרנו וגם להבנתו יראה מ"ש מהרשד"ם ח"מ סי' זר"ע דגם במחילה י"ל דכל היכא שיש ס' דיינינן קולא ללוקח וחומרא למצרן כיון דלוקח זכותו ברורה בידו מן התורה והמצרן אינו אלא מתק"ח ע"כ וכן בדין ממאי דקי"ל באה"ע כל ס' בתקנה העמידהו על דין תורה והדברים עתיקים ואכמ"ל ועל משמרתנו נעמוד שהלוקחים זכותם חזקה בידם ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה.
מאי"ן