אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן טו

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן טו

סימן יד

עיר שמנהגם למנות רב בהסכמת אנשי העיר אשר יצא לפניהם ואשר יבא בכל צרכי הצבור והנהגותיהם ועל ידו באים גם נדבות לת"ח ולעניים והדרך להודיע הסכמתם לרב הראשי בקושטא והוא לוקח לו מינוי רב בדבר המלך ושולח ובזה תשקוט הארץ אך בפעם הזאת שנסתלק הרב הקודם ז"ל קם חכם אחד מבלי המלכת הקהל וכתב הוא וקרוביו בחשאי לקושטא כי ר"ב ורב מנין הסכימו על מינויו והרב בקושטא האמין להם והנה פתאום בא לו מינוי מלכותי ובהשמע פתגם המלך ארץ רעשה על זאת אך קשה הדבר להשיבו משום כבוד המלכות ובפנים העיר נתהוו כמה מריבות וקטטות וגרמו הוצאות רבות והוא ברסן שתפש וגם ממון העניים בידו להוציא כחפצו מתנשא לאמר אני אמלוך עליכם בחזקה ולזה שואל'ים הלכו לדעת אם יש ממש במינויו אם לא.

תשובה עלי לבי דוי להשיב בזה כי ידוע הוא אופייה של אומתנו הק' לברוח מן השררה ואפי' בש"ץ כתוב בא"ח סי' נ"ג שיסרב עד ג' פעמים וכ"ש בשררה כזו ומי לנו גדול משאול המלך וכתיב ביה והוא נחבא אל הכלים וכ"ש בלי המלכת הצבור וצא ולמד מ"ש בברכות דנ"ה ארי"ץ אין ממנים פרנס על הצבור אא"כ נמלכין בצבור שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל אמר לו הקב"ה למשה הגון עליך בצלאל אמ"ל אם לפניך הגון וכו' אמ"ל אעפי"כ לך ואמור להם לישראל הגון עליכם בצלאל וכו' ועיין בתשב"ץ ח"א מסי' קנ"ח עד סי' קס"ב דב"ק כגחלי אש על רב המתמנה בלי הסכמת הקהל ועיין להגאון חת"ס חו"מ סי' י"ט וז"ל הרב הזה (שנתמנה בלי דעת הקהל) אם כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים לא טוב עשה בעמיו לעלות ע"ג מרומי קרת בחזקה ואיה חכמתו בתלמוד הלא כה אמרו בברכות דנ"ה וכו' ולקמן ית' בע"ה דלמינוי רב צריך אסיפת הקהל עם טו"ה וחבר עיר והסכמתם ברב מתוך כל (זה ירמוז הכתוב ויהי בישורון מלך הוא הרב בהתאסף ראשי עם טו"ה וחב"ע יחד עם שבטי ישראל כל הקהל יחדיו היינו רב מתוך כל) ועיין להריב"ש סי' רע"א שאין לאדם ליטול רשות מהמלך שלא ברצון הקהלות ומי שעושה כן הוא מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין ופסקה מור"ם ח""מ סוס"י ג' ועיין בח"מ סי' שפ"ח דין מצער הצבור רח"ל ולפיכך אני תמה על החכם אם אמת הדבר הזה

ואם ח"ו מפני כבוד המדומה יצרו הסיתו לתלות קיומו זה במינוי באחת מב' טעמים אי משום חתימות האנשים שחתמו לו או משום שכבר השיג מינויו בהורמנא דמלכא ודינא דמלכותא דינא חל עלי חובת ביאור להגיד כי ישר דלמיצוי ההלכה אין בם מועיל שאפילו אם היו הרוב מסכימים ומיעוט מוחים מלבד שהמעיין בפ"מ ח"א סוס"י כ"א הביא מחלוקת בזה אפי' במידי דאיכא רווחא להאי ולהאי דלמהרש"ך ח"א סי' ס"ו ס"ל דהרוב כופין למיעוט ומהריב"ל חולק וס"ל דגם בזה יש מחלוקת הפוס' עוד המעיין שם יראה ויבין שלא נחלקו רק כשכת אחת מוחים שלא למנות רב כלל אבל כשכולם מסכימים למנות רב רק שכת אחת בוחרת ברב אחד והשנית בזולתו לכ"ע הוי סוג זה מסוג רוחא להאי ופסי"ל ובזה ישב הרפ"מ ב' תשו' מהרשד"ם מסי' פ"ב לסי' פ"ה ע"ש, וכן הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן בזה השוה תשו' מהרשד"ם דסי' פ"ה דחשיב מינוי מרביץ תורה רו"ל ופסי"ל עם תשובת מהר"ש הלוי יו"ד סי' ח' דחשיב לה רוחא להאי ולהאי דמהרש"ה מיירי בממאנים למנות שום א' דבזה דין הוא שיכופו הרוב למיעוט ע"ש וא"כ בנד"ז שהכל רוצים למנות רב אלא שמוחים בזה ובוחרים בזולתו לפי"ז הוי רו"ל ופסי"ל אלא שראיתי להגאון חק"ל בח"מ דל"ו בטעם הז' הביא שנראה מתשו' מהר"ם שהביא מור"ם בח"מ סי' קס"ג דס"ל גם בזה דהרוב כופין וצירף עם זה ס' פוסקים אחרים ואף הרפ"מ עמהם.

ומ"מ אין מכ"ז ראיה לקיומו כי המתבונן בשורש המחלוקת עיניו יחזו שלא נחלקו רק על מינוי מרביץ תורה דבזה הכל מרויחין מתורתו בדרשותיו לרבים והוראותיו משא"כ בנד"ז שאין לו שום עסק ברוחניות שיש ב"ד קבוע ודרשנים זולתו וכל מינויו רק בהנהגה הגשמית ומוצא הכסף ומובאיו כ"ע יודו דהוי בזה רו"ל ופסי"ל ובסוג זה כבר ידוע וקמחא טחינא מח' ראשונים ואחרונים אם כופין או לא ועיין בחק"ל ח"א לח"מ סי' קט"ו וח"ב סי' כ"א ומ"ב נדיב לב ח"ב ח"מ סי' כ"ט האריכו בזה ומסקנתם דהגם דקי"ל דרבים מוחזקים לגבי יחיד היינו דוקא לענין מסים אבל בנדון כזה הממע"ה וכן הסכימו רבנן מארי דארעא דיש' הרב אדמ"ק ח"א סי' ע"ד ומוה"ר כמהרח"א בס' בני אברהם ח"מ סי' ה' ושמיו"ט סי' ל"ב וחיים שאל ח"א סי' ך' דיחיד המוחה ומוחזק בשלו הוא המרים דגל הקי"ל ולפיכך אנחנו חייבים בעקבותיהם נלך מה גם דבעי"ק יש קהלות אשכנזים שהם נפרדים מספרדים בכל ענייניהם ולהם הגם שהם שייכים במינוי זה של חכם באשי לא הי"ל שום ידיעה וגילוי דעת במינויו של זה וכבר ידוע שאעפ"י שמהראנ"ח ז"ל הוא מכת הסוברים דהרוב כופין למיעוט עכ"ז כתב דמה שמינו קהל אחד שלא מדעת ורצון קהלות אחרים אין בו ממש והגם שמתוך דברי מהרש"ך שם בסי' ס"ו נראה להפך ויוכלו לכוף משום דהוי מגדר מלתא הנה כתבנו דבנד"ז אין נו שום מינוי ברוחניות ואין כאן משום מגדר מלתא ובפרט שה שהמוחים טוענים נגד המסכימים כי הם דורשים בזה רק להנאתם והנאות קרוביהם וכו' ואם הדבר כן הנה פשוט דכל הנוגע בדבר פסול לדונו ולהעידו עיין בח"מ סי' ל"ז והחק"ל שם הביא מפ"מ ח"א סי' ד' דכשכונת הרב רק להשתרר לכ"ע אין הרוב כופין למיעוט כהך דזקן שנידה לכבודו וכ"ש דאפי' לסוברים דהרוב כופין למיעוט הנה מתנאיו הוא שיהיה רוב מתוך כל והגם כו החק"ל בח"מ ח"א סי' קט"ו דקע"ו כתב שבעיר גדולה איך אפשר להיות ואיזה בית אשר תבנו לקבץ הכל וכו' מ"מ עלתה הסכמתו שצריך הכרזה ופרסום ושהרוב יחוו דעתם בפירוש ולא בשתוקה דאי שתקי אמרינן לא חש להשיב ומ"ב בנד"ל שם כתב דאם חתמו כ"א בפ"ע או שהשמש חזר להחתימם כ"א בפ"ע לא הוי רוב מתוך כל ובנד"ז לא הוה שום הכרזה ופרסום ועוד תיוהא רבא איכא בנד"ז דלו יהי אלא שרוב זה שלם בכל תנאיו מ"מ כיון שבעי"ק תלי"ת יש קרוב למאה ת"ח בן פו"י ולא הסכימו עמו אפי' חומש מהם והנשארים מוחים הנה נודע מ"ש הפוס' דבתר רוב חכמה אזלינן ולא בתר רוב המון ועיין לחק"ל שם בטעם הז' שכתב משם פני משה ח"א סי' ד' דאם רוב הת"ח נגד רוב מנין בתר רוב חכמה אזלינן ועיין לו עוד בטעם הד' דגם למ"ד רכ"ל היינו שיהיו עמהם כל טובי העיר ובנד"ז ליכא לא טו"ה ולא רוב חכמה נוסף גם הוא שיש ב"ד קבוע אש החבר עיר וידוע בח"מ סי' רל"א דבכל הסכמה צריך הסכמת חב"ע ואז תתקיים ועיין בחק"ל שם בטעם ה"ה מ"ש בזה והביא ממהרשד"ם יו"ד סי' קי"ו וקנ"ה וממהראד"ב סי' ס"ג ומהריב"ל סי' ע"א ופ"מ ח"ת סי' ד' דאם יש רבנים בעור צריך הסכמת כולם ולא די באחד ובנד"ז מלבד שלא היה להם שום ידיעה אדרבה הם מוחים עלית על כולנה דכל מ"ש הוא אי הוי הכא רוב ושלם בצדדיו אפי"ה לא מהני אבל הכא אפי' מיעוטא דמיעוטא של העיר לא הוו וכ"ש עם צירוף המושבות דגם להם יש שייכות במינוי זה ואין להם ידיעה ממנו ואם כן הרוב כופין למיעוט שמענו המיעוט יכפו לרוב לא שמענו ואע"ג שהרב בחיים שאל ח"א סי' למ"ד הביא מתשו' הרשב"א בח"ג סי' תמ"ג שבכל קהל וקהל אין נמנעים מלעשות תקנות וכו' אעפ"י שאין שם רוב הקהל כי ענייני הקהל הם מסורין לגדוליהם וכו' והם כאפוטרופוסי' וכו' עש"ב מלבד דאין המסכימים הכא ממונים מהקהל או גדוליהם עוד עיין לו שם שעמד בסתירת דברי הרשב"א דידיה אדידיה שכתב שאין למקצת הקהל לעשות דבר בלתו הצבור כולו וכו' ותי' דמ"ש בסי' תמ"ג הוא שכן דרך הקהלות והקהל אינם מוחים אבל אם מיחו במה שעשו שלא מדעתם אין במעשיהם ממש וכן הביא ממרדכי פ"ק דב"ב משם ראבי"ה דאם הקהל מיחו אין במעשיהם כלום והכא הרי מיחו ומכ"ז יבין החכם שאם בא לסמוך כפי הדין על הסכמת אלו נא מצא ידיו ורגליו כי אין בו ממש.

אתאן השתא מצד דינא דמלכותא אי מהני ליה הנה בח"מ סוסי"ג כתב מור"ם שרשות שנתן המלך בזה"ז אינו כלום ומיהו אם קבלוהו הקהל עפ"י כתב המלך יכול לדון וי"א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך או השר דזהו בכלל דד"מ להושיב שופטים ודיינים מי שירצה ע"כ והמעיין במקור יראה כי ס' קמיתא היא מהטור ומשמע דלדידיה אפי' גמיר וסביר ל"מ ליה רשות המלך ואדרבא מגרעות נתן עיין בש"ך סקי"ב והי"א היא ס' הריב"ש סי' רע"א והביא ראיה לדבריו ממה שהיה מועיל רשות ר"ג שהיה לו כח ממלכות פרס גם הביא שכ"כ הרשב"א באלפים סי' תרל"ז וכו' ולבסוף מסיק דגם הטור שכתב דל"מ היינו לאינו מובהק אבל למובהק מהני ע"ש ומור"ם בתשו' סי' קכ"ג כתב דרשות משר ומלך מהני והבי"ר מעזרא ונחמיה שמשנו עפ"י כורש וכן שאר מלכי בית שני ור"י ראש המדברים שנתמנה עפ"י קיסר עיין בפ' במה מדליקין והביא דברי הרשב"א והריב"ש הנז' וכו' ורק שיהיה ראוי לכך ע"ש נראה שתפש להלכה כס' י"א שבהגה ועיין להרב או"ת ז"ל סוס"י שדחה ראית הריב"ש דה תם ר"ג מפני שהיו מזרע ב"ד הזכרים וגם רשות המלך הוא דאהני ולא משום דד"מ לחוד וכן מדקדק מדברי הטור שכתב דרשות המלך בזמן הזה א"מ ומאי שנא זה"ז מזמן קדמון חם לא משום ששם היתה נטילת רשות מזרע בית דוד הזכרים ואנכי לא ידעתי מה אשוב על ראיות מור"ם שבתשובה הנז' ואפ' שיאמר הרב דגם בשם היו נוטלים רשות מזרע בית דוד או שהיו מקבלים אותם עליהם דבזה כ"ע מודו ולא מכח דד"מ ומ"מ עדיין עומד נגדנו מ"ש הרמב"ן בתשו' סי' רמ"ה ופסקה מרן ביו"ד סי' של"ד דממונה מצד המלכות ואינו רב בתורה אינו יכול לנדות לכבודו ומור"ם לא הגיה כאן כלום ועיין בגוף תשו' הרמב"ן שרק קונסין המבייש לפי מה שהוא ולדברי מור"ם קשה אטו גרע מינוי המלכות ממבזה לממונה מהקהל עיון בכנה"ג ח"מ סי' ת"ך בהגה"ט וגם ביו"ד סי' בהגה"ט דינו וגם אם נאמר דהגם דד"מ דינא אינו אלא למי שהוא רב בתורה וכמ"ש מור"ם מ"מ אכתי מ"ש ביו"ד סי' רכ"ח סמ"ז שאם ציוה המלך שלא יחרימו שום חרם כ"א בהסכמת ראובן ואם החרימו יהיה בטל והחרימו חל החרם וכן בסוס"י רי"ח פסק שאם השר צוה לבטל מקצת מההסכמה שאינה בטלה ע"כ דנראה מכ"ז שדבר מלך שלטון לא מעלה ולא מוריד והיותר מתמיה הוא שעיקר דברים אלו הם מהרשב"א והריב"ש שכתבו דמינוי המלך אות ביה דד"מ שוב מצאתי להרב דבר"י אירגאס סוסי"ל כתב דהא דד"מ דינא לסוברים כן אינו רק למינוי דיינים שזה מחק המלוכה אבל לתקן תקנות או לבטל הסכמות גם הרשב"א והריב"ש מודים שאין רשות המלך מועיל כלום ע"ש ועיין בחיים שאל ח"א סי' למ"ד וממוצא דבר אנו למדין דגם הרשב"א והריב"ש לא אמרו שיש בזה דד"מ רק לגוף המינוי כלו' שהוא ידון אבל עפ"י ד"ת אבל שלא עפ"י ד"ת או שיתקן תקנות או להוסיף ולגרוע בישנות ל"ש בזה דד"מ וכן מפורש עוד להדיא בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ק"ט וז"ל ולענין דד"מ ודאי לא אמרו אלא במאי דאיכא הורמנא דמלכא והדברים שהם מדיני המלכות דד"מ אמרו דינא דמלכא לא אמרו אלא כמו שאנחנו יש לנו משפטי המלוכה שאמר שמואל לישראל כך בשאר האומות דינים ידועים למלכים וכו' אבל דינים שדנים בערכאות אין אלה ממשפטי המלוכה וכו' שאם אין אתה אומר כן בטלת ח"ו דיני יש' וכבר בא מעשה לידי ודנתי כן ע"כ ומזה אתה למד דל"א ז"ל דד"מ רק שמחוקי המלוכה להעמיד דיין אבל לא שיוכל לשנות מדיני יש' ומנהגיהן ותקנותיהם ח"ו גם ידוע תדע דגם מינוי שופטים שכתבו רשב"א וריב"ש דהוא מחוקי המלכים לאו כללא הוא ועיין בתשב"ץ ח"א סי' קנ"ח האריך בזה והטיל תנאי דבעינן שיהיה זה חק מיוסד בחק המלכים לא שיחדשהו מלך וגם שיהיה שוה לכל בני מלכותו ומזה דן למינוי רב בעירו שאין להם חק להעמיד שופטים והגם שלגוים מעמידים אין ללמוד ליש' דאפ' שאין מעמידין הם רק מחיוב דתם לא מצד חק המלוכה ע"ש ממוצא דבר אנו למדין דגם מצד דד"מ אין קיום והעמדה למינוי זה חדא כי הנה הב"ח ז"ל הבין בטור כמ"ש דגם לגמיר וסביר ל"מ מינוי המלך רק אם קבלוהו והוסיף דלהרמב"ם ל"מ גם בקבלוהו ואע"ג שהש"ך ז"ל חלק עליו בשתיהם אני מצאתי להרשב"ש ז"ל בסי' תקל"ג שכתב כהב"ח ששם הוכיח לרב שנתמנה מטעם המלך וכתב דלהטור לא מהני גם בקבלוהו רק אם גמיר וסביר דהא בזמן ר"ג נמי ל"מ רשותא אלא למאן דגמיר וסביר ומה שהיו חכמי הדורות נוטלים רשות לאו משום דד"מ אלא שלא יעלילום פושעי ישראל וכ"כ מ"ב דרבינא ביכין ובועז ח"א סי' י"ז וז"ל ולענין מי שנתמנה דיין בהורמנא דמלכא ולא קבלוהו הצבור אלא מחמת האונס ברור שאין דינו דין ואסור לי לדון וכו' וכזה הורה א"מ ר"ש ז"ל ואפי' אם הדבר במחלוקת פשיטא דהצבור מוחזקים לגבי דידיה בגופם וממונם שנית דאפי' לרשב"א וריב"ש דיש בזה דינא דמלכותא הרי מ"מ לא מהני אלא למה שיש לו זכותו בו מדד"מ חקי המלכות והכא זכותו היא רק לענין גו"ק וירושות ובאלו אין לו בקיאות בדיניהם והמה מודים דבדלא גמיר וסביר ל"מ רשות המלך ואם להוסיף ולגרוע בתקנות או בעניני הכספים הרי כתבנו דאין זה מחק המלכות ג' כי חק המלכות שלא יתן מינוי רק בבחירה נעלמת מהקהל ועפ"י רוב הבוחרים אז יתן והכא אין זאת ועיין לחת"ס שם שכתב כנדונו ואין ס' כי הרשאתו מהשר הרשאה בטעות היא כי לו ידע כ"ז לא הרשה אותו כי חפץ חסד ומלך במשפט יעמיד ארץ ולא ביד חזקה וא"כ אין לו ע"מ להשען ע"כ ומינה לנד"ז והרי נתבאר דגם מצד דד"מ אין במינוי זה ממש:

ומאחר עלות כ"ז המבין יבין דלא נשאר עוד מקום למה ששאלו אם חייבים לו הקהל תשלום ההוצאות שהוציא ע"ז דמי יחייבם אחר שהיה שלא מדעתם הן אמת שאם היה זה לטובתם היה מקום לפלפל במ"ש מור"ם סי' רס"ד וכן כל העושה פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי כי לא צויתיך וגם בזה עיין למ"ש ביש מאין ח"א סי' ל"ה דלאו כל אפיא שוין בזה אבל בנד"ז לא נכנס בסוג זה דהם אומרים דזה לרע להם ואדרבה שמעתי כי מבקשי' ממנו ההוצאות שגרם להם להפסיד בזה מכח דד"ג ועיין מ"ש בי"מ ח"א סי' ל"ח בזה והחת"ם שם בסיף השאלה כתב דכל פרוטה שיטול הרב ההוא מהכנסת הרבנית ע"י כפית השר גזל היא בידו וד"ב:

ויען כי לא יכולתי להתאפק מלהעיר אזן ידידי הרב הנז' כי אלוף נעורי הוא ואהבת עולם בינינ'ו זה אני אומר לו אעיצה עליך עיני הרף מאף מהתנגד ולצער הצבור וזכור דברי הריב"ש ומור"ם ז"ל הנז"ל כי מצער הצבור עתיד ליתן את הדין והמחזיק במחלוקת עובר בלאו דכתי' ולא יהיה כקרח ואל תשכח מ"ש בתשו' מהר"ם ב"ב דפוס פראג דקי"ב וז"ל ועוד גזרנו ונדינו והחרמנו בשמתא ובשם מיתה שלא יהיה אדם רשאי ליטול שררה על חבירו לא ע"י מלך ולא ע"י שר ושופט כדי לענוש ולקנוס את חבירו לא בדברי הבאי ולא בדברי שמים וכו' אם לא שימנו אותם הקהל מפני חשיבותם והעובר על גזרתנו יהיה באלה ונדוי ומוחרם בשם מיתה ויהיו כל יש' מובדלים ממנו חתומים ואינם חתומים תלמידיהם ותלמידי תלמידי תלמידיהם וחבריהם גדולים וקטנים פתו פת גויים ויינו יין נסך וספריו ספרי קוסמין והשומר וכו' וחתומים רשב"ם וריב"ם וראב"ן ועוד ק"ן רבנים וכן העתיק בס' כל בו סי' קי"ז ויש בו תוספת וז"ל והמדבר עמו יהיה כמוהו ואם מדעת המלך ויראת המושל ידבר איש עמו לפי"ש לא וחול עליו נדוי ובלבד שלא יערים ולא ירבה שיחה עמו ע"כ ועיין באו"ת סוס"י י"ג וחת"ס שם סי' י"ט העתיקו קצת מזה גם ביכין ובועז שם בהגה כתוב אמ"ה כבר תיקן בזה הרמ"ז הרשב"ץ עם מוה"ר הריב"ש ז"ל תקנה בכח חרם ונדוי שלא יקבל אדם בעולם מינוי בענייני הקהל בהורמנא דמלכא דלא היא כתובה אצלנו ע"כ (הוצרכו לזה מפני שלא נדפסו בזמנם דברי הראשונים הנז') ועיין בשכנה"ג ליו"ד ריש סי' של"ד מ"ש משם שה"ג בפ' שבועת העדות ודון מינה ותקותי חזקה שאחרי ראותך כל אלה תאהוב שלום ותרדוף שלום ובל"ס שהבורח מהשררה היא תרדוף אחריו וה' יברך את עמו בשלום.

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה