אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן יד

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן יד

סימן יג

שאלה מערי המערב יע"א אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים בשכר והאמינו נאמנות מפורש וכעת גדלו היתומים האם מחוייב לתת בידם חשבון מכל הנכנס ויוצא לידו או לא וב"ד כופין אותו ע"ז או לא. תשו' בקצ"ר אמיץ כי העתות ספורות לעד"ן שאין ב"ד יכולין לכופו לסדר החש' לדעת מרן דסומכים על שולחנו הגם דבעת כניסת העזבון בידו בראשונה מחייבין אותו לסדרו ולעשות ממנו שטר שמוש וכמו שתי' הב"ח והפרישה בח"מ ס' ר"ץ בתי' קמא לסתירת ס"ג כשימנו אותו ב"ד וכו' מרישיה לסופיה. ע"ש וכן ביאר מרן דעתו באבק"ר סי' קנ"ט וכן דנו רבני מקנא"ס יע"א דגם בהאמינו אבי היתומים מחוייב לפנקס כל העזבון מטעם שכתב מהרמ"פ ז"ל דלא תדע מה ילד יום ושמא ימות האפוט' ויחטפו יורשיו העזבון ומה תועיל הנאמנות שהאמין לו ולא ליורשיו וגם הגאון יוא"ל ז"ל סי' קכ"ד החזיק בזה ע"ש מ"מ באחרונה נראה דס"ל למרן שא"ץ למסור להם חש' וכמו שסתם התם בסט"ז כשיגדילו היתומים וכו' בפרט שחילק בשבועה בין מינוהו ב"ד למינהו אבי היתומים ואילו במסירת החש' לא חילק וגם שמור"ם הגיה עליו ס' העטור בלשון וי"א וגם מור"ם עצמו שסיים אח"ז וכן ראוי לנהוג ואשכחן למשכה"ר שכתב דבמקום שסתם מרן ומור"ם הביא וי"א וסיים וכן נ"ל להורות דהכי נקטינן ע"ש אין זה מהכלל דהכא מ"ש וכן ראוי לנהוג לאו מילי דמר נינהו אלא דברי מהרמ"פ ז"ל כאשר יראה המעיין בר מן דין המעיין שם באבק"ר יראה שהאריך להוכיח דהרא"ש פליג על העטור ורצה להוכיח דגם הרמב"ם ס"ל כהרא"ש ומשמע שדעתו לפסוק כמותם ככלליה למיזל בתר עמודי ההוראה והגם דשם בסי' קנ"ג כתב דיש לבע"ד לחלוק על הדיוקים שנראים מה"ה ז"ל נגד דברי העטור שמחייבו לתת חשבון מ"מ אסיק דיפה כחם מיהא דל"א רק שראוי לתת חשבון אמנם אם אירע שלא דקדק וכו' אין לחייבו לא ממון ולא שבועה ע"ש ומינה נמי בנד"ז אנה"ן אמרינן ליה אחוי חשבונך משום והייתם נקיים אבל אם ימאן מאיזה סבה מהיכא תיתי לכופו ובמונח זה מובנים דברי מור"ם שאחר דברי העטור דמיירי על החש' בראשונה כתב דברי מהרמ"פ וכן ראוי לנהוג דמיירי על החש' באחרונה ואינו ענין אנא משום דס"ל שיש לנהוג כהעטור לכתחלה ולא לעכובא לזה כתב דברי מהרמ"פ וכן ראוי לנהוג גם בחש' האחרון ועיין למהריק"ש ז"ל בערך לחם שנ"ל בדעת מרן לסתום רק במינהו ב"ד (רבני המערב שחייבו לתת חש' גם באחרונה אשתמיט להו תשו' מרן הנז' ולזה דנו כהעיטור) והגם שהרה"ג פעמוני זהב הנד"מ בסי' ר"ץ הביא תקנת גאוני המערב בש' יג"ן וז"ל תקנו חז"ל שכל אפוטרו' הן מינוהו ב"ד הן מינהו אבי היתומים יתן חשבון מדוייק לב"ד ואם נראה להם החש' אינו מדוייק מסלקין אותו ע"כ אין לומר דתקנו בין בתחלה בין באמצע בין לבסוף ומ"ש ואם אינו מדוייק מסלקין אותו דל"ש לבסוף נימא דלצדדין קתני דפשט הדברים לאו הכי משמע גם הרב המחבר שם מתוך פירושו לתקנה הנז' משמע דלא תקנו רק למי שרוצה לימשך ולא לעת סילוקו באחרונה ומה שהוסיפו בתקנה הוא דמן הדין לא היה חיוב החש' רק בתחלה גם במינהו אבי היתו' וכמו שפי' הב"ח והפרישה אהך דס"ג בש"ע וכן מתבאר בתשו' בעי חיי ח"מ ח"א סי' רי"ח מטעם שימצאו היתומים לתפוש אותו על טענת בריא ואתו רבנן והוסיפו בתקנתם גם באמצע כדי שלא יאבד ממון היתומים אבל לבסוף שכבר נסתלק מנין לנו להכניסו בכלל התקנה וכן משמע מדברי הרבנים שבס' תוש"י ז"ל שם דאתו לחיוביה גם בסוף מכח ס' העטור ואינהו דבקיאי בתקנות המערב לא אתו מכח התקנה ש"מ דהתקנה לא היתה בזה ולו יהיה אלא ס' בתקנה הנה קי"ל באה"ע סי' קי"ח ס' בתקנה העמידהו על דין תורה.

בר מן דין בנד"ז הציע הרב הפוסק הראשון שאבי יתומים האמינו בזה"ל והאמינו בנא"ג ומפורשת כשע"כ ע"כ הנכנסות והיוצאות וכו' בלי שיזדקק לשום שבועה וכו' ואפי' חרס"ל וכו' ומאחר שכל טעם המחייבים להראות החשבון הוא משום שיוכלו להשביעו בטענת בריא והכא אפי' אם יבררו בעדים איזה טענה וכ"ש בבריא דידהו אינם יכולים לה להשביעו כיון שהאמינו כשע"כ וכמ"ש בסי' ע"א ס"א א"כ מה מקים לחייבו להראות החש' ומה תועלת בו ועיין לכנה"ג סי' ר"ץ אות קכ"ב שלמד מדברי מהר"מ ריקאנטי סי' ת"ר דבהאמינו האב לא משבעינן ליה אפי' בטענת ודאי ובבאה"ט סו' צ"ג סק"ח כתב דגם בנוטל שכר דמשביעין אותו בטענת ס' נמי מ"מ אם האמינו גם על טענת בריא בפירוש תו לא משבעינן ליה והגם דבנדון אחר היו יכולים לטעון אולי מהחש' נדע איזה טענה שאינה בכלל הנאמנות עיין בסי' ע"א ס"ג מ"מ הכא דפירש שהאמינו ע"כ הנכנסות והיוצאות הרי סגר עליהם המדב"ר והדין דין אמת כמו שפסק הרב הפוסק הראשון ואין ליתומים רק להטיל חר"ם כמ"ש סי' ע"א ס"ו אך לא עפ"י מנהג שכתב התומים דבמקום חר"ם נהגו להטיל חרם בפי' עיין שם בסי' פ"ב כיון דהכא פטרו מחר"ם להדיא עיין שם בפתחי תשו' סק"ט זהו הנלע"ד וצוי"מ.

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה