אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן ז

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן ז

סימן ו

נדרשתי לחוות דעתי במעשה שהיה כי שלשה שותפים קנו אדמות מהגוים וכולם נכתבו בחוגי"ט בעש"ג ע"ש אחד מהם דוקא, ויען כי אחד מהשותפים הנז' נדחק למעות ולא היה לו לשלם דמי חלקו, הלך אצל ראובן ולקח ממנו כסף, ומכר לו בעדו חלקו בכל האדמות הנז' בשטר מכר גו"ש כתחז"ל ובק"ס בכל חו"ת כתחז"ל וגם צוה למי שכתובים על שמו בחוגי"ט שיעבור חלקו בכל האדמות הנז' לשם ראובן וכן עשה, רק שבסוף שטר המכר העשוי בדיננו נמצא כתוב בזה"ל אחכ"ז בא לפ"ע חו"מ הרב הקונה פ' הנז' ואמ"ל אתם הוו עע"ג וק"מ וכו' שהטבתי חסדי עם פ' הנז' שמהיום הנזמ"ט ועד משך ד' חדשים נו"מ מזמן הנזמ"ט אם ישלם לי פ' הנז' הסך הנז' אזי מו"מ הרי חיובא רמיא עלי ועב"ך להחזיר לפ' הנז' את כל המקנה שקניתי ממנו ולהחזירם בערכאות הממשלה בשמו או בשם אחרים שירצה פ' רק אם יעברו הד' חדשים מיום הנזמ"ט ולא שילם לי את הסך הנז' בכל אופן שיהיה אזי המקנה הנז' בתקפו עומד לחלוטין ואנ"ס דח"ל ק"מ פ' הנז' לאשר ולקיים חיוב ההטבה הנז' מרו"ס בקגו"ש וכו' ועד"א ח"ש וכו' ע"כ, והקרקעות הנז' היו תחת רשות הקונה הנז' להחכירם לאחרים לזרוע בהם וכיוצא ועברו כמה שנים והמוכר לא קיים תנאו להביא המעות הנז' לפדותם ועתה אומר לפדותם באמרו שכיון שלא תבעו בזמנו אכתי ההטבה במקומה עומדת ועוד שסמוך לזמן הפרעון בשלשה או ד' ימים נשמע קול מלחמת אלמנייא וצרפת, ובזה כל פנים קבצו פארור ונמנעו מלהלוות איש את רעהו או לפרוע החובות ובזה לא מצאה ידו די השב הכסף הנז' והו"ל אונס הניכר. והקונה משיב דעיקר ההטבת הנז' צריכה עיון אם היא קיימת לפו"ד או לאו וגם אם תמצא קיום והעמדה הרי לא פרע בזמנו ועלי דידיה רמיא להביא כסף מבלי תביעתי, ובפרט שטרם הגיע הזמן שלחתי להודיעו כי קרוב הוא ועליו לזמן הכסף לזמן המוגבל, ומה שטען כי מחמת קול מלחמה נאנס. מה לי לאנסו, לא נתחייבתי אני מאנסו לחזור למכור לו, ובפרט שמפורש להדיא אם יעבור הזמן ולא ישלם בכל אופן שיהיה המקנה הנז' בתקפו ומלת בכל אופן שיהיה לטפויי אתא אפילו אם יהיה אופן של אונם אלו הם תוכן טענותיהם ואשיב עליהם בקצרה בעזרת החולד"ע:

ואומר כי לפענ"ד נראה הדין פשוט עם הקונה, ובתחלה צריך להקדים כי קניינו אשר קנה מהמוכר הוא קנין חזק ואלים ואינו מכר על תנאי שכתב בח"מ סי' ר"ז ס"ו מכר קרקע והתנה המוכר שיחזירנו לו כשיהיו לו מעות שאין זה מכר ואסור ללוקח לאכול פירות וכו' דמלבד מ"ש סתם בס"ז מכר לו סתם ואמ"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזיר לך הקרקע הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות וכו' וזה דעת הרמב"ם ז"ל והטור תמה עליו דכיון דחשיב ליה תנאי איך התיר לו לאכול פירות אלא ודאי שאין זה תנאי כלו' והמכר קיים ואינו מתחייב להחזיר לו הקרקע, והב"י כתב לתרץ דבשלמא אם היה התנאי קודם גמר המכר אנה"ן שיתבטל המקח ולא יאכל פירות אבל הכא מיירי שאחר שנגמר המקח הוא שהתנה ואילו לא רצה להתנות היה המקח קיים עכ"פ אלא מדעתו הוא שחייב את עצמו הו"ל כאילו היה שלו מעולם והתנה עם זה למכרו לו כשיביא מעות דתנאו קיים ומותר לאכול פירות ע"כ וא"כ בנד"ז שמכר סתם והלוקח הוא שהטיב חסדו ל"מ לדעת הטור שאין התנאי הזה אלא פטומי מילי ואינו תנאי והמקח קיים בידו לחלוטין אלא גם להרמב"ם שסובר שמחוייב לקיום תנאו מ"מ עיקר המכר הוא מכר חזק בחזקת הלוקח אלא שחיוב חדש הוא שנתחייב למכור לו מחדש כשיביא המעות ודמי למ"ש בסי' ר"ו באומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה וקנו מידו על כך שקנה וכמ"ש הב"י דהו"ל כאילו היה שלו מעולם והתנה עמו למכרו לו, וכ"ז גם אם היו התנאי והמכר בבת אחת זולת שאחר גמר המכר עשה הלוקח התנאי ונד"ד עדיפא מינה שכתבו אחר כל זה בא פי, וה"ל שאחר שנגמר המכר בקניינו וכל חזוקיו ועבר עוד זמן מועט וכמו שנוהגים בכל שטרי מכר ושכירות פעי"ק שאחר עבור זמן מועט מגמר המכר אז קונים מהמוכר על ההטבה וכמ"ש הפוס' עיין בברכ"י ז"ל, ולפי"ז גם אם היה התנאי מהמו' אין הבדל בדין ואחר שעבר זמן מגמר המכר אין זה אלא חיוב חדש אמנם המכר הוא חזק ביד הקונה אותו לדורותיו וכמ"ש להדיא ביו"ד סי' קע"ד ס"ב מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר יש לו דין הלואה וכו' אבל אם נעשה לאחר המקח אפי' שעה אחת ה"ז מכר גמור ואפי' עשה לו שטר ע"ז בקנין ובכל מיני חזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו ע"כ ונמצא מכל האמור דלא יש שום פקפוק לקעקע עיקר המכר ואפי' מצד הסוברים דהשתא שנכתבים הקרקעות בעש"ג הו"ל באתרא דנהגי למכתב שטרא וכל עוד שלא נכתב לא סמכא דעתיה מלבד שבמ"א הארכתי דמכמה צדדים אין זה נוהג בעי"ק ומשם באר"ה מ"מ הכא הרי גם החוגי"ה נכתב בשם הקונה ומכל הצדדים מקחו קיים בידו רק שנתחייב מחדש להחזיר כנז':

ומעתה צריך לעיין בטענת הקונה אם חיוב ההטבה הוא עולה לפו"ד או לא, ונראה דטענתו צודקת בזה מכמה צדדים א) נראה שאפי' שקנו מידו על ההטבה מ"מ אין זה רק קנין דברים כיון שלא זיכה לו החזרה מעכשיו רק שבעת שיביא המעות חיובא רמיא עליו להחזיר וכו' ור"ל שיחזיר באותו זמן ועיין בסי' רמ"ה דהכותב בשטר שדה זו אתננו לפ' אעפ"י שהעידו עליו עדים לא זכה המקבל וסיים מור"ם ואפי' קנו מידו דהוי קנין דברים ע"כ והגם דבנד"ז כתוב מעתה ומעכשיו הרי חיובא רמייא עלי להחזיר וכו' ושם בס"ד כתב יש מי שאומר שאם אמר אתננו לו מעכשיו בין בשטר בין בקנין קנה מעכשיו י"ל דמדכתבה בשם יש מי שאומר ש"מ דלהרמב"ם שסתם כמותו בראשונה ס"ל דגם כשאומר מעכשיו כיון שאמר בלשון אתננו להבא אין זה אלא כמבטיח לתת לו לאחר זמן ובשטר אחר ועדיין לא עשה וסתם ואח"ך מחלוקת קי"ל דהלכה כסתם וכן מדוקדק ממה שכתב בסי' ר"ו כלשון הרמב"ם האומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה ולא כתב כלשון הטור אמכרנה לך מעכשיו במנה, ש"מ דס"ל להלכה דלא מהני רק אם יאמר מכורה לך מעכשיו דמעכשיו גמר והקנה ולא בלשון אמכרנה לך מעכשיו דמשמע שמעכשיו אני מחליט הבטחתי למכרה לך אח"ך ואמת כי המבי"ט ז"ל בח"ב סי' כ"ו האריך להוכיח דגם לשון אמכרנה לך מעכשיו מסלק קנין דברים ועיין לו בסי' קצ"ה וסי' רי"ח, אבל דעת הש"ע נראה ברור כמ"ש, שוב מצאתי לכנה"ג בסי' ר"ו הגה"ט או"א שהביא מח' בזה ולבסוף כתב שמצא תשו' מר"ן ב"י בכת"י שכתב דאע"ג דלשון הש"ס מוכח כדברי הטור לענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ע"כ ומעתה ילמד סתום מהמפורש דכן דעתו ז"ל גם בש"ע ובנד"ז שלא כתב שבעת שיביא המעות הרי הוא מכורה לו מעכשיו אין זה כ"א קנין דברים ואפי' אי לא היה גילוי בדעת מרן הקונה שמקחו בידו הוא המוחזק וכמו שנבאר לקמן בע"ה ובפרט דלשון חזרה בקרקע אין במעשהו ממש כחזרת מטלטלים ועיין בסי' ר"ג דהמתחייב על דבר שאין בו ממש אינו אלא קנין דברים ב) ומצד זה נמי יש לערער בחיוב ההטבה הזאת מכח אס' דפתח בלשון אם יביא וכו' וקי"ל דכל דאי הוי אסמכתא ולא קני כמ"ש בסי' ר"ז ואע"ג דשם בסי"ג כתב דכל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא מ"מ ראה מה שסיים כיצד אם באתי מכאן ועד יום פ' קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך ה"ז קנה וכו' ע"כ הרי ביאר דדוקא באומר קנה בית זה מעכשיו ולא מעכשיו אמכרנה לך, וטעם הדבר כמש"ש בתחלה שאם לא סמכה דעתיה לא היה גומר להקנותו מעכשיו ש"מ דל"מ רק כשגמר להקנותו מעכשיו והגם שמצאנו בתשו' מרן לאה"ע בדיני כתוב' סי' י"א דקנין לחוד הוי כמעכשיו, וגם זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי מעכשיו, וא"כ נימא דל מעכשיו הכתוב פה והזמן והקנין במקום מעכשיו ונימא דמעתה גמר והקנה, מ"מ בש"ע נראה דהסכים לס' החולקים דהא הכא כתב שאמר קנה בית זה מעכשיו וקנו. מידו וכיון דאיכא קנין למה צריך מעכשיו וגם שאמר אם באתי מכאן ועד יום פ' ומשאמר מכאן מוכח שיש זמן בשטר ועכ"ז בעי מעכשיו ש"מ דהסכים לס' החולקים דכולם לא מהנו אם לא יהיה כתוב קנה בית זה מעכשיו ואפי' אם יהיו סותרים התשובות לפסקים כבר למדו מהריק"ו ש"ו דהפסקים עיקר, והגם דיש לבטל טענות הללו שכתוב מו"מ הרי חיובא רמייא עלי וכו' וכיון שנתחייב בלשון חיוב לכאורה היה נראה לדמותו למ"ש בסי' ס' דאע"ג דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלב"ל אם אמר הוו ע"ע שאני מתחייב לפ' בכו"ך חייב והוא שקנו מידו וה"ן הרי לשון חיוב כתוב כאן וגם קנו מידו מ"מ אחר ישוב קל לאו מתייא לגבי אס' כי בשלמא לגבי דשלב"ל דהטעם דלא קני משום דהדבר איננו שיחול עליו הקנין כשנתחייב בלשון חיוב מהני דהוי חיוב על גופו וגופו הוא בעולם אבל אס' דל"מ גם בדבר שישנו הטעם משום דלא גמר והקנה מאי שנא אם החיוב על נכסיו או על גופו ודמות ראיה ממ"ש בסי' ר"ז שהתקינו ח"ס לביטול האס' שזה יתחייב בסתם וזה יכתוב אם יהיה כך הרי החוב מחול, ומה ראו לאטרוחי תרי גברי בתרי שטרי והיה די שיתחייב המתחייב בלשון חיוב ויתנה אם יהיה כך א"ו לא מהני וכמ"ש, ולגבי קנין דברים כבר הביא מח' בזה הכנה"ג בהגה"ט סי' ר"ג אול"ג אי מהני בזה לשון חיוב או לא עיי"ש ונמצא דהוי פד"ר אי בלשון חיוב שייך ק"ד או לא וע"ש באול"ט דכשיש פד"ר בזה המוחזק אומר קי"ל והכא הקונה שמקחו ברור הוא המוחזק.

ואפילו אם נאמר דליכא הכא לא קנין דברים ולא אס' ואין זה רק תנאי בזמן המכר מ"מ יש עוד מה לעיין בהטבה הזאת אם יש לה חלות כי הנה בהצעת השאלה שכתוב שהיו הקרקעות עיקרם לגויים וכשנכתב החוגי"ה בממשלה לא היתה בשם המוכר לזה רק בשם שותפו וכאשר נשתנה עם הקונה ולקח ממנו הכסף השותף הוא שהעביר אותה ע"ש בממשלה בכגו"ז הנה מצאנו תשו' מרן באבק"ר סי' קמ"ט באחד שאמר לחבירו הלויני מעות לקנות בהם קרקעות הנמכרים בערכאות ונכתוב שטר המכר על שמך ותאכל הפירות עד יום פ' אם לא הבאתי לך מעות הרי הם שלך ואם הבאתי לך מעות ה תחזור ותכתוב לי הקרקע על שמי ועבר הזמן ולא הביא מעות ואחר שתים או ג' שנים בא לתבוע והשיב ז"ל בזה שהדין שזכה הראשון ולא מטעם שעבר הזמן דכיון שלא אמר הרי היא שלך מעכשיו ה"ז אס' ומחזיר ומנכה כל הפירות שאכל אלא הטעם הוא קנה עד שיכתוב השטר דאתרא דכתבי שטרא הוא ואפי' אי נהיגי דלא למכתב שטרא אם הקרקע של גוי אינו נקנה עד שיכתוב השטר וכיון שהמלוה כתב השטר על שמו והחזיק בקרקע זכה אפי' לא עבר זמן הקצוב ע"כ והרי נד"ד דכוותה דמעולם לא היה שטר חוגי"ה בשם המוכר ומלבד דפה אתרא דכתבי שטרא עוד עיקר הקרקעות לגוי ואינו נקנה רק בחוגי"ה והרי קדם הקונה וזכה בחוגי"ה והחזיק בקרקע וקם לו אפי' אם היה מביא הכסף בזמן הקצוב וחיוב ההטבה והתנאי לזה חספא בעלמא הוא. עוד יש בכאן טעם אחר אפי' אם היתה ההטבה כדין ובלתי קצבת זמן אלא סתם כל זמן שיביא הכסף יחזיר לו הקרקע ממ"ש מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' ל"ב בנדון שעשה הקונה הטבה למוכר שכ"ז שיביא הכסף יחזיר לו החנות ואם לא יחזיר יפרע קנם כו"ך ונתייקרו החנויות במדרגה גדולה מחמת פחת המטבעות ואז תבע המוכר שיחזיר לו החנות או יפרע הקנס וכתב הרב ז"ל דכיון דנתיקרו החנויות בדרך פלא מחמת פחת המטבעות יטעון הלוקח דלא נתחייב ותלה הדבר בבחירת המוכר באופן כזה מלתא דלא שכיחא דגם המוכר לחבירו וקבל עליו כל אונסין אמרינן מלתא דל"ש לא קביל עליה והאריך שם ע"ע וה"ן הנה ידוע דמסבת המלחמה עלה השער בכל מידי ולפיכך נתייקרו הקרקעות להפליא שמהם ימצאו בעליהם תוצאות חיים ואם היה כסף המוכר בידו היה לוקח בהם קרקע בזמן הזול וימצא בהם כדי חייו לא כן עתה אם השב ישיב לו לא יספיק לקנות ש בהם לשליש ולרביע והוא דומה ממש לנדון מהרש"ך ואונסא כהאי לא קביל עליה, וחוץ מזה אפי' אי הוייא ההטבה אמתני ותקיפא והיה לו קנין למוכר ג"ך מצד הדין מ"מ כיון שקבעו זמן לפרעון ואם לא הביא תהיה המקנה בתקפא ועבר הזמן ולא הביא הנה פשוט בריש סי' ר"ז ובכמה מקומות שהמקנה לחבירו בין קרקע בין מטלטלים והתנה תנאים שאפשר לקיימן אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה ואם לאו לא והכא הרי לא קיים התנאי, אמת כי ראיתי להרב ברוך אנג'יל סי' נ"ה שנדונו היה במכר והטבה לזמן כנד"ז ממש ועבר הזמן ולא פרע ועכ"ז בא לתבוע חזרת המכר באמרו כי הכל לא היה רק בדרך אס' והציע הרב דלכאורה שהקנין הוא חזק דכל דרכי הקנאה היו בו אלא שאח"כ מאיזה הוכחות הציע שמורה הענין ההוא שהיה רק בדרך אס' בעיקרו וא"כ גם אם נאמר דכשלא קיים התנאי בטלה האס' ודומה למ"ש בפ' הרבית הלוהו על שדהו ואמ"ל אם לא תביא המעות מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו מ"מ נראה דהכא והתם היינו דוקא כשתבעו להביא המעות ולא הביא אבל אם לא תבעו והוא לא הביא לא קנה השדה והביא סמך לזה מתשו' הרא"ש והיא בח"מ סי' ע"ג דהנשבע לפרוע לחבירו לזמן פ' ולא תבעו בזמנו דלא עבר על השבועה ע"ש ולפ"ז מצי המוכר דנד"ד לטעון שאתה לא תבעתני והמכר בטל לית לך גבאי רק תביעת ממון ואני אפרע לך אבל המעיין שם בסוף תשו' הרב ז"ל יראה כי הבל יפצה והוא כי הרב ז"ל כל טעמו בזה הוא דמצא הוראה בעיקר נדונו שעיקר המכר היה באס' ובטל מעיקרו אלא שבביטול התנאי תתבטל האס' ולזה כתב שכיון שאין ממש במכר נמצא דתביעת הממון וקביעות הזמן לפרעונו היה לטובת המלוה ועליה הוה רמי למתבע גו זמניה ואם שתק הרי מחל בזמן משא"ך בנד"ד וכל דכוותיה דהמכר מעיקרו הוא אלים וחזק ולית ביה שום אס' נמצא שההטבה היתה לטובת המוכר ולא ללוקח דמאי אכפת ליה ואיהו ניח"ל שיעמוד מקחו בידו ואמטו"ל ודאי דיודה הרב דעל המוכר רמי למהדר לפדות בזמנו ואי שתק הרי הוא שפל ונפסד, וזה ברור בדברי הרב שם דגם בנדונו חזר ועמד לאמר שממקום שבא מהך דהלוהו על שדה משם תברתו דהתם אוקי בש"ס אם אמר מעכשיו אין בזה אס' ונדונו היה המכר במעכשיו (כלו' וכיון דאין שם אס' התנאי היה לטובת המוכר ועליו הוה רמי למהדרא ותי' דאפי' באומר מעכשיו יש מח' בפוס' אי סגי לבטל האס' מבלי שיחזיק בקרקע או דוקא אם היה מחזיק, ונד"ד לא היה מחזיק בקרקע ובזה מצי המוחזק דאיהו מארה קמא דארעא לומר קי"ל דהוי אס' ור"ל דיחזור התנאי לטובת המלוה וכיון שלא תבע הפסיד ועיין מה שהק' עליו הרב מט"ש בסי' ע"ג וגם הרב פנים במשפט שם הק' עליו מהך דערכין דל"א שבראשונה היה נטמן יום י"ב חדש התקין הלל הזקן שיהיה חולש מעותיו בלשכה ע"כ דלדברי מהרב"א מה היה צורך לתקנת הלל בלא"ה נמי כיון שלא תבע הלוקח ביום היב"ח לא יהיה המכר חלוט לו, וכן הביא מתשו' הרשב"א ח"ב סי' רכ"ט דלמד מאותה משנה למכר בהטבה דגם שלא תבעו יתקיים המכר ותבטל ההטבה ע"ש ולפמש"ל ודאי דגם מהרב"א ז"ל יודה במכר בתי ערי חומה וגם בנדון הרשב"א שאין בעיקר המכר שום אס' בודאי שעל הפודה רמי לתבוע הפדיון בזמנו ואם לא איהו דאפסיד, וממילא בנד"ד דעיקר המכר חף מדין אס' הפודה הוא דהו"ל לתבוע וכ"ש שבא בשאלה שהקונה שלח לזרזו על הפרעון קודם הזמן ואם יכחיש בזה ית' לקמן מי הוא המוחזק והגם שטען כי באו"ז מריח המלחמה ננעלה דלת בפני לווין והו"ל אנוס, הנה באנו בזה למחלוקת הפוס' כי הט"ז ביו"ד סוס"י רל"ו כתב דכל דעיקר התנאי תלוי בקביעות הזמן כגון הקו' סחורה מחבירו להזמינה לו ליום היריד דידוע שאם יעבור הזמן עבר זמן מכירתה כה"ג אפי' אם היה אנוס ולזה לא הזמינה אין הקונה חייב לקבלה ממנו אבל אם אין עיקר התנאי תלוי בקביעות הזמן ונאנס יכול לקיים תנאו אח"כ ובנד"ז לכאורה שאין עיקר התנאי תלוי בזמן דמאי נ"מ אם יפרע ביום ההוא או אח"כ אבל הש"ך שם בנקה"כ ובח"מ סי' כ"א סק"ג הרבה לתמוה בס' זו ומסיק כדעת הב"ח ז"ל דלא שנא ובין תלוי התנאי בזמן ובין אינו תלוי כל שהמתנה לא היה חייב בדבר מעיקרא ונתחייב מרצונו על תנאי ההוא וקבע לו זמן הגם שלא קיים תנאו מחמת אונס אין זה חייב לעשות מה שקבל דאנוס רחמנא פטריה אמרינן אבל אנוס רחמנא חייביה לזה ל"א עש"ב ועיין בפ"ת לח"מ סי' ר"ז סק"ב שהביא הפוס' דקיימי בשטת הש"ך ועיין בברכ"י לח"מ סי' כ"א ופנים במשפט ושאר פוס' ונמצא דלא ימלט הדבר מפד"ר ומ"מ מלבד דיש לומר דה"ן עיקר הדבר תלוי בקביעות הזמן דאיך אפשר שלא יקפיד אדם שלא להעביר הזמן שיקבע לפרעון המעות והלא כל אדם בכל שעה צריך לדמי וגם הט"ז ז"ל יודה בזה. לו יהי דגם זה יהיה בסוג המחלוקת הרי תכלית המטרה בזה הוא אם האונס מבטל הזמן ובעת שיביא נקרא קיים תנאו או לא וגם בזה הקונה שהוא מוחזק במקחו יוכ"ל קי"ל והרי להדיא כתוב בסי' רמ"ה דהנותן מתנה לחבירו והתנה עליה ע"מ שיעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו וכו', וה"ן יש לדון בפד"ר דכל ס' שיפול אם נתקיים התנאי הזה או לא נתקיים על המקבל להביא ראיה, אמנם בטענת דמ"ש בהטבה מלת בכל אופן שיהיה דלטפויי אתא אפי' אם יהיה אונם לא ראיתי להאריך בה כי ידוע תשו' הרשב"א ז"ל שהביא הב"י בח"מ סוס"י ס"א שאין לנו לדון בזה בדמיונות אלא במקום שאמרו אמרו ע"ש והגם שהפוס' ז"ל מאלה נפרדו בנדונותיהם ועיין בכנה"ג שם מ"מ אם יטעון עוד דזה הוי אונסא דל"ש היה צריך להרחיב הענין דאפי' קבל בהדייא כל אונס אולי אונסא דל"ש לא קביל ואין מן הצורך להאריך כי לענד"ן שבמ"ש די והותר להעמיד המקח ביד הקונה אותו ככל האמור וצוי"מ

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה