יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז
חושן משפט · סימן ה
שני רבנים אשר אחד מהם מזה לו כשלשים שנה מינו אותו הרב הראשי והועד שלו להיות מורה צדק לעדתו וגם השני מזה קרוב לתשע שנים שנתמנה כמו כן מהרב והועד למורה צדק שמה ושניהם כאחד טובים משרתים בק' לדון ולהורות בדיני איסור והיתר ובדיני אישות וגטין וחליצות ובדיני ממונות וכאשר יצטרכו לשלישי הם מצרפים עמם אחד מהת"ח אשר יבחרו בו ושכר בטלתם הוא מעט אשר זיכו להם המנהלים מזה קרוב לחמש שנים ליטול אותו מקופת הכוללות מהכסף הבא מחו"ל להוצאות העיר ולחכמיה וענייה כידוע ומפורסם לכל באי שער העיר. וכל העם מקצה יחדיו ירננו לפאר את שם כבודם כי בשלום ובמישור הלכו אתם ושפטו את העם משפט צדק. והן בעון בימים האלה נועצו לב יחדיו איזה ת"ח אשר לפנייתם הם דורשים ובשנאה מחמת קנאה מפתים גם אחרים עמהם בטענות בלות מהם אומרים הלא גם בנו דיבר ה' ונתנה ראש גם אנחנו בבהמ"ד לפשר וכו' כי מלאכה ואינה חכמה גם סדר גטין וחליצה כבר מסודר בספרים ומי לא ידע בכל אלה והשררה הזאת אינה ירושה להם. ולפחות יהיו בדה"ץ משמרות מתחלפות לחדשים ומהם אומרים הלא די באחד ועמו יהיו שני צעירים להתלמד ממנו במשך השנים ואחריתם יעשו להם שם כשם הגדולים. ומהם אומרים עכ"פ צריכים הם לנכות מהפרס שנוטלים למחצה וכו' כזה וכזאת לקחה אזן הרבנים בחוצפה סגי ושומעים חרפה ואינם משיבים זולת ישאלו משפטי צדק וזכותם עפ"י דת תוה"ק מאת מע' רבני ישראל שמורי"ם הם חוקים ומשפטים צדיקים, ולהם משפט הגאולה בגזרה דאורייתא ירדו מחוקקים:
ואני אנה ע'ני בא, פותח יד בתשובה, כי נבהלה נפשי ובטני, פליאה דעת ממני, מה להם ולמהומה, לצאת ביד רמה, ולא על הנך דלא מטו בעיני יפלא כי המה כמורדי אור ואין מעצור לרוחם לחשוב שדבורם הקל היא גופא גזרה, אלא על הנך דמטו ומתיימרים לשבת על כסא ההוראה ורודפים אחר השררה, מדוע לא פתחו הש"ע בח"מ סי' יו"ד ס"ג שכתב וז"ל כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה והוא שיהיה הדור צריך לו אבל אם יודע שיש שם ראוי להוראה ומונע עצמו מההוראה ה"ז משובח וכו', והנה מפורש בפרק הרואה דרש בר קפרא באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי ש"מ באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר ופריך פשיטא (כלו' דאסור להורות הל' במקו' רבו) ומשני לא צריכא בשוין ופירש"י אם באת במקום חכם ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו ועיין למהרד"ך בבית כ"ב חדר ט' מה שהאריך שם בזה ונ"ט לסמיכה שהיו עושין כדי להודיע שהוא גמיר דאל"כ יעשה תורה פלסתר וירבה ממזרים וכו' ואפי' לדיני ממונות פסל שם הגאון מאן דלא גמיר וכו' ובתו"ד ז"ל ערך תוכחת מוסר וכתב וכ"ש בדורנו זה שבעוה"ר רבו אנשים שלא שמשו כלל המכריזים ואומרים חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו ועליהם ב"ק מכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואם יקום נגדם איזה גדול שבדור אומ"ל הכבד ושב בביתך שאין בידך לא לחם ולא שמלה ובע"ב נותנים להם אמנה כי ציד בפיהם ומגדילים עצמם בכח התחבולה והמרמה ונמצא ש"ש מתחלל וכל ירא ה' ראוי לו להתקנאות וכו' ולבי נוקפי על גטין שינתנו בזמן הזה שלא ע"ו מומחה וכו' אוי לעיניים שכך רואות שאנשים כאלה יכניסו עצמם בטיב גטין וחליצות שיש בהם כמה דינים התלויים בשערה אשר לא ירגישו בהם כלל. ואף אם לפי ערכם יש להם יראת שמים אינם שואלים לגדול מהם כי חכמים המה בעיניהם וכ"ש דמלתא דלא רמייא עליה דאיניש לאו אדעתיה וכו' והנה אפי' בזמן הראשונים היו ממנים אדם גדול לעסוק בטיב גיטין וקדושין וכו' עש"ב והגם כי מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' א' הביא שיש לחלק בין זמן התלמוד שהיה הכל בע"פ לזמננו שיש ספרים והספר הוא המורה ואין למנוע מלהורות אפי' כשיש גדול ממנו וכ"ש בשוין מ"מ מלבד שהוא עצמו כתב שאין כן דעת הרמב"ם אפי' לאותם הסוברים כן התנה דזה דוקא אם הוא בדוק ומנוסה שיודע לעיין ובעל סברה יודע דעת ומבין ובסוף התשו' כתב דהגם שנראה כן לפי הדין מ"מ בזמננו ראוי לגדור גדר כי רבו בקיעי הזמן שועלים קטנים מחבלים כרם ה' צבאות וכו' ע"ש הנך רואה דלמהרד"ך ז"ל מדינא פסול מאן דלא גמיר וכ"ש כשיש גדול ממנו וכמו שהוכיח שם מסוגיאות ולא חילק מזמן התלמוד לזמננו ולמהרשד"ם משום גדר מיהא גדר גם בזמננו ואם בדורותיהם כן מה נענה אנן יתמי דיתמי, ואיך ישא איש ויסבול הדברים ואומרים כי הכל מסודר בספרים גם סדר הגט והחליצה וכ"ע ידעי לה אתמהה, וכ"ש לאותם האומרים להושיב שנים צעירים עם אחר גדול שיתלמדו ממנו שמודים שהם עדיין לא למדו ורק שיתלמדו מכאן ולהבא, ונראה כונתם שיהיו הצעירים בשם דיינים להשלים מנין השלשה ב"ד אמאי שכחו או לא למדו מ"ש בח"מ סי' ז' ב"ד של שלשה צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים וראשית כולם היא חכמה וכו' וגם למ"ש הברכ"י ז"ל דדוקא אם ימצא בעיר אנשים שלמים בכל מדות אלו אז הוי לעכובא וכו' מ"מ ענין חכמה ודאי דהוי לעכובא וכמו שמפורש בש"ע סי' ח' וז"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין אעפ"י שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות ה"ז שהעמידו עובר בלא תעשה ועיין בסמ"ע דאו או קאמר אינו הגון אעפ"י שהוא חכם או אינו חכם אעפ"י שהגון ומורם סיים שאסור להעמיד ע"ה טל סמך שישאל כל פעם לחכם ע"כ ואפי' לא היה כונתם רק להושיבם להתלמד ולא לדון מ"מ הנה בסי' ט' כתוב בש"ע אין לדיין להניח לתלמיד בור שישב לפניו שלא ישא ויתן עמו ויטה מדרך האמת ועיון בסי' ג' ס"ד ודי בזה. ואם באמת חפצים בקיום הדת שימצאו בעיר אנשים חכמים ונבונים שיצא מהם תועלת להבא זאת יעשו לקבוע ישיבה לת"ח הראוים ללמוד בש"ס ופוסקי' עד שתתמלא כריסם מהלכות איסור והיתר ודיני ממונות ואז מהם תצא תורה להורות לבנ"י חוקים ומשפטים צדיקים כתבתי כ"ז אעפ"י שהם דברים פשוטים והלכות פסוקות לא לחכמים זולת לגול מסוה הטעות מעיני אותם הסומכים על דעתם ולא יפנו תחלת מעשיהם לדרכו התורה אשר צדיקים ילכו בם.
ועל מחשבתם להשפיל גאון הב"ד הקודמים אם להסירם לגמרו או שיוסיפו בתי דינים אחרים ויהיו משמרות מתחלפות או להפחות משכרם אשר זכו בו מקדם זה כמה שנים בכל אחת מהנה לא יצדקו והמחשבה בזה פוסלת, כו אפילו אם היה להם מציאות למנות אחרים גדולים מהם אין בידם וכמ"ש הריב"ש בסי' רע"א וז"ל שנית שאף אם לא היה ר' יוחנן בא בטענת אביו והיה ראוי הר' ישעיה להיות קודם להתמנות מ"מ כיון שכבר היה נוהג בשררה היא שקבלה מעצמו והחזיק בה זכה בה מדגרסי' בירושלמי דהוריות דבי הושעייא ודבי בר פזי הוו עלין ושאלין בשלמא דנשיא וכו' שמעינן מיהא שמי שהחזיק אפי' מעצמו באיזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר גדול ממנו וכו' כי אעפ"י שהחכמ' ראוי להם לברוח מהשררה אבל כשנתמנו בה היו מקפידין שלא להסתלק ממנה כמ"ש בפ' בתרא דמנחות אמ"ר יאושוע בן פרחיה בתחלה כל האומר לו עלה אני כופתו ומניחו לפני ארי עכשיו האומר לו רד אני מטיל עליו קומקום של חמין:
שלישית שכבר נתמנה מהריו"ח בהסכמות קהלות צרפת וקבלוהו עליהם ומעתה אין מורידין אותו דמעלין בקדש ואין מורידין כדאמרינן פ' תפלת השחר במינוי ר"א ב"ע ונמלך באשתו ואמ"ל קא מעברין לך אמ"ל גמירי מעב"ק ואין מורידין וכו' ואעפ"י שהחזירו ר"ג דמאן דלביש מדא וכו' מ"מ כיון שנתמנה ראב"ע בהסכמתם לא הורידוהו לגמרי דמעב"ק ולא מורידין וכו' עש"ב והנה הטעם הראשון של הריב"ש פסקו מרן באבק"ר סי' ר"א ומור"ם ביו"ד בהגה לסי' רמ"ה ע"ש וטעם השני מהרד"ך בבית כ"ב חדר י"ג כתבו על מהר"ד ז"ל דנדונו וז"ל וכ"ש שכבר קבלוהו עליהם לרב לימים ושנים והיה מרביץ תורה ביניהם וגמירי מעב"ק ואין מורידין שלא עשה דבר שלא כהוגן עד שנאמר שבשביל זה הורידוהו כר"ג בפרק תפלת השחר גם לא בא שם גדול ממנו שנאמר משום זה הורידוהו דדוקא בשוין הוא דאמרינן באתרא דאית תמן גבר תמן לא תהוי גבר (בזה הוא פליג על הריב"ש דס"ל אפי' בגדול ממנו אין להעבירו כנז') ובפ"ק דב"ב דאמרו דאימנו רבנן דמתא מחסייא לאותובי רב אחא מדפתי ברישא ולבסוף לא מינוהו שאני התם דאכתי לא הושיבוהו רק חשבו להושיבו ומ"ש הוא שם כל המרעין לו לא במהרה מטיבין לו וכתבו התו' שסבור היה שיחזירוהו ואיך יחזירוהו והרי כבר מינו מר בר רב אשי ולא מורידין היה סבור שיחזירוהו עם מר בר ר"א ולא שיסירו מר בר"א לגמרי ע"כ ומעב"ק ולא מורידין נאמר בכמה דוכתי בש"ס על כמה אנפי עיין ביומא דכ"ב גבי רב דאיקלע לאתריה דר' שילא וקם אמורא לר"ש וכשהרגיש ר"ש שהוא רב אמ"ל נינח מר אמ"ל מעלין בק' וא"מ ופירש"י גנאי הוא לדרשה שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה ע"ש ושם די"ב גבי אירע פיסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו קאמר ר' יוסי ראשון חוזר לעבודתו שני לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט לא לכ"ג משום איבה ולא לכהן הדיוט דמעב"ק ואין מורידין, ותמצא שכן עשו בחזרת ר"ג שזיכו לו שנו שבתות ולראב"ע שבת אחת דלעשות לזה שבת ולזה שבת לא משום דאתי לאתקנוי וכמ"ש התם ולהעביר לראב"ע לגמרי לא משום דמעב"ק וא"מ וכ"כ התו' שם ד"ה הלכה כר' יוסי ע"ש דנפק"מ בזה"ז לפרנס המתמנה על הצבור ע"ש, ומכ"ז למדנו דלא מיבעייא לטעם הראשון דהריב"ש דבלא קבלת צבור נמי אלא שהחזיק מעצמו זכה ואפי' בא גדול ממנו לא מצו לסלקו דהכא ודאי זכה וכן דעת מרן באבק"ר וכמ"ש (ודלא כמהרד"ך) אלא אפי' לטעם הב' דאם קבלוהו יש משום מעב"ק ה"ן שכתוב שהדיין הראשון גם את השני נתמנו בעצת הרב הראשי והועד וזה כמה שנים פשטה קבלתם בכל העור וכולם באים לדון אותם וכו' ואין נודד כנף ודאי דלא מצו להזיזם משררתם דמעב"ק וא"מ והנה במנחות דצ"ט מפורש דהוי דאורייתא דקאמר התם שני שלחנות היו באולם מבפנים לפתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעב"ק וא"מ ואחד של זהב בפנים שעליו לחה"פ תמיד ומנלן דאין מורידין דכתי' ויקם משה את המשכן וכו' ע"ש פירש"י ומנלן דמעלין דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח וכו' בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון מכאן לת"ח ששכח תלמודו מחמת אנסו שאין נוהגים בו מנהג בזיון ע"כ ונראה דרב יוסף יליף דאין מורידים מהך דרשה, והנה ראיתי מקשים על רש"י ז"ל דבריש פ' בני העור תנן התם מכרו ספרים יקחו תורה מכרו תורה לא יקחו ספרים ופירש"י דמעלין בק' וא"מ ומביא תוספתא דמעלין יליף מויקם משה את המשכן שבצלאל עשאו ומשה שהיה גדול ממנו הקימו וא"מ מדכתיב את מחתות וכו' ויקדשו כיון שהוקדשו הוקדשו ט"כ דאמאי שבק ש"ס ערוך ומביא מ"ש בתוספתא דהוא הפך מהש"ס ולעד"ן משום דתנן וכן במותריהם דר"ל שעילו מקצת מהדמי' ונשאר מהם והוה ס"ד דכיון שהיה העילוי במקצתן לא אכפת אם הורדנו המותר קמ"ל דלא, וזה לא הוה ידעינן מילפותא דמנחות דנימא שאנ"ה שהיו המחתות ציפוי למזבח בדיוק ולא נותר מהם מאומה אבל אם היה מותר נימא דאנה"ן שאין מעלין וכן נמי למאי דיליף מינה ללחה"פ שהיו כמדת שלחן שבפנים וכמדת שלחנות שבחוץ ולא נותר מהם ומנ"ל דגם במותר מעלין וא"מ להכי יליף לזה מהתוס' דדריש כיון שהוקדשו הוקדשו כלו' ולא היה רשות לשנות גם מקצת מהם אפי' המותר לקדושה קלה, ומעלין גם המקצת מויקם דהתם המשכן היה חלקים חלקים ולפחות הי"ל לבצלאל שטרח בכולו להקים חלק ממנו ולא היה כן ש"מ דכוליה קדושה בעי לעלויי, ולפי"ז עלה בידינו לכל הדברות דמעב"ק וא"מ היא דאורייתא ואם זכה אחד במשרה המתחלקת לחלקים אין לומר שיעלו אותו בחלק אחד ויורידו אותו באחר אלא דבכוליה מעלין וא"מ ואפ' דלזה אצטריכו למימר ואין מורידין דפשיטא מאחר דקי"ל דמעלין מהיכא תיתי דמורידין אלא הא אתו לאשמעי' דהגם דעילו במקצת אין מורידין במקצת האחר, והך דמעב"ק ואין מורידין לאו דוקא בשררה גדולה. אלא אפי' בשררה קטנה קי"ל הכי וכמ"ש הכנה"ג בבע"ח חיו"ד סי' רי"ח על שני דיינים בעיר אחת אחד להורות איסור והיתר והשני לד"מ והראשון החזיק לחתום ראשון במכתבים וכו' לסוף הביאו אחר לדון ד"מ ורצה שהוא יהיה חותם ראשון והרב ז"ל כתב דזה פשוט ממ"ש הריב"ש סי' רע"א דאפי' החזיק מעצמו זכה. והרגיש ממ"ש מהרא"י ז"ל בפסקים סי' קכ"ו וקכ"ז וקכ"ח דאין השגת גבול בת"ח הבא למקום ת"ח אחר וחילק דלא אמר מהרא"י ודעמיה רק בשררה שיכולין שניהם להשתמש כאחד כגון גטין וחליצות אבל כשאין שניהם יכולים להשתמש בחתימה וכיוצא יודו להריב"ש ז"ל והביא שכ"כ מהרש"ך ח"ג סי' מ"ו ומהר"ש הלוי יו"ד סי' א' (אפשר שזה דעת מור"ם בהגה ביו"ד סי' רמ"ה שהביא ס' מהרא"י וס' הריב"ש יחד מבלי רמז מחלוקת ושו"ר שכ"כ הכר"ש ביו"ד סי' כ"א ע"ש) ולבסוף כתב שאעפ"י שאפשר שמהרא"י והריב"ש חולקים ראובן המחזיק בשררה הוא המוחזק והוכיח תוכחת חיים לשני שבא לשפוט צדק בעיר איך ירצה במשפט מעוקל עליו אני קורא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים והני בעלי אגרופין העומדי' לימינו וכו' חוששני להם מחטאת ויזהרו שלא יכוו בגחלתו של ראובן וכו' ע"ש, וגדולה מזאת מצאתי ראיתי להגאון חק"ל ז"ל בשיירי א"ח שנדפסו בתחלת יו"ד חק"ל ח"א שנשאל בקהל שמנהגם כל עולה לס"ת מברך להרב והפרנסים ולזקנים והיה נוהג הש"ץ לברך לזקן אחד בראשונה אחר הפרנסי' וגזבר בהכנ"ס רצה להקדים זקן אחר קודם לאותו זקן שהחזיק בזה ואחר שקו"ס שעמד הרב בזקן מופלג וכו' ועוד פלפל בהך דמערבין בבית ישן וכו' אסיק דאין ביד הפרנס לשנות מהך ירושלמי שהביא הריב"ש שם והגם שפקפק בזה דאפשר דהתם לא איירי אלא בששניהם חכמים ולא בעמי הארץ והביא ממשפטי שמואל סי' נ"ג ומגן גבורים חי"ד סי' י"א דלמדו מאותו ירושלמי גם אם הזוכה, בכבוד אינו ת"ח וסיום וכ"ן דכבוד מעין שררה דקי"ל ביה מד"ת מעלין בק' ואין מורידין והתם אין חילוק בין אם הזוכה ת"ח או ע"ה וכו' ע"ש ומכל האמור תבין ותידון לשררת דיינות ורבנות במכ"ש ועיין להכר"ש ז"ל ביו"ד סי' כ"ג שהביא דברי הריב"ש ודברי מהרש"ך הנז' לזווג דברי מהרא"י עם הריב"ש ז"ל ולבסוף כתב כלל העולה כי לא מן השם הוא לשום חכם כקטן כגדול להשיג גבול החכם שהוה מרביץ תורה בקהלו זה כמה שנים וכו' והרוצה לבא בגבולו ליטול איזה שררה קטנה או גדולה הרי הוא בכלל משיג גבול רעהו וגם יחידי ק"ק המנגדים להסירו או להביא צרתו בצדו הרי הם עתודים ליתן את הדין וכו' ע"ש ועיין למהר"ח צרולייא ז"ל בס' מים החיים במי מריבה מסי' א' עד סי' י"ב שהעלו להלכה הוא ורבני קושטא ורבני סאלוניק ז"ל שאין להסיר ולא לצרף שום רב עם הרב הקודם ולא להשיג גבולו בשום קפוח פרנסה והדברים ארוכים מאד א"א להעתיקם וכן תראה להה"ג בחקות החיים בח"מ סי' ג' שכתב דכל רב שנהג נשיאותו לפנים דגם שעתה הדרי בהו הרבים מהקהל להורידו אין כח בידם דלא נאמר אחרי רבים להטות בענין סילוק מהשררה דאין כח ביד הרבים לעבור על ד"ת כמבואר מתשו' מהרש"ך ח"א סי' ק"ו ומש"ץ ח"ב סי' ל"ד דאין ביד בני העיר להעבירו משררתו והגם שמדברי מהר"י אדרבי סי' רכ"ד נראה שחולק בזה וכמ"ש בכנה"ג ח"מ סי' רל"א הגה"ט אות ס"ד הנה החק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד כתב שהוא יחיד נגד רבים והלכה כרבים ועו"כ דגם מהרי"א לא כ"כ רק באותו נדון שהממונים לא השגיחו במינויים כהוגן וכו' ועל כעין זה נאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות והברכ"י בא"ח סי' ג"ן הביא מהרמב"ם דאין להעביר ממונה ממינויו אא"ך נמצא בו דבר ערוה ע"כ ועוד דן שם הרב חוקות החיים על ההוצאות והפרס שלו וכתב דהעיקר שחייבים כמו שדנו הרבנים הגדולים כמהר"א ענתיבי מאר"ץ וכמהר"מ ישראל מרודים וכבר האריך התייר הגדול חק"ל ביו"ד ח"ב סי' ב"ן והלכה העלה דכל שסלקוהו לדיין שלא כדין גובה שכרו מושלם לעד לעולם וכ"ן דעת הרה"ג מהרי"מ בס' שפת הים חי"ד סי' נ"ג ע"ש והסכום עמו שם הרה"ג כמהרי"א קריספין ז"ל ככל משפטיו ועיין לו עוד שם בסי' צ"א מה שהאריך בענין זכויות השררה נפלאות מתורתו והגם כי לכאורה נראה ממהרשד"ם ביו"ד סי' קב"ל דנראה שחולק בזה וס"ל דיכולים הקהל להביא חכם עם החכם הראשון מלבד כי כנה"ג בא"ח סי' ג"ן בהגב"י כתב שמהרי"א סי' קי"ו והמבי"ט ומהרש"ך לא ס"ל כן ונראין דבריהם ועיין למהרי"א סי' ס"ח ומ"ץ ח"א סי' מ"ח ומהר"י הלוי סי' ן' ע"כ עוד בה עיין להרה"ג ברוח חיים ח"מ על סי' ז"ך שהאריך בענין זה ושם הביא תשו' מהרשד"ם ז"ל וחילק דל"א מהרשד"ם לענין רבנות רק שאינם רוצים לשמוע הדרשה מפי הזקן ועוד דשם הטעם מפני שמחמת זקנתו לא היה יכול עוד לדרוש. ועוד דשם היה המחלוקת רק בין החכמים אבל כל הקהל היו מסכימים עם החדש משא"ך כשיש חלוק דעות בקהל והאריך שם ולקמיה כתב ודע דאפי' להניח אדם אחר בשררה שזכה הוא לבדו איכא איסור מעלין בק' וא"מ דזה נמי הוי הורדה כמ"ש המבי"ט ח"ג וזרע אברהם חח"מ סי' כ"א וגו"ר חיו"ד סי' ח' דכשם שאין בידינו להעביר מהשררה לגמרי כן אין בידינו לשתף אחר עמו דזה נמי הורדה וכן הכריע החק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד דכל מין ירידה נאסר מדין מעב"ק וא"מ עוד שם עמד אהך דפוס' דאין לת"ח הבא בגבול חבירו משום השגת גבול דל"א כן רק במקומם ובזמניהם דלא הוו קפדי בזה וכו' משא"כ לזמננו דודאי קפדי בהכי יש בזה משום משיג גבול ועני המהפך בחררה וליכא מאן דפליג והאריך לברר זה מדברי הפוסקים ועוד ידו נטויה שם והוכיח דאפי' טעו בהוראה ח"ו ב"ד הקודמים אינו מן הדין לסלקם כמ"ש בתשו' כ"י לאחד קדוש וכ"כ התשב"ץ ח"א סי' ט' ומה שנראה מהב"י בח"מ סי' ס' יש ליישב שלצד ההפלגה שהיה כועס על שכנגדו כ"ך ולקמיה הוסיף להפליא דבהורדה מהמינוי יש בה עון ע"ז וג"ע וש"ד ומוכח אכל חד וחד מינייהו והביא מאמרז"ל ע"פ יען כי מאס הזה את מי השילוח שמאסו בחזקיהו מלך יאודה שהיה צדיק וחסיד למלוך עליהם פקח בן רמליהו וגם מ"ש בילקוט תהלים ע"פ ויקנאו למשה במחנה שנמנו למנות אבירם במקום אהרן ודתן במקום משה שנא' נתנה ראש ומה גרמו לעצמן תפתח ארץ ותבלע דתן וכו' ולקמיה העתיק מ"ש בבע"ח ח"מ ח"א סי' ו' על כת הממאנת ברב אחד שכהו עיניו מראות וז"ל ועל הכת הממאנת אריד בשיחי וקולי לבני אדם מה אדבר ואצעק חמס מעלבונה של תורה וכו' לחוב בדמו של זקן שקנה חכמה אשר זה כמה שם אהל בהם שואף וזורח ולהלבין פניו כי אורו עיניו לאמר לו לעת זקנה זיל דון לגרמך ואל תבא במשפט וכו' היש תרופה או אם יכופר העון הזה אף בלב עולות ואלפי אלים בגשתם אל המזבח וכו' הלא רב ששת ורב יוסף וכו' והנה בשמים עדי כי מדאגה מדבר כי נכמרו רחמי על הממאנים שלא יכוו ח"ו בגחלתו ע"כ וע"ז סיים הרז"ל ז"ל ואם זה כתב הרב על הבא ליכנס ע"י פתח שי"ס דסומא פסול לדון וגם אינו יכול להיות בכחו והונו כ"ש הבא ליכנס שלא בטענה כלל דא"צ לפנים עכ"ל הרב חק"ח ז"ל ועיין בס' כפי אהרן ח"ב ביו"ד סי' ו' תשו' מהרח"ש הלוי ז"ל דבדידיה הוה עובדא שרצו בני עירו לסלקו מרבנותו ואסף איש טהור הפוס' המדברים בענין זה ואסיק שאינם יכולים לסלקו משום מעב"ק וא"מ ואפי' שמינוהו לזמן קצוב והסכים עמו הרב המחבר ז"ל שם וכן עיין בס' תעלומות לב ח"א שנשאל ברב שמינוהו בתנאי לזמן וכתב דעכ"ז אינן יכולין להורידו בעבור הזמן משום מעלין בק' וא"מ והסכים עמו ראש"ל הר"מז ז"ל עש"ב ועיין להרב פני יצחק ח"ה בח"מ סי' א' שהאריך בזה כמנהגו הטוב ועמד אי בעו לסלוקיה מכח שהוציאו קול שהוא טועה בדין דלא מצו, וגם דרוב חכמה אינו מכריע במינוי הרב וכ"ש אם הם מסכימי' מחמת קנאה ושנאה, ושם בסוף התשו' היסב פניו כלפי הרב שבא בגבול חבירו והאריך ובכלל דבריו אביא מ"ש מהר"י מברונא ז"ל בסי' רס"ד דהחכם הבא בגבול חבירו הרי הוא בחרם והעוזרו בחרם כמוהו רח"ל עש"ב ועיין להרב פורת יוסף ח"מ סי' ב' שגם הוא ז"ל האריך לחזק ידי החכם שקבלוהו הקהל אעפ"י שעדיין לא התחיל במינויו עכ"ז אינם יכולים לחזור בהם ובסוף התשו' עמד לענין שכרו אי גבי במושלם אעפ"י שלא נהג הרבנות רק כשהלך נק' התחיל במלאכה וכמ"ש בח"מ סי' של"ג דהלכו החמרים ולא מצאו תבואה והבעה"ב לא ביקר מלאכתו מבערב דמשלם להם שכרם ואייתי מהפוס' דההליכה הוייא כמו קנין מבעה"ב ונשתעבד בה ועוד אשכח רווחא בנדונו כיון דקבלתו בפני רבים כל הנעשה בפני רבים א"ץ קנין והביא דברי מהריק"ש בסי' שנ"ג וז"ל רבים ששכרו מלמד אין יכולים לחזור אפי' שלא התחיל במלאכה דכל דבר שנעשה בפני שלשה ה"ז קיים כיון שאינו מוצא להשכיר את עצמו ומקור דבריו הם מהגמר' סוף מציעא וכו' ע"ש ואח"כ כתב וכ"ת אנה"ן דמשלמין לו כפועל בטל ולא שכרו מושלם וע"ז הביא מ"ש הב"י סוס"י של"ג מתשו' הרשב"א בשכרו דרשן וחזרו בהם שאין בזה אינו דומה הבא טעון לבא ריקם דאדרבה לבו שמח כשהוא דורש וכו' ועוד כי העוסקים בת"ת נוחים הם ואם לא יעסקו ייעפו כהנך אוכלוסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי וכ"כ בתשו' רמב"ן וכ"כ הטור בסס"י שנ"ד בשם ר' יואל גבי השוכר מלמד לבנו וחלה התלמוד וכו' ומזה דן לרב ששכרוהו ורוצים לחזור דמחוייבים לשלם כל שכרו דלא שייך בזה אינו דומה הבא טעון וכו' עש"ב.
סופא דמלתא. היוצא מהמחובר מפום אריותא. דלהזיז שררה וכבוד מהמחזיק בה אפי' מעצמו לא איתי לאיניש על יבשתא. ואפי' לשתף עמו אחר בשררתו אסור בכל שהוא ומה חצפה דתא, גם שכר בטלה שזכה בו לא יצא בגרעון כסף וכדין יציבא מלתא, אלא הדברים שנויים במסכת סופרים וגזרת עירין גזרה דאורייתא, ומאן ספין מאן רקיע לעבור ע"ד תורה ודברי סופרים ולא ליחוש ללטותא, עיני כל יחזו כי הם קמחא טחינא ולא בא הכתוב' פה אלא להעיר אזן באתערותא דלתתא, וישראל קדושים הם ויהי כשמעם ותנו כבוד נתורה לקיים תקום והדרת, ויתברכו בברכה המשולשת מוטב' תלתא, הגיע צעיר למדב'ר בכסלו דהאי שתא, שנת צדק צדק
תרד"ף (לפ"ק) למען תחיה וירשת. הצעיר אליהו ילוז ס"ט הסכמת הרה"ג ב"ד הספרדים בירשת"ו
נחנא בי דינא רבא דפעיה"ק ירושת"ו ראינו את השאלה מעיה"ק טבת"ו אודות הרה"ג המשמשים שם בקדש ברבנות ובדיינות מזה כמה שנים ברצון כל בני הקהלה, ועתה קמו איזה חכמים ואנשים ורוצים. לסלק אותם ממשרתם בקדש ולהפקיד אחרים תחתיהם או להפחית להם ממשכורתם בטענות שאין בהם ממש וראינו גם הפס"ד אשר כוננו בענין זה ידי הרב הגדול הגאון המופ' תנא דבי אליהו ילוז יצ"ו. ואחריו החזיק על דבריו הרב הגדול הגאון החריף ובקי אביר יעקב חי זריהן ונשאלנו לחוות דעתנו על זה.
והנה עם כי הרבנים הגדולים הנז"ל לא צריכי לדידן ולדכוותן כי ידם רב להם להורות חוקים ומשפטים צדיקים. ואמנם מרוב ענותנותם וגם מפני כי המה בעלי המעשה בקשו מאתנו לחוות דעתנו בזה ואמת כי היה ברצוננו להאריך ולהשתעשע בכל דברי ידידינו הרה"ג הנז' אשר האריכו בחריפות ובקיאות נפלאה, ואמנם מרוב טרדות הזמן וגם מפני כי באמת היא משנה שאינה צריכה כי כבר באו ענינים כאלה וכיוצא מאלה בארוכה בכל דברי רבותינו הפוסקי' רו"א לכן באנו בקצירת האומ"ר לחוות דעתנו בזה ונאמר כי עברנו על כל פסקי הרבנים הגאונים הנז' בעיון הלכה כצריך ועם כי יש לעורר דרך פלפול ומו"מ בדבר הלכה באיזה מדבריהם, ואמנם להלכה ולמעשה דבריהם ברורים שרירין וקימים וזאת הלכה העולה מאתנו ג"כ כי חלילה לסלק שום רב או דיין מישראל אשר החזיק במשרתו בקדש כמה שנים, ובפרט אם מתחלה נתקבלו ברצון כל בני הקהלה, אפילו אם בתחילה קבלו אותם למשך זמן ידוע לג' שנים או לה' שנים וכיוצא חלילה לסלקם כמבואר בדברי כל הפוסקים וכ"ש וק"ו בנד"ד כי מתחלה קבלו אותם בסתם, וגם החזיקו במשרתם בקדש משך כמה שנים כי חלילה לסלקם ולהורידם ממשרתם, או להפחית ממשכרתם כדי להכריח על ידי זה כי יסתלקו ממשרתם, והגם דגאון עוזנו הרב הגאון הגדול ח"ד בדרא בספרו הבהיר נדיב לב הכריח "דרב" שלא התנהג כשורה וכראוי יש כח ביד הרוב לסלקו, ואמנם הנה דבריו הקדושים לא שייכים לנד"ד כו"ע מתלתא טעמי, חדא, כי הרב ז"ל לא כתב אלא כאשר אינו מתנהג כראוי וכשורה אבל בנד"ד הני תרי צנתרי דדהבא ידועים ומפורסמים לכל לרבנים יקרים המשמשים בקדש כראוי וכשורה לכל רב ומו"ץ והרי ראיה כי אפילו מהמערערים עליהם רוצים בהם גם עתה ורק כי רוצים להפחית להם ממשכורתם כדי לבזותם לעיני העם או יותר טוב כדי להכריחם שיסתלקו ממשרתם, ושנית כי אפילו באינו מתנהג כשורה דכתב הרב הגאון ח"ד בדרא דיש כח לסלקו הנה תברא בצדה בדברי הגאון בעצמו כי לא כתב כי אם דוקא בזמן שרוב אנשי הקהלה מערערין עליו כי אינו מתנהג כראוי וכשורה דלרוב אנשי הקהל אין לחשוד שהם משקרים מפני הנאה או פניה עצמית, או לחשוד אותם כי רק מפני הקנאה או שנאה רוצים לסלקו דרוב אנשי הקהלה ודאי לא חשידי בהכי, אבל בנד"ד דהוי להפך דרוב הקהל מרוצים בהם ורק איזה אנשים הם הם המערערין עליהם, ונראה פשוט כי היינו מפני הנאה או פניה עצמית או קנאה ושנאה, ולכן ודאי שאין בדבריהם ממש. ועוד טעם שלישי דגם כשרוב הקהל מערערין עליהם ורוצים לסלקם כתב מר בריה דבריה דמר הגאון ח"ד בדרא ה"ה הרב הגאון המפורסם תנא דבי אליהו בהיר הוא בשחקים בספרו הנחמד תעלומות לב ח"א חיו"ד סי' ל"ד דגם כשרוב הקהל מערערין דיכולין לסלקו, מ"מ הדבר פשוט שצריך שיהיה מפורסם ומבורר שאין פרקו נאה, ושאין כונת בני העיר לסלקם מחמת שנאה וקנאה ותחרות ובאיבה ירדפוהו משום כבוד המדומה וכיוצא או משום דמוכח להו במילי דשמיא. אבל כל זמן שלא נתברר ההופך אוקי צורבא דרבנן אחזקתיה חזקת חבר שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן יעוש"ב דהביא ג"כ בענין זה דברי מר"ן הגדול ז"ל בס' אבקת רוכל עיש"ב דברים יקרים וברורים, וא"כ בנד"ד הוי להיפך דלא לבד כי לא נתברר כלל חלילה שום דבר ושום ערעור על הני תרי אריוותא אלא אדרבא שני צנתרות הזהב האלה ידועים ומפורס' במקומם ובכל הסביבות כי המה עושים הכל כראוי וכשורה וכחברים אמיתים ונאמנים אינו יוצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן ח"ו, ולכן זאת הלכה עלתה מאתנו כי חלילה לסלקם ולהורידם מקדושתם וממשרתם, או להפחית להם ממשכורתם, ועל זה באנו עה"ח בש"א אד"ב שנת צדק צדק תרד"ף וכדברי רז"ל הלך אחר יפה וקיים.
בן ציון א' קואינקה נאם
אברהם פילוסוף הי"ו הצעיר מרדכי מיוחס ס"ט