אור ברסלב
יש מאין חלק ב חושן משפט › סימן ג

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן ג

סימן ב

ראובן שמת בנו בחייו והניח בנים, ולראובן עוד שלש בנות נשואות, ונתן לשלשת בנותיו הנז' עם בן של אחת מהם חצר אחת מחצרותיו עם החדרים שבתוכה במתנה גמורה גופא מהיום ופירות שעה אחת קודם מיתתו רביע מהם לכל אחת מהבנות הנז' ורביע הנשאר לבן בתו הנז', וכעת נלב"ע ויצא השטר במתנה הנז' מיד הבן הזוכה הנז' וז"ן לפ"ע חו"מ בא פ' ואמ"ל אתם הוו עע"ג וק"מ בקגו"ש במדל"ב מ"ך כתחז"ל האמו"ץ שמעתה ומעכשיו אני נותן במת"ג שרו"ק לפ' ופ' לכ"א מהם רביע העליות וכו' הכ"ל מתנה גו"ש כתחז"ל מתנה חלוטה להם ולזרעם אחריהם מתנה דלא למהדר בה וכו' מתנה משופה ומנוקה מכל מין טומ"ש מתנה עשויה בכל חו"ת באוה"מ לפו"ד, וכך אני אומר לכם מתנה זו כתבוה בשוקא וכו' ומעתה ומעכשיו אני מסלק ידי וכחי ורשותי ויד ורשות וכח ב"ך מעל המתנה הנז' ומו"מ לא נשאר לי ולב"ך שוה שיור ש"ז כלל אפי' נעיצת ית"ק אלא הכ"ל הם מתנה גמורה החלטית לפ' ופ' הנז' לעשות בהם כחו"ר ולית מאן די ימחה בידייהו וכו', גם קבל אחריות ושעבו"ן לקיום המתנה, וביאר דשייר לעצמו הפירות עד שעה אחת ק"מ אבל הגוף הקנה מהיום ככל מתנת בריא דנהיגי בישראל וקע"ע ועל ב"ך ויורשיו אחריו ס' הפוסק המאשר שט"ז בכל עניניו ואפי' שתהיה סזו"י ואפי' הפוסק עודנו בחיים ולעולם תהיה בעשט"ד עה"ע וכו' ובכן אנ"ס דחח"ל ק"מ פ' הנז' בקגו"ש במדל"ב מ"ך כתחז"ל דלא וכו' ודלא וכו' בביטו"ל וכו' לדעת הרשב"א זלה"ה וחתמו בזמן פ' ע"כ תורף השטר הנז', ועתה מקבלי המתנה תובעים לירד למתנתם בכח השטר הנז' ובני הבן יורשים דאורייתא מעכבים לאמר שאין ממש במתנה הנז' משתי סבות אחת כי יודעים הם שמעולם לא יצא השטר הנז' מתחת יד זקנם למקבלי המתנה וכתבו ונמלך עליו זולת שבשעת מיתתו בהיותם טרודים נכנס בן בתו הזוכה הנז' וגנבו מן הדלוסקמא עם שאר חפצים כאשר המה ראו אותו יוצא וצרור תחת כנפיו והוא מכחיש וכופר לאמר שזקנו מסרו בידו מעת שנכתב ואין עדים בדבר שנית טוענים דכיון דעתה יש חק המלכות לכתוב כל הקרקעות בין במכר בין במתנה בפנקס הטאבו וזה לא נכתב אין בו ממש כמוזכר בפוס' ומקב"מ משיבים ע"ז דמלבד דאירעו כמה עובדי דהמלכות סמכה על שטרי מכר ומתנה העשויים בדיננו ועל פיהם עשתה הטאבו גם עתה כן יהיה ובפרט הבנות מקב"מ אומרים דבלא"ה הם יורשי הנחלה במלכות ואיך לא תסמוך דעתם על שט"ד כי אפי' בלעדו, להם תזכה המלכות מכח ירושה, ועוד דבעיקר הדין בזה יש דעות שונות ושינויים בין נדון לנדון ואנחנו בשם משפט תוה"ק נדגול וכתורה נעשה:

ויען כי השני צדדים הנז' עמדו לדין לפנינו לא יכולתי להשמיט עצמי הגם דלא ניחא לי מכמה סבות, ומה גם דלפי מצב הנדון מיבעי לי לברר הדין הזה במעשה הכתב ועתותי אין בידי להאריך בזה ולהעלותם בספר ובדיו אבל מה אעשה ומ"מ ההכרח יאלצני לבחור בדרך קצרה ורק למיצוי הדין בעינא וזה החלי:

א) גם אם נאמר כדברי היורשים ששט"ז נשאר ביד הנותן עד יום מותו, מיבעי לן למידע כיון שיש בו קנין אם זכו מקב"מ משעת הקנין או בעינן עד דלימטי שטרא לידייהו, והנה בזה מצאנו מחלוקת ישנה הביאה ה"ה בפי"ח מ"ה גזלה ה"ט דלהר"ח והרי"פ בתשו' ס"ל דגם בשטרי הקנאה לא זכה המקבל עד דמטא שטרא לידיה אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל סוברים דמשעת קנין שעבד נפשיה וזכה המקבל מתנה מההיא שעתא אע"ג דלא מטא לידיה וכ"כ בפ"ט מה' זו"מ אמ"ש הרמב"ם על מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על ירכו אעפ"י שקנו ממנו לייפות כחו לא זכה וכו' דזה דוקא במתנת ש"מ בכולה אבל במקצתה כיון שיש בהם קנין זכה אע"ג דלא מטא שטרא לידיה וכ"ך הר"י ן' מיגאש ז"ל ע"כ הנה הביא דגם דעת הריב"מ והרמב"ם ז"ל בזה כהרמב"ן והרשב"א וגם הריב"ש בסי' קס"א הביא כ"ז ופסק להלכה כמותם, אבל בעה"ת שער נ"ב ח"ד הבין בדעת הרמב"ם מהך דדייתיקי קשורה דס"ל כר"ח והרי"ף דאפי' קנו מידו בעינן דלימטי שטרא לידיה, והרב גד"ת הביא דברי ה"ה הנז' שחילק בין מתנת ש"מ בכולה למקצתה, וגם דברי הריב"ש בסי' קס"א שהוכיח מדברי הרמב"ם בפ"ח שכתב אל תטעה במתנת ש"מ שנתן הכל ופירש שהקנה מחיים שאין זה מתנת ש"מ אלא כשאר מתנות הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או קנו מידו קנה הכל ואין יכול לחזור בו דמשמע דבקנין לחוד מהני אע"ג דלא מטא שטרא לידיה, והוא ז"ל כתב דלא יספיק חילוק ה"ה לסתירת דברי הרמב"ם דבדייתייקי כתב בכל הנכסים אפי' בקנין ל"ק ובהך דבפ"ח כתב דאי בקנין קנה ואי משום דהתם בפ"ח פירש הזיכוי במעכשיו והך לא פירש מ"מ הרי כתב הרמב"ם דמתנת ש"מ בקנין בכולה או במקצת בטלה ואם קנו ממנו לייפות כחו הרי היא קיימת ובדייתיקי קשורה אפי' קנו לייפות כחו כתב שהיא בטלה ואם יש הבדל בין קנין חזק דמהני לקנין יפוי כח א"כ הו"ל לה"ה לחלק אפי' בכל הנכסים בזה בין אם נעשה בקנין דאם עמד חוזר לקנין חזק דאפי' עמד אינו חוזר ע"כ ואחה"ר לעד"ן דאנה"ן אלא דה"ה אחר דמשמע ליה הך דמתנה קשורה מיירי במתנת ש"מ הנהוגה דלא אתפרש בה שהקנה מחיים וקאמר דאפי' היא בקנין ליפו"ך דאי בקנין סתם בלא קשורה נמי בכל הנכסים ל"ק משום דאין קנין לאח"מ אלא משום דהוא ליפו"ך דהו"א דמהני אשמועינן כשנמצאת קשורה דלא מהני ומשום דהוה ס"ד דגם במתנת ש"מ במקצת שדינה אדרבה דל"ק אלא בקנין נימא דז"א רק כשאינה קשורה אבל בנמצאת קשורה אמרינן מדלא יהיב לזוכה כתבה ונמלך להכי כתב הרבותא ה"ה דבזה קנה והטעם משום דבפ"ח מפורש דמתנת ש"מ דסתם במקצת סתמה כמתנת בריא וכיון שיש ה קנין ממילא דינה כמ"ב בקנין דמשע"ק שעבד נפשיה ול"ב שיפרש שהקנה מחיים בקנין רק בכל הנכסים אח"ך מצאתי להש"ך ז"ל בח"מ סי' נ"ו סקכ"ז שתי' לקו' ע"ש סו"ד הנה הדב"ז במחלוקת הראשונים ז"ל הוא שנוי אבל לענין הלכה לדידן דאתכא דמרן הב"י סמכינן הנה בב"י סוס"י ט"ל אחר שהביא תשו' הריב"ש דסי' קס"א ומ"ח הראשונים הנז' כתב דהטור בסי' ס"ה סתם כדברי האומרים דמשעת קנין קנה אע"ג דלא מטא שטרא לידיה וסיים דהכי נקטינן דהו"ל ר"ח ורי"פ יחידאי לגבי כל הנך רבוותא וכ"ך בסי' ס"ה אוי"ז ע"ד הטור וז"ל ומ"ש רבינו בשטר הקנאה דמחזירין בכל גוונא כתב ה"ה וכו' (ר"ל מח' הראשונים הנז') וסיים וכבר כתבתי בסי' ל"ט דלית הלכתא כהרי"ף ור"ח בהא וכו' ומזה מדוקדק דהגם שהטור שם כתב במצא שטר מתנה שאם הוא שטר הקנאה שפירש שהקנה לו מיד אעפ"י שלא הגיע השטר לידו יחזיר וכן העתיק לשון זה בש"ע לא ר"ל שפירש בפירוש תוך השטר שהקנה לו מיד שהרי כתב הב"י משם הטור דבשטר הקנאה מחזירין בכל גוונא אלא כמ"ש הדרישה וכ"כ בסי' ט"ל דהכונה היא כיון שים בו קנין זהו עצמו פירוש הענין שהקנה לו מיר, ומכל הנז' משמע דאעפ"י שלא בא שטר הקנין ליד מקבל המתנה מעולם אלא נשאר ביד הנותן זכה מקב"מ, אלא דקשה לזה מ"ש בש"ע סי' רמ"ג סי"ב שטר שכתוב בו שנתן קרקע לפ' בקנין אעפ"י שלא בא שטר זה ליד המקבל אלא לאחר מיתת הנותן קנה ע"כ משמע דמ"מ בעינן שיהיה בידו בעת התביעה ולפי האמור דזכה משעת הקנין מה לי היה בידו או ביד מי שהוא, וכן קשה ממ"ש הטור בסי' נ"ו ס"י במי שחייב עצמו לחבירו בקנין והפקידו ביד אחר בסתם ומת המפקיד לא יתננו למלוה משני טעמים הא' שמא פרע והחזירו המלוה ללוה והשני שמא לא לוה בו מעולם ובשעת הקנין התנה על העדים שיתנו לידו השטר ולא למלוה וכו' והרי הטור הוכחנו דס"ל דשטרי אקניתא בכל גוונא קנה אפי' עודנו ביד המתחייב ע"כ ומובן כי הטעם השני שייך גם במתנה בקנין, ולא אמרינן דמשעת קנין נשתעבד וכבר ראותי להב"ח סי' נ"ו וגם הש"ך שם ס"ק כ"ז העירו ע"ז ותי' דמוכרח לומר דמ"ש הטור וגם הרא"ש אביו ז"ל בכלל ס"ו סי' ג' דמשם לוקח דין דסי' רמ"ג היינו כידוע לנו דהקנה בסתם והך דסי' נ"ו באין ידוע ולפיכך חיישינן שמא התנה על העדים אלא דזה מספיק להשוות דברי הטור מסי' נ"ו לסוס"י, ר"ן והוברר מיהא דכידוע שקנה בסתם בהא קאמר הרא"ש דנשתעבד משעת קנין ול"ב דלימטי שטרא לידיה מעולם ומעתה אכתי ק' בדברי הש"ע דסי' רמ"ג דמשמע דעכ"פ במי דלימטי שטרא לידיה גם אחר מיתת הנותן מיהא, ולזה י"ל דאנה"ן בידוע שהקנה בסתם אפי' לא יצא מרשות הנותן קנה אלא משום דעיקר הדין הוא מתשו' הרא"ש כס"ו סי' ג' ושם מעשה שהיה כך היה שנמצא השטר ביד הזוכה והשואל ר"ל דאפי"ה לא זכה דאין שטר לאח"מ. כי הזוכה הודה שלא בא לידו אלא לאח"מ הנותן והרא"ש השיב לו דטעה בזה דאעפ"י שלא בא לידו אלא אחר מיתה עכ"ז זכה משעת הקנין לזה בש"ע העתיק כלשונו:

איברא דבמ"ש הב"ח והש"ך דהך דסוס"י ר"ן מיירי דוקא בידוע שהקנה בסתם הלא"ה אם השטר נשאר ביד הנותן או שהפסידו ביד אחר בסתם ניחוש שמא התנה וכו' אמת שכ"ך בתשו' הרא"ש דכלל ס"ו ודאי שטר הנמצא ביד הנותן אם אין עדי הקנין קיימין והיה טוען הנותן שעל תנאי קנו מידו ולא נתקיים התנאי אפשר דהוה מהימן במגו דאי בעי הוה קלייה לשטרא כ"ז שלא הוחזק בב"ד אבל הכא שאין השטר יוצא מתחת ידו ואין ידוע שבא ליד המקבל אחר מיתת הנותן אלא עפ"י המקבל וגם הוא טוען שהנותן אמר לו מחיים בקנין והשטר ראיה פקדון הוא בידו מהימן בטענה זו במגו דאי בעי אמר מחיים בא לידי ואין אדם מכחישו וכו' והסמ"ע בסי' רמ"ג העתיק זה וכתב בהסגר דאנן נמי טענינן ליורשים של הנותן מאי דהו"מ אבוהון למטען ועו"כ דבאופן זה מיירי בש"ע דאי מיירי באומר שהיה ביד אחר ושאלו איך בא לידו ואי שכח אסור ליתנו למקב"מ ואם מת נמי דינו כמ"ש המחבר אח"ז (מי שמת ונמצא אצלו מופקד שטר שנתן קרקע ראובן לשמעון וראובן מת יחזירו ליורשי נותן) וכו' הרי דכשהשטר ביד הנותן ואפילו ביד אחר נמי בהופקד סתם ואין בירור איך הופקד הו"מ למטען הנותן או יורשיו דעל תנאי היה, ולדברי הסמ"ע אפי' יצא מתחת יד מקב"מ ונודע שבא לו אחר מיתת הנותן אינו קונה אלא מכח מגו, זולת שבזה תמה עליו הט"ז שם ולדעתו דכאשר יצא מיד הנותן לאחר דאין עוד מגו לנותן שוב אין לו לטעון, ולא ידעתי מה ישיב לדברי הטור דסי' נ"ו דשם מיירי במופקד ביד אחר ואפי"ה כתב הטעם דשמא התנה על העדים, ומ"מ גם הט"ז ז"ל מודה מיהא להסמ"ע כשהוא עדיין ביד הנותן דמצי טעין שהתנה על העדים, זולת הש"ך אני מסופק בדעתו כי בסוס"י ר"ן שכתב מור"ם במ"ב כשהקנה בקנין קנה המקבל, כתב הש"ך ע"ל בסי' נ"ו ס"ה וצ"ע כונתו מבוארת שרוצה לעורר על הקו' שהק' שם מהכא להתם, וא"ך אמאי הניחה בצ"ע אחר שתי' שם דהכא מיירי בידוע שהקנה בסתם אם לא שנאמר דלא ניח"ל בהכי כמ"ש שם דזה דוחק בדברי הרא"ש, ועיין להרב ושב הכהן ז"ל בסי' ז' וח' שהאריך ומכל דב"ק מובן שמחזיק בחילוק זה בין כשידוע שהקנה לו בסתם לכשאינו ידוע, ובזה רצה להשוות דעות כל הפוס' עש"ב, ואנא חרגא דיומא לולא דמסתפינא הו"א דכל חילוקם ז"ל הנ"ז לא ס"ל למרן הב"י ז"ל ומני"ר ס"ל דאפי' כשלא נודע שהקנה בסתם ליכא למיחש שמא התנה על העדים בשעת הקנין אחר שכתוב הקנין בסתם וסימנים לזה דבהך דסי' נ"ו לא מצא מקור לדברי הטור אלא מדברי בעה"ת בשער נ"ב שלמד כן לשטתו מהך דדייתיקי קשורה דלא זכה המקבל אפי' ביש בה קנין ומשמע ליה דבמתנת בריא איירי ומשמע דלמאן דמפרשי לה במתנת ש"מ בכל הנכסים משא"ך במ"ב בקנין ליתיה לטעם שני דהטור, ומאחר דכוותייהו קם דינא לכן אין לתפוש רק טעם הראשון דחיישינן לפרעון דשייך רק בקנין דהלואה ולכן תמצא דבש"ע לא כתב דין זה בסתם ע"כ השטרות רק בשטרי הלואה, וז"ל מי שחייב עצמו בקנין וכו' לא יתננו למלוה וגם לא יחזירנו ליורשי לוה ע"כ וכ"ן ממ"ש הטור בסי' רנ"ח הכותב לחבירו שדה נתונה לך לאחר מיתה וכו' אם יש בו זמן אין הנותן יכול לחזור בו שזמנו של שטר מוכיח שמחיים הקנה נו וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפי' אין בו זמן כיון שאין בו זמן ה מיד כשהגיע השטר ליד המקבל ותמה עליו הב"י כיון שיש בו קנין מה צריך שהגיע השטר לידי והב"ח והסמ"ע תי' זאת דכיון דאיכא ריעותא שהקנה לו לאח"מ חיישינן שמא ציוה לעדים שיחזיקו בשטר ולא יודה בו ע"ש והשתא הדברים ק"ו ומה הכא דאיכא ריעותא לא משמע ליה למרן לתרץ הכי, במקום דליכא ריעותא אלא כתוב שטר סתם לאו כ"ש הוא דלא חייש לשמא ציוה או לתנאי אחר, אלא שראיתי להסמ"ע שכתב דגם הש"ע הכי ס"ל דבעינן דלימטי שטרא לידיה מדכתב וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אעפ"י שאין בו זמן ע"ש ולקוצ"ד אחה"ר איפכא מסתברא דאי הדר ביה מתמיהתו הו"ל לכתוב כלשון הטור קונה מיד כשהגיע השטר לידו כי היכי דלא ניטמי וממלת וכן אין ראיה די"ל דלא השוה אותם רק לגוף הקנין אבל הא כדאיתיה דהזמן גורם לקנות רק כשהגיע השטר לידו והא כדאיתיה דקנין קונה אפי' לא הגיע השטר לידו. וכבר גם הסמ"ע מודה דמור"ם שסיים ע"ד מרן דכל קנין מעכשיו הוא הכי ס"ל, וכ"ן משקו"ט דשקו"ט מרן ז"ל בתשו' אה"ע לה' כתובה עם מהר"י צייאת ז"ל באותו נדון שכתב מהרי"ץ דאעפ"י שהשטר הוא בקנין מ"מ כיון שמפורש שלא יקנה אלא בעת כניסה לחופה לא קנה והרב ז"ל השיבו שאין כתוב כן בשטר אלא בסתם והמתחייב היה מת ואי חייש מרן לשמא ציוה הו"ל למיחש הגם שלא נתפרש בשטר כן א"ו דכל שכתוב השטר סתם ס"ל דמוקמינן אחזקתיה דהו"ל מלתא דלא שכיחא שיכתוב אדם שטר סתם ואח"כ יצוה לעדים, ואולי למד זה מתשו' הריב"ש דסי' קס"א דשם יצא השטר בקנין בעזבון הנותן אחרי מותו וזיכה למקבל מתנה משום דמשעת קנין שעבד נפשיה ולא חשש שמא בשעת הקנין התנה עם העדים איזה תנאי שיבטל הזכות. הגם דהרא"ש רבו דרביה כתב בכלל ס"ו דאם הוא ביד הנותן הוה מהימן במגו דאי בעי קלייה משום דס"ל דהרא"ש לא אמרה רק כשהנותן עצמו היה טוען כן ולא דאנן טענינן ליורשים דמלתא כדנא דלא שכיחא נ"ט להו ומאחר דמרן ז"ל בח"מ סי' ק"ח פסק בסתם כהרא"ש דמלתא דל"ש לא טענינן ליורשים ואעפ"י שהביא י"א דטענינן קי"ל דדעתו לפסוק כסתם משו"ה לא חייש לטענה זו גבי יורשים ועכ"פ כשלא נמצא ברשות הנותן האיר ה' עיני ומצאתי להרמ"ה בכי"ן סי' יו"ד הבי"ד עה"ש סוס"י ר"ן דמ"ב בקנין הנמצא ברשות הנותן אי איתנהו לסהדי נשיילינהו אם היה בתנאי ואי ליתנהו או איתנהו ולא דכירי חיישינן שמא היה תנאי אפי' אם השטר כתוב בסתם וכו' וה"ן טענינן ליורשים והמה כשנמצא ברשות הנותן דטענינן ליורש כל מאי דהוה טעין אבוה ועוד דמוכחא מלתא שע"ת כיון שנמצא ברשות הנותן אבל נמצא בשוק אי אית ביה קנין מחזירין למקב"מ עכת"ד וממנו נקח לכשנמצא ביד אחר ואינו זוכר ואם כנים אנו בזה נמצא מ"ש הסמ"ע בסי' רמ"ג לדעת הרא"ש וכן לדעת הש"ע דבידוע שלא הגיע השטר לידו אלא לאח"מ ולית ליה מגו למקבל או כשנמצא ביד אחר טענינן ליורשים מאי דהוה לאבוהון למטען ליתא אחה"ר וממילא אם כנים אנו בזה יוצא בנד"ז דבאתריה דמרן יתבינן דגם לטענת היורשים דלא יצא השטר מתחת יד הנותן עכ"פ השתא שכבר מת ולא טען דהתנה בפני עדי הקנין אנן לא טענינן ליורשים וזכו מקבלי המתנה הנז' משעה"ק.

ב) וכ"ש השתא דליכא עדים שהיה בידו עד שעת מיתה דאפי' אם נאמר שהוא הפקידו ביד אחרים בסתם והם מסרוהו לזוכה, מ"מ זכה המקבל גם להך חילוקא שכתבו ז"ל דכשלא נודע שהיה בסתם ל"א משע"ק שעבד נפשיה והוא לפמ"ש לעיל דבנמצא ביד נפקד לדעת הסמ"ע שאם שכח הנפקד או מת טענינן ליורשים דעל תנאי נעשה ולדעת הט"ז דכל שיצא מיד הנותן דלית ליה תו מגו דאי בעי קנייה נותנים אותו למקבל מתנה, וכמ"ש משם הרמ"ה והנה צריך לדעת דגם הסמ"ע לא אמר דאין מחזירין למקב"מ בכל גוונא שאם אתה אומר כן נמצא דב"ק ז"ל מס"ק כ"ב לס"ק כ"ג סתראי נינהו דבס"ק כ"ב כתב שאם נמצא ביד אחר צריך לשואלו איך בא לידו ואי איירי ששכח הדבר או מת א"כ אסור ליתנו לו וכמ"ש ר"ם ס"ה והמחבר בסעיף שאח"ז (מי שמת ונמצא אצלו שטר מופקד שנתן ראובן קרקע לשמעון וראובן מת יחזירו ליורשי נותן) דמשמע שאע"ג שאינו ביד הנותן דלית ליה מגו עכ"ז יחזירו ליורשי נותן ובמתנה בקנין קאי הסמ"ע ואילו בסמוך סקכ"ג כתב דמ"ש יחזירו ליורשי נותן מיירי במתנה בלא קנין אבל בקנין מחזירין למקבל אם לא שיש הוכחה שהוא של הנותן כגון שהיו קשורים שטר זה עם שאר שטרות המיוחדין להנותן וכו' וכ"ך בפרישה סוס"י ר"ן להדייא דבנמצא ביד שליש דלית מגו לנותן דמחזירין למקב"מ ע"ש אם לא שנאמר דגם מ"ש בסקכ"ב דבמת כמ"ש המחבר וכו' כונתו כפי מה שפירש הוא התם דבקשורין אין להחזיר למקבל רק אם אינן קשורים דאז מחזירין לו והא דכתב בסקכ"ב דהמחבר לא איירי התם בנמצא מופקד והרי הו"מ לאוקומי ג"ך במופקד ומ"מ קנה המקבל משום דאינן קשורים ובסעיף שאחריו מיירי גם בקנין ומחזירין ליורשי נותן משום דקשורין י"ל משים דבין בסי"ב ובין בסי"ג כתב מרן בסתם ומשמע בין קשורים בין אינן קשורים לזה אסיק דבסי"ב לא נמצאו מופקדים ובסי"ג דמפורש בנפקד הוכרח לאוקומי בלא קנין. הנה גם להסמ"ע לא יהיב לטעון ליורשים רק בנמצאו קשורים וגם בזה הש"ך שמם לא הודה לו וכתב דאפי' כידוע שבא מהנותן אם ידוע שנתן בסתם מחזירין למקב"מ ואם אינו ידוע אין מחזירין לא לזה ולא לזה, וראיתי להרה"ג החסיד כמהר"י אבוחצירא זצוק"ל בספרו יורו משפטיך ליעקב סי' ז' שהוכיח בדברי הסמ"ע ז"ל דל"א גם הוא רק כשיש הוכחה שהנותן הפקידם ביד הנפקד קשורים ולא די במה שמצאנו אותם קשורים, והגם דנראה דוחק דהא עיקר דין קשורים הוא מתשו' הרא"ש סו"פ כלל ק"ה ופסקה הטור בסי' רמ"ג והש"ע סי' ס"ה ושם לא מוכח מידי דבעי שיש הוכחה דבשעת הפקדון יפקידם כך. עכ"פ איך שיהיה בנד"ז מלבד שלא יש בירור שהיו ביד נפקד עוד בה דאפי' היה כן היה צריך להיות נמצאים קשורים גם לפשט דברי הסמ"ע ואז וזכו היורשים לדעת הסמ"ע ולש"ך לא יזכו אלא יורשי נותן ולא המקבל

ג) כ"ש בנד"ז שנמצאו ביד הזוכה ואומר שמחיים באו לידו ואין מכחישו בבירור עדים הנה מפורש בתשו' הרא"ש כל"סו שאפי' היה מודה דלא בא לידו רק אח"מ זולת שאומר שהנותן אמ"ל שזיכה לו מחיים דהוה מהימן במגו כ"ש השתא דקאמר תרוייהו שזיכה לו מחיים וגם מסר לו מחיים ובזה אין מפרכס להפקיע זכותו. וגם למה שאמרו היורשים שראו אותו שהוציא צרור תחת כנפיו מי הגיד להם שבאותו צרור היה כרוך גם השטר הזה ועיין בתשו' הרא"ש דכיסו שכתב ואין אדם מכחישו בדבר שגם לוי אמר שלא היה יודע. אם היו בכרך פירות או שטרות ע"ש והשתא בנד"ז ל"מ אם נאמר דלדעת מרן ס"ל אפי' יצאו מתחת יד הנותן לא טענינן ליורשים שעשה תנאי משום דהוי מלתא דל"ש וכמש"ל אלא גם לאומרים דטענינן הנה י"א דעכ"פ כשלא נמצא ברשותו אלא ביד אחר תו לא טענינן וגם לפשט דברי הסמ"ע הרי הוכחנו דדוקא בנמצאו קשורים עם שאר שטרות הנותן וכ"ש הכא שיצאו מתחת יד הזוכה דמפורש יוצא בהרא"ש דמהימן לומר מחיים מסרם לו:

ד) אמנם עוד צריך לעיין בזה דלפי טעם זה האחרון ניחא לזכות לזה שיצא השטר מתחת ידו אבל האחרים הזוכים שלא בא השטר לידם וגם לא ידעו שבא מיד הנותן ליד זה נימא דאנה"ן דעשה תנאי בעת הקנין וכשמסר לו לזה לו מחל התנאי ולא להם. וגם לזה מצאתי פתרון ממ"ש הטושו"ע בסי' ל"ט סי"ד חייב עצמו בקנין לשנים ואמר לעדים שיכתבו ויתנו בידו ומסר החייב השטר לאחד מהם אעפ"י שלא ידע האחר מזה המסורה ואפי' מת ולא ידע זכה בחלקו ויגבוהו היתומים ע"כ ואעפ"י שהש"ך ז"ל ערער דדין זה הוא מבעה"ת ושם לא נאמר זולת כשאמר לעדים סתם כתבו אבל כשציוה להם כתבו ותנו לידי כתב שם הר"ן דלא זכה עד דמטא שטרא לידיה וא"כ נהי דהך דמטא שטרא לידיה זכה אבל האחרים דלא מטא לידייהו במה יזכו ואולי גם הטור מיירי שבשעה שמסרו לזה אמ"ל שיזכה גם לחביריו וכו' וצ"ע מ"מ המשא"ה ז"ל שם תי' דגם הטושו"ע לא מיירי אלא בשטר בקנין דמשע"ק שעבד נפשיה רק כשאמר כתבו ותנו בידי כונתו שיהיה הקנין תלוי עד שיצא מתחת"י ואז יחול למפרע לפיכך כאשר יצא מתחת"י אפי' לאח"מ הזוכה הרי נתקיימה מחשבתו וחל הקנין למפרע ע"ש ולדעתי הפעוט נראה דאפי' בלא קנין יש ללמוד דין זה מדברי הרמב"ם שפסק כמותם בש"ע סוס"י ר"ן בדין מי שנמצאת דייתיקי קשורה לו על ירכו דאעפ"י שקנו מידו לייפות כחו אלו שנתן להם ה"ז אינה כלום וסיים ואם זיכה בה לאחד בין מן היורשים בין שאינו מהיורשים כל הדברים שבה קיימים. וע"ש בסמ"ע שהביא מה"ה שהרמב"ם מפרש דבריו קיימים שבמשנה דר"ל שאם זיכה במקצת לאחד אף השאר קיים וביאר הסמ"ע פי' אם כתב בשטר צוואה שנתן לג' וד' ונתן השטר לאחד גם מתנות האחרים קיים בנתינתו של זה ע"כ וא"כ השתא יש לדון מזה דהגם דלא נשתעבד משעת קנין מ"מ כשנתן לאחד גם השאר זכו דמסתמא גילה דעתו לקיים כל מה שנדר לתת ולזה פסק גם פה דהגם שאמר כתבו ותנו לידי ולא זכו משעת כתיבת השטר מ"מ כשנתן לאחד זכו הכל וממילא בנד"ז שאנחנו דנין עניו מכח אולי התנה על העדים בשעה"ק והאמננו לזה שנמצא בידו שמחיים נתן לו גם האחרים זכו משעת נתונה לזה:

וגדולה מכל הנז' אני רואה בנד"ז שאין יסוד לטענת היורשים אפי' אם היה יוצא שט"ז מרשות הנותן כיון שכתוב בו מתנה חלוטה דלא למהדר בה וכו' הרי פירש להדיא בקניינו שאינו יכול לחזור בו ותו לא מצי הדר וכ"כ להדייא הרב מים רבים חח"מ סי' מ"א בצוואת ש"מ שנמצאת בארגזו אתר מותו ורצה חכם שכנגדו לבטלה דשמא נמלך והבי"ר מהך דדאייתיקי קשורה על ירכו שאינה כלום והוא דחה לו דכיון דבשטר כתוב להדייא דלא למהדר בה תו לא אמרינן שמא נמלך דאין בידו לימלך ואינו יכול לחזור כיון שכתב דלא למיהדר בה והבי"ר לזה מתשו' הבאה בהגמ"י על ס' משפטים סי' ס"ט עש"ב וכ"ש הכא דמלבד שכתב חלוטה דלא למהדר בה הוסיף וביאר שסילק ידו ויד ב"ך מעל המתנה הנז' ולא נשאר לו ולב"ך שום שיור של זכות וכו' ואין לך ביאור יותר מזה שלא היה לו שום תנאי ולא שיור כלל וא"כ אפי' אם נמצאת ברשות הנותן אין ליורשים שום טענה בזה. ואין לחוש בזה דילמא הני לישני הסופר מעצמו כתבם לשופרא דשטרי ולא ציוהו הנותן בזה כיון שכתבו בסוף השטר ובכן אנ"ס דח"ל ק"מ פ' לאשר ולקיים כל הכתוב לעיל מרו"ס דלא וכו' (פי' דלא כטו"ד) א"כ לא נשאר לפוש לזה חדא ממ"ש הש"ע בס"י דכשכתב דלא כטו"ד יד בעה"ש עה"עי שנית ממ"ש בסי' ס"א דכל שופרי דשטרי שנהגו הסופרים לכתבם כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו כמנהג המדינה וא"ץ לפרש וכו' והכא אנן בקיאינן דכל שטרי מכר ומתנה מנהג העיר לכתוב הני לישני, שלישית שאפי' הנאמנות שאין המנהג פשוט לכתוב כן בכל השטרות עיין בסי' ע"א דאם הלוה טוען שלא נכתב מדעתו לא מהימיננן ליה רק אם העדים לפנינו ואומרים שלא ציוה להם לכתבו רק מפני שראו כן בשאר שטרות כתבוהו ע"כ וכתב הסמ"ע דאם אין עדים בכאן או ששכחו אין הלוה נאמן כיון שכתבו וקנינא מניה אמאי דכתיב לעיל ע"ש וה"ן בנד"ז ע"א המצוי אומר שאינו זוכה מהענין בפרטו והשני איננו כי חלי"ש, אתאן השתא לטענתם השנית שלא נכתבה המתנה בפנקס הטאבו

הנה לכאורה נראה דטענה זו אלימתא ותקיפא לבטל המתנה הנז' וכמו שהאריכו הפוס' ז"ל הלא בספרתם דהשתא שנתחדש נימוס המלכות דכל מכר ומתנה צריכים ליכתב בפנקס הטאבו, ואז ידעו אותו המלכות כי שלו הוא הקרקע לגבות ממנו מס הקרקע האל"ה ישאר לזכות בעליו הראשונים ויוכלו למכרו או ליתנו לאחר ורבים מקפידים שלא לפרוע דמי המקנה עד שיעבור לשמם בפנקס ההוא ע"ז העלו הפוס' ז"ל דלא יתקיים המכר והמתנה עד שיכתב בפנקס ההוא מ"ע ועד אחרן עיין בנדיב לב חח"מ סי' מ"ב ובחקות החיים סי' ן' ובפני יצחק ח"ה בח"מ סי' ג' שאספו להקת הפוס' המדברים בזה והעלו לדינא דבל"ז בטלה המתנה והמכר, דלא גרע מאתרא דכתבי שטרא דההלכה בסי' ק"ץ דלא קנה עד שיכתוב השטר משום דלא סמכה דעתיה וכתב הסמ"ע דאפי' השטר שכותבין לראיה מעכב ע"ש ומהר"י באסאן ז"ל סי' צ"א כתב ב' טעמים בזה אחד משום דינא דמלכותא והשני כיון שנהגו לכתוב בפנקס המלכות הו"ל כאתרא דכתבי שטרא, וכ"כ משמו הרב דברי אמת סי' י"ב וכתב דיש נ"מ בין שני הטעמי' דלטעם אתרא דכתבי שטרא אי פרוש לקנות בכסף או בקנין אחר מהני אבל לטעם דינא דמלכותא לא מהני ע"ש

אמנם אחר ההתבוננות יש לנו לצדד בנד"ז לזכות מקב"מ הללו והוא בהעיר במה שמצאנו להרב משנת ר"א ז"ל סי' ל"ב וכ"כ הרב אזן אהרן משם הרב פורת יוסף ז"ל שהעידו דבקמ"ר קושטא וסאלוניקי תפשו לעיקר כטעם הא' של הרב ד"א ז"ל דאי פריש מהני ולא חשו לטעם הב' משום דמ"ד דלא מהני ביה פריש, ופשטה ההוראה שם מדר דר ע"ש וצ"ל טעמם ז"ל דאינהו ודאי דיתבי אדוכתייהו בחצר המלכות יר"ה ומהם שרים רבים ונכבדים וגם הרב חכם באשי דבקיאי טפי מינן בחוקי המלוכה ובודאי חקרו מהם לדעת תוכן החק הזה טרם תפשוט ההוראה, וא"כ אם לפניהם היה גלוי דהחק הזה הוא מיוסד כפי התנאים שכתבו הפוס' דיש לדון בהם משום דינא דמלכותא ודאי לא הוו ניידי מניה וגם אנן בדידן היינו מתחייבים לילך בעקבותיהם כמו שפסק בש"ע סי' שס"ט ובסי' קצ"ד אלא ודאי חקרו בזה וידעו היטב דחסר בחק הזה איזה תנאי מתנאי חוקי המלוכה והרב דב"א ז"ל והנמשכים אחריו לא שמו לב לחקור בזה רק סמכו על השמועה דיש חק פשוט בזה וחששו לו, והנני מוסיף דלאו מכח קושייא דוקא אמינא לה, אבל מכח מעשה רב שאירע בזמננו פה עה"ק ת"ו בזמן טורקייא דאחד מת ובא הקונה ממנו קרקע בשני עדים דוקא והיורשים מיאנו לעשות לו פראג ושר הטאבו דחה אותם אל המשפט הקאדי ועפ"י עדות העדים זיכה לקונה, ועפ"י פסקו הוכרח השר בטאבו לתת חוגי"ה לקונה וכן ראינו שעפ"י שטר מכר ביהודים עשה הקאדי פסק לזכות לקונה ובזה לקח חוגי"ט אעפ"י שהיה המוכר עומד וצווח שלא מכר וכו' ולא הוה מאן דמשגח ביה, מזה נודע בבירור דהחק הזה הוא תלוי במשפט הקאדי אם יזכה לקונה זוכה ואם לא לא, ואם היה החק קבוע דכל שלא נכתב בפנקס הטאבו אין בו ממש, מה להם ולמשפט, וגם אם נפשך לומר דהחק קיים מצד שאינם עושים הטאבו רק עפ"י פסק הקאדי ולא עפ"י פסק ב"ד א"כ חזר הדבר שהחק לדון דוקא במשפט הגוים ובזה עיין בהגה סוס"י שס"ט דכשהמלך גוזר שלא ידונו רק בדיני עכו"ם אין בזה משום דדמ"ד דא"כ בטלת כל דיני ישראל ע"כ ועיין כמה חילוקי דינים בדמ"ד שם בב"י, ובפרט בשופטים הללו שידוע הוא דמקבלי שוחדא וידוע הוא דאין דינם דין ולזה גם אם ימצא שפעמים דנו להפך לזכות למוכר אין להביא משם ראיה דאתא חמרא ובטש בשרגא וע"ז החליטו גאוני קושטא וסאלוניק שלא לדון בזה דינא דמלכותא, ודבר ה' בפיהם אמת, ועוד תוספת נופך בנד"ז שהן בעון בן הנותן היחידי נלב"ע בחייו רק שהשאור ברכה אחריו בניו הי"ו ולפי הנשמע שעפ"י דיניהם אין לבניו ירושה בנכסי הזקן ורק לבנותיו מקב"מ להם משפט הירושה ובשמם תועבר כל אחוזת הקרקעות בפנקס האימלאק ונמצא דאי הוה אזלינן בזה בתר דמ"ד היו זוכים בכל הקרקעות וכמ"ש הרבנים מוהר"ר ירמיה מורגונטו ז"ל בפ"מ ח"ב סי' ט"ו והרב אדרת אליהו ריקי ז"ל בסי' כ"ג אלא שהרב שער אשר ז"ל חח"מ סי' כ"ג סתר ס' זאת מפ"ס ומפ"ם ונדחה קראו לה ועיין בפנ"י ח"ה סי' ב' וא"כ הבנות הללו הרוצים לעזוב בזה החק ההוא ושומעים לד"ת ללכת להודות לבני הבן בשארית הקרקעות עפ"י דין תורה יאמרו שגם בני הבן הנז' לא ילכו בזה עפ"י החק רק עפ"י משפט התורה, ולא תלקה לנו מדה"ד לאחוז החבל בב' ראשים כי תוה"ק דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ונמצא לפי האמור לעד"ן דנד"ז מוצל מהך דחשש הדב"א ז"ל לדדמ"ד אבל מ"מ צריך לעיין בהך טעמא דאתרא דכתבי שטרא דלא ס"ד עד שיכתוב את השטר והשתא דלא נכתב בפנקס המלכות אע"ג שכתב להם שטר בדיננו עדיין יש נחוש דלא ס"ד כיון דאם הלך והעביר לאחר בפנקס השררה יזכה השני, וכן אם יש על הנותן חובות יגבו מקרקעות אלו וכו' כמו שהאריך בזה הרב פנ"י ז"ל בח"ה סי' ג' ע"ש והביא לעזרו ס' הפוס' בזה ע"ש, דכיון דעכ"פ מקפידים בזה"ז שאין משלמים כסף עד שיכתב בפנקס הטאבו הו"ל כאתרא דכתבי שטרא ולא ס"ד עד שיגיע שטר לידו,:

האמנם לעד"ן לדידן דאתכא דמרן סמכינן אין לחוש לדעתו בנד"ז כיון שכתוב בשטר שנעשית המתנה בק"ס ואין ללמוד מנדונות הפוס' ההם דאינהו ז"ל קיימי בדוכתא דדייני בדגל הקי"ל והיורשים דאורייתא הם ירימו דגל הקי"ל ולהכי שקו"ט בפרטים הנמצאים בנדונם למצוא ס' שנים מהפוס' המסייעים ליורשים משא"ך לדידן דאין אנו דנים בקי"ל נגד דעת מרן הנה מצאנו לו בש"ע סי' קצ"ה פסק בזכיה דק"ס שכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכל מקום שהוא אעפ"י שלא החזיק ולא נתן כסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו וכו' ע"כ הנה פשוט דעת מרן דבק"ס לא מעכב שום שטר כלל וזה מושכל ראשון דמיירי גם באתרא דכתבי שטרא דאלת"ה מאי רבותיה דק"ס מקנין כסף, ועיין בסי' קצ"ב שכתב מרן בקנין חזקה דל"ב שטרא וסיים מור"ם אפי' במקום שנהגו לכתוב שטר רק שלכאורה נראה דזה לא ניתן ליאמר בשטר הטאבו דאנו דנין עליו כי המעיין במהרשד"ם חח"מ סי' קס"ד ומהרימ"ט חח"מ סי' ס"ו הבי"ד כנה"ג סי' קצ"ה הגב"י או"מ דגם הם ס"ל דבק"ס ל"ב שטר. הטעם הוא משום דהקנין אתחלתא דשטר הוא דסתם קנין לכתיבה עומד וזה לא יאמר רק לשטרי ישראל משום דכ"ז שילך הזוכה לעדים לכתוב לו השטר יכתבו לו, כמבואר בח"מ סי' ט"ל אבל בשטר של הטאבו הנה ודאי לא יכתבו מפני כח הקנין, ולפי"ז נאמר דגם דעת מרן כן ול"א רק לגבי שטר ישראל ולא בזה (אמת כי היא גופא תמיהה לי שמהרימ"ט שם מיירי בטענה שלא נכתב שטר במוטיבילי ואיך זיכה שם מכח סתם קנין לכתיבה עומד) אבל לעד"ן דמרן ז"ל אי אפשר לנו לומר דטעמו משום ס"ק לכתיבה עומד כי הכא בסי' קצ"ה אח"ז כתב שאפי' הקנה לו הסודר שלא בפני הקונה נקנה המקח, והא ודאי דקאי אדלעיל אעפ"י שלא נכתב השטר מדכתב סתם ולא פירש והרי מצאנו לו בסי' ל"ט ס"ד שכתב יש מי שאומר דל"א ס"ק לכתיבה עומד אלא כשקנו ממנו בפני המלוה אבל אם קנו ממנו שלא בפני המלוה אין כותבים ע"כ ולפי הכלל המסור בידינו מהסמ"ע ז"ל דכשכותב בשם יש מי שאומר כן דעתו להלכה ואם טעמו בסי' קצ"ה משום ס"ק לכתיבה עומד איך כתב דמהני הקנין אפי' שלא בפני הלוקח ומוכרחים אנחנו לומר דטעמו הוא כטעם השני שכתב שם מהרימ"ט בסי' ס"ה דכל קנין הו"ל כמפרש מעכשיו הוא מקנה וכמ"ש התו' בפ' איזהו נשך דא"כ לא קניא אפי' במפר' מעכשיו דהא ק"ס כמפרש מעכ' ועכ"ז ל"ק באסמכתא ע"ש וכיון דהו"ל כמפרש מעכשיו לפיכך ל"ב שטר דהא קי"ל דאפי' במקום שכות' השטר או פריש מעכשיו קני די וא"כ השתא רווחא שמעתתא בנד"ז דמלבד שכתוב שהקנה בק"ס דהו"ל כפירש ומהני הנה כתוב להדייא שמו"מ נותן וגם כתוב דלא למיהדר בה וכו' כל הני לישני שפירי דאין לך מפרש יותר מזה מלבד די"ס עוד דבמתנה אפי' בסתם ל"ב שטר כמו שהביא מח' בזה הרב פנ"י ז"ל שם והגם כי הקרקע הזה הוא בחזקת היורשים דאורייתא כי עדיין מקב"מ לא ירדו לו הנה נוסף כח בשטר הזה שכתוב שם שקבל ס' הפוסק המקיים שט"ד עליו ועל יורשיו אחריו וכו' ואעפ"י שיש בקבלה זו מיימינים ומשמאילים וגם אני בעניי עמדתי בזה במ"א לך נא ראה הרי עיקר טעם המפקפקים בה משום דלא ידע כמה מחיל וכתב הגאון מהרח"ף שם בסי' נ"א דכיון דכל עיקר חיובו יהיה על שטר מכירה או מתנה וכו' הרי על אותו דבר הקוב בא החיוב ע"ש ובפנ"י ז"ל שם ודון מינה לנד"ז דהו"ל דבר קצוב וידע כמה מחיל וגם לס' פרה"א ח"ב דנ"ט והרב פרי הארץ וקמ"ר ז"ל דס"ל דלא מהנייא ק' ס' הפוסק לגבי יורשים, עיין בפנ"י שם דל"א כן רק כשלא כתב עליו ועל יורשיו רק קבל עליו משא"ך בשט"ז שכתוב להדייא עליו ועב"ך ועיו"א, לא אמרוה, ועיין עוד להגאון שער אשר בח"מ סוס"י כ"ו שחילק דל"א כן זולת בהקדש שהקדיש ש"מ שבשעה שחל ההקדש כבר מת ואינו בא רק לחוב ליורשים. משא"ך במתנת בריא דחל החיוב על עצמו וכשבא הממון לזכות היורשים כבר חל החיוב טרם שיבא לזכות היורשים עש"ב, ועוד אוסיף לבאר דאע"ג דהרב פנ"י ז"ל שם הוסיף לחזק דבריו בנדון ההוא דהאידנא דאיחסור דרי ואינם שומעים לקול מורים וגם אנחנו בעוה"ר אין בידינו להעמיד הדת על תלה לכוף לנותן או לב"ך להודות במכר ובמתנה לפני עש"ג אפי' אם יזכו הקונים בד"ת א"כ ודאי אליבא דכ"ע לא ס"ד דקונים או מקב"מ עד שיכתב בפנקס הטאבו כי שם פחדו פחד מזה אולי יבעטו ואין מכלים והרה"ג מהר"ח מודעי ז"ל אעפ"י שסתר כל דבריו, בזה הודה לו ע"ש וזה יראה שיאמר גם לטעם דפריש, מ"מ יראה לע"ד דבנד"ז יספיק ל"מ למ"ש דהאידנא נגלה לנו דגם המלכות עשתה טאבו עפ"י עדי ושטרי ישראל וא"כ הזוכים ס"ד בעת שנכתב להם שטר ישראל וגם ימצאו עדים ורק לכבוד הרבנים ז"ל לא נודע להם זאת ולשטתם כתבו כן, מלבד זה נדון זה משונה מכל הנדונות דהכא המזכה היה ת"ח ויר"ש מהני דלא עבידי דמשנו בדבורייהו וכ"ש דהמתנה הוא לזרעו יוצאי יריכו ובודאי דלא הדר ביה ולבע"ח ליכא למיחש דהוה אמיד והיה מלוה ולא לוה, גם מבני הבן לית להו למיחש אחר שבדיניהם לית להו ירושה והבנות הם היורשות וחיך יפחדו מהם חם לא ישמעו ד"ת וילכו לדיניהם אדרבה הבנות המה יזכו בכל מכח הירושה מלבד צד זכות של המתנה ובזה נראה דלכ"ע יודו דסמכה דעתייהו דהזוכים ואי משום האומדנא דהר פנ"י ז"ל דממה שלא כתב להם בחיים חיותו בפנקס הטאבו נראה שהיה דעתו בזה אולי ימלך לזה הניח פתח פתוח לפניו כבר השיב לו בזה הרב אוה"ח ז"ל שם בטו"ט ודעת דמשום שהניח זכות הפירות לעצמו עד שעה אחת קודם מיתתו לזה פחד מהם פן המה ימרדו בו אם יכתוב להם גם במלכות יר"ה להוציאו נקי וימות ברעב כי המלכות לא תקבל לתת חוגי"ה בתנאים זולת לזכיה מוחלטת ודין גרמ"ה דעצירא"ה ע"ש:

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה