אור ברסלב
יש מאין חלק ב אורח חיים › סימן ב

יש מאין חלק ב· רבי אליהו ילוז

אורח חיים · סימן ב

סימן א

אשה יראת ה' צמצמה מפרנסתה יום יום לעשות ספר תורה. ובעיר גדולה לאלדי'ם נוססה רוח טהרה ברב אחד ליסד ת"ת לנערי בני ישראל יחד עשיר ואביון ויתומים וכו' ובאונו שרה והצליח לקבץ קרוב לק"ן ילדים מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי גמרא. והעמיד כמה מלמדים לכל כת וכת ופורע שכרם. וגם מספיק לאיזה בני עניים מהם עזר פרנסה ומלבוש. וגם בנה חצר גדולה ובה כמה חדרים למושב התלמידים הנז' ללמוד שם כל היום. ומהם ייחד חדר נאה להתפלל שם התלמידים בעידן צלותא וללמוד שם בשאר היום. וכל הוצאות הבנין זקופים עליו במלוה על סמך תקותו ממה שיתקבץ מנדיבי עמים די בכל אתר אשר שולח מכתבים ושלוחים אליהם כי מנדבותם פורע ההוצאות הנחוצים מידי חדש. ואם יעדיפו ופרע קמא קמא למלוים עד שישתחרר הבנין הנז' וקם לו להקדש ת"ת ואחד משלוחיו בהגיעו אל מקום האשה הנז' מסרה לו המעות אשר קבצה לעשות לה ס"ת בבהכנ"ס הנז' ושלחם ליד הרב אדעתא דהכי. והרב כתב לו כי ס"ת יש לו בבהכנ"ס הנז' די והותר לכן ידבר על לב האשה אולי תאבה להסב המעות הנז' עבור בנין ת"ת ויכתב בספר הזכרונות שיש לה חלק בבנין הנז' להקדש. והשליח עשה שליחותו ונעתרה לבקשתו. וגם קבל עליו לקנות מהמעות הנז' זוה"ק ללמוד בו רבים לזכותה. ושאלו אי אריך למעבד הכי או לא:

תשו' לכאורה היה נראה להתיר כיון דעדין לא נקנה הס"ת רק הוזמנו המעות לקנות בם וכבר מפורש בסנהדרין דמ"ז מח' אביי ורבא דלאביי ס"ל הזמנה מלתא ורבא ס"ל דלאו מלתא היא ופסקו כל הפוס' כרבא. ובפרט דנראה לכאורה דגם אביי יודה בהזמנת מעות דלא הוו אלא כטווי לאריג ושם אמרו טווי לאריג מי איכא למ"ד וכ"א בברכות דכ"ז ע"ש וכן הק' התו' שם בסנהדרין ד"ה מותר המת וכו' תימה אי בגבו מעות טווי לאריג מי איכא למ"ד אלא שתי' שם דמעות עדיפי מטווי לאריג משום דחזו למיקני בהו כל מילי. ומ"מ גם לתי' המעיין שם יראה דלא הוי אלא כאריג דמיקרי הזמנה והרי בהזמנה גופה קי"ל דלאו מלתא היא ולפ"ז מצינן למימר שיכולים לשנות המעות שלצורך ס"ת לדבר אחר:

אבל מה נעשה כי להדיא כתב הרמב"ם בה"ת והטוש"ע בא"ח סי' קנ"ג דאם גבו מעות לבנות מהם בהמ"ד וכו' או ס"ת וכו' ורצו לשנותן מהצורך שגבו אותם אין משנין אותן אלא מקדושה קלה לקדושה חמורה וכו' וא"כ הכא שנגבו לצורך ס"ת דקדושתו חמורה מהכל כמפו' שם נראה דלא יוכלו לשנותם איברא כי מרן בכ"מ הביא קו' הרמ"ך על דין זה דאמאי אין משנין כיון דאין כאן רק הזמנה וכ"ש דהוי כטווי לאריג דלכ"ע לאו מלתא היא והצ"ע והמ"א ז"ל שם תי' דלאו משום הזמנה אלא הטעם משום דכשגבו מעות מהקהל לצורך דבר אם ישנו מדעתן הו"ל אכחושי מצוה וכו' משא"כ ביחיד המתנדב וכו' ע"ש ולדבריו ז"ל הכא דהמתנדבת היא יחידה ומדעתה רוצים לשנות לא איכפת לן. אבל הט"ז שם תי' באו"א דאנה"ן דליכא משום הזמנה שום קדושה אלא דמשום לצאת חובת נדרו שנדר לא יצא י"ח רק מקדושה קלה לקדושה חמורה ע"ש ולדב"ק אנה"ן אם תרצה המתנדבת לקנות עוד ס"ת ותשנה מעות אלה למה שתרצה רשאה ושלטאה משא"ך אם לא תקנה עוד דלא תצא י"ח נדרה רק מק"ק לחמורה והכא ליכא עילוי. וכ"ש לדעת הב"ח הכא והרא"ם בח"א סי' נ"ג והבי"ד הש"ך ביו"ד סי' רנ"ט דטעם הטור בגבית מעות משום דכשבאו ליד גבאי כבר נתיאשו הבעלים מהם והו"ל הגביה כמעשה משא"כ באורג בגד דאינו מתיאש עד שיפרסנו על המת וכן בבנין בהכנ"ס דדעתם דוקא עד שיתפללו בה לפיכך אינו רק הזמנה עש"ב וע"ש בתשו' הרא"ם ז"ל דס"ל שגם במקום דשרי לשנות מ"מ בעי הנודר לשלם נדרו וא"כ מאן ספין לעשות מעשה נגד האלדי"ם האדירים האלה, ובפרט דגם מר"ן ב"י ז"ל שאנחנו סומכים עליו נראה שמחלק כהרא"ם ז"ל דבב"י הק' מדין גבו מעות וכו' להתנדבו לבנין לבהכנ"ס דאוזפינהו שרי דמאי שנא וחילק בין באו ליד גבאי ללא באו, והגם שכתב דדוחק לחלק בכך והק' אח"כ דגם לא באו ליד גבאי לא מצי לחזור בו ותי' לבסוף דאנה"נ שאינו קדוש אלא שאינו יכול לחזור בו ע"ש מ"מ נראה שדעתו שאין עוד חילוק ביניהם רק מ"ש בתחלה ורק מפני דהוה ס"ד בלא באו ליד גבאי דלא קדשי כלל ויכול לחזור בו להיות שלו ע"ז כתב שהוא דוחק דהרי סו"ס במה יוצא חובת נדרו והגדיל הקו' מדברי המרדכי, ולזה תי' דאנה"ן דל"מ לחזור בו וממילא נסתלק הדוחק ג"כ (ודלא כמו שהבין הט"ז ושאר האחרונים בכוונתו ז"ל וכבר ראיתי למאמר מרדכי השיג כן על הט"ז ע"ש) וכן הבין בדעתו מור"ם וכתב משמו בהגה בלבנים לבהכנ"ס דיש חילוק בין באו ליד גבאי ללא באו ע"ש וא"כ היכי נעביד עובדא נגד מר"ן ומור"ם ז"ל, וכבר היה בדעתי לפלפל בענין זה אלא שראיתי שקמחא טחינא הוא ומלבד מה שהאריכו בזה מפרשי הש"ע ע"ע במרכבת המשנה אלפנדרי דכ"ח לשון למודים דט"ל מק"ק דקכ"ד פרה"א ח"א דח"י חק"ל יו"ד ח"ג דקכ"א שמ"ץ סי' א' מאמר המלך דקי"ח זרע אברהם יו"ד סי' ח"י מח"א הל' צדקה סוס"י י"ב שער אפרים סי' ל"ח פני מבין דנ"ב, ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ק"ע (נשאל בצבור שהתנדבו לבנות כותל בהכנ"ס ונמלכו ורוצים לשנות הנדבה לתקן מקוה והשיב להתיר כיון שהוא נעשה בזט"ה במעמד כל העיר ושוב כתב דאינם צריכים לזה דאין קדושת המעות כקדושת בהכנ"ס דהא קי"ל דהזמנה לאו מלתא היא כמ"ש בפ' בני העיר וכ"א התם שאם גבו מעות וקנו והותירו שהמותר מותר והיה משמע מזה הלשון דדוקא אם הותירו אבל המעות הצריכין אסור וכ"כ בעל אורח חיים ואינו נראה דהא קי"ל דהזמנה לאו מלתא היא ולא אמרו זה בגמ' אלא שלא ברצון צבור אבל ברצונם מותר ע"כ, והוא פלא דלאו הטור לחודיה כתב זה אלא גם הרמב"ם בפי"א מה' תפלה כתב כלשונו ממש ותו אמאי לא ניח"ל למר להעמיד דברי הטור דלא ישנו אלא לחמורה דהוא בלא רצון צבור וכ"כ המ"א בסק"ה דבזה אסור משום אכחושי מצוה וכ"מ בטושה"ע יו"ד סי' רנ"ט ס"ב אבל מרצונם יודה גם הוא וכמו שהעמיד מר דברי הש"ס. אמת שהטור והרמב"ם כתבו גם גבו מעות וכו' ורצו לשנותן וכו' אבל י"ל דהאי ורצו לאו אמתנדבים קאי אלא אגובים ושלא מדעת המתנדבים אבל מדעתם אנה"ן דיוכלו לשנות גם לקדושה קלה. וכ"מ דעת הש"ע ביו"ד סי' רנ"ט ס"ב שכתב צדקות שהתנדבו לבהכ"נ וכו' יכולים בני העיר לשנותה בלצורך בהמ"ד או ת"ת אפי' אם הבעלים מעכבים אבל לא מת"ת לצורך בהכנ"ס משמע דלא בעינן עילוי מבהכנ"ס לת"ת אלא משום שהבעלים מעכבים אבל אם אינם מעכבים וכ"ש נמלכו בהם ורצו דלא בעינן עילוי. וא"כ כדי שלא יהיה סותר להך דגבו מעות בא"ח סי' קנ"ג דבעו עילוי היינו משום דהוי שלא מדעתם. וגם לזה נפלאת היא בעיני דא"כ דעת מרן אמאי בב"י סי' קנ"ג כשהוק' לו מגבו מעות להתנדבו עצים ואבנים לבהכנ"ס לא חילק בין שינו שלא מדעת המתנדבים לשינו בדעתם. ולא בין באו ליד גבאי ללא באו. ועלה ע"ד לדחוק בכונתו דהוא היא דכל שלא באו ליך גבאי מסתמא ידע המתנדב ורצה בשינוי משא"כ כשבאו ליד גבאי א"א להמלך בנדיב ועוד דהב"י פי' הטעם דבגבו חלה קדושה עליהם ובלא גבו אין בהם קדושה ע"ש ולאפס הפנאי און עת להאריך:

ומ"מ רואה אנכי דהכא בנ"ד דרוצים לשנות המעות לצורך ת"ת דתשב"ר ולקנות מהם ג"כ הזוה"ק ללמוד בו רבים אין לחוש עוד לא לס' הרא"ם ודעמיה דגבית המעות הוי כמעשה ולא לסברתו הוא והט"ז דמ"מ מחויבת האשה לשלם נדרה. אי משום דהוי כמעשה הן לו יהי אלא שקנתה ס"ת ממש הנה קי"ל בא"ח סי' קנ"ג ס"י דיחיד בשלו אפי' ס"ת יכול למכרו לכ"ע ללמוד תורה וכו' ע"ש וה"ן צורך ת"ת הוא בין מה שרוצים להוציא לפרעון הבנין של ת"ת שיהיה מקום לתלמידים ללמוד ובעד שאר הוצאותיהם ובין קניית הזוה"ק ללמוד הרבים וכ"ש למ"ש המ"א שם סקכ"ב טעם למנהג העולם שמוכרין אפי' ס"ת שנתנו לבהכנ"ס לקרות בו ומשתמש בדמיו דהטעם הוא מכיון שנהגו כך הו"ל כהתנה בתחלה שלא תחול קדושת רבים עליו ע"ש ואם נפשך לומר דאין היתר בזה רק ללימוד דנפשיה ולא ללימוד דאחרים הנה מפורש שם בס"ו דמוכרים אפי' ס"ת להספקת תלמידים, ושו"ר להפרישה בי"ד ריש סי' רנ"ב שכתב לחלק בין לימוד דידיה לאחריני והט"ז והשיך דחו דבריו ואסיקו דגם ללימוד לאחריני מוכרין ס"ת וז"פ בדעת מר"ן ז"ל בא"ח כמ"ש, ואפי' למש"ש בא"ח הט"ז סקי"ב דאין מוכרין בהכנ"ס להסתפק תלמידים רק כשיש בהכנ"ס אחר (דלא כב"י) מ"מ בנד"ד יש ס"ת אחרים וכ"ש הכא דאין כאן רק גביית מעות ליד גבאי דמ"מ רבים הם הסוברים דלא הוי מעשה רק הזמנה והזמנה לאו מלתא ועיין בתשו' הרא"ש פי"ג סי"ד שגם הוא כ"כ בפשיטות ואי מצד קיום הנדר הנה הט"ז גופיה שכ"כ לא קאי אלא למיהב טעמא לגבו מעות דאין משנין משום קיום הנדר והתם הרי פשוט דעכ"ז משנין מקדושה קלה לקדושה חמורה ומהמתבאר לעיל הנה ידענו דקדושת פרנסת התלמידים מעולה מקדושת ס"ת וכן קניית ספרים ללמוד בהם וכמו שהאריך בזה הרא"ש שם והוכיח דכיון שמוכרין בהכנ"ס לוקח תורה וספרים כ"ש שמוכרים אותם ללמוד תורה כי מה תועלת יש בקניית ספרים אם לא ללמוד בהם ויתירה מע' הלומד ממע' ס"ת כמ"ש במכות כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גב"ר, וכן בפ' בני העיר רצו לפשוט דמוכרין ס"ת ישן לקנות חדש ממ"ש דמוכרין ללמוד תורה ודחו דתלמוד שאני שמביא לידי מעשה עש"ב, וא"כ כשמשנין לעילוי כזה יוצאין י"ח נדרם ועיין להחק"ל ז"ל ביו"ד ח"ג דקכ"א שהאריך בזה דבשינוי למעליותא יוצא חובת מה שנדר בראשונה, וגם קניות הזוה"ק שילמדו בו רבים הוי עילוי מס"ת שאין לומדים בו כ"א במקרה ועיין ביו"ד סי' ע"ר דעת הרא"ש דהאידנא מצות ס"ת היא לקנות ש"ס ופוסקים וכו' והדרישה כתב דדעתו לעקור מצות כתיבת ס"ת בזה"ז מכל וכל ואפי' לדעת הב"י ואחרונים שח"ו לא נתכוון הרא"ש לעקור מצוה זו מ"מ מפורש בב"י דקניית ספרים בזה"ז עדיף מס"ת ע"ש, ונמצא שיש עילוי בקניית ספרים מס"ת ובשינויו יוכל לצאת חובת נדרו וכמ"ש ובפרט לדברי השאגת אריה סי' ל"ו דכיון דלא בקיאינן בחסרות ויתרות דס"ת ובחסר ויתר פסול א"כ אין בידינו לקיום מצוה זו, והגם כי החק"ל ז"ל האריך בזה בסי' קי"ט שם דמצד זה אין לפטור דסמא בידו לבדוק מרוב ס"ת שבעיר וכו' מ"מ מכח מח' שבדעת הרא"ש ומכח דברי השאגת אריה עשה ס"ם להקל ע"ש:

שוב אחר החפוש מצאתי בספר סמיכה לחיים יו"ד סי' וי"ו נשאל על הנודר ס"ת והתחיל לכתבו ועתה רצה לשנות נדרו למצוה אחרת אי מצי לשנות, והאריך להשיב דמצי לשנות להספקת תלמידים וכו' מהראיות שכתבתי ושוב פקפק מהראיה דמוכרין ס"ת ללמוד תורה די"ל דהתם שאני דכל היכא דקאי בקדושתיה קאי ודחה דלא נאמר זה אלא לגבי הוצאת מעות לחולין אבל לשנויי לעילוי לא נ"מ מידי ועיין בב"י א"ח סי' קנ"ג מ"ש הב"י מהנמק"י בשם רבינו משולם, גם הוכיח שם דהגם שביו"ד סי' ע"ר כתב בש"ע דלא הותר מכירת ס"ת אלא כשאין לו דבר אחר למכור גבי שינוי לעילוייא לא נאמר זה, גם מה שפקפק שם משום דכבר התחיל במצוה ואיך יבטל מצוה זו מפני אחרת ע"ש מלבד מאי דשקו"ט התם בנד"ז עדיין לא התחילה לכתוב ס"ת גם התם שאני דמיירי באיש דרמיא עליה מצות כתיבת ס"ת משא"כ באשה וכמו שהוכיח בברכ"י יו"ד סי' ע"ר מלשון הרמב"ם והש"ע ודלא כספקו דהשאגת אריה ע"ש, והנה אגב סיפא הסכים על ידו הגאון חק"ל ז"ל דיכול לשנות נדרו מכתי' ס"ת לקנין שאר ספרים מטעמיה ע"ש:

שוב האיר ה' את עיני ומצאתי תשו' שלמה בספר חיים ביד סי' ס"ה למהר"ח יו"ט דאנון ז"ל אודות גביר שנדר לעשות ס"ת ורוצה לשנות לבנות בנין מיוחד לת"ת תשב"ר שהעלה מכח הראיות הנז' ומתשו' סמ"ל הנז' דשפיר דמי אלא שפקפק בזה דאי אמרה הסמ"ל לשינוי דקניית ספרים מאן לימא לן דמצי לשנות גם לצורך תשב"ר וע"ז הביא ראיה מפ' כל כתבי דתשב"ר עדיפי מת"ת דגדולים שהתירו להדיא לשנות לו ממ"ש שם אמר"ל משום ר"י נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר אמ"ל ר"פ לאביי דידי ודידך מאי אמ"ל אינו דומה הבל שאין בו חטא להבל שיש בו חטא ע"כ, הרי פשוט דמעלת לימוד תשב"ר עדיפא ממע' לימוד הגדולים וכן כתב מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' קס"ז ומח"א בהל' צדקה סי' א' אלא שעמד נגדו מה שהק' בס' מערכי לב דרוש כ"ה על סוגיא זו ממ"ש בפ"ק דברכות אוהב ה' שערי ציון וכו' אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבכ"ן ובמ"ד והיינו דאמר עולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה וכו' דזה נגד דברי ר"ל ונגד דברי מהרשד"ם כפי מ"ש מהרש"א דב"כנס וב"מד קטן וגדול שם הוא אלא שלומדים שם מקרא ומדרש ולא עלה בידם הלכה וכו' והוא ז"ל תי' לזה דמהרשד"ם לא יפרש כמהרש"א בבהכנ"ס לומדים שם תשב"ר אלא פשטה דקאי על מע' הבהמ"ד הקבוע דעדיף יותר מבהכ"נ וזהו מה שפסקו הפוס' כהך דברכות ומה שהביא ראיה ממד"ר דתולדות דאמר אבנימוס הגרדי חזרו על בכנ"ס ובמ"ד אם מצאתם תשב"ר וכו' אבנימוס הוא דאמר כן אבל לפי האמת בכנ"ס ובמ"ד לבד ות"ת של תשב"ר לבד ע"כ ולעד"ן דמה שעשה מהרש"א חולק למהרשד"ם לא היה מוכרח לזה דמ"ש מהרש"א קטן וגדול שם הוא מצינן למימר דקטן וגדול בלימוד קאמר וכמו שסיים שלומדים שם מקרא ומדרש ולא קטן בשנים עד שנכלול תשב"ר אלא מה שדחה הראיה מאבנימוס וכו' הנה בפ' לא יחפור אמרו שאחר תקנת יהושע בן גמלא לא ממטינן ינוקא ממתא למתא אבל מבי כנשתא לבי כנשתא ממטינן ש"מ שהיו תשב"ר לומדים בבהכנ"ס וכ"ר להגאון מהרח"פ ז"ל שם תפש עליו דלדבריו הול"ל אוהב ה' תשב"ר יותר מכל וכו' והוא ז"ל הבי"ר ממ"ש בב"ב ד"ח והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תינוקות ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו הרי דרבנן עדיפי מתשב"ר אלא שאח"כ הביא מ"ש משפטי שמואל בסי' ס"ה דתשב"ר עדיפי ומ"ש ורבנן מאי היינו לענין שכר אבל לקיום העולם ושכר המחזיקים תשב"ר עדיפי וכמ"ש דידי ודידך מאי וכו' והוא תמה עליו מי גילה לו רז זה שהרי אמרו באבות על ג' דברים העולם עומד על התורה ובפר"א אמרו דהוא ממ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ וכו' ובפסחים דס"ח אמרו בר"ש דהוה מהדר תלמודיה כל תלתין יומין והוה אמר חדאי נפשאי לך קראי והק' והאמר"א אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ דכתי' אם לא בריתי וכו' הרי דבת"ת דגדולים מתקיים העולם וע"ש שהביא עוד מתשו' מהרש"ח סו' סי' ל"ה ומהר"י ן' ריי בס' דב"מ ח"ב סוס"י קי"א שדעתם כמהרשד"ם ז"ל דתשב"ר עדיפי מלימוד גדולים ועכ"ז לא שב אפו מהם לתמוה עליהם, ואחה"ר מנע"ר. יש להליץ בעדם מכל הנז' דאי מהך דברכות הנה קי"ל דאין למדין מן הכללות ומ"ש מכל בכנ"ס הוא חוץ מהנך שלומדים שם תשב"ר דלאו בכל בכנ"ס ימצאו תשב"ר וז"ש אבנימוס חזרו על בכנ"ס אם מצאתם שם תשב"ר שהזהירם לחזור ולחפש בכל בכנ"ס גם אם לא ימצאו במקצתם ומה שלא אמרו אוהב ה' תשב"ר כדי לאשמועינן רבותא בשערי' דהלכה דעדיפי משאר שאין בהם תשב"ר ומה שהק' על תי' משפטי שמואל מהך דאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ דמיירי בת"ת דגדולים הנה כקו' ז"ל יש להקשות עמ"ש הטור בח"מ סי' א' משם הר"י ז"ל בישוב סתורת התנא דאמר על ג' דברים העולם עומד על התורה וכו' ושם אמרו על הדין וכו' ותי' הר"י ז"ל דעל התורה וכו' בעבורה היתה בריאתו אבל אחר שנברא הדין והאמת מקיימים אותו ע"ש והרי ר"א אמר דגם הקיום הוא בתורה. אלא דבל"ז כבר הק' הב"י שם דאיך השלשה שהיו סבה לבריאתו לא יספיקו לקיומו וכו' ותי' דרשב"ג שהיה אחר החרבן בא לומר שאעפ"י שאין עבודה וגם תורה וג"ח אינם יכולים לעשות כראוי מחמת הגלות מ"מ האיכא דין ואמת וכו' עש"ב והשתא א"כ י"ל דאעפ"י שיש לומדים מ"מ מחמת הגלות הלימוד מטירוד הזמן אינו נקי מחטא אבל תשב"ר שפנוי שכלם בלי חטא העולם מתקיים בשבילם ומ"מ הלומדי' מתוך דוחק ודאי שכרם מרובה וכמ"ש מש"ש ז"ל. ואפ' דזהו כונת ר"פ להק' דידי ודידך מאי דלדברי ר"ל אין העולם מתקיים בלימודינו ואנן תנן שהעולם עומד על התורה והשיבו אינו דומה הבל שיש בו חטא וכו' כלומר דזה נאמר על זמן שלא היה בהבל פינו חטא לא כן עתה. ולזה נקט ר"ל רק תשב"ר ובחילוק זה י"ל תו' אחר דמ"ש ורבנן מאי הוא על קודם החרבן דעלייהו קיימי קראי אבל אחר החרבן כמ"ש ר"ל ועוד יש לישב על המש"ש ז"ל דמה שהק' ר"ש דאמר חדאי נפשאי וכו' הוא משום דכלל בזה גם מה שלמד בקטנותו דלולא זה לא היה בא לכלל לימוד דזקנותו וע"ז הק' והאמר"א אלמלא תורה לא נתקימו וכו' ואם די"ל דזה דוקא על לימוד הקטנות מ"מ הרי משמח נפשו דלא למד גם בקטנות וזה א"א והיה נראה להביא ראיה עוד דלימוד תשב"ר עדיף הגם דזו"ז גורם לקיום העולם ממ"ש בפ' כ"כ אין מבטלין תשב"ר אפילו לבנין בהמ"ק והרי העבודה היא קיום העולם ובלא בהמ"ק ליכא עבודה ועכ"ז אין מבטלין, ומצד אחר ג"כ יש להבי"ר דתשב"ר עדיפי ממ"ש בסופ"ק דקדושין נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה והתו' שם הק' ממ"ש בקמא קיים אמרינן לימד לא אמרינן והאמר מר גדול תלמו' וכו' ופירש"י שקטן נתלה בגדו' וחלקו דהבא ללמוד מחדש תלמוד גדול אבל מי שלמד כבר מעשה גדול ע"ש ונמצא דתשב"ר שעדין לא למדו יש להם עדיפות להזדרז בעבורם ללמוד יותר ממי שלמד כבר ובזה נתחזקו דברי הגדולים הנז' שמעדיפים תשב"ר, ואם אין גדים אין תישים, ומ"מ הנה גם הה"ג כמהרח"פ ז"ל הסכים לדין כמהרחי"ט הנז' שהנודר לס"ת יוכל לשנות לבנין ת"ת דתשב"ר והביא מעשה רב שעשו באיזמיר לשנות צדקת עניים לבנין ת"ת עש"ב, והגם שבכל התשו' הנז' הצריכו לנדיב התרת חכם על נדרו הראשון, המעיין שם היטב יראה דאינו רק משום מהיות טוב. כי כן גם בנדון דידן אם האשה הנז' תוכל להתיר נדרה הראשון בנקל רנה מה טוב ואם לאו אין כאן בית מיחוש וישתנו המעות הנז' לבנין הת"ת וקניית הזוה"ק וזכות התורה תגן בעדה ועליה תבא ברכת טוב:

תוכן העניינים

יש מאין חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה