יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז
יורה דעה · סימן יא
גם נשאלתי מתם אודות שליח מגביר אחד שקנה לו ספרים מיד סרסור שהיה אומר כי בעליהם עניים וכשהגיעו ליד הגביר מצא כתוב בהם שהם קנויים ממעשר כספים. ושואל אם הזכות בלמודם הוא לו או לא:
והשבתי דלע"ד זכות הוא לו מכמה טעמי. א) הגם שהט"ז ביו"ד סי' רמ"ט סק"א הבי"ד הדרישה כי במעות מעשר יקנה ספרים וכתב דצריך לכתוב עליהם שהם ממעשר למען ידעו בניו אחריו ולא יחזיקו בהם מילתא דמסתברא דל"א זה רק בבנים עשירים ולא בעניים דמאי שנא מעניים דעלמא ועיין בש"ך סק"ג משם מהר"ם סי' ע"ה דמעות מעשר ליתנם לבניו הגדולים ולאביו כשאין בעיר תקנה לתתם לכיס צדקה וסיים אפי' כשיכולת בידו לפרנסם ממ"א כמ"ש סי' רנ"א ע"כ וכ"כ ב"י משם מרדכי בסי' רנ"א הבי"ד הט"ז שם סק"ג והש"ך סק"ח כתב דבנדר צדקה סתם בחייו יוכל לתתה לקרוביו ע"ש וא"ת אנה"ן בחייו אבל השתא דלאחר מותו יד כל העניים שוה. שתי תשובות בדבר חדא כיון דקי"ל חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו מאן לימא לן שלא נתנם להם בחייו כיון דיצאו מתח"י למוכרם ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן כי אין טוען נגדם. ועוד כי בנודר צדקה הביא בזה מח' הפוס' הב"י סי' רנ"א י"א דקרוביו קודמים לכל אדם וי"א דאין להם קדימה ומדברי הר"מ נראה דאם כבר באו ליד גבאי אין להם קדימה משא"כ כשעדין לא באו וכ"ן דעת מרן בש"ע שכתב מי שנתן מעות לגבאים לצדקה אין לו ולא ליורשיו כח בהם משמע אם כבר נתן ומור"ם כתב חי' זה בהגה שם להדיא ומהרש"ך ח"ב סי' ל"ח הפריז דכשלא באו ליד גבאי אין כאן מחלוקת וא'"כ בנ"ד שנדר סתם ולא באו ליד גבאי ויורשיו עניים פשיטא דהם קודמים ודידהו הוי וגם לתנאי מור"ם שיהיו עניים בעת הנדר הרי נחקר ונודע כי היורשי' המוכרים הנז' עניים הם מעיקרא ובפרט למ"ש השכנה"ג אוי"ח משם מהרש"ח סי' ל"ה דמח' הפו' הוא בעשירים והענו אבל בעניים מתחילה לא נחלק אדם ע"ש דלפ"ז הכרעת מרן בין באו ללא באו היא גם בעשירים והענו. ועוד אני אומר דלו יהי דגם בזה מחלוקת מ"מ זכו מכח תפיסתם ומאן מפיק מינייהו ב) לעד"ן דכיון דמסתמא היו מפורסמים הספרים האלה שהם של מעשר והיה ודאי משאילן לאחרים (כי זהו דינם כמ"ש הפרישה ועין בב"ד ש"ש יו"ד סי' א' מה שהאריך בזה ובשאר ענין מעשר) ונמכרו בתוך השוק הו"ל יאוש (מסתם גנבה יאוש בעלים לא שייך בכאן עפ"י מ"ש התו' בב"ק דקי"ד ע"ב ד"ה המכיר דבספרים אין רגילות להתייאש. גם ממ"ש הש"ך סי' שנ"ג סק"ד דלא הוי סג"ב רק בידוע שהבעלים ידעו מן הגנבה) וידוע בסי' שנ"ו ס"ג דביאוש ושינוי רשות קנה לוקח רק מחזיר הדמים כשקנה מגנב מפורסם וכשאינו מפורסם קנה ולא יחזיר והכא איכא יאוש ושינוי רשות והגנב אינו מפורסם. ואפי' אם אין זה יאוש הדין הוא דבאינו מפורסם מחזיר החפץ ומקבל דמיו והכא מאן יהיב ליה דמיה. ועוד דכיון דליכא עדים על הגנבה אני אומר שהבעלים מכרום לאחר (ה"ן הממונים מכרום לאחר) ולקחום היורשים ממנו ודב"ז ש"ס ערוך בב"ק דקי"ד ע"ש. ומכ"ז נראה דהגביר הקונה דיליה נינהו ילמוד וישאיל לאחרים וזכות הרבים תלוי בו. וה' אהבו: