אור ברסלב
יש מאין חלק א יורה דעה › סימן י

יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז

יורה דעה · סימן י

סימן ט

נשאלתי על אחת הערים שמולחים התרנגולת בנוצתה וגם מתוכה בפנים ואח"כ מולגים אותה בכלי ראשון על סיר רותח אי שפיר עבדי או לא. והשבתי בקצרה חלילה להקל בזה לכתחילה. א) דהגם שהרשב"א ז"ל בת"ה והבי"ד הטושו"ע יו"ד סי' ע"א. כתב גבי מליחת הראש דאין השער שבראש מעכב מלפלוט דם ומולח על השער וכ"כ מור"ם סי' ס"ח בהגה ס"ו וכ"כ שם בד"מ וסיים וצ"ע אי מלח תרנגולת עם נוצתה אי מהני בה מליחה כמו שער וראיתי שנוהגין למלוח תרנגולת עם הנוצה ולמולגה אח"כ ע"כ. מ"מ הנה לא ידענו אופן המנהג הזה שראה ז"ל וכדי שלא יהיה מעשה לסתור הצ"ע שלו ז"ל יש לנו לפרש שהיו מולגים בכלי שני וחוזרים ומולחים אחרי כן דאין מליחה הראשונה שעל הנוצות גומרת. ויסוד המנהג עפ"י הי"א שכתב הרשב"א גבי שערות הראש עיין בטור רס"י ע"א. וגם אם המנהג כפשטו מ"מ מור"ם ז"ל נסתפק והצ"ע ולא סמך על המנהג ומי יבא אחרי המלך להקל בספק איסור דם דאורייתא. ב) כי המולחים לא ידעו ולא יבינו לחלק לקחת העוף מצד הרגלים ולזרוק עליו מלח או לקחתו מצד הראש. ואם יקחוהו מצד הראש ויזרקו המלח זה דבר שהשכל מחייבו ואין בו שום ספק כי המלח לא יגע אל הבשר כלל מאחר שסדר הבריאה בנוצות שתחילת צמיחתם מצד ראש העוף ומתפשטים בלבוש לעוף לצד רגליו והמה מגן אליו לבלתי נגוע בקצהו שום דבר ומפנ"ז איפסיקא הלכתא בסי' ס"ח סיו"ד גבי עירוי מכלי ראשון דסגי בקליפה דאם ראש העוף למעלה כשמערה עליו א"ץ קליפה כי הנוצה מגינה ע"ש ואם במים שדרכו לפעפע הועיל הגנת הנוצה מדוע לא תועיל גבי מלח שלא יכנס לשם ועיין להג' חת"ס ח"ו סי' ס"א אודות המורה שהורה להסיר נוצות העוף קודם שהיה במים שכתב כי יפה הורה והדמיון לטלפי רגלי הבהמה אינו עולה יפה דא"כ יאמר גם במליחה שתועיל על גבי הנוצות כמו שמועיל לטלפי הבהמה ולא אאמין שיטעה בזה שום אדם כי נוצות העוף הוא גשם נפרד מגוף העוף ומפסיק בין המלח והמים שלא יפעלו בגוף העוף משא"כ בטלפים שהם מחוברים לגוף הרגל כמו העצם שסביב המוח שבתוכו וכו' וע"ש שמחלק בשריה בין כשראש העוף למעלה או כשראשו למטה וכמ"ש ולפי המנהג שהזכיר מור"ם ז"ל פשיטא שאינו רק לנזהרים למלוח ולזרוק מצד הרגלים ואולי שמחשש חוסר האזהרה נסתפק מור"ם ז"ל אם יועיל. ג) אמת זאת מצאנו למהר"ם מלובלין ז"ל בתשו' סי' כ"ט כתב בזה"ל תרנגולת נמלחה ע"ג נוצה כנהוג וכו' והשפ"ד בסי' ס"ח סקכ"ו כתב עלה הנפק וז"ל הנה מ"ש נמלחה ע"ג נוצה כנהוג זה אמת ויציב דמהני מליחה ע"ג נוצה כמו ע"ג שער ועד"מ כתב נוהגים למלוח ע"ג נוצה ע"כ (זה פלא מדוע שכח ספקו של מור"ם) אבל הגאון מהרש"ק ז"ל בהגהותיו שם כתב דאין הוראה זו ברורה ובירר בחוש שאין דמיון לנוצה וכנפים גדולות עם השער כלל ולא קרב זה אלא העצם שמועיל מליחתו למוח שבפנים וביאר שמ"ש נוהגים למלוח ע"ג נוצה היינו נוצה קטנה ולא כנפים הרחבים ושוכבים זע"ז וכ"כ השפ"ד עצמו בסי' נ"ט והתוי"ט פ"א דטהרות בשם הרמב"ם ע"כ וכן כדמות ראיה ממ"ש רש"י בפרשת תרומה ועזים נוצה של עזים הוא השער הדק והרך) וא"כ אלו המולחים גם על הנוצות והכנפים הגדולים והרחבים אין זה מליחה. ד) שגם ע"ג שער שהתיר הרשב"א ז"ל מצאנו להלק"ט ז"ל ח"ב סי' רל"ג שכתב דלא התיר רק בשער שברגלי השור שהוא שער דק אבל בצמר ארוך שברגלי הכבשים איך יעלה על הדעת שיתיר ודייק בזה לישניה דהרשב"א דלא הזכיר רק שער ולא צמר והגם שהשו"ג בסי' ע"א פקפק בדקדוקו מדשתיק הרשב"א ולא חילק מ"מ כתב שהדין דין אמת שאם יש צמר בראש או ברגל הכבש אין המלח פולט הדם שאינו נוגע בבשר ואם כן אמרו בצמר לאו כ"ש הוא גבי נוצה הרחבה והשוכבת זה על זה:

לכן מכל האמור לא מצאתי טעם למנהג העיר הזאת לסמוך על מליחתם שעל גבי נוצה והגם דמה שעשו עד עתה עשוי דהוי כדיעבד וכיון שמולחים העוף מבפנים עיין בסי' ס"ח ס"ד דהעוף אם לא מלחו רק מבפנים מותר מ"מ מלבד דמור"ם כתב ויש אוסרים אפי' בדיעבד גם מרן לא התיר רק בדיעבד ולא לכתחילה ומאן ספין להורות בזה היתר גם לכתחילה מכאן ולהבא ושומר נפשו ירחק סחור סחור. ועליו תבא ברכת טוב:

תוכן העניינים

יש מאין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה