אור ברסלב
יש מאין חלק א יורה דעה › סימן טז

יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז

יורה דעה · סימן טז

סימן טו

בדיק לן מר איך אני נוהג בהפרשת תו"מ בפירות הלקוחים מן הגוי ונגמרו ביד ישראל ולבאר הדבר בשרשו וטעמו:

ואומר מה שראיתי לרבותי בזה הוא שמפרישים מהפירות אחד ממאה ועוד מעט ביד או בכלים ואומרים אחד ממאה ועוד מעט זה הרי הוא בטבלו. היתר מאחד ממאה הוא תרומה גדולה ע"כ הפירות והאחד ממאה עם החלק המגיע למעשר ראשון מהעירות שהם בצד פ' הרי הם מעשר ראשון והאחד ממאה תרומת מעשר עליו והחלק המגיע למעשר שני מהפירות הרי הוא בצד פ' והרי הוא וחומשו וחומש חומשו מחולל על שוה פרוטה זו (או פרוטה שבכיסי) ואם היא שנת מעשר עני הריני מפקיר נכסי וזוכה בו כעניי ישראל ואח"כ לוקח מעט מפירות ההם או זולתם ומחלל עליהם שו"פ שבכיסו. ומאבד אותה היא והתרומות שלא יכשלו בם והוה ק"ל בגווה טובא. א') מ"ש גדול אחד בתשו' רב"א סי' ב' שאעפ"י שאמרו ז"ל חטה אחת פוטרת הכרי מ"מ ל"א שמצוה לעשות כן שאעפ"י שהולכת לאיבוד צריכה שיעור דתנן וכו' אלא שזאת ביאר מהרימ"ט ח"א סי' פ"ה שכיון שהיא תרומה טמאה והולכת לאיבוד מוקמינן לה אדאורייתא וגם מאי דחזי לכהן לוילוף או להסיק תחת תבשילו לא קפדי כהני בהכי רק בשמן כתב דחזי לכהן להדלקה וקפיד ע"ש וביו"ד סי' של"א כתב סתם שיעורה בכל דהו וע"ש במור"ם. ב') מה שמספיק להם בקריאת שם למעשר ראשון ומחזיקים אותם לעצמם מטעם שאין חזקה ללוים ויביא ראיה ויטול דגם בזה צווח אותו גדול דגם למטונייהו ראוי להיות מונח עד שיבא אליהו. ומהרימ"ט שם נהי דפליג עליה בפירות גוי משום דמצי אמר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה (וכ"כ בש"ע שם ס"ד) מ"מ הודה לו בפירות יש' דגזל שבט הוא וכ"כ בש"ע ס' י"ט ומפריש וכו' ונותנו ללוי ע"כ. ג') דבקריאת שם מעשר זכה בו הלוי וכשתורם ממנו תרומת מעשר הו"ל תורם שאינו שלו בלא רשות ולא סליק אלא אליבא דאבא אלעזר בן גומל בסו"פ כל הגט וכתב מהרימ"ט שם דיחידאה היא ולית הלכתא כוותיה. אלא דהראשונים תמהו עליו כי הרמב"ם בפ"ד דתרומות הי"ב פסק כאבא אלעזר וכ"מ מהש"ע שם סכ"ח וגם הברכ"י שם האריך בזה ומ"מ הברכ"י כתב דבפירות יש' ראוי לחוש למהרימ"ט לכתחילה. ד') דמלשון הרמב"ם פ"ב דמע"ש והש"ע סקל"ג נראה שאין לחלל פירות על פירות גם בזה"ז כ"א בדיעבד ואם מפנ"ז מחללין בתחילה על הפרוטה וחוזרין ומחללין על הפירות ג"ז מפו' בפ"ד, ממע"ש דאין מחללין מעות על פירות ומה הועילו וע"ש לאותו גדול שתמה על מנהג המחללים על מעט קמח ומפריחים אותו לאויר תרי תמיהי חדא כיון שמנהגם ללתות הרי נטמאו ואפי' פירות שאינו יכול להגיען לירוש' אמרי' במע"ש דלא קנה מעשר וכ"ש נטמאו ועוד דאין מחללין רק על כסף שיש בו צורה אבל על פירות זה לא היה וכו' ולא מצאנוהו ברז"ל וכו' והגם שדב"ק תמוהים בזה כמשי"ל מ"מ ברמב"ם מפו' דאין מחללין ע"פ לכתחילה. ה') מדוע מסתפקים ואומרים אם היא שנת מעש"ע כיון שש' השמיטה מוחזקת בידינו כרמב"ם וכבר תמה זה מהרימ"ט שם ואני מוסיף דגם לשיטתם מדוע במע"ש ל"א בלשון אם וכו' וי"ו) מהרימ"ט שם צווח דקי"ל הפקר בפני שלשה אבל בינו לבין עצמו לא הוי הפקר וא"כ הוי גזלת העני ואפי' הוי הפקר הרי צווח אותו גדול ממס' פאה פ"ו דהעני נותן לחבירו חלקו מעשר עני ולא יזכה בו לעצמו זולת זאת השיב מהרימ"ט אנה"ן רק שאנ"ה שבשעת הפרשה היה עשיר אלא אחר שהפקיר נעשה עני וזוכה וכו' ע"ש:

שו"מ להרדב"ז סי' תשל"א נשאל על הפרשת תו"מ בירושלים והשיב וז"ל והרי לך הסדר מקבץ כל החביות או הפירות למקום אחד (משום מן המוקף) ואם לא הוכשרו לקבל טומאה מכשירן במים ומברך וכו' ומפריש כל שהוא ואומר ה"ז תרומה על כל הפירות שבבית זה (משום שלא יתבלבל בב' תרומות אבל יכול להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד) ומשליכה לאיבוד וכו' וחוזר וקורא שם למעשר ראשון בצפונו או בדרומו מיירי בפירות גוי לזה סגי בקריאת שם בטענת אתינא מכח גברא וכו' כמהרימ"ט ודלא כאותו גדול) ומפריש אחד ממאה מהכל ואומר ה"ז תרומת מעשר וכו' ואם רוצה לצאת ידי מחלוקת מפריש המעשר ואח"כ מפריש ממנו תרומת מעשר אם הוא דבר הנכלל כאן וכו' ולוקח מעט (שו"פ דבציר מהכי אין מע"ש מתחלל עליו) מאותו המין (לאו דוקא לפמ"ש לקמן דבזה"ז מתחלל גם על פירות שאינו מינו אלא דיבר במצוי לפניו) אשר בא לתקן או מעות ואומר אם שנה זו א' או ב' או ד' או ה' שנוהג בה מעשר עני איני צריך כלום (ט"ס נפל בדב"ק דידוע דאבד"ה למע"ש וג"ו למעש"ע) או הריני מפקיר נכסי ומעשר עני ראוי לי. (ס"ל כרבינו שמשון דמדאורייתא הפקר שבינו לבין עצמו סגי להציל מאיסור גזל כמו שמציל מאיסור שבת וה"ט כיון דמעשר בזה"ז הוא מדרבנן בגזל דרבנן מוקמינן אדאורייתא ול"ח למ"ש רז"ל דאין הפקר רק לאחר שלשה ימים מדרבנן מפני הרמאים ודלא כמהרימ"ט ז"ל) ואם היא שנה שלישית או ששית שמע"ש נוהג בהם מברך וכו' ואומר הרי המע"ש וכו' מחוללים ע"ז והרי הם חולין ומשליך אותו המטע לאיבוד וכו' ואם יודע באיזו שנה מהשמיטה הוא עומד א"ץ להתנות ומ"מ טוב להתנות מפני מח' הראשו' איזו שנת השמיטה (דלא כמהרימ"ט) ע"כ ונראה דהוא האילן גדול שסמכו עליו רבותינו ז"ל הקודמים. אך לא ידעתי עדיין מה טעם הוסיפו לחלל מתחילה על הפרוטה ואז חוזרים לחלל על הפירות ואי להנצל מס' אותו גדול כי הפירות טמאים ול"ק מעשר הרי הרדב"ז ז"ל אדרבה הזהיר שיכשיר הפירות ועכ"ז לא חש לחלל עליהם ובודאי טעמו דכיון דבזה"ז בלא"ה אזלי לאיבוד אין לחוש. ועוד סו"ס חוזרים ומחללים הפרוטה ע"פ טמאים. ואפי' נתקנו כן כדי שלא יתבלבלו לחלל על התרומות שהפרישו והם בידם לזה מחללים על הפרוטה וחוזרים לחללה ע"פ. ומ"מ עדיין צריכים אנו לדעת הטעם בחילול פירות על פירות לכתחילה:

ואומר הנה מצאנו להרמב"ם פ"ד ממע"ש כתב דמחללין פירות ע"פ ממינן לכתחילה ועל שאינו מינו בדיעבד והראב"ד השיגו דמפ' לולב הגזול משמע דפרי ראשון אינו מתחלל רק על כסף ופרי שני נמי דוקא דיעבד. וע"ש בכ"מ שורש מחלוקתם. וא"כ הגם דרש"י בפ' לולב הגזול ובקדושין דמ"ה ע"ב לחד פירושא קאים כהראב"ד מ"מ אנן כהרמב"ם מארי דארעא דיש' קי"ל ובפרט בענין תו"מ שמפני המחלוקיות ביש' גזרו חרם בימי מרן הק' שלא לנהוג בתו"מ רק עפ"י הרמב"ם כמ"ש בכ"מ פ"א מתרומות והמבי"ט ח"ב סי' קצ"ז ורב"א בסי' א' וקלסינהו הרב ז"ל וכתב שכן ראוי לנהוג גם בירושלים ומה גם שבש"ע יו"ד סי' של"א סקל"ח כתב או יחלל על פירות אחרים דהוי גם לכתחילה. אלא דעדיין ק' מ"ש הש"ע בסקל"ג חלול ע"פ בלשון דיעבד והוא בלשון הרמב"ם דפ"ב ממע"ש ואי משום דמיירי בשאינו מינו הו"ל לפרש ולא לסתום ואחר החיפוש זכיתי לראות תשו' אבק"ר סי' ד' שנשאל דלשון הרמב"ם מורה בדיעבד והמנהג לחלל גם לכתחילה והשיב וז"ל אע"ג דפשטא דלישניה משמע בדיעבד אפשר שסמך עמ"ש כמו שביארנו בהמ"א שלשם מוכח להדייא דלכתחילה נמי פודה פירות על פירות שהרי כתב או מחללין על שו"פ מפירות אחרות ע"כ ומדעיקר הילפותא היא ממ"ש בהמ"א המעיין שם יראה דנטע רבעי מחללין אותו לכתחילה וגם על שאינו מינו כמש"ש בפיו"ד הי"ו וי"ז דמחללין אותו על חטים ושעורים ולזה סמך בש"ע סקל"ח וכתב מחללין אותו בסתם דמשמע לכתחילה וגם שאינו מינו ובזה תבין תי' הכ"מ שם על השגת הראב"ד דהא ילפינן קדש ממעשר ואינו מתחלל רק על כסף שכתב וי"ל לדעת רבינו דה"מ בזמן הבית ע"כ ולכאורה יפלא דהא בפ"ד דמע"ש הוכיח לדעת הרמב"ם דגם בזמן הבית מתחלל ע"פ המע"ש עצמו אלא משום דהתם קאי על מינו דוקא והכא גם לשאינו מינו איצטריך לחלוק הזמנים (ע"ש בלח"מ שהרגיש על הכ"מ כמ"ש וגם חי' חילוקינו סתירה הנראית מהמע"ש להמ"א מלכתחילה לדיעבד ולדידי זהו כונת הכ"מ עצמו אלא שקיצר) הנה נמצא יסוד למנהג שמחללין ע"פ אפי' לכתחילה ואפי' שאינן מינן. והוא פלא על אותו גדול שכתב זה לא שמענו ולא מצאנוהו והוא ה' פסוקות ברמב"ם גם מש"ש אנה הכסף ואנה החומש לא ידעתי האם לא יועיל החומש כשיהיה מפירות:

אבל חילול מעות על הפירות הרמב"ם בפ"ד מהמע"ש כתב וז"ל אין מחללין מעות על פירות ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים ע"ש בכ"מ כתב ע"ז דבפ"ק דמע"ש תנן הלוקח פירות בשוגג יחזרו דמים למקומן במזיד יעלו ויאכלו בירושלים ואם אין מקדש ירקבו ורבינו לא חשש לבאר דבמזיד איירי דלשון חילול משמע דבמתכוין לחלל מיירי והרב מראה הפנים בירוש' פ"ק דמע"ש ה"ג סוד"ה הלוקח השיגו דמה ענין חילול ללוקח וכתב דשורש דברי הרמב"ם ממה שדקדק רבי חגי ממשנה דאין מעות מתחללים על פירות וכן תני בן ביבי וכו' ואסיק דגם בן ביבי לא איירי אלא לכתחילה ולא בדיעבד ומכאן שורש דברי הרמב"ם ודלא כהכ"מ ע"כ ואח"ה נראה דאשתמיט ליה כי הכ"מ בפ"ז הי"ד הביא דברי הירוש' הנז' וביאר באורך דלהרמב"ם לא שני ליה בין מקח לחילול כמסקנת הבבלי ולעולם בשוגג יחזרו דמים למקומן ואם ברח יאכל כנגדן ובמזיד יעלו ויאכלו בירושלים וא"כ גם הכ"מ סו' דשרש דברי הרמב"ם הם ירוש' ובבלי והכא לא בא לגלות המקור רק מפני שהרמב"ם סתם וכתב ואם חילל יעלו וכו' ואי בשוגג איירי דיניהו הוי או יחזרו וכו' או יאכל וכו' משו"ה כתב דבמזיד איירי) משמע דדוקא בדיעבד מתחלל ולא לכתחילה והגם דלכאורה ק' בזה ממ"ש הכ"מ גבי מחללין פירות ע"פ לישב דעת רבינו מפלוגתא דרבנן ור"מ בסוכה במחללין על בהמות וחיות דשחוטין לכ"ע מחללין ואוקימנא בדמי דס"ל להרמב"ם דמחללין לכתחילה מעות ע"פ ממ"ש בתוספתא ע"ש (כזה כתבו התו' בסוכה שם ד"ה על חיין דמחללין לכתחילה ולרבותא דרבנן נקט לשון דיעבד ואפי' היכא דאפשר משמע מתו' דפ' הזהב דמ"ד ע"ב ד"ה טבעא דמחללין ובדלא אפשר אפי' על בהמות חיין לא גזרו רבנן ע"ש בתו' הנז' ובתו' דסוכה הנז' ובקדושין דנ"ו ד"ה במזיד ובהגוזל דצ"ז ד"ה דזבין שבזה ישבו הך דהגוזל דקאמר מעות בבל בבבל מזביננן בהו בהמה) י"ל דס"ל להרמב"ם דכל היכא שאמרו מחללין מעות ע"פ לכתחילה היינו בדמאי ומח' ר"מ ורבנן נמי הוא בדמאי וכמ"ש בירוש' פ"ק הזכירוהו התו' בסוכה ד"ה על חיין דיש מח' בזה בירוש' (עיין במעשה אורג פ"ק דמע"ש ה"ו העתיק דברי ר"א בירוש' דמוקי לה בדמאי וכתב והשאר נמחק כלו' דקיימא הך אוקמתא וזה דלא כהתו' דיש מח') אבל הראב"ד ס"ל דמיירי בודאי לפיכך השיגו. ומפני שאם מלת מתחללין פירושה בדיעבד כ"ש דהוה ק' קושיית הראב"ד לזה ישב הכ"מ דבתוס' תני מחללין לכתחילה. ומ"מ בודאי סבר הרמב"ם דאין לחלל לכתחילה מעות ע"פ ואם חילל יעלו ויאכלו בירושלים וכו' כמ"ש בפ"ז הט"ו וט"ז (מה שנראה סתירה דבהט"ז כתב שאם לקח בהמה במזיד תעלה ותאכל בירושלים ואילו בפ"ד כתב שאם חילל על בהמה לא קנה מעשר כלו' ואם במזיד יאכל כנגדה כמו שפי' הכ"מ גבי לוקח מים ומלח ל"ק מעשר ע"ש רציתי לומר דבפ"ז מיירי בשחוטה ומ"ש תקבר היא ועורה שקנאה קודם הפשט אבל עיינתי בפיה"מ להרמב"ם שפי' תקבר ע"י עורה אם מתה ש"מ דבקנאה חיה איירי אמנם מצאתי לתו' שם בסוכה ד"ה שמא הקשו כי קושיין מהך מתניתין לרבנן (עיין למהרמ"מ) ותי' דלא גזרו רבנן רק בבעלת מום דלא חזייא לשלמים וכו' וא"כ הרמב"ם נמי בפ"ד איירי בבעלת מום דלא חזייא לכך יאכל כנגדה) ומאין סמך למנהג שמחללין גם לכתחילה. ואפשר הטעם כיון דתו"מ בזה"ז הם מדרבנן הקילו בהם כדמאי שדינו מפו' בפ"ד דמחללין מעות ע"פ גם לכתחילה ושלא מדוחק ובזמן בהמ"ק יעלו ויאכלו בירושלים וכשאין מקדש ירקבו. או משום דס' הוא שאין מחללין ע"פ משום כי לא תוכל שאתו וא"כ אם יחזור לפדות ע"פ מה הועיל אבל בזה"ז שאין שם עלייה מאי נפק"מ וכשהוכרחו לחלל על מעות מאיזה טעם הקילו בזה. וא"ת ישליך הפרוטה לים המלח רחוק הדבר והוי כדלא אפשר ומותר כהך דמעות בבל בבבל דמשום דלא אפשר זבן בהמה. ועיין בשנות אליאו פיה"מ להגר"א ז"ל שכתב בפ"ק דמע"ש בדמאי דאריך ושפיר לחלל מעות ע"פ לכתחילה. ובפרט דהרבה דברים הקילו בזה"ז דהא הורו הגאונים לחלל שוה מנה על שוה פרוטה משום דלא עדיף מקדש וסתמו גם לכתחילה ובלא חקירת דמים ואילו בקדש מפו' בפ"ז דערכין דוקא בדיעבד וגם צריך חקירת דמים והט' ודאי דבזה"ז יש להקל וע"ש בתו' סוכה ד"ה שמא. שו"מ לה' כסא אליאו ז"ל יו"ד בסי' של"א דמלבד דפשיט"ל במנהג ירושלים שמחללין פירות ע"פ תמה עליהם במה שלוקחין מעט יין מיניה וביה ומחללין עליו דכיון דעומד בטבלו וקדש הוא הרי אין מחללין הקדש על הקדש ועוד דלא חזי למיכליה וישב מדתנן בבתרא דטבול יום שמחללין על פירות ע"ה אע"ג דלא חזו לאכילה וכו' וכ"ש דהקילו בזה"ז כמה קולות ע"כ ועיין בס' תקנות ירושלים דעד האידנא נמי מחללין מיניה וביה. (המבין יבין דזה רחוק מהך דתנן שאין מחללי' ע"פ שאינו יכול להגיען לירושלים דלא כקו' אותו גדול על המחללין ע"פ המוכשרין וכמש"ל) וגם במעות ע"פ מצאתי מפו' בהלק"ט ח"ב קמ"ג וקמ"ד בס' ההפרשה כתב ואומר מע"ש בצפונו והוא מחולל על שו"פ בכיסי ובו אני לוקח מעט אוכל ושורפו או קוברו וא"ץ שיהיה בו שו"פ דבשלמא בתחילה דכתיב ונתת הכסף צריך שיהיה בו שו"פ אבל בכל אשר תאוה נפשך אעפ"י ששוה כל דהו מטעם דאין אונאה להקדש וכו' ע"ש ומלבד שמצאתי און למנהג שמחללין מעות ע"פ עוד הבנתי טעמם שמפרישים תחילה על שו"פ. משום שאולי לא ידקדקו ליקח פירות ששו"פ והתו' אמרה ונתת הכסף או משום דבזה יוכלו לחלל פרוטה אפי' על כל שהוא פירות ולא יאבדו הרבה. (עיין לו עוד ח"א סי' קל"ט ותקון הס' איך יעשו כשהלקט מרובה על שיעור לקט ונמצא טבל וחולין בכל בד ובד וקשה להפריש ע"ש שהוא מגומגם והרב הלכה רווחת כתב שהראה לחו"ר ואין פות'ר ואני זכורני שהראני ופתרתי ושכחתי. ומ"מ בל"ס שט"ס נפל שם בחסר ויתיר וחליף והתכלית הוא זה שישאלו הבעלים על מעש"ר שעשו בפעם אחרת ונמצא שהוא טבל ויאמרו שת"ג שבלקט הרי היא בטבל זה וכן חלק תרומת מעשר שבלקט הרי היא בטבל זה ולפי שעתה נתמעט אותו מעש"ר מה שהיה ראוי להפריש על פירות הראשונים כי הפרשנו ממנו תרו"מ ות"ג של לקט לכן יאמר וחלק מעש"ר השייך מן הלקט עם החלק הנתמעט ממעש"ר (של פירות הראשונים) הרי הוא קבוע בכל מקום שהוא בצפונו או בדרומו וכו' חלק דבריו עד"ז ותמצא נחת ודברי הרב מאירת עינים למנהגנו. אבל דע ידידי דמה שמחזיקים במעשר ראשון לעצמם אינו רק בפירות הנלקחים מן הגוי ולא בשנגדלו ברשות ישראל דאותם חייב להפריש מהם ולתתם ללוי כמש"ל וגם הלק"ט שם בח"ב כ"כ להדייא ועיין בשדה הארץ ח"ג יו"ד סוס"י כ"ה סק"ד וה' שכ"כ ושם אודות מעשר זתים וענבים ובפרה"א ח"ד ה' שבת לענין הפרשת תו"מ וה' ישיב שבותנו. איש תחת גפנו. אמן:

תוכן העניינים

יש מאין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה