יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז
יורה דעה · סימן טו
אחב"י קהלות האשכנזים הי"ו בארה"ק לקיום ישובם קבלו עליהם אחיהם שברוסייא לקבוע קופות בבתיהם וכו' ולתת שמה כל איש מסת ידו והגבאים הממונים בחתי' אנשי ארץ ישראל מחזירין תדיר לקבץ כל הכסף הנמצא שמה ושולחים לגבאים שבא"י הממונים גם הם מהעניים לחלקם ביעקב ת"ח ועניים ועתה אחד מגבאי חו"ל מיעט ההכנסה לגבאי א"י ממה ששולח מאז. ואחר החקירה נודע להם שמינה גבאים אחרים בא"י מתחת ידו ושולח להם באומרו דהמתנדבים אדעתא דידיה יהבי ולמאן די יצבי יתנינה. ולכן גבאים הישנים וענייהם העטופים ברעב דורשי משפט אם יש כח להרב הגבאי הנז' לעשות כן או לא:
ואני בעוניי שועת עניים שמעו אזני ולכן נטפלתי להשיב וחלילה לי לחשוד שהרב הנז' זוכה לעצמו בטענתו הנז' אחר שהדבר מפו' בחק"ל יו"ד ח"ג דק"ך ע"א וז"ל ולא הותר כלל שיקח מעות העניים לצורכו אע"ג שהנודרים נדרו על דעתו ע"ש ולא דמי להך דקטיעא בר שלום בע"ז דיו"ד שאמר נכסי לרע"ק וחביריו ודרש רע"ק והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו דהתם שאני שהזכיר שם רע"ק וכפירש"י שם. ופשיטא דאינו משנה רק לצדקה אחרת או עניים אחרים וסומך בזה עמ"ש בש"ע יו"ד ואם היה חכם גדול במדינה שהכל גובים על דעתו והוא יחלק לעניים כפי מה שירצה ה"ז יכול לשנותו וכו' ובהגה וה"ה לגבאי הממונה מבני העיר. גם הרב מים שאל יו"ד סי' רנ"ט נתן כח זה לגבאי קושטא לשנות בנדבות השלוחות אליהם לשם ירושת"ו ודלא כמהר"מ אלשקאר ריש סי' ע"א ומהרי"א סי' ע"ב וה"ט דכל הניתן על ידם לדעתם ניתן אם להניחם אם לתתם לאחרים ע"ש:
אמנם אי מהא לא אירייא ושאני הכא דהגבאי הזה אין המתנדבים נותנים לו רק עפ"י מינויו מא"י ושליח דא"י הוא וכל המשנה מדעת השליח בטל שליחותו עיין בחו"מ מסי' קפ"ב ואילך ועיין במהריק"ו שו' ו"ו במינה אשתו על ארנקי ש"ץ. אבל נדון המים שאל כח הגבאים היה מהנדיבים וגם לשון הש"ע מדוקדק כן שכתב והוא יחלק לעניים וכו' דיש רשות בידו לשנות משא"כ נד"ד. ואפי' אי יהבינן ליה דין חבר עיר מה שאינו הנה הרב משפטי שמואל סי' ס"ג חילק דאין די"ז נוהג רק בנדבה מחודשת ולא בדבר הנעשה קודם בא חבר עיר. ועוד כיון דידוע שתחילתו היה לת"ת ל"ש למימר אדעתא דידיה יהבי ע"ש וה"ן בנד"ד גבול זה גבלו ראשונים מזה רבות בשנים טרם לידת הגבאי הזה וגם ידוע הוא לצדקת א"י ול"ש בו אד"ד יהבי. ובזה אזיל סמוכין דיליה מההגה שכתב וה"ה לגבאי. כיון דחבר עיר יכול לשנות לצורכי העיר ואפי' לדבר הרשות כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ו ואילו גבאי רק לדב"מ וכמש"ש הש"ך סק"ח והמח"א ה' צדקה ס"י וי"א והחק"ל שם סי' ק"ז ועכ"ז חב"ע אינו יכול לשנות בגוונא דנד"ד א"כ כ"ש הוא לגבאי:
וגדולה מזו אני רואה דאפי' בני העיר עצמם אינם יכולים לשנות בנד"ד ואפי' מעני לעני. כי המעיין בטוב"י סי' רנ"ו ורנ"ט יראה שהמקילים בשינוי המה הרמב"ם ור"ת והרא"ש וכוותייהו פסק הש"ע ולדעתם כתב הטור משם אביו ז"ל דדוקא קופה ותמחוי שאם יחסר יגבו להם פעם אחרת יכולים לשנות אבל במקרה שגבו לצורך עניים וכו' לא ישנו ואפי' לצורך עניים אחרים. וא"כ בנד"ד שאם יחסר אין מכריח למתנדבים להתנדב פעם אחרת אין לשנות והגם שבב"י הביא דברי הרא"ש ופי' שדעתו לומר דהך דירוש' שאין מוחים ביד הפרנסים היינו בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים הנה הכ"מ תמה עליו ממ"ש הטור דאפי' לצורך עניים אסור והגם שהש"ך יישב דמיירי דוקא בראו שיש צורך בדבר המטה יוסף ח"ב סי' י"ב הרבה להשיב ע"ז וישב דל"א הב"י רק לצורך אותו עני עצמו כגון לשנת מכסות למזון וכו' אבל מעני לעני לא ע"ש והגם שמהריק"ו בשו"ה הבי"ד הב"י שם חי' באו"א דלא הרא"ש שלא לשנות במקום פסידא דלא הדר רק בעניים ידועים אבל עניי ירושת"ו דאינם ידועים אפי' פסידא דלא הדר מצו לשנויי לפחות לדב"מ כבר החק"ל ביו"ד ח"ג סי' ק"ה העלה דרבו החולקים עליו וס"ל אפי' באינם ידועים אינם יכולים לשנות רק באם יצטרכו יגבו להם פעם אחרת וכ"כ המח"א ה' צדקה סי' יו"ד ועיין במטה יוסף ח"ב סי' י"א דמהרמ"ח ז"ל סבר יכולים לשנות גם בפסידא דלא הדר והמחבר ז"ל האריך לחלוק עליו ובדמ"ו פי' דברי הרא"ש בפסקיו לב"ב דגבאי מותר לשנות לדב"מ אפי' לא יפרענה עוד דמיירי בחוזר וגובה להם אם יחסר ע"ש וכ"פ המח"א שם וא"כ בנ"ד לא מצי לשנויי אפי' לדב"מ כיון דהוא פסידא דלא הדר. ובפרט דנראה דגם מהריק"ו יודה בנד"ד מתלת טעמי. א' דהמתחקה בדב"ק שם יבין דעיקר החילוק הוא תלוי בממון הנגבה להתחלק קו"פ מיד דאז הו"ל בעלים ידועים אבל בממון הקדש דהוא קרן קיים ורק הפירות מתחלקים דאז אין להם זכיה בגוף והדבר ידוע כי ברוב הימים מתים ונדים ונעים ומתחלפים העניים בזה הו"ל בעלים שאינן ידועים כי לא ייחדו שום עני ומסרו הדבר לבני העיר או הגבאים לתת לאשר יחפצו והחילוק הזה מפורש היטב בהעתקת דברי מהריק"ו במהרימ"ט ח"א סי' ס"ג כי שינה לשונו לבאר זאת שו"ר:
להחת"ס ח"ו סי' ז"ך שחילק כן מנדונו לדמהריק"ו ומהרימ"ט וכתב דמיתה וגלות במעט זמן ל"ש ובזה יש לתרץ מה שנראה לכאורה סתירה בתשו' מהרימ"ט ח"ב בענין רבית שלוום גבאי עה"ק ירושת"ו דבסי' ט"ל כתב דאפ' שהם נתלים בתשו' הרשב"א שהתיר רבית בהק' עניים מפני שאין לממון זה בעלים ידועים ואסיק דהיכא דאיכא עניים דקייץ להו ארוחת תמיד ממון שיש לו תובעים הוא וכו' ובר מן דין בנ"ד כל בני העיר מיקרו בעלים שממון הבא מחו"ל ניתן לצרכי העיר וכו' ואילו בסי' מ"ה התיר והעיד שכן נהגו בא"י וכתב לא מטעם דממון עניים הוא אלא דהני עניים לאו בעלי ממון מיקרו וגם אין להם בגוף הקרן כלום ואינם זוכים אלא העתידין לבא ע"כ (עיין בשכנה"ג ליו"ד בתחילתו בתשו' לטירייא הרגיש בזה ותי' דבסי' ט"ל בא לאפוקי מהרשב"א שהתיר מטעם שהעניים לאו בעלים מיוחדים וע"ז כתב דכיון דקייץ הו"ל מיוחדים ובסי' מ"ה התיר מטעם שאין להם חלק בגוף וכו' לאו בעלי הקרן מיקרו ע"כ נראה שמבין שתיהם מיירי בהקדש קרן קיימת וא"כ אין זכות תולה להבין החילוק ואמאי בסי' ט"ל לא התיר מט' סי' מ"ה) ולפי האמור ניחא דבסי' ט"ל מיירי במעות שמתחלקים קו"פ ובסי' מ"ה מיירי בקרן קיימת והפירות דוקא מתחלקים. וכ"ר להרב שער אשר ח"מ בדס"ה דחה מה שלמד ה' חוקי חיים בסי' מ"ז מתשו' אבק"ר סי' פ"ג בהקדיש לת"ח שאינם מבוררים דהגם דאין ברירה חייב מדין נדר וכתב דשאני הת"ח דהקדיש לעניי א"י והרי הם מבוררים כל שהיה עני באותה שעה. לא כן במי שלא היה רוצה שיזכו כל הת"ח שבא"י רק יו"ד מהם את אשר יבחר ושייך בזה דין ברירה מי יימר דזכו ע"ש שחילוקו כמ"ש. ועתה בא לידי קונטריס הנד"מ בעה"ק ירושת"ו בש' תר"ן ושם ראיתי גזרת עירין שלא לשנות נדבות רמב"ה אפי' לפדיון שבויים ואפי' להלוותם על משכון זהב וכסף אלא יהיו צרורים ומונחים עד בא הגבאי וכו' ובשם הגרע"א וקרוב לשלשים גאו' עמו אסרו לשנות המעות הנז' לשום ענין והגאון מהר"ח מואלזין ז"ל כתב ע"ז הטיבו אשר דברו וכו' שלא לשנות וכו' כ"א שיומסר לכבוד וכו' דאינהו בקיאי בענייני אה"ק והיאך לחלק וכו' ומודעת זאת שבני מדינות האחרים מושכים ידיהם מכל וכל ומטילים אותם על אנשי מדינתם בזה כ"ע מודים שהם נק' עניי עירנו אף אם היו יושבים במדבר (לאפוקי מהב"ח שכתב דעניי עירך קודמים אפי' לגבי עניי א"י ול"א בספרי עניי א"י קודמים רק לגבי עיר אחרת ועיין בס' יוסף אומץ סי' י"ט שביאר בהוכחות דהכונה גם לגבי עניי העיר) והואיל ובחרו לישב על אדמה"ק על התורה וכו' נקראים עניי אה"ק ועניי עירנו וכל הפושט ידו ליגע הן במעות ארה"ק והן במעות רמב"ה ה"ז קובע נפשות וכו' ע"כ. והרי מדב"ק יצאנו י"ח מהריק"ו ז"ל דכיון דכל בני מדינה מתנדבים לבני מדינתם דוקא הו"ל עניים ידועים ואין רשות לשנות. וזה ג"כ יש לדייק ממ"ש הגאונים הנז' איסור אפי' להלוותן ולכאורה יפלא דהא התו' בערכין דאסרי השינוי עכ"ז מפרשי' הברייתא דקתני ומותר לכל מה שירצו היינו להלוותן. אלא ודאי שני להו להרבנים הנז' מעות אלו דיש להם בעלים ידועים וכל היכא דאיתנהו ברשותייהו קיימי לפיכך אסרו גם ההלואה שלא מדעתם. ועיין להרב אמת ליעקב ניניו ז"ל בשפת אמת דקכ"ד במתנדב לרמב"ה דאינו יוצא י"ח נדרו עד שיגיענו לעה"ק טבריא ת"ו. (זהו לספרדי' הנודרים דוקא לעה"ק טבת"ו ולא לאשכנזי' הקובעי' קופות לדאה"ק יחד) ואפי' אם ידור לשם עניי עירו ותלי זייניה ברמב"ה הרי הוא בסוג נודר ואינו מקיים עד שישלחנו לעי"ק טבריא ת"ו ע"כ. והגם שמהרח"ף ז"ל בלב חיים ח"ב סי' ק"ס פליג עליה במפרש לעניי עירו אודי ליה וקלסיה בנודר סתם דהוא לטבריא אתר מותביה דרמב"ה זיע"א ועיין במטה יוסף ח"ב ס"י במכתב גאוני הדור הסמוך למרן זיע"א שכתבו והנוגע בהקדש המוקדש לשם טבריא כנוגע בבבת עינו וכו' וגם סנהדרי גדולה וגאוני עולם יקבוהו בחוייא דרבנן דלית ליה אסוותא וכו' ע"ש ועיין בשד"ח ח"ד מע' א"י או"ז האריך בדב"ז ושאל להרבנים והשיבו לו עפיה"ד שאין רשות לשנות רק נדרי רשב"י לצפת ונדרי רמב"ה לטבריא והורו לו מקור גזרת מרן ומהר"מ אלשיך ז"ל על זה והגם שמדברי החת"ס ח"ו סי' ז"ך נראה שהתיר לחלק מעות רמב"ה לעניי העיר. ל"ש מתייא דהרואה שם יראה דהתם מתחילה היו עושים אותם עבור הדלקה או לעניי עירם והוא הפעם הראשונה ששלחם הרב לעניי א"י וא"כ כיון שעדין לא נתפשט מנהגם כן לא דן בסתם שיהיה לא"י משא"ך עתה שכבר פשט המנהג ודאי דעתו כמהרח"פ ז"ל וכ"ש במפרש להדיא לחלקם לעניי א"י שכתב שם להדיא שאסור לשנות דהו"ל עניים ידועים. ועיין מ"ש בזה במ"א:
טעם ב' דגם מהריק"ו לא התיר לגבאים לשנות בעניים שאינם ידועים אפי' במקום פסידא רק אחר שהניח יסוד דאותם הגבאים יש להם כח בני העיר שהנדיבים שולחים לידם והם מסתלקים ומניחים להם הכח כיעוי"ש וזה ל"ש בנ"ד דאין הכח מסור לגבאי חו"ל לחלק אלא גבאי א"י הם המחלקים עפ"י התקנות הנהוגות וא"כ דין גבאי הוא שייך לגבאי א"י ולא לדחו"ל ועיין למהרש"ך ח"ב סי' ל"ח כתב ובנ"ד מעות אלו שהקדיש הר"מ לא באו ליד הגבאי דהיינו הגבאי של צפת הממונה על פרנסת עניי עירם דאלו הגבאים שהמעות עתה בידם בסאלוניק אין להם תורת גבאי אלא שיהיו המעות בידם להרויח בהם ולשלוח הריוח לגבאי צפת וכו' ע"ש והשער אפרים ז"ל ד"מ ע"א למד מדברי הרב לנדונו ע"ש ופשוט דהגם שמהריק"ו נתן כח לגבאים דנדונו אע"ג שאינם בירושלים היינו משום שהם עצמם היו המחלקים לעניים משא"ך בנדונות הרבנים הנז'. שוב מצאתי הדבר מפו' בתשו' מהר"מ אלשיך שבס' תורת חסד סי' ה' שכתב וז"ל אבל מאי דאיכא לספוקי אינו אלא בב' שלישים שציוה לאפוטרופוסי' לשלחם לא"י דהיינו לגזברי א"י דבהא לא מסר כח לאפוטרו' לחלק הצדקה אלא לשלחה לא"י ובשלחם כלתה שליחותם ודמי להא דכתב הרמב"ם פ"ט דגרושין ע"ש והגם שהרב המחבר בסי' מ"א כתב ואני אומר שליח לחוד ופרנס לחוד מחמת שיש לו טורח להשתדל ברווחים אלו המעות איכא למימר עשאם נמי שלוחים לחלק וכו' ועיין במהריק"ו ע"כ מלבד שחלילה לומר דאשתמיט למהרמ"א והמסכימים עמו דברי מהריק"ו אלא העיקר כמ"ש בכונתו דהתם היו מחלקים הם עצמם. עוד בה נראה דגם התו"ח ז"ל יודה בנד"ד די"ל דל"א הרב שם רק מחמת שני תנאים שנמצאו בהם אי משום דממונים היו מהמתנדב י"ל דכחם ככחו ואי משום דהיו מתעסקים ברווחים י"ל אומד"ד דמסר להם כח גם לשנות. וכמו שנראה דזהו כל סמוכות מהריק"ו ז"ל וכמו שראיתי לה' מטה יוסף ז"ל שכתב שם שמהריק"ו לא התיר רק בצירוף ג' טעמים הא' שלא התנדבו לעניים מיוחדים אלא שיהיה קרן קיים הב' שמינה הפקידים לתת כפי אשר יראה בעיניהם וכו' הג' שהגזברים היו מתעסקים במעות לטרוח בהם והחק"ל שם דק"ך תמה עליו והוכיח דכל סמוכות מהריק"ו אינו רק משום שהיו טורחים וכו' ומהרימ"ט ח"א סי' ס"ג נראה שסו' כהת"ח שכ"כ קצורו של דבר דהרואה מ"ש מהריק"ו באותה תשו' יראה בבירור שהממונה שמינהו בעל המעות להתעסק ולטרוח יכול לשנות הרי רמז שני תנאים הנז' וא"כ בנד"ד דאין גם אחד מהתנאים הנ"ל דאין מתעסקים ברווחים וגם לא מינום הנדיבים רק שלוחי א"י הם מודה מהריק"ו ז"ל ובלא"ה עיין בח"מ סי' רצ"ב דמי שהופקד אצלו ממון פדיון שבויים דאם הוא לפד"ש סתם יוכל לפדות עצמו בו ואם לפ"ש ידועים חייב לשלם. ונ"ד כתבנו דהם ידועים וגם מור"ם ביו"ד סי' רנ"ו פ' שאם פירש הנותן לעניים ידועים או לעניי העיר אין להם לשנות אפי' לת"ת והבאה"ט שם כתב הט' דמיד זכו אותם העניים והו"ל כבא לידם:
טעם ג' דהכא כיון שמנהגם לקבוע קופות בבתי כל איש מדעתם ושם נותנים נדריהם הו"ל כליו של קונה ותכף כשבא הכסף שם קנה והגם דקי"ל בח"מ סי' ר' דכליו של קונה ברשות מקנה לא קנה מ"מ אם אמ"ל לך וקנה בכלי זה קנה וע"ש בטוב"י דכל שגילה דעתו דלא מקפיד על מקום הכלי קנה ע"ש. וה"ן הרי מדעתם מניחים וקנו ולא יאמר אדם בזה דשרי לשנות שוב אורו עיני להגאון מפרשי הים בס' מאמר מרדכי סי' ט"ו האריך לפו"ד דאין יכולים לשנות. צדקת רמב"ה ולבסוף כתב שאין מקום לפקפק כיון דמעמידין הקופות וכו' ואף דכלי קנייתו מתורת חצר אין לתלות זה אי חצר משום יד אתרבאי ואין יד להק' דממ"ן אי צדקה כהדיוט קנתה חצרו ואי בהק' אמירתו לגבוה כמסי"ל והאריך דהמשנה גוזל את העניים וזהו טעם רוב רבני רוסייא ופולין אשר אסרו וכו' ע"ש כדברינו וכן ראיתי בשד"ח שם הביא דברי הרמ"ץ יו"ד סי' ע' שאסר לשנות מעות רמב"ה והט' משום שבאו לקופה גם כתב משום דהוי פסידא דלא הדרא. גם כתב דאותם גבאים אינם רק שלוחים דא"י ולא גבאים גם כתב ביטול טענתם דאדעתא דהכי יהבי דמי יימר כולם ידעו זאת וגם האורחים נותנים שם ודעתם לא"י עש"ב ותמצא שכיוננו בעניותין לרוב דב"ק. ובנד"ד אין מקום לשנות ח"ו ועדיפא אני אומר דלפי"ה שאין לגבאי חו"ל דין גבאי וגם שמעות רמב"ה הו"ל כבאו ליד עניי א"י א"כ אם יבקשו ממנו חשבון צריך לסדר חשבונו ואין זה בכלל מ"ש מרן בסי' רנ"ז ולא יחשבו וכו' גם לפי"ה דהם שלוחי א"י לא נשאר מקום לשאלה אם יכולים הם למנות גבאים בא"י ולסלק הקודמים. דכלפי לייא שבא"י יכולים לשנותם ולא הם:
וגדולה מזו אני אומר דאפי' בהסכמת בני העיר אינם מסתלקים כיון שהחזיקו במינויים זה כמה שנים ואפי' אם היו מחזיקים בו בעצמם וכ"ש דנתמנו מתחילה בהסכמת בני העיר דכל שררה על הצבור ילפינן ממלך דכתי' ביה למען יאריך ימים על ממלכתו וכו' וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה' מלכים ופ"ד מה' כלי המקדש ועיין בריב"ש סי' רע"ג והכנה"ג א"ח סי' ג"ן כתב דה"ה לכל שררה על הצבור הן מלך הן חכם וכו' הן גבאי במקום שלא נהגו למנות לזמן ידוע וכו' ורמז להקת הפוס' בזה והגם שמור"ם ביו"ד סי' רנ"ז כתב וכשרוצים הצבור יכולים לשנות הגבאי ולמנות אחר עיין בש"ך סק"ד דזהו דוקא בקהל שמנהגם כך משא"כ בממנים סתם ואין מנהג לשנותם וכ"כ הב"י א"ח סי' ג"ן מתשו' הרשב"א ז"ל. וגם יש בזה איסור מעלין בקדש ואין מורידין והוא מן התורה עיין בחק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד ומטע"ז האריך מהרח"פ ז"ל בס' רוח חיים לח"מ סי' ז"ך דאפי' להוסיף עליהם איכא הורדה ואסור ועוד אמתחות ספרים מלאים מזה וידועים הם ועיין להרב מים חיים אורולייא ז"ל הרבה תשו' בזה ואין להאריך וכו' גם אם כל הקהל מוחים כ"ש כשלא מיחו רק הרוב או המיעוט עיין להרו"ח שם שכתב שאפי' יחיד מעכב בסלוקם וכ"ש הכא בכולם שבעים גיל מהם מי שם פה לומר שהגבאי שלוחם יוכל לסלקם וכ"ש היכא דאיכא דררא דממונא שיטענו העניים אין רצוננו להיות פקדוננו ביד אחר. לכן לישרי לן מר הרב הגבאי שבחו"ל כי לא מצאתי זכות תולה בזה וחבתי בעצמי לכתוב ולחתום משום לא תכירו פנים. וכן הסכימו עמי חבירי הרבנים בי דינא רבה הי"ו ולראיה ח"ש: