אור ברסלב
יש מאין חלק א חושן משפט › סימן לו

יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז

חושן משפט · סימן לו

סימן לה

אני בגולה הלכתי לעוב"י מכנאס יע"א והנה יד שלוחה אלי ממע' הרב המופלא כמהרי"ב נ"י לעיין בדין רו"ש שקנו חזקות היאודי'ם שבאלמלאח מאת בעליהם הגוים ותקנות הראשונים ז"ל כי מחוייבים הקונים להחזירם בדמים שקנו אותם בתוך י"ב חודש למחזיקים. ואי לא ניח"ל לפדותם יהיה להם רביע בגוף וחזקה דאסמכוה לדין סקריקון בח"מ סי' רל"ו והקונים הנז' נשמטו בטענה שקנו הכל בב"א ודימו זה למ"ש בסי' קע"ה במצרן שאם קנה הכל בבת אחת אין המצרן יכול לסלק גם יש מקומות שיש לקונים שותפות בהם ולמדו משם שאין השותף מסתלק גם תובעים הוצאות ושוחדות רבים שהוציאו על המקנה האל"ה לא יחזירו לבעלי החזקות ותצא דינ"ה מידי אביר יעקב שאין ממש בטענות רו"ש. והפציר בי לגלות דעתי והגם שדעתי בל עמי וגם ספרי דבי רב אין גם אחד מ"מ משום אין מסרבין לגדול אמרתי להוסיף נופך על דב"ק:

הנה על טענת רו"ש השיב כת"ר שאם כל הבע"ח יעמדו לפדות כ"א את שלו הדין עמהם ממ"ש הזכו"ל חח"מ אות ח' משם מהרי"ך באחד שקנה מהגוי חצר שבתוכה חזקת בית אחת ליש' דמצי הקונה לומר או קנה הכל או צא מעלי דלא עדיפא האי תקנתא מדדב"מ וכו' אבל אם בעה"ח רוצה לקנות הכל שומעין לו ולא דמי להך דסי' קע"ה כלו' דהתם אפי' אם ירצה לקנות הכל אין שומעין לו דהתם משום פסידא דמוכר והכא ערבי הוא ע"כ:

ואני מוסיף שהכא אפי' אם רק אחד מבע"ח רוצה לפדות את שלו נלע"ד דהדין עמו. דלכאורה הוראת הרב מהרי"ך תמוהה מדכתב לא עדיפא מדדב"מ ש"מ דגם בדדב"מ הדין כן ואמאי והלא בסי' קע"ה מפו' הטעם דלא יוכל המצרן לסלק מהחלק המגיע לו משום פסידא דמוכר שיאמר שרוצה למכור הכל בב"א וגם אם ירצה לקנות הכל איכא פסידא שיאמר סברתי שלא תקנה הכל ואדביני ביני שאמלך עמך ילך הקונה וא"כ כיון דהכא מיירי בערבי דלית משום פסידא אמאי לא יוכל לומר המצרן או בעה"ח לא אקנה רק השייך לי (נהי דבש"ע תלה הטעם לזכות קונה שכתב שהרי היא והאחרת קנה ולא כתב מכר דוקא משום דבקונה איירי נקטיה אבל שרש הטעם משום פסידת מוכר) ואפ' כי הרב מדמה חצר אחת הגם שיש בה בתים מחולקים לדין שדה המוזכר שם בסי"ג דהמצרן או מסלק מכולה או מניחו בכולה. ומשמע התם שאף שקנאה משנים וידוע לכ"א חלקו מבורר בה (ממ"ש ובא המצרן לסלקו מחציה שלקח מן האחד) עכ"ז הדין כן ומזה יליף לנ"ד דגם בתי החצר כל שבחצר אחת כחד דמו ודינו או לסלקו מכל או מניחו בכל ולא דמו לשתי שדות שם בהגה. ולפ"ז בנ"ד שהם חצרות מחולקים ומוכריהם מוחלקים יודה הרב שכ"א מבע"ח יסלק במה ששייך לו:

עוד יש לדון זה מטעם אחר כי נהי דבכנה"ג ח"מ סי' ק"מ בהגה"ט אסף מח' בחזקת ישוב אם דין קרקע אית להו או דין טלטל אבל חזקות דנ"ד הבא מחמת שכי' מגוי כתב הרב יעב"ץ בס' משו"ץ סי' ש"ז וש"י וש"ך והרב ויאמר יצחק ח"מ סי' קפ"ד וברית אבות דפ"ז ע"א דלכ"ע דין קרקע אית להו. וא"כ המחזיק דאית ליה רביע בקרקע גו"ח הרי הוא שותף וי"ל דשותף עדיף ממצרן וכמ"ש הב"י סי' קע"ה מתשו' הר"ם ובכנה"ג ח"מ הגב"י אוצ"א כתב שדעת מרן כן ותמה למה לא כתבו בש"ע (ולי חזיתי לתרץ זאת בקו' אחרת דהו"ל במה שהתחיל בש"ע אחד מן האחים או מן השותפים וכו' מסלקים ללוקח דמאי רבותייהו כיון שכל שמצרן יכול לסלק והייתי מתרץ משום דהוה ס"ד כיון שלא נתברר חלק כ"א מהם ל"ש מצרנות כמובן אבל עתה אני אומר דבא ללמדנו דאינהו עדיפי ממצרן) ולזה יוכל לסלק גם במקום פסידא דמוכר (רק בתשו' אחרת העליתי מהפוס' דלהא מילתא אין עדיפות לשותף ממצרן) ועיין לכנה"ג שם או"ד שכ"כ באחד שמכר ד' או ה' חדרים סמוכים זל"ז ואחת מהנה היה שותף בה אחר עמו שיש מי שדן שאין השותף יכול לסלק ללוקח כיון שקנה כולם בב"א והוא לא הודה לו דאפי' נאמר שזה כמכר כל נכסיו לאחד השותף מסלקו ע"כ אבל מפני שזכות זה לא יועיל רק למקומות שאין רו"ש שותפים בהם. וגם זכות הראשון לא יועיל לדעת מהרי"ך רק בסלוק מכל חצר וחצר אבל לא בסלוק מכל בית ובית:

לכן אכתוב זכות גדולה דלע"ד לא דמי דין הני חזקות לדדב"מ שאין לו בגוף הקרקע כלום רק משום היוה"ט יש לו זכות לסלק לוקח וכשיש פסידא למוכר כגון זה ליכא למיחש להיוה"ט אבל חזקות האלה מתקני ההסכמות נתנו לבעה"ח חלק בגוף הקרקע וכל היב"ח יכול לפדות כדין סקריקון ואמרי' דכל המוכר לגוי שייר לעצמו זכות זה עד דכלו תריסר ירחי שתא דמיאש וא"כ מה לו לחוש לפסידא דמוכר או לוקח ומהרי"ך שזיכה ללוקח בטע' קנה הכל היינו בחזקות דידהו דלא נתנו בהם כח לפדות כל היב"ח רק לסלק לשעתו כדין מצרן דפליגי בזה הפוס' ואיהו מהסו' דמצי לסלק רק לא עדיף ממצרן אבל בהני חזקות גם הוא יודה כיון שנתנו לו הכח הזה מצי אמר תן לי מה שזיכוני לפדות שהוא חלקי ולא יותר וכעין זה כתב כנה"ג הגה"ט בסי' ק"ס משם מהרשד"ם ח"מ סי' רמ"ו שאם אחד קנה מולקי מתוגר שהדין הוא שיפרע דמי חזקה שבה לבעליה דל"מ למימר לבעה"ח תן לי מעותי וקח המולקי' דחזקה שאין בה אחריות רוצה ולא המולקי ע"ש דל"מ לחייבו ביותר ממה שזיכו לו בעלי התקנה וה"ן בנ"ד וצדקו בעלי החזקות שלא לפדות רק מה שיש להם בו חזקה ולא הכל ואפי' אם יהיה בזה ס' ל"מ רו"ש לומר דס' בתקנה העמידהו כיון שהרב יעב"ץ ז"ל בסי' רי"ז הביא. כמה נדויים וחרמות שגזרו על משיג גבול בתקנות האלה הו"ל ס' חרם להחמיר ע"ש בכנה"ג:

ובזה פקע טענת רו"ש נמי שהם שותפים ול"מ לסלקם כי הרה"ג משפטי' ישרים ז"ל ח"א סי' שפ"ה כתב להדיא שבחזקות אלו הסכימו כל חכמי המערב שאין חילוק בין שותף לאיניש דעלמא ומר בריה הרב המבי"ן ז"ל בסי' ע"ט הוסיף דאפי' בשכי' אם קדם השותף והשכיר מגוי דלא מהני ושותפו זוכה בחלקו וחילק מזה למצרנות כמש"ל גם סתר טעם המזכים לשותף כי הבריח ארי דא"כ אחר נמי ואין זה אלא מרביץ ארי וגוזלו יהיה שותף או זולתו ול"א מבריח ארי רק בקונה מגוי קרקע שאין ליש' בו שום חזקה ע"ש וכ"כ הכנה"ג סי' קע"ה הגה"ט אוע"ג משם מהרש"ך ח"ב סי' קמ"ט דל"א מבריח ארי רק בבית גוי הסמוך ליש' לא בבית שיש' דר ומחזיק בה והוסיף ללמוד מזה דה"ה מצרן הסמוך לאותה בית של גוי שיש' דר בה שגם הוא מסלק ללוקח ע"ש ועיין לו שם בהגב"י מ"ש משם מהר"א גאליקו באוס"ב:

גם מ"ש על טענת רו"ש שאם לא יפרעו להם כרצונם שימכרו אותם לגוי. דאין הדין עמהם מהך דסי' קע"ה ס"מ וממ"ש הבאה"ט שם בשם מהרש"ל דמי שקנה מהגוי בשכונת ישראל יכול להשכירו לגוי אבל לא למוכרו ע"כ נהי דשם בסי' קע"ה אינו כתוב רק דמשמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דגוי וכו' מ"מ הנה הכנה"ג שם בהגה"ט כתב משם מהריב"ל ח"ג סי' קי"ח דזה דוקא במכר כבר אבל עדין לא מכר מאן לימא לן דלא מחייבינן ליה שלא ימכור וכ"ש היכא דבריא הזיקא וכו' ואפ' בנ"ד דברי הזיקא ועדיין לא מכרו פשיטא דמחייבינן ליה שלא ימכור. אבל מה שיש להבין בכאן הוא דאין בעה"ח רוצים לפדות בערך שיקנה הגוי והתם אמרי' דזה דוקא כשמוצא יש' לוקח בדמים שנותן הגוי ואפי' לדברי הסמ"ע שם דאין זה רק כשהגוי אינו מעלה אותה יותר משויוה ה"ן נראה שאפי' נצרף דמי המקנה עם ההוצאות ושוחדות עדין לא יגיעו לשוייוה ובזה יוכל למכור לגוי וכ"ש דנראה דהכא לא יש היזק ליש' כיון דסו"ס גם אם ימכרו רו"ש לגוים תשאר החזקה במקומה

וכ"כ כנה"ג שם אוע"ח משם מהרשד"ם ח"מ סי' רפ"ה שאם תשאר חזקת יש' במקומה לא משמתינן ליה ע"ש ולזה יש מענה שטוענים בעה"ח דאם ימכרו לגוי שני יהיה להם יסורין בשכלולי החזקות ובהוספת שכי' וכיוצא והראשון נח להם והב' קשה ובכגו"ז ל"א מהרשד"ם ז"ל כיון דסו"ס נמשך להם היזק חדש מקונה שני. אבל הך דאינם פורעים לרו"ש בערך שרוצים למכור לגוי צ"י ונראה דל"א זה רק במוכר לגוי קרקע שאין לשכן חלק בו ואין לו טענה רק היזק שכונה משא"כ בנד"ז שבעלי התקנה נתנו לו כח לפדות תוך יב"ח ואסמכוה אדין סקריקון דסי' רל"ו הנה משמע משם דאפי' אם מכרה ליש' ועמדה שני חזקה ביד לוקח ראשון וכו' הוא דטענינן ללוקח שני שלוקח ראשון קנאה מבעלים הא לא"ה ודאי דפודים אותה מלוקח שני או נותן להם שליש ע"ש וכ"ש כשעדין לא נמכרה וכ"ש לגוי. ועיין במשפטי' ישרים למהרר"ב ז"ל ח"ג סי' ק"ך באחד שקנה גוף חזקת יש' מגוי וחזר ומכרו בריוח לגוי אחר ובעה"ח תבע ממנו הריוח שהוא שלו שכתב כיון שאינו מזיקו בחזקה וכו' הריוח למוכר הא למה זה דומה וכו' ואם ירצה המחלק לחלק דשאנ"ה דגוף הקרקע זכה בו בעה"ח י"ל דעדין לא זכה דמי יימר שיפדה תוך יב"ח ועוד יש תקון אם יאמר תן לי מה שנתתי לגוי ואני אתן לך מקום שיעלה שכי' שיעור מה שאתה נותן לגוי באופן שאתה תטול גו"ח ואני אסלק הגוי מעליך דפשיטא שיוכל ע"ז ע"כ משמע דהכא שהם רוצים לפדות תוך יב"ח וגם אינם רוצים רו"ש לסלקם במקום כנז' הרי גוף החזקה הוא שלהם והוא כשלוחם והם יטלו מה שהרויחו רו"ש מהגוי ועיין ח"מ סי' שפ"ח במי שהיתה מריבה ביניהם על קרקע וכו' ואחד מהם מסרה לאנס דמנדין אותו עד שיחזיר הדבר לכמות שהיה ע"ש ונראה דמעת שקנו רו"ש מהגוי זכו הבעה"ח מכח התקנה לפדות מהם גו"ח ול"מ למימר שיחזירו לבעלים הגוים הראשונים אם לא יפרעו להם כרצונם מכח אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה כמ"ש בסי' קמ"ח במי שאבדה לו דרך שדהו ע"ש דהא הסמ"ע שם ובסי' קי"ח וקי"ט חילק דזהו דוקא באם יהיה לו ריוח בחזרת השטר ע"ש והכא אם יחזירו לבעלים ודאי אין להם ריוח יותר ממה שיפרעו בעה"ח כי גם מהם לא יוכלו להשתלם רק מה שפרעו להם ולא הוצאות ושוחדות. והגם דהתם אמרו לכי תהדר ומשמע דאי מהדר לא מחינן ביה ליתא דכ"ז אם יש לו ריוח כנז' האל"ה כגו"ז כופין על מדת סדום דזה נהנה וזה אינו חסר (ר"ל אינו חסר ממה שהגוי רוצה לפרוע) ועיין סי' רס"ד ס"ד בהגה:

ואחר שעלה בידינו כי טענות רו"ש לדחות פדית בעה"ח בתוך יב"ח הבל המה ורוח תשאם נבאר השתא שעברו יב"ח ולא פדו ואומרים שאנוסים היו בזה מכח תביעות רו"ש וטעו שהדין עמם לכך לא פדו שנראה שגם זה טענתם צודקת וכמ"ש במצרן בסי' קע"ה סל"ב שאם היה אנוס או שתק מחמת טעות לא איבד זכותו ע"ש ואע"ג דבהיה המצרן בעיר אחרת או חולה וכו' אמרי' דאח"כ לא יוכל לסלק אע"ג דזה אונס ודאי יש לחלק דהתם הוי אונס שנמשך לזמן רב ואם יתעכב הדבר יש לחוש לפסידא דמוכר משא"כ אונס דטעות אשר יוכל להתברר לשעה קלה (וכגון טעות בדין שאם ישבו ב"ד תכף יתברר) לא יאבד זכותו וכ"ש דהכא ערבי הוא ול"ש פסידא דמוכר וכ"ש דבחזקה דעדיפא מדדב"מ וכמש"ל ל"ש לומר דדיחוי מחמת אונס הוי דיחוי. והגם שראיתי למשפט"י ח"ב סי' מ"ז כתב משם הרבנים שלפניו ז"ל שכל ששהתה יב"ח אין בה משום חזקה אפי' שתק מחמת אונס וכו' יעויי"ש דמיירי באונס הבא מכח בעה"ח והתם אנה"ן מצי אמר הקונה את אפסידת אנפשך ולולא דחקת עצמך היית יכול לפדות תוך היב"ח ותקח הגו"ח משא"ך בנד"ד דטענתם שהאונס בא מכח רו"ש שתבעו מהם יותר ממה שקנו והם שותקים עד שיתברר הדין ודאי דבכה"ג ל"א ז"ל שיאבדו זכותם. ודב"ז נלמד מפ"ק דכתובות בהגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו דמחלק התם בין חלה הוא לחלתה היא ע"ש ובאה"ע סי' נ"ו כתב בהגה הגיע זמן ולא כנסה ואח"כ חלה חייב במזונותיה ובפת"ש סק"ד הביא ממהרש"א ומהרמ"ש בחלתה היא דזה תלוי בבעייא דש"ס דיכו"ל הא קאימנא ע"ש ועיין בתשו' רא"ם סי' למ"ד ברוצה לגרש ולפרוע כתו' ואינו יכול משום חרגמ"ה דפטור ממזונות כיון שהוא אנוס והפרמ"א כתב דבאינו יכול מחמת שבועתו חייב במזונות משום שהוא הביא האונס ע"ע ע"ש (והארכתי בזה במ"א) והרי החילוק מפו' בין אונסא דאתי מחמתיה לדאתי מעלמא והכי מסתברא בנד"ד דבשתק מחמת עלילות הקונה לא איבד זכותו דאל"כ כל קונה יעשה כן או עלילה אחרת ומה הועילו חכמים בתקנתם וז"פ:

גם מ"ש ה"ה שגם דמי המקנה לא יטלו רו"ש כ"א בשבועה ז"פ מדין סקריקון ס"ב בסי' רל"ו. ואף דהכא ודאי קנו בשטרי גוים לא סמכינן על הסך הכתוב שם לסיבה הידועה. ועיין בסי' ס"ח דאפי' שטרי מקח ושט"ח העולים בעש"ג בעינן שיעידו עדי יש' דאינם ידועים בקבלת שוחד והכא מפורסם להפך:

אתאן השתא למ"ש דההוצאות והשוחדות לא יטלום אפי' בשבועה רק בבירור עדים והרגיש מסי' רל"ו בגוי הבא בעקיפין שנותן לקונה ממנו ההוצאות ע"כ דמי הבית ותי' דהתם מבריח ארי והכא מרביצו ועוד דאפ' התם נמי במברר בעדים איירי והוכיח כן מלשון התקנות ויש לי לפקפק בדבריו דאין הכרח מן התקנות כיון שאם באנו לחייבם בהוצאות הוא משום שההנו אותם ה"ז בכלל המקח ועדיף מפשיטי דספרא דלא הוצרכו בעהת"ק לבארם דכ"ז בכלל המקח ועוד איך מצא לאוקומי די"ז במברר בעדים והרי אבוה דהאי דינא הוא הרא"ש טעמו בזה משום שהקונה מהגוי ההנה בעה"ק ומדמי לה להך דרועה שהי"ל לקדם ברועים ובמקלות וכו' ע"ש וכן בסי' שע"ה אשכחן ביורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה אם עשוייה ליטע יתן לו שכרו וכו' משום דהגם שעשה שלא ברשות סו"ס נהנה במעשהו והתם פסק שנוטל בשבועה ונק"ח כמה הוציא או בשומת ב"ד גם בסי' קנ"ח כתב אם אין המקיף יכו"ל כמה הוציא ישבע כעין דאוריי' ויטול כיון שברשות הוציא ואם אמר שומו לי שומעין לו וכתב הסמ"ע כיון שברשות אף שלא נטל רשות כיון שחבירו נהנה מזה נק' ברשות ע"ש מכ"ז מוכח דכל המהנה חבירו אף שלא ברשות יטול בשבועה או שומת ב"ד אבל ל"ב בירור עדים ועוד למטוניה דזה מרביץ ארי כי הזיקו בקנייתו מהגוי כלפי לייא ראוי לחייבו בנזק ולא שיטול ההוצאות ואפי' אם היה מרשהו כמ"ש בסי' ש"פ שאפי' אמ"ל פטור אתה חייב לשלם מה שהזיק ובסי' שפ"ב כתב בהגה שאין המזיק נאמן לומר שנתן לו רשות ומדוע זיכה לרו"ש בהוצאות אם יבררו בעדים:

אבל לדידי אני מסתפק אם קנית רו"ש דנ"ד מאת הגוים לטובה או רעה דמצד אחד כי הגוים באים שלא כדי' על בעה"ח ואלוו דצייתי דינא קנו מהם נראה שהוא לטובה וא"כ ממש"ל מוכח דיטלו גם ההוצאות בשבועה או שומת ב"ד ולא דמו לסרבן דסי' י"ד ושותפין דסי' צ"ג סט"ו וסי' קע"ו סל"ז דצריכים לברר כמה הוציאו בעדים כי בסי' צ"א גבי הך דכתב מור"ם מי שהוציא הוצאות על נכסי חבירו ברשות חבירו והנתבע אינו יודע כמה הוציא ישבע התובע ויטול הרגיש הסמ"ע מהך דסרבן ושותפים דלא סגי להו בשבועה אלא בבירור עדים ותי' דשאני הכא שהוציא לטובת חבירו משא"ך התם ע"ש והגם דהש"ך ז"ל חילק משם מו"א ז"ל בין הוציא ברשות להוציא שלא ברשות ונד"ז הוציאו רו"ש שלא ברשות. לא זכיתי להבין חי' זה דמאי שלא ברשות דקאמר אי שלא ברשות הנתבע הרי הך דסי' שע"ה שלא ברשותו ודי בשבועה ואי שלא ברשות ב"ד וס"ל דמהנה חבירו יורד ברשות ב"ד הרי בסרבן מפו' בהגה שאפי' נתנו לו ב"ד רשות צריך בירור בעדים. ואי כל עושה טובה קורא אותו הרב יורד ברשות זהו תי' הסמ"ע ובדב"ק משמע דלא כהסמ"ע ומוכרח לומר דס"ל ז"ל דעושה טובה אף שלא ברשות די לו בשבועה רק משום דס"ד בהוציא הוצאות בלי טובה אף שהיו ברשות בעל דבר צ"ב בעדים דכיון דאין טובה רשותו כמאן דליתא דמי קמ"ל דברשותו בכל אופן די בשבועה ושלא ברשות יש הפרש כנז' וא"כ נד"ד שיש לומר דהוא טובה גם הרב יודה דדי בשבועה. זולת לטענת רו"ש שהם שותפים בחזקות אתייליד להו ריעותא בזה כמ"ש מור"ם סי' רס"ד שאם נראה לב"ד שהוצרך השותף לכל אלו ההוצאות בשבילו אינו חייב ליתן השני כלום דזה נהנה וזא"ח ע"ש

אבל מצד השני והוא הנראה לי יותר כי קנייתם מהגוי היא לרעה לבעה"ח דניח"ל בדרכם ומעשיהם טפי ממה שיפרעו להקונים כעת הון רב בתוך יב"ח ואם לאו יאבדו חזקתם וכ"ש לעניים דא"א להם למצוא סך כזה ומתוך זה יאבדו זכותם וכבר כתב זה משפט"י ז"ל בכמה תשו' ומטע"ז ודאי כתב מ"ב הרב המבי"ן ז"ל דהו"ל מרביץ ארי וכמש"ל והוא רעה ולא טובה ושלא ברשות ופטורים רק אם יראה לב"ד שיש איזה הנאה בזה ישומו הב"ד כמה היא ויפרעו להם:

ועוד אחרת לפטור בנד"ד כי מתו רו"ש ודי"ז הוא עם יורשיהם וכיון דאסיקנא שרו"ש היו צריכים שבועה הא קי"ל בסי' ק"ח דאין אדם מוריש שבועה לבניו והגם דהתם סט"ו מפו' דאי נקיטי היורשי' שטרא בידייהו נוטלים בשבועת שלא פקדנו בהוצאות הללו אין בהם שטר ואפילו מי שירצה לדמות זה למ"ש הש"ך דבחנוני על פנקסו ופועלים היורשי' גובים בשבועת שלא פקדנו ע"ש דזהו דעת ר"ה בשם הרמב"ן ז"ל וראה מ"ש בש"ע סי' צ"א בד"א ששניהם לפנינו ותובעים מבעה"ב אבל אם מת אחד מהם והב' תובע נוטל בלא שבועה שהרי אין בעה"ב מפסיד כלום שאינו משלם אלא תשלום אחד וכתב הסמ"ע דזה דלא כר"ה בשם הרמב"ן וכו' וכ"פ בב"י וד"מ ע"ש וכיון דמרן ס"ל דלא כוותייהו ה"ן וגם אם ימצא שטר כתוב על בעה"ח מזה ויתברר בעדים שרו"ש לא נשבעו להם ורק באיומם נכתב הו"ל כאומר בתנאי נכתב השטר עיין סי' פ"ב סי"ב והוא שטרא ריעא והכא אין לומר דטענינן ליורשי' אולי ביררו רו"ש כמה הוציאו בעדים ויטלו מה שההנו דפשוט שבירור בעדים הוצאות ושוחדות הוא מילתא דלא שכיחא וקי"ל כסתם במקום י"א בסי' ק"ח דמילתא דל"ש ל"ט ליתמי. גם ל"ט להו שכבר נשבעו כיון שיש עדים שהיו רו"ש צועקים לאמר שלא יגלו מה שהוציאו ולא יחזירו להם זולת אם יפרעו כרצונם הו"ל כהודו שלא ביררו בעדים ולא נשבעו ואפי' מילתא דשכיחא מפו' בהודה דל"ט ליתמי ומכח זה נמי ל"מ למטען היורשים בחזקת ג' שנים שרו"ש חזרו ולקחו מהם כיון שגלוי בעדים שלא היו רוצים בעה"ח רק לפדות והמה מתאמצים נגדם רק אם יפדו כרצונם. ולכן נלע"ד שהדין עם הרב הפוסק הי"ו רק אם יסכימו עוד אחרים דיתבי אדוכתייהו וס' הפוס' בידם. כי שמעתתא בעיא צילותא:

תוכן העניינים

יש מאין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה