יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז
חושן משפט · סימן לד
לוי ויאודה יש להם אחוזה חצר אחת עליה ותחתית וסמוך לה חצר אחרת אשר חדריה התחתונים שלהם והעליות שעל גבם לראובן ושמעון וכל אחוזת לוי ויאודה הנז' ממושכנים ליששכר ומפני דוחקם מכרו בשטר כל אחוזתם יחד לשמעון שכנם כמות שהיא ממושכנת וגבו ממנו הכסף העודף לדמי המקנה. ויששכר אז לא היה בעיר רק בנו ואשתו והם לא מיחו גם יששכר בא לעיר כמה פעמים ולא מיחה ודורשים משפט האם עוד זכות ליששכר לסלק הקונה הנז' או לא:
ואני הייתי תמה מה מקום לשאלה אחר פסק הש"ע בסי' קע"ה דאין המלוה יכול להוציא מלוקח אפי' שאינו בן המצר. עד שראיתי פסקים מחו"ר מוגאדור ומראכש ע"ז אז ידעתי הס' עפ"י מ"ש בכרם חמר דל"ו ובס' ברית אבות וז"ל פסקו שהממשכן ביתו ואח"כ מכרה לאחר דהמלוה יכול לסלקו ואפי' למצרן אבל לא לשותף דידו ויד המלוה שוים וכל הקודם זכה ובהגהת הרה"ג כמהרפ"ב ז"ל כתב מקור פסקו כן הוא בתקנה מש' הש"ן ופשט המנהג כי"א שהביא מור"ם סי' קע"ה ע"כ. וחו"ר מראכש הי"ו זיכו לקונה כיון שיש לו עליות על אחת החצרות כי מצאו למהר"א חזן ז"ל כתב דדין שותף יש לו ממ"ש מרן סי' קס"ד שיש לבעל העליה שליש בקרקע ודלא כמור"ם בסי' קע"ה ע"כ. הן אמת כי מציאתם לא נפלאת היא וכתבה הט"ז עמ"ש הסמ"ע למור"ם דהא בעל העליה שותף כתב וכ"ן עיקר דהא אית ליה שליש בקרקע כמ"ש סי' קס"ד והוי שותף גמור ע"כ אבל אח"ה יש לפקפק בזה דאיך נעלם ממור"ם ש"ס ערוך בהבית והעליה דק"ל כרבי נתן דבעל העליה נוטל שליש בקרקע וכ"פ כל הפוס' וגם מרן בדבריו שם על תשו' הרא"ש איך שכח מ"ש בסי' קס"ד ח"ו. ולכן נראה דנהי שיש לו שליש לא משום שהוא שותף כי התו' שם בדקי"ז דכשאין לזה ולא לזה לבנות שיכול למכור בעה"ק כחו לאחר לבנות שם ומסתמא גם בגדולה ששלישה יספיק לבנין איירי ואי שותף ממש הרי בעל העלייה יכול לעכב שיחלוק עמו וישאיר חלקו שליש כי אין אדם רוצה למכור קרקעו שיוכל לבנותו כאשר תשיג ידו אלא משום שעבוד דאסיק אדעתיה בעת שמכר לו דהעלייה מפסדת בבית תלתא כמ"ש בש"ס (עיין בב"י סוס"י קס"ד משם הרשב"א דמשמע שאין לו רק שעבוד) וע"ז משועבד אותו קרקע כאפותיקי לגבות ממנו הכח שמכר לו שהוא הפסד שליש א"נ י"ל נהי דבגוף הקרקע שותפים היו קודם הבנין אבל כשבנו בית ועלייה הוברר חלק כ"א מהם זה בעליון וזה בתחתון והדרי שכנים ולא שותפים (אפ' דלז"ה כיוין הסמ"ע סקצ"ה לחלק בין בית ועלייה לארעא דחד ובתי דחד דפ' בש"ע שהם שותפי' ע"ש) ולפ"ז נדחית הראיה מסי' קס"ד:
והגם דהיה מקום לדקדק שדעת מרן דיש לבעל העלייה דין שותף כיון שפסק בש"ע כהטור בארעא דחד ובתי דחד דמארי בתי הוא שותף ומאי שנא בעל העלייה. (והגם שבב"י כתב ע"ד הטור לשון תשו' הרא"ש ורצה ללמוד דמארי בתי שותף וסיים שאין לשון תשו' מוכיח כן לאו למימרא דהרא"ש אינו סובר אלא יש לפ' כונתו שרוצה להעיר על הטור למה כתב זאת בלשון ונראה וכו' דחשיב כמו שותף כיון שמפו' בתשו' אביו ז"ל וע"ז תי' משום שאין לשון תשו' מוכיח כן כלו' ע"ז כתב ונראה) וכן ממ"ש בבד"ה לתרץ מה שהק' בב"י להרי"ף כיון דס"ל שאין למארי בתי דין מצרן רק כשיש לו כח לחזור ולבנות עולמית א"כ מהו הזכות הנשאר לבעה"ק למכור ותי' דמיירי בבית ועלייה ע"ש הרי פי' ארעא דחד וכו' בבית ועלייה ובארעא עא לחד וכו' ס"ל להטור דהם שותפים ופסק כמותו כן הוא בבית ועלייה. אבל מה אעשה מכיון שהסמ"ע וט"ז וש"ך ומהרא"ש סי' קכ"ח תמהו עליו למה יגרע בית ועלייה ממארי בתי ש"מ דסברי בדעתו דבבית ועלייה אין דין שותף בהם ועיין בסמ"ע סקצ"א כתב דמה שדקדק מהרא"ש ס"ל דהרא"ש לא קאי רק על הראיה שהביא מהרי"ף במארי בתי ולא על העלייה (אח"ה הרואה בב"י יראה שהעתיק תשו' הרא"ש על הבית והעלייה וכתב דהוי כמו שותף) ותי' בבד"ה יש לדחות דלא קאי רק לתרץ הקו' על הרי"ף ולא קאי ע"ד הטור והמדקדק בדברי הרי"ף והרמב"ם יראה דגם למארי בתי לא. נתנו רק כח מצרן ולא שותף. ולפ"ז לא מכרעא דעת מרן היכי סבר וכיון דמור"ם פשיט"ל דבעה"ע אינו שותף ידוע דבכה"ג פוסקים כמור"ם ז"ל ואזדא ליה מ"ש חו"ר מראכש. ואני תמה גם למטונייהו אמאי זיכו לו כל המקנה והלא השותף אינו קודם רק במה שהוא שותף בו ולא במאי דקאי אמצריה וכמ"ש בב"י ריש סי' קע"ה משם הר"י אלברצלוני ז"ל וכן הדין נותן שמאחר שיש לו חלק בקרקע בכל חלק שמוכר הוי מחצה שלו אחרי שלא הוברר והוא קודם לכל אדם ע"כ ועיין ב"י סצ"א ומור"ם סס"ב ופת"ש סקכ"ב ובבע"ח ח"א סי' ר' האריך בזה. ולא הי"ל להקדימו רק בחצר ששותף בה ולא בשניה (לכאורה נראה הפך זה ממה שתי' בב"י על הרי"ף במארי ביתא דיש לו כח לבנות שם תמיד מה נשאר לבעה"ק למכור שכתב שנשאר קרקע שלפני בנינו ועכ"ז מארי ביתא מעכבו. דנראה מזה ס"ל דגם במה שאין לו חלק מצי מעכב וכן הק' עליו הט"ז סנ"א דלהטור דיהיב ליה דין שותף היכי מצי מתוקמא בהכי הלא אין השותף קודם רק במה שיש לו חלק בו. מ"מ יש לדחות דאם מארי ביתא יש לו שם מדרך כפ"ר ובזה הוי שותף רק לולא שיש לו כח לחזור ולבנות ממילא מסתלק שעבודו זה והיה יכול למכור אבל כשיש לו כח זה נשאר שעבודו ויכול לעכב) ועלה ע"ד לתת תבלין לדבריהם דלשטתם שהוא שותף וזכה במקצת זכה בכל כיון שקנה כולם כאחד וזה דומה למ"ש בסי"ג אחד שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו מחציה אינו יכול אלא א"כ מסלקו מכולה או מניחו בכולה. וראיתי שאין הדמיון עולה יפה דהכא המצרן בא לסלקו מהכל ועוד דהכא ב' חצרות הם ולדמיון זה הנה כתב שם מור"ם דבב' שדות יכול לסלקו מא' ומניח לו אחת:
אבל אדמהפכינא בבי דרי אשכחנא מרגניתא מזה עצמו גם בלי טעם שותף לזכות את שמעון הנ' משום שקנה הכל בבת אחת כי הסמ"ע סקכ"ב כתב ע"ד מור"ם הנז' דדוקא בב' שדות מב' אנשים יוכל לסלקו מאחת אבל בב' שדות מאיש אחד אינו יכול לסלקו גם משניהם. וכ"ך שם הט"ז מהך דסל"ו מכר כל נכסיו לאחד אין בעל המצר יכול לסלקו שהרי היא והאחרת קנה כאחת ואפי' אם המצרן רוצה לקנות כל נכסיו וכו' אינו יכול לסלקו ע"כ וע"ש בב"י ובסמ"ע דטעמו משום פסידא דלוקח ומדקדקים ממ"ש שהרי היא והאחרת דאפי' בב' שדות מיירי ולא מכר לו כל נכסיו ולפ"ז מ"ש מור"ם בב' שדות של שני אנשים יוכל לסלקו מוכרח דמיירי בב' שדות שמבורר לכ"א שדה שלו וסד"א דיטעון הקונה שלא היה דעתו לקנות זה בל"ז קמ"ל דלא משגחינן ביה דאי מיירי בב' שדות שמשותפים ב' אנשים בכל אחת מהם הו"ל ודאי כשני שדות לאיש אחד שיש לכ"א חצי כ"א ושייך בה פסידא דלוקח ול"מ מצרן לסלק. וא"כ בנד"ז דהוי כה"ג גם מצרן אינו יכול לסלק. והגם דהש"ך סקי"ב ס"ל דבב' שדות אפי' מאיש אחד יכול לסלק הנה כל האחרונים כתבו שדוחק להגיה ברמב"ם והש"ע שהרי היא והאחרות במקום והאחרת ולאו דסמכא היא וגם הוא לא כ"כ רק בימי חורפו ולו והי דיש מחלוקת הא קי"ל בסמ"ה דהלוקח הוא המוחזק:
ועוד דמ"ש חו"ר מוגאדור הי"ו לזכותו יש בו די והותר והגם שלכאורה יש לפקפק בטעמם הראשון שכתבו מדלא נכתב אותה תקנה בתקנות מראכש משמע דלדידהו אין שם תקנה והם נגררים אחריהם דאין זה ראיה די"ל דבלא"ה חייבים לנהוג כן מהדין כיון שכתב מור"ם בזה וכן נ"ל להורות והמשכה"ר מע"ש אוע"ו כתב שמקובל מרבותיו שנהגו לפסוק כמור"ם במקום שכותב כן ע"ש מ"מ כיון שעדות המשכה"ר אינו אלא שנהגו וכו' הנה מפו' בהרא"ש הבי"ד הטור סי' ס' דכשאין בירור למנהג יעמוד הדבר על דין תורה והכא אינו ברור אם נהגו כן במראכש וסביבותיה וכ"ש פה דהלוקח הוא המוחזק וכמ"ש:
גם מ"ש לזכותו משום שלא היה יששכר בעיר גם הוא נכון וקיים כמ"ש בש"ע סל"ד ועם שפקפקו בו כי אולי גם בזה יש עדיפות למלוה ממצרן מלבד מה שדחו זה בראיות רואהו אני מוכרע מהרא"ש אבוה דהאי דינא שבפ' איזהו נשך. דס"ח גבי מאי משכונא. דשכונה גביה נ"מ לדדב"מ למד זה מפירש"י ושם מבואר דאין עדיפות למלוה רק שהוא מצרן ושכן טוב יותר משאר מצרנים אבל סוף סוף מצרן שמו (עיין בש"מ שם) וא"כ מילתא דליתא במצרן ליתיה גביה נמי. ועוד אפי' בשותף גופיה דעדיף ממצרן משמע מהרא"ש בפ' המקבל דק"ח דכל עדיפותו אינו רק משום ועשית הישר והטוב דגבי מאן דאחזיק ביני אחי ושותפי הביא מח' הש"ס דאי משום דדב"מ לא מסלקינן ונהרדעי אמרי אפי' משום דדב"מ מסלקינן משום ועשית הישר והטוב וסיים כלו' אף בזה שייך ועשית היוה"ט ע"כ דנראה הפ' דלקמאי אין ועשית היוה"ט רק באחזיק ביני אחי ושותפי ולנהרדעי אף בכל שכן ע"ש וכיון דגם ביני אחי ושותפי אינו רק משום ועשית היוה"ט ממילא כשיש פסידא למוכר וכגון שהמצרן אינו בעיר אין עדיפות לשותף בזה. שו"ר דבהא גופה שאין המצרן בעיר אסיקו כן הפוס' דגם אם הוא שותף אינו יכול לסלק והמה מהרלב"ח סי' ס"א והרדב"ז שם ומהר"א בן שושאן שם האריך לפלפל דאין עדיפות לשותף רק משום היוה"ט גם מהר"א בן חיים במ"ץ ח"א סי' י"ב האריך ובדנ"ח כתב דהדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא דאין עדיפות לאח ושותף במקום פסידא דמוכר וכ"כ נ"י ע"ד ר"ן וכו' ע"ש וגם המ"ץ שם הכי פשיט"ל וגם מהר"ש יונה שם בדס"ב כתב דבצורך מוכר אין עדיפות לאח ושותף גם מהר"מ אלשקאר סי' קי"ח כשאין השותף בעיר כתב דאין לו עדיפות בזה ממצרן ורק ממהר"מ משמע דעדיף כשאין חלקו מבורר ואסיק משמיה כי יכוף לשותפו לברר חלקו להעמידו ביד לוקח ע"ש לא נשאר רק מהרש"ך ח"א סי' קט"ו שכתב דשותף עדיף וכבר במ"ץ שם דחה דבריו ובלא"ה הלוקח מוחזק וכ"ש דאפ' דבמשכונא יודה שאין כחה כשותף ובזה זכה שמעון דנ"ד במקחו:
כ"ש דהכא בא יששכר לעיר ולא מיחה ומפו' בסל"ב דמשנתגלה המכר לבני העיר ושהה המצרן שיעור מיזל ואמטויי זוזי לב"ד ולא בא שאיבד זכותו. והגם דמהש"ע שכתב ודוקא שנתגלה לבני העיר והחזיק לוקח משמע דמלבד הגילוי בעי חזקת לוקח א"א לומר כן לע"ד כי דברי הש"ע לקוחים מהטור וע"ש שהביא הך שיעור דמיזל ואמטויי מדברי הר"מ ותמה על משמעות הרמב"ם דבעי עד שישתמש ואי לא מצי לסלק אפי' לזמן מרובה דזה לא מסתבר ובב"י ובד"ה תי' דהרמב"ם אתא לטפויי אדרב האי דאם נשתמש ושתק המצרן גם בתוה"ז דר"ה סגי ע"ש גם אהך דהחזיק לוקח הביא דברי הריב"ש שכ"ך והוכיח מהם דהוא מפרש כפי' בהרמב"ם ע"ש דנראה מב"י דהך והחזיק לוקח של הטור היא עצמה וראהו משתמש דהרמב"ם ואם הטור בעי שניהם דוקא גילוי וחזקת לוקח שהיא תשמישו הדק"ל גם עליו גם על הרמב"ם א"ו או או קתני הטור שאם נתגלה או ראהו החזיק ושתק גם קודם הגילוי זכה. וכפי' הב"י ברמב"ם. והנה זכינו לתשו' הרמב"ם הביאה מהר"מ אלשקאר שם ששאלוהו כמה זמן המצרנות והשיב מי שעומד במדינה לא יוכ"ל לא ידעתי דחברך חברא אית ליה וכו' ע"כ ש"מ דס"ל כל שנעשה הדבר בעדים דשייך חברך חברא אי"ל וכמ"ש ב"י מחו' ה' משם הרשב"א ולא מיחה זכה לוקח גם אם לא ראהו משתמש וכפי' ב"י בדבריו. וא"כ גם מצד זה זכה שמעון במקחו גם לפי התקנה ולית מאן דיזעזעניה ושלום: