יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז
חושן משפט · סימן לג
אודות ראובן שפתח פתח חנות מחצרו לרה"ר והיא סמוכה ממש למבוי שאינו מפולש הפתוח גם הוא לאותו רה"ר ומדוחק הקונים חוסמים את העוברים למבוי ופעמים מקיפים הם את הקונים ומתרבה עליהם הדרך ולזה מעכבים על ראובן לסלק פתחו והוא משיב שהדין הוא לפתוח לרה"ר בפרט שבלא"ה מוכרי ירקות יושבים שם למכור והוא כאחד מהם והם השיבו זה תדיר וזה אינו תדיר ע"כ גם בזה לא ידעתי במה נתלה ראובן וזכות דמאי. דגם למטוניה שהדין לפתוח לרה"ר ולא יוכלו בני רה"ר לעכבו מ"מ בני המבוי יכולים לעכב וה"ז דומה להך דסי' קס"ב חמש חצרות הפתוחות למבוי שאינו מפולש וכו' שאם בא לבנות בעל השניה אצטבא לפני פתחו או לפתוח פתח חדש בינו ובין הראשונה אע"ג דהראשונה אינה מעכבת עליו הפנימיות מעכבות מפני שמרבה עליהן את הדרך ה"ן אע"ג שבני רה"ר אין יכולים לעכב בני מבוי שמשתמשין עמו והוא אינו משתמש עמהן מעכבין וכן שם גבי מבואות המפולשין לעיר אחרת הסמוכה אע"ג דהסכימו בני המבוי לסותמם בני אותה העיר מעכבים. גם הב"י הביא שם מהריב"ש סי' ק"ק דאם מכרו בני העיר רה"ר לאחד לבנות בה השכנים יכולים לעכב וע"ש בגוף התשו' הבי"ר מדין מבואות הנז' ומשאר דוכתי. וא"כ נהי שיש לו רשות לפתוח לגבי רה"ר לא עדיף ממכרו לו ועכ"ז שכנים מעכבים דמי תלה זב"ז. וכ"ש שאם הוא חוסם או מזיק לבני רה"ר אין בזה דין פותח לרה"ר כמ"ש סוס"י קע"א (בב"י כ"כ משם הרשב"א) דאין אדם עשוי לפרוק משאו בדרכים והט' שמונע רגלי רבים עם משאותיהם גם בסי' קי"ז כתוב דאין להוציא לרה"ר דבר המיצר להם או דוחקם ובסי' קנ"ג מי שבא להחזיר שופכין לרה"ר מעכבין עליו וע"ש בסמ"ע הטעם משום שחוסמים העוברים ראה דאי מטי היזקא לבני רה"ר גם הם מעכבין ומינה כ"ש לשכנים. ומאי דק"ל בסי' קנ"ד דפותח לרה"ר אפי' אם אינו רחב ט"ז אמה. וגם חנות אם אין היז"ר לשכנגדו מוכרח דמיירי כשאין דוחק בזה לרה"ר ולא ריבוי דרך וכגון שיש סימטא לעמוד שם הקונים או שנכנסים תוך החנות וקונים:
גם תשובתם לטענתו שבלא"ה מוכרים ירקות וענו ואמרו זה תדיר וכו' צדקו יחדיו דמלבד מה שהביא הפוסק הי"ו ראיה לזה מהב"י בסי' קס"ב שכתב בשם הרמב"ן דאע"ג דדחקי רבים ועיילי עכ"ז מעכבים זה ע"ז דאינו דומה לעראי. ואני מצאתי זה בש"מ ב"ב לדס"ב משם הרשב"א עוד עיין ללח"ש סי' י"ד סי"ב שכתב בחזרת שופכין לרה"ר דאפי' במקום שעושים שפה לגגות ומשם נמשכים מי גשמים לרה"ר עכ"ז ל"מ להחזיר השופכין וכו' דזה מקרה וזה תדיר. והנה מקור נפתח לדב"ז וכל דכוותיה מב"ב ד"ו בשני גגות זה כנגד זה ורה"ר ביניהם דקאמר התם זה עושה מעקה לחצי גגו וזה וכו' ומסיק דרה"ר איצטריך לאשמועינן דאע"ג דבעי לאיצטנועי מבני רה"ר מצ"ל בני רה"ר לא חזו לי אלא ביממא את ביממא ולילייא בני רה"ר וכו' אשר משם נפרדו כל סוגי הדינים לחלק בין קבע לעראי ובתוס' הנזק ובזה צדקה טענתם נגד ראובן. עוד רואה אנכי כיון דהנך מוכרי ירקות הם אריסי בני המבוי וקבעו להם המקום הנז' למכור בו שיוכלו לשומרם מגנבה אפי' אילו המקום ההוא של ראובן הוא עכ"ז זכו בו ואינו יכול לדחוק לסלקם ממאי דקי"ל בסי' שע"ז מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וכן מהך דמבואות המפולשין לעיר אחרת וז"פ שאין לראובן שום זכות נגד השכנים הנ' וד"ב: