יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז
חושן משפט · סימן לב
ראובן יש לו שני חצרות סמוכים אשר אחת מהנה הפתוח בה חלון לתוך חברתה ויש תחתיה כיפה אותה מכר לשמעון ולקח ממנו ראיה שבעת שירצה ראובן לבנות בחצר שהשאיר לו יוכל להגביה בנינו עד למטה ממשקוף החלון הנז' טפח. אח"כ מכר ראובן החצר השניה ללוי ומת שמעון ונשארה חצרו לזכות הקדש עניים. וכעת נמצא חלון פתוח מכיפה שתחת בית ההקדש לחצר לוי. וסמוך לו מדרגות בחצר לוי אשר ידוע שמתחילה לא היו נגד אותו חלון ולוי המשיכם לנגד קצת מהחלון הנז' וטוען עליו ממונה ההקדש שבזה האפיל על חלון הכיפה הנז' ואין לו חזקה בזה כי הוא לא ידע בעת שהמשיך בנין המדרגות (כי הכיפה תמיד שכורה לאחרים ולא הודיעוהו) ולוי השיב כי ידע וערער בעת ההיא ורק הראה לו הנייר שיש לו מכח ראובן אשר שמעון קבל עליו שראובן יבנה בחצרו כמו שירצה ובזה נתפייס והלך לו זה כעשר שנים ועתה מה לו כי יזעק. ושני בע"ד הללו הם אשכנזים ומע' הרה"ג הראב"ד הי"ו זיכה ללוי ומענוותנותיה דמר שאל גם חו"ד בזה:
ואען ואומר הנה אם היה ברור שחלון הכיפה היה פתוח בעת שמכר ראובן לשמעון לא היה צריך לפנים דודאי לוי יכול לסתום מתרי טעמי. א') דנהי שבב"י סי' קנ"ד נראה דמוכר בית ושייר חצר לעצמו לדעת מהרי"ב דבעין יפה הוא מוכר ולא יוכל לסתום ובמוכר חצר ושייר בית פסק בש"ע כמותו מ"מ מור"ם שהאשכנזים פוס' כמוהו שם סכ"ח כתב במוכר בית ושייר חצר י"א דאינו יכול לסתום ויש חולקין וכלל גדול הוא בכל הפוס' דה' כי"א בתרא. והגם דהב"י סי' קע"ג כתב מתשו' הרשב"א במכר ושייר שאם החזיק עלתה לו חזקה וכ"ן מדברי ר"ש שהביא הרמב"ן ככתוב שם והכא עברו כמה שנים שחלון הכיפה פתוח ולא מיחה ראובן וב"ך מ"מ הנה מפו' בדברי רשב"א הנז' דטענה מיהא בעי והכא לא בא הממונה בטענה הגם דמהרשד"ם ח"מ סי' רע"ט כתב דדי בסבלנות שראה ושתק ודאי כל סמוכין דיליה על תשו' הגאון שבטור סי' קנ"ד סל"ט וכבר בבד"ה תמה ע"ז דטענת המערער לא ידעתי שצריך למחות היא נכונה וכנה"ג אוצ"א כתב דהט' שהשמיטה בש"ע משום דלא ס"ל) והגם דהממונה הוא או יורש או לוקח וקי"ל בסי' קמ"ו דא"ץ טענה מ"מ בירור חזקה למוריש מיהא בעי ואפי' יום אחד והכא א"א לברר מטעם הבד"ה דמצי המערער לומר לא ידעתי שצריך למחות וכשלא שייך מחאה אין שם חזקה כידוע ולכן אם יש אורה לכיפה הנז' ממקום אחר (כמ"ש מור"ם סז"ך) יוכל לוי לסתום. ב') כי ראיתי המקום והנה אם היה בונה לוי תחת החלון הגבוה (כפי הרשות שנתן שמעון בנייר) לא היה מרחק מאותו בנין למקום המדרגות הראשון שיעור ארבע אמות וחלון הכיפה ביניהם. והשתא הנה ידוע מ"ש הטוש"ע שם דבב' כותלים משני צדדי החלון שצריך להיות ביניהם ד' אמות (להטור ד"א מלבד החלון ולהרמב"ם וגם הש"ע לפי' האחרונים בין הכל ד"א והכא בין הכל ליכא ד"א) ומשמע דבבציר מהכי כסתום דמי דמקור דב"ז בב"י הוא מדתנן כנגדן ד"א וידוע מ"ש הטור סכ"ה בשם הרא"ש דכל שיש בנין תוך ד"א כסתום דמי ואין לו חזקת חלון וא"כ ה"ן מכח תנאו שיוכל לבנות הרי הוא כבנוי ואין שם ד"א וכסתום הוא יוכל להאפיל נגדו:
ולא הוצרך הדבר לשאלה רק משום שאולי אחר שקנה שמעון אז פתח חלון הכיפה הנז' הוא או ב"ך בפני ראובן או בפני לוי וכיון שראו ושתקו מחלו בזכותם לבנות נגדו דנהי דבסוס"י קמ"ב הביא הש"ע מח' בראה ושתק מ"מ בסי' קנ"ד סתם דמהני ומור"ם כתב דכן ראוי להורות וכן מעשים בכל יום (והגם דכשנאמר שהעניים הם שפתחו יש לפקפק ממ"ש מור"ם סוס"י קמ"ט דרבים אין להם חזקה על היחיד ולא היחיד עליהם הכא שיש להם ממונה כבר פסק שם המחבר דמהני חזקה גבי הקדש ומור"ם הכריע דדין רבים כדין הקדש ע"ש) וא"כ צריך לברר מי הוא המוחזק מהם ומי עליו להביא ראיה מתי נפתח החלון הנז' (כי לא נמצא עדות ע"ז):
והנה לכאורה היה נראה להבי"ר דלוי הוא המוחזק ממ"ש הש"ע ס"ך מי שהי"ל חלון פתוח לחצר גוי וסתם אותו דאינו יכול לפותחו על הקונה מהגוי בטענה דלא סתם רק מפני היז"ר דגוי משום דהקונה יאמר אני מצאתי החלון סתומה ומנין שפתוחה היתה ונסתמה יש לחוש שהגוי סתמה ע"כ דנראה דבעה"ח עליו להבי"ר (הגם שהב"ח והסמ"ע והט"ז הרגישו דדי"ז כסותר למ"ש מור"ם סי"ב שאם בעה"ח אומר אני סתמתי ולא הוי מחי' ובעל החצר אומר הוא סתם והוי מחי' דבעל החלון מוחזק מ"מ העולה מדברי כולם לחלק דשאנ"ה דחזקת החלון היתה ברורה והבא לגרעה עליו להבי"ר משא"כ בס"ך דחזקת חלון מעיקרא רעועה דאימור מעולם לא נפתח או נפתח על הגוי שאין עליו טענת חזקה והגוי סתמו לכן בעל החלון יברר שחזקתו חזקה גמורה וא"כ בנד"ז שהס' אם היה פתוח קודם המכר לשמעון ואין לו חזקה או אח"כ ויש לו חזקה על בעל החלון לברר חזקתו) אלא שיש לחלק דשאנ"ה שבשעה שנולד הספק נמצא החלון סתום וי"ל כך נמצא וכך היה מתחילתו שמעולם לא נפתח או נפתח וסתמו הגוי משא"ך הכא שנמצא פתוח די"ל להפך ולדמותו למ"ש מור"ם סי"ח בבא מחמת גוי שיוכל לסתום דה"מ בידוע שחצר הגוי קדמה אבל בס' אם החלונות קדמו (וזכה מהפקר) הלוקח הבא לסתום עליו הראיה. וה"ה בס' אם יש לחלון זה חזקה והוא פתוח י"ל דהבא לסתום עליו הראיה (ואף שעתה סתום במדרגות אין זה סתימה כיון שלוי מודה שהחלון קדם להם) אבל עכ"ז נראה שלוי בנד"ד הוא המוחזק כי מקור דברי מור"ם דסי"ח הם מתשו' רמב"ן סי' ט"ז וטו"ב והביאם הב"י סי' קנ"ד ונראה דס"ל להלכה כן. ולפי"ז יקשה דהרא"ש כתב בתשו' ובפ' לא יחפור וז"ל לפיכך אם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה (לשטתו דבעל החורבה אינו יכול לעכב מלפתוח שאינו מזיקו עתה) אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה החורבה ע"כ וזה יורה דלא כהרמב"ן ועכ"ז העתיק לשון הרא"ש בש"ע והוו תרתי דסתרן וגם מור"ם שפסק להדיא כהרמב"ן לא עורר עליו בזה ומדוע. אלא דבלא"ה ק' לכאורה על הרא"ש מה יענה בראיה שהביא הרמב"ן לדינו מפח"ה גבי זיזין וגזוזטראות שדינם שכונס לתוך שלו ומוציא ואם נמצאו זו"ג הרי הן בחזקתן דה"ה נמי לחלון הנמצא פתוח דהרי הוא בחזקתו ומוכרח לחלק דשאנ"ה שטוען שכנס לתוך שלו וכן נדון הרמב"ן טען שזכה מההפקר ולא מהגוי ואין מכחישו לפיכך הרי הן בחזקתן משא"כ בנדון הרא"ש שטוען שפתח על חבירו בעת שהיתה החורבה בנויה וזכה מכח מחילת חבירו בשתיקה דאז חזקתו תלויה בטענה ועליו לברר וכן ראיתי לט"ז ז"ל שבזה זווג הרמב"ן והרא"ש יחדיו. ונ"מ דכשטענת בעל החלון היא שזכה בו קודם שתהיה חצר לחבירו גם הרא"ש יודה שהוא המוחזק וכ"כ הב"ד ז"ל ח"מ סי' פ"ד אבל כשידוע שחצר חבירו קדמה ורק זכה מכח שתיקת חבירו בזה עליו להבי"ר וא"כ בנד"ז דברור שזכות בעל החצר קדמה לזכות בעל החלון רק שמסופקים אם פתח אח"כ ובעל החצר מחל לכ"ע על בעל החלון להבי"ר:
והגם דהכא בעל החלון הוא לוקח או יורש ונראה מהרב"ד שם דגם הרא"ש יודה דאין עליו להבי"ר דלאו בני ראיה נינהו. לע"ד יש להשיב (במ"ש דמצא למהרח"ש כ"י סי' צ"ט דהרא"ש חולק גם בס' אם החלון קדם לחצר דעל בעל החלון להבי"ר שהוא יחיד בדב"ז ואין לומר קי"ל כפ' יחיד עיין לבנ"א ח"מ סי' ך' שמצא לו חבר לפרמ"א סי' זק"ן. והו"ל תרי ויכו"ל קי"ל לסתום כיון שבשלו הוא בונה ע"ש ולדידי חזי דגם דעת מב"י מחו' ט"ז כן היא דס"ל דפליגי כי שם הביא תשו' הרשב"א דיכול לעכב בעל החורבה מלפתוח עליו חלון והביא דברי הרמב"ן דסי' ט"ז וסיים וזה כדברי הרשב"א ולכאורה צ"ע מה שייכות לדברי הרמב"ן עם הרשב"א ועוד שכבר הביא דברי הרמב"ן שם ומה לו ולכפל (ובהגה מהרלנ"ח תמה כן) אלא כונתו נראה דא"א לזווג הרמב"ן עם הרא"ש דלהרא"ש ודאי ראוי לחוש שיתיישן הדבר ויטעון חלוני קדם גם לחצר ומוכרח דס"ל דאין לחוש לזה דגם אם יהיה כן עליו להבי"ר דלא כהרמב"ן ולכן דין הרמב"ן לא אתי רק להרשב"א וזהו כמהרח"ש דס"ל גם בזה פליג הרא"ש) שכתב גם אי פליגי הרא"ש והרמב"ן כתב הכנה"ג הגב"י אומ"ח דטוענין ללוקח החלון וגם י"ל דהרא"ש מודה בזה ול"א על בעל החלון להבי"ר רק כשהוא חי שיוכל להבי"ר אבל ביורש ולוקח דלאו בני ראיה נינהו לא ע"כ. ובזה כבר חלקו עליו הבנ"א שם סי' כ"ו ולח"ש בקו' חזקת הבתים סי' ב' סי"ב והלח"ש הכריח דא"א שהרא"ש יודה דא"כ הי"ל לחוש שלא יפתח על החורבה שמא יתיישן הדבר ותפול הקרקע ביד לוקח ויטעון כן והבנ"א ציין למהרח"ש דסבר דלא כהב"ד בזה וא"כ הו"ל הב"ד יחיד לגבייהו ואין לומר קי"ל כוותיה ובפרט שגם הוא ז"ל אמרה בדרך אפשר ואין ספקו מוציא מודאן (עוד כיון דהכא הו"ל ב' לוקחים היה ראוי לפלפל במ"ש הטוח"מ סי' ק"ח שתי סברות אי טוענין ליורש לחוב ליורש שכנגדו ופרמ"א ח"א סי' כ"ו האריך בזה רק דלדידן לא נ"מ מידי כיון דהש"ע פסק דגם בזה טוענין ליורש להחזיק וכו'):
ומעתה לא היינו צריכים להשיב על טענתם שהם לא ידעו דלפמ"ש גם לכתחילה יוכל לבנות נגד החלון הנז' ומ"מ לא אשלחנו ריקם דעם היות שנראה שיכולים לטעון כן כיון שהיתה הכיפה שכורה ביד אחרים וכמ"ש העדוב"י סי' ג"ן מחי' הריטב"א פח"ה דמ"ל בעל הקרקע שלא ידע וגם השוכר לא הגיד לו דאין אדם עשוי לבקר קרקעו המושכר לאחר לראות אם אדם עושה לו נזק (הגם דהעדוב"י תמה עליו מהך דחזקה שלא בפניו הוי חזקה ודימה לתרץ דבמושכר שאני כי יאמר סמכתי על השוכר להודיעני ולא הודיע ודחה זה כי הריטב"א כתב כשידע הניזק עלתה חזקה ול"מ למימר סמכתי על השוכר למחות והניחו בצ"ע מלבד דיש לחזק תי' דמ"ל סמכתי על השוכר להודיע כיון שאיני עשוי לבקר הקרקע ולא נביא אנכי ולא מ"ל סמכתי עליו למחות כשידע כי השוכר יסמוך שהוא ימחה וגם מאן יהיב ליה רשותא לשוכר. עוד אנכי הרואה דאשתמיט ליה ח"ו מ"ש הרמ"ה בפח"ה סי' רע"ז ורע"ח לשטתו שם דחלון אין לו חזקה אפי' בשלש שנים רק בטוען בריא דחזיא ושתק וכו' דמאי שנא מחזקת קרקע דסגי בשלש שנים מטעם דלא סגי דלא ידע וחי' דשאני חזקת בורות שיחין וכו' דאית להו קלא ולא סגי דלא בדקי בתר ארעייהו מאן נחית בה ולא סגי דלא שמעי בעלים אעפ"י שאינם עמהם במדינה משא"כ נזקים ותשמישים דלית להו קלא ולא בדקי אינשי בתר רשות דכל חד למידע נזקיו ותשמישיו וכי נמי בעי למבדק ליכא מאן דמודע ליה וכו' לפיכך לא קיימא חזקתייהו אלא בטוען בריא שראה ושתק ע"כ הרי החי' מבואר בין חזקת קרקע לנזקין ולק"מ) מ"מ הכא שטוען ברי שידע הממונה ושתק ל"א הריטב"א ז"ל דלא בא לאפוקי רק שאריכות הזמן לא תגרום לומר שמסתמא ידע וכבר בטוח"מ סי' קנ"ה כתב משם הרמב"ם דמי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון פותח חלון וכו' ואמר המחזיק אתה מכרת לי וכו' או ראית ושתקת ולא מחית והלה משיב עתה הוא שראיתי וכו' או מחיתי והיית דוחה אותי מיום ליום וכו' המזיק הוא מוחזק ורק ישבע היסת ויפטר ע"כ והגם שסיים שם וז"ל אבל לדעת א"א הרא"ש שלכל דבר צריך חזקת ג' שנים כ"ז שלא בירר שהחזיק כראוי אינו כלום ויסיר היזקו ע"כ מלבד שבש"ע פסק כהרמב"ם י"ל דגם הרא"ש יודה בנד"ז דגם הוא לא נחלק רק בהני דס"ל בהו דבעי חזקת ג' שנים (בפרישה הט' דכיון דבעו ג' שנים בעו נמי טענת מכר וכשאין שטר בידו ע"ז ריעא חזקתיה משא"ך הרמב"ם דדי בראה ושתק ע"ש) משא"כ בנזק אפלה דלכ"ע קי"ל לסתום לאלתר הוי חזקה גם הוא יאמר דהמזיק מוחזק. (הגם דיש לפקפק בזה לפי טענת לוי שבשעה שהראה להם השטר הלכו להם וכיון דקיימינן לזכות במונח דאין זכות מצד השטר י"ל דהוי מחי' בטעות ואינה מחי' כמ"ש בח"מ סוס"י כ"ה עיין במור"ם שם דזה דוקא בגילה דעתו שעשה הפשרה בשביל הדבר שטעה משא"כ בסתם וע"ש בפת"ש משם משכנות יעקב שכתב דדוקא בהטעום ב"ד ולא כשהטעה עצמו וגם פה הטעה הממונה עצמו דמי מנעו מלשאול על אותו שטר אם יש בו ממש) ובזה זכה לוי בדינו לטעם זה אם ישבע היסת ולטעם הראשון גם שבועה א"ץ זהו דעתי ומני"ר לו משפט הבחירה: