אור ברסלב
יש מאין חלק א אורח חיים › סימן ג

יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז

אורח חיים · סימן ג

סימן ב

שאלתני ידידי להודיעך עיקר הדין ושרשו אי דינא הוי להקדים לבישת טלית לתפלין או להפך. וכן מי שאין ידו משגת לקנות שתיהן איזה מהם קודם:

תשובה מה ידעתי ולא תדע. מה גם בדברים המפורשים על השה"ט וסביביו כידוע. אבל להפקת ר"ץ לא אשלחנו ריקם. ושרש דבר נמצא בא"ח סי' כ"ה בטור וז"ל ואחר שנתעטף בציצית יניח תפלין. וע"ש בב"י מ"ש משם הנמק"י והר"י ז"ל ב' טעמים משום דמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות ראוי להקדימה ועוד שהיא תדירה וכו' וכתב עוד משם האגור בשם הזוה"ק בשעה דבר נש קאים בעי לזכאה גרמיה בקדמיתא לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה לבתר אתקשר קשורא דיחודא דאינהו תפלין והביא משם גדולי מקובלי ספרד שמי שאין לו טלית קטן ודאי ילבוש טלית ואח"כ תפלין אבל מי שלובש טלית קטן יניח תפלין תחילה ואח"כ טלית וכו' ונהגו העולם להתעטף בציצית תחילה ולפי מנהגם יזהרו שלא ישימו כיס תפלין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחילה ויצטרך להניחם קודם הציצית משום שלא יעבור על המצות דאע"ג דגבי תפלין אם פגע בשל ראש תחילה יסלקנה ויניח של יד תחילה כמ"ש בסי' כ"ח התם שאני דכתיב והיה לאות על ידך והדר לטוטפות בין עיניך ודרשינן נמי מקרא כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ומשו"ה מוטב שיעבור עה"מ משיעבור אמאי דכתיב באורייתא אבל הכא דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא מוטב שתדחה אסמכתא זו משיעבור עה"מ ע"כ. ותחילה צריכים אנו לעמוד על דברי מרן ז"ל דלכאורה נראה ח"ו דלאו סיפיה רישיה דממ"ש לדחות הך דאין מעה"מ מקמי והיה לאות וכו' דכתי' באורייתא משמע דאמעה"מ הוי דרבנן דאל"ה מאי אולמיה דהאי מהאי וממ"ש לדחות קדימת הציצית דהיא אסמכתא מקמי אמעה"מ משמע דאלימא מדאורייתא היא לדחות האס' וכן אחר האמת מפו' ממ"ש רש"י ביומא דל"ג ע"א בטעם קדימת דשון מזבח הפנימי להטבת חמש נרות שאמרו כדריש לקיש דאמר אין מעבירין עה"מ ופירש"י דנפק"ל במכילתא מקרא ושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות לא תמתין לה עד שתחמיץ ע"ש. ועיין במגלה ד"ו ע"ב והשתא אמאי מסלק תפלין של ראש משום והיה לאות הא אמעה"מ נמי דאורייתא הוא. וכן נמי ק' מ"ש בסיפא להקדים תפלין לעלית דאין קדימתה אלא אס' דכיון דהנמק"י והר"י יהבי טעמא משום תדיר קודם הנה בזבחים דפ"ט ע"א והוריות די"ב ע"ב מפקי לה מקרא דכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה למימרא דעולת התמיד דתדיר תקדום למוספין ע"ש. וע"ז עלה במחשבה לתרץ דמרן לא קאי אלא למי שיש להם טלית קטן ואעפי"כ נוהגים להקדים טלית גדול דל"ש בהו טעם תדיר כמפו' שם אלא מנהג שנהגו ומשו"ה קרי ליה אס'. אמנם ראיתי להרב ארעא דרבנן מע' תי"ו אות תרמ"ד שהבין דמרן ז"ל אעיקרא דדברי הנמק"י קאי ועכ"ז קרי לה אס' ומפנ"ז החזיק עליו בקו' זו ע"ש ואחר ההתבוננות ראיתי שהדין עמו ממ"ש בש"ע ס"א אותה אזהרה של הנחת כיס תפלין למטה גבי מי שאין לו אלא טלית גדול דאילו מי שיש לו טלית קטן כתב דינו בתר הכי בס"ב. וש"מ דס"ל דאין להקפיד בהך דתדיר מקמי אמעה"מ וכ"כ להדייא בט"ז ע"ש וא"כ הדק"ל והרב עפרא דארעא ז"ל תי' כי מרן לא ביאר מהו האס' והנמק"י כתב ב' טעמים וא"כ מרן קאי אטעמא קמא דמצות ציצית שקולה וכו' וליה קרי אס' ולא לטעם תדיר כי ס"ל דטעם הראשון עיקר ותדע דבש"ע כתב טעם אחר משום שמעלין בק' ע"כ. ואנכי עפר לא זכיתי להבין דמנ"ל דטעם ראשון הוא אס' וכיון דנ"מ לדינא להקדים מכחו לבישת טלית מי יימר דלאו דאורייתא היא ועיין בארעא דרבנן מע"א אות א' ומה שהוכיח ממ"ש בש"ע טעם אחר מה זו הוכחה דטעם ראשון עיקר והרי אינו מעין טעם הראשון ואדרבה נראה שהוא ההפך כי לטעם מעלין בק' נראה דתפלין עדיפא מציצית דלא כטעם הראשון של הנמק"י ז"ל. ועלה בדעתי ליישב עוד דמאי דקרי ליה מרן אס' משום דאינו מפורש בהדייא דתדיר קודם רק לגבי תמידין ומוספין ולשאר התורה אינו אלא מבנין אב והרמב"ם קרי לדבר הלמד בי"ג מדות דברי סופרים עיין בפ"א מה' אישות גבי קדושי כסף וע"ש בה"ה ובכ"מ. ובזה ינוח לי לשון הלבוש ז"ל בסי' זה דנראה ח"ו סותר מרישיה לסיפיה דבתחילה כתב יתעטף בטלית קודם התפלין משום דקי"ל תדיר קודם וילפינן לה מקראי וכו' ולבסוף כתב לחלק בין אי פגע בתפלין קו' הטלית לפגע בתפלין של ראש ברישא וז"ל דהתם מוטב שיעבור עה"מ משיעבור על מה דכתיב באורייתא אבל הכא שאין לנו שמצות ציצית קודמת אלא מהטעמים שהזכרתי ואינם כתובות בתורה בפירוש מוטב שידחו וכו' ולא יעבור עה"מ דילפינן מקרא ושמרתם וכו' ע"כ והרי כתב ברישא דתדיר נמי ילפינן מקראי ולפמ"ש ניחא דס"ל הגם דילפי' מקראי אינו רק לגבי תו"מ אבל לשאר מילי לא ילפי' רק מבנין אב ומשו"ה כתב לבסוף ואינם כתובות בתורה בפירוש ולא דמי לאמעה"מ דדריש מגופיה דקרא לכל המצות ועד"ז כתב נמי בסי' תרפ"ט להקדים ספר של ר"ח לשל חנוכה וז"ל דבפירוש ריבתה תורה דתדיר קודם דכתיב מלבד וכו' וזה בנה אב דבכל מקום תדיר קודם ע"כ כלו' דבפי' ריבתה תורה גבי תו"מ ולשאר מילי ילפינן בבנין אב. ודלא כהרב עושה שלום במע' תדיר שחשב ליישב דברי הלבוש כמ"ש וחזר בו מהך דסי' תרפ"ט דלדידי אין דבר חוש'ש והכל כונה אחת. ובזה נמי ניחא דברי הט"ז דהכא כתב כדברי הב"י ז"ל דתדיר הוי אס' ובסי' תרפ"א סק"א כתב שהוא כלל בתורה ע"ש משום דס"ל דלשאר מילי דילפי' ליה מבנין אב אין דינו רק כאס' אמנם כל זה נדחה מפני דהא המעיין בקדושי כסף יראה דגם להרמב"ם ודעימיה דקרו להו מד"ס אינו רק לענין השם אבל כחם ככח שטר וביאה ממש דסו"ס דאורייתא נינהו וא"כ למה יגרע הך דתדיר משום שהוא מבנין אב. גם המעיין בפ' התדיר דפ"ט יראה דאביי אמר דמגופא דקרא נפקא ועיין פירש"י דמיתורא דקרא ידענו שכל התדיר קודם וכ"כ רע"ב שם וכ"כ התו' ביומא ד"ג ע"ב ד"ה זה בנה אב וא"כ הוי ממש כהך דאמעה"מ ולמה ידחה מפניו.

לכן נלע"ד ליישב דעת מרן ז"ל עפ"י מה שיש להעיר עוד בדב"ק בש"ע דנקט טעם קדימת הטלית משום מעלין בק' דמנ"ל הא ולא הוזכר בב"י כלל ותו דהא ודאי מוכרח לומר דגם הך דמעלין בק' ס"ל דהיא אס' דאלת"ה אמאי כשפגע בתפלין ברישא פסק דיניחם קודם הטלית להך טעמא ומאי אולמיה דאמעה"מ מהך אם לא דהיא אס' וכנז' וכ"כ הלב"ש ז"ל בהגהותיו על הט"ז סק"א ואילו בזבחים דצ"ט ע"א אשכחן להדייא דנסיב לה קרא את מחתות החטאים האלה וכו' ועשו אותם וכו' צפוי למזבח בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח ע"ש ותו דלכאורה נראה דאין זה ענין למעלין בקדש דלא אתמר אלא לעצם הדבר להעלותו מקדושה קלה לקדושה חמורה אבל להקדים דבר על דבר איפכא תנינן בפ' כל התדיר דפ"ט כל המקודש מחבירו קודם חבירו והכא היה ראוי להקדים תפלין דהיא קדושה יותר כמשמעות הש"ע והוא מפורש במגלה דכ"ו דחשיב טלית תשמישי מצוה ונרתק תפלין והרצועות תשמישי קדושה והגם דטלית תדיר הוא מבע"ל בזבחים ד"ץ תדיר ומקודש הי מינייהו קדים ולא איפשוטא וא"כ מאי חזית. ובזה ראיתי להרב דגול מרבבה והשאגת אריה ז"ל סי' כ"ח השיגו על הש"ע. והרב יד אפרים סק"א תי' דמרן כל סמוכין דיליה להקדים טלית אינו רק מטעם תדיר כמ"ש בב"י אלא משום דלא תיקשי דהא תפלין מקודש וזה בעייא דלא איפשיטא ומאי חזית לזה כתב טעם נמי משום שמעלין בק' ולא דמי לבעיא דתדיר ומקודש כיון שהיא מצוה שבגוף יש לו לעלות בק' ונראה שהעתיק זה מליקוטי מהרי"ו וכתבו לסניף זת"ד. ואני הדל אחה"ר מלבד כי הש"א ז"ל שם תמה מאד אהך טעמא דתדיר ודחאו ע"ש ואיך אנן נעשהו יתד התקועה לס' מרן ז"ל עוד בה דגם למטוניה העיקר דט' תדיר חסר מן הספר ואיך שבק העיקר וכתב הסניף:

ולזה נלע"ד דמכח מה שהקשו הש"א ז"ל שם וגם הרב בני חיי ז"ל בסי' כ"ה והמני"ח ז"ל בהלק"ט סי' נ"ד ושמ"ץ א"ח סי' ט"ו וט"ז על טעמי הנמק"י ז"ל כאשר יעמוד המעיין עליהם נדחו מקמיה דמר מרן ולא סמך מלך זולת על טעם הזוה"ק דמעלה הגוף מקדושה לקדושה וס"ל למר דמאי דקי"ל כל המקודש מחבירו קודם אינו רק כשאין עצם דבר מחברם אבל כשיש עצם מחבר ומשתף שניהם יחד כהא דגוף אחד לובש טלית ותפלין הוי איפכא דמתחיל בשאינו מקודש ומסיים במקודש משום דמעלין בק' ובעי להעלות הגוף מקדושה לקדושה וכה"ג אשכחן במנחות דט"ל כשהוא מתחיל מתחיל בלבן משום דהקדים הכתוב הכנף מין כנף לתכלת ואח"כ קושר בתכלת וכשהוא מסיים מסיים בלבן משום דמעלין בק' ופירש"י כיון דאקדמיה קרא למין כנף ש"מ חשיב הוא הלכך אי מסיים בתכלת הו"ל מוריד סוף הציצית מתחילתה ע"כ הרי דהגם דהלבן מקודש והו"ל לאקדומיה מתחילה וע"ס משום הציצית שהוא משתפם ולגבי דידיה בעי להעלות בק' מסיים בלבן. והשתא מרן לא קאי אטעמי דנמק"י ז"ל דאנה"ן אי הוו קיימי כיון דשורשם מדאורייתא לא היה נדחה קדימת טלית מקמי תפלין גם כי פגע ביה ברישא משום אמעה"מ זולת לטעם הזוה"ק קאי ועליה קאמר שידחה מקמי הך דאמעה"מ וקרי ליה אס' הגם דמעלין בק' נמי מקרא אתי וכמ"ש משום דכל גופו לא נאמר זולת בהוספת קדושה בדבר שקדמה בו קדושה מקמי הכי ולא כשיש לפניו שתי עניינים אחד מקודש מחבירו שהדין היה להקדים המקו' ורק משום המחברם נהפך הסדר. דזה אינו מפורש והי"ל לומר מאי חזית אלא משום דאסמכוה אהך דמעלין בק' הקדמנו שאינו מקו' ולפיכך כשיתחבר בהדי מקודש קודם מילתא אחריתי כהך דאמעה"מ פשיטא דניהדר לקמייתא דמקו' קודם וניסמי חדא מקמי תרתי והך דלבן הגם שהתחיל בו וחזר לתכלת לקיים מעלין בק'. ליכא התם משום אמעה"מ כיון שבפגעו בו ברישא התחיל במצוה וקשר ממנו תו ליתא לאמעה"מ ושפיר יכול לקיים שתיהן משא"כ בהך דפגע בתפלין. ולפי האמור ניחא כל דברי מרן בב"י ובש"ע ונימוקו עמו שעזב טעמי הנמק"י ומקורו ברוך להך דמעלין בק' מדברי הזוה"ק ושפיר מצי סבר דתדיר מדאורייתא הוי ולא כתב טעם אס' רק על טעם הזוה"ק מכח מאי דכתיבנא ולא נשאר להרגיש זולת במה שדחה הך דאמעה"מ מקמי והיה לאות וראיתי להרב ארעא דרבנן מע"א או"א שעמד בזה ע"ד התו' ביומא שכתבו טע"ז ותי' דשאני התם שהקדימה תורה בפי' תפלין של יד לשל ראש וגם דרשו כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ולזה אמעה"מ נדחית מפניה דחדא נדחית מקמי תרתי ע"ש. ולמאי דאוקימנא דמרן בב"י לא קאי אטעם תדיר ולא דחאו מקמי אמעה"מ ניחא מאי דהוה ק' לכאורה ממ"ש בפ' התכלת דנ"ט בעא מיניה רחב"א מר"ח צבור שאין להן תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה בתמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר או"ד מוספין עדיפי דהו"ל מקודש אמרי תניתוה וכו' ולמאי דס"ד דמרן גם לט' תדיר קאמר דנדחה מקמי אמעה"מ מאי בעייא גם אם תדיר עדיף הרי מוספין קדמי ברישא ואמעה"מ אבל למ"ש א"ש. והגם דאי מהא לחודה לא איריא דאפי' למאי דס"ד ניחא עפ"י מה שראיתי לחכם צבי ז"ל סי' ק"ו שחילק מסוגייא זו למ"ש בפ"ק דמ"ק על קרא דאורח חיים פן תפלס דבמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים אין להעביר עה"מ אפי' מקלה לחמורה דהתם מיירי בשני מינים משו"ה אין מעבירין משא"כ בפ' התכלת דתמידין ומוספין כולהו ענין קרבנות וכחדא מצוה חשיבי לפיכך מבע"ל ע"ש ולדב"ק א"ש דברי מרן מהך סוגייא גם למאי דס"ד (ועיין לשא"י ז"ל פר' צו ד"ה עד וכו' מה שתמה על הח"ץ. ועי' ברכ"י או"ח סי"ץ או"ג מה שהק' עליו) מ"מ מ"ש ליישב נכון בעיני:

ונחזור לעיקר שאלתו הראשונה דלכל הדברות דעת מרן להלכה בב"י ובש"ע דמי שיש לו טלית קטן יקדים הנחת תפלין ומי שאין לו אלא טלית גדול ילבשנו תחילה ואח"כ יניח תפלין ומור"ם בהגה כתב דאף טלית גדול קודם לתפלין כמנהג העולם זולת השאגת אריה ז"ל בסי' כ"ח פלפל לעקור טעם הנמק"י והעלה דאיזה שירצה מהם יקדים והגם שהתפילין הוא תדיר ומקו' מ"מ כיון שהטלית היא רשות אם הקדימה למצוה לית לן בה והביא סמוכות לזה ע"ש. ואחה"ר הנה הזוה"ק צווח דאיהי פרישו דמצוה ונהי דאינה חובה לאהדורי בתרה מ"מ כי בעי לעטופי בבגד בן ארבע כנפות מי לא מיחייב בציצית וכבר כתבנו בקוצ"ד דטעם הב"י מסתמיך ואזיל עפ"י הזוה"ק והגם כי הגאון ז"ל הפיל חומה נשגבה טעם הנמק"י אכתי פש גבן דברי הזוה"ק ועיין בברכ"י סי' זה או"ד שדעת הרדב"ז ז"ל כדעת מרן ממש ומינה לא תזוע רק משום מנהג העולם אין לשנות כמ"ש מור"ם. ואפשר טעם המנהג משום דלאו כ"ע דינא גמירי ואם מי שיש לו טלית קטן יקדים התפלין יליף מיניה גם מי שאין לו וכבר כתב האגור דזה איסור עפ"י הזוה"ק ולכן אין לשנות:

ולענין שאלתו השנית כשאין ידו משגת לקנות שתיהן איזה מהם קודם. לפמ"ש הש"א ז"ל. דתפלין תדיר ומקו' לא תיבעי לך דודאי תפלין קודמת. אבל לפמש"ל בדעת הב"י ז"ל דאיחור לבישת התפלין משום מעלין בק' בהא מיבע"ל דהא לא תליא הא בהא. ועיין להכנה"ג ז"ל בסי' כ"ה שפסק דטלית קודמת מטעם דשקולה ככל המצות וכ"כ בשכנה"ג שאחר כמה שנים ראה טע"ז וגם טעמא דהיא תדיר בדברי הנמק"י ז"ל והי"א השיגו דדברי נמק"י הובאו ב"י וכבר קדמו בקו' זאת הרב בנ"ח ז"ל והבליעה בנעימה ע"ש וגם תמה עליו בעיקר הדין דאין מדברי הנמק"י ראיה דהתם שאני ששתיהן לפניו ולהקדים קאמר ותי' דאפ' דהא בהא תליא וכיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מה' בכורים וכו' עש"ב. ואני עני תמה דאיך ס"ד דלא תליא הא בהא והלא בזבחים ד"ץ איבע"ל תדיר ומקו' איזה מהן קודם וכן במנחות דנ"ט איבע"ל כשאין היד משגת לקנות שתיהם איזה מהן קודם והתו' בב' מקומות הנז' תמהו אמאי לא מייתי ראיות דהכא להתם ודהתם להכא א"כ ודאי דס"ל דא ודא אחת היא והגם כי הח"ץ ז"ל בתשו' הנז' תי' תמיהתם דבזבחים כרי שאין שם לתא דאין מעבירין עה"מ כי שתיהן לפניו ובהכי אתו הראיות דהתם משא"כ במנחות דמיירי במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר ויש מעה"מ ולא שייכי רק הראיות דמייתי התם עיין בברכ"י ס"ן או"ג שהאריך ע"ד ומ"מ גם לדבריו מודה דבטלית ותפלין שזמנם שוה ול"ש מעביר עה"מ דאין ס' לחלק בין קדימת מעשה לקדימת קניה ודלא כס"ד להבנ"ח ז"ל (ועיין להרב פנים מאירות וגם להרב חק נתן בחדושיהם על זבחים מ"ש בדברי התו') עוד הוסיף לתמוה הבנ"ח ז"ל דאיך פסק כנה"ג להקדים הטלית משום תדיר והלא התפלין מקו' ובעיא היא איזה מהן קודם. והגם דבירושלמי פ' בא לו איפשיטא דתדיר קודם איך שבק תלמודין מקמי הירוש' והביא כי רע"ב בפ' כל התדיר משנ"ה כתב אע"ג דלא איפשיטא נראה דתדיר קודם ע"ש. ולשטה זו כתב הנמק"י דציצית קודם ע"כ והנה גם הט"ז בא"ח סי' תרפ"א כתב כרע"ב דאע"ג דלא איפשיט בעיין נראה דתדיר קודם כיון שהוא כלל בתורה ומקראי ילפינן ליה ותמה עליו הש"א ז"ל שם דהא גם מקודש ילפי ליה מקראי ע"ש וזה נ"ל עפ"י מ"ש התיו"ט ז"ל ע"ד רע"ב ז"ל לחלק דתדיר נפיק מקרא דמלבד עולת הבקר וכו' אבל מקודש אע"ג דאית לן בנה אב לכל חטאות ודם חטאת דריש מקרא מ"מ לא שמעינן טעמא משום דמקודש הוא ע"ש וזהו נמי דעת הט"ז ונתיישב הדין דהנמק"י והכנה"ג ז"ל אבל הרב בנ"ח ז"ל שם פליג בעיקר הדין וס"ל להקדים תפלין כי הוא מקודם ועוד משום טעם קרקפתא דלא מנח תפלין ועוד שמצא בס' חרדים דתפלין נמי שקול ככל המצות גם הרב המני"ח בהלק"ט סי' נ"ד כן דעתו והביא הך טעם דשקול וכו' משם הרא"ש שהבי"ד ב"י סי' ל"ז. ונראה כי הבנ"ח ז"ל נזהר מלהביא מדברי הרא"ש יען כי לשונו הוא שאין לך גדול בכל המצות כמ"ע דתפלין שהוקשה כל התורה לתפלין. ואין מזה הכרח רק שהתפלין גדולה מכל מצוה פרטית ולא ככל המצות ולזה הביא עצות מרחוק. ובמדבר קדמות הביא דשקולה ככל המצות משם מדרש שוח"ט ואני הדל לא מצאתי בשוח"ט לפנינו בפ' כי אם בתורת ה' חפצו רק ששקולה כת"ת ע"ש וכבר ידעת המבוכה אי תלמוד גדול או מעשה גדול עין בסופ"ק דקידושין ובמפז"ל. סו"ד דהלכה זו במח' שנויה בין הכנה"ג והבנ"ח והמני"ח ז"ל. וכן חזרה ונשנית בס' שמ"ץ סי' ט"ו בין הרב המחבר ובין הרב שבתי מלוקיו ז"ל כי הרש"מ ז"ל הביא חבילות ראיות לסתור דברי הכנה"ג ז"ל ומכללם כי הקורא ק"ש בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ונהי דלכאורה יש לפקפק בטע"ז ממ"ש המ"א ז"ל סוסי' כ"ד משם הזוה"ק דבלא ציצית נמי הוי כמעיד עדות שקר בעצמו הנה הרב י"א אוקי הך דהזוה"ק דוקא בלובש טלית בת ד' כנפות ולא הטיל בה ציצית משא"כ מי שלא לבש כלל. ואינו דומה לתפלין. אבל הרב המחבר חזק זרועות הכנה"ג ותמה על הרב עולת תמיד ז"ל שחלק עליו. ולדעתי שאין תימה על הע"ת ז"ל כי מר ניהו כתב ע"ד מרן בטעם קדימת ציצית משום מעלין בק' דמשמע דקדושת תפלין עדיפא אעג"ב דאמרי' שקולה ציצית כנגד כל המצות מ"מ קדושת תפלין עדיפא ומיהו מי שאין בידו לקנות שתיהם יקדים תפלין משום דפושעי' בגופן הוא קרקפתא דלא מנח תפלין ודלא כמ"ש כנה"ג וכו'. והשמ"ץ ז"ל תמה דאין הקדושה סבה לקדימה דהא קריאת מגלה דוחה עבודה לגמרי כמ"ש הט"ז בא"ח סי' תרפ"ז משום פרסומי ניסא אע"ג דהעבודה קדושה ודאי ע"ש ולדידי אחה"ר האמת כהע"ת דהקדושה סבה לקדימה ודאי וכמפורש בזבחים והוריות כל המקודש קודם ואפי' לגבי תדיר איבע"ל מי מהן קודם וקריאת מגלה שאני דגזרת הכתוב היא משפחה ומשפחה מכאן שהכהנים מבטלים מעבודתם ובאין לשמוע ועיין להט"ז שם שכתב דמהך קרא נפקא וה"ז דומה למ"ש מב"י ז"ל טעם להעביר עה"מ כי פגע בשל ראש תחילה משום שמפורש והיה לאות וכו' והדר לטוטפות וכו' דה"ט ודאי משום גזה"כ וכמש"ל:

באופן דלדחות הא מקמי הא הוי פד"ר וראיתי להברכ"י ז"ל סי' כ"ה שהעלה להלכה דדברי האחרונים עיקר דתפלין קודמת זולת אם מוצא תפלין בשאלה יקנה ציצית וכמ"ש האחרונים ז"ל. וכיון דהרב מרא דארעא דישראל הסכים כן להלכה ומסתבר כוותיה דהלכה כבתראי מינה לא תזוע. זה מה שראיתי להשיבך ידידי בנחיצה רבה כי עתותי ספורות ומה גם כי הענין קמחא טחינא ואינו סובל אריכות מאי"ן:

תוכן העניינים

יש מאין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה