אור ברסלב
יש מאין חלק א אבן העזר › סימן כו

יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז

אבן העזר · סימן כו

סימן כה

זאת אודיע כי רב וגדול מגדולי הדור הי"ו העיר עלי במה שדנתי הבעל עם הבת באומרו דלא הוייא בעלת דברים דבעל עד שיתבטל כח צוואת אמה לגמרי הא לא"ה מצי אמ"ל אמך כבר הפקיעה זכותך במתנתה ולאו בע"ד דידי את ויען כי זכיתי לפלפל עמו בהלכה זו וארכו הדברים הרבה לא אכתוב רק התכלית מתשובותי בזה בשני יסודות:

יסוד א' שכן האמת לדעתי שצוואת האם בטלה מכמה עיקרים אשר זכרתי קצת מהם בפנים. והגם שמני"ר ערער בעיקר הראשון שלא מיחו משום איעבורי אחסנתא ואמר כי מוכח מהתקנות שא"ץ לכתוב שמיחו רק לברר שנמצאו הדיינים שם השבתי דהכא אמרו בפי' שלא מיחו והגם שחזר וערער אולי לא יהיו נאמנים בזה אחר החתום וכו' השבתי דבסי' כ"ד מפו' אפי' במעיד בב"ד אם חוזר ומעיד דבר שאינו סותר וכו' חוזר ומגיד. ועוד יש עיקר שני שהעדים הם מעניי העיר ממקבלי המתנות והגם שהרגשתי בזה ממ"ש סי' נ"א שאם כתב בשטר אחד נתתי לראובן חצר פ' ולשמעון חצר פ' ונמצאו העדים קרובים לאחד מהם השני מתנתו קיימת דלפי"ז תועיל עדותם מיהא לעניי ירושת"ו מ"מ בטלה היא לעניי עירם. ועוד עיקר שלישי דהבעל מוציא מיד הלקוחות. ועוד העיקר הד' מ"ש בפנים לגבי מלות גוי דצ"י אם נקנית במתנת שכ"מ וראיתי במשכה"ר מע"ץ או"א כתב דלמ"ש בסי' קכ"ו לי"ח דלא מהני מע"ג במלות גוי א"כ ליתיה בבריא ול"מ בשכ"מ ובמלוה בשטר נמי כיון דאיכא פד"ר אי נקנית בכתו"מ ואפי' למ"ד נקנה אינו אלא בשטר העולה בדיננו כמ"ש סי' ס"ו א"כ אינו מועיל מתנת שכ"מ אלא בשטר כשר לדיננו ע"ש ולפי"ד הני שטרי של הבאנק דלפי הגדת הבקיאין אין בהם רק הודאת האדון מהקומפ' הו"ל שטרי הודאה בעש"ג שאינן כשרים ואפי' שאר שטרות בלא קיום השופט לא מהנו עיין בסי' ס"ח וכיון דלא מהני בהו הקנאה בבריא ל"מ בשכ"מ. ואע"ג דיש הקנאה אחרת דאגב בבריא וראוי לומר דמהני בש"מ עיין בסי' רי"א ס"ו וס"ז דדוקא דבר שהוא ברשותו נקנה באגב משא"ך מלוה דלהוצאה ניתנה לא וכיון דל"מ בבריא ל"מ בש"מ. וא"ת דלפי"ז דליכא הקנאה בהו בבריא נמצא דלא קנתה אותם האם ועדיין הם ברשות היתומה ומלוה על ישראל בע"פ הוייא דמהני בה מע"ג בבריא ומהני בשכ"מ י"ל דיטעון הבעל נגד ההקדש כי הקנה האב לבתו בקנין אודיתא דמהני בבריא כמ"ש באבק"ר סי' ק"ה ועיין בקצה"ח סי' מ' סק"א וסי' קצ"ה סק"ז שכן דעת מרן גם בש"ע ובזה הדרא מלוה שעל הגוי ואע"ג שבפנים הפסק דחיתי זה שאין לטעון ליורש לחוב ליורש שכנגדו. אין זה רק כשהיינו דנין הבעל עם הבת אבל הכא דקיימינן בדין הבעל עם ההקדש אנה"ן דמצינן למיטען ליה כן. ועוד דבזכות עניי העיר כתוב בזה"ל והנשאר מעזבונה ימכרו כל העזבון הנז' ויעשו בו צרכי קבורה וכו' והנשאר אח"כ ישאר קרן קיים לזכות חכמי העיר וכו' שיקחו הפירות וכו' ע"כ ולשון ישאר בקשתיו ולא מצאתיו בלשונות המועילים לשכ"מ ואפ' דדמי ללשון יהנה פ' דל"מ עיין בסי' רנ"ג בהגה ועיין בפת"ש סק"ד. ואפ' דגריע כי ישאר מעצמו משמע ול"ד לאנכי משארת דאיכא דע"א מקנה. ועוד דלא הקנית גוף העזבון אלא דמיו אחר המכר ועיין למור"ם סי' ר"ט באומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין כשימכר היין הוי דבשלב"ל גם יש פלפולים מצד שהשאירה לעצמה לקנות ס"ת וצרכי קבורה ואפי' מצד שהשאירה לבתה עיין לנוב"י תנינא בסי' מ"ה דהוי מתנת ש"מ שיש בה שיור ונודע בסי' ר"ן דבעייא קנין אף שיש לדון בנד"ז דהוי מצווה מחמת מיתה ול"ב קנין מ"מ הדבר צ"ע בפוס' ולדעתי לא ימלט ממחלוקת והיורש נגד מקבלי המתנה הוא המוחזק. וימשך מזה פלפול גם לחלקים דלית בהו ריעותא כיון שהקנין היה בב"א וכמ"ש מור"ם סי' ר"ג סיו"ד גבי החליף מעות ומטלטלים ביחד וכו' ע"ש ואע"ג דמרן דקי"ל כוותיה פסק בסי' ר"ט בקני את וחמור דקנה מחצה וכן בסי' ס"א בנשתעבד לילוד ושאינו ילוד דמשתעבד לילוד מ"מ באה"ע סי' מ"א באומר כולכם מקודשות לי הביא מח' וסיים הילכך נכריות מקודשות מספק ונושאי כליו נחלקו למפלגות יש מחלקים בין איסורא לממונא ויש משוים אותם ומיישבים וחייבים באחריותם והיורש יאמר קי"ל. ומפנ"ז החלטתי בדעתי שמקבלי המתנה לא ימצאו זכות חזק ודנתי הבעל עם הבת:

יסוד ב' אפי' במונח דהצוואה קיימת לגבי הבת ובטלה לגבי הבעל דמיתי שכיון שבגוף הפסק העליתי שהבת תגבר ידה כפיה"ד לגבי הבעל צא תאמר לו ואני אדון עם ההקדש והגם דבמשכה"ר מע"ב אומ"א אסף להקת הפוס' דהמלוה יכול לכוף הלוה למיקם בדינא ודייני לחזק זכיותיו שביד אחרים כדי שימצא המלוה ממה לגבות וכ"כ הכללי הקי"ל אול"ו דנכסים ביד שליש יכול השליש לומר קי"ל בעד אחר ובמע"ץ או"ט כתב עוד דכפינן ללוה לומר קי"ל וכו' ע"ש וא"כ ה"ן יכפה הבעל להקדש לדון עם הבת כדי שיזכה ממנו (ואין לחלק דדוקא התם שמשועבד לוה למלוה בחובו משא"ך הכא דאין שעבוד לבעל על ההק' כיון דבבע"ח ח"מ סי' קמ"ו (הבי"ד המשכה"ר שם) כתב הטעם לזה משום דזה נהנה וזא"ח כופין על מדת סדום א"כ אין לחלק וכ"ר להרב אשר לשלמה ד"ך הביא נדון דהרב בע"ח ח"מ סי' קס"ו דאין לזוכה שום חיוב על האומר קי"ל ועכ"ז חייבו לומר קי"ל ע"ש וא"כ י"ל דה"ה הכא שיוכל הבעל לכפות להק' ומכח זה יש בכחו לדון עם הבת דהפוכי מטרתא למ"ל) מ"מ אני מסתפק בזה דשמא לא נאמרו השיעורין הללו רק כשהזוכה בקי"ל וזה זוכה מכחו ישארו הנכסים בידו דאז הו"ל זה נהנה וזא"ח משא"כ נד"ז דגם אחר שיזכה ההקדש מהבת ומכחו יזכה הבעל תחזור הבת לטעון נגדו אני מוחזקת כנגדך ומאי אהני ליה והו"ל זה אינו נהנה וזא"ח דבכה"ג אין כופין ומזה הטעם אין לבת לכפות הבעל להמשיך לה הזכות מההק' דסו"ס ההק' יטעון נגדה וכן ההק' לא יכוף לבת להמשיך זכותו על ידה מהבעל דסו"ס כשיגיע לידו יטעון הבעל נגדו. ועוד יש לחלק דכאן זה נהנה וז"ח הוא דההק' יאמר לבעל מאי חזית שאנכי אומר קי"ל עם הבת שתזכה אתה אדרבה אני אכפה הבת לומר קי"ל עמך שאזכה אני ממנה וכן הבת תשיב להקדש והבעל ישיב לבת. ומכח זה אזדא לה בכאן נמי טענת מאי אפסדתיך כמובן. ולפיכך אני רואה בזה שהדין כן שההק' יוציא מהבת והבעל מההק' מכח. תקנת אושא שהבעל מוציא מיד הלקוחות והבת מהבעל שהיא המוחזקת בדין לגבי דידיה וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם וכמ"ש בח"מ סי' קי"ח גבי בע"ח וב' לקוחות ובאה"ע סי' ק' גבי שתי נשים ולוקח אחד דחוזרים חלילה וכו' ע"ש וכמעט נד"ז נידון בק"ו משם דאפי' התם שהבע"ח והאשה סילקו עצמם מרצונם מ"מ הדרי טרפי מלוקח ראשון ואשה שניה הכא דסילוק הבת ממילא קאתי מההק' לא כ"ש שתחזור לטרוף מהבעל כשיבא לידו ואם נפשך לומר אדרבה כל כחם התם הוא מפני שסילקו עצמם ויאמרו דוקא ללוקח סילקנו ולא לך אף כאן תאמר הבת לבעל אמי לא סילקה זכותי רק לגבי הקדש ולא לגבך. ודמיון ממשי לזה שלא סילק הזוכה את עצמו רק סילקוהו אחרים ועכ"ז הדר טריף מהטורף. הנה נמצא באה"ע סי' צ"א באומר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה דהדין הוא דמוקמינן בידא דלוקח (ע"ש שורש הדברים וטעמם) אבל אם נתנה ומתה כתב הב"ש שם (שרשו מהתו' פי"ן וכ"כ הטור) דבעל מפיק ממקבל מתנה ואחריך מבעל ומקבל מתנה מאחריך וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה דהתם נמי ודאי טעמו כי אחריך יאמר לבעל לא נסתלק זכותי רק לגבי מקבל מתנה ולא לגבך דאין לבעל במקום אחריך כלום וה"ן דכוותה. (עיין בח"מ סי' קמ"ח טענת אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולפי טעם הסמ"ע שם או טעם הש"ך והט"ז לא שייכא הכא עש"ב. אגב ראיתי לה' פרי האדמה ח"א דס"ג הביא דברי הפ"מ ח"ב ד"ס במי ששכר חצי ביתו לראובן באחריות ומכר אח"כ חציה השני ליתומה ומת המשכיר בלא בנים והמטויל'י לקח חצי הבית השכורה שכך דינם למת בלא בנים ורצה ראובן לטרוף חצי הבית מהיתומה והרב זיכה אותה בטענת מאי אפסדתיך דגם אם היה נשאר אצל המוכר היה לוקחו המטויל'י ע"כ והביא שרבים תמהו עליו מאי שנא מהך דבע"ח וב' לקוחות וב' נשים ולוקח דל"מ לטעון זל"ז מאי אפסדתיך והוא יישב ע"ש ומלבד ישובו י"ל דשאנ"ה דכ"א יאמר לחבירו מאי חזית לטורפה אתה ולהעמידה בידך הלא אעשה כן גם אני וכן חבירו יאמר כן לפיכך חוזרי' חלילה משא"כ נדון הרב דל"מ השוכר לומר מאי חזית לקנותה לולא קניתך הייתי לוקחה כי הוואקי'ף יזכה בה תחילה) וכיון דחוזרים חלילה עד שיעשו הפשרה היו יכולים הבעל והבת לעשות פשרה ויסולק זכות ההק' כמ"ש התו' בכתו' דצ"ה ע"א ד"ה ומוקמינן לולא דהתם איכא פסידא דלוקח ע"ש משא"כ הכא לגבי ההק' אבל כיון שקדמה הבת וזכתה להקדש מה שיעלה לה בדין הרי עשתה פשרה עם ההקדש ונסתלק זכות הבעל וכמ"ש התו' בב"ב דקל"ט ע"א ד"ה התם שמקבל המתנה יעשה פשרה עם אחריך ולא יטול הבעל כלום וע"ש בב"ש. ולענ"ד בזה צדקתי לדון הבעל עם הבת ובע"ד דידה הוא

תוכן העניינים

יש מאין חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה