יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז
אבן העזר · סימן כ
בחור כארזים הגיד עליו שכנו שבהיותו ילד ראהו מטיל מים ועושה כיפה מנקב בתחתית הגיד שלא מנקב ראש הגויה לכן כעת נבדק ונמצא שנקב ראש הגויה סתום אך בתחתית הגיד סמוך ממש לחבור קצוות הבשר שבראש הגיד שם יש נקב ואומר הבחור שמשם מזריע משם משתין בקלוח. ונחקרה אמו איך ומתי נעשה זה והשיבה שבעת לדתה נחלית בקדחת והיתה רוחצת אותו מבלי דעת עד אחר שלשה חדשים מע"מ הרגיש אביו בשינוי זה והראהו למוהל בקי והשיב דלא איכפת והרבה נולדים כך. ונחקרה האם שאלו למוהל אולי קלקלו בעת המילה והשיבה איני זוכרת ואח"ז הלך אחד מהמורים ובדק הבחור אצל רופא ישראל לראות אם נובתא דש"ז חלול מהנקב ומעלה לסוף הגיד ובדקו בשפוד ברזל והיה הולך מהנקב ואילך לצד הגוף אבל לצד ראש הגויה לא רצה לעבור כלל והרופא לפי תומו אמר שמצד זה ראוי להוליד. אך מצד ביצתו הימנית שעומדת בין הגיד והירך ולא ירדה לכיס אמר שהרוב ממין זה לדברי הרופאים אינו מוליד והמיעוט בנים יולדו להם. ואם ירצה הבחור יוכל לעשות לו נתוח להורידה לכיס. וגם אמו היתה יכולה למעך בקטנותו והיתה יורדת לכיס. ושאל אותו המורה אם דב"ז מבטן ומהריון או מתחדש והשיב דזה א"א להיות רק ממעי אמו. גם הבחור הזה מלא שערות גדולות בזקן עליון ותחתון ככל האנשים ונשאלתי אם יוכל לבא בקהל יש' או לא:
הנה הגם שידעתי מיעוט ערכי. אבל מעוני האיש הזה אשר לא יוכל לעמוד במקום גדולים וראיתי מ"ש הפוס' ז"ל שמצו"ר להטפל בעגונא דאתתא והוא תקון לשכינה וכ"ש בטלטולא דגברא כאשר אספו נגדם רבני אזמיר בס' חו"ש ח"ב סי' י"ב וזולתם לזה נטפלתי לזעקתו הגם שאיני מופנה. ותחילה אביא שרש דבר שהנקב פוסל בגיד מיבמות דע"ו ת"ר ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד. אך באיזה מקום בגיד יפסול הנקב שם אמר שמואל ניקב ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר הוי בה רבא היכא אי למטה מעטרה אפי' נכרת נמי אלא בעטרה עצמה ועיין פירש"י דלמעלה מעטרה ליכא לאוקמא דהתם ודאי לא מקרע שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו ע"כ. ובדע"ה נמי אתמר נקב למטה מעטרה רחב"א ס' לאכשורי אמ"ל רב אסי הכי אמר ריב"ל עטרה כל שהוא מעכבת ע"כ ופירש"י עטרה שורה גבוהה המקפת סביבות הגיד. ניקב למטה מעטרה בסוף הגיד כלפי קרקע והולך הנקב באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מעטרה כלפי הגוף ע"כ והתו' שם פירשו באו"א ונעתיק דברי הטור אה"ע סי' ה' שנשען על דבריהם ומשם יבואר הענין וז"ל בראש הגיד יש בשר ובחבורו לגיד הוא גבוה ומקיף סביב הגיד ונקרא עטרה ואותו היקף אינו בעגול ישר אלא בעליונו של גיד מארכת העטרה כלפי הגוף ומתקצרת והולכת בתחתיתו עד קרוב לראשו של גיד ואותו הבשר אין דינו כשאר הגיד שאפי' אם נחתך כולו ולא נשאר אלא מלא החוט ע"פ רוב העטרה לצד הגוף כשר לפיכך ניקב למטה מהעטרה לצד הקרקע כשר ניקבה העטרה עצמה אם הנקב גדול שש"ז יוצא משם בשעה שרואה קרי פסול ואם לאו כשר וכו' ניקב נקב מפולש בראש הגיד בענין שבעליונו של גיד שהעטרה מארכת כלפי הגוף הוא למטה מהעטרה (כפי' התו' בניקב למעלה שכנגדו למטה) ובתחתיתו של גיד הוא למעלה מהעטרה פסול ע"כ ומכ"ז אנו למדין דפיסול הנקב בגיד אינו בלמטה מעטרה אלא למעלה מהעטרה ובתוכה. וגבול העטרה מהו אעפ"י שהטור הרחיב בזה לא נתבאר כל הצורך דמסגנון הדברים נראה דכל הבשר ההוא בכלל יקרא עטרה וא"כ מהו למטה מעטרה. ולענין בשר החופה רוב גובהה של עטרה ביו"ד סי' רס"ד כתב הב"י דנפל מחלוקת בין חכמי ספרד מה היא העטרה ע"ש ובאה"ע שם כתב מהריק"ש ז"ל בהגהו' דלמטה מן העטרה הוא החוט האדום הסובב דאם הוא כל הבשר הסובב ל"ש למטה מן העטרה אך גם הוא ז"ל אין דבריו מבוארים כל הצורך אם ר"ל כל החוט בין בהקיפו בעליונו לצד הגוף בין בהקיפו בתחתית הגיד הכל נקרא עטרה כדעת הפרישה שם ובזה ניתח דברי רז"ל לנתחים ואמר שיש שתי עטרות עש"ב או דוקא היקף החוט הנראה בעליון הגיד סמוך לגוף וכל הבשר עם שאר ההיקף הוא למטה מעטרה כדעת הט"ז ז"ל ומ"מ הנה רבנן בתראי רבני אזמיר שם בחו"ש הוכיחו והכריעו בראיות נכוחות כהט"ז להלכה ולמעשה ונמצינו למדין דבהיקף החוט בעליונו של גיד לצד הגוף שהוא עטרה ולמעלה ממנו שם הנקב פוסל אבל למטה מזה בין בשטח הבשר בין במקום ההיקף הנקב כשר. ודע כי רבים סוברים לדעת התו' דבנקב למעלה מעטרה נמי אינו פוסל רק אם הוא מעל"ע מפולש ולא בניקב לחדרי הזרע עיין בט"ז סק"ד וב"ש סק"ט וביש"ש פ' הערל סי' י"א וכן הבין הב"ח בדעת הרמב"ם והש"ע שכתבו ניקב למטה מעטרה שכנגדו תוך העטרה (ול"א שכנגדו למעלה מעטרה) דדוקא תוך העטרה פוסל דלא גרע מכקולמוס כשהוא למעלה מעטרה דכשר. ודלא כהב"ש ז"ל דכתב למה נקטו תוך העטרה מטעם אחר דלשיטתייהו אזלי בנכרת הגיד דצריך שישתייר מהעטרה ע"פ כל הגיד (דלא כהטור דדוקא ע"פ רובה) וא"כ בכל מקום נקב פוסל בה לכן יכלו לתפוס שכנגדו תוך העטרה לאפוקי מ"ש הטור דלא פסיקא מילתא דנקב בתוכה פוסל דמאי איכפת הא אשתייר רובא עיין דבריהם באורך. ומ"מ רבים חולקים על התו' ותופסים כס' המרדכי דלא בעי' שיהיה מפולש מעל"ע רק לחדרי הזרע וממילא בנ"ד שניקב בתחתית הגיד למעלה מעטרה ונגדו בעליון למטה מעטרה ואינו מפולש מעל"ע הגם שלכאורה נראה להקל מדברי התו' כנז' אבל האיכא מאן דפליג וכמעט ס' שקול הוא וכ"ש שהש"ע לא העתיק נקב מפולש כהטור רק נקב סתם. ובפרט לדברי הב"ח ופרישה וב"ש דפשיט"ל דגם התו' ל"א ניקב מעל"ע זולת כשהנקב היה למטה מהעטרה בעליונו של גיד לאפוקי מהמרדכי דפליג גם בזה וס"ל דפסול גם באינו מפולש כיון שכנגדו למעלה. אבל כשהנקב הוא בתחתית מודו דדוקא במגיע לחדרי הזרע סגי ע"ש והגם שביש"ש ז"ל פ' הערל הבין בהתו' דבכל גוונא בעי' מפולש והכריע גם הוא באופן הזה מ"מ יחיד הוא בדבר והחת"ס ז"ל ח"ג סי' י"ד כתב שאין לסמוך על דבריו שם ועיין להט"ז ז"ל דבניקב בתחתיתו והנקב מוציא ש"ז דפסול גם שאינו מפולש להתו' נמי ולכן אין להקל בנ"ד מדברי התו' הנז'. גם ודאי שאין להקל מצד ס' הרמ"מ שהביא הטור ז"ל שם דמ"ש ניקב פסול לאו אגברא קאי דאין זה כרות שפכה אלא אולד קאי משום דזה אינו מוליד ובנו פסול משום ממזרות ע"ש כיון דהטוב"י כתבו עלה הנפק ודחאוה וכל הפוס' לא סל"ה:
אבל מה שיש להתיר בנד"ז הוא מצד דברי האם. ורבוי השערות. ובדיקת הרופא. ועדות השכן שמימי רגליו עושים כיפה. ואז גם שאר סניפים יצטרפו להיתר:
מצד דברי האם כיצד הנה ידוע באה"ע סי' ה' דפצ"ד וכ"ש ביד"ש כשרים לבא בקהל ועיין להרב מים חיים ראפופורט ז"ל חאה"ע סי' ג' בנמצא סמוך למילה ששה שבועות נקב ראש הגויה סתום ונקב בתחתית הגיד שממנו משתין כתב להגאון השואל שאמת אתו הוא והגאון בית אפרים ז"ל במה שדנו דכיון דראש הגויה סתום ודאי כך נולד ממעי אמו ואין להסתפק אולי נתהוה אחר היצירה ע"ש והגם כי מדברי החת"ס ז"ל בסי' י"ב יראה דאפשר שיהיה זה גם אחר היצירה ומפני שמי רגלים בחרו להם דרך אחר מזה נסתם השביל האמיתי ברירין וכו' יש לזווגם יפה דל"א הרב רק בידוע שהיה פתוח ונסתם אבל מסתמא לא. או דגם הם ל"א רק בקטן כזה המוטל בעריסה. ורחוק מאד שנעשה לו כן מאיזה מקרה ולא בגדול כנדון החת"ס ז"ל ומינה לנ"ד לדברי האם שבן שלשה חדשים ראו כי ראש הגויה סתום והנקב הזה פתוח כיון שקטן הוא ולא ידעו לו שום מקרה גורם לזה נימא מסתמא כן נולד וכשר. והגם שהרב פקפק שם מטעם אחר שאמרו הרופאים שהנקב היה למעלה משפופרת הזרע וחשש הרב אולי ניקב השפופרת מבפנים ומפנ"ז עובר הזרע לנקב הנה כתב הנקב בשפופרת אינו פוסל והגם דחשש אולי איסתום נובתא דש"ז דאמרו בש"ס דשלא במקומה אינה מבשלת וכו' עכ"ז התיר מס"ס אולי ממעי אמו נוצר כך ואת"ל איסתום מחדש הו"ל איסתום ע"י חולי ושמא ה' כמ"ד ע"י חולי כביד"ש והגם דשם אחד הוא דסו"ס בב' ספקות אנו מתירים משום דהו"ל כיד"ש מ"מ האחד מתיר יותר מחבירו דאם נאמר ממעי אמו נולד כך לא הי"ל שעת הכושר מעולם וקי"ל באה"ע סי' קע"ב דס"ח שלא הי"ל שעת הכושר אינו חולץ ואין חולצין לאשתו משא"כ כשנאמר מחמת חולי ושוב כתב דכ"ז הוא מפני שאמרו הרופאים כן אבל מסתמא נאמר כשם שנולד בגיד סתום בראשו כן נולד בשפופרת נקוב ומפנ"ז לא חשש בתשו' הרא"ש כלל ל"ג לזה ע"כ. וא"כ נ"ד דל"א הרופאים דבר מסתמא כן נולד ול"ש חששת הרב בכאן וכ"ש דיש ס"ס כנז':
והגם דכל עיקר היסוד בזה הוא מדברי האם שאמרה כי מקטנותו בעריסה היה כן ומנ"ל להאמינה. זה פשוט ביו"ד סי' קכ"ז דע"א נאמן באיסו' להתיר וביבמות פ"ז ופ"ח שקו"ט בהך דהוחזקו להיות משיאין עפ"י עד מפי עד ואפי' עבד אפי' שפחה מנ"ל ובעי לאתויי מקרא ודחי ומסיק אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ס' של שומן ס' של חלב ואתא ע"א ואמר ברי לי דשומן היא דמהימן ופרש"י והא ודאי דסמכינן עליה כ"ז שלא נחשד דאל"ה אין אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על ב"ב והתו' כתבו די"מ דגמרינן מנדה דאמר בהמדיר וספרה לה לעצמה ע"ש הרי דאפי' אשה וב"ב נאמנים להתיר באיסורין ומינה לנ"ד והגם דשם ביבמות דחי מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא בא"א איתחזק איסורא ואין דבר שבערוה פחות משנים אלא דמשום עגונא או משום חומר שהחמירו עליה בסופה הקילו ע"ש. הנה בנ"ד נמי לא איתחזק איסורא דשמא ממעי אמו נולד כן ואינו דבר שבערוה וע' בסי' קכ"ז ס"ג וד' דבמידי דלא איתחזק איסורא אפי' אינו בידו ואפי' קטן אם יש בו דעת שמירה ואפי' בלי שתיקת הבע"ד נאמן להתיר והך דאה"ע סי' קס"ט דאין סומכין במנין השנים לא עפ"י נשים ולא עפ"י קרובים אלא על כשרים להעיד הנה במרדכי פ' מ"ח מפו' הטעם או משום דאתחזק איסורא דא"א או משום דהוי דבר שבערוה ודומה למכות ולעונשין דאין האב נאמן כמ"ש בפ' האומר ובפסק המיאון הארכתי בזה. ואכמ"ל וכ"ש למ"ש הנוב"י קמא סי' צ"ג בהך גופא שלא מצא ברי"ף ורמב"ם והרא"ש ז"ל מקום שאמרו שאין אשה וקרוב נאמנים על השנים רק למכות ולעונשין והגם דשם עמדתי על דב"ק ועתה זכיתי לראות שהרב מים חיים הנז' בסי' ד' גם הוא תמה עליו מ"מ לבסוף צירף סברתו להקל. ובלא"ה כבר הרמ"ח הוכיח שם מיבמות דע"ט דלעדות סריס ודאי אב ואם מהימני מדקאמר התם מנא ידעינן שהוא ס"ח שלא יחלוץ כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה ע"כ והנה זה צריך לדעת בהטלת מים ראשונה ללידתו שנדע שלא היה לה שעת הכושר ואי לאו דמהימני היכא משכחת להו לסהדי אטו בכיפה תלו להו או אם ידעו שזה יהיה סריס או לא אלא ודאי דמהימני וטעם הדבר שהאמינום חז"ל דאל"כ לא תמצא עדים ע"ז מעולם והתו' ביבמות דפ"ח ד"ה מתוך שהחמרת כתבו דכשיש סמך וטעם לתקחז"ל אין בזה עקירת דבר מה"ת ע"ש הרי אעפ"י דאתחזק איסורא דבעייא חליצה עכ"ז טרח הרב למצוא ראיה שנאמנים האם והאב וכ"ש לנ"ד דלא אתחזק איסורא פשיטא שהאם נאמנת. וגם למה שחידש מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' נ"א לפסול עדות האם והאח משום חשדא דבאים בטרונייא לטרדו לזה ובתם תמאן התם שאני דניכר שהיו יודעים הדין שאם קטנה היא תמאן והם הושיבו ב"ד על כך כיעו"ש בשאלה סי' מ"א משא"כ הכא נהי דהאם רוצה בתקנת בנה לב"ק אבל מנא ידעה דאם ביד"ש כשר ואם ביד"א פסול:
עוד בה דרבוי שערות שבזקנו עליון ותחתון מעידים כדבריה בס"ח הוא דבסריס אדם כתב הרמב"ם בה"א והש"ע סי' קע"ב דאינו מביא סימנים לעולם ובלא"ה הגאון מראדויל בנוב"י קמא סי' וי"ו סמך ע"ז למונח קיים להתיר והגם שהנוב"י כתב דאדרבה מכח עדות הרמב"ם אמרי' דהנך שערות שומא נינהו ולא סימנים הנה הגאון בית מאיר בסי' קע"ב והבית אפרים סי' ב' עמדו ע"ד דל"ח לשומא כשיש רבוי שערות והב"א ז"ל הביא ראיה לזה מדברי התו' בקדושין דס"ג דסמכי' על רבוי שערות לחליצה ע"ש וא"כ לפחות הכא יצטרף עם עדות האם ועיין להחת"ס סי' י"ד שאף שפקפק בהיתר זה מ"מ צירפו לסניפים אחרים להתיר:
עוד זאת יתירה בנ"ד דנבדק ע"י הרופא ונמצא שמהנקב ומעלה הגיד סתום נראה דמכח זה יש להתיר אפי' את"ל שהוא ביד"א והוא עפ"י מ"ש הרא"ש בתשו' כלל ל"ג וז"ל מי שלא הי"ל נקב בפי האמה אלא סמוך לכיס יש לו נקב ודרך שם יטיל מימיו וגם אין לו כ"א ביצה אחת איכא לספוקי אם הוא מוליד או אם אינו מוליד אם הגיד חלול ועובר הזרע עד פי האמה וחוזר לנקב היוצא אז אינו יורה כחץ אלא שותת ואינו מזריע אבל אם מן הנקב והלאה אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו נקב ואעפ"י שאינו מזריע בעומק הרחם אפשר שמתחמם וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחביתא ומ"מ אין קפידא בזה להתירו לב"ק דבין מזריע ובין אינו מזריע ראוי לב"ק דגרסי' בפ' הערל אמר שמואל פצ"ד ביד"ש כשר וכו' אלמא אע"ג דאינו מוליד כשר וההוא עובדא דאסתתם גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים ואסיק דשלא במקומה לא מבשלא ופסול איכא לפרש דאסתתם ביד"א ע"י מכה וכו' והאיש הזה כשר ע"כ והלמד מדב"ק דאפי' ביד"א אי ראוי להוליד כשר לב"ק וכשראש הגויה סתום ויש נקב אחר בגיד ביד"א ומספק"ל אי סתום חלל הגיד עד פי האמה הוי ס' אבל כשנבדק ונמצא שהוא סתום כנ"ד שוב אין להסתפק דודאי הוי יורה כחץ ומזריע אפי' ביד"א כשר ומ"ש אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו נקב היינו בנדון דידיה משום שהיה הנקב רחוק מאד וסמוך לכיס והיא היא מה שביאר אחרי זאת וכתב ואעפ"י שאינו מזריע בעומק הרחם אפשר שמתחמם אבל בכגון נד"ד שהנקב קרוב לפי האמה ודאי יוליד דכיון שסתום הרי אינו שותת וכיון שקרוב יזריע בעומק הרחם. והבית אפרים סי' ג' כתב דהאי אפשר יורה כחץ שכתב הרא"ש אינו ס' אלא ודאי כלו' יש באפשר שיורה כחץ. והגם שהחת"ס בסי' י"ד חילק דברי הרא"ש לשתי ספקות דאפי' דגיד סתום יורה כחץ ואפ' דהרחוק אינו מזריע בעומק הרחם. מ"מ לבסוף לא סמך להתיר אלא על מה שבנד"ד לא היה הנקב רחוק וכתב דבזה לא נסתפק הרא"ש וצירפו עם סניף דרבוי שער ובנד"ז נמי הרי תרתי איתנהו. ועיין להרב בית אפרים שם האריך בזה וחי' כמה חילוקים מנדונו לתשו' הרא"ש וכתב בדיו"ד דלא נסתפק הרא"ש רק בנקב הרחוק ולא בקרוב כנז' וסיים שם דלא איצטריך לחילוקים רק אם היה ברור שמהנקב חלול עד פי האמה דעכ"ז י"ל סימנין מוכיחי' שערותיו שרבו וזקנו מגודל וגם הרא"ש יודה אבל כשיש ס' אם חלול או לא פשיטא דכל אלו מכריעין להתיר ובפרט שאין כאן איסור תורה דמן התורה ס' פצ"ד יבא ובפרט כשיש חזקת כשרות וכו'. גם הרב פת"ש הביא מתשו' האחרונים (אינם אתי) להתיר בכגון נ"ד ע"ש זולת הרב שב יעקב ז"ל בסי' ד' נראה שמחמיר ומלבד דהרב קרב נתנאל בפ' הערל והרב חתם סופר תמהו ע"ד הנה הוא עצמו בתשו' שניה שם הודה דאם סתום מהנקב עד ראש הגויה כשר ובזה דיבר הרא"ש (מ"ש אח"כ ועוד דסתמא דגמ' בעובדא דפומבדיתא משמע שכ"ז שהזרע יוצא שלא במקומו אינו מבשל ע"כ נראה דר"ל א"כ גם כשהגיד סתום וכו' מ"מ כיון שיוצא מנקב חדש אינו מבשל וזה דלא כהרא"ש דלא הרגיש מהא עובדא וחי' בין ביד"א ליד"ש עד שנסתפק באותו נקב משום שהוא רחוק אבל בקרוב נראה דפשיט"ל דשם כמקומו הוא ומבשל ואפ' דהרב ס"ל דגם באופן זה מסתפק הרא"ש וס' חוזר על הכל ודלא כהבנת שאר הפוס') מ"מ די לסמוך על המתירים ז"ל בזה. ולא זכיתי להבין מה שנסתפק הרב עיר וקדיש מהר"ש ויטאל ביא"ה סי' ה' או"ג במי שיש לו נקב למטה מעטרה דכיון שפי האמה סתום אפ"ל דהוי כרות שפכה כיון שנשתנו עליו סדרי בראשית או אדרבה גברא בשני נקבים לא חזי ובנקב אחד יפה כחו וכו' ע"ש דמאי מספק"ל כיון דהרא"ש לא נסתפק רק בנקב רחוק ולא בנקב קרוב כנדונו והב"י הבי"ד ואיך אישתמיט ליה ואי ס"ל כמ"ש בכונת רשב"י ז"ל לפחות ראוי להעיר ע"ד:
עוד טיבותא אחרת בנ"ד עדות השכן שראהו עושה כיפה ועיין לרבני אזמיר שם בחו"ש שאספו להקת הפוס' דכיון שעושה כיפה בשתן עדות הוא שגם ש"ז מקלח ומוליד וכשר ועיין להתע"ל ח"ב סי' ד' בסוף שסמך עליהם להקל והגם שבנדון רשב"י ז"ל היה עושה כיפה ועכ"ז כתב דלא מצא לו היתר מ"מ סניף הוי ויש כמה ס' להקל בנד"ז אולי נולד כן ואת"ל דביד"א כיון שראש הגויה סתום עד הנקב אולי מוליד ואת"ל דג"ז אינו בירור אולי עדות השערות הוי בירור ואת"ל דג"ז לא אולי הכיפה הוי בירור ויש כמה סייעתות לראשי הספקות אולי בד"ש ואת"ל ביד"א אולי מוליד. ומתהפך כמובן ואפי' אינו מתהפך ע"ש בחו"ש שהוכיחו דמועיל להתיר בפיסולי קהל והתע"ל שם די"ד וט"ו האריך דס"ס מתיר והוסיף להקל מס' הרמב"ם דס' דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן וס' הגאונים שבנוב"י סי' ה' דס' פצ"ד וכ"ש הוא מדרבנן והגם שנסתפק בזה אי דוקא בס' דמציאות או גם בפד"ר (ע"ש מחלוקתו עם הרב חיים מודעי בס' חד דמציאות וחד בפד"ר אם כחו כתרי ס' דפד"ר כי התע"ל הוכיח מהפוס' דחד במציאות וחד בפד"ר אלים טפי) ואסיק דס' שקול בפד"ר הוא קיל בנד"ז תרתי איתנהו וכמובן:
אתאן השתא לדון אודות הביצה הימנית שעומדת בין הירכים הן אמת כי בסי' ה' פסק הש"ע נכרתו הבצים או אחת מהם וכו' או שחסרה וכו' ה"ז פסול ובהגה וכן עיקר ודלא כיש מתירים בעל ביצה אחת אם היתה אותה שניטלה שלימה כשניטלה ונשארה של ימין ע"כ ולפ"ז בנד"ז דהיא של ימין אין מי שיתיר. אבל היש"ש בפ' הערל כתב דלדעת התו' מתירין אף בשל ימין ועיקר הגי' בירוש' שלימין תיבה אחת. ובפת"ש הביא רבים מהאחרונים מתעצמים לפסוק כר"י וככרם ביבנה דכל שחסרה ביצה אחת של ימין או של שמאל ואפי' פצועה כשר ובה' חליצה לסה"ת כתוב וכן סומכין העולם אהך דכרם ביבנה וכו' וע"ז אנו סומכין להכשיר וכו' ומהר"ח מוואלזין למד מזה להקל בכל חסרון ביצה אחת מבלי הבדל והחת"ס סי' ט"ו ט"ז טו"ב מיקל וא"כ הגם שאין בידינו להתיר בזה נגד הש"ע מ"מ יועיל מכח ס"ס אולי נולד כך ואת"ל ביד"א אולי הלכה כמתירים בחסרון ביצה אחת ועיין להרב ישועות יעקב סי' ה' שהאריך והתיר מכח ס"ס זה גם הנוב"י ז"ל שם אף שדחה צדדי ההיתר היקל בנדוך רק קצת בצירוף דעת ר"ת להכשיר בביצה אחת וגם שמא נולד כך והבית אפרים סי' ב' בנרקבה ביצה השמאלית וחתכוה הרופאים כתב להקל אם האיש עומד על עצמו ואומר שכאיש גבורתו ועם רבוי שערות וכו' בזה יש לסמוך על המתירין. ובנד"ד נחקר הבחור ואמר כאיש גבורתו. והגם דס"ס זה הוא נגד מרן הארכתי בזה במ"א שמועיל ע"ש ועיין בס' ישא איש ומהרש"ו ז"ל שביא"ה שהקילו מס"ס לבעל ביצה אחת (עוד נסתפקתי בנד"ז דהביצה עומדת רק שהיא שלא במקומה אי דמיא להך דפ' הערל אסתום גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים ואמרו שלא במקומה אינה מבשלת והגם דהתו' דע"ה כתבו דכמה בנ"א כורתים מהם ביצה אחת ומולידים וכו' הנה מהירוש' הביאו שאינו מוליד. או"ד שאני גובתא דהזרע שינה שבילו לגמרי משא"כ בביצה וקצת ראיה ממש"ש דע"ב נשיו לטומטום מנ"ל ואמר אביי שביציו ניכרות מבחוץ ופירש"י בחגיגה אבל גידו עדין טמון ורבא אמר מאי נשיו אמו מ"ד מוליד מאכיל שאינו מוליד לא ועיין במש"ל פ"ו מתרומות הי"ב טעם רבא דנייד מהך דאביי משום דאם בציו ניכרות פשי' דזכר הוא ומאכיל ולאביי איצטריך כיון דאינו בן ביאה ואינו מאכיל את אשתו רק משום שראוי לקרוע ע"ש ומדלא תי' דלאביי נמי איצטריך מתניתין לאשמועי' דהגם שאינו מוליד מאכיל את אשתו משמע דס"ל שכל שביציו ניכרות פשיט"ל דמוליד וצ"ת):
ומה שעמד נגדי בנד"ז הוא מ"ש הב"א ז"ל סי' ד' במי שראש הגויה סתום ויש לו נקב בתחתית הגיד הגם שמזה זמן צידדתי להקל יקשה בעיני להשיאו אשה לכתחילה מצד דהוא ביד"ש כיון דאינו מוליד. ואם תלד אשתו יפול לנו ספק שמא בניו ממזרים וכו' ע"ש וגם בתע"ל דיו'ד כתב מהרב יעב"ץ באגרת בקורת משם הראב"ד דטעם קרא דפצ"ד לא יבא בקהל משום שמרבה ממזרים וכו' והגם דהתוי"ש בנדונו דסי' נ"א כתב וז"ל וליכא למימר דאם לא נכוף אותו לגרש נמצא מרבה ממזרים להנהו רבוותא דס"ל דהוי כ"ש ואינו מוליד דהרי יש מתירים נגדם והוי הזרע כשר ולדידן הוי ס' ממזר ומותר מדאורייתא ואפי' אי הוו ממזרים ודאי מהי תיתי לכוף האב משום זרעו דבלא יבא והרי ממזר מותר בגיורת אע"ג דזרעו בלא יבא ע"כ מ"מ אכתי לא שמעינן להתיר גם בלכתחילה אלא דמ"מ נלע"ד שאין לחוש גם לזה חדא דמהראיה שהביא התוי"ש דממזר מותר בגיורת פשוט דגם לכתחילה יש להשיאו וכשיבואו הבנים נתחכם להם. ועוד החת"ס ז"ל סי' י"ב תמה בזה על הרא"ש שהתיר בגיד חלול אם הוא ביד"ש דאיך נתיר והלא אם תלד יהיה הולד ס' ממזר והשיב שאם תלד נאמר שלא היה חלל מהנקב ואילך והוא יורה כחץ והולד כשר וכתב על מי שעשה ס"ס להחמיר בנדון הרא"ש דלא חש לקמחיה והעיקר דיש לסמוך אחזקת כשרות דהאם ע"ש וכן התע"ל שם ד"ט האריך בזה ואסיק דכל צד שיש צד לתלות באיזה ס' שתלד ממנו מוקמינן לה בחזקת כשרות והולד כשר. ועיין להב"א סי' ג' שהאריך שאין לתלות בזנות כל שאפשר לתלות בד"א אפי' בדרך רחוק והביא תשו' הריב"ש בסי' תמ"ו ותמ"ז ובסי' ד' עצמו כתב לבסוף דאם יש לו רבוי שערות וגם אומר שעמד ע"ן בעת הטלת המים שאין מתפשטין להלן מן הנקב רגל"ד שגם שביל הזרע סתום ויש לנו אילן גדול הרא"ש לסמוך עליו ע"ש ועיין לשני המאורות בס' בני בנימין אה"ע סי' ל"א ול"ב דבניקב הגיד הכשירו הבן הנולד לב"ק אף כי ניקב ע"י מכה ועיקר ההיתר משום שסמכו שנסתם אעפ"י שבשעת בדיקה היה פתוח (עיין חת"ס סי' י"ב מ"ש בזה) והרב מאריה דאברהם ז"ל הביא משם הרמ"ה דמ"ש בש"ס צא וחזור על בניו לאו לאשוויינהו ודאי ממזר אלא ס' ובד"ז פי' כונת הב"ש סק"ג דלא תלינן שנתרפא ור"ל והוי ס' ממזר דמדאורייתא יבא ולבסוף כתב דגם הב"ש לא כ"כ רק בהיה ברור לנו שתחילתו לקוי וסופו לקוי דל"א שנתרפא בינתיים משא"ך בנדון ההוא דלא נבדק תחילה ע"ש וא"כ בנד"ז דנקבצו כל הטובות הנז' שכתבו הפוס' ולא הורע חזקתו ואימור כך נולד וגם שמא הגיד אינו חלול ויש בדיקת הרופא. והביצה מבשלת לדעת התו' ודאי יש לתלות הבנים בו משום חזקתו וחזקת האם ואין לעכב בידו מלישא אשה. זהו חו"ד אם יסכימו בזה בעלי הוראה ושלום: