יש מאין חלק א· רבי אליהו ילוז
אבן העזר · סימן יט
אלמנה הרה לזנונים וכשאמרו לה מה טיבו של עובר זה אמרה מאיש פ' וכשר הוא כי פיתני וטבלתי לנידתי וכאשר ילדה בת ותבעה ממנו דמי הנקה כיחש בה ונשבע להד"מ ופטרוהו בדה"ץ. ועתה האם תובעת לדעת אם בתה כשרה לבא בקהל הא לא"ה תמסרנה לגוים לזונה ותהיה נטמעת בהם:
ואען ואומר כי מוצא דב"ז מקדושין דע"ד. אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ופריך תנינא חדא זמנא היתה מעוברת ואמ"ל מה טיבו של עובר זה אמ"ל מאיש פ' וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת וכו' ואמר"י אמר שמואל הלכה כר"ג חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ולמ"ד המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועי' וכו' אפי' ברוב פסולים אצלה אמר רבא ה' כאבא שאול ע"כ והכי אתמר התם דע"ו גבי ארוסה שעיברה ע"ש וכ"פ הרי"ף בסו"פ אלמנה לכ"ג והרמב"ם פט"ו מהא"ב הי"א וי"ד והטור והש"ע באה"ע סי' ד' סכ"ו ועיין בב"ש סקל"ט מ"ש בשם ה"ה והר"ן ורוב הפוס' הטעם משום דבלא דבורה היה הולד ספק וכשר דמדאורייתא כשר לבא בקהל משו"ה נאמנת וכו' ע"ש. וא"כ בנ"ד דנבדקה האם ואמרה לכשר נבעלתי הולד כשר ואפי' ברוב פסולים אצלה דהיינו קרובים נתינים וממזרים כמ"ש. כ"ש הכא דמקום השאלה עיר שרובה נכרים היא וכבר פסק בש"ע סי' ד' דהאידנא נתבלבלו האומות וכו' וא"כ כולהו דין עבד וכותי אית להו ומפו' שם בסי"ט שאם באו על בת ישראל בין פנויה בין אשת איש הולד כשר ופגום לכהונה. ואינו נקרא ס' ממזר אלא משום דילמא אזלא איהי לגבייהו דהו"ל קבוע וכמחצה ע"מ דמי ועכ"ז הא קי"ל ס' ממזר יבא רק משום מעלה עשו ביוחסין כמ"ש כ"ז בקדושין דע"ג ע"א ומעתה למאי ניחוש לה אי משום דקי"ל בזה"ז סתם פנויה בחזקת נדה שאינן טובלות הנה שם בסי"ג מפו' בבא על הנדה שאעפ"י שהולד פגום אינו ממזר אפי' מדרבנן ובבאה"ט סקי"א כתב דהאי פגום לאו לכהונה קאמר אלא שאין משפחתו מיוחסת וכ"כ הלבוש סוס"י וי"ו וכ"ש הכא שאמרה שטבלה לנדתה דנאמנת לסלק מעליו אותו פגם כנאמנותה להכשירו בקהל ועיין למהר"י אדרבי סי' קנ"ב אי נאמנת לסלק מעל בנה גם ש"ר שהוא בן פנויה שכתב שהיא נאמנת. ומינה לנד"ז:
אך לבי מהסס בזה כיון שהנטען מכחישה בברי ובכתובות די"ו ע"א אמרו ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא בברי ושמא אבל בברי וברי לא ולכן באומרת בתולה נשאתני והוא מכחיש בעי' עדים שיצתה בהינומא ע"ש וכ"פ הרמב"ם בה"א פט"ו ובש"ע אה"ע סי' צ"ו סט"ו וכ"כ הגאון בעל הפלאה על משנת מאיש פ' וכהן הוא דכשהוא מכחישה הו"ל ברי וברי ול"א ר"ג. וכ"כ הרב פ"מ ח"ג סי' מ"ג בנדונו דנאמנת בברי להכשיר הולד אפי' ברוב פסולים מיהו ההיא מיירי בדליתיה קמן דלישייליה אבל באיתיה קמן ומכחיש הולד לפחות ס' ממזר. וכן חזר לשנות לבסוף דכיון דטוען ברי נגדה יש לשפוט ס' ממזרות בבן הלז ואין ראוי להשיאו בבת יש' ולא בממזרת כ"א גיורת ע"כ. וכן יש ללמוד מדברי הריטב"א הבי"ד הנמק"י פ' אלמנה לכ"ג וז"ל אבל בפנויה שילדה ואמרה מפ' הוא אעפ"י שנאמנת להכשירו ליוחסין מדשמואל ואבא שאול כשהוא שותק וכו' אינה נאמנת ליורשו ע"כ. משמע דוקא כשהוא שותק נאמנת ולא במכחיש וכ"כ שם לעיל מזה גבי ארוסה שעיברה שאם ארוסה מכחישה ואומר דלאו מיניה אינו נאמן עליה לפוסלה אבל נאמן הוא על הבן דהא ברי וברי הוא והתורה האמינה את האב על הבן וכ"כ הרמב"ם ז"ל. ודברי הרמב"ם הם בפט"ו מהא"ב הי"ז וע"ש במ"מ מקור הדברים מכתובות די"ג ע"ב בההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף וכו' וגם הר"ן הבי"ד הב"י סי' ד' כן פי' בההיא דארוס וארוסתו וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ל"ב ובש"ע סכ"ז גבי ארוסה ואם אינו מודה אלא מכחישה שאינו ממנו הולד ממזר ודאי. אשר מכ"ז יש לדון דבברי וברי הולד ממזר והגם דיש לחלק דהנך רבוואתא ל"א אלא גבי ארוסה מטעם דהתו' האמינה לאב משא"כ בפנויה ודלא כמ"ש הרבנים הנז' מ"מ הרי לא חלקו הם ואולי גם בפנויה כן או לפחות יודו בפנויה דס' ממזר מיהא הוי בפרט כיון שהריטב"א והפ"מ וס' הכתובה אמרו בפי' בפנויה יש לנו לומר ילמוד סתום מהמפורש:
אמנם שו"ר לעומת זה להקת הפוס' דבפנויה אעפ"י שמכחישה בלא הד"מ מ"מ הולד כשר עיין להריב"ש סי' מ"א שכתב בדכ"ד ע"ב ואעפ"י שנאמנת להכשיר הולד אינה נאמנת להוציא ממון והתם במכחישה איירי כיעו"ש וכדבריו כתב מהר"מ אלשקאר סי' פ"ב ועיין למהר"י מינץ סי' ז'. והרב אהל יעקב בסי' מ"ט בפנויה שאמרה נתעברה מראובן והוא מכחיש ונשבע ע"ז ומת והשתוקי היה מזכיר שם ראובן בעלותו לס"ת כתב דדיה שתהא נאמנת להכשירו בקהל ולא למשדייה בתריה להיות בנו לכל דבר ובסי' ן' ונ"א ביאר יותר דנאמנת להכשירו בקהל אעפ"י שמכחיש וכן בסי' נ"ב והנמשך כל הרבנים מסכימי'ם לפתח'ו בזה. גם בנוב"י תנינא סי' מ' העלה במכחיש דאעפ"י שהיא נאמנת להכשירו לקהל אינה נאמנת להחזיקו בבנו ודאי להיות לוי וכ"כ הגרע"א בתשו' דצ"ג ע"ב ד"ה ולכאורה ע"ש. וכן רבים ושלמים כתבו כן ילאה העט למנותם. והדבר מבואר בת"ה סי' רס"ז על פנויה שבכרה וילדה בן ואמרה ליש' נבעלתי והוא פטור מפדיון כי היא כהנת והנטען מכחיש ואומר לגוי נבעלה בהוכחות וממילא יחייב בפדיון דבת כהן לגוי הרי היא כזרה ובנה חייב בה' סלעים כדקי"ל בפ' יש בכור ואסיק הרב דנאמנת כר"ג ואב"ש וא"ת שאנ"ה דמתכחשא מההוא דקאמרה מיניה מה בכך מ"מ במה שאמרה לכשר נבעלתי לא אתכחשא ואיהו לא מהימן להכחישה אלא דלאו מיניה ולא לפסול הבן ע"כ וכ"פ מור"ם בהגה סי' ד' דפנויה שאמרה זהו בן פלוני והוא אומר מממזר נתעברה אינו נאמן והיא נאמנת להכשירו ע"ש ויש להרחיב טעם הדבר אמאי לא מהימן גם בברי עפ"י מ"ש הב"מ סי' ד' סכ"ז גבי הארוס מכחיש לארוסה דכתב הש"ע הולד ממזר והאשה אינה בחזקת זונה שהק' היש"ש בפ"ז דיבמות סי' י"א ע"ז דהא בברי וברי מודה ר"ג ותהיה האשה בחזקת זונה וע"ז תי' הב"מ דלא הודה ר"ג רק כשבע"ד טוען ברי במה שנוגע אליו (כגון בתולה נשאתני ואומר לא) אבל הכא דלדידה ברי ולעולם שמא משום הכחשתו אינו אפי' ע"א כשר ולא מהימן לאפוקה מחזקתה ע"כ. וכ"ר לה' שבילי דוד שהק' ע"ד מורם הנז' דמאי מעליותא מיניה דטוען ברי מממזר נתעברה. ותי' דברי דידה מהני לגבה דלאו משום נאמנות לחוד אלא שהוא מסלק הריעותא הואיל דלדידה ליכא ספק לא מיקרי ריעותא וה"ן לגבי בתה נסתלק הריעותא ובחזקת כשרות קיימא עש"ב. והעולה מדבריהם ז"ל בנד"ד דאעפ"י שהוא מכחיש אינו נאמן להוציא הבת מחזקתה ואע"ג דהרב שב"ד ז"ל סיים שם דלטעם הר"ן וה"ה להכשיר הולד משום דבלא דבריה ס' ממזר מה"ת מותר יוצא דלא מהני ברי דידה לבת במקום שמכחיש מ"מ בנד"ד שגם הוא ל"א מממזר נתעברה אלא דלאו מיניה נראה דגם ה"ה והר"ן יודו ושייך טעמם לסמוך על ברי דידה דבלא"ה ס' ממזר מה"ת יבא וליכא הכחשתו בברי דמממזר נתעברה וגם היש"ש יודה בזה ול"ק רק בארוסה דאין לה היתר רק בתלייתה בו וכשהוא מכחיש הו"ל לפי דבריו זונה ודאי משא"כ בפנויה דהגם דלאו מיניה אפשר לכשר אחר נבעלה. וכן כתב הנוב"י סי' ד' במי שאמר על אשתו שהעובר אינו ממנו אלא בן זנונים שהרבנים השואלים שם דנוהו בממזר והוא ז"ל תמה עליהם שכיון שלא אמר ממזר אלא שאינו ממנו הנה הרמב"ם פט"ו מהא"ב בהט"ז כתב שהאומר עובר זה אינו בני והוא ממזר ה"ז ממזר ודאי ואילו בהי"ט כתב שהאומר אינו בני וכו' ה"ז בחזקת ממזר כלו' ס' ממזר. והיינו דבהי"ט לא אמר שהוא ממזר רק שאינו בנו. ואולי מערבי נתעברה וכ"כ הב"ש סקנ"ב ואע"ג דהטור ס"ל דהוי ממזר ודאי מי יקל ראש להתירו בממזרת נגד הרמב"ם דמסתבר טעמיה עכת"ד. ומינה לנ"ד בפנוייה אפי' לה"ה והר"ן דמטעמם יוצא דל"מ ברי דידה במקום ברי דידיה מ"מ כשלא אמר רק דלאו מיניה י"ל דאפשר מכשר אחר נתעברה וקם ברי דידה להכשירו (כן יש להוכיח מהב"ש סקנ"ב דכתב דלשטת הטור דהוי ממזר ודאי ק' על ה"ה דכתב דנאמנת לומר מכותי נבעלתי והולד כשר ואי ה"ה ל"א רק בלא נבדק מאי קו' והרי הטור ל"ק רק בנבדק ואמר אינו בנו אלא ס"ל דגם ה"ה איירי בנבדק ואמר אינו בנו ונאמנת):
זולת אכתי עומד נגדי מ"ש השעה"מ שם בהא"ב הי"ז ליישב סתירת ב' הלכות הרמב"ם הנז' דבהט"ו מיירי שתלתה בבעלה לומר ממנו נתעברה דאז לא תלינן בגוי ועבד ולזה הולד ממזר ודאי משא"כ בהי"ט שהיא אינה טוענת כלום נשאר הבן בספק שמא מגוי נתעברה ובזה השוה הטור להרמב"ם ז"ל ותמה על הב"ש עש"ב ולפי"ד נמי בנ"ד שתלתה בזה והוא מכחיש אזל הברי דידה שאין לתלות היפך טענתה ואין חילוק בין אשת איש לפנויה אלא דבא"א כיון דהורע ברי דידה בהכחשתו הו"ל ודאי ממזר ובפנויה כיון דאין כח לברי דידה מדידיה נשאר הדבר בספק ממזר. ואפ' דה"ט דהנמק"י ופ"מ וס' כתובה שכתבו דבפנויה כשהוא מכחיש הו"ל ס' ממזר. אלא דאפ"ל דהנמק"י ס' כדעת המתירים ומאי דלא נקט מכחיש אלא שותק משום רבותא דירושה דאיירי בה דל"מ במכחיש דאינה נאמנת אלא גם שותק אינה נאמנת להורישו וכ"מ ממ"ש לבסוף וז"ל ואין הנאמנות שלה באדם מסויים יותר מאחר אלא הנאמנות שלה שנבעלה לכשר לה משום חזקה דגופה וכו' ע"כ וזה שייך גם במכחיש וכמ"ש התה"ד ז"ל. וגם הפ"מ ז"ל י"ל דל"א רק התם דהריעה חזקתה ואמרה שנבעלה מחתנה דס"ל כל נאמנותה מכח חזקתה ומועיל גם לבתה וכמ"ש השב"ד שם בטעם הרמב"ם ולכן כשהריעה חזקתה הו"ל ס' ממזר בכח הכחשתו ונהי שכתב הרב שם דהודאתה לאו כלום שאין אדם מע"ר היינו דלא למשוייה ודאי ממזר אלא ס' ממזר. אבל כשאמרה לכשר נבעלתי והוא מכחיש דלא הריעה חזקתה יודה הרב. גם ראיתי להחת"ס אה"ע סי' כ"ט תמה ע"ד רבו ס' כתובה דבברי וברי לא מהימנא וכתב דברי וברי ל"ש רק בטענת ממון וכו' (כדברי הרב ב"מ ז"ל) וגם על העובר יש לדון דחזקת האם מועלת ואין ברי שלו מועיל נגדה וכו' (כדברי השב"ד ז"ל) ואפי' לגבי הארוס דאמרי' שוייא אנפשיה חתי"ד הכא אין מכחישה שלא נבעלה לכשר אלא דלאו מיניה נראה שאין לכופו להוציא וכו' (כחילוק הנוב"י ז"ל) ע"כ ונמצא לפי"ז השעה"מ יחיד בדב"ז והגם דהחק"ל ח"ב לאה"ע דע"ח קאי בשיטתו הלא מחלפא שיטתו בח"א ליו"ד דקע"ז שתמה עליו ע"ש וא"כ הלכה כרבים. אלא דאינו שוה לי כיון שבש"ע סכ"ז תפס כהטור דבמכחיש שאינו ממנו הולד ממזר ודאי נראה דס"ל כחילוק השעה"מ ועיין בב"ש ססקמ"ד מ"ש בשם הפרישה וא"כ הדבר צ"ת:
ומ"מ בנד"ד שנראה מהשאלה שבהיותה מעוברת העידה שלכשר נבעלה ולא הוכחשה עד ששאלה דמי יניקה נראה דבזה כ"ע מודו דנאמנת וכ"כ השב"ד ז"ל שם לתרץ ההיא דהכחישה הארוס דעכ"ז אינה בחזקת זונה משום דמיירי כשהעידה תחילה דאז הו"ל כשנים ואין ע"א יכול להכחישה ורמז בזה להש"ך ביו"ד סי' זכ"ר והוא מש"ש בסקי"ד ד"ה העולה דבדבר דאיכא חזקה אמרי' אוקי גברא לגבי גברא ואוקי מילתא אחזקתה מיהו כ"ז בבאו בבת אחת אבל בזא"ז הא' הוא כב' עדים ואחרון ע"א וכו' והגם שפקפק שם די"ל דוקא בדבר שבערוה י"ל כן חזר והעלה דה"ה לכל מילי ע"ש וזה עולה גם לדעת ה"ה והר"ן וכ"כ השב"ד שם באוי"א ורמז לדברי הב"ש סי' ד' סק"ס שמבואר שם דבמקום שהאמינה תורה ע"א אפי' לא פסקו הב"ד עפי"ו רק שהגיד שוב לא מתכחש בע"א ומפ"כ הוצרך הר"ן לתת טעם במערער חד דפוסל עדות חיה מפני שהיא מן התקנה ולא מן מן הדין ע"כ והגם דממקום שבא נראה לכאורה להיפך דכמו שבחיה הדין אף שהקדימה עדותה כל שלא נתקבל בב"ד מועיל ערער חד כן ראוי לדון בשאר נשים והול"ל דדינו אינו מועיל לה"ה והר"ן רק בנתקבלה עדותה בב"ד ולא בהעידה תחילה דנראה גם שלא בב"ד מ"מ דבריו חיים וקיימים כי המש"ל פט"ו מהא"ב הי"א נסתפק אם נאמנות החיה והאם מן התקנה להכשיר הולד או מן הדין ותלי זייניה בדברי הר"ן שבב"ש ומוכח מדב"ק דנ"מ לענין ערער חד דאי מן התקנה שמיה ערער ואי מן הדין לא הפשיט דנאמנות האם מן הדין ודחיה מן התקנה ע"ש ולפי"ז יפה כיוין השב"ד ז"ל דהאם שהיא מן הדין נאמנת כשהעידה תחילה גם שלא בב"ד וערער דאח"ז ל"ש ערער משא"כ בחיה וכו' ונ"ד עדות האם היא זאת ולא עדות חיה מכ"ש שיש לצרף לזה ס' הנך רבוותא דגם בהכחיש בשעת עדות ואמר מממזר נתעברה דמהימנא וק"ו לדידן דלא הכחיש רק דלאו מיניה. ויוצא מזה ג' ספקות כמובן. ועוד דמקום השאלה דידן היא עיר שרובה נכרים ורוב יש' שבה כשרים ועיין להרב נדיב לב אה"ע סי' ג' שפלפל בזה ובדי"ב כתב הכלל העולה וכו' דבלא נבדקה מהני חד רוב בפסולי קהל ול"ב תרי רובי רק ליחוסי כהונה והגם די"ח בזה וכו' מודו בנ"ד דאיכא תרי רובי רוב גוים וכולם כשרים ורוב יש' כשרים וכו' והגם דתרי רובי הללו הם בעיר וכל הקבוע כמע"מ דמי וכו' יש להתיר גם להאוסרים דאיכא ג' ספיקי ס' אזלי אינהו לגבה ואת"ל אזלא איהי שמא לגוי נבעלה ואת"ל ליש' שמא לכשר נבעלה וכתב משם מ"א החק"ל ביו"ד ח"א סי' פ"ט דס"ס מועיל גם בפסולי קהל ע"ש והגם שבא רעהו הרב אחי וראש שם בסי' ד' וחקרו דגם בפסולי קהל בעי' תרי רובי והנך תרי ס' דגוים ויש' חד הוו כיון דכולם כשרים הנה בסי' ה' חזר וחזק דבריו והרב אח"ו הגם שהוסיף שנית ידו בכל פרטי דבריו בהני שתיק ליה ע"ש ומה גם דיש תלתא ס' מצד אחר שמא נאמנת גם במכחיש ואין שם שום ס' ואת"ל דאינה נאמנת והוא ס' שמא אזל איהו לגבה ואת"ל אזלא איהי שמא לכשר אזלא. ועוד דגם למי שאין מאמינים אותה אין חושבין הולד כ"א ס' ממזר דמן התורה שרי ורק משום מעלה ביוחסי' החמירו וכשנפל עוד ס' אין עוד חשש מעלת יוחסין וכ"כ הרב צל הכסף ח"ב די"ג ע"א ע"ש ויש עוד לצרף קולא אחרת ממה שאמרה אם המרשעת שאם לא תמצא היתר לבת תתננה לגוים ליטמע בהם וכ"כ הנוב"י מ"ב סי' ז"ך אעפ"י שנטה להחמיר שם סיים וז"ל אך אחר שהזכיר הרב השואל שיש חשש שיקחוה למלכות וכו' אמרתי כיון שעכ"פ אין כאן איסור תורה וכו' שרינן ליה איסורא זוטא ולא גרע מהמבו' בא"ח סוס"י ש"ו במי שהגידו לו שרוצים לאנוס בתו להמיר דמותר ללכת בשבת. והגם כי הרב הוצרך לומר שם דהמשודך פושע כדי שגם הרשב"א יודה. כבר אני כתבתי במ"א דכל שהוא אמוד לעבור גם אם בתחילתו לא הוי פושע אמרי' ביה חטוא כדי שיזכה חבירך והוכרחתי כן מהפוס' א"כ איפוא גם בנד"ז דנראה שהיא אמודה לתתה חל דינו דנוב"י ז"ל להקל להתירה:
גם אין לחוש מלהשיאה מיהא באותה עיר שמא תפגע בקרובים וכמ"ש מרן בסי' ד' סל"ז וכן השתוקי וכו' ואיזוהי אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו כל אשה שאביה או אחיה קיימים בשעה שנתעברה אמו וכו' וכן חשש הרב משה ידבר בה' אישות סי' א' והנד"ל שם די"ג דלאו מילתא היא ועיין מ"ש הב"ש שם סקס"ו וז"ל כבר כתבתי שתוקי אם אין בו חשש ממזר מותר לישא אשה ואין חוששי' שמא יקח אחותו כמ"ש הרמב"ם פט"ו מהא"ב ע"כ ודברי הרמב"ם מפו' בהכ"ט שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו וכו' וכבר הרב אח"ו תמה מזה על המש"י והנד"ל ז"ל והנד"ל הודה לו שנשמט וכו' ויש להורות פנים להתירה גם בקרובי האיש שתלתה בו כיון שמכחיש. דנהי שהרמב"ם שם כתב בהי"ד הפנויה שזנתה וכו' ויראה ליש חוששי' לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות האיש פ' מספק וה"ה כתב דס' נכונה היא וכ"פ בש"ע סי' ד' סכ"ו מ"מ הדב"ש ז"ל סי' שנ"ח הוא וב"ד הסכימו דלא נאמר זה רק בשותק וכו' ולא במכחיש והבי"ד היא"ה בהגה"ט אונ"ו וגם הנוב"י מה"ת סי' מ' חילק כן אלא שהוא ז"ל הצריך תלמוד גם הגרע"א סי' ק"י דצ"ג נסתפק באב האומר זה אינו בני אם נאמן גם להתירו בקרובים ומ"מ נראה דלא שבקי' פשיטות הדב"ש מקמי ספיקייהו. ובפרט דיש להמציא בזה ס"ס:
אך להתירה לקהל כהונה אנכי ירא הגם דבש"ע סי' וי"ו סי"ח כתב ראוה שנבעלה או שנתעברה בעיר אפי' לא היה שוכן שם אלא כותי אחד וכו' ה"ז לא תנשא לכהונה שכל הקבוע כמע"מ דמי ואם נישאת לא תצא כיון שאומרת לכשר נבעלתי וכתב הב"ש סוסקל"א כשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם אפי' ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אף לכהונה מיהו אם גרושה אז שייך בולד לכתחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל ע"כ ונד"ז הוא באלמנה וכ"כ התוי"ט בפ"א דכתובות מ"ט שכ"ד ה"ה והר"ן ומסתפק בדעת רע"ב וכ"כ פ"ד דקדושין מ"ב וכ"ד השואל בתשו' רמ"א סי' כ"ג והנד"ל שם בדי"ג ע"א כתב וכבר נתבאר דלדעת כה"פ הולד חשוב דיעבד וכשר מ"מ לעומת זה רבו האוסרים דרמ"א שם בסי' כ"ד השיב דדין הבת כדין האם ולכתחילה לא תנשא וכן חיזק דבריו בסי' ז"ך והדב"מ דקדק מהגהת רמ"א בש"ע סו' סי"ז שכ"ד מדכתב מלת היא ובתה וצדד לדחות דברי השואל ולקיים דברי מור"ם וכן החליט רש"ל בתשו' סי' י"ז גם התוי"ט כתב מה"ה פט"ו מא"ב שהביא כן בשם מאן דהוא ובתשו' רעק"א סי' צ"א אחר דשקו"ט טובא בזה וישב דברי הב"ש כתב מאן ספין ומאן רקיע להקל נגד מור"ם ע"ש והנה חלילה לומר דאישתמיט כל אלה מהנד"ל וכתב דלכה"פ הולד חשוב דיעבד אלא נראה שלא כ"כ רק שלא להחמיר לכתחילה לענין פסולי קהל ונמצא מכל האמור דלבא בקהל ההיתר בשופי אך לקהל כהונה אין בידי להתיר וה' ימ"ן אמן. אחז"ר בא לידי ס' גבעת שאול לבעל ס' כתובה ושם ראיתי באה"ע סי' ד' כתב דאף להיש"ש שהק' בברי וברי לא מהימנא ל"א אלא בארוס דליכא מגו אבל בפנויה דהיתה יכולה לומר לכשר נבעלתי ואמרה לפ' נאמנת במגו במקום ע"א ותמה על הכנס"י דאסר אפי' במקום מגו והבי"ר לדבריו מסי' ז' דשבויה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת אפי' במקום ע"א במגו ע"ש: