אור ברסלב
ירח האיתנים פסחים › דף פח:

ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב

פסחים · דף פח:

דף נח.

חמשה שנתערבו פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת באחת מהן כולן יוצאת לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני כו' ע"ש אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני. והא איכא חד דלא נפיק משום דלא אפשר היכי ליעבד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה דארבעה מנייהו עבדי להו ליתי כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנוייו:

ופריך האי מאי ניתי כל חד מנייהו פסח וניתני ונימי אי דידי ב"מ כו' נהוי שלמים ומשני לא אפשר משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי לה. וניתי כל חד וחד כהן בהדיה האי כהן היכי דמי כו' וניתי כל חמשה כהן דלא עביד פסח כו' אלא משום דממעט באכילת שלמים כו' ע"ש כל השקלי וטריא באורך עד אימר דאמרינן דעבד אבל לכתחלה לא תוספות ד"ה הני מילי דעבד כו' ותימא וכי בשביל דשמא יהיה נותר או משום סמיכה כו' יכנס לידי ספק כרת כו' דטוב שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן ע"ש:

ושמעתי העולם מקשין לפי דברי התוספות הנ"ל על הגמרא דף צ"א ע"א מתניתין האונן והמפקח את הגל כו' לפיכך אם אירע בה פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח את הגל שהוא טמא מתחלתו כו' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא על גל עגול אבל על גל ארוך פטור מלעשות פסח שני:

ומקשין העולם דלפי דברי התוס' דטוב שידחה כו' משיעשה רובו שלא כהוגן אם כן קשה על מפקח גל ארוך למה יהיה פטור מלעשות פסח שני יעשה פסח שני על תנאי כמו גבי חמשה עורות וכקושיות התוספו' דמשום שלא יהיה נותר כו' יכנס לספק כרת ותירץ התוס' לא שייך הכא דלא יעשו רובם שלא כהוגן:

ונלע"ד הקלושה לתרץ בדרך פשוט רק נקדים לתרץ קושיא אחת דהא יש להקשות בגמרא הנ"ל במאי דקאמר ואי לא עביד פסח דלמא שלמים הוא ולא עביד פסח הלכך לא אפשר ופטור מלעשות פסח שני וקשה וכי לא מצינן למשכח תקנתא גם לכהן שיביא גם הכהן אח"כ פסח ויתנה גם כן אם הפסח שהביא הבעה"ב הוא פסח גמור יהיה פסח שלי שלמים. ואי מה שהביא הבעה"ב הוא שלמים יהיה פסח שלי פסח גמור ובכהן ליכא חששא זו משום חזה ושוק וכנ"ל ולא יצטרך למנות עוד עם אחר כו' ואם כן למה יפטרו אותו מפסח שני אך נלע"ד לתרץ הני שני קושי' בחדא מחתא:

רק נבין מה שיש לדקדק עוד בגמרא במאי דקאמר פטורין מלעשות פסח שני. למה דקדק בלשונו לומר ופטורין מלעשות פסח שני הל"ל סתמא ופטורין מלעשות פסח דבשלמא גבי מפקח את הגל אצטריך למימר פטורין מלעשות פסח שני דתיכף בפסח ראשון לא מצי להביא פסח אחר משום שהוא ספק טמא ולא מצי לעשות כלל פסח ביום ההוא לכך צריך למיתני פטורין מלעשות פסח שני אבל גבי נידון דידן דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהן דהפסול הוא בפסחים אבל גברא חזי הוא ויכול לעשות תיכף פסח אחר ביום ההוא רק מחמת דלא אפשר וכמ"ש בגמרא קשה דהל"ל סתם פטור מלעשות פסח ולמה ליה למימר פטורין מלעשו' פסח שני כנ"ל אך נ"ל לתרץ דע"כ צ"ל דפטורין מלעשו' פסח שני ולא פטו' מלעשו סתמ' דאפי' אי היה בה"א שחיי' לעשו' פסח לא היה יכול לעשות תיכף פסח אחר. דהא ע"כ א"א לו להביא פסח אחר רק מכח התנאי שמפורש בגמרא שיתנה אם ההוא שעבר היה פסח האי דאייתי השתא נהוי שלמים דא"א בענין אחר וכיון דצריך להביא ע"כ בענין זה דספק שלמים לא מצי להביא פסח אחר דהא איתא בגמ' דף נ"ח שם תמיד קוד' לפסח יאוחר דבר כו' ע"ש בדף זה מנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבי' ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כו' ע"ש. אך אפשר לומר מהך גמרא דלכתחלה קאמר אך איתא שם בתוס' ד"ה העולה עולה ראשונה ע"ש בסופו דמביא בהדיא מפורש בתוספתא דמכילתא וז"ל כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך דבר קוד' לתמי' של שחר אלא קטורת ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כו' ע"ש דפסולין וא"כ אפשר לומר דלכך לא מצי להביא תיכף פסח אחר ביום ההוא דהא ע"כ הפסח היה קרב כדינו אחר תמיד של בין הערבים ואם כן האיך יכול להתנות כו' שיהא שלמים הא שלמים שקרבו אחר תמיד של בין הערבים פסולים ואם כן הוי האי פסח שמביא בספק פסול גם כן וע"כ אסור למיכל מיניה וא"ת מה בכך יביאו פסח ולא יאכלו ממנו זה אינו דהא אפילו למ"ד דאכילת פסחים לא מעכבא והוא ר"ש ע"ש בדף ע"ח ע"ב מ"מ סבירא ליה ולכל התנאי' דדווקא בעינן שיהא ראוי למיכל מניה בשעת שחיטה ורק מחמת שנטמא הדם אח"כ לא מצינן למיכל מניה בהא סבירא ליה דלא מיעכבא אכילה אבל אי לא מצינן למיכל מניה ס"ל לכ"ע דאסור לשחוט הפסח כלל אא"כ חזי לאכילה. דהא אפילו בפסח הבא בטומאה שרינן למיכל מניה בטומאה כדאיתא מפורש במתניתין הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה כו' ע"ש ברש"י דמפורש בהדיא דצריכין שיהא חזי למיכל מניה ולכך לא מצינו לומר שיבי' ביו' ההוא פסח אחר כמש"ל ולא היה לאשמועינן כלל שפטורין אבל בפסח שני מצי שפיר להביא ולהתנות ובאופן זה שיקריבו הפסחים שלהם קודם לתמיד של בין הערבים ואם כן יכולין שפיר להתנות בשלמים ובספק פסח ואי משום דתנינן דתמיד קודם לפסח הא מפורש בהדיא במתניתין שחטו קודם לתמיד כשר עיין שם בדף ס"א ע"א: ואע"ג דלכתחלה בעינן שיקריבו תמיד קודם לפסח ויעשה חד דצריך בוודאי להביא פסח שלא כהוגן מכל מקום אמינא דזה עדיף שיעשו רובם כהוגן וכדינו שיקריבו שלמים קודם לתמיד של בין הערבים דהא ארבעה עבדי בוודאי פסח והוי פסחיהן בוודאי שלמים ומוטב שיעשה חד שלא כהוגן כו' וא"כ אי לאו הני טעמי דגמרא היה אפשר לו להביא פסח שני וכנ"ל ולכך אצטרך שפיר לאשמעינן דפטורין מלעשות פ"ש והשתא מתורץ שפיר הני שני קושיות מאי קושיא וכי לא מצינן למשכח תקנתא גם לכהן שיביא גם הכהן אח"כ פסח ויתנה ג"כ. אם הפסח שהביא בעה"ב כו' ע"ש מ"ש לעיל ע"ז נוכל לומר, דהא ע"כ צריך ליקח כל א' וא' כהן דלא עביד פסח, וא"כ ע"כ הכהנים צריכים לצאת בו בוודאי משום פסח דהא לא עבדי להו פסח כלל ויוצרכו הכהנים ג"כ להקריב אח"כ גם פסחיהם קודם לתמיד של בין הערבים ויעשו רובם שלא כהוגן שיקריבו פסחיהם קודם לתמיד וכנ"ל. ואחר התמיד של בין הערבים אינם יכולים להקריב משום דצריכים. להתנות בספק פסח ושלמים וא"כ יהיה הפסח פסול לגמרי. שלא יהא נאכל כלל וכלל משום דקדשים שהקריבו אחר תמיד של בין הערבים פסולין וכנ"ל ועיין היטב בכל הצדדים ולא תמצא בשום אופן שיוכלו להקריב פסחיהן בפנים אחר כלל וכלל וא"כ מתורץ קושיא הנ"ל ולפ"ז נוכל לומר דגם הקושיא שמקשין העול' יתורץ בעה"י דהא גם במפקח את הגל אינו יכול להביא כלל פ"ש דהא גם הוא צריך להביא פסח בספק פסח ושלמים ולהתנות וא"כ קשה קושית הגמרא הא איכא חזה ושוק וצ"ל ע"כ תקנתא דגמר' דניתי כהן בהדיה דלא עביד פסח, וא"כ יקשה דלמא שלמים הוא ולא עביד פסח כלל וא"כ ע"כ צ"ל תקנת' כמש"ל הגמרא שגם הכהן יביא אח"כ פסח. ויתנה ג"כ בספק פסח ושלמים באם זה שהקריב המפקח הגל הוא שלמים יהיה שלי פסח גמור ובאם הוא פסח גמור יהיה פסח שלי שלמים וא"כ ע"כ כיון דצריכים גם שניהם להתנות בספק שלמי' ע"כ צריכי' להקריב פסחיהם קודם תמיד של בין הערבים דאי אחר תמיד של בין הערבים יהיו פסולים לגמרי ואי אפשר למיכל מנייהו כנ"ל וא"כ כשיקריבו פסחיהם קודם לתמיד יעשו שניהם שלא כהוגן דהא לכתחלה הוא תמיד קודם לפסח וכו' ע"ש רק בדעבד איתא שם במתניתן ואם שחטו קודם לתמיד כשר וא"כ נוכל לומר כסברת התוס' דמוטב שלא יעשו פסח כלל ויהיו שב ואל תעשה משיעשו כולם שלא כהוגן וכ"נל ועיין היטב כי הדברים ברורים למבין כל זה העליתי לפום ריהטא בתוך כדי דיבור שהיה נראה לפי עניות דעתי בעזה"י:

מסכת ראש השנה במשנה פ"ב אם אין מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין. עדות החודש מכל אדם משקלקלו המינים התקינו שלא יהיו מקבלים עדות החודש אלא מן המכירין. גמרא מאי אחר חד וחד מי מהימן והתניא מעשה שבא הוא ועדיו עמו אלא מאי אחר זוג אחר הכי נמי מסתברא דאלת"ה אם אין מכירין אותו מאי אותו אילימא אותו חד וחד מי מהימן משפט כתיב ביה. אלא מאי אותו אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר וחד לא מהימן והתניא מעשה בר' נהוראי כו' ומשני ר' נהוראי אחרינא הוי בהדיה כו' והלך ר' נהוראי לאצטרופי בהדיה אי הכי מאי למימרא מהו דתימא מספיקא לא מחללינן שבתא קמ"ל ובתוס' ד"ה וחד מי מהימן תימא כי לא מהימן נמי מחלל את השבת כדאמרינן אב ובנו שראו את החודש ילכו כו' יצטרף השני עם אחר ומשני דעל הלשון פריך ע"ש בתוס' הגמרא הנ"ל הוא פליאה חדא דיש לדקדק לפי המסקנא דאותו משמע אותו הזוג ואחר נמי משמע זוג אחר קשה למה ליה לתנא לדקדק בלשונו ולמתני אותו ואחר כדי שיקשה לך וחד מי מהימן ויצטרך לפרש מאי אותו אותו הזוג כו' הוי ליה לתנא למתני ולפרושי אם אין מכירין את העדים משלחין עמהם שנים אחרים להעידן כמ"ש הרמב"ם ז"ל אכתבנו בסמוך אי"ה כיון דלא נ"מ מידי לדינא במה ששינה בלשונו:

ותו יש לדקדק למה לא הקשה המקשן בקושיא ראשונה על אחר מדכתיב משפט כמו שהקשה בקושיא שניה כשמקשה על אותו אך לפום ריהטא היה אפש' לתרץ דהנה איתא ברמב"ם הלכות ר"ח וז"ל דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש כלל שאפילו קידשו ב"ד את החודש עפ"י עדים. ונמצאו זוממים בעדות זו ה"ז מקודש לפיכך בראשונה היו מקבלים עדות החודש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות הם עד שיוודע לך שפסול הוא משקלקלו האפיקורסים כו' לפיכך אם לא היו ב"ד יודעין את העדים שראו את הירח משלחין אנשי העיר עמהם עדים אחרים כו' ומודיעים. שאלו כשרים הם ואח"כ מקבלים מהם עכ"ל הרמב"ם והקשה המפרש דהא אמר הרב ז"ל בפי"א מהל' עדי' שכל עם הארץ פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הכשרים ותירץ שמה שאמר כאן שכל ישראל בחזקת כשרות היינו מן התורה ובהלכות עדים הוא שפסלן מדבריהם עכ"ל. וכתב הלחם משנה וז"ל ואני אומר אם קושייתו קושיא תירוצו אינו תירוץ דמ"מ כיון דפסול מדבריהם איך מקבלים עדות החודש ממנו והא בריש הפרק כתב רבינו שהפסול מדבריהם פסול לעדות החודש וכן משמע לי מהגמרא דר"ה לפי המסקנא מתוס' ז"ל ג"כ אבל באמת קושייתו אינו קושיא דמסתמא אין אנו מחזיקין אותו לעם הארץ כו' ע"ש אבל מ"מ אני תמיה קצת דמשמע מדברי רבינו ז"ל דוקא הכא משום דאפילו היו מזומם היה החודש מקודש לפיכך אין אנו צריכין להכיר את העדים אבל בעלמא בדיני ממונות דאם הוזמו עדותן בטלה צריך שיכירו העדים ולא ראינו לרבינו ולא לשום פוסק אחר שהוצרך שהדיינים יכירו לעדים או שיבאו עדים להעיד שהם כשרים וקידוש החודש מרבינן ממשפט וא"כ קשה אלא משמע שהם סוברים כפשט' החודש מפני שקלקלו אבל בעלמא וודאי א"צ. וא"כ לפ"ז אפשר לתרץ לפום ריהטא דע"כ בקושיא ראשונה לא הוי מצי להקשות משפט כתיב ביה דהיה אפשר לומר דהא חזינן בדיני ממונות דא"צ שהדיינים יכירו העדים או שיבאו עדים להעיד עליה' כלל וא"כ האיך תסלק אדעתיה למימר דעדות של קידוש החודש יהא עדיף מדיני ממונות הא מחמת משפט ילפינן שיהא שוה לדיני ממונות כדפירש"י בד"ה משפט כו' ואי משום מעשה דאפקורסי' סגי בחד לגילוי מלתא בעלמא לב"ד שהעדי' כשרי' הם וא"כ לא היה מקשה מידי וחד מי מהימן דלגלוי מלתא בעלמא סגי אפילו בחד כנ"ל אבל על אותו פריך שפיר תסגי בחד דעל פי שנים עדים כתיב והכא משפט כתיב ביה: אבל קשה לפענ"ד דלסברא זו א"כ מאי ראיה דקא מביא הגמרא הכי נמי מסתברא דאחר משמעותה זוג אחר דאל"ה קשה מאי אותו כו' אלא מאי אותו אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר הא לא דמי דבאותו ע"כ צ"ל הכי מחמ' משפט אבל באח' אפשר דליסגי בחד משום דלגילוי כנ"ל לא עדיף מדיני ממונ' א"כ קשה ממה נפשך האיך שתאמר אי משפט שייך בתרווייהו א"כ קשה למה לא פריך ברישא ממשפט ואי לא שייך משפט ברישא א"כ מה ראיה:

אך נלפע"ד הקלושה דבאמת משפט שייך בתרווייהו ואפ"ה לא יוכל להקשות ברישא ממשפט:

רק מקודם נתרץ דקדוק אחד ועוד כמה דקדוקים ואח"כ יתורץ הכל על נכון דהנה יש להקשות למה מציין המקשן דווקא על אחר להקשות ברישא מאי אחר חד ומי מהימן הא אותו כתוב במתני' ברישא הוה ליה להמקשה להקשו' תכף מאי אותו חד ומי מהימן כו' ומאי הפשיטות הוה ליה באותו טפי מבאחר דמקשה עליו ויתורץ הכל בחדא מחתא רק מקודם צריך לתרץ דקדוק א' מנ"ל להתוס' דהך מתניתין דאין מכירין איירי בשבת וגם על הגמרא יש להקשות מאי פריך אמתניתין דהכא. מהך בריתא והא תני מעשה שבא הוא ועדיו עמו ופירש"י ז"ל בשבת היה מעשה וא"כ קשה מאי פריך וחד מי מהימן דלמא באמת לא מהימן רק דאזיל לאצטרופי עם אחר ובחול איירי דמותר לילך מספק אבל באמת אם יארע בשבת צריך שני עדים שילכו להעיד עליה דאסור לחלל שבת מספק דלמא לא ימצא אחר לאצטרופי ונמצא זה חילל שבת בכדי ולכך בהך ברייתא דבשב' היה הך מעשה כדפירש"י ז"ל לכך בא ועידיו עמו כנ"ל אך צ"ל דעל כרחך מוכרח דהך מתניתן ואיירי ג"כ בשבת דלכאורה יש לדקדק על התנא דמתניתן דשביק סדורא דש"ס. והקדים סיפא לרישא דהא בכל שיטת הש"ס דרך התנא למיתני ברישא איך הדין היה ואח"כ התקנה כמו בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום כו' ע"ש במס' ר"ה וה"ה הכא הוי ליה ג"כ למיתני בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אד' ולאשמעינן הדין דמותר לקבל מכל אדם ואח"כ משקלקלו המינים התקינו שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין ואיך שיעשו באם אין ב"ד מכירים את העדים וכמו שדקדק הרמב"ם ז"ל בצחות לשונו הבאתיו לעיל ברישא דין תורה כו' ותו יש לדקדק דלא מצינו בכל שיטת הש"ס לסיים הפרק במתניתן כמו שסיים כאן במתניתן מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש ולא תני שו' גמרא ואח"כ מתחיל תיכף הפרק אם אין מכירין אותו והוא הפלא ופלא: אבל לפי קט שכלי נלע"ד דהתנא רצה להורות דהך מתניתן דאם אין מכירין איירי בשבת דאטו תנא כי רוכלא לאשמעינן בכל פעם דבשבת איירי ולכך הקדים התנא סיפא לרישא וגם סיים הפרק ראשון במשנה ועלה. קאי הך מתניתן דאין מכירין דלא תימא דוקא העדים שראו את הלבנה מחללין שבת אלא אפילו אין מכירין את העדים שראו הירח משלחין עמו אחר ואותו אחר נמי מחלל את השבת ואלו הוה מפסיק בהך בראשונה דקתני בסיפא לא הוה מוכח מידי דאותו אחר נמי מחלל השבת:

היוצא מזה דמוכח דהך מתניתן איירי ג"כ בשבת דומי' דהך ברייתא דלעיל דמקשה מניה:

והשתא יתורצו כל הני קושיות דלעיל בחדא מחתא דבאמת דמשפט שייכא בתרווייהו כמו שהוכחתי לעיל ועל אותו דרישא לא הוה מצי למפרך מידי וחד מי מהימן הא משפט כתיב ביה דה"א דבאמת זה לא תעלה על שום דעת דחד מהימן רק דאזיל לאצטרופי עם אחר להעיד על העד אם ימצא דמשום ספק אחר מותר לחלל שבת ועל אחר לחוד ג"כ לא מצי להקשות מידי דה"א כנ"ל: אך קושית הגמרא אזלא מאחר משום דתנא אותו והכי מקשה מאי אחר חד וחד מי מהימן וא"כ האיך מחלל שבת. וא"ת דאזיל לאצטרופי וכו' והתניא מעשה שבא הוא ועדיו שנים עמו להעיד עליו דהשתא לא היה אלא חד ספק דלמא לא ימצא העד שראה החודש להצטרף עם עד אחר להעיד על החודש ומשום ספק א' מותר לחלל שבת אבל הכא בהך מתני' תנא אם אין מכירין אותו דמשמע דגם על הירח נמי ליכא אלא חד ואזיל לאצטרופי ומשום ספק מחלל שבת וא"כ איך תנ' עוד משלחין עמו אחר חד וחד לא מהימן וא"כ ע"כ צ"ל דאזיל ג"כ לאצטרופי וא"כ איכא כאן תרי ספיקות אם ימצא העד להצטרף על החודש וגם אחר להעיד על אותו העד שהוא כשר ובכמה ספיקות וודאי לא מחללינן שבתא. ומשני מאי אחר זוג אחר וא"כ לא הוי רק ספק א' דומיא דהך ברייתא הנ"ל הוא ועדיו וא"כ מצי קאים דאותו הוא חד וא"כ יקשה לך מאי אם אין מכירין אותו כו' אלא ע"כ תצטרך לומר דאותו הזוג כדי שיהיה לך חד ספיקא וכנ"ל וא"כ תיקום אדוכתיה לדחוק דאחר משמע זוג אחר ולא תצטרך לדחוקי באותו דתהוי משמע אותו הזוג דאפי' אי תימא דאותו משמע חד מתוקמי ג"כ שפיר כנ"ל דמשום חד ספיקא וודאי מחללין שבתא והדברים ברורי' למבין ותבין המשך הגמרא בעצמך:

אך קשה דלפ"ז לא מקשי' התוס' מידי דלפי הוצעתי שהצעתי השקלי וטריא דגמרא דעיק' קושית המקשין משום דהוי תרי ספיקא וא"כ מאי מקשין התוס' תימא כי לא מהימן נמי מחלל שבת כדתנן אב ובנו שראו את החודש ילכו כו' דהא לא דמי להתם דהתם חד ספק והכא תרי ספיקי ע"ש ונלע"ד לתרץ בטוב טעם רק מקודם נתרץ מאי שמחולקים רש"י והרמב"ם באותו מתניתן דאב ובנו כו' ואח"כ יתורץ הכל בעזה"י על נכון דהנה איתא שם במתניתן אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז אלא שאם יפסול א' מהם כו' וזה לשונו שמא יכשול לפנינו בפיו כשיבדקוהו והרמב"ם פי' טעם אחר מחמת ערעור דגזלנותא והוא תמוה בעיני למה ליה להרמב"ם ז"ל ליתן טעם אחר וכי כעורה זו ששנה רש"י ז"ל טעם מספיק אבל נלע"ד לתרץ, דע"כ היה להרמב"ם איזה קושיא ומכח זאת הקושיא הוכרך ליתן טעם אחר דהא יש להקשות אטעמא דרש"י דאף דבאמת דקידוש החודש צריך להיות בבית דין הגדול שביבנה או בשאר מקום מושב ב"ד כדמשמע בקרא החודש הזה לכם ע"ש אך עכ"פ זאת היה להם לתקן שהב"ד שבאותו העיר שהעד ראה את החודש יבדקוהו בחקירות ודרישות היטיב ובוודאי כשיהיה מנוסה בב"ד שבעירו ולא יכשל בפיו בוודאי לא יוכשל. ג"כ בב"ד הגדול דהא השאלות והבדיקות מפורשות במשנה כמה היה גבוה לפני החמה וכו' וא"כ גם ב"ד שבכל מקום יודעים לתקוני לנסותו ולבודקו אם יוכשל בפיו אם לאו ולמה יצוו הב"ד לחלל שבת מספק במלתא דאפשר לתקוני לנסותו. כאן כל השאלות באר היטיב ובוודאי יצא בדימוס בב"ד הגדול וא"כ אפשר לומר שזה הקושיא היה קשה להרמב"ם על טעם דרש"י דספק זה היה אפשר לתקן כאן ולא יצטרכו לחלל שבת שניהם מספק כיון דאסורים יחד להצטרף ולהעיד על עדות החודש לכך הוצרך הרמב"ם ליתן טעם אחר שמא יופסל מחמת ערעור דגזלנותא שם לכך אנו מתירין לשניהם. לחלל שבת משום קיום עדות החודש וא"ת איך עלה על דעת רש"י ז"ל לפרש כך הא לפי סברתו היה אפשר לתקוני כנ"ל אך אפשר לתרץ דרש"י והרמב"ם לטעמייהו אזלי דלרש"י ז"ל אפשר להיות דאף שיבדקו אותו ב"ד שבעירו אעפ"כ יתרמה שיוכשל שם שיבדקוהו כמו שאכתוב בסמוך ולהרמב"ם לא יומצא בשו' פעם שיתרמי כך שיוכשל דאיתא ברמב"ם הלכות קידוש החודש וז"ל ב"ד שישבו כל היום שלשים ולא באו עדים והשכימו ועיברו את החודש ואחר ד' וה' ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו החודש בזמנו שהוא ליל ל' ואפילו באו בסוף החודש ע"ש החילוק שביניהם הדין הוא שמאיימין עליהם איום גדול ומטריפין אותן בשאלות ובבדיקות ומדקדקין בעדותן ומשתדלין ב"ד שלא יקדשו את החודש הואיל ויצא שמו מעובר ואם אחר כל הבדיקות עמדו העדים בעדותן כו' ע"ש מקדשין ומונין לאותו החודש יום ל' הואיל ונראה הירח בזמנו ואם הוצרכו כו' ע"ש. ויש מגדולי המורים שחולקין בדבר זה ואומרים לעולם אין מעברין את החודש לצורך הואיל ובאו עדים מקדשין ואין מאיימין עליהם כלל עכ"ל הרמב"ם ז"ל וכתב הלחם משנה ז"ל הקושיא בגמרא על הא דאמרינן התם דמעברינן לאלול משום ירקא ומשום מתיא איני והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין השנה לצורך כך מעברן. החודש לצורך ת"ל החודש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש ומשני כאן לעברו כאן לקדשו וה"ק כו' ע"ש:

וכי הא דאמר ריב"ל מאיימין על העדות שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין כו' ע"ש באריכו' ופירש"י מאיימין על העדים עדות החודש שנראה בזמנו ביום ל' בשביל לעברו ואין כו' ע"ש ובאמת אין שיטת רבינו ז"ל דומה לשיטת רש"י ז"ל דלפי פי' רש"י מאיימין כו' ולפי' רבינו לא ס"ל הכי דוודאי אית ליה דאם ראו את החודש בזמנו וודאי לא יעברוהו בין לצורך בין שלא לצורך ולא נאמר עבור לצורך אלא היכא דנתעבר בתחלה בטעות דאז אם הוצרכו לעבר כיון דכבר נתעבר מוקמינן ליה אחזקתו ופירש הלחם משנה טעמו דבעיבור החודש כיון דעשו סעודה בעבור כדכתב רבינו ז"ל לעיל איפרסמה ליה מילת' טפי ואיכא זילותא דב"ד לסתור מה הואיל ויצא שמו מעובר:

היוצא לנו מזה שהרמב"ם ס"ל שאסור לאיים על העדים שראו הירח בליל ל' לעברו בין לצורך כנ"ל משום ירקא ומשום מתיא אעפ"כ אסור לאיים כלל רק תכף כשיבואו ויעידו עדות החודש מקדשין:. אבל רש"י ז"ל ס"ל דמאיימין על העדים שראו בזמנו בשביל לעברו אם צריכים לכך. והא במתניתן ע"כ מוכח שראו החודש בזמנו בליל שלשים מדמתירין להם לחלל השבת ועדות החוד' מעובר אסור לחלל השבת דבלא"ה יקדשוהו ב"ד כו' ע"ש וא"כ לרש"י ז"ל דס"ל מאיימין אפשר לומר שפיר. דלכך מתירין לשניהם לחלל השבת דלמא יתרמי דב"ד יהיו צריכין לעבר החודש וא"כ אף שב"ד שבאותו מקום יבדקוהו, מ"מ אפשר שיוכשל שם כשיאיימו עליו ויטרחוהו בשאלות ויטרפוהו בבדיקות וכנ"ל ובהא מפורש שכ"ע מודים באם יכולין שיקויים העדות שפיר ע"כ צריכין לקדשו בזמנו כשיעידו העדים בעדותן לכך מתירין לשניהם לחלל השבת מספק כדי שיקויים העדות שפיר אבל הרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי רק דאסור לאיים כלל. באם באו עדים ביום שלשים אף שצריכין לעבר כנ"ל א"כ כשלא יוכשל בפיו בשאלות ובדיקות פשוטים בב"ד שבאותו מקום גם בב"ד הגדול ג"כ לא יכשלוהו וא"כ קשה קושיא הנ"ל ע"כ צריך לבוא לטעם אחר מחמת ערעור דגזלנותא ודו"ק:

תוכן העניינים

ירח האיתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה