אור ברסלב
ירח האיתנים פסחים › דף נח.

ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב

פסחים · דף נח.

דף ט.

תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בט' ומחצה.

בערבי פסחים נשחט בז' ומחצה וקרב בח' ומחצה בין בחול בין בשבת:

גמרא מנה"מ אמר ריב"ל דא"ק את הכבש א' תעש' בבוקר כו' לשני ערבים ב' שעות ומחצה לכאן וב' שעות ומחצה לכאן ושעה' א' לעשייתו. מתיב רבא בערבי פסחים נשחט בז' ומחצה כו' ואי ס"ד בח' ומחצה דאורייתא היכי מקדמינן ליה אלא אמר רבא כו' פירש"י בד"ה בין הערבים דה"ל למכתב בערב ושני בדבוריה וכתיב בין הערבים לדרשה כו':

והקשא המהרש"א וז"ל קשה כיון דדרשת האי בין הערבים לדרשה מדשני קרא בדיבוריה הא בפסח נמי כתיב בין הערבים ותצטרך ג"כ לפרש כן וזה א"א דהא הפסח אחריו כו' וא"כ איך אפשר כו':

ונלע"ד לתרץ בהקדם דקדוק א' בלישניה דריב"ל דאמר א"ק את הכבש א' תעשה בבוקר כו' דלכאורה הוא שפת יתר דלא ה"ל להביא רק סיפא דקרא דבין הערבים וכשאתרץ דקדוק זה יתורץ ג"כ קושי' מהרש"א הנ"ל דהנה איתא בגמ' דזבחים די"ב ע"א הפסח ששחטו שחרית בי"ד שלא לשמו ר' יהושוע מכשיר כאלו נשחט בי"ג בן בתירא פוסל כאלו נשחט בין הערבים אר"א אמר רבי יהושוע מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בי"ד לשמו דכולא יומא זמניה הוא כו' ופריך והא בין הערבים אמר עולא כו' בין שני ערבים פירש"י מעלות השחר עד שקיעת החמה דהיינו בין סוף ערב דאתמול כו' ודאמר מעלות השחר צריך לפרש דא"א להקריב בלילה כו' ע"ש ופריך תמיד נמי דכתיב בין הערבים ה"נ דכולא יומא כשר. התם מדכתיב את הכבש א' תעשה בבוקר כו' מכלל דבין הערבים בין ערבות ממש אימא חד בבוקר אידך כולא יומא ומשני א' בבוק' ולא ב':

נרות דכתיב בהו בין הערבים ה"נ. שאני התם דכתיב מערב עד בוקר כו' התם נמי כתיב שם תזבח הפסח בערב האי ליאוחר דבר הוא דאתא כו' ופריך ומי איכא מידי דאלו שחיט ליה מצפרא אמרת זימניה הוא וכי מטי בין הערבים אמרת יאוחר כו' אין דאמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה כו' נמצא לפנינו דהיכא דאפשר לפרש בין הערבים בין ערב דאתמול כו' מפרשינן והיכא דלא אפשר לפרש כך כמו בתמיד ונרות מפרשינן בין הערבים ממש ובתמיד נמי הוי מפרשינן כך אי לאו דכתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר והשתא יתורץ דקדוק הנ"ל דהא מקשה הגמרא מנה"מ שתשחט בח' ומחצה כו' ואי לא היה מביא ריב"ל רישא דקרא רק את הכבש השני תעשה בין הערבים חלקוהו כו' היה לבע"ד לחלוק מנ"ל לומר דבין הערבים פירושו בין הערבים ממש דלמא פירושו בין ערב דאתמול כו' לכך מביא רישא דקרא את הכבש הא' תעשה בבוקר להורות שפירושו של בין הערבים ממש. והשתא מתורץ גם כן קושית המהרש"א היטב מאי קושיא הא בפסח נמי כתיב בין הערבים ותצטרך לפרש גם כן הכי וזה א"א לפרש כן, דהא הפסח אחריו כדקתני לקמן בדף השני יאוחר דבר כו' אמינא הכי דבאמת דינא הכי דכי מטא זימניה דתמיד הפסח אחריו אבל קודם זמניה דתמיד מותר ערב הפסח כל היום משום דפירושו של בין הערבים גבי פסח היינו בין ערב דאתמול ובין ערב דאורתא דבשלמא גבי תמיד מוכרח לפרש פירושו של בין הערבי' בין הערבים ממש משום דכתיב את הכבש א' תעשה בבוקר כנ"ל אבל גבי פסח אפשר לפרש פירושו של בין הערבים בין ערב דאתמול לבין ערב דאורתא ואי משום יאוחר דבר כו' נוכל לפרש כדמפרשינן בזבחים כמש"ל ונסתלק קושית מהרש"א הנ"ל וק"ל. ובזה יתורץ ג"כ מה שיש לדקדק עוד בגמרא אי יליף ריב"ל דתמיד קרב בט' ומחצה מדשני קרא וכתב בין הערבים לישנא דבין הערבים משמע הכי א"כ קשה כיון דלישנא הכי משמע בין שני ערבים ממש א"כ קשה מאי פריך רבא ממתניתן בערבי פסחים כו' ואי ס"ד דאורייתא כו' א"כ קשה מאי דריש רבא משינוי קרא דבין הערבים כיון דמשני שכולה תקנתא דרבנן הוא כו' ע"ש א"כ מאי דריש ממשמעותיה דבין הערבים אבל לפי מ"ש לעיל יתורץ היטב כנ"ל ודו"ק:

איתא ברמב"ם פ"א מהל' תמידין ומוספין וז"ל תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל וירא' לכולם שהאריך ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בח' שעות ומחצה. ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחלת זמן שחיטתו מפני הקרבת של יחידים או של צבור לפי שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות עכ"ל וקשה לי לפום רהטא למה ליה להרמב"ם ז"ל לבדות מלבו טעם אחר וכי כעורה זה הטעם שהביא הגמרא על זה מקרא מפורש א"כ קשה יהודא ועוד לקרא דאיתא בגמרא ר"פ תמיד נשחט תנו רבנן תמיד קודם לפסח ופסח לקטורת וקטורת קודם לנרות יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד אי הכי קטורת ונרות נמי לקדמו לפסח יאוחר דבר כו' התם דמיעט קרא אותו דתניא מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר דבר אחר אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד מ"ט אמר קרא יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר אותו מערב כו' ואין לך דבר אחר כו' ואתקש קטורת לנרות ע"כ: הרי לפנינו טעם איחור הפסח מחמת יאוחר דבר כו' ומניין להרמב"ם ז"ל לבדות טעם אחר אשר לא נזכר בגמרא:

אחר זה מצאתי און לי שהגאון בעל לחם משנה הקשה קושיא זו ועוד קושיא אחרת והניח בצ"ע והנאני מאוד שכוונתי לדבריו והנה נלע"ד הקלושה לתרץ קושיא זאת בדרך פשוט דהרמב"ם ז"ל הוכיח מגמרא זו שיש טעם לאיחור הפסח מחמת איזה קושיא שיוקשה על הגמרא זאת ולכך הביא אותו הטעם דהנה איתא בתוס' ד"ה יאוחר דבר אע"ג דתמיד תדיר איצטריך כו' שהפסח יקדים משום עליה השלם וא"כ אי לאו משום עליה השלם הוי סגי בטעמא דתדיר להקדים התמיד ולכאורה יש להקשות בגמרא זו דפריך א"ה קטורת ונרות נמי נקדמו לפסח דיאוחר דבר כו' האיך שייך הך קושיא על הטעם דיאוחר דבר דמקשה אי הכי הא אי הוה אמינא הטעם דתדיר הוה נמי קשה קושיא זאת להקדים קטורת ונרות לפסח מהאי טעמא וא"כ הוה ליה להגמרא להקשות תיכף על התנו רבנן תמיד קודם לפסח ופסח לקטורת ונרות למה התמיד קודם ומאחר הקטורת ומאי האי דפריך אי הכי אטעמא דיאוחר דבר וא"כ אפשר לומר דמכח קושיא זו שהי' עוד טעם אחר וזו הוא שהביא הרמב"ם לפי שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהם בשתי שעות לכך מאחרינן לפסח אחר התמיד. והשתא נוכל לומר אי לא היה מביא הגמרא הטעם לאיחור הפסח מטעם דיאוחר דבר לא היה קשה אהא דת"ר למה הקדים התמיד לפסח ומאחר הקטורת לנרות שהוא כטעם הרמב"ם ז"ל דבאמת הדין היה להקדים הפסח גם לתמיד ולהקרי' התמיד במועדו וזמנו של כל ימות השנה רק לפי שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהם בשתי שעות לכך אחרוהו וא"כ תו לא יקשה למה הפסח קודם לקטורת ונרות דהא לפי משמעו' טעם היה בדין להקדימו אף לתמיד ואין דנין אפשר משא"א:

אבל השתא דנותן הטעם לאיחור הפסח מתמיד מטעם יאוחר דבר פריך הגמר' שפיר א"ה דמטעם זה הקדימו לתמיד מפסח קשה קטורת נמי נקדמו מהאי טעמא וא"כ מכח קושיא זו מפשטא דהגמרא מוכח הטעם של הרמב"ם ז"ל:

ולכך צדקו דברי הרמב"ם ואם נפשך לומר למה לא הביא הגמרא הטעם של הרמב"ם יש לך להשיב דלטעם זה שא"א שיקריבו כו' היה במשמע אף שלכתחלה מותר להקריב הפסח קודם התמיד ואחריו ולכך הביא הגמרא טעמא דמאוחר דבר שאסור להקרי' לכתחלה קודם התמיד אף שבדעבד אם שחטו קודם לתמיד כשר כדאיתא במשנה לקמן בהדיא מכל מקום רמז לן איסור לכתחלה מיאוחר דבר:

אך על הרמב"ם ז"ל יש לפקפק למה לא הביא עוד הטעם דהגמרא מטעם הנ"ל שכתבתי:

אך נלע"ד לתרץ דלהרמב"ם ז"ל ע"כ לא סבירא ליה הטעם דיאוחר ולשיטתו אזיל רק מקודם נתרןץ מה שמקשין העולם בגמרא זו במה דמשני התרצין שאני הכא דמיעט רחמנא אותו דתניא מערב עד בוקר תן לה מידתה כו':

דבר אחר אין לך כו' דלכאורה הוא שפת יתר במה שהבי' הך פירושא דתן לה מידתה דהא עיקר התירוץ הוא מהדבר אחר והך פירושא הוא נגד סברת התרצין. ובעהי"ת יש לאל ידי תירוץ על זה הקושיא באריכות:

אר לפום ריהטא נלע"ד לתרץ לפי פשוטו:

דהנה איתא בתוס' ד"ה קטורת ונרות נמי נקדמו לפסח:

הקשה ריב"א והלא בנרות כתיב נמי מערב עד בוקר ומה לי בערב ומה לי מערב:

ויש לומר דמערב עד בוקר איצטריך לתן לה מידתה ולא לאיחור ונוכל. לומר דלכך הביא הך לימודא דתן לה מידתה בכדי שלא יקשה על המקשן וכי בי רב לא ידע ומאי קושיא:

ולכך מביא זאת לתרץ דהאמת שגם המקשן ידע מזה דכתיב מערב כו' אך בזאת מחולקין המקשן והתרצין בילפותא דהאי קרא רק דהמקשין שהקשה יליף מינה לתן לה מידתה ולכך הקשה קושייתו ומשני ליה דה"נ סבירא ליה כהך ילפותא מדבר אחר ותו אמינא לתרץ זאת בדרך הפשוט יותר דלכאורה יש לדקדק במאי דמשני שאני הכא דמיעט רחמנא אותו דיקשה בעיניך למה לי דמיעטה רחמנא אותו לאחר:

אי נמי דהמקשין לא ידע מקרא דמערב הוי סגי להתרצן לתרץ זאת דה"נ כתיב מערב דמה. לי מערב או בערב ותו לא מצי להקשות לאחר הפסח מקטורת כיון דבשניהם כתיב בערב מהיכא מנ"ל להקשות ואם נפשך לומר דקושית המקשין אזלא אף דכתיב בערב להקדים קטורת מחמת סברת התוספות דתדיר קודם א"כ יוקשה על התוס' מה שהקשה ריב"א והא בנרות נמי כתיב מערב דמה לי מערב או בערב דלמא קושית המקשין אף דכתיב מערב מכל מקום הוה ליה להקדים קטורת מכח תדיר ומאי מקשין התוספות:

אלא ע"כ זה אינו ואם כן יוקשה למה לי המיעוט אותו לכך מביא הך דתן לה מדחה ולכך הוצרך לילפותא אחריתא וכדמבי' במסקנא בהך דתניא כי קושיין רק אי נימא האי ילפותא חדא אתיא אותו למעט אותו מערב כו' ואיתא ברמב"ם פ"ג מה' תמידין הלכה י"א וכמה שמן הוא נותן לכל נר חצי לוג שמן שנאמר מערב עד בוקר תן לה כמדה שיהא דולק מערב עד בוקר כו' ע"ש וא"כ ע"כ הרמב"ם לא ס"ל כהך ילפותא מדבר אחר וגם לא רמז בשום מקום הך ילפותא דאין לך כו' ולא ס"ל דאותו בא למעט. א"כ לפי סברת הרמב"ם קושית הגמר' דמקשה על הך דרשה דיאוחר דבר במקומו עומדת. אי הכי קטורת ונרות נמי לקדמו לפסח. והשתא יובן דיתורץ בעזה"י קושיתי על הרמב"ם דלמה לא הביאו להך דרשה דיאוחר דבר כו' דוק היטב ותשכח כדברי אך אי קשיא הא קשיא על הרמב"ם דפסק בהלכות קרבן פסח פ"א ז"ל שחיטת הפסח אחר חצות כו' ואין שוחטין אותו אלא לאחר התמיד של בין הערבים לאחר שמקטירין קטורת של בין הערבים ואחר שמטיבין הנרות מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום עכ"ל וא"כ פסק כהך דתניא כי קושיין כדאיתא בהדיא בכסף משנה שהוא פוסק כהך ברייתא דבאמת קטורת קודם לפסח וצריך עיון. עוד שם בגמרא הנ"ל מקשין העולם למה הביא הגמר' הך דרשא דתן לה מידחה הא עיקר הראיה היא מהדבר אחר ונלע"ד לתרץ דהנה איתא בספרי להעלות נר תמיד תמיד אפילו בשבת:

תמיד אפילו בטומאה ע"כ. ולכאורה קשה על הספרי הנ"ל למה לי קרא דנרות דוחים שבת מהיכי תיתי יגרע משאר קרבנות ציבור דדוחין שבת הא כללא הוא בש"ס דכל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה אך צ"ל דהנה איתא בפרק כיצד צולין דע"ז ע"א וז"ל למימרא דכולהו ממועד אתיא מנה"מ דת"ר וידב' משה את מועדי ה' בני ישראל מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמי' ופסח שנאמר בהו במועדו אפילו בשבת אפילו בטומאה שאר קרבנו' צבור מנין שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם מנין לרבות עומר ושתי הלחם וכל הקריבין עמהם ת"ל וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל הכתוב קבע מועד א' לכולן וכל הני למה לי צריכי דאי כתב רחמנא תמיד ה"א שכן תדיר וכליל אבל פסח לא קמ"ל ואי כתב פסח ה"א מפני שענוש כרת כו' ואי כתב רחמנא הני תרתי ה"א הני הוא יש בהן צד חמור אבל שאר קרבנות צבור אימא לא קמ"ל אלה תעשו לה' במועדיכם ואי כתב רחמנא אלה תעשו כו' ה"א שאר קרבנות צבור הבאי' לכפר אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר.

אלא להתיר בעלמא אימא לא קמ"ל ואי כתב רחמנא הני תרתי הוי אמינא אדרבא עומר ושתי הלחם עדיפא ליה דבאין להתיר אבל הני לא קמ"ל ע"כ הגמרא ולפי זה אפשר לומר דשפיר איצטרך תמיד בנרו' שידחה שבת דבנרות ליתנייהו לא מכפר ולא מתיר וה"א דלא ידחו שבת לכך איצטרך תמיד להורות דאפילו בשב' אך קשה דהנה כתבו המפרשים דמוכח מגמרא דמנחות דא' לא הדליקו נרות אין רשאין להקטיר קטורת וראיה. לזה דלא הקטירו קטורת כל שבעת ימי המילואי' אלא ע"כ היינו טעמא דלא היו יכולין להטיב הנרות משום שהיו מפרקין המשכן וכיון שלא הדליקו הנרות לכך לא היו יכולין להקטיר קטורת דהא בהא תליא לפי זה קושייתי הראשונה במקומה עומדת למה לי קרא שנרות ידחה שבת הא כלל כמ"ש לעיל וא"ל דה"א דלא ידחה שבת משום דבנרות ליכא לא מכפר ולא מתיר כמש"ל דהא ע"כ קטורת דחיא שבת דהא מכפר הוא כדאיתא בכמה דוכתי בגמרא יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי וא"כ א"צ קרא להורות דנרות ידחה שבת דע"כ דחו שבת דאם לא ידחו שבת ע"כ גם קטורת לא יקטירו בשבת וזה. לא יכול להיות דהא מכפר הוא ובלאו הכי ידעינן דנרות ידחו שבת וא"כ קשה למה לי קרא דתמיד דלעיל אך אפשר לומר דבאמ' על זה שידחה שבת ל"צ קרא רק דקרא דתמיד. אתי לאוריי' שנרות ידחו את הטומאה ואין להקשות הא גם על זה ל"צ קרא דהא כללא הוא כל שזמנו קבוע דוחה שבת וטומאה ואי תימא משום הא דלעיל דבנרות ליתנייהו לא מכפר ולא מתיר הא ע"כ קטורת דחיא טומאה דהא מכפר הוא וא"כ איך מצי' למימר דנרות לא ידחו טומאה האיך רשאין להקטיר קטורת דהא בהא תליא כמש"ל וא"כ ע"כ בלאו האי קרא ג"כ צ"ל דתדחה טומאה וא"כ למה לי קרא זה אינו דהא ידוע בגמרא דבדעבד לא יופסל כשהקטיר קטורת ולא הטיבו נרות אח"כ וא"כ אפשר לומר דקרא אתי לאוריי כשנטמאו הכהנים אחר הקטרת הקטורת דהשתא קטורת כבר הקריבו וה"א שהטבת נרות לא ידחו שבת וטומאה דלא הוי לא מתיר ולא מכפר לכך איצטרך קרא דתמיד. ובדברינו אלה יתורץ קושיא עצומה מה שיש להקשות בגמרא הנ"ל דאיתא שם דף הנ"ל ותניא כי קושיין תמיד קודם לקטורת וקטורת לנרות ונרות לפסח יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד. ופריך והכתיב אותו ומשני האי אותו מבעיא לי' עבודה שמבפנים ומאי ניהו קטורת דסד"א הואיל וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה אימא נדלוק נרות ברישא והדר נקטיר קטורת להכי מיעט רחמנא אותו אלא בין הערבים יקטירנה למה לי הכי קאמר בעידן דמדליק נרות תהא קטורת מקטרא עכ"ל הגמ'. וא"כ לכאורה יש לדקדק על הגמרא הנ"ל שהבאתי לעיל דמקשה הגמרא אי הכי קטורת ונרות נמי לקדמו לפסח ומשני שאני הכא דמיעט רחמנא אותו הא אותו מבעיא ליה למעוטי עבודה שמבפנים כמו שדרשה הגמרא הנ"ל שהבאתי שיהא קטור' קודמת לנרות וא"כ קושית הגמרא במקומו עומדת דליקדמו לפסח. אך לפי דברינו אלה ניחא דע"כ האי אותו ממעט עבוד' חוץ דהיינו פסח דאי לעבודת פנים אתי דהיינו למעט שתהא הדלקת נרות אחר הקטרת קטורת דסד"א שתהא קטורת מאוחרת הואיל וכתיב ובהעלות אהרן כו' קשה למה לי אותו על זה הא ממילא ידעינן מדאיצטריך קרא דתמיד גבי נרות שידחה שבת מהיכי תיתי משאר קרבנות ציבור ואי משום דבנרות ליכא מתיר ומכפר הא אי לא מדליק נרות ע"כ אין יכולין להקטיר קטורת כמש"ל דהא בהא תליא וקטורת ע"כ דחיא שבת דהא מכפר הוא וא"כ אי אמרינן שקטורת יהא מאוחרת א"כ ע"כ גם נרות דחיא שבת כנ"ל וא"כ למה לי אותו אע"כ צ"ל דאותו קאתי לעבודת חוץ ומשני הגמרא שפיר שאני הכא דמיעט רחמנא אותו ואין לומר דאיצטרך קרא דתמיד להורות כשנטמאו הכהנים אחר הקטורת אפ"ה הטבת נרות דוחה שבת הא לפי הסד"א שתהא קטור' מאוחרת מהדלקת נרות הואיל וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה לא מצי קיימא הך סברא הנ"ל וא"כ למה לי אותו אלא ע"כ צ"ל דאותו בא למעט עבודת חוץ ומשני הגמר' שפיר אך אפשר להקשות עוד דלמא לעולם אותו אתי למעט עבודת פנים ואי תימא דאי לעבודת פנים אתי למה לי אותו על זה הא מוכח מקרא דנרות דאי אמרינן דנרו' קודם לקטורת א"כ ממילא מוכח דנרות דוחה שבת וטומאה אע"ג דליכא לא מתיר ולא מכפר מחמת קטורת דמכפר הוא והא בהא תליא כנ"ל הא איתא בתוספות דנדה דמשקין אפילו לטומאת עצמן צריכין רביעית והתוס' כתבו בפסחים בשיטת ר"ח סגן הכהנים דשמן הוא משקה וא"כ לפ"ז י"ל דקר' דתמיד איצטרך להורות דלא תימא דיקויים מצות הטבת נרות כך דיתן שמן פחות מרביעית במנורה ויהא רשאי אח"כ להקטי' קטורת. אבל הא ה"א דלעולם הטבת נרות לא דוחה טומאה שיה' רשאי ליתן כשיעור המנורה שמן לכך איצטרך קרא דתמיד להורות שיהא רשאי ליתן שמן אפילו כשיעור כמ"ד דטומאה הותרה בציבור ולעולם אותו אתי למעוטי עבודת פנים וא"כ אפשר לומר דקשיא חדא מתורצת בחברתה דלכך הביא הך דתניא מערב עד בוקר תן לה מידתה. שתהא דולקת מערב עד בוקר פירש"י דהיינו חצי לוג לכל נר כי היכי דלא תקשי לך אמאי דמשני שאני הכא דא"ק אותו אימא דאותו אתי למעוטי עבוד' פנים:

אבל השתא דמביא הך דתן לה מדתה א"כ ע"כ לא משכחת תו שיתן פחות מרביעית דהא בעינן שתהא דולקת מערב ועד בוקר:

וא"כ אי אמרינן דאותו אתי למעט עבודת פנים קשה למה לי אותו הא ע"כ ממילא ידעינן הא מכח קרא דתמיד דקטורת קודם לנרות וה"א כשנטמאו הכהנים בין קטור' לנרות דהדלק' נרות לא ידחה שבת וטומאה דאי אמרינן כדקס"ד דה"א דנרות קודם לקטורת מכח האי קרא דובהעלות אהרן כו' א"כ קשה למה לי ג"כ קרא דתמיד להורות דנרו' דחיא שבת וטומאה הא ע"כ ממילא נרות דחיא טומאה משום קטורת דמכפר והא בהא תליא. וגם הך סברא לא מצי אמרי דקרא אתי כשנטמאו הכהנים בין קטורת לנרות כיון דאמרינן דנרות קודם לקטורת אלא ע"כ צ"ל דאותו אתי למעט עבודת חוץ וא"כ עיקר ראייתם מהך דתן לה מידתה כו' ודו"ק היטב כי נכון הוא למבין בעזהי"ת:

תוכן העניינים

ירח האיתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה