ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב
פסחים · דף ט.
אין חוששין שמא גיררה חולדה כו' וכתב המהרש"א ואגופא דמתניתן בלא חזינא דשקיל דקתני ביה טעמא דא"כ אין לדבר סוף לא קשיא ליה בלאו הני טעמא נמי לא לבעי בדיקה ע"ש עד סוף הדיבור:
רבים נתחבטו בזה להבין דברי המהרש"א הנ"ל ונ"ל לפרש דבריו דוודאי אי הוי טעמא דאין לדבר סוף שייך אף ממקום למקום לא הוי מקשה הגמרא מידי דנימא אכלתיה בטעמא דמתניתין דמאי סניא ליה בטעמא דאין לדבר סוף, ומנ"מ בטעם דאכלתיה רק דעיקר קושית הגמרא דלמה למתניתין לומר הטעם דאין לדבר סוף דלא שייך האי טעמא בממקום למקום דיש לדבר סוף רק במבית לבית וכ"ש מחצר וכו' דשם אין חילוק ואף בחזינא מחמת דאין לדבר סוף ובמקום למקום בחזינא ע"כ בעי בדיקה כיון דיש לדבר סוף וע"כ צריך אתה לאוקמי במקום למקום בלא חזינא ולכך אין חוששין ואם כן צריך לאוקמי מתניתין בתרי גווני ממקום למקום בלא חזינא ומבית לבית וכו' אף בחזינא ולכך מקשה הגמרא שפיר דנימא הטעם דאכלתיה דהוי בחד גוונא ובחזינא כולא מתני' ודו"ק ואמינא לפי עניות דעתי לתרץ קושית המהרש"א דהמתני' ע"כ צ"ל הטעם דאם כן אין לדבר סוף דהנה איתא בתוספות ד"ה אין חוששין כו' וא"ת והא מרישא שמעינן דקתני כל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה ותירץ דהוה מוקמינן בשאין חולדה וברדליס יכולין להלוך לשם:
והשתא שפיר דע"כ צ"ל הטעם דא"כ אין לדבר סוף דאי הוי אמר משום דנימא אכלתיה הוי קשה קושיות התוספות הא מרישא שמעינן לה כנ"ל. ואין לומר תירץ התוספות דאיירי שאין חולדה וברדליס יכולין להלוך שם וכאן אשמועינן אף על גב דהולכין לשם אפ"ה אין חוששין שמא גיררה חולדה דמש"ה לא הוי איצטריך לאשמועינן דמאי ריעותא שייך בהא דחולדה וברדליס הולכין הא אמרינן אכלתיה והוי ספק ספיקא ספק שמא לא גררוה שם להחמץ ואת"ל גררוה אימר אכלוהו לחמץ ואין לומר דהיא גופא קמ"ל דאמרינן אכלתיה הא לא איצטריך לאשמעינן דהא משנה מפורשת היא במס' אהלות הא דמדורות עכו"ם הנ"ל ומה לו לאשמועינן שנית הך מילתא ואך אפשר להקשות דהל"ל אכלתיה כקושיות המהרש"א ז"ל ואי משום קושיות התוספות הנ"ל אפשר לומר דטובא אתי הך מתניתין לאשמועינן דאף דחזינא דשקלי אפ"ה אין חוששין ואין צריך בדיקה וע"כ צריך לומר דבחזינא דשקיל ע"כ חיישינן ובעי בדיקה והשתא הוה קושיות הגמרא כך טעמא דלא חזינא דשקיל הא חזינא דשקיל חיישינן ובעי בדיקה לכך עתה צ"ל הטעם במתניתין אין לדבר סוף כמש"ל דבחזינן אתה סובר דחיישינן ובעי בדיקה ואמאי נימא אכלתיה מי לא תנן דא"כ קשה דלמה ליה למימר במתניתין הטעם משום דאין לדבר סוף הל"ל טעמא משום דנימא אכלתיה ואי משום קושיות התוספות הנ"ל דלא איצטריך לאשמועינן הא אפשר לומר דטובא אתי לאשמועינן כנ"ל דאע"ג דחזינן אפ"ה אין חוששין כו' וכנ"ל וקל להבין: משנה שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום רשב"ג אומר שתי שבתות. מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני שנאמר ויעשו ב"י את הפסח במועדו וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כו' תוספות בד"ה כו' אע"ג שע"י שאלתם הוזקק לומר להם מ"מ לא היה צריך להאריך אלא אל תעשו פסח ותו לא עכ"ל וקשה לי קושיא עצומה דהנה המפרשים מקשים על שאלת האנשי' ההמה אשר היו טמאים לנפש אדם למה נגרעו הלא תשובתם בצדם מחמת שהיו טמאים לנפש ותירצו דהנה איתא בילקוט פ' בהעלותך וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין מפרה אדומה מה פרה אדומה שאינה דוחה שבת דוחה טומאה פסח דדוחה שבת אינו דין שידחה טומאה ואמרו שם פסח שני תוכיח שדוחה שבת ואינו דוחה טומאה ועפ"ז מתרצין דהא הם לא ידעו מפסח שני כלום דהא לא אמרו משה עד אחר שאלתם דיני פסח שני וא"כ לא ידעו מזה התוכיח וא"כ היה להסהק"ו הנ"ל מפרה אדומה יתד תקוע לסמוך עליו שיעשו בטומאה ולכך שאלו למה נגרע אף שהיו טמאים לפי סברתם ודעתם היה שיעשו בטומאה ולפי דברי המפרשים האלה ק' מאי טעמא דת"ק כקושיות התוספות שע"י שאלתן הוזקק לומר להם ואין לומר כתירוצם שלא היה למשה לומר רק אל תעשו פסח ותו לא הא לפי הנ"ל אמרו לו למה נגרע מכח הקל וחומ' מפרה לא היה שאלתם מתורץ באל תעשו פסח לדחות הק"ו שלהם ולכך הוצרך לומר להם דיני פסח שני בשביל התוכיח על הק"ו שלהם. ונלע"ד הקלושה לתרץ זאת דהנה איתא בפסחים דף צ' ע"ב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כיפורי' ואין שוחטין וזורקין על טומאת שרץ כו' ע"ש ואיתא שם במסקנא סבר לה כרבי יצחק דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהם בערב פסח שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא הוא דלא יכלו לעשות אבל למחר יכולין לעשות ואמר רחמנא לידחו תוס' ד"ה שחל שביעי שלהם ע"ש ובסוף הדיבור וא"ת למה אמר להם לדחות לפ"ז יטבלו בו ביום וישחטו עליהם וי"ל דשמא כן עשו ובשעה ששאלו לא טבלו עדיין וא"ל משה אם לא תטבלו היום תדחו לפסח שני. הרי לפנינו שהיו יכולין לעשות הפסח בטהרה כשיטבלו רק בשעה ששאלו לא טבלו עדיין ושמא כן עשו והנה אי' בכמה מקומות בש"ס כל מה דאפשר למיהדר לעשות בטהרה אף למ"ד טומאה הותרה בציבור מהדרינן לעשות בטהרה וא"כ לפ"ז מוכיח שפיר דשואלין ודורשין שלשים יום קודם לפסח ואי משום שכתבתי לעיל דע"י שאלתם הוזקק לומר להם מחמת הק"ו לא היה צריך לומר להם. אלא אל תעשו פסח בטומאה ותו לא כיון דאפשר היה להם שיטבלו ויעשו בטהרה דכל כמה דאפשר כו' מהדרינן אלא ע"כ מוכח שאמר להם להורות דשואלין ודורשין שלשים יום קודם הפסח ודו"ק:
ועפ"י הדברים האלה תרצתי קושיא עצומה שהקשה לי הרב המאה"ג אב"ד דק"ק טריינוב מוה' מנחם מענדיל נר"ו מדי עברו דרך קהלתי פה ק"ק באהסלוב. והקשה על הרמב"ם ז"ל דלמה לא רמז לנו בשום מקום הך דינא ששואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום. רק דהטור כתבו בא"ח אף שאינו מדרכו לכתוב איזה דין הנהוג בזמן המקדש כדאיתא שם טעמו בב"י דשואלין ל' יום מפני הקרבן וזה אינו מדרכו. רק להביא דין הנהוג בזמנינו והוצרכו כל הפוסקים למצוא טעם להטור איזה נפקא מניה הנהוג לנו דמאי כתבו ובראשם הגאון בעל טורי זהב ע"ש והרמב"ם ז"ל השמיט דין זה ולא רמזה בשום מקום והוא שינה סדרו בכל המקומות להשמעינו אף דינים הנהוגים בזמן הבית ולמה השמיטו עכ"ד אך לפי מ"ש לעיל נלע"ד לתרץ זאת בדרך פשוט דהרמב"ם השמיט אותו בכוונה ולשיטתו אזיל דהנה איתא ברמב"ם פ"ו מהל' קרבן פסח וז"ל טמא מת שחל שביעי שלו להיות בי"ד אף על פי שטבל והוזה עליו והיה ראוי לאכול בקדשים לערב אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא לפי ששביעי שלה' היה וע"ז שאלו אם לשחוט עליהם והם יטבלו לערב ויאכלו ופירש להם שאין שוחטין עליהם עכ"ל נמצא מפורש לפנינו דלהרמב"ם לא היו יכולין לעשות הפסח בשום צד אף לאחר שיטבלו דהא יליף מהתם הדין שלו שכתב אף על פי שטבל והוזה עליו וא"כ קשה עליו קושיות המפרשים למה שאלו הלא תשובתם בצדם וע"כ צ"ל כתירוצם דהיה להם קל וחומר מפרה שיעשו בטומאה ואם כן הוצרך לו למשה לומר להם דיני פסח שני שיהיה להם תשובה על שאלתם פסח שני תוכיח שאע"פ שדוחה שבת אינו דוחה טומאה ולא סגי להם באל תעשו פסח ותו לא ואם כן קשה קושייתי הראשון מנ"ל לת"ק דהא ליכא שום הוכחה דשואלין ודורשין שלשים יום קודם לפסח. משום דהוצרך לומר להם דיני דפסח שני וא"ל כתרוצי הנ"ל דהא להרמב"ם לית ליה האי סברא. שהיה ראוי לאכול כשיטבלו, כי אף אם יטבלו לא היו יכולין לעשות ופליג על סברת התוספות שהבאתי לעיל והשתא יתורץ שפיר קושיות הרב הנ"ל בטוב טעם ודו"ק: