אור ברסלב
ירח האיתנים פסחים › דף ד.

ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב

פסחים · דף ד.

דף ב:

והשתא דקיי"ל אור אורתא לכ"ע מכדי חמץ בין לר"י בין לר"מ אינו אסור אלא משש ולמעלה ונבדוק בשית וכ"ת זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא דכתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו ותנא כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין שנא' וישכם אברהם בבוקר ע"כ הגמ' ומביא מהרש"א ז"ל גירסת הרי"ף וז"ל וכ"ת זריזין מקדימין כדכתיב וביום כו' נבדוק מצפרא דלפי אותו גירסא של הרי"ף לא יליף הכא מאברהם אלא הזריזים מקדימין כדיליף לענין מילה והא דסגי הכא מצפרא מסברא אמר כן ע"ש ואני בעניי הכינותי בלימוד השיעור ולהבין את זה דלמה ליה להרי"ף ז"ל לגרוס גירסא אחרת בגמ' שלנו ולמחוק הגירסא שבגמרא שלנו והייתי אומר לפום ריהטא דאפשר דזהו כוונתו דאם הגירסא כך כמו שאיתא לפנינו בגמרא וא"כ יליף הכל מאברה' דמצפרא וזריזין מקדימין הוה ליה להגמ' להביא בקיצור נבדוק מצפרא שנא' וישכם אברהם בבוקר ולמה ליה השפת יתר בגמר' להביא ממילה ואחר העיון אמרתי שרצה לתקן ולא אהני ליה מידי דעדיין קושיא זו במ"ע דלמה ליה להגמרא להביא כלל ראייתו ממילה אף על הזריזין דמאי אולמא האי ילפותא גבי מילה מהך דהכא והוי ליה לגרוס כך וכ"ת זריזין מקדימין שנאמר וישכם כו' נבדוק מצפרא, והיה בה"א ג"כ שמסברא אמר כן רק הזריזין יליף מאברהם:

ואמינא לתרץ לענ"ד בדרך הפשוט לקיים הגירסא של הרי"ף ז"ל רק נבין מקודם מה שיש לדקדק על קושית המקשן בגמר' מכדי חמץ כו' ונבדוק בשית דמאי נפקא מני' דאף דמדינא אין החמץ אסור רק מו' ולמעלה אם תקנו חכמים לבדוק מקודם זמן זה ולשמור הבתים והחדרים מחמץ מאי גריעותא הוא זה שהחמירו חכמים בדבר זה דלפי הסברא נראה יותר לבדוק מקודם ולא להניח הבדיקה על זמן קצר כזה שמא יפשע ומו' שעות ולמעלה אינו ברשותו של אדם אך נ"ל לומר דקושית המקשין עולה שפיר וטעמא רבה איכא בזה דלא ליתי החומרא לידי קולא דאיתא בגמ' אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבי' וממקום למקום דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף וכו' ע"ש הרי לפנינו באם היה לדבר סוף בוודאי היינו צריכין לחשוש חשש זה ואפשר לומר דמטעם זה ע"כ מה שהיה באפשרי לאחר הבדיקה סמוך לפסח עדיף טפי דשמא יגרור החולדה החמץ דבזה יש לדבר סוף רק בעת הבדיקה מדאורייתא היינו שש אין אנו צריכין לחשוש חשש זה דאחר שש אינו ברשותו ואם באנו לחשוש אין לדבר סוף. ואפשר לומר דמטעם זה העלו הפוסקים לדינא בהלכות פסח המכבד חדרו בי"ג בניסן כו' ונזהר מלהכניס עוד שם חמץ אעפ"כ צריך לבדוק בליל י"ד עיין בתוס' ובפוסקים. אך בליל י"ד הבדיקה מועלת אף דלדינא הוא בשש מ"מ התקנה היתה בזה כדאיתא במסקנא הטעם על זה אבל לפי ס"ד דהמקשן היתה הסברא הזאת אף ליל י"ד עד שש באופן שמה שמאחרין הבדיקה טפי עדיף וא"כ אפשר לומר דקושיית המקשן אזלא על דרך זה מכדי חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה נבדוק בשית ומטעם שכתבתי לעיל דהחומרא אתיא לידי קולא אך לפי זה לכאורה יקשה במאי דאמר וכ"ת זריזין מקדימין למצות לבדוק קודם זמן זה דלטעם זה שכתבתי מאי זריזות למצוה איכא הכא אדרבא דלאחר עדיף טפי וכדי לתרץ זה נלע"ד לומר דהביא הך וביום השמיני והתניא כו' דאף בענין זה שייך שפיר לומר זריזין מקדימין למצות דהנה ראיתי במדרש רבה שאלו את ר"א תינוק לכמה ימים נימול אמר להם לשמונה שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים והוא פלאי דלמה לא אמר להם מפסוק הקודם דכתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכ':

ואמינא לתרץ בדרך פשוט דהנה יש לדקדק על מה ששאלו על דבר זה הלא מפורש ומקרא מלא הוא וכי בי רב. לא קראו וכה"ג איתא בגמ' מנוח ע"ה היה דאפילו בי רב לא קרא דכתיב ותקם רבקה וגו' ע"ש אך נ"ל לומר.

דבאמת ידעו מהקרא אך שאלתם היה דבאמת מקרא ידעינן דנימול לשמונה אך שאלו אם דוקא לשמונה ולא מקודם או אם. רוצה אדם להקדים למצוה מותר לו לימול אף קודם ח' והשתא ניחא ועולה שפיר דמקרא דבן שמונת ימים לא היה יכול לפשוט להם מידי דלכאורה יש לדקדק בפסוק דבן שמונת ימים דלמה הוצרך הקב"ה לומר לאברה' האי שפת יתר כל זכר והוא מיותר בקרא רק הל"ל ובן ח' ימים ימול לכם זכר לדורותיכם. אך י"ל דהכי פירש הפסוק דבאמת לשמונה הוא סיום הדבר:

ולא לאחר אבל אם רוצה להקדים עצמו ולזרז הרשות בידו לכך אמר הפסוק ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר ולא לאחר. אף דבאמת נוכל לומר דקרא אתי לכדאמרינן בגמרא דשבת יש יליד בית נימול לח' ע"ש ובהכי איירי קרא אך יש לבעל דין מקום לטעות לכך לא היה יכול לפשוט מקרא זה על שאלתם ששאלו וכמש"ל אך מקרא דוימל אברהם. את יצחק בנו בן ח' ימים פשט להם שפיר דהנה לפנינו דזריזין מקדימין למצות יליף לה מאברהם אבינו ע"ה ואי ס"ד דמותר למול קודם ח' בוודאי היה אברהם מזרז את עצמו לקיום המצוה בשלימות בזריזותיה דאברהם אלא ודאי מוכח מזה דדוקא לשמונה וקודם לזמן זה אסור למול ונפשטה שאלתם אבל מקרא הקודם דלדורות נאמר לא היה יכול למפשט להם מידי וכמש"ל:

והנה איתא כמה טעמים מפני מה תינוק נימול דווקא לשמונה הא' כדי שלא יהיו כל העם שמחים ואביו ואמו עצבין הב' שיעבור עליו השבת: ועוד איתא טעם אחר דעד ח' ימים לא איבלע בי' דמיה או לא נפל בי' דמיה וכדאיתא במס' שבת דף קל"ד דאף לאחר שמונה לא איבלע ביה דמיה במעשה דנתן הבבלי ע"ש ועוד דמחמת הלידה נתרסקו איבריו ואינו חוזר לבוריו עד ח' ימים. וגם דהשווה אדם לבהמה דמיום השמיני והלאה וכו' ע"ש בהרבה מקומות. וא"כ לטעם דאכתי לא איבלע דמא או מחמת שנתרסקו איבריו אסור למול מקודם דאיכא ספק נפשות כמו שאירע המעשה בגמרא כו' הנ"ל וכדאי' בש"ע י"ד סימן רס"ג קטן שהוא ירוק כו' וצריך לזהר מאוד באלו הדברים כו' דסכנ' נפשות דוחה את הכל ואפשר למול אח"ז וא"א להחזיר נפש א' מישראל. ולפ"ז יובן דהנה יש לדקדק דחזינן גבי אברהם דזריז נפשיה גבי סדום כדכתיב וישכם אברהם כו' אע"ג דלא הוי מצוה כדאי' בתוס' בפסחים ולמה לא כתב גבי מילת בנו וישכם אברהם רק כתיב וימל אברהם כו' בן ח' ימים דמהלשון משמע שהיו שלימים מדלא כתיב וימל ביום השמיני אע"כ משמע שהיו שלימים וע"כ צ"ל דמהאי טעמא דכתבינן לעיל שלא רצה להכניס עצמו בספק נפשות וא"כ קשה האיך ילפינן גבי מילה כיון דכל היום כשר למילה. למול בבוקר מחמת שמצינו גבי אברהם שהשכים עצמו בבוקר דעקידה כדאיתא בתוספות במסקנא דהאי וישכם כתיב בעקידה הא שם לא היה שום סכנה כלל ואיך ילפינן להיותינו זריזין גבי מילה דאיכא סכנת נפשות הא אברהם גופיה לא השכים גבי מילה וכ"נל והוה מצוה הבא בעבירה:

אלא ע"כ דניתנה תורה ונתחדש הלכה כיון דחזינן דכתיב בקרא פרשת תזריע וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולא קפיד קרא להיות שלימות אלא דמניה ילפינן דכל היום כשר למילה מ"מ כיון דאיכא למדרש הכי ואיכא למידרש הכי ילפינן הזריזות מאברהם במקום אחד שהשכים עצמו בבוקר עבדינן עובדא כוותיה אע"ג דאברהם עצמו לא הקדים עצמו למילת בנו רק המתין עד שיהיו שלימים אפשר לומר כיון דלאברהם נאמר ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם דמשמע שלימים. לכך לא הקדים עצמו בדבר זה ונוכל לומר דזה נרמז בפסוק וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים אע"ג דידע אברהם מקר' נאמר דמצינו דהאבות למדו כל התורה כולה מכל מקום גדול המצווה ועושה כו'. אבל אנן לא ילפינין מניה רק הזריזות ובגופא דעובדא לא עבדינין כוותיה ומזרזינין עצמנו למול בשחר אף דאיכא סכנה מעט וכנ"ל:. והקרא איכא למידרש לכל היום כשר למילה מ"מ מקדמינן נפשין לקיום המצוה בזריזות אף דהוי עבירה קצת להכניס עצמינו לסכנת נפשות וא"כ הוא הדין בנדון דידן גבי חמץ נמי. אע"ג דעדיף טפי לאחר ולבדוק מחשש שמא גיררה חולדה מ"מ מקדמינן עצמינו לבדוק מצפרא ומסברא ולא ילפין מאברהם אלא הזריזות. והשתא יתורצו כל הקושיות והגירסא של הרי"ף היא נכונה וכ"ת זריזין מקדימין למצות דאם נפשך לומר דמאי זריזות איכא הכא הלא לאחר עדיף טפי לכך מביא הך ברייתא לתרץ זה כדחזינן גבי מילה אע"ג דלאחר עדיף טפי מקדמינן עצמינו למול בשחר הוא הדין הכא נבדוק מצפרא והדברים ברורים לכל מבין:

ומידי דברי בו זכור אזכרנו עוד לתרץ מה ששמעתי שמקשין העולם ברש"י ד"ה ונבדוק חמץ בתחלת שש וקודם איסורו יבערנו למה לי לאקדומי כולי האי דבשלמא אם אור יממא הוא איכא לתרוצי דמתניתין נמי בשש קאמ' אבל השתא תקשי ומקשין העולם למה ליה לרש"י לתרץ דמתניתין בשש קאמר הא למ"ד אור יממא לא קשיא מדי קושית הגמרא כלל דנבדוק בשי' הא על זה נוכל לתרץ הך וכ"ת זריזין מקדימין כו' והוא באמת תמוה לפום ריהטא: אבל לכי תיפוק דייקת ואשכח דלא קשה מידי דהנה יש לדקדק לכאורה על הגמרא במאי דקאמר וכ"ת זריזין מקדימין למצות לתרץ קושית הגמ' דנשתנו לו סדרי הש"ס כדאמרינן בכמה מקומות ובברכות מאימתי קורין את שמע בערבית דפריך הגמ' תנא היכא קאי דקתני מאימתי דברישא היה לו למכתב דינא דקורין ק"ש בשחר ובערב ואח"כ למשמע הזמן ק"ש אימת וסוגיא זו איתא בכמה מקומות בש"ס וכן הכא נמי גבי מילה אשמעינן שפיר ברישא כתב הדין כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין כו':

ואיך נוכל לומר דהתנא בא לאשמעינן בהתחלת המשנה אור לי"ד בודקין חמץ בזריזין מקדימין ולא פירש הדין גופא עד השתא רק כך הוה להתנא לכתוב בודקין החמץ בשית אלא שזריזין מקדימין למצוה. וא"כ קשה במאי דקאמר וכ"ת זריזין וכו' האיך שייך לומר זה וכמש"ל. ואפשר לומר דבאמ' המקשן היה יכול לדחות הך וכ"ת דהגמרא קא שקיל וטרי בדבר זה אך לא היה צריך לכל זה דבלאו הכי פריך שפיר דאף אם תאמר כן קשה נבדוק מצפרא דזה הקושיא עדיף טפי וכדאיתא סוגיא זו בכמה מקומו' בש"ס אבל באמת אי לא היה ליה להמקש' קושיא עצומה מזה בוודאי דהוי פריך ליה הך קושיא דאין סדר למשנה כזו לאשמעינן הזריזות ברישא ולא לפרש הדין כלל:

והשתא יתורץ דע"כ הוצרך רש"י ז"ל לפרש ולתרץ דבשלמא אי אור יממא הוא איכא לתרוצי דמתניתן בשש קאמר דאי הוה מתרץ בתירץ הגמרא כדמקשין העולם הוי קשה קושיתי דמאי וכ"ת הוא זה וכנ"ל דהשתא אי אמרינן אור יממא הוא ליכא להקשות קושיא אחרינא עדיפא מזו ויוקשה שפיר קושייתי וק"ל בעזה"י והוא פשוט לפענ"ד:

תוכן העניינים

ירח האיתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה