אור ברסלב
ירח האיתנים פסחים › דף ב:

ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב

פסחים · דף ב:

דף ב.

מיתביה ר' יהודא אומר בודקין אור לי"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור מדקאמר ר"י כו' אלמא אור אורתא היא ש"מ. מיתביה מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה ראב"י אומר משעת האור ר"י אומר משעת הנץ החמה כו' מדקאמר ר"י משעת הנץ החמה אלמא אור דקאמר ראב"י אורתא הוא ומשני לא אור עמוד השחר כו' ועוד הוצרך להביא ראיות דאור אורתא הוא ודקדקתי בלימוד השיעור לפום ריהטא וכי כעורה להתנא הך קושיא מבודקין אור לי"ד דלעיל דקאמר אלמא אור אורתא ש"מ דלית בי' שום פירכא ולמה צריך להביא עוד ראיות אחרות עוד דאור אורתא הוא:

אך אמינא לתרץ שנדקדק עוד דקדוק אחד למה דחק התנא להקשו' דוקא מר' יהודא ולא מחכמים ג"כ הא לכאורה משמע דלא פליגי חכמים עם ר' יהודא רק בתוך המועד ולאחר המועד וכדמפרש פלוגתייהו בגמ' דר' יהודא גזר דלמא אתי למיכל מני' כו' ע"ש. אבל במשמעות דאור אורתא הוא משמע לכאורה דלא פליגי ולמה הוצרך לומר מדקאמר ר"י כו' ובי"ד שחרי' אלמא אור אורתא הוא הא אליבא דכ"ע הוי מצי להקשו' ולמה ליה שפת יתר ולהבי' הך די"ד שחרי' פעם שני' בסוף הקושיא כו' אך אמינא דחדא מתורצת בחברת' דעיקר הקושי' והוכח' היא ממה דאמר שחרי' דאי לאו דקאמ' האי תיבת שחרי' הוי אמינא דמאי דקאמר בודקין אור לי"ד פירושו בנץ החמה וי"ד פירושו בשעת איסורו ולחכמים עדיף טפי לפרש הכי דלא קאמרי כלל ובשעת הביעור רק ובתוך המועד וה"א דפירושו כמו שמפרשי' התוס' דמועד ממש קאמר וארבעה עשר פירושו בסוף שש זמן ביעור דהא לא מצינן למבדק החמץ רק בשעה מסויימת כדאי' בגמ' ובפוסקים או בתחלת הלילה או בצפרא או בשע' הביעור ולר"י הייתי מחלק בין זמן הנץ החמה לזמן ביעורו וכנ"ל ולא הייתי אומר כלל דאור לי"ד משמעותיה אורתא דלמא הנץ החמה:

אבל מדאמר בי"ד שחרית ע"כ פירושו דאור לי"ד אורתא הוא:

נמצא דעיקר ההוכחה הוא מדאמר י"ד שחרית לכך הוצרך לומר מדקאמר ר"י בודקין אור לי"ד ובי"ד שחרית כו':

א"כ לפ"ז אפשר לומר דחכמים פליגי עלי' דר"י גם בזה דהא בדברי חכמים לא כתוב כלל בי"ד שחרית רק סתמא וחכ"א בודקין אור י"ד ובי"ד לא בדק כו' יבדוק בתוך המועד כו' וא"כ קשה למה שינו בלשון ממה דאמר ר"י. הא לא פליגי כלל רק בתוך המועד וכו' אע"כ מדשינו בלשונם אפשר לומר דפליגי ג"כ על ר"י בפירושו דאור לי"ד דלר"י פירושו אורתא מדאמר שחרית ולחכמים י"ל דהפי' הוא נץ החמה לכך פריך דוקא מר' דמחכמים לא פסיקא לי' כנ"ל:

וא"ש דהוצרך להביא ראיות דאור אורתא הוא דאי מהכא קשה אדפרכת מר"י לסייע מחכמים דס"ל אור יממא הוא וכנ"ל לכ"נ להביא עוד ראיות דאור אורתא הוא וק"ל:

שם ב' תוס' ד"ה אור לי"ד כו' פי' בקונטרס שלא יעבור בב"י וב"י וקשה לר"י כיון דצרי' ביטול כדאמר בגמרא דף ז' הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמ' סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ויש לדקדק למה לי' לר"י להביא הך דאמרינן הבודק צריך שיבטל ולמה לא מקשה בל"ז בפשיטות הא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. למה הצריכו חכמים לבדוק ותרצתי בלימוד השיעור בעזה"י בדרך הפשוט דבל"ז לא היה יכול להקשות מידי דאיתא בדף ד' ע"ב בתוס' בד"ה מדאורייתא בביטול בעלמא סגי פי' בקונ' מדכתי' תשביתו ולא כתיב תבערו אלמא השבתה בלב היא וקשה לר"י הא וודאי השבתה הבערה הוא ולא ביטול דתניא בשמעתתא ר"ע אומר א"צ הרי הוא אומר תשביתו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה כו' ועוד אמרינן לקמן דילפינן מאך חלק שהיא משש שעות ולמעל' ואחר אסורו לא מהני ביטול ואור"י דמדאוריית' בביטול בעלמא סגי מטעם דמאחר שביטלו הוי הפקר ויצא מרשותו כו' ע"ש:

היוצא מזה מדברי התוס' הנ"ל דהבדיקה היא עיקר המצוה דתשביתו הבערה משמע ולא ביטול דביטול דמועיל הוא מטעם הפקר. והשתא בלא זה דהבודק. צריך שיבטל לא היה יכול להקשות אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ה"א מנ"ל לומר דבדיקות חמץ הוא מתקנת חכמים הא מפורשת בקרא דהבדיקה היא עיקר מצוותו ולא ביטול והביטול אינו מועיל אלא מטעם הפקר ולכתחלה צריך לקיים המצוה כתיקונה ולכך הוצרך התנא לאשמעינן אור לי"ד בודקין את החמץ כדינו ולא היה מקשה מידי:

אבל השתא פריך מדקאמר ר"י הבודק צריך שיבטל אחר הבדיקה ע"כ מוכח דהבדיקה היא אינה עיקרת המצוה מדהצריך אחריה ביטול והביטול הוא עיקר דתשביתו משמע בלב והבדיקה היא מתקנת חכמים. ואין לומר דלמא באמת הבדיק' והביטול שניהם הם מדאוריית' ואין מועילין זה בלא זה קשה א"כ היה לו לר"י לפרש היפוכו המבטל צריך לבדוק אלא ע"כ מוכח דביטול בעלמא סגי דבדיקה אינה אלא מתקנות חכמים דלמא אתי למיכל מניה והשתא פריך שפיר לרש"י דאי הטעם הוא משום שלא יעבור בב"י וב"י למה הצריכו חכמים כלל לבדוק וק"ל ופשוט הוא:

תוכן העניינים

ירח האיתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה