אור ברסלב
ירח האיתנים יומא › דף יג.

ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב

יומא · דף יג.

דף יב:

אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף כו' תני בר קפרא הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם ר' אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם:

ופריך אלא מעת' הקורא לשרה שרי הכי נמי ומשני התם קב"ה אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ע"כ ומקשין העולם מאי פריך הגמרא אלא מעתה הקורא לשרה שרי ה"נ דלמא באמת כך הוא דהקורא לשרה שרי עובר למ"ד בלאו ולמ"ד בעשה:

ונלע"ד לתרץ דהנה צריך ליתן טעם במאי קמפלגי בר קפרא ור' תרווייהו קראי כתיבי בתורה ולמה קאמר בר קפרא עובר בעשה בלבד ור"א בלאו בלבד. הא בתורה כתיב לאו ועשה אך צריך לומר דבהא פליגי דאיתא בעין יעקב ברי"ף אמאי קאמר בר קפרא עובר בעשה שנא' והיה שמך אברהם הא צריך האי קרא לגופיה לידע איך יהיה שמו וכתב דעיקר הוכחה הוא מדכתיב והיה דתיבת. והיה אתי לאוריי בהווייתן יהא לכך קאמר דעובר בעשה אבל עתה צריך לתרץ הא גם לאו כתיב בתורה וצ"ל דהנה. איתא בדף הנ"ל כיוצא בו אתה אומר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל לא שתעקר יעקב ממקומו אלא ישראל. עיקר ויעקב טפל כו' נמצא מוכח מכאן דמשום לאו לחוד דכתיב ולא יקרא עוד שמך יעקב אינו עובר בלאו רק ישראל עיקר ויעקב טפל ומותר לקרותו בשני שמותיו א"כ ה"ה הכא אע"ג דכתיב ולא יקרא עוד שמך אברם עכ"ז אינו עובר עליו בלאו רק שיהא מותר לקרותו בשני שמותיו לכך כתיב והיה שיעבור עליו בעשה אבל ר"א ס"ל דגם לאו עובר עליו כיון דכתיב ולא יקרא עוד שמך אברם הוי לאו ואי משום דביעקב י"ל דפליג עלה וי"ל כדמשני לקמן דהתם קרא לו הקב"ה בעצמו אח"כ יעקב אבל באמת גבי אברהם אפילו לא הוי כתיב והיה הוי ג"כ עוברין עליו בלאו דלא יקרא לחוד הוי ג"כ לאו וא"כ אפשר לומר דהכי הוא קושית הגמרא אלא מעתה הקורא לשרה שרי ה"נ וא"ל דבאמת הוא כך דעובר עליה בלאו משום דר"א סובר דאף אי לא הוי כתיב והיה הם עוברים עליו בלאו כנ"ל:

א"כ קשה כיון דבא ר"א לאשמעינן דאף ולא יקרא לחוד הוי ג"כ לאו אף אי לא כתיב, והיה היה לו לומר דינו גבי שרה דלא כתיב אצלה רק לאו לחוד לא תקרא את שמה שרי והוה דלא יקרא לחוד הוה לאו אבל השתא דאמ' דינו גבי אברהם. אינו מוכח כלל דלא יקרא לחוד. הוי לאו רק דאפשר לטעות ולומר דלכך גבי אברהם עוברין עליו משום דכתיב והיה אבל אי לא הוי כתיב והיה רק ולא יקרא לחוד הוי אמינא דבאמת אינו עובר עליו כמו גבי יעקב והוי ליה לפרש דינו:

ומשני התם קב"ה. אמר לאברהם שרי אשתך כו' א"כ גבי שרה לא הזהיר הקב"ה רק לאברהם ובאמת אברהם עוב' עליה א"כ אפשר לומר דע"כ ר"א. היה צריך לומר דינו גבי אברהם דהתם הוי אזהרה לכל העולם כולו אבל גבי שרה לא הוי שמעינן רק לאברהם באזהרא לכך אמר דינו גבי אברהם ובא להשמיענו לכל העולם ודו"ק. בסוף המסכת אמר רבי אבין הלוי כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחת מפניו מדרבה ורב יוסף דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים איצטריכו להו שעתא שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזהו מהם קודם שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי דחיטי אעפ"כ לא קיבל עליו רב יוסף דא"ל כלדאי מלכת תרתין שנין מלך רבה עשרין ותרתין שנין מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגי כל הנך שנין דמלך רבה אפילו אומנא לביתיה לא קרא פירש"י הדוחק את השעה כגון אבשלום שביקש לימלוך בחזקה מלכ' תרתין שנין אמר אם אמלוך תחלה אמית לסוף שנתים ונדחה מפני השעה לא אבה למלוך והשעה עמדה לו שלא איבד שנותיו בכך והקש' לי חכם א' למה פירש"י על הדוחק את השעה כגון אבשלום כו' הא לכאורה משמע שהגמר' מביא על הדוחק ועל הנדחה וראייה מדרבה ורב יוסף ולמה פירש"י דקאי על אבשלום דלא כתוב בגמרא ועניתי ואמרתי לו תוך כדי דיבור דהיה קשה לרש"י מה מביא ראיה מרבה חדא דהא רבה לא אבה למלוך בחזקה ולא מלך מעצמו רק כשלא קיבל רב יוסף הנשיאות מלכוהו לרבה אבל הוא לא מלך מעצמו כלום:

ותו מנ"ל להגמרא דרבה הפסיד שנותיו חלילה לומר כן דלמא לא היה לרבה באמת לחיות רק עשרין ותרתין שנין רק אי הוי קיבל רב יוסף הנשיאות לא הוה מלך רבה רק עשרין שנין והשתא מלך עוד תרין שנין ונמצא לא גרעו לו לרבה ולא הוסיפו לו לרבה רק הנשיאות של תרין שנין אבל באמת אי הוי מלך רב יוסף תחלה הוי רבה חי עוד שני שנים בלא נשיאות והיה מולך אח"כ אחר נשיאות רב יוסף רק עשרין שנין וחלילה לומר שרבה היה רודף אחר הכבוד והפסיד שנותיו אבל אי קשיא הא קשיא לי מנ"ל להגמרא דכל הנדחה מפני השעה שעה נדחת מפניו מדרב יוסף דלמא מש"ה לא קיבל עליו רב יוסף הנשיאות ברישא משום דרב יוסף היה יודע שבודאי ימלוך תרין שנין משום דא"ל כלדאי מלכת תרתין שנין ולכך לא קיבל עליו הנשיאות ברישא דהיה יודע שע"כ צריך לחיות הנך שנין דמלך רבה כדי שימלוך הנך תרי שנין שהיה במזלו כדאמרינן אצל ר"א בן עזריא דאמר לשתמש אינש בכסא דמוקרי ולמחר ליתבר ולא לידחה השעה:

אבל נלע"ד לתרץ בדרך הפשוט דהנה יש לדקדק למה ליה להגמרא להביא סיומא דמלתא כל הנך שני דמלך רבה אפילו אומנא לביתיה לא קרא דהוא לכאור' אך למותר אך נראה לומר ע"ד דאיתא בעין יעקב בהכותב במסכת הוריות דמקשה על מה שפירש"י דאפילו אומנא לביתו לא קרא לא נהג שום שררה כל אותן השנים וכשהיה צריך להקיז דם היה הולך לבית הרופא ולא היה שולח לבא אליו וכתב איני יודע מה הענוות הוא שהיה הולך לבית הרופא ולא נהג שום שררה וכי מה הנהגת השררה הוא זה במה שקורא לרופא להקיז דם הלא אפילו הדיוט שבהדיוטת קורא לרופא להקיז דם וכתב שם כמה פירושים על זה וזה חד מנהון דהכי פירושא כל אותן שנים שמלך רבה אפילו אומנא לביתא לא הוי קרא דהקב"ה נתן לו שכר על מה שנהג ענוות שלא רצה לקבל הנשיאות ברישא שכל אותן שנים שמלך רבה עשרין ותרתין שנין לא היה צריך לשום רפואות אפילו להקיז דם לא היה צריך א"כ אפשר לומר דלכך מביא הגמרא הך סיומא דלא תקשה הך קושיא שהקשתי לעיל דלמא מש"ה לא קיבל עליו רב יוסף הנשיאות משום דאמרי ליה כלדאי לכך מביא הך סיומא כל הנך שני כו' אפי' אומנא לביתיה לא קרא וא"כ ע"כ מוכח דלא משום דאמרי ליה כלדאי לא רצה לקבל הנשיאות דבאמת לא אשגח על הנך כלדאי רק מחמת הענוות שהיה נדחה מפני השעה לא קיבל הנשיאות דאל"כ למה שילם לו הקב"ה שכר שלא היה צריך לשום רפואה אפי' להקיז דם הא קמי שמיא גליא אלא ע"כ מחמת שהיה נדחה מפני השעה עביד הכי ושילם לו הקב"ה שכרו שלא הפסיד כ"כ שנותיו בכך ואגב שעסוקין אנו באותו ענין אמרתי ג"כ לתרץ עוד קושיא שהקשיתי על גמרא זו ממה שיש להקשות מאותו עמוד ואמר ר' אבין הלוי הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח. דוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. ואמר ר' אבין הלוי הנפטר מן המת אל יאמר לך לשלום אלא לך בשלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך וגו':

והנה קשה לי מנ"ל להגמ' דלעיל דכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו מאבשלום דלמא באמת לאו הכי הוא ואי ממה שנתלה אבשלו' הוא משום שאמר דוד לאבשלום לך בשלום וכנ"ל ונלע"ד לתרץ בהקדם מה שיש לדקדק עוד בגמרא זו דרש"י פי' בד"ה נפטר מן המת וז"ל כשהיו מוליכים ארונות ממקום למקום לקבורה היו מלוים אותו מעיר לעיר וחוזרים אלו ואחרים מלוים אותו משם והלאה והחוזרים קרי נפטרים. וא"כ אפשר לדקדק על מה שאמר ר' אבין הנ"ל דהא ע"כ מ"ש הנפטר מחבירו אל יאמר לו כו' אלא לך לשלום ג"כ פירושו כך שמלוה לחבירו וכשנפטר ממנו אומר לו לך בשלום כפירש"י דה"פ מל' נפטרים וא"כ יש לדקדק לפ"ז הא איתא בגמרא המלוה את חבירו ד' אמות אינו ניזוק באותו דרך וא"כ כיון דפירוש נפטרי' משמע שאותו שליוה קרי נפטר וא"כ למה יאמר לו לך לשלום שהוא ללא צורך כיון שליוה אותו ממילא לא יוזק:

אך י"ל דלהכי אהני אמירת לך לשלום דשם אי' בד"א שהלוי' מועלת כשיודע לאיזה מקום ילך הנלוה ובא"י אינו מועלת ועד"ז פי' ש"ב הרב הגאון מו' אלעזר אב"ד דק"ק אמשטרדם ז"ל על הפסוק הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם כו' וישלחו מעמק חברון כו' נלכה דותינה דהא קשה דהא יעקב היה יודע שאחיו היה שונאים ליוסף א"כ איך שלחו לאחיו אך צ"ל דיעקב לא היה חושש לזה שליווה יעקב ליוסף וא"כ אינו ניזוק באותו דרך אך קשה למה באמת ניזוק יוסף ולא הועיל לו הלוויה וצ"ל דלכך לא הועיל לו הלוויה משום שאחיו הלכו לדותן וז"פ הפסוק הלא אחיך רועים בשכם וא"כ יודע אני האיך הם רועים ויועיל לך הלוייה ואין לך לירא מהם אבל השבטים הבינו זאת והלכו לדותן כדי שלא יועיל לו לווית אביהם וכנ"ל ודפח"ח וא"כ י"ל דאמירת לך לשלום מועיל אף שיצטרך לילך למקום אחר ולא יועיל הלוויה עכ"פ יועיל אמירת לך לשלום שיצליח בדרכו:

או יאמר דהלוויה אינו מועיל רק שלא יוזק באותו דרך אבל גם לא יצליח אבל אמירת לך לשלום מועיל האיך שייך לומר ח"ו שדהמע"ה ישנא לבנו לאבשלום ויאמר לו לך בשלום הא אח"כ הזהיר לכל העם שלא יגעו בנער באבשלום אבל נ"ל לומר דבאמת חלילה לומר כן ומה שאמר לאבשלום לך בשלום לטובה התכוין דהא באמת היה דוד מתיירא אפי' מבניו כדאי' בגמרא דף ז' ע"ב מזמור לדוד קינה לדוד כו' כיון שא"ל הקב"ה כו' מתוך ביתך היה עצב אמר שמא עבד או ממזר כו' כיון דחזי לאבשלום שמח מש"ה אמר מזמור כו' והעולם מקשין מה זו שמחה שהיה לדוד כשראה לאבשלום הא עדיין הוא בספק שמא ממזר ח"ו הוא עיי"ש:

נמצא היוצא מזה דדוד היה מתיירא אפילו מבניו דשמא הוא ספק ממזר וא"כ ע"כ כשהיה א' מבני ביתו נפטר ממנו לא היה אומר לשום א' מהם לך לשלום דהיה מתיירא שמא בדעתו למרוד בו בעסק המלוכה ויצליחו לכך ג"כ לאבשלום לא אמר הכי ואם נפשך לומר דעכ"פ למה לא ליוה דהמע"ה לאבשלום להצילו עכ"פ מהיזק הדרך דהא לא כתיב שלוח דבכ"מ שלוח הוא לויה אך צ"ל דהא אבשלום גנב לב אביו שאמר לאביו אלכה נא ואשלם נדרי אשר נדרתי לה' בחברון וגו' נמצא לפי דבריו של אבשלום היה שליח מצוה ואינו ניזק באותו דרך ולכך לא היה צריך ללווי' וא"כ לא אכפת ליה לדוד במה שאמר לבנו לך בשלום דהא אם ילך לחברון כמ"ש לאביו לשלם נדריו ע"כ לא יוזק ואי בדעתו על המלוכה לא יצליח אך קשה א"כ לא היה לו לדוד לומר כלל אפילו לך בשלום דהא ממילא לא יצליח אם לא יאמר לו לך לשלום אלא ע"כ מוכח מזה דכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וצריך למות וא"כ היה מתיירא דלמא יהיה בדעתו על המלוכה לדחוק את השעה למלוך וא"כ ע"כ ימות באותו דרך ועל זה היה צריך לברך אותו במ"ש לו לך בשלום כדי שיבא אל קבורת אבותיו בשלום דוגמא למ"ש הקב"ה לאברהם ואתה תבא אל אבותיך בשלום. ואם יש לפקפק ע"ז מה שלום הוא זה שנתלה ותקעו ג' שבטים בלבו כדמק' במ"ק דף כ"ח ע"ב כתיב ביה ביאשיהו לכן הנני אסיפך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום כו' וכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו ואר"י אמר רב שעשאוהו ככברה וא"כ מאי שלום איכא ומשני כו' שלא חרב בהמ"ק בימיו כו' ובצדקיה כתיב נמי בשלום במה שמת נבוכדנצר בימיו עי"ש וק"ל. שבת דף ב יציאות השבת שתים שהן ד' כו' כיצד העני עומד בחוץ ובעה"ב בפנים כו' תוס' ד"ה פשט בעה"ב תימא לר"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה"ב וכן בריש שבועות דמפרש בגמ' ב' דעני ודבעה"ב. מה שייך לקרותו שתי' מה לי עני ומה לי עשיר: ונראה לר"י כו' משום דהוצאה מלאכה גרוע' היא כו' ולא הוי גמרינן דעני מדבעה"ב וכו' ותדע מדאיצטריך תרי קראי גבי הוצאה כדנפקא לן בריש פ' הזור' דף צ"ו מויכלא העם מהביא וכו' ומאל יצא איש ממקומו כו' והיינו משום דמלאכה גרוע' היא איצטריך ב' קראי כו' ע"ש מקשה מהרש"א הוי מצי למימר. תדע מדאיצטריך כלל קרא להוצאה אע"ג דהוי במשכן ולשאר מלאכות לא בעינן קרא אלא כל דהוי במשכן כו'. ונלע"ד לתרץ קושיא הנ"ל והסיגנון הוא דאי משום דאיצטריך קרא בהוצאה וגם שהיה במשכן לא היה מוכח דהוצאה מלאכה גרוע הוא רק מכח דכתיב ב' קראי מוכח שפיר דמלאכה גרוע היא דבתוספות הנ"ל בסוף הדיבור איתא דהכנסה היתה במשכן כו' ומקשה תוס' כיון דהכנסה היה במשכן מה צריך לקמן בהזורק לפרושי דסברא היא מה לי עיולי ומה לי אפוקי כו' וי"ל דאיצטריך הך סברא להכנסה דבעה"ב דלא הוי במשכן, דהא העלו קרשים כו' היינו הכנסה דעני כו' ומקשין עוד כיון דאיכא סברא אמאי איצטריך בבמה טומנין למימר דהכנסה היתה במשכן כו' איידי דבעי למיתני הם הורידו כו' אע"ג דהוצאה נפקא לי' מקרא בהדיא איצטריך למתני שהיתה במשכן ברישא בברייתא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן ואם לא היה מוצא הוצאה במשכן הייתי מחייב בכל מלאכות הדומות למלאכה גמורה אע"פ שלא היה במשכן כמו בהוצאה כו', א"כ מוכח מהכא דיש עוד מלאכות גמורות שהיה בדין שיהיו חייבים עליהם בשבת. רק משום שלא היה במשכן אין חייבין עליהם:

ותו איתא בהזורק דף צ"ו ע"ב ולר"ש בן אלעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה תולדה. ומשני הך דהוי במשכן חשיבא קרי ליה אב כו' אי נמי הך דכתיבא קרי ליה אב כו' עיי"ש:

ובתוס' ד"ה הך דהוי במשכן כו'. ולפי זה יש מלאכות דהוי במשכן כגון המנכש ומשקה זרעים דלא חשיבי ולא הוי אבות כו' ע"ש:

ואיתא עוד שם בתו' בד"ה אי נמי הך דכתיבא כו' הך לישנא לא איצטריך אלא משום הוצאה ע"כ וצריך ליתן טעם למה איצטריך האי לישנא דאי נמי משום הוצאה על כרחך צריך לומר משום דהוצאה מלאכה גרוע ולא חשיבא ע"ש וא"כ אי לא הוי כתיב קרא גבי הוצאה הוי אמינא אם איתא לטעם זה מפני שהוצאה היתה במשכן לכך חייבים עליה אם כן הוא הדין למנכש ומשקה זרעים שהיה גם כן במשכן היה בדין שיהא חייבים עליהם גם כן ולחשוב בתוך המ"ט מלאכות רק משום דהוצאה כתיבא בקרא וגם היתה במשכן לכך חייבים עליה אם כן הנך דלא כתיבי ולא היו חשובין ג"כ במשכן אין חושבין בכלל המ"ט מלאכות והשתא יתורץ שפיר קושית מהרש"א הנ"ל וע"כ משום דכתיב תרי קראי בהוצאה מוכח שמלאכה גרוע היא אבל אי לא הוה כתיב רק חד קרא לא הוי מוכח מידי דאיצטריך קרא לגופא דבקרא לחוד לא סגי דלחייב עליה בשבת ולהוי אב מלאכה ואם כן קשה הא יש כמה מלאכות גמורות אם כן יהיו חייבים עליהם ויחשובו גם כן בתוך האבות מלאכות כדאי' סברא זו בתוספות בד"ה פשט בעה"ב כו' ע"ש ואם היה מחייב בהוצאה משום שהיתה במשכן לחוד בלא קרא היה קשה א"כ גם במנכש ומשקה זרעים נמי לחייב עליהם כדאיתא בהתו' פ' הזורק כנ"ל אבל השתא דכתיב ב' קראי בהוצאה וגם שהיה במשכן מוכח שפיר דמלאכה גרוע היא:

ברמב"ם פ"ד מה' חנוכה וז"ל מותר להדליק נר חנוכ' מנר חנוכה: וכתב הראב"ד אמר אברהם על ידי קינסא עכ"ל וכתב הכסף משנה. וז"ל שם אמר שמואל מדליקין מנר לנר ורבה עביד כוותיה ומש"ה פסק הלכת' כוותי' דשמואל אע"ג דרב פליג עליו ע"כ ומשמע מלשונו דקאמר אע"ג דרב פליג עלי' משמע שהיה בדין שיהיה הלכה כרב:

וקשה לע"נד דמנ"ל להרב הכ"מ שהרמב"ם פסק כשמואל כיון דקי"ל בכ"מ הלכה כרב לגבי שמואל והנה כאשר אציע פלוגתייהו בגמרא אפשר לומר דהרמב"ם פסק הלכתא אליבא דרב דהנה בגמרא דף כ"ב ע"א איתא רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין מנר לנר כו' יתיב האי מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משו' ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו ליה טעמא דרב משום אכחושי מצוה מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא למ"ד משום בזוי מצוה מדליק כו' נמצא אי אמרינן דטעמא דרב משו' אכחושי מצוה ופליג שמואל עליה דרב ואמר דמדליקין מנר לנר אבל ע"י קינסא אפשר לומר דשמואל מודה דאסור או אפשר לומר דלא פליג כיון דלית ליה ביזוי מצוה כו' ואי אמרינן דטעמא דרב משום ביזוי מצוה א"כ לרב מדליקי משרגא לשרגא אבל לא בקינסא ואתא שמואל לאפלוגו עליה דרב ומתיר אפילו ע"י קינסא. דלית ליה ביזוי מצוה וא"כ להכסף משנה דס"ל דהרמב"ם פסק כשמואל צ"ל דהרמב"ם ס"ל דטעמא דרב הוא משום אכחושי מצוה וא"כ לרב אסור להדליק מנר לנר וא"כ הרמב"ם שפסק דמותר להדליק מנר לנר ע"כ פסק אליבא דשמואל אכ"ק מנ"ל הא אם דהרמב"ם ס"ל כמ"ד דטעמא דרב משום ביזוי מצוה וא"כ לרב ג"כ הותר להדליק מנר לנר ולשמואל אפי' בקינסא מותר ופסק הרמב"ם כרב דדוקא מנר לנר מותר:

ונלע"ד לתרץ דהרב הכ"מ הוכיח בצחות לשונו שהרמב"ם לא מצי סבר כמ"ד משום בזוי מצוה וע"כ ס"ל משום אכחושי מצוה וא"כ לרב אפי' מנר לנר נמי אסור וא"כ ע"כ אזלא פסקו אליבא דשמואל דהא יש לדקדק בדברי הרמב"ם למה לי יתור לשון מותר. להדליק נר חנוכה מנר חנוכה הל"ל סתמא מותר להדליק מנר לנר כדאיתא ל' זה בגמר' ג"כ אך יש לומר דהרמב"ם אתי לאשמעינן ביתור לשון דאי לא הוי אמר מדליקין מנר חנוכה לנר חנוכה ה"א דדוקא גבי שאר נרות של מצוה דהיינו של שבת ושל בהכ"נ בהאי מדליקין מנר לנר אבל לא נר חנוכה מנר חנוכה ולא שאר נר מצוה מנר חנוכה דה"א דהרמב"ם סבירא לי' דטעמא דרב משום אכחושי מצוה והנה רש"י פי' באכחושי מצוה דמחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב עצת מלחלוחית שמנו. ואם כן הייתי אומר דמדליקין חדא מחברתא ואי משום אכחושי הא בהו לא שייך טעמא דאכחושי מצוה דהא שתיהם של מצוה הם ואי מכחיש חדא משמין לחברתה ולא עביד אסורא אבל גבי נר חנוכה דמצרכינן בה שיעורא כדאיתא בגמרא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה הרגל מן השוק ובמסקנא דגמרא דלשיעורא קאמר אע"ג דהאי לשיעורא הוא א"נ בגמרא ואם כן אפשר לומר דלא מוסכמות היא דהא אפשר לומר כתירוץ הראשון דאי לא אדליק מדליק עד האי שעתא ז"א דהא הרמב"ם פסק כשני הפירושים וז"ל שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה:

עבר זמן זה ולא הדליק אינו מדליק וצריך שיתן שמן להנר כדי שתהא דולקות והולכות עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל:

נמצא שפסק הרמב"ם כשני הפירושים וא"כ חזינין להרמב"ם דלדידיה הם מוסכמים שני הפירושים אליבא דהלכתא וא"כ מוכח דבנר חנוכה צריך שיעור המפורש לעיל דהיינו חצי שע' ויתר מכשיעור אי אפשר ליתן כדאיתא סברא זו ברמ"א וכ"כ הדרכי משה וז"ל וכתב בהגהת סמ"ק פי' ר"ש דגם עכשיו מצריך פתילות ארוכו' עכ"ל ובקובץ א' מצאתי כתוב דבזמן הזה אין שיעור לנר חנוכ' ומהאי טעמא אמר שמי שרוצה ליקח נרות קטנים אע"פ שאין דולקים רק זמן מועט ע"ש ונראה דאף הר"ש לא מצריך פתילו' ארוכות אלא כשיעורן ולאפוקי מדעתו זה מצאתי כו' ע"ש וז"ל ודלא כרבים שנהגו לעשות נרות שדולקים עד חצי הלילה והוא ללא צורך וגם אין בו הידור מצוה דהא לאחר שיעורן יהא מותר בהנאה כו' ואין ראיה מנרות חנוכה של בהכ"נ שמנהג לעשותם גדולים דשאני התם דאיכא מצוה להדליק נרות כל היום עכ"ל:

נמצא לפנינו דאסור ליתן בנר חנוכה שמן יותר מכשיעור דאין בו הידור מצוה ופחות מכשיעור נמי אסור רק כשיעור חצי שעה ה"ל. ואם כן ה"א אי הוי כתב הרמב"ם סתמא מדליקין מנר לנר דהרמב"ם לא איירי רק דווקא בשאר מצות כמש"ל אבל בנר חנוכה הייתי אומר דאסור להדליק מנר חנוכה לנר חנוכה דטעמא משום אכחושי מצוה ונמצא כשמדליק חדא מחברת' שואב שמנונית ופוחת חדא מכשיעור וגם בזו שהדליק לא עביד מצוה שהוסיף על השיעור ואין בו הידור מצוה. ומחמת זה הייתי צריך לחלק ולומר דהרמב"ם איירי דווקא בשאר נרות של מצוה ובנר חנוכה אסור להדליק חדא מחברתה והיה סובר כרב ולא כשמואל לכך הוסיף בלשונו הזך האי מלת נר חנוכה מנר חנוכה להורות דס"ל כשמואל דלית ביה משום אכחושי מצוה בזה שמדליק חדא מחברתה ולא שואב שמנונית כלל ואם כן לפי זה נ"ל מותר להדליק נר חנוכה מחברתה דלא קא מכחיש המצוה במה שדולק חדא מחברתה דלא שואב כלל נמצא דממלת נר חנוכה הוכיח עצמו הרב הכ"מ שהרב רמב"ם ע"כ לא ס"ל כמ"ד דטעמא משום בזוי מצוה דאל"כ קשה קושיא ראשונה דלמה לי האי יתור לשון דמלת נר חנוכה דהא אי אמרינן דטעמא משום בזוי מצוה אין חילוק בין שאר נרות דמצוה לנר חנוכה דמאי אולמא האי מהאי, וא"כ קשה דהל"ל להרמב"ם סתמא מותר להדליק מנר לנר דמאי אתי למטעי וע"כ מדאמר מלת נר חנוכה ע"כ ס"ל כמ"ד משום אכחושי מצוה ואם כן אתי למטעי אי הוי כתב סתמא והייתי מחלק בין נרות חנוכה לשאר נרות של מצוה כנ"ל והייתי אומר דהרמב"ם סבירא ליה כרב לכך כתב הך יתורא דמלת חנוכה להורות דהרמב"ם ס"ל כשמואל ומותר להדליק נר חנוכה מחברתה דלא קמכחש מצוה הוא במה שמדליק ואין חילוק בין נר חנוכה לשאר נרות רק אי לא הוי כתב מלת חנוכה הייתי יוכל לטעות כמש"ל וא"כ בזה צדקו יחדיו הרמב"ם ז"ל והכ"מ ז"ל וק"ל ודברים כנים הם:

תוכן העניינים

ירח האיתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה