ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב
יומא · דף יב:
אמר ר' אבוהו בן זוטרתי אמר ר' יהודא בר זבידא בקשו לקבוע פ' בלק בפרשת קריאת שמע ומפני מה לא קבעוהו משום טורח הצבור:
ופריך מ"ט אלימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים.
אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולימא האי פסוקא ותו לא: גמירי כל פרשה דפסקיה משה רבינו פסקינין כו' ע"ש. והנה רבו הדקדוקים בזה הגמרא חדא במה שסיים למלתיה ומפני מה לא קבעוה כו' והדר פריך מ"ט כו' אע"ג דבפלוגתא דתנאי אמרינן סברא זו נטר ליה עד דסיים למלתיה והדר פליג עליה. מכל מקום בגמרא לא אשכחן סברא זו:
ותו במאי דפריך אילימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פ' רבית כו'. האי לשון לימא הוא תמוה דהא המקשן מקשה על הה"א שבקשו לקבוע לא הוה ליה להקשות בזה הלשון לימא וכו'. תו קשה דהוי ליה להמקשן להקשות בלא זו הך קושיא לימא פ' דכתיב ביה יציאת מצרים דהא אכתי לא אסיק אדעתיה דלהכי קבעו פ' ציצית משום דאית ביה חמשה דברים דהא פריך בתר הכי פ' ציצית מפני מה קבעוהו רק דהוי אמינא דמשום יציאת מצרים לחוד קבעוהו וקאמר בקשו לקבוע פ' בלק כו' וא"כ הוי ליה להקשות אי משום יציאת מצרים לימא פ' רבית ופ' משקלות ולמה תולה הקושיא במה שבקשו לקבוע פ' בלק בק"ש ותו קשה דפריך ולימא האי פסוקא. ותו לא הוי ליה למפרך הך קושיא תכף כשאמר אי לימא משום דכתיב בה. אל מוציאם ממצרים הוי ליה למפרך ולימא האי פסוקא ותו לא ולמה המתין למפרך הך קושיא דוקא הכא אהך קרא דכרע שכב:
ונלע"ד לתרץ בדרך הפשוט לפום ריהט' בלימוד השיעור גמרא הנ"ל דהנה נדקדק עוד בגמ' זו ומתוך קושיא זו יתורצו כל הקושיות הנ"ל דהא יש להקשות עוד מאי פריך אלימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פ' רבית כו' דכתיב בהם נמי יציאת מצרים והוא תמוה דהא ע"כ לא מצי למימר דהקושיא אזלא דלימא ג"כ פ' רבית ופ' משקלות וגם פ' בלק ופ' ציצית משום דכתיב בהם יציאת מצרים דאטו כל אמת אמת תפסי להאי כדאמר רבה כו', וא"כ ה"נ דאטו כל יציאת מצרים דכתיבא בתורה יצטרך לומר בכל ק"ש ומשום דצריך לאדכורי יצ"מ ואם נפשך לומר למה נאמר פ' שמע ופ' והיה אם שמוע משום דכתיב בהו בשכבך ובקומך ואטו כל היכא דכתיב שכיבה כו' וכנ"ל:
הא לא קשיא חדא דאטו משום דכתיב בה שכיבה וקימה אמרינן פ' והיה אם שמוע רק משום דכתיב בה עול מצות ויקבל עליו עול מלכות שמים והדר עול מצות ועוד אפשר לומר דאף אם נימא דמשום דכתיב בה שכיבה וקימה אמרינן לפרשת והיה אם שמוע לא קשה מידי די"ל משום דפ' שמע נאמרה בל' יחיד ופ' והיה אם שמוע נאמרה בל' רבים וכדאיתא סברא זו בתוספ' בד"ה למה קדמה כו' ע"ש אבל בכל יציאת מצרי' דכתיבא באורייתא זו בודאי אינו. אלא ע"כ צ"ל דהקושי' אזלא דלימא האי פ' ולא לימא פ' בלק קשה מאי אולמא פ' רבית מפ' בלק או פ' ציצית והי מנייהו מפקת וא"כ לפ"ז אפשר לתרץ דבל"ז לא היה יוכל להקשות לימא פ' רבית ופ' משקלות ולמה אמרינן פ' ציצית דהייתי אומר דאינו קושיא כלל דהי מנייהו מפקת כנ"ל ומאי אולמא פ' רבית מפ' ציצית וא"ת דיש לפנינו איזה סברא שיאמרו פ' רבית בק"ש יותר מפ' ציצית דפ' ציצית אינה נוהגת אלא ביום אבל לא בלילה ותנינא ערבית אמרי במערבא דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת ומדלגין כול' ענינא דפ' ציצית משום דאינה נוהגת בלילה על זה נוכל לומר דאפ"ה מוטב שיאמרו פ' ציצית בדילוג משיאמרו פ' רבית או פ' משקלות דהא איתא שם במסקנא חייא בר רב אומר אמר אני ה' אלהיכם אומר אמת. לא אמר אני ה' אלהיכם אינו אומר אמת והטעם איתא על זה בספר ווי העמודים עמוד האמ' וז"ל וכן רמז דבר אל ב"י ואמרת וגו' אני ה' אלהיכם ושמא יאמרו ח"ו ב' רשויות לכן צוה לסמוך לאלו ב' שמות מלת אמת להתווד' כי הוא אחד ואין שני לו ונכון הוא ע"ש ממוצא הדבר הזה נמצ' דדוקא כשאמר אני ה' אלהיכם תקנו לומר אמת ואי לאו אין אומר אמת ואיתא שם בגמ' אמר רבה בר חנינא סבא משמי' דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילו' וכן איתא ברמב"ם פיסקא זו להלכה וע"ש בכ"מ שמביא שם דעות מחולקות וכתב שם ואני אומר כו' דאפילו ידי ק"ש לא יצא ופשיטא דאינו יוציא י"ח הברכות ע"ש:
והנה בהנך פ' רבי' ופ' משקלות לא כתיבא הנך ב' שמות דאני ה' אלהיכם בסיומ' דפ' וא"כ כשהיו קובעין הנך ב' פרשיות בק"ש. לא היה יכול לומר אמת וא"כ לא היה יוצא י"ח ק"ש כראוי בשום פעם לכך קבעו פ' ציצית בק"ש כדי שיאמר אמת ולפ"ז לא היה יכול להקשות בל"ז הך קושיא דלימא פ' רבית או פ' משקולות שהייתי אומר כנ"ל דטוב לקבוע פ' ציצית. כדי שיאמרו אמת ואע"פ שאינה נוהגת בלילה ומשיאמר פ' רבית ולא יצא י"ח ק"ש כנ"ל. אבל השתא דאמר רב יהודא שבקשו לקבוע פ' בלק בק"ש ואכ"ק מאי אולמא פ' בלק מפ' ציצית והי מנייהו מפקת וע"כ צ"ל דפ' ציצית אינו נוהגת בלילה כנ"ל אבל פ' בלק יוכל לאמרו אף בלילה ואכ"ק הא לא יוכל לומר אמת וא"כ למה בקשו לקבוע פ' בלק הא בלאו האי טעמא משום טרחא דצבורא לא מצינן למימר פ' בלק בק"ש דלא יצא י"ח ק"ש וכנ"ל וע"כ צ"ל מדאמר האי טעמא דטורח הצבור מוכח דס"ל לאנשי כנסת הגדולה כסברת הרמ"ך שהביא בכ"מ דאמר שיוצא י"ח ק"ש כראוי אף אם לא אמר אמת דלא גרע מאם קרא ק"ש בלא ברכה. כלל דיוצא י"ח ע"ש רק שמהאי טעמא דטורח הצבור לא קבעוה לפ' בק"ש וא"כ אפשר לומר דהכי פריך המקשן תינח פ' בלק דלא מצינן למימר משום טרחא דצבורא אבל קשה דלימא פ' רבית ופ' משקלות מטעמים דלעיל כדי שיוכלו לאמרו בשלימות אף בלילה וליכא ג"כ טירחא ה"ל וא"כ אפשר לומר דלכך מקשה בלשון לימא לשון עתיד דהקושיא מפ' רבית אזלא אליבא דאמת משום טעמים ה"ל וגם לית ביה טורח הצבור וראיה לזו דהקושיא אזלא משום בה טורח ואליבא דאמת ולאו כפשיטות על ההוי אמינא דהא יש. לדקדק על המקשין למה פריך לימא פ' רבית ופ' משקולות ונקיט פ' רבית ברישא והדר פ' משקולות ק' הא פ' משקולות כתיב בפ' קדושי' ופ' רבית בפ' בהר ולמה הקדים המאוחר אבל תיפק דק ואשכח כי כדברי כן הוא דלהכי פריך מפ' רבית ברישא משום דפ' רבית היא קטנה מפ' משקולות ומפ' ציצית דאינה רק ארבעה פסוקים ולכך מקשה ממה שפשוט יותר דליכא טורח צבור וכנ"ל והדר מפ' משקולות דגם היא שוה לפ' ציצית וכנ"ל כדי שיוכל לאמרה בלילה ולדבריו דר' יהודא ס"ל כדעת הרמ"ך הנ"ל פריך הך קושיא והשתא נבא לביאור קושיא דלימא האי פסוקא דכרע שכב כארי כו' ותו לא דקשה למה לא מקשה תכף על מה דאמר אי לימא משום דכתיב אל מוציאם ממצרים לימא האי פסוקא כנ"ל רק בתחלה נבין קושית הגמרא בדף י"ד ע"ב דפריך שם על הך דאמר רב שמואל במערבא אמרי ערבית דבר אל בני ישראל אני ה' אלהיכם אמת ופריך הגמ' והא בעי לאדכורי יציאת מצרים ומשני דאמר הכי מודים אנחנו לך כנ"ל ע"ש דיש לדקדק אימא דאומר דבר אל ב"י אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו' וא"כ מזכיר ג"כ יציאת מצרי' בק"ש וגם על בני מערבא ג"כ צריך ליתן טעם למה באמת לא תקנוהו כך לומר כל הפסוק כנ"ל ואפשר לומר ע"ד דאית' ברש"י בחומש פ' שלח בפ' ציצית אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכ' גזרותי דבר אחר למה נאמר גבי יציאת מצרים אני ה' אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור כו' אני עתיד להבחין ולפרוע להתולה קלא אילן בבגדיו ואמר תכלת הוא וכן היא בכל התורה בכ"מ יציאת מצרים הוא עולה על מה שכתוב בפרשה שע"י כך צריך אתה לקבל מצוה זו וא"כ אפשר דלכך לא תקנוהו בני מערבא לומר כל הפסוק ולהזכיר יציאת מצרי' דא"כ מה הועילו בני מערבא בתקנתן דהא אם. יאמר כל הפסוק כדי להזכיר יצי"מ הוא מזכיר ג"כ חיוב הציצית וכנ"ל לכך לא אמרו בני מערבא כל הפסוק עם יצי"מ והשתא פריך המקשה שפיר והא בעי לאדכורי יצ"מ ומשני דאמר בתר הכי מודים כו' והשתא יבואר ג"כ קושיא זו דבל"ז על הא דהיה רוצה לומר דמש"ה בקשו לקבוע פ' בלק משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לא הוי מצי למפרך ולימא הך פסוקא ותו לא דהנה רש"י ז"ל בחומש פי' על הפסוק אל מוציאם ממצרים אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים לא יצא מעצמו אלא האלהי' הוציאם והוא ג"כ הגדולה הזאת הכתובה בקרא וירם מאגג מלכו כו' וא"כ אפשר לומר דלכך לא הוי מצי למפרך ולימא האי פסוקא ותו לא דהא לפי פירש"י היא תשובה על דברי בלק שאמר הנה עם יצא ממצרים וא"כ יהיה צריך להזכיר גם דברי בלק וכל הענין ואח"כ קרא דאל מוציאם דהא עלה קאי לכך לא יכול להקשות מידי אבל אקרא דכרע שכב כארי כו' פריך שפיר דנימא האי פסוקא ותו לא. ומשני כל פסוק וכו'. ואגב יתורץ ג"כ מה שהקשה אח"כ פ' ציצית מפני מה קבעוה ולכאורה הוא תמוה דמה שייכות הוא לכאן אבל לפמש"ל אין בו ריח קושיא דהא קושיא ראשונה במקומה עומדת לפי האמת דלימא פ' רבית ופ' משקולות דליכא טרחא דצבורא וגם משום האי טעמא דפ' ציצית אינה נוהגת רק ביום ואינו יכול לאומר' בלילה אבל פ' רבית ופ' משקולות יכול לאומרה היטב בלילה לכך מקשה שפיר פ' ציצית מפני מה קבעוהו ומשני משום שיש בה חמשה דברים ע"ש ודו"ק: