אור ברסלב
ירח האיתנים חולין › דף יג:

ירח האיתנים· רבי אברהם הכהן רפפורט מבאהסלאב

חולין · דף יג:

דף ד:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין מינים באומות למאי אלימא לשחיט' השתא שחיטת מין דישראל אמרת אסירא דנכרי' מבעיא אלא למורידין השתא דישראל מורידין דנכרים מבעיא אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהם קרבן דתניא מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות:. ממאי דלמא ה"ק מישראל מצדיקי קבל מרשיעי לא קבל. אבל באומות העולם כלל כלל לא:

לא ס"ד דתניא איש מה ת"ל איש איש לרבות שנודרים הנכרים נדרים ונדבות כישראל תוספות ד"ה אבל באומות העולם כלל כלל לא וא"ת אם כן לשתוק קרא מניה דמה"ת דמקבלין הא איצטריך איש איש לרבינהו. וי"ל דמ"מ ס"ד דמצדיקי אומות העולם נקבל להכי אתי קרא דמכם למעטינהו לגמרי. וקשה לענ"ד הא כיון דסברא חיצונה היא אפילו אי לא הוי קרא כלל לא איש איש ולא מכם הוי אמרינן דמצדיקי אומות העולם נקבל ומרשיעי אומות העולם לא נקבל אם כן קשה ל"ל מכם להורות דבכם חלקתי ולא באומות ומותר לקבל אפילו מרשיעי הא ע"כ מדכתיב איש איש לרבינהו ולצדיקי לא איצטריך דסברא חיצונה היא וע"כ אתי רבויא לרשיעי שיהא מותר וא"כ ל"ל מכם. ואח"ז ראיתי במהר"ם ז"ל דמקשה גם כן קושיא זו ושמחתי שכוונתי לדבריו. ונלע"ד לתרץ קושיא זו בהקדם מה שהקשיתי עוד בקושיא שניה של תוספות הנ"ל וא"ת הא כתיב ומעוך וכתות ונתוק וגו' וכתיב מיד בן נכר לא תקריבו את אלה הא תמימים תקריבו וי"ל דלעולם תמימים נמי לא, ואתא קרא לבעל מומין לעבור עליו בלאו ועשה וקשה לי מאי פריך התוספות על המקשין הא ע"כ דלא ידע אם כן מאי מקשה תוספות אך אפשר לומר. דהא ע"כ לא מצינן למימר דהמקשין לא ידע מהקרא דזה אי אפשר מכח סברא רק מקרא דאיש איש אינו קשה עליו דאפשר לומר כמה דאיתא בכמה מקומות סברא זו דדיברה תורה כלשון בני אדם ולא היה דורש מאיש איש מידי רק דהתרצין משני דאיש איש הוי דרשא:

אבל מקרא הנ"ל דמעוך וכתות כו' את אלה לא תקריבו על כרחך קשה דהאיך לא ידע מקרא הנ"ל דהא אפילו בי רב ידעי קראי ומשני התוספות דה"א דהך קרא אתי לעבור עליו בלאו ועשה אבל באמת קשה לפי המסקנא ל"ל תרי קראי איש איש והך קרא דאת אלה לא תקריבו וכנ"ל וצ"ל דאי הוי כתיב ואת אלה כו' ה"א כתירוץ התוספות לכך כתיב איש איש ואי הוה כתב איש איש ולא הוי כתיב הך קרא דואת אלה לא תקריבו הוי אמינא דאיש איש אתי לריבויי דמותר להקריב אפילו בעלי מומין לכך כתיב ואת אלה לא תקריבו כו':

והשתא מתורצת הך קושייתי דלעיל שפיר דע"כ איצטרך מכם להורות שבכם חלקתי ולא באומות דאי לא הוי כתיב מכם רק דהוי מרבינן מקרא דאיש איש ה"א דלעולם מרשיעי לא תקבל. כסברא חיצונה אבל מצדיקי נקבל ואי קשה א"כ לא איצטרך קרא, דאיש איש כלל דהא מסברא חיצונה ידעינן דלא נקבל רק מצדיקי ה"א דקרא דאיש איש אתי לארויי דמצדיקי או"ה מותר לקבל אפילו בעלי מומין ואי משום הך קרא דואת אלה לא תקריבו דמשמע מניה דאסור להקריב בעלי מומין ה"א דהך קרא אתי לרשיעי דלא נקבל ואי תקשי לך הא מסברא חיצונה ידעינן הך דלא נקבל מהם אפשר לומר כתירוץ התוס' דקרא אתי לעבור עליו בלאו ועשה אבל לעולם מצדיקים נקבל אפילו בעלי מומין ומרשיעי לא נקבל אפילו תמימים לכך אתי מכם להורות דבכם חלקתי ולא באומות ואף מרשיעי תקבל וא"כ ע"כ. השתא לא מצינן למימר דמצדיקי יהא מותר לקבל אפילו בעלי מומין דהא כתיב ואת אלה לא תקריבו ואין לומר דהך קרא אתי לרשיעי דמהיכי תיתי הא תמימים בתרוייהו מקבלין וא"כ שוין הסא"כ מוכח שפיר דבעלי מומין אף מצדיקים לא נקבל וא"כ איצטרך מכם כמו שכתבתי לעיל ודו"ק:

שם בגמרא כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן מלמד שהיו האבנים מריבות זע"ז כל א' אומרת עלי יניח צדיק את ראשו תנא וכולן נבלעו באחת:

ומקשין העולם שהוא תמוה ביותר שמסיים במסקנא בלשון תנא דמשמע דהוא ענין בפ"ע הא עדיין לא סליק תירוציה במאי דמשני שהיו האבנים מריבות זע"ז עד דמשני שנעשו אבן א' כו' ע"ש ונלע"ד בדרך הפשוט דהנה איתא במדרש ויקח מאבני המקום כמה אבנים נטל פליגי בה ר"י ור' נחמיה ורבנן ר"י אומר י"ב אבנים נטל אמר כך גזר הקב"ה שהאבות יעמדו י"ב שבטים אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחזות זה לזה אעמיד ואם לא כו' וכיון שנתאחזו ידע כו' רבי נחמיה אמר שלשה אבנים. נטל אמר אברהם יחד הקב"ה שמו עליו יצחק כו' וכיון ורבנן אמרי שני אבנים נטל אברהם יצא ממנו פסולת ישמעאל כו' ע"ש וח"א עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות כו' והקשה היפ"ת למ"ד י"ב אבנים נטל לידע אם יעמוד י"ב שבטים קשה וכי האחוה גורם הא החלוקה גורם וא"כ הוי ליה ליקח אבן אחת לסימן אם יחלוק לי"ב חלקים יעמיד י"ב שבטים ואם לאו כו' ע"ש מה שתירץ לידע אם יהיה לגוי אחת ונלע"ד לתרץ קושיות היפ"ת בדרך פשוט דע"כ היה צריך ליקח י"ב אבנים לסימן דאפשר לומר שהיה יעקב אבינו מתיירא ליקח אבן א' פן לא יחלוקו משום האי טעמא שיניח צדיק את ראשו עליו ובוודאי לא היו מחלקין אך עדין קשה מה הועיל שלקח י"ב אבנים לסימן מנא ידע שהאחוי היה משום שיעמיד י"ב שבטים דלמא היה האחוי משום שהיו מריבות שיניח עליו ראשו ואם כן עדיין לא הואיל כלום עם הסימן שעשה:

אך אפשר לומר סברא נכונה דבזה היה יעקב אבינו יודע שהיה עשאן האבנים הנ"ל כמין מרזב סביב לראשו. והשתא היה יכול לידע באם שיבלעו כולם באבן התחתון שהיה מונח תחת ראשו ע"כ היה האחוי משום עלי יניח כו' ואם יתאחו ויהיו עומדים כמין מרזב סביב לראשו ע"כ יהיה הטעם משום שיעמיד שבטים והשתא יתורץ בעה"י בטוב טעם ודעת דאפשר לומר דהגמרא מקשה קושיות בעל היפ"ת ז"ל כתיב מאבני המקום והדר כתיב ויקח את האבן דמשמע שהיה לקח מתחלה אבנים רבים כמ"ד י"ב לסימן ואח"כ נעשו אבן אחת הוי ליה לכתוב שלקח אבן אחת והדר ויקח מאבני לידע כשיחלוקו לי"ב אבנים כמו שהקשה היפ"ת וכי האחוי גורם כו' לכך משני מלמד שהיו אבנים מריבות זה עם זה כל אחד אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ואם כן היה יעקב אבינו מתיירא ליקח אבן א' לסימן דע"כ לא יתחלקו משום הך טעמא. אך קשה קושייתי דמה הועיל במה שלקח י"ב אבנים ויתאחו וכנ"ל דלמא יהיה האיחוי משום האי טעמא דעלי יניח כו' לזה משני תנא וכולן נבלעו באחת והכי פירוש באם שהיה האיחוי משום האי טעמא דגמ' היו כולן נבלעין באחת ואם כן היה יכול יעקב ע"ה לעשות סימן טוב וכמש"ל על הקושיא יפה תואר הנ"ל והשתא אתי שפיר מה שאמר בלשון תנא דע"כ הוא ענין בפני עצמו ובא לתרץ קושיא חיצונה שקשה לפי תירוצו של הגמרא וכנ"ל ולא תפתר שהגמרא מקשה בדרך פשוט מפני מה נבלעו ונעשו אבן אחת דאם היה מקשה כך ע"כ לא היה מחלק התירוץ לשנים ולשנות בלשון תנא: והשתא יובן גם כן דקדוק במה שפירש"י בחומש עשאן כמין מרזב כו' מיד נעשו אבן א' ובגמרא תנא בלשון וכולן נבלעו באחת דהוא תמוה ביותר במה ששינה רש"י מלשון הגמרא. אך לפי מה שכתבתי לעיל יתורץ.

בעזה"י דהגמרא תנא באם היה הטעם משום עלי יניח כו' כתירוץ הגמרא היו כולן נבלעין בא' לתרץ הקושיא שהקשיתי מנא ידע יעקב באמת שיעמיד י"ב שבטים וכנ"ל:

אבל באמת שנתאחו כמין מרזב לידע שיעמיד י"ב שבטים ואם כן פירש"י שפיר מיד נעשו אבן א' ונשארו כמין מרזב סביב ראשו ודו"ק:

תוכן העניינים

ירח האיתנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה