יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה א · פרק ז
כל הדברים יכולין להעשות. פי' לעשות המופתים והאותות בפרעה ונגד כל ישראל אשר הם נסים לפרקים זה יוכל להעשות. אבל לפרנס עם רב כזה במדבר במשך זמן רב זה דורש נס תמידי בלי הפסק לא האמין משה בנפשו אם יוכל למשול עליהם ולנהלם באופן כזה:
אומה שאהבה נפשי כי ראה בסבלותם ובכה כדאיתא בש"ר פ"א. ונתתי נפשי עליה בהריגת המצרי כדי להציל העשוק מידו:
המד"א ועל שפם יעטה. צ"ל ולא תעטה על שפם מקרא הוא ביחזקאל וממנו ילפינן עטיפת הראש באבל:
ובקעוה ועטה את בגדו. ויוצא ואין מעכב בידו ואינו מפחד מהם להמנע מעטיפת בגדו כן נ"נ יעטה כל שאר מצרים ויבוא בשלום ואין מכלים ומעכב בידו:
מה אני משיבן. דאע"ג דהוא לא גרם רעתם כסיפא ליה מלתא שנאבדו בהיותם במשמרתו:
איכה תרעה בימי מלכיות כו'. פירוש הדברים כי אם משה הכניסם לא"י לא היו גולין כדאיתא בתנחומא פ' ואתחנן ועתה כיון שהגיע ימי למות ואחר יביאם אל הארץ הלא יבוא יום כי יגלו. לכן הגידה לי מי ירעם ומי יוציאם ומי יוביאם אז בגלות:
שלא אהיה כלמה. למה הוא דבר תוהו והבל. וכעוטיה יתפרש מלשון גערה והכלמה וז"ש הלא לתהו והבל אהיה מגערת והכלמת האבות על שלא בקשתי על צרכיהם:
טעת מדת הדין. ודריש כעוטיה כמו כטועה בחלוף אתוון. ופירושו שיאמרו כי לא בחטאם נענשו אלא בקוצר כח ה':
אם לא ידעת סופך שיש לך לידע. ודריש התיבת ידעת כאלו היא כפולה. וזה אם לא ידעת מי המה הרועים אשר יקומו אחריך ידעת הלא תדע. וכדאיתא בספרי על פסוק ויראהו ה' את כל הארץ שהראהו פרנסי כל הדורות:
ד"א אם לא תדעי לך היפה בנשים כו'. יש מוחקים הך ד"א כי לפני זה לא דריש כלל על פסוק היפה בנשים. ויש לקיים הגירסא כי לפי הדרשות הראשונות קאי על משה ונקרא בלשון נקבה בשביל תשישות כחו. ולד"א יכנהו בשם נקבה לשבח כי הוא היפה והיקר בין הנביאים: