יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה א · פרק ה
שחורה אני במעשי כו'. בש"ר פ' מ"ט גרסינן אם שחורה למה נאוה וכי יש שחורה נאוה אלא אמרה כנ"י שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי. ופי' הדברים כי לא נמצא שחרות אשר תהיה נאוה בזמן אחד ובענין אחד. ולכן מפרש כי השחרות הוא מצדי והיופי הוא מצד אבותי. שחורה אני בפני עצמי כי בענותנותה ממעטת את עצמה וכמ"ש בפ' כסוי הדם על הפסוק כי אתם המעט מכל העמים ומטעם זה אנכי נאוה וחשוב בעיני הקב"ה:
ד"א שחורה אני במצרים כו'. ולפ"ז בא להגיד כי במקום אשר עותו וחטאו שמה תקנו את המעות. וכן הוא באידך:
בדמייך חיי. נראה דדריש מדכתיב שתי פעמים בדמייך חיי דחד קאי לדם פסח וחד קאי לדם מילה שעל ידן נגאלו. אבל בפר"א איתא מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים בדמיך חיי אמר הקב"ה בזכות דם פסח ודם מילה נגאלו ממצרים ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית משמע דדריש כפל הלשון חד למצרים וחד לעתיד. ואולי דריש דם פסח ודם מילה מדכתיב בדמייך בלשון רבים:
ונאוה אני במדבר בהקמת המשכן. הנה באמת הקמת המשכן היתה לפני המראותם במדבר. ואיך יהיה זה לתקון על זה. ונראה דכן צ"ל ונאוה אני במדבר דכתיב מי זאת עולה מן המדבר שחורה אני במשכן שנאמר בטמאם את משכני ונאוה אני בהקמת המשכן. ופירוש הדברים כי כנגד כמה ימרוהו במדבר שכולל חטאים רבים שהיו במדבר. הביא מי זאת עולה מן המדבר כדאמר לקמן עלויה מן המדבר. תורה מן המדבר משכן מן המדבר סנהדרין מן המדבר כהונה מן המדבר כו' וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל זכו בשביל לכתם אחרי במדבר בארץ לא זרועה. וכנגד טומאת המשכן הביא הקמת המשכן וע' בש"ר פמ"ט שאמרו שחורה אני במשכן שנאמר בטמאם את משכני:
שחורה אני במרגלים כו'. ולפ"ז השחרות והיופי הוא גם בזמן אחד. ופירושו כי השחרות איננה מתפשטת בישראל בכל מקום ובכל צד אבל עוד יש מקום וצד אשר היופי שם:
אם בשחורים שלי כך כו'. זה צ"ל אחר מה דמייתי מאחאב ויהורם כי עליהם קאי:
בנביאים שלי עאכו"כ. זה דריש מן בנות ירושלים דנביאים נמשלו לנשים כדלקמן גבי היפה בנשים:
מדבר באחאב. שאע"פ שהרבה לחטוא מ"מ בסוף עשה תשובה ונכנע ונקרא נאוה:
כמה נתענה כו'. בא להודיע לנו כי אע"ג דתשובה קלה היתה מ"מ גדול הוא כח התשובה ומקרי נאוה. ומ"ש אוכל בשש אולי דורש ממה דכתיב ויצום מלא וי"ו שצם עד סוף שעה הששית ביום:
שחורה אני. בי' השבטים שגלו למרחוק ואינם נמצאים פה עמנו היום. ונאוה אני ביהודה ובנימין הנמצאין עמנו:
אלא בנות ירושלים כו'. ודריש בנות מלשון בינה:
ולהמשיך בנהר אליה כו'. זה דריש ממה דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום כבוד גוים. שלכבודה ימשכו כולם אליה כנהר לשאול בשלומה:
לא מן פרניך. פי' כי התנאי זה שיהיה ירושלים מטרפולין לא היה בין הקב"ה לישראל ורק הוא מתנה ותוספת שלו. ובתנחומא איתא ולא מבריתך לא מפטרמוניא שלך לא נתתים לאברהם בברית בין הבתרים:
שלא ילדה בנים לגיהנם. ולפ"ז נמשך רני עקרה על הכתוב שלפניו ולפושעים יפגיע. ורני עקרה עומד במקום שנים. א' רני עקרה שלא ילדה פושעים אשר בהם יפגיע עונש הגיהנם. ועוד תשמח ותרנן שנראה שלא חלה וילדה ועתה רבים הם בני שוממה ויודע כי חלה ציון וילדה בנים רבים:
נמשלו ישראל כנקבה. בא לתרץ למה כתיב שחורה בל"נ:
מפאת קדים עד פאת ימה דהיינו ממזרח העולם עד מערבו של עולם ועי' בספרי על פסוק ה' בדד ינחנו:
טוענת ופורקת כו'. השעבוד נמשל לעבור שהוא טורח ומשא. והגאולה דומה ללידה:
שצרתן צרת נקבה. כי גם אחרי הפדות תמצא צרה כמו שהנקבה תתעבר אחרי הלידה. ולכן אמר שירה בל"נ ואע"ג דהשירה נאמרת על התשועה ולא על הצרה. אך לרמז שתבוא עוד צרה נאמרה שירה בל"נ. ובמכילתא איתא כל השירות כלן קרואות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היו אחריהן שעבוד. אבל התשועה העתידה שאין אחריה שעבוד לכך קרואה בל"ז. ולפ"ז התשועה עצמה נמשלת לנקבה. וכ"מ בירושלמי דשביעית פרק ששי:
כך ת"ח. ובנות ירושלים המה הת"ח כדדרשינן על פסוק בנות ישראל אל שאול בכינה:
אין להם תכבוסת. כצ"ל וכ"ה בש"ר. ומ"ש יכול אף ישראל כך אין הכוונ' דלישראל ג"כ לא תועיל התשובה והתכבוסת. כי מפורש הוא בתורה ובנביאים אשר התשובה מועלת ותטהרם מעון אבל הכוונה יכול אף ישראל כן שישארו תמיד בשחרותם ולא ישובו עוד לכן אמר כיריעות שלמה דמלתא דפסיקתא היא שישראל יטהרו ובני תשובה נינהו וכן הוא בש"ר כך ישראל אע"פ שהם חוטאין הם שבים ומייתי הכתוב כי ביום הזה יכפר כי ביוה"כ הכל מתוודין על עוונם ושבים לה':
ת"ל כיריעות שלמה. זה הוא אחד מל"ב נתיבות שהאגדה נדרשת בהן. מדבר שהוקש לב' מדות אתה נותן לו כח היפה שבשתיהן. ודריש כיריעות שלמה כמו שמלה ושלמה:
מה יוסף נמכר לאהלי קדר כו'. ודריש כאהלי קדר כנמכר לאהלי קדר. וקנה את קוניו כי קנה את אדמת מצרים ואת בעליהם והמצריים הלא קנו אותו לבסוף מאת המדינים: