יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה א · פרק ד
אלעיקי. ענינו בלי בטחון. ודריש לפ"ז משכני מלשון משכון וערבות כיון שהבנים המה המשכונות והערבות מטעם זה אחריך נרוצה לקבל התורה ולקיימה:
אבותינו ערבים לנו. פי' אחרי כי הצור אשר ממנו חוצבנו קדוש וטהור הוא זה יהיה לנו לבטחון וערבות כי אנחנו לא נעזוב את ארחות אבותינו ונשמע בקול ה'. וכאשר השיב למו כי גם באבות נמצא שמץ עון אמרו כי הנביאים אשר יקומו בכל דור ויוכיחו אותנו על שמירת התורה יהיו לנו לבטחון וערבות כי נשמור את התורה. וענה להם כי גם בין הנביאים נמצאו אנשים אשר פשעו בה'. ואמרו הרי בנינו עורבים אותנו כי נחנכם מנעוריהם בדרך התורה וגם כי יזקינו לא יסורו ממנה. וברא מזכי אבא ויתחשב כאשר האבות ישמרו ג"כ את דרכי ה'. ועוד י"ל כיון דהקב"ה יתפוש את הבנים בעון אבותם הלא יפחדו האבות לסור מדרך התורה:
מי יאמר בשירה לפני ברכו כצ"ל וקאי על מה שדרשו במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל דאפי' עוברין שבמעי אמן אמרו שירה. ולגי' מי יאמר בתורה לפני יתפרש דה"ה במתן תורה אחר שהכירו את ה' מסתמא אמרו ג"כ ברכו כמו שאמרו על הים אבל לא יתפרש מי יאמר בתורה ברכו על הקריאה בתורה דא"כ טוב היה לו לומר מי יקרא בתורה:
כביכול אף אני בשכחה. מי יאמר ברכו את ה' המבורך כצ"ל ולפני ל"ג הכא:
לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה כו'. כדי שזכות למודו תגן עליו שלא ישא עון האב. כיון שזכות התורה מגינה על החוטא פשיטא שתגן על הערב ומביא מן המקרא כי בי ירבו ימיך שהתורה אומרת וכדכתיב לעיל מיניה הלא חכמה תקרא וגו':
ממה שהכנסתיו כו'. ויפרש המקרא משכני משמשכתני והכנסתני לא"י ויש לנו ספוק צרכנו בארץ לכן אחריך נרוצה לעבדך ולעשות רצונך ול"ג בדברי ר"י לארעא טבתא דאיתקריאת משכנותא (כן היה לפניו הגירסא בסמ"ך) דזה הוא דברי ריב"ל. ובילקוט גריס הכא דמתיקרי משכנתא ואפשר שמפרש שדירתה יקרה וטובה:
וריב"ל כו' דאיתקריאת מסכנותא. קרוב יותר לגרוס דאתעריאת מסכנותא ופירושו כי שובר ומבטל את המסכנות וכמאמר הכתוב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם:
תדע לך כו'. שלא תאמר כי בשכון השכינה ביניהם תשלוט בהם מדת הדין יותר כשיחטאו וכמאמר הכתוב כי לא אעלה בקרבך פן אכלך לכן מביא כי על זה התאבלו וכן אמר ריב"ל להוטים היו ישראל אחר השכינה:
זין שניתן להם. ע' בשמ"ר פ' מ"ה:
לגנונו לחופתו. כי משנגמר המשכן בכ"ה בכסליו עד ר"ח ניסן היו ישראל מבקשים מתי תבוא השכינה כדאיתא במדבר רבה פי"ג:
לקיים מה שנא' כו'. פי' כי הקב"ה לא יענוש לפושעים רק אם אין לו עוד שום פתחון פה להצדיק נפשו ולכן הראה להם את גדלו כדי שלא יהיה להם עוד פ"פ:
על שנהגת עם שכנותי כו'. ובמה שנהגת עמדי במדת הרחמים ולא בצדקתי וביושר לבבי עשית עמדי החסד הלא הראית לי את חיבתך הגדולה לכן אחריך נרוצה:
רק רע כל היום. ורק הוא מיעוטא דמשמע ביום לבד ולא בלילה ופליג על מה דאמר בב"ר פכ"ו גם בלילה לא שכב לבו קאי על דור המבול:
והנה נותרה בה פליטה. אע"ג דהאי קרא בירושלים כתיב מ"מ מייתי דמצינו שהקב"ה יציל האבות בזכות הצדיקים שיצאו מהם. וכן הציל בזכות זה גם את היו"ד שבטים. ודריש המוצאים בנים ובנות כי הבנים ובנות הצדיקים אשר יצאו מהם בזכותם תנוחמו גם על ארבעת השפטים אשר שלחתי אל ירושלים:
גוי שחייב כרת. הכתוב מיירי בפלשתים דנקראו כרתים כמ"ש ואל נגב הכרתי. אך דורש משום דכתיב שם בקרא כנען ארן פלשתים וע"פ מ"ש והכרתי את כרתים בשביל לשון נופל על לשון. ולכן דורש בכ"מ שנקראו הפלשתים כרתים הוא בשביל לשון כרת:
ובזכות מי ניצל כו'. אע"ג דכתיב שם והאבדתיך מאין יושב. ע"כ הנבואה הזאת נאמרה על עתים רחוקים. ואמר בשביל צדיק אחד כו' זה דורש מהמקרא שם דכתיב והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון ומפרש כי חבל וחלק מהם יהיה לשארית ופליטה. ועל השארית ופליטה הזאת ירעון בית יהודה:
סתר ליה לשבח כו' ומפרש והאבדתיך. אף כי בחטאתם ראויים היו להאבידם מאין יושב ורק בשביל הברית שכרת אבימלך מלך פלשתים עם אברהם תשאר להם פליטה:
עון בית ישראל ויהודה וכו'. בב"ר גרסינן גם הכא ואותן לא נשתייר מהן פליטה ואלו נשתייר מהן פליטה:
לא חלתה יד ליד. פי' משום דסדום לא נגע לעשות מצות לכן לא נשארה להם פלטה. אבל ציון דידיהון נגעו במצות לכן עמדו להם זכות המצות להשאר פלטה. ואע"ג דאמרינן אין עבירה מכבה מצוה וכן אמרו בשוח"ט מז' ס"ב ובשאר מקומות כי הקב"ה לא יקח שוחד מצות לפטור מעונש העבירות ולא יחליף זכות בחובה וחוב בזכות. והיה להם לכלותם ולפרוע להכי המצות לעוה"ב או בחייהם י"ל משום ששכר המצוה הוא נצחי ועונש העבירה הוא זמני. ולכן לטובת האדם לא יחליף מצוה בעבירה וכן להיפך אבל כשהעבירה מחייבת כליה טוב לו לאדם כי ינכה ה' על עבירה זו אחת ממצותיו. ולא תבוא כליה עליו ואפשר לומר עוד כי עיקר עונש סדום היה משום שכפרו בעיקר ובזו מצות ה'. אבל ציון לא כפרה בעיקר ולכן פשטה ידיה לעשות מצות. וחטאתה היתה רק משום תאות היצר לכן לא נענשה בכליה:
שיהיה לברות לו על שבר בת עמי. פי' שבשלו ילדיהן כדי לגמול חסד ולהברות את האבלים. וזה נחשב להם לרחמים ולחסד וע' באיכה רבתי על פסוק ידי נשים רחמניות כו' הבא לא הניחו אותי לפשט ידי בעולמי כיצד היה לאחת ככר אחד וכו' ובמה שכתבנו שם:
מסכינני. לשון סכנה ופי' מתוך שהביאני במקום סכנה ובהיותי בצרה אחריך נרוצה לבקש ישועה. ולעיל דריש מלשון ריש ועוני וכמו"ש שם:
צריך יהודאה לחרובא כו'. עיקר מאמר זה הוא בויק"ר פי"ג ופל"ג על פסוק חרב תאכלו דדריש חרובין תאכלו כדי שתשובו לה' כי בצר לויקרא את ה' ופה מובא להשוות למאמר ר"ע יאה היא מסכנותא:
כערקא סומקא כו'. כרצועה אדומה בצואר סוס הלבן. אשר שתי תועליות יוצאות ממנה. הא' כי תשמור את הסוס שלא יברח ולא ימרוד באדונו. והב' כי תתן לו הוד והדר. כן הצרות לישראל תשמרם שלא יבעטו בה'. וגם כאשר יפדם ה' מכל צרותם תוסיף להם תפארת וגדולה כי על ידם תודע השגחת ה' בארץ. וגם תפארת הוא להם כי המה ישאו ויסבלו את צרותם ובכל זאת דבקים הם בד' אלהים חיים:
ממשכין גדול כו'. זה ע"ד דאמרינן לקמן על פסוק כפלח הרמון בחרבונה העמידה לי צדיקים ובישובה העמידה רשעים. וז"ש הכתוב משכני כאשר תמשכנני ותחריב את ביתך אז אחריך נרוצה. ומפרש חבל חבלנו לך מהוראת לא יחבול ריחים וגו':
הסיע מחטאו של ים. ומפרש משכני על משה כי כאשר הסיעם משה מהים לבוא אל הר סיני לקבל את התורה. ומנה להם את המסעות אשר להם ללכת עד בואם אל המקום הזה. אמרו לו אין אנחנו שמים לב על המסעות האלה כי אחריך נרוצה ונכונים אנחנו ללכת אחריך באיזה מקום שתוליכנו:
אם למקרא למקרא. ומפרש משכני בעניני התורה כי ימשכני אם למקרא אם למשנה כו' נכון אנכי לרוץ אחריך ולא אשים לבי אל הטורח והעמל:
ארבעה נכנסו לפרדס. הכוונה שבאו לה להציץ בהיכלות דעילאה ולהבין במעשה מרכבה. וע"ז צריכין זהירות יתירה. כי לא יטה מני אורח האמונה הישרה. ולא יקל חלילה בכבוד ה' ובן עזאי הציץ וחשב כמו שמטייל בפרדס וזה גרם לו המיתה ועלין נאמר בקרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. פי' אף כי קשה בעיני ה' המותה לחסידיו וב"ע הי' צעיר לימים אבל לא יכול לחיות עוד כי הציץ בכבוד ה' ולא יראני האדם וחי אמר הכתוב. ובן זומא הציץ ונפגע פי' שנטרפה דעתו מהמראות המבהילות אשר ראו עיניו ומביא עליו את הכתוב דבש מצאת וגו' כי גם הדבש מתוק לחיך ובכ"ז המרבה לאכול ממנו ישחית האיסטומכא שלו ויקיא כן החכמה הגבוהה והנשגבה אם יפרוץ את גבוליה יאבד גם את אשר בקרבו ויקיאנו:
אמר עלייהון מיליא. שהיה מסיתם לעזוב את התורה ולעסוק בדרך ארץ שטוב להם לקנות עושר מהתורה:
נכנס בשלום. פי' שהציץ כהוגן וצפה כראוי וחשב הכל בדעת נכונה ובני בהלה ויצא בשלום:
מעשיך יקרבוך. ומפני מעשיו הישרים זכוהו מן השמים כי כל יקר ראתה עינו ולא נבהל ולא ניזק:
אלא מהחדש הזה לכם. עיין בזה בדברנו ביפה תאר בראשית רבה פ"א שם ביארנו הכל:
ויגד לכם את ספרבראשית. מדלא כתיב ויגד לכם את ספר הברית. וכתיב ויגד לכם את הברית ועל הברית לא יפול שרש הגדה. לכן מפרש כמו ויגד לכם את בריאתו. וקאי על מעשה בראשית:
וכי מנין יבוא אליהוא וכו'. שאלו לא נאמרו מסיני מנין היה יכול אליהוא ויחזקאל להגיד תעלומות חכמה אלו אפי' בנבואה. שכל הנביאים קבלו מסיני מה שעתידים להנבא כדאיתא בש"ר פכ"ח אלא שהביאני המלך חדריו בסיני שהגיד תעלומות החכמה מפני חבתן של ישראל ומשם זכו להגלות הדברים לדורות ע"י הנביאים בזמניהם:
ביו"ד לשונות של שמחה נקרא ישראל. נקרא מלשון קריאי מועד ופי' שהוכנו והוזמנו ביו"ד לשונות אלו של שמחה:
כהדא חפיתא. מין דג שמדלגת ושמחה:
כשם שנזדווגתם כו'. אף כי מוכרח היה לגרשה כדי להוליד בנים מ"מ אם הוא היה חפץ לקחת אשה אחרת עליה להוליד בנים והיא נתרצתה לחיות עם צרתה בבית הגירושין לא היה מוכרח לגרשה. ולכן חפץ שתקח חפץ יקר מביתו ולשוב לבית אביה כי לא ידע שתתרצה לחיות בביתו עם אשה אחרת ותסכים אל הגירושין ברצונה. ובמה שלקחה את אישה לבית אביה גלתה דעתה כי הגירושין הוא שלא ברצונה לכן התפלל עליה רשב"י והוא בטח ברחמי ה' שישמע את תפלתו לפקדם כדי שלא יפרדו רעים אהובים כאלו:
והרי דברים ק"ו כו'. אם היא נפקדה מפני חבתה לבעלה כ"ש שישראל יפקדו בשביל שדבקו באהבת ה':
אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה. פי' כי הישועה אשר עליה אנחנו מחכים. איננה בשביל אהבת הממשלה. רק בשביל אהבת המנוחה להתבונן בנפלאות ה' ולאהבהו. וז"ש הכתוב נגילה ונשמחה בך. כי חפצנו הוא רק שנגיל ונשמח בך ולא לתכלית אחרת:
למטרונה שהלך המלך בעלה כו'. במשל הזה בא להגיד לנו כי הישועה אשר עליה אנחנו מצפים לא תבוא בשביל הצלחות מדומיות כי אם להכיר את שמו הגדול וכמ"ש לפני זה:
מאי איכפת לי. אין הכוונה כי לא תשמח כלל בבניה וחתניה. רק כי השמחה לא תהיה שלמה כי אם בבוא בעלה. וכן ציון אף כי תשמח בבניה וכמו שדרשו באגדת שמואל על הפסוק אם הבנים שמחה. וכן תקנו הברכה משמח ציון בבניה. אבל זו לא תהיה חדוה שלמה. ובילקוט גרס בניך מרחוק יבואו והיא אומרת ישמח הר ציון. ובנותיך על צד תאמנה והיא אומרת תגלנה בנות יהודה. ופי' הדברים כי בשמחה זו לא ישמח המקום וערי הפרזי שיתישבו ברבוי הבנים והבנות. אבל ירושלים עצמה שהיא כנסת ישראל לא תשמח כ"כ בזה ולא תשמח רק באמור לה הנה מלכך יבוא לך וזה קאי על מלך הקב"ה. וסוף הפסוק צדיק ונושע ל"ג כי זה נאמר על משיח צדקנו. ומביא את ראש הכתוב הנה מלכך יבוא לך רק לצחות הלשון כי משמעות הכתוב איננו על מלך ה' צבאות:
אם ביום אם בהקב"ה כו'. פי' הדברים אם תבוא השמחה מצד המעשים הנעשים ביום הזה כי המה טובים וישרים. ויען כי כל דברי ה' טוב וישר הוא לכן ישמחו במעשים האלה. ויתפרש לפ"ז הכתוב זה היום עשה ה' לגלות לנו את יושר המצות אשר עשינו לכן נגילה ונשמחה ביום הזה. או כי שמחתם תהיה מצד העבודה שיעבדו את ה' וישמרו את פקודותיו מבלי השקפה על המעשים הטובים. ולפ"ז יתפרש הכתוב זה היום בשביל שעשה ה' לכן נגילה ונשמחה בו כלומר בה' כי אנחנו עבדיו. ובאמת שתי הבחינות האלה טובות הנה. ובכתוב הזה איננו מפורש איזה בחינה טובה מהשניה. ושלמה באמרו נגילה ונשמחה בך פי' לנו כי טובה הבחינה השניה לשמוח באשר אנחנו עבדי ה' ושמרנו מצותיו. מהבחינה הראשונה לשמוח בהמעשים הטובים באשר הם טובים. אף כי היא גם היא בעצמה טובה ויקרה היא עד מאד. ויען כי בין בני אדם יש דעות שונות. יש העובדים את ה' באשר הוא אלהי הארץ. ועליהם אמר כי יאמרו נגילה ונשמחה בך בהקב"ה. ויש העובדים את ה' לתקותי שכר. והמה יאמרו בl בישועתl ובגמולך הyוב אשר תגמול לנו. ויש השומרים מצות ה' באשר הם ישרים ונכונים והמה יאמרו בך בתורתך התמימה והישרה. ויש אשר ישמרו את מצות ה' מפני היראה. פן יחרה אף ה' בהם. והמה יאמרו בך ביראתך כי באמת כל הארבע דרכים האלה טובים וישרים המה אף כי מדרגות מדרגות יש ביניהם:
מיינה של תורה כגון הלכות פסח כו'. כי התורה נמשלה ליין וכדאמר לעיל על פסוק כי טובים דודיך. וז"ש בשביל שאנו דורשים הלכות פסח בפסח אז נזכירה דודיך לזכור את הנפלאות אשר עשית בפסח. וכן בעצרת נחזה את חיבתך ואהבתך אלינו וכן הוא בחג. ומה דאמר כאן הלכות פסח בפסח באמת דיני הפסח והמועדים ללמד לבני ישראל את הדינים הנוהגים בהם צריכים שלשים יום קודם לפסח. וכדאיתא בפסחים פרק ראשון. אבל פה הפירוש במילי דאגדתא בענין הנס וטעם המצוה זה הוא בפסח ובחג דוקא. ויתכן דהכי קאי בקריאת סדר הפרשיות ועמ"ש לקמן על פסוק נאוו לחייך סי' ג':
מיין של אבות. ופי' מן האבות ומקריהם ונסיונותיהם נחזה כמה הם חביבים לפניך. ואת זכותם נזכיר כי יעמוד גם לבניהם אחריהם:
מישרות גדולות. פי' כל מה שעשו היו ביושר לבב ולא הרהרו מעולם אחר מדותיו של הקב"ה וכדאיתא במדרשים:
היה מפסיד כל הראשונים. לכן תלה הדבר בנסיון זה. משא"כ אם לא עמד בנסיונות שלפני זה נח היה מפסיד את השאר. ואין פירושו כי היה מפסיד כל הראשונים ולא נחשבו לו כלל. כי זה לא ניתן להאמר כי המעשים הטובים נחשבים לכל אחד ואחד אף כי באחרונה ירשע אבל פירושו כי היה מפסיד ומאביד בעיני בני אדם את מעלת הנסיונות הראשונות. ורק בנסיון הזה נתפרסמה תכלית אהבתו לה' וכדאיתא בב"ר על פסוק כי עתה ידעתי: