ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן יא
ת"ר המקדש במלוה מקודשת ושוין במכר שקנה ומוקי לה רב דאמר המקדש במלוה אינה מקודשת דלאו במקדש במלוה איירי דא"כ מאי קאמר ושוין במכ' שקנה ואי מלוה להוצאה ניתנ' ואינה מקודש' במכר אמאי קנה אלא בע"כ איירי כגון שאמר התקדשי לי במנ' ונמצ' מנה חס' דינ' פי' נשא' האי דינ' אצלו ובהאי קמפלגי מ"ס כסיפ' לה מילתא למתבעיה ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה. ושוין במכר שקנה דלא כסיפא ליה מילתא למיתבעי ופריך אלא הא דאמ' ר' אלעזר התקדש לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים לימא כתנאי אמרה לשמעתא אמרי מנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למיתבעי' אבל מנה חסר צ"ט לא כסיפא וז"ל הר"ן בפ"ק דקידושין והרב אלפס ז"ל לא כתב זה בהלכות וכן הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון מהלכות אישות לא חלק. וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא דהלכת' כי"א דאמרי מקודשת מדתניא הכא בפרקין התקדשי לי במנה זה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת דאלמא במנה סתם מקודשת אעפ"י דלא נשתייר אלא דינר ולא אמרינן כסיפא לה מילתא למיתבעי ולפיכך לא כתב הרב אלפ' ז"ל ולי נראה מיהו לא איריא דבמנה זה ודאי לא שייך למתני ליה חסר תשעים ותשעה דינר דאי הכא הא ידעי בזה המנה אין כאן ומיהו דחיק שמיה במנה וסברא וקבלה אבל חסר דינר שאין האשה מגורשת בו בהא הוא דאמר שאינה מגורשת בו בהא הוא דאמר דאינה מקודשת ורבותא קמ"ל כד"א דרך מנה להיות חסר לפעמים ממנו דינר וכיון דאמר' במנה זה כמות שהוא קאמ' קמ"ל דלא ולפיכך אין מכאן ראיי' לפסוק כי"א וכן הראב"ד ז"ל פוסק כת"ק אבל מה שהשמיטוהו הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם משום דס"ל שמלוה קונה במכר וכן נרא' מדברי רב אלפס בפ' הזהב וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מכירה כו'. ומעתה כיון דאוקי הך פלוגתא דת"ק וי"א כגון דא"ל התקדשי לי במנה כו'. היינו משום פרכא דאי מלוה להוצאה ניתנה במה קנאו ואנן קי"ל דבמכר קנאו ממיל' מיתוקמא פלוגתייהו דת"ק וי"א כפשטא במקדש במלוה ולא מפלגינן בין התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ובין התקדשי לי במנה ונתן לה תשעים וט' עכ"ל, והנה מה שכתב שנראה מדברי הרי"ף בפ' הזהב שמלוה קונה במכר לא מצאתי שום דבר אלא שהביא סוגי' דמים שהן כחליפין כו' כלומר שקונה בעד החוב שהי' לו עליו וזהו נמי מה שכתב הרמב"ם בפ"ז מהל' מכירה. וכל זו אינה ראייה דהתם בע"כ שקנה במחילת מלוה כמו שכתב הרא"ש לעיל בפרקין והבאתי בסי' ז' אם נאמר מאחר שהרמב"ם כתב שיכול לקנות בחוב שיש לו עליו. א"כ כפשוטו בלא הנאת מחילת מלוה ואמת שכך הבין אות' הראב"ד והשיגו וז"ל. אמר אברהם לא ידעתי למה זה שהרי השוו הגאונים כולם מלוה להוצאה ניתנה ואינה בנתינת מעות כלל והרי אמרינן בקידושי' ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קנה ואולי הטעוהו הא דאמרינן מעמידין מלוה על הפירות והוא שיש לו וההיא לאו לענין קנה מיירי אלא לאסור ריבית ע"כ. וכתב המגיד משנה ובאמת שדבריו נכונים שאין מלוה קונה:
וכן דעת ר"י בעל התו' כאשר כתבתי לעיל בפ"ק סי' ו'. ומ"מ לעניין דינא נראה שפסק כי"א שהרי כתב להדי' האומר לאשה הרי את מקודשת לי במאה דינרים ונתן לה אפי' דינר א' הרי זה מקודשת וישלים כו' ולא חילק היכא שנתן הכל חסר דינר א' שאינה מקודשת אלא אפי דינר א' קאמר והיינו דס"ל כי"א ולא צריכא להאי שינוייא לחלק בין מאה חסר דינר א' למאה חסר צ"ט ואוקימנא ר' אלעזר כי"א ותלמודא הוא דבעי לדחוקי ולשנויי דלא אתי' כתנאי בלא צורך וכ"כ המגיד משנה להדיא שזו היא דעת הרמב"ם שלא חלק וכתב ונתן לה אפי' דינר א' שפסק כי"א וזה שבהלכות לא הביאו בסוגיא. אבל מ"מ קשה מניין לנו לחלוק על הסוגיא שמחלק בין חסר דינר לחסר צ"ט וא"כ דברי ר"א מסייע לן דלא קאמר מקודשת אלא בחסר צ"ט דלא כסיפא לה למתבעי' אבל בחסר א' דכסיפא לה אינה מקודשת ובפרט מאחר דכל דוכתא קי"ל כת"ק מניין לנו לחלק הכא וכן הרא"ש פסק להדיא כת"ק וכן דעת הרשב"א. ומ"מ לא נהירא לומר דאיירי שאומר לה הדינר החסר יהא עלי בהלוואה כמו שפי' רש"י דכה"ג הוי מקודשת דהוי כאלו מקדש במנה בתנאי שיתן לה עוד דבוודאי כה"ג מקודשת וכן פסק הטור להדיא היכ' שאמר לה שהדינר יהא עליו בהלווא' דכה"ג בוודאי מקודשת ואף שהרא"ש פסק כתנא קמא קמא אלא שמע מיניה דבכי האי גוונא לא פליגי ועיין בפרק קמא סי' י"א: