ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן טז
מתניתין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר הרי זו מקודשת דהרי היא במקום פלוני שם תמצאנה וליכ' קפיד'. המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים כו' כתבתי הכל בפ' המדיר סי' י"ד גרסינן בנזיר והרי"ף והרא"ש הביאו אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם דחזקה דשליח עושה שליחתו ובכל אחת איכא למיחש שמא היא קרובתו של אות' אשה שקידש השליח. אמר רבא ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה בת ולא אם שהן פנויות שמותרת. פשיטא לא צריכא אע"ג דאית לה השתא פנויות אלא בשעת שליחתי' לא הוו פנויות אלא נשואות ובתר דנישאו שליח איתגרשו ונעשו פנויות אפ"ה מותרת כי משוי שליח היכי דאיהו מצי לקדושי אבל היכי דאיהו לא מצי לקדושי לא משוי שליח וכתב הר"ן וז"ל ויש שדקדקו מכאן שהאדם יכול להיות שליח להוליך קידושין לקרובתו ולקדשה לאחר אעפ"י שאינו יכול לקדשה לעצמו דאי לא יאמרו שמותר בקרובות השליח פי' ולמה אסרו עליו כל הנשים שבעולם אלא וודאי רשאי כשם שהוא רשאי להיות שליח קבלת קידושין שלה כדאמ' לקמן בסמוך בגמר' הכא במאי עסקינן דשוותי' שליח כלומר שהבוגרות מנתה אביה שליח לקבל קידושיה ה"ה נמי להולכה. והריב"ש כתב בתשובה סי' פ"ב שמדין זה יש ללמוד שהעושה שליח לקדש לו אשה ידוע מיד נאסר בקרובותיה מטעם חזקה יש לספק שקדשה השליח עד שתאמר היא לא נתקדשתי ואם השליח אומר קידשתיה למשלח והיא אומרת לא נתקדשתי המשלח אסור בקרובותיה מפני שדברי השליח שהוא כמותו והיא מותרת בקרובי המשלח ע"כ. והיכא שבאו כל הקרובי' לפני ב"ד ואמרו שלא נתקדשה לזה השליח לדעת הרמב"ן שרי ולדעת התוספ' אסור והמגיד משנה הביא דעת שניהם והר"ן הכריע לאיסור וז"ל וכתבו בתוס' דהוא אסור בכל הנשים שבעולם אבל לכל אדם אין לאסור לקדש ולחוש שמא זו היא שקדשה השליח דאם אית' שנתקדשה לא הית' חוזרת ומתקדשת אבל האי אסור לקדש דשמא שלוחו קידש לו אחת מקרובותיה ואפי' באו כל הקרובות ואמרו לא נתקדשנו לא סמכא אדיבור' בעלמא ולפ"ז מותר המשלח לקדש אשה שכל קרובותיה נתקדשו לאחרי' דאם אית' שקידש השליח אחת מהן לא היו חוזרות ומתקדשות ואסור בכל הנשים שבעולם היינו נשים שיש להן קרובות פנויות והקשו על דבריהם יתומה קטנה תיתסר לכל אדם שמא קידשה שליח זה ע"י אביה לכך העלו דקנסא בעלמא הוא דקנסינן לי' שצוה לקדש סתם ולא חש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים שאין זו חזקה גמורה דאינה בידו להתקד' שמא לא תתרצה. ועוד דאזלי' בתר רובא ואפ"ה שפיר דייק דחזקה שליח עושה שליחתו דאי לא לא היה ראוי לקונסו כו'. והרמב"ן הקשה דאי הכי מאי מוכח מהא דחזקה שליח עושה שליחתו לעולם אימא לך דאין חזקה ואפ"ה קנסינן לי' דמ"מ הכניס עצמו לספק כזה ועוד מאי עשה בזה וכי היה לו לחו' שימות שליח. ועוד אי משום קנס היאך עלה בדעתם בגמרא לומר דאפי' לקולא נאמר כאן. לכך פי' דכל הנשים מותרות להינשא אפי' קטנות שמת אביהם לפי שבחזקת פנוי' הן ואין חזקת שליח עושה שליחותו מוציאן מחזקה ועוד חזקה על האב שאינו מקד' בתו ושותק לקלקל עליה שאלו קדשה היה מודיע לה ולנשים הרבה. אבל אסור בנשים שיש להן קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו הא אלו באות קרובות ואמרי קיד' שליח וודאי מותר בהן דעד א' נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא איתחזק איסורא וחששא בעלמא היא שמתוך שנאמנות על עצמה ונישאת לאחרי' נאמנות הם לזה אלו דברי' וז"ל ולא איתבררו אצלי דמדאמרינן סתמא אסור בכל הנשים שבעולם ואי לאו משום קנסא בלחוד היאך היא מותר בעדות עד א' הוה לי' דבר שבערוה ודבר שבערוה אין פחות משנים אע"ג דלא אתחזק איסורא שהרי אפי' לאיסור אמרו כן בפ' האומר בקידושי' לפיכך נראה כדברי התוספו' דקנסא בעלמא הוא שאין אומר חזקה שליח עושה שליחתו אלא במה שבידו וכאן אין בידו ומה שהקשו אי משום קנס הוא היאך עלה בדעת' בגמר' כאן ובמסכת' חולין לומר דאפי' לקולא נאמר כך לא קשה מידי דאנן הכי קאמרי' בשלמ' אי אמרי' דחזקת שליח עושה שליחתו כלומ' דכל מה שבידו וודאי עושה אף כאן אעפ"י שאין בידו ראוי לקונסו דכיון שוודאי יעשה כל יכולתו היה לו לחוש שמא ימצא אלא אי אמרת אפי' מה שביד השליח לעשות אין חזקתו לעשות שליחתו כ"ש הכא שאין בידו שאין החשש כל כך מצוי שיהא ראוי לקונסו מפני שלא חשש בו דהא איכא ספיקא טובא שמא לא ישתדל שליח כלל לעשות שליחתו ואת"ל יעשה שמא לא ימצאו ואת"ל ימצא שמא יחזיר ויודיענו: