אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק ב › סימן ט

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן ט

סימן ח

נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה בנישואין ורב אסי אמר אינו אוכלת בתרומה שמא יבא אבי' וימחה. הוה עובדא וחש לה רב לדרב אסי וכתבו התוספו' בשם רבינו דהלכת' כרב שרגיל רבינו חננאל לפסוק כרב במקום תלמיד באמוראים ראשונים עד אביי ורבא אבל משם ואילך פסקינן כבתראי ואע"ג דחש לה רב לדרב אסי אין לחוש כמו שמצינו בפ"ק דמגילה דאמר רב מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה ורב אסי אמר לעולם בעשרה והוה עובדא וחש לי' רב לדרב אסי ואפי' הכי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה בפרק הקורא את המגילה דאמר רב חייא בר אשי א"ר יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא לא אמרו אלא בציבור ש"מ דסביר' לי' דפעמים נקרא' ביחיד וכתב על זה הרא"ש ונראה לי דלא דמי' ההי' דמגילה דכיון דחש לה רב לדרב אסי אף יש לנו לחוש והא דקי"ל במגילה ביחיד לאו מדברי רב אלא ר' יוחנן. ורב אלפס ז"ל כתב איכא מ"ד הלכה כרב דהא לא אמרי' דהדר בי' רב ואיכ' מ"ד כיון דחש לה רב לדרב אסי הלכתא כרב אסי והכי מסתבר' וכן פסק רב עמרם ז"ל בההיא עובדא דמגילה כרב אסי כיון דחש לה רב ע"כ ובמגילה כתב הטור וז"ל וכן מסתברי והא דר' יוחנן אינ' ראייה דאף לרב אסי קריאה ביחיד כדפרש"י דמצוה לחזור אחר עשרה ואם לא מצא עשרה אינו פטור מקריאתה אלא קורא ביחיד ע"כ ושם נאריך אי"ה. ובמרדכי כתב עוד דיחוי אחר שלא לפסוק כרב אסי וז"ל ותימ' הא הלכה כרב באיסורי ומיהו לא עביד כשמעתיה ואנן נעביד ותרצו התוספות אפ"ה לא הדר בי' רב דקאמר ומודה רב שאם מתה אינ' יורשה אבל אזל רב הכי והכי לחומרא דגבי קידושין ראה רב קטנה בת נכבד א' שנתקדשה לשאינו הגון לה להנשא שלא לדעת אביה וחש רב להא דרב אסי אמר בוודאי הא אנן סהדי דלא נתרצה האב ואינה אוכלת בתרומה וכן יש לומר גבי מגילה ראה א' שרצה להקל ולהניח הקהל ולקרותה ביחיד והשיב לו רב אני על בני הכפרים האנוסים מלבוא אמרתי ולא על המזיד. תו מסיק אמר שמואל בר רב יצחק ומודה רב שאם מתה אינה יורשה דאוקי ממוני' בחזקת מרי' ואפי' הוא מוחזק בנכסים אינה חזקה דנכסי' קיימא בחזקת יורשי האב ואע"ג דשרי לה בתרומה היינו משום דדבר תורה ארוסה אוכלת בתרומה כך פי' רש"י וכתב הרא"ש ולפ"ז הטעם אינו מטמא לה ואם היינו מפרשים לפי שרוב פעמים אין האב מוחה מסתמא דניחא לי' לאב בנישואיה כיון דכבר נתקדשה לדעת הלכך אוכלת בתרומ' דאזלינן בתר רובא ובממונא הוא דלא אזלינן בתר רובא ואז היה מותר אפי' ליטמא לה אבל אי אפשר לומר כן דהא רב הוא דאמר בריש המוכר פירות דהולכין בממון אחר הרוב ע"כ כתב במרדכי מעשה באחד שקבל קדושי בתו כשהית' קטנה ובעודה קטנה מת האב והבת הית' יחידה וראויה לירש נכסי' מרובים והית' חולנית ושאל הבעל ליכנס בעבור שאם תמות שירש הנכסים והקרובי' היו יראים פן תמות ותפקע ירושתם והארוס רוצה לכנוס בחזקה ומענה מקצת רבותי כי אמרו אפי' ישאנה בעודה קטנה כיון שקידושיה היו קדושין דאורייתא ונשואין דיתומה מדרבנן דליכא אב דלימסר לחופה הרי היא כמו בזנות אצלו ואם מתה לא יירשנה כי אם קרוביה ירשנה ושאל פי חכמים ורבינו אפרים בר יצחק מיחה בו וטעמא משום חופה במקום קנין עומדת ולא דמי לנישואין דיתומה קטנה דההיא תקנת' רבנן היא אבל הכא כיון דקידושין דבר תורה בעינן נמי חופה לדעת אביה ושלחו הדבר לפני ר"ת והשיב וז"ל על הקטנה שנתקדשה לדעת אביה ומת אביה ועברו עליה י"ב חדשים ועודה קטנה ותימא הוא איך יעלה על לב איש שלא יירשנה שהרי לא נחלקו פרק האיש מקדש שלא יבא אביה וימחה אבל הכא לא ימחה לעולם ועוד אפי' כשהאב קיים ובתוך י"ב חודש טעמא משום מציאת ומעשה ידיה דאהא אמרינן אוקי ממונא בחזקת' ואי ירושה נכסים נפלה לה לגבי' דאיהו גופא לאב ממונא הוא אבל לגבי אחי' אם מת אביה אינה ברשותן לא למלאכה ולא למציאה א"כ גבי ירושה שנפלה לאו בחזקת מריה קיימא וקרינא בי' דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ולגביי' לא הוי ממונא בחזקת מריה ותו לאחר י"ב חודש אין אחיו יכולין לעכב כדאמר בפ' אעפ"י אי איהי ניחא לה. אביה מאי נפקא ליה מינה. סבר השתא לא ידעא למחות מלדדהו ונפקא ואתי' ונפלה עילואי אבל לגבי אחיו ליכא למימר עד שתגדיל ותאמר פלוני אני רוצה דכיון שקדשה אביה תו ליכא למיחש שתיפוק פוקא מיני' להשיאה היכן מצינו שתהא תלוי' באחיה ע"כ ודבריו אינן צריכין ראי' תו מסיק נתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה ואביה כאן רב הונא אמר אינה אוכלת ר' ירמיה בר אבא אומר אוכלת וכתב הרא"ש ואפי' למ"ד אוכלת מודה דאם מתה אינו יורשה כמו בהלך אביה למדינת הים דאמר רב אוכלת ומודה רב דאינו יורשה ולכך לא הביא רב אלפס הנהו תרי פלוגתייהו דרב הונא ורב ירמיה ע"כ. ה"פ דאין נפקותא האידנא במה שאוכלת בתרומה כי דין אכילת תרומה אין נוהג עתה ומה ששקל וטרי הרי"ף אי הלכה כרב או כרב אסי בהא דאוכלת בתרומה כו' היינו משום דאיכא נ"מ בכל דוכתא אי קי"ל כרב אסי נגד רב כל היכי דחש לרב ולא עביד כרב אסי. ואני כבר קבלתי עלי בפתיח' הספר שלא לדלג שום דבר ע"כ אביא כל הביאורי' ומאמרים בצורת' נתקדשה לדעת ונישאת שלא לדעת ואביה כאן רב הונא אמר אינה אוכלת רב ירמיה בר אבא אמר אוכלת רב הונא אמר אינ' אוכלת ואפי' למ"ד אוכלת התם הוא דלא איתיה לאב אבל הכא דאיתיה לאב האי דאישתיק מרתח רתח. רב ירמיה בר אבא אמר אוכלת ואפי' לרב אסי דאמר אינה אוכלת התם הוא דשמ' יבא אביה וימחה אבל הכא מדשתק אתנוחי איתנחא לי'. נתקדשה שלא לדעת אביה ונשאה שלא לדעת ואביה כאן רב הונא אמר אוכלת רב ירמיה בר אבא אמר אינה אוכלת. אמר עולא הא דרב הונא כחומץ לשניים וכעשן לעינים. השתא ומה התם דקדושי דאורייתא אמרת לא אכלה הכא לא כ"ש. נראים דברי תלמיד פי' דברי ר' ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא אמר רבא מ"ט דרב הונא הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב. פי' מאחר דהיא קדשה והשיאה עצמה שלא לדעתו כאלו היא יתומה והוא ראה ושתק או הפקיר זכות שיש לו בה או שתיקתו הודאה דבשלמא נתקדשה לדעת ונישאת שלא לדעת איכא למימר בחדא שתיקה ארתח רתח אבל כולי האי לא שתיק. ולעניין הלכה בהך דמיצעי הלכה כרב הונא דהוא רבי' דר' ירמיה דהא עולא קאמר נראי' דברי התלמוד אף שרבא נתן טעם לדברי רב הונא לאו ס"ל כוותיה אלא שבא ליישבו דלא ליהוי מישתבי' וכן פסק הרמב"ם ועיקר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה