אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק א › סימן עח

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן עח

סימן עז

מסקינן בסוגיא מאי הלכה א"ר יהודא אמר שמואל הלכות ודינ' כלומר שהם הנהיגו עליהם בח"ל. עולא אמר רב הלכה למשה מסיני א"ל לרב יהוד' בשלמא לדידי דס"ל דאמינא הלכה למשה מסיני היינו דשני לן בין ספק ערלה לספק כלאים דתנן בפרק בתרא דערלה ספק ערלה בא"י אסור כלומ' ספק אם עברו עליה שלש שנים א"נ פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושארי אילנות ולקט גוי מן הפירות ואין ידוע מהיכן בא"י אסור ובסוריא מותר (הוא) ארם צובא שכבשו דוד והוסיפ' על ארץ ישראל וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש הלכך ספיקה מותר והיינו טעמא שהלכה כן נאמרה וודאי אסור ספיקה מותר בחוצה לארץ וארם צובא נמי ח"ל היא ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט פרש"י טעמא דבח"ל דרחיק ולא מיחלף יורד ישראל ולוקח מן הגוי הלוקט פרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות וישראל יודע שהוא נכנס שם ולוקט לכתחלה ובלבד שלא יראנו ישראל כשהוא לוקט מן הערלה. והא דתניא לעיל בסוריא מותר היינו כשנלקט כבר אבל לכתחלה אינו אומר לו לך ולקוט ואלו גבי כלאים תנן כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו ויש לחוש שהוא מן הכלאים בארץ אסור בסורי' מותר בח"ל יורד ולוקט פי' הגוי ומוכר לחבר ובלבד שלא ילקוט החבר עצמו ביד אלא לדידך נתנו או זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד או זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא יראנו לוקט א"ל הא אמר לי' שמואל לרב ענן תני או זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד או זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא יראנו לוקט מר בריה דרבינא מתני' לקולא זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד א"ל לוי לשמואל אריוך ספק לי ואנא איכול פרש"י לקוט שלא בפני כדי שיהי' ספק אצלי ואני איכול ובערלה קאי ר"ל דאלו בכלאים אפי' רואה ממש מותר רק שלא ילקוט ביד. רב אויא ורבה בר בר חנא מספקא אהדדי ע"כ בסוגיא. וכתב הר"ן על פרש"י וז"ל ואחרים מפרשים דכי אמרינן ובלבד שלא ילקט ביד לא בא לומר שיהא מותר כל שאין ישראל לוקט ביד ממש אעפ"י שרואה הגוי לוקח מן האסור דהא וודאי אי אפשר אלא מתניתין כלה ה"פ ספק ערלה בא"י אסור כגון שיש בתוך הגן נטיעות של ערלה ונטיעות מותרות ופירות נמכרות חוצה לו בפתח הגן דומיא דסיפא דמתניא גבי כלאים כרם הנטוע ירק וכו'. וקאמר דבא"י אסור דכיון שעל פתח הגן הם נמכרים מוכחא מילתא דפירות הגן הם וליכא אלא חד ספיקא ובסוריא מותר לפי שלא נאסר ספקא אלא בארץ אבל ליכנס לתוכו וליקח מן הפירות התלושין בו אסור דגזרו בה בכי הא כיון שהיא סמוכה לא"י ובח"ל יורד ולוקח אפי' מן הפירות שבגן התלושין ובלבד שלא יראנו לוקט מן הפירות אעפ"י שאינו יודע אם משל היתר הם ובסיפא גבי כלאים מקלינן טפי דכל שאינו לוקט ביד מן האיסור או שאינו רואה את הגוי לוקח מן האסור ממש מית' לומר לו שילקוט מן הפירות בסתם. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק מהלכות מאכלות ספק ערלה וכלאי הכרם בא"י אסור ובסורי' והיא הארץ שכיבש דוד המלך מותר כיצד הי' כרם ערלה וענבי' נמכרין חוצה לו הי' ירק זרוע בתוכו וירק נמכר חוצה לו שמא ממנו הוא זה שמא מאחר בסורי' מותר ובח"ל אפי' רואה הענבים יוצאים מכרם ערלה או ירק יוצא מן הכרם לוקח מהם והוא שלא יראה אותו בוצר מן הערלה או לוקט בהו רק בידו פי' הגוי ע"כ הרי שהוא מסכים לפרש"י ז"ל שאעפ"י שהם ערלה וודאי או כלאים וודאי כל שאינו לוקט או אינו רואה את הגוי לוקט מותר והשוה את הרואה ולוקט וכן בדין. והרב רבינו משה הכהן ז"ל השיג עליו ואמר כיון דפסקינן בערלה הלכה למשה מסיני וכלאים מדברי סופרים לא היה לו לערב ערלה וכלאים ושני לן בין ספק ערלה לספק כלאים דבספק כלאים אמרינן יורד ולוקח ובלבד שלא ילקוט ביד ובספק ערלה אמרינן יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ואין אנו צריכין לתרץ תני או זה או זה יורד ולוק' כו' או זה וזה יורד ולוק' כו' ולדידי לא קשי' דכיון דמר ברי' דרבינ' מתני לקולא נקטינן כוותיה ואין אנו צריכין לומר דכיון שהוא משוה ערלה לכלאים כשמואל סבירא לי' דאמרי הלכות מדינה דאפשר דכי היכי דאמרינן דכן נאמר' הלכה דספקה מותר ה"נ נאמרה שכל שלא יראנו לוקט מותר ע"ד הפירושי' שכתבנו עכ"ד ומה שכתב דנקטינן כוותי' דמר ברי' דרבינ' ה"פ כלומר במה שהשוה אותם ולא חילק בין ערלה לכלאים אבל במה שהקל והתיר אפי' רוא' לא קי"ל כוותי' דהא מצינו כל הני אמוראי דלא שרו אלא בספק לו ולא ברואה. אכן הנראה בעיני שהשגת הרמ"ה השגה גמורה היא מאחר דקי"ל כר"י דערלה הוא הלכה למשה מסיני א"כ שפיר חילק תנא דמתניתין בינייהו ואין צריך תו להנך תני או זה וזה וכו' היה הוא מתני אליבי' לקולא שהרי אף ערלה אינו הלכה למשה מסיני אבל לדידן שערלה הלכה למשה מסיני א"כ גבי ערלה אמרינן ובלבד שלא יראה. וגבי כלאים בכרם אמרי' ובלבד שלא ילקוט ביד וכן עיקר ומ"מ אין להקל דברי הרמב"ם בפרט לפי מה שהוא פירש דאיירי הכל בוודאי ערלה ובוודאי כלאים שאין להתיר אלא ספק דהיינו שלא יראה וכדמשמע לישנא דאמוראי דמספקי להדדי וכן ספק לי ואף שרש"י המפרש בערלה קאי אין הכרע לפירושיו ואפש' שהרמב"ם נמי לקח סיוע לדבריו מתוספתא שהביא הרא"ש לקמן שהשו' ערלה לכלאים גבי גוי ולא חילק ביניהן. אכן הטור תפס כדעת הרמ"ה שהשיג על הרמב"ם שכתב גבי ערלה ובלבד שלא יראה וגבי כלאים ובלבד שלא ילקוט ולענין פירושא דהאי מילתא תפסי הטור האי פירושא של אחרים דלא שרינן אלא ספק אחד בגוף הכלאים שכתב וז"ל ספיקו בא"י אסור ח"ל מותר כיצד ירק העומד בין הגפנים ואין ידוע אם נזרע שם באיסו' אם לא פירוש אם נזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אפילו אם רואה שהגוי לוקט משם מות' לו לאכלו ובלבד שלא ילקוט הוא ויאכל. וגבי ערלה נמי כתב בזה הלשון דבח"ל ספיקו מותר כיצד כרם שיש בו נטיעות של ערלה וענבים נמכרים חוצה לו אפילו יודע שהביאו מאותו הכרם מותרים רק שלא יראה שנבצרו מנטיעות של ערל' ואין צריך לומר כרם שהוא ספק ערלה שהוא מות' ע"כ ולישנא דירק נמכר חוצה לו משמע דאיירי בספק א"כ כל העניין איירי בספק ולא בודאי ועוד דאי הוה איירי בוודאי גמור לא הוי הני אמוראי לספקי אהדדי אם לא שהוא וודאי מן הכרם ואינו בוודאי מן האיסור. ועל זה התירו לספק להם כאלו אין יודעין שהוא מן אותו הכר' ודלא כפרש"י והרמב"ם שהפריזו על המידה להקל על הודאי וא"כ מאחר דאיירי בספק לא מיסתבר לומר דשניהם שווין להחמיר אלא גבי ערלה ס"ל ובלבד שלא יראה דהיינו ספק לי וגבי כלאים ובלבד שלא ילקוט ביד מן הכרם כדפרשנ' וכן עיקר והקאר"ו בא ליישב הרמב"ם מאחר שההיא מתניתין דכלאים כרם הנטוע ירק איירי בוודאי כלאי' ושרי בח"ל ה"ה בערלה כו'. וחוץ לכבודו לא הבין כל עיקר אדרב' איירי הכל בספק וה"פ שיש וודאי כלאים ושרי בח"ל ה"ה בערלה וכו'. אבל שאר הירק הנמכר בגן הוא ספק כמו ירק הנמכר חוצה לו דאיירי וודאי בספק:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה